פגישה ראשונה - באלי
האי באלי, מצוי בארכיפלג איי אינדונזיה (המשכן למעלה מ-17,000 איים), בין האיים - יאווה (Java) ולומבוק (Lombok); הוא משתרע על פני שטח של 5,632 קמ"ר, כ-8 מעלות דרומית לקו המשווה, בין האוקיינוס השקט וים ג`אווה. בשל מיקומו הגיאוגרפי, זוכה האי לאקלים טרופי, עם שתי עונות בולטות - עונה יבשה (אפריל-נובמבר) ועונה גשומה (דצמבר-מרץ), וטמפרטורה ממוצעת של כ-ºc28, לאורך כל השנה. האי משכן כ-3,000,000 תושבים, רובם פזורים בכפרים קטנים, כ-370,000 מתגוררים בעיר הבירה - דנפאסאר (Denpasar), שהיא גם הגדולה באי; העיר השנייה בגודלה היא סינגראג`ה (Singaraja), המצויה בצפון האי. שרשרת הרי געש פעילים חוצה את האי, הגבוה שבהם - גונונג אגונג (Gunung Agung) הקדוש, המתנשא לגובה של 3,142 מ`, התפרץ לאחרונה בשנת 1963. הקרקע הוולקנית והאקלים הנוח, המאפיינים את האי, הופכים אותו לפורה במיוחד, עם צמחייה טרופית מרשימה, פרחים ושפע של גידולים (ביניהם - אורז, קפה, תה וטבק), וכן - מגוון עשיר של בעלי חיים, בהם למעלה מ-300 מיני ציפורים.
החיפוש אחר גן העדן האבוד
בשנות ה-70`, "נחשפה" באלי לעיני המטייל המערבי, על נופיה האקזוטיים, חופיה הלבנים והשלווה הקסומה שהיא מזמנת. אזור התיירות המרכזי של באלי מצוי סביב מפרץ קוטה (Kuta), הסמוך לשדה התעופה, בדרום האי. תוך שנים ספורות, הפך כפר קוטה הישנוני למרכז תיירות סואן, עם שפע של בתי מלון, מסעדות, בארים וחנויות; החופים באזור זה, נחשבים ליפים ביותר באי, גם אם הם עמוסים בתיירים. דרומית-מזרחית לקוטה, מצוי נוסה דואה (Nusa Dua) - אחד החופים המפוארים באי, עם בתי מלון יוקרתיים להפליא; צפונית-מזרחית לעיירה, מצויים חופי סאנור (Sanur), שנופלים אך במעט בפאר שהם מציעים. המחפשים אחר שקט ושלווה, יכולים להרחיק לחופי קאנדי דאסה (Candy Dasa) היפהפיים, אשר בדרום-מזרח האי, או ללובינה (Lovina), אשר בקצהו הצפוני. אולו אטו (Ulu Watu), אשר בדרום האי, נחשב לאתר הגלישה הטוב ביותר של באלי, כשהוא מושך אליו חובבי גלישה מכל העולם. כדאי לבקר בעיירה אובוד (Ubud), השוכנת באזורים ההרריים של גיאניאר (Gianyar), כ-20 ק"מ מדנפאסאר; העיירה נחשבת למרכז התרבות והאומנות של האי, כשהיא מאפשרת להתרשם ממיטב האומנויות הבאלינזיות המסורתיות וללמוד על התפתחותה של התרבות המקומית המפוארת.
שער הכניסה - באלי
באלי היא חלק מאינדונזיה - מדינה מוסלמית, שבאופן רשמי אינה מקיימת יחסים דיפלומטיים עם ישראל. עם זאת, החל מ-1994, אישרו השלטונות לישראלים להגיע בקבוצות, או על בסיס ויזה עסקית. נכון להיום, ניתן לקבל אישור כניסה אך ורק לבאלי, שאינו אי מוסלמי. את האשרה ניתן להנפיק אך ורק בקונסוליה האינדונזית בבנגקוק או בסינגפור, כשיש לקחת בחשבון שהות של כשני לילות (על מנת להנפיק את האשרה). כשלושה שבועות לפני ההגעה, יש למלא את הטפסים הדרושים, כשאין כל התחייבות לאישור וקבלת האשרה. עלות הנפקת האשרה - כ-200$.
האמונה המקומית
כ-95% מתושבי באלי הם הינדים, והשאר - מוסלמים ונוצרים. בשנים האחרונות, חלה עלייה במספרם של המוסלמים באי, המגיעים מהאיים יאווה ולומבוק ומאזורים אחרים באינדונזיה, על מנת למצוא פרנסה במקום. הדת והתרבות ההודית, הגיעו אל האי לפני כ-2,000 שנה, כפי הנראה על ידי סוחרים הודים שעברו בו. מאז, היא ידעה השפעות רבות, בעיקר עם הגעתו של הבודהיזם לאיים הסמוכים - סומטרה (Sumatra) ויאווה (Java), במהלך המאה-11. במהלך השנים, התפתחה הדת הבאליאנית המקובלת כיום - ה`אגמה הינדו` (Agama Hindu) - הינדואיזם עם השפעות בודהיסטיות, יאוואניסטיות ומגוון אמונות קדומות שהשתמרו אצל תושבי האי. ביצירות האומנות הבאליאניות המסורתיות, ניתן לעמוד על ההשפעה ההינדואיסטית, עם התייחסות בולטת לאפוסים ההודים, דוגמת הראמאיאנה (Ramayana); יחד עם זאת, הדת המקומית מאופיינת במסורות ומנהגים, שחלקם שונים לחלוטין מאלו הנהוגים בקרב תושבי הודו.
פסטיבלים בבאלי
אורח החיים הדתי והמסורתי של תושבי באלי, משופע בפסטיבלים וחגים, המצוינים בטקסים מרתקים ואירועים ססגוניים. שני לוחות שנה מקובלים בבאלי, לפיהם מצוינים המועדים והאירועים - פאווקון (Pawukon) - לוח שנה בן 210 ימים, הנחלקים ל-6 חודשים בני 35 יום, במחזורי שבועות משתנים (המתרחשים במקביל), הנעים בין יום אחד לעשרה ימים. השבועות החשובים הם בני ה-3, 5 ו-7 ימים, והחגים הדתיים מצוינים בימי המפגש של השבועות, הנחשבים לקדושים. Sasih - הלוח ההינדי, עם מחזור שנה בן 12 חודשים, הנקבעים על פי הירח (כשראשיתו של כל חודש מצוין ביום שלאחר מולד הירח). שפע הפסטיבלים והאירועים, מאפשר היכרות בלתי אמצעית עם אמונותיהם ומנהגיהם של התושבים. ההתמצאות בתאריכי החגים והאירועים קשה ומבלבלת, כך שבהגיעכם לאי, מומלץ להתעדכן במשרד התיירות המקומי, בעיתונות בשפה האנגלית, במלון בו אתם משתכנים או בסוכנויות התיירות הפזורות ברחבי האי. Nyepi - ראש השנה, על פי ה-Sasih - לוח השנה הירחי (חל, בדרך כלל, בין סוף מרץ לתחילת אפריל). בלילה שלפני הניאפי, מציינים את ה-Melasti - יום של היטהרות, בו יוצאים התושבים, לבושים בבגדים מסורתיים, לגרש את הרוחות הרעות מן האי. הם צועדים אל הים ואל מקורות המים הקדושים, כשהם נושאים פסלונים ומנחות לאלים.
כל האירועים מלווים ברעש גדול של תופים רועמים והרבה המולה, המהווים הקדמה רועשת לשקט של יום המחרת. ביום הניאפי, כל האנשים שומרים על דממה, מנועים מלעבוד, לטייל או לעסוק בכל פעילות. על פי האמונה, השקט (שאחרי הסערה של חגיגות אירועי הלילה), יגרום לרוחות הרעות לחשוב שהאי לא מיושב ולהניח לו לנפשו. Galungan - החג החשוב ביותר בשנה, המציין את יום בריאת העולם (חל בשבוע ה-11 של השנה, על פי לוח הפאווקון). על פי האמונה, בימי החג נוהגים האלים לבקר את המאמינים בכפריהם, ולפיכך עורכים לכבודם תהלוכות וחגיגות. במהלך החג, נוהגים התושבים לבקר חברים, בני משפחה ושכנים, וכמובן - לפקוד את המקדשים. Kuningan - חל ביום העשירי של הגלונגן ומציין את סיומו. יום זה מוקדש לרוחות האבות, כשמרבית האירועים מתרכזים במקדש המים בטאמפאקסירינג (Tampaksiring). Eka Dasa Rudra - אחד האירועים החשובים והבולטים בבאלי, המצוין אחת ל-100 שנה, למען שמירת האיזון בין כוחות הטוב והרע.
ארגון הטיול
מומלץ לצאת לבאלי בטיול מאורגן, או לקחת מדריך מקומי, אחרת קשה מאד להתמצא בסבך הכפרים והאירועים, המתרחשים במקום בו זמנית. כך ניתן להתגבר גם על מחסום השפה, שאינו מאפשר יצירת מגע עם המקומיים; מדריך מקומי דובר אנגלית, יכול להסביר את שלל הטקסים ואת מערכת החוקים המקומית, שזר מרגיש לעתים נבוך מאד מולם. גם הנהיגה באי אינה קלה - ההגה מצוי בצד ימין, הכבישים צרים ואיכותם ירודה. כן - מדריך מקומי יוכל לארח אתכם בבית מסורתי של משפחה או חברים, וירחיק ממכם שלל רוכלים, נוכלים ורודפי בצע למיניהם. בכל מקרה - חשוב להקפיד לברר בכל פעם אם מותר להיכנס למקדש ואם מותר לצלם או לצפות במתרחש, מאחר וישנם טקסים שהבאלינזים מעדיפים שלא יהפכו למופעים תיירותים.
אי החוויות
חברה מקומית בשם "The Waka Experience", מציעה חוויה אישית ומיוחדת במרכז האי, במרחק של חצי שעה נסיעה מאובוד. המשתתפים זוכים לעבור מסע אישי, העובר במספר מקדשים מיוחדים, בכל אחד מהם הם יכולים לעשות מדיטציה. למרגלות הר פונצ`ק טדונג, מקבל כל מטייל ערכה אישית, הכוללת תרמיל מסורתי באלינזי (עם מזון ושתייה) ולבוש מיוחד לצורך מדיטציה במקדש; מכאן, יוצאים ברגל לכיוון המקדש הראשון. לאחר שחוצים גשר במבוק, העובר מעל נחל, מגיעים למקדש מכוסה צמחייה, שם ניתן להתייחד עם השקט והשלווה. מדרגות אבן מובילות מן המקדש, עד מעל לקו הצמחייה העבותה של ההר, שם מתגלה נוף נפלא של האי. נערות באלינזיות מגישות תה ג`ינג`ר או קפה, עם עוגיות באלינזיות מסורתיות, ולקראת סוף המסע, עת מגיעים למקדש העליון ביותר (שנבנה במאה ה-16), נהנים מארוחת צהריים מסורתית. עלות החוויה - כשישים דולר למשתתף.
סיור ברכבי שטח (4x4), מהווה דרך נפלאה לגלות ולראות את החלק הלא תיירותי של באלי. "Waka Land Cruise", הוא סיור יומי מיוחד, ברכבי לנדרובר, עם נהגים מיומנים שייקחו אתכם לפינות הנחבאות של האי. כך למשל, זוכים לבקר במחצבה מיוחדת בלב היער, שם ניתן לראות באלינזים, החוצבים מהסלע את האבן המיוחדת המשמשת לבניית מקדשי האי. מדהים לראות את הטכניקות הפשוטות של החוצבים ואת העבודה הקשה בה נחצבת האבן, גם בתחילתה של המאה ה-21. בהמשך, מתארחים המשתתפים בבית משפחה באלינזית, שם הם זוכים לאירוח מסורתי של תה, קפה ועוגיות באלינזיות. מכאן, עוברת הדרך לאורך טרסות אורז, המזמנות כמה מן המראות היפים באי. כאן גם ניתן לצאת למסלול רגלי קצר, להאזין למים הזורמים בתעלות ולראות את הבאלינזים העובדים בשדות האורז. רכבי הלנדרובר מעפילים ביער הבמבוק, אל גובה של כ-1,000 מ` מעל פני הים, על הר הגעש גונונג באטוקרו (Gunung Batukaru). בתוך סבך הבמבוק, פוגשים במחנה אירוח נפלא, הבנוי מבוץ, ומסעדה נפלאה, בה זוכים ליהנות מארוחת צהרים באלינזית, לפי מיטב המסורת, הכוללת גם יין משובח וקוניאק המוגש עם הקפה. האוויר באזור זה קריר והיער שמסביב מלא בציפורים, סחלבים ושפע של צמחים מוריקים. לאחר מנוחה והתרגעות, יורדים בשבילי ההר אל מקדש באטוקארו, הנחבא במעבה היער. עלות הסיור - כשישים דולר למשתתף.
הכתבה באדיבות: נוסעים בזמן - מגזין גיאוגרפי לתיירות אחרת בארץ ובעולם
