חזרנו מטיול משפחתי של 15 יום באוסטריה זוג הורים עם 2 מתבגרים - בן 16 ובת 14.
את הכרטיסים הזמנו בצורה ספונטנית כחודש וחצי לפני הטיסה. המצב בארץ היה מעולה - היה נראה שהתגברנו על הקורונה, מספר הנדבקים היומי היה כמה בודדים (פחות מ 10). כל ההגבלות הוסרו, פתחו את החיסונים לבני 12 ומעלה כך שיכולנו לחסן את הבת ( בן ה 16 כבר מחוסן). הדברים ניראו טוב!!! בקיצור ברגע אחד אזרנו אומץ והזמנו כרטיסים לוינה באוסטריאן במחיר מצוין של בערך 250 דולר לכרטיס כולל מזוודות.
ואז המצב החל להתדרדר הקורונה חזרה ובגדול, מהדורות החדשות דיווחו על מספרי המאומתים העולים, דיברו על מחדלי נתב"ג ועל זה ששוקלים הרבה הגבלות בטיסות ובנוסף מערב אירופה בעיקר גרמניה סבלו מהצפות חריגות. 3 ימים לפני הטיסה ההצפות הגיעו גם לאוסטריה ואפילו מיטרסיל שהיתה אמורה להיות נקודת הלינה הראשונה שלנו בטיול הוצפה. בקיצור ההתרגשות של הטיסה וחדוות התיכנון התחלפו בחוסר וודאות ובמתח נוראי. מה עושים? מבטלים? מחשבות כמו איזה מטורפים אנחנו כשאנחנו טסים במצב כזה, מה יקרה אם נצא חיוביים בבדיקות? מה יקרה אם האוסטרים עצמם יכריזו על ישראל כמדינה אדומה?אנחנו ממש חסרי אחריות לנסוע עכשיו....
אבל למרות הכל לא ביטלנו. אפילו כשאוסטריאן הקדימה לנו את שעת הטיסה בחזור מ 20:00 ל 10:00 (וגרמה לנו להפסד של חצי יום בוינה) ופתחה לנו פתח לבטל את הטיסה החלטנו לטוס! איזה מזל!!!
תכנון הטיול היה הרבה פחות מעמיק ממה שאני רגילה בד"כ בגלל הזמן המועט והמצב . היעד המרכזי של הטיול היה איזור קפרון ומערב טירול (בזלצבורגלנג טיילנו לפני מספר שנים בצורה די יסודית ואף היינו באתרים המרכזיים באיזור האגמים -תצפית 5 אצבעות ומערת הקרח, הלשטט ,אגם גוסאו) למרות שמינכן היה היעד המתבקש לטיסה , מגבלות הקורונה אילצו אותנו להזמין את הטיסה לוינה, שמרוחקת מאוד מטירול, עקב חוסר הרצון לערב מדינה נוספת בתקופה משוגעת זו.
בסוף נקבעה המסגרת הבאה:
-
נחיתה בוינה בבוקר ונסיעה ארוכה ל mittersill, שם נלון 5 לילות.
מקום הלינה שהוזמן היה מאוד מוצלח : דירת קרקע עם גינה מקסימה , נוף מטריף, 2 חדרי שינה זוגיים, שתי אמבטיות ו 2 שירותים, מכונת כביסה, וכל מה שדרוש לנוחות מירבית. בעלת הבית מקסימה ומקבלים את הכרטיס האזורי שמקנה הנחות. למשל כניסה חינם לרכבל של לאגם הלבן. מומלץ בחום!!! הלינה הטובה ביותר בטיול שלנו. לא מצאתי אפילו חיסרון אחד.
שם המקום בבוקינג: Golf & Ski Appartements Mittersill Trausmuth Monika
2) 5 לילות בעמק oetz בעייריה umhausen
3) 2 לילות ב סנט גילגן ב Hotel-Pension Falkensteiner
4) 2 לילות בוינה ב GAL Apartments Vienna
מסלול בטיול:
היום הראשון - נסיעה מוינה למיטרסיל
נסיעה ארוכה מאוד למיטרסיל. בדרך עצרנו במפלי טראון (Traunfall) ובעייריה מונדסי
מפלי טראון נחמדים אבל כמעט אין מסלול. עוצרים הולכים טיפה ומגיעים אליהם. יפה אבל מאוד קצר ולא כל כך מספק.
הנסיעה מוינה למיטרסיל ארוכה וקשה. האוטוסטרדה לא מעניינת . הגענו בערב לצימר המקסים שלנו עם הנוף המדהים. השארנו את הילדים בדירה ומיהרנו לסופר מרחק 2 דקות נסיעה לקנות מצרכים. בדרך ראינו את הפסל המשעשע הזה, אותו אראה כל בוקר כשאסע לקנות לחמניות טריות בסופר
היום השני - האגם הלבן
מתעוררים לבוקר מקסים מזג האויר מצויין והחלטנו לנסוע לאגם הלבן Weissee בכדי להגיע לאגם הלבן יש לנסוע דרך עמק שטובאך (Stubachtal). הכביש הפנורמי מתחיל מהכפר Uttendorf ונמשך לאורך 17 קילומטרים עד שמגיעים לתחנת הרכבל התחתונה ב–Einzingerboden.
עולים ברכבל. עוצרים בתחנה הראשונה. באגם הירוק. לא מאוד מתרשמים וממשיכים לתחנת העליונה לאגם הלבן. מקסים. צבע האגם מהפנט. מסתובבים סביבו . יש אפילו שלוגית קטנה שאפשר לטפס עליה.
אתן לתמונות לדבר
אח"כ ממשיכים ברכבל כיסאות פתוח לאגם הקפוא. העלייה והירידה ברכבל הכיסאות בנוף מדהים. במיוחד הירידה
וזה מה שרואים כשיורדים מרכבל הכיסאות. צריך ללכת קצת ולחפש את האגם הקפוא
היום השלישי - הר שמיטן ומסלול השמידולין וצל אם סי
קמים לבוקר יפה ומתלבטים. בעדיפות עליונה אצלי הסכרים בקפרון אולם חששתי שיהיה דומה מדי לאגם הלבן לכן מחליטים לגוון עם מסלול הרפתקאות. למרות שחששתי שהוא תינוקי לגיל ילדי. ובכל זאת כולם מביעים התנגדות לעשות משהו דומה למסלול של אתמול ולכן נוסעים להר שמיטן ומסלול השמידולין Schmidolin's Adventure World
אליו מגיעים ברכבל הזה: areitXpress (Salzachtal-Bundesstraße 8, 5700 Zell am See).
זהו מסלול מעגלי שבו הרפתקאות ביער חלקו בעלייה. יש תחנות הפעלה שונות. חלקם לקטנים וחלקם לגדולים יותר. בסוף המסלול יש מתחם שבו ניתן להשכיר אופנועי שטח חשמליים לילדים ונוער
המסלול חביב לא ב A list אבל מגוון את הטבע. מתאים לילדים קצת יותר קטנים מגיל ילדי אבל גם אנחנו נהנו.
בסוף המסלול מגיעים לאופנועי השטח. נראה מפחיד הילדה רוצה. הגדול מתלבט . בסוף שניהם מחליטים לנסות. מלבישים אותם בבגדי אופנוענים עם כל ההגנות הנדרשות כולל ברכיים ומסבירים להם.
הגדול תופס את העניין ומתחיל לנסוע
הקטנה מנסה ופה מתחיל התקף לב: המדריך מסביר לה איך עושים היא מנסה ועושה יותר מדי גז טסה קדימה קורעת את הסרט שתוחם את השביל ונופלת.
המדריך לא מתייאש. מנסים עוד הפעם. שוב מסביר ושוב היא מנסה. יש אישהוא פקק כזה שאם הם נופלים הם אמורים לנתק במשיכה כדי שהמנוע יפסיק לפעול. היא מתחילה לנסוע, שוב יוצא לה מהר מדי היא נופלת ולא מנתקת את הפקק. היא חצי עם רגל אחת מתחת לאופנוע ורגל אחרת מעל והגלגל עדיין מסתובב!!! פחד אלוהים. פה נגמרו הנסיונות. היא יחסית בסדר. הם מאפשרים לילדים החל מגיל 6 לרכב על האופנועים. לדעתי מסוכן לקטנים. מי שלא מסתדר יכול להיפצע. כמובן שאת הכסף לא קיבלנו חזרה אבל במקום נתנו לה מכונית שטח עם שלט ממש שווה ויש להם מסלול מיוחד להסיע את המכוניות האלה. מסלול שכולל מכשולים. בסופו של דבר היא ממש נהנתה מזה
אחרי האופנועים ניכנסים למסעדה במקום ומנסים את הקייזרשמן הראשון שלנו. נחמד אבל לא עפנו עליו. בחוץ מתחיל לטפטף מחליטים לרדת ברכבל ולנסוע למסעדה ב Zell am See עייריה קטנה , ותיירותית עם הרבה תיירים ממדינות ערב. טיילנו באגם, האכלנו ברווזים וברבורים שהיו תוקפניים מדי. הברבורים יצאו מהאגם והחלו לנסות לחטוף את הלחם שהחזיקו הילדים תוך כדי ניקורי ידיים. מצאנו מסעדה איטלקית טובה ובזה הסתיים עוד יום מוצלח.
היום הרביעי - ערוץ זיגמונד טון והסכרים של קפרון
היום סוף סוף נוסעים לקפרון! הבעיה: קמים בבוקר מתארגנים וכשיוצאים לדרך מזג האויר מאוד מעונן ומתחיל לרדת גשם. למרות שידעתי שעדיף להתחיל בקפרון בגלל זמני הרכבל מחליטים שאין טעם לעלות לסכרים במזג אויר כזה ונוסעים קודם לsigmund thun klamm.
הולכים על גשרי העץ ובסוף יש אפשרות להגיע לאגם קטן ומקסים (klammsee) מומלץ לא לוותר עליו
למזלינו מזג האויר מתבהר ובאיזור 12:00 נוסעים לקפרון
העלייה לסכרים מתבצעת בשלושה שלבים
אוטובוס> מעלית מיוחדת> אוטובוס נוסף (באוטובוס האחרון מומלץ לשבת בצד שמאל)
ואז מגיעים לסכרים המדהימים
נהנים מהנוף המטריף עולים על הסכר והולכים עד האמצע ואז מחליטים לרדת במסלול שמומלץ בספר המשפחה המטיילת- שביל העשבים! אמור להיות מסלול קליל ויפה כולו בירידה. פה עשינו טעות קריטית שנבעה מחוסר תכנון מעמיק. בדפים שלי רשמתי שיורדים בשביל העשבים למאגר התחתון ומשם חזרה באוטובוסים למטה. טעות גדולה! שכמעט והשאירה אותנו לישון על ההר!!!
מה שלא ידעתי זה שצריך לעצור במסעדת ה furthermoaralm . אז קחו טיפ חשוב ביותר - אם אתם יורדים בשביל העשבים כשאתם מגיעים להתפצלות הראשונה קחו את הנתיב לfurthermoaralm. אחרת יקרה לכם מה שקרה לנו.
מעשה שהיה כך היה: לאחר שסיימנו להתרשם מהמאגר העליון התחלנו את המסלול של שביל העשבים. מסלול ממש מקסים, מלא צמחייה ופורח, עם הנוף של המאגרים, פרות רועות, ופלגי מים קטנים בדרך. זה היה במסלול היפה ביותר בטיול . ממש פסטורלי ומקסים, גם ראינו מרמיטות בטבע. אפילו שמתחיל לטפטף אנחנו נהנים מכל רגע
ממשיכים להנות במסלול למגיעים לנקודת פיצול לא יודעים במה בבחור אז ובוחרים במסלול שממשיך לכיוון המאגר התחתון כי משום מה אנחנו בטוחים שלשם צריך להגיע. המסלול מתארך. ונהיה אתגרי יותר, צריך לחצות נחלים ומפלים ואפילו יש חבל במקומות צרים. אני מתחילה לחשוב שטעינו בדרך אבל עדיין אנחנו בכיוון המאגר התחתון ועוקבים אחרי הסימון אדום לבן. המסלול עדיין מדהים אני והבת משתרכות מאחור מנסות לא להרטיב את הנעלים בנחלים שצרכים לחצות מדי פעם (מחשבה שעולה לי: לא זוכרת שמישהו הזכיר חציית נחלים מאתגרת) ומתמודדות עם מסלול שהופך לבוצי בגלל הגשם שיורד.
פתאום צרה חדשה - בעלי מסתכל באינטרנט מתי יוצא האוטובוס האחרון ומגלה שהוא יוצא ברבע לחמש. השעה בערך 16:20 (שוב פאשלה שלנו שלא ביררנו את המידע, אבל להגנתי אפשר להגיד שידעתי שהמסלול קצר 40 דקות בזמן אוסטרי כלומר לפחות כפול בשבילינו אבל עדיין היה אמור להיות זמן).פה מתחיל מירוץ נגד הזמן- בעלי מתחיל להאיץ בכולם , לחוץ שנפספס את האוטובוס האחרון. הולכים על מצוק צר עוברים אתגרים שונים ומגיעים לכביש. יופי הוא אומר מכאן הליכה מהירה עכשיו עד המאגר התחתון. הולכים במהירות, כבר לא כל כך נהנים כולם לחוצים ועייפים ופתאום מגיעים למנהרה!!! אותה מנהרה שהגענו דרכה בדרך הלוך עם האוטובוס. הבעייה שאי אפשר לחצות אותה. סכנת מוות להיכנס אליה, אין מקום להולכי רגל בצד. ממשיכים לעקוב אחרי הסימון של האדום לבן שלוקח אותנו שוב מחוץ לכביש. בעלי הולך מהר קדימה, הדרך נהית צרה ומסוכנת יותר, יש חבל להחזיק שלא ניפול, אי אפשר להתקדם מהר והשעון מתקתק. ואז הוא אומר אי אפשר לעבור, השביל נהיה מסוכן מדי, צריך לחצות עם יתדות בתוך מפל על צוק. אנחנו מסתובבים וחוזרים לכביש. זהו אנחנו תקועים ואובדי עיצות: את המנהרה אי אפשר לחצות, את המסלול אי אפשר להמשיך, לחזור אחורה גם לא אופציה כי שוב נצטרך לחצות את המפל וגם נפספס את האוטובוס האחרון. מה עושים??? בעלי מתקשר לקופות האתר מסביר את המצב או לפחות מנסה להסביר- אומר להם שאנחנו תיירים ואנחנו תקועים. אנחנו מתקשים להסביר איפה בדיוק. הפקידה אומרת שהאוטובוס האחרון יוצא מהמאגר העליון ב 17:00. בעלי מבקש שילחו מישהו לאסוף אותנו. היא לא בטוחה איפה אנחנו ואומרת שאי אפשר לשלוח אוטובוס. אם אנחנו רוצים אפשר לשלוח הליקופטר. בעלי מסביר שוב שאנחנו על הכביש איפה שעוברים האוטובוסים לפני המנהרה. הוא מתקשר לפקידה 3 פעמים כדי לוודא שהנהג של האוטובוס אכן יעצור לנו. ולמרות זאת אנחנו לא בטוחים שהיא הבינה אותנו . עמדנו וחיכינו על הכביש לפני המנהרה בערך 40 דקות. בזמן הזה עבר שם נהג משאית שלא הסכים לקחת אותנו. הוא נסע הלך וחזור פעמיים ולא עצר(כנראה מבצע תחזוקה באתר). עמדנו לחוצים הילדה מתחילה לבכות. הדיבורים על מה יקרה אם נפספס את האוטובוס האחרון הלחיצו אותה. שוב מתקשרים לפקידה לוודא שהנהג בדרך ויעצור לנו. מסתבר שהנסיעה מהמאגר העליון ועד אלינו זה בערך רבע שעה. לבסוף אנחנו רואים את האוטובוס מגיע. אנחנו נעמדים באמצע הכביש כדי לחסום את הדרך ולוודא שיעצור לנו, מנפנפים בידיים וכמו פליטים עולים עליו. סוף טוב הכל טוב. מה היה קורה אם היינו מפספסים אותו אין לי מושג!!! כנראה שבאמת היו צריכים לחלץ אותנו עם הליקופטר. אל תשאלו אותי באיזה מסלול הלכנו. יכול להיות שזה המסלול שיורד את כל ההר. אח"כ קראתי באתר שיש מסלול אחד אתגרי רק למנוסים. רציתי לשאול אבל הקופות היו סגורות כשהגענו למטה עם האוטובוס ולא היה את מי לשאול . מגיעים לאוטו, עדיין מתאוששים מהחוויה הקשה ומחליטים לנסוע לחפש מסעדה בעייריה שלנו- מיטרסיל. לאף אחד אין כוח לאוכל אוסטרי לא מוכר שצריך לפענח בו את התפריט ולכן מחפשים ומוצאים מסעדה סינית מצויינת במיטרסיל. חזרנו אליה גם למחרת. למרות החוויה הזו זה היה היום הכי יפה בטיול ולא הייתי מוותרת עליו. המסלול (איזה מסלול שלא עשינו בסוף) היה מדהים.
היום החמישי
אחרי אתמול עושים יום יותר קליל. נוסעים לאגם של מיטרסיל hintersee mittersill : שליו ומקסים, האגם מוקף הרים, יש בו ברווזים, רועים בו סוסים ופרות- מושלם
אחרי האגם נוסעים למגלשת ההרים מייסי פליצר. ואח"כ לפארק החיות בכניסה לגרוסגלוקנר . אני רוצה לעשות את הדרך הנופית אבל הילדים לא רוצים נסיעה ארוכה באוטו
זהו בזאת תם החלק הראשון של הטיול. נוסעים הביתה לארוז . מחר יום מעבר לטירול לעמק אוץ.
היום השישי - יום מעבר לעמק אוץ
קמים בבוקר נפרדים בצער רב מהדירה ומבעלת הבית ונוסעים לפי התכנון המקורי ל עמק שטובאי -רכבל שליק 2000 (Schlick2000) ומשם היינו אמורים אולי גם אינסבורג ואז למקום הלינה בעמק אוץ. בפועל הספקנו רק את הרכבל. הסיבה שרצינו להגיע לרכבל הזה היא מסלול דיסקיות העץ (Scheibenweg), שבו קונים לילדים דיסקיות עץ גדולות למטה בקופות והם צריכים לגלגל אותם במסילות מיוחדות לאורך השביל כלפי מטה. בגלל שזה יום מעבר לקח לנו זמן להגיע ממיטרסיל. הגענו רק סביביות 12:00 ,מסלול דיסקיות העץ נמצא באמצע הדרך בין תחנת הרכבל העליונה לאמצעית ובקופות הציעו 2 אפשרויות: או לעלות ברכבל לתחנה האמצעית ואז לטפס ברגל 45 דקות זמן אוסטרי לתחילת המסלול או לעלות לתחנה העליונה ולרדת ברגל עד לתחנה האמצעית סביבות שעתיים ירידה זמן אוסטרי. אמממ בחירה קשה - לעלות או לרדת? ברור שבחרנו לרדת!!! (כלומר לעלות ברכבל לתחנה האחרונה שבה יש גם נוף פנורמי ואז לרדת לתחנה האמצעית ברגל דרך מסלול הדיסקיות ובסופו יורדים ברכבל למטה). עלינו לתחנה האחרונה והתחלנו לרדת. הנוף יפה. ממידע שאספתי לפני הטיול, קראתי שלמשפחה אחרת לקח 3 וחצי שעות לרדת. אנחנו עדיין בטראומת פיספוס הרכבל האחרון ולכן הפעם כן התחשבנו בשעה המאוחרת שהתחלנו את המסלול ובזמני סגירת הרכבל - 17:00 (לא ברור מדוע כל הרכבלים נסגרים כל כך מוקדם) ועשינו את החלק הראשון של המסלול עד הדיסקיות יחסית מהר. בירידה עברנו במסלול הטבע עם פסלים של חיות וכשמגיעים לאגמון קטנציק מתחיל מסלול הדיסקיות שהוא גולת הכותרת - המסלול עובר ביער מקסים- הילדים ממש נהנו. הבת שולפת את דיסקית העץ מהתיק מגלגלת על המסילה הראשונה ובום הדיסקית עפה מהמסילה ונעלמת במדרון. האבא והאח יורדים לחפש בדשא כמעט מתייאשים ולבסוף אחיה מוצא את האבידה ומציל את המצב הידד!!! וכבונוס חוזר עם יד מלאה תותי יער. שוב גשם קל התחיל באמצע המסלול ואנחנו כמובן מאורגנים עם מעילי גשם ומטריות שנמצאים פק"ל בתיקים. שוב ראינו שאנחנו איטיים והכל לוקח לנו יותר זמן מאחרים ולדעתי הגענו לרכבל האחרון או הלפני אחרון שוב!!!
מגיעים לסוף מסלול הדיסקיות, יורדים ברכבל למטה, הגשם מתחזק, מחליטים לוותר על אינסבורג ולנסוע לעמק אוץ למקום הלינה באומהאוזן. מגיעים לעמק אוץ בשעה די מאוחרת לקראת 19:00. הנסיעה בעמק מדהימה מפלים מכל עבר ונוסעים בתוך ענן, מגיעים לבית מחוץ לעיירה בסביבה מקסימה יש לנו מפל פרטי מחוץ לבניין. הדירה בקומת קרקע ענקית עם 3 חדרי שינה אבל המבנה שלה לא מאוד ביתי. לכול חדר כולל הסלון והמטבח יש דלת שאפשר לסגור.
בעלת הבית נחמדה ממליצה לנו על מסעדה אבל אומרת שנמהר מכיוון שלא בטוחה מתי סוגרים. אנחנו מכניסים את המזוודות לדירה ויוצאים למסעדה. זו שהיא המליצה עליה סגורה אז אנחנו נוסעים לעיירה oetz. ובוחרים מסעדה אקראית. כבר מאוחר כולנו עייפים ואז מתברר שאין תפריט באנגלית ואף אחד מעובדי המסעדה לא יודע אנגלית. יושבים 45 דקות עם גוגל טרנסלייט ומנסים לתרגם את התפריט ללא הצלחה יתרה. לבסוף האנשים בשולחן לידינו מסתכלים ושואלים אם הכל בסדר. מסתבר שהם תיירים מגרמניה ושיודעים אנגלית והם עוזרים לנו להזמין. אנחנו מזמינים. ואז מחכים 45 דקות נוספות עד שהאוכל מגיע. כולנו רעבים ועצבניים. לבסוף מגיע האוכל. בשר ללא תוספות. חשבנו שהזמנו סטייק בקר הגיע סטייק חזיר. חשבנו שיגיע שפצלה הגיעה קרוקטים מתפוחי אדמה מלוחים בטירוף ובילתי אכילים. בקיצור לא מוצלח. אוכלים מה שניתן יוצאים עדיין רעבים וגם עייפים הגענו לדירה סביבות 21:30 . כבר נפרוק מחר את המזוודות. מתקלחים ומתמוטטים במיטות. בעקבות המקרה במסעדה ממציאים כלל חדש: לא אוכלים במסעדות שאין להם תפריט באנגלית או שלפחות המלצרים דוברי אנגלית. לילה טוב מחר יום חדש
היום השביעי - עמק אוץ איזור סולדן
בוקר טוב עמק אוץ. היום שימשי וחמים לפי התחזית מחליטים לנסוע לסולדן. אין תכנון מדוייק כי התקשתי למצוא מסלולים מדוייקים בתכנון המקדים. עוצרים בלישכת התיירות בסולדן אך הם לא מספקים לנו מידע מספק. אני רוצה לעלות על אחד הרכבלים שבעיירה אבל בעלי מחליט שהוא רוצה את דרך הקרחונים. הרגשנו פיספוס שלא עשינו את כביש הגרוסגלוקנר ולכן מחלטים לבסוף על דרך הקרחונים. נוסעים. הדרך עצמה לדעתי לא מדהימה. רק הרכבל של הקרחון הראשון פתוח . עולים עליו . אכן יש שלג(לא המון כמו שציפיתי) אך הדרך עד הקרחון קצרה ולא ירוקה. אני התאכזבתי
נוסעים חזרה לסולדן. כבד שעת צהריים. מבינים שגם צריך לאכול משהו ואם נעלה ברכבל נהיה לחוצים בזמן (שוב נזכיר שהרכבלים נסגרים בחמש) אז מחליטים לעשות מסלול שמצאתי מבעוד מועד באתר של solden- הוא הופע תחת הכותרת של 5 ההי לייט אבל לא היה לי מידע על המסלול הזה ממטיילים אחרים. היתרון שלו שהוא יוצא מהעיירה ולא מצריך רכבל. דרגת הקושי סווגה כקלה ואורך המסלול 5.2 קילומטר עם 230 מטר הפרשי גובה. ככה נקרא המסלול: WATER WALK WAALWEG MOOSERSTEGLE SÖLDEN. המסלול מעגלי, התמונות ניראות מבטיחות אז מחליטים קודם לאכול צהריים ואז להתחיל את המסלול. מתיישבים במסעדה ומגלים שהילד איבד את הטלפון שלו. כנראה באוטו אבל לא בטוח. בעלי והבן חוזרים לאוטו שחונה רחוק (חונה איפה שאמור להתחיל המסלול) מוצאים את הטלפון וחוזרים למסעדה. בקיצור כמעט לא עשינו כלום וכבר איזור 15:00. אוכלים ומנווטים בעזרת האתר למסלול. לא התחלנו אותו מאיפה שאמורים כי היינו צריכים ללכת רחוק לנקודת ההתחלה אז אילתרנו לפי המפה. יש עלייה קשה לדעתנו עד החלק היפה של המסלול, היום חם אז קשה לנו. חצי מהמסלול בעלייה ורק אז מגיעים לחלק עם המים שרואים בתמונות. אלה בעצם תעלות מים שנבנו כדי להסית את הנהר למקומות אחרים לפי הצורך. המסלול לא עמד בציפיות
סיכום היום: יום קצת מפוספס לא מרגישה שהצלחנו לראות את המיטב של סולדן
היום השמיני
החברה מתמרדים, לא רוצים עוד רכבל עם נוף אז מחליטים לנסוע ל SUMMER FUN PARK FISS כדי לעלות על מגלשת ההרים עם השם המצחיק פיסר פליצר ולעשות משהו שדומה למתקן רחיפה. מאותו מקום יוצאים הרבה רכבלים. , לכל רכבל צבע שונה ובכל רכבל אטרקציות אחרות. הנסיעה די ארוכה יותר משעה. מגיעים לאתר הולכים לקופות מבקשים לקנות כרטיס לרכבל של מגלשת ההרים והקופאית אומרת שלמעלה יש תור של שעתיים וחצי למגלשה😱. טוב אין סיכוי שאנחנו עומדים בתור שעתיים וחצי!!! מחליטים לעלות על רכבל אחר ולעשות את מסלול המכשפות (3 קילומטר) שמומלץ בספר המשפחה המטיילת, ואז לחזור ולנסות שוב את האטרקציות בתקווה שהתור יתקצר. עולים ברכבל האדום (schonjochhbahn) קודם לתחנה העליונה. יש שם נוף משגע ומגרש משחקים מיוחד לילדים.
אח"כ יורדים לתחנה האמצעית עם הרכבל והולכים במסלול המכשפות עד למטה. המסלול לא מאוד מומלץ, עובר ביער לא ממש יפה ומתאים לקטנים. אין לו את הקסם של מסלול המכשפות בשויייץ. מדי פעם יש קצת תפאורה. רק החלק האחרון שלו יפה- יש שם חלק אחד קסום ומיוחד בחלק חשוך של היער עם פטריות כמו באגדות. במהלך המסלול מתחילים רעמים ולקראת סופו יורד גשם שוטף.
מסיימים את המסלול. הגשם נפסק הולכים שוב לקופות לברר מה התור במגלשת ההרים פישר פליצר והתור שעה וחצי!!!. מחליטים לוותר ולנסוע במקום למגלשות ב IMST - המגלשות הארוכות ביותר באירופה. מגיעים ממש לפני הסגירה, כמעט אין תור וגולשים במסלול של 3.5 ק"מ למטה. היה כיףףף.
היום התשיעי - מפלי שטוייבן ואינסבורג
קמים לבוקר מעונן, התחזית מדברת על גשם בחלקו השני של היום. מחר יום ראשון ואמור להיות כל היום גשום לכן אתמול בערב הזמנו מקום למרחצאות האקווה דום. בגלל הקורונה צריך להזמין מראש- הזמנו ל3 שעות והיה מקום רק ב 9:00 .
לילדים קצת נמאס מהטבע והם רוצים לנסוע לאינסבורג. אני מגלה שהזמן שלנו בעמק מתחיל להסתיים מבלי שעשינו מלא דברים שרציתי, צריך לתעדף. קודם כל מחליטים לנסוע למפלי שטוייבן. היה לי את הטיפ הבא מאחד מסיפורי הטיול שקראתי לפני הנסיעה: "ההמלצה שלנו היא להשאיר את הרכב בחניון ליד אומהאוזן ולעלות במונית או באוטובוס (כדאי לברר את לוח הזמנים מראש בלשכת המידע לתיירים של אומהאוזן) עד לפנסיון Gasthof Stuibenfall, ומשם להתחיל במסלול. מי שעולה עם הרכב - שיחנה בנידרטאיי, משום שליד הפנסיון אין חנייה". ואכן מחליטים ליישם את הטיפ הזה ולעלות לפנסיון כדי לעשות את המסלול בירידה. מתחילים בלשכת התיירות באומהאוזן, מסתבר שהשעות של האוטובוס מאוד לא נוחות והתדירות מאוד נמוכה אז מבקשים מהפקידה בלשכת התיירות להזמין לנו מונית לחניון התחתון של המפלים, ולוקחים את מספר הטלפון של המונית ליתר ביטחון (מחיר הנסיעה 25 יורו למרות שבסוף ביקשה 20 יורו). נוסעים לחניון מרחק 2 דקות נסיעה מלשכת התיירות. מחנים את הרכב ומחכים למונית ואכן מגיעה ומעלה אותנו לתחילת המסלול בחלק העליון של המפלים. מתחילים את המסלול שעכשיו כולו בירידה ורואים אנשים מתנשפים בעלייה. פראיירים!!! המסלול מקסים, יורדים על גשרים ממתכת , יש גשר לחצות ובפלטפורה 3 אפשר להתקרב למפלים וממש נרטבים מהרסיסים,יש קשתות מעל המים - מאוד מומלץ
מגיעים לתחתית המפלים. המסלול לא מסתיים עדיין , הולכים לאורך הנחל המקסים ויושבים לאכול משהו על ספסל פסטורלי בדרך. פתאום אזעקה!!! ברצינות!!! אנחנו מזדקפים, מסתכלים בבהלה סביבינו וכל האנשים רגועים לחלוטין וממשיכים כרגיל. שואלים מישהו מה זו האזעקה הזו ומסתבר שזה ניסוי צופרים של אזעקת השיטפונות שלהם. רק לפני שבועיים היו להם פה שטפונות רציניים.
מגיעים לחניון התחתון, איפה שהאוטו שלנו מחכה לנו בדרך רואים שהמסלול עובר בכפר של אוצי (איפה שמצאו מומיה של אדם קדמון אז מי שמעוניין יכול לשלב). נכנסים לאוטו ומחליטים לנסוע לאינסבורג. אני עוד מנסה לשכנע את המשפחה "אבל יש את אגם פיבורג שלא ראינו ורכבלים שלא עלינו עליהם אבל כולם צועקים לי פה אחד "לאאאא" מוחלט וסופי ולבסוף אני נכנעת ונוסעים לאינסבורג. הפעם זוכרים לחפש דרך מעניינת ולא לנסוע דרך האוטוסטרדה- מסתכלים במפה ובוחרים לנסוע דרך kuhtai ועמק sellrain. רק מילה אחת להגיד על הדרך - "ואוווו", מושלם נחלים לכל אורכה עיירות חמודות, הכל ירוק מדהיםםם. אנחנו עוצרים ליד חמורים משוטטים בחופשיות ופתאום חמורים באים אלינו בהמוניהם ואפילו חוצים את הכביש אנחנו מלטפים אותם, בדרך כמובן רואים פרות. כמעט ולא צילמנו אבל תאמינו לי שהדרך מדהימה ומאוד מומלצת.
מגיעים לאינסבורג. מזג האויר אפור וגשום אבל לא קר אפילו חם, יחסית לאתרי הטבע בעמק אוץ יש הרבה אנשים, אף אחד לא לובש מסיכה. אנחנו שמים מסכות, נהנים משיטוט בעיר ובחנויות מזכרות וחוזרים הביתה.
מחר יום אחרון מלא בעמק אוץ - יום ראשון בשבוע, אמור להיות מאוד גשום והאקווה דום מחכה לנו
יום עשירי - אקווה דום ותקרית השיער הנוראית של הבת
בוקר טוב. יום ראשון היום וזה היום האחרון שלנו בעמק אוץ. לצערנו היום יום גשום. קמים מוקדם כי לחוצים להספיק להגיע סביבות 9:00 לאקווה דום. חוששים שיהיה עמוס אבל מקווים שהאוסטרים מתעוררים מאוחר והעומס יהיה החל מהצהריים.
מהיום הזה אין תמונות רק סיפורים:)
מגיעים לקופות האתר. תור ארוך מאוד משתרך עד הקופות. אנשים עומדים בצפיפות, צמודים אחד לשני ,לא שומרים מרחק יש הרבה משפחות עם ילדים קטנים שברור לי שהם לא מחוסנים וגם רובם הגדול בלי מסיכות. אנחנו מהדקים את המסכות היטב לאף.מתגנבת לי מחשבה לוותר. אני פוחדת מהקורונה אבל יודעת שכולם יהרגו אותי אם אציע לוותר. עומדים בתור 45 דקות!!! אני לחוצה מוות אומרת לכולם שאם נצא חיוביים בבדיקות אני מאשימה את המקום הזה!!! גם האחרים לחוצים אז אני מעיזה ומציעה לוותר וכולם מתנפלים עלי "אבל כבר שילמנו ומה נעשה במקום? הרי גשום בחוץ ובגלל שיום ראשון כל החנויות סגורות". טוב נכנעת נשארת לחוצה. פתאום אני רואה שמישהי מעובדות המקום עוברת לבדוק תעודות חיסון ואם יש לאנשים הזמנה מראש. "יופי" אני חושבת לפחות מקפידים. המשפחה שלפנינו יוצאת מהתור כנראה שלא היתה להם הזמנה הראש או שלא היו להם תעודת חיסון או בדיקה שלילית, מקווה שהסיבה הראשונה נכונה. היא מגיעה אלינו ובודקת תעודות חיסון, אנחנו מראים לה , "גם לילדים יש?" היא שואלת מופתעת, ואנחנו מסבירים לה שבישראל מחסנים גם ילדים מגיל 12. זהו סוף סוף התור מתקדם ואנחנו נכנסים. בפנים כבר לא מרגישים את הלחץ של האנשים המקום גדול. אנחנו מתחילים במגלשות. יש 2 מגלשות לילדים, הבריכות חמות, הנוף מקסים,סה"כ המקום כיף אבל למען האמת היינו כבר במרחצאות טובים יותר.
בשלב מסויים אני ובעלי הולכים לחקור את המקום. התעורר בו הרצון לחקור את המקום אחרי שסיפרתי לו שמישהו כתב שאיזור המסעדה זהו איזור הכניסה לסאונה ושם אנשים עירומים חחח.... אז מסתובבים עוברים כל מיני מחסומים ומשוכנעים שאם יש איזור שאנחנו לא צריכים להיות בו כי לא שילמנו אז הכרטיס לא יתן לנו לעבור. מגיעים לאיזור המסעדה והפלא ופלא אכן צדקו פתאום אנחנו נמצאים באיזור ללא לבוש. אני נבוכה די בורחת משם ובעלי נאלץ לבוא בעקבותי. סוף להרפתראה הנועזת שלנו!
לקראת סוף הביקור הבת מתלוננת שקרה לה משהו בשיער.
מאמר מוסגר על השיער של הבת: שיער שמצריך תחזוקה הוא נפוח והיא זקוקה לקרם כדי שיראה מסודר.אתמול בערב אמרתי לה שאין טעם לשים את הקרם כי ב 9:00 בבוקר היא בבריכה ואכן היא לא שמה. טעות!!! שעלתה לנו בהרבה מתח ,עצבים ובזבוז זמן.
חוזרת לסיפור: אז הבת מתלוננת ואני לא כל כך מתייחסת וכשיוצאים כדי להתלבש אני מגלה שכל הקוקו שלה הפך למין קשר ענק שנראה כמו קש! הילדה נלחצת ואומרת שהיא בחיים לא תצליח להוציא את הקשר הזה (ואני אגלה לכם סוד: זה היה כל כך נוראי שאני נוטה בלב להסכים איתה) ופה מתחילה דרמה של בכי וצעקות שנמאס לה משיער הזה ושיצטרכו עכשיו לגזור לה אותו ושהיא חייבת ללכת עכשיו להתקלח. ולמרות שאנחנו מסכימים לחזור לדירה כדי שתתקלח היא ממשיכה לבכות ומשוכנעת שגם במקלחת היא לא תוכל להתיר את קשר הענק הנוראי הזה. אנחנו נוסעים לדירה תוך כדי הבכי שנמשך כל הזמן. מגיעים לדירה ואני נכנסת איתה למקלחת כדי לעזור לה. אני חושבת ששפכנו עליה חצי בקבוק של מרכך כדי להתיר את הקשר. סוף סוף השיער מסתדר אבל אז צצה בעיה חדשה! המים נגמרו הילדה עומדת עם מרכך על הראש וסבון על הגוף והמים קפואים והיום יום קר. בכי/ תסכול אני ממש מרחמת עליה נוגעת במים הקפואים ואומרת לה לסגור אותם ולחכות. יוצאת להתייעץ עם בעלי, עצבנית על עניין המים והוא מציע לחמם מים רותחים בקומקום ולהכין לה מהבקבוקי מים מינרליים הריקים שיש לנו ,מים נעימים. וזה מה שאנחנו עושים: אני מביאה לה בקבוקים שהכנו וככה אנחנו מצליחות להוריד את המרכך והסבון.עניין הקשרים נפתר לגמרי ואפשר להכריז על סיום האירוע (בס"כ פצוע אחד בנפש לכוחותינו חחח). אנחנו מתקשרים לבעל הבית להתלונן הוא מגיע, מכוון את הדוד לטמפרטורה יותר גבוהה, אומר שזה אמור להתסדר. יש לציין שהוא מאוד נחמד אומר שהדירה חדשה ואף אחד לא התלונן עד עכשיו. כבר מאוחר ועוד לא אכלנו צהריים אז יוצאים למסעדה. הילדה יושבת עם מעיל חורף שנשלף פעם ראשונה מהתיק. קר אך לא עד כדי קר, פשוט עדיין קר לה בגלל חווית המקלחת. אחרי המסעדה אני מציעה לקפוץ לאגם פיבורג אבל כמובן שאף אחד לא משתף איתי פעולה. חוזרים לדירה מוקדם. אורזים (הרי מחר עוזבים פה) ובפעם הראשונה בטיול מחברים את הסטרימר של הטלויזיה שהבאנו מהבית ורואים האנטומיה של גריי.
(מאמר מוסגר: הפחד מלהיתקע בבידוד באוסטריה גרם לנו להביא מחשב נייד וסטרימר, הבן אמר שאפשר לקחת את הסטרימר ואז יהיו לנו כל התכנים של הטלויזיה שלנו אם נהיה בבידוד)
לילה טוב, נקווה שלא חטפנו קורונה היום, מחר יום מעבר לאיזור האגמים.
היום ה 11 - יום מעבר לאיזור האגמים
בוקר טוב. היום יש לנו נסיעה ארוכה כאשר היעד הסופי הוא סנט גילגן באיזור האגמים.
יוצאים לדרך סביבות 9:00 היעד שלנו היום נסיעה לאיזור האגמים דרך גרמניה כאשר המטרה הוא מסלול באיזור ברכטסגאדן ליד העיירה רמסאו. לקחתי את המסלול מאיזשהוא בלוג של זוג מטיילים בשם אלין וסער (סליחה לא זוכרת את שם הבלוג) והם אמרו אם יש לך זמן רק למסלול אחד באיזור אז תעשו את זה. וכך עשינו. שם המסלול היער הקסום ואגם הינטרסי(Zauberwald and Hintersee). בברכטסגאטן (Berchtesgaden) בגרמניה. בדפים שלי כתוב כך: "המסלול נמצא בקצה המערבי של ברכטסגאטן, על יד העירה ראמסאו (Ramsau). מהעיירה רמסו דרך יער zauberwald לאגם הינטרסי מומלץ ביותר הדרך עוברת לצד נחלים, יובלי מים, מעיינות קטנים, מפלונים, בהחלט מסלול מרהיב וקליל שמביא אותי תוך שעה להינטרסי".
יוצאים לדרך נפרדים מהנוף המדהים של עמק אוץ, שמפעים אותנו בכל יום מחדש. הנסיעה ארוכה אז לצערנו נוסעים באוטוסטרדה. אני זו שנוהגת הפעם ומבקשת מבעלי שינסה למצוא דרך יפה יותר, הוא מוצא משהו שמאריך קצת ומוציא אותנו קצת קודם מהאוטוסטרדה. פתאום פקק בגבול לגרמניה. אנחנו עוברים במחסום, שוטר חמוש בתת מקלע מסמן לי לעצור ולזוז הצידה. שואל לאן אנחנו נוסעים. מבקש לדומם מנוע , מבקש רשיון נהיגה, רשיון רכב , דרכונים ותעודות חיסון או בדיקות קורונה שליליות. לוקח את כל המסמכים ואת תעודות החיסון והולך לבדוק אותם מול הדרכונים.חוזר אחרי כמה דקות ומשחרר אותנו.
ממשיכים לנסוע נסיעה ארוכה אך בסוף מגיעים למסלול. נראה לי שאנחנו עשינו את המסלול בכיוון אחר ממה שאלין וסהר. הגענו להינטרסי ושם במודיעי אמרו לנו איפה להתחיל. התחלנו מהאגם ולא מהעיירה רמסאו. אנחנו קצת הסתבכנו בלימצוא את נקודת ההתחלה. צריך להחנות בחנייה של קצה האגם ליד cafe gelfart. יש ליד החנייה גם נקודת השכרת סירות קטנה.
אלין וסער צדקו המסלול פשוט מרהיב ביותר. בין המסלולים הכי יפים בטיול . האגם מדהים . תיסטו קצת לתוך היער ותגלו יער מהאגדות . אח"כ מגיעים לנחל, אנחנו קצת התברברנו. השילוט לא ברור אבל מתישהוא פונים לחלק של הנחל, פשוט מרהיב.
מה שכן המסלול לא מעגלי אז אנחנו לא הגענו עד לעיירה אלא הסתובבנו על עיקבותנו באיזה שהוא שלב כי היתה לנו עוד נסיעה ארוכה. מניחה שאפשר להגיע לעיירה ולחזור לאגם בתחבורה ציבורית או במונית אבל רצוי לברר את זה בלשכת התיירות לפני. אתן לתמונות לדבר.
מסיימים אתה המסלול, יודעים שעוד נסיעה ארוכה לפנינו מחפשים מקדונלד כדי לאכול אוכל מהיר ולא להיתקע שעות במסעדה ומגיעים בערב לסנט גילגן לפנסיון במרכז העיירה חמוד ביותר.
לילה טוב מחר מתחיל פרק חדש.
היום ה 12 - סנט גילגן וסנט וולפגנג
מתחילים את הבוקר בבירוקרטיה מעצבנת. מזמינים תור לבדיקת הקורונה בוינה. זה לוקח זמן וצריך להזמין לכל אחד מאיתנו בנפרד. הבוקר מתחיל בעצלתיים. למתבגרת כואבת הבטן. אנחנו רוצים לצאת לעיירה לאכול ארוחת בוקר. היא לא רוצה שוב דרמה. יוצאים בלעדיה, לבית קפה במרחק 2 דקות הליכה מהדירה, אני חוזרת להביא אותה... בקיצור עד שאכלנו ונגמרה הדרמה כבר 12:00. רק אז אנחנו מתחילים לטייל בעיירה שלנו. נכנסים לחנויות,העיירה חמודה מאוד אבל קטנה.
מגיעים לאגם ולוקחים הפלגה לסנט וולפגנג. מבינים שכנראה הרכבל המתוכנן או רכבת השיניים להר schafberg לא יקרו כבר היום לאור השעה המאוחרת ולאור הגשם שצפוי בהמשך.
סנט וולפגנג יותר יפה לדעתנו מסנט גילגן
משוטטים בחנויות המזכרות, מתיישבים לאכול במסעדה, בוחרים לשבת בפנים (כולם יושבים בחוץ בצפיפות ואנחנו לבד בפנים , ככה מרגיש יותר בטוח בהקשר הקורונה).
באיזה שהוא שלב ממצים את החנויות. כבר מאוחר לעלות להר. רכבת השיניים נסגרת מוקדם וגם מאוד מעונן ועומד לרדת גשם. הולכים לאורך האגם. קצת משעמם לנו מתלבטים אם לקחת סירה עצמית באגם אבל הרעמים שמתחילים סוגרים את האפשרות על ההתלבטות הזו.
מחליטים להפליג חזרה לעיירה שלנו כי רואים שהגשם ממש ממשמש ובא.
לוקחים את הספינה חזרה. יושבים בקומה השנייה . גשם חזק מתחיל לרדת אי אפשר לשבת בחוץ. בפנים מחניק ואף אחד לא שם מסיכה. אנחנו מתיישבים ליד הדלת שיוצאת לסיפון. זו דלת שצריך ללחוץ על כפתור כדי שתיפתח. אני מעלה רעיון לשבת עם הכיסא בדלת כדי שהיא תישאר פתוחה וייכנס אויר. אני עושה את זה וחבורת זקנים שיושבת לידינו מסתכלת עלי בזעם , במיוחד איש אחד מהחבורה. אני זזה אחורה והדלת נסגרת. אני והבת יוצאת החוצה אפילו שגשום לשאוף קצת אויר. בפנים מאוד מחניק, ואני מזכירה שכולנו עם מסיכות מה שלא מוסיף לתחושת המחנק. בכל פעם שאני יוצאת או נכנסת האיש עם החולצה הירוקה מסתכל עלי במבטים רצחניים וגורם לי לחוסר נעימות, אז אני מפסיקה עם זה. ואז מגיעים ילדים סינים ומתחילים לצאת ולהיכנס , לפתוח את הדלת שוב ושוב. אני באופן אישי מאוד מרוצה כי סוף סוף יש אויר אבל כל פעם שהילדים הסינים עושים את זה האיש עם החולצה הירוקה מסתכל עלי במבטים רצחניים. זו סיטואציה די מצחיקה למען באמת. בסוף הוא פונה אלי ואומר באנגלית: אמרתי לכם לא לפתוח את הדלת. כולנו מתנפלים עליו ואומרים לו שזה לא אנחנו. כל ההפלגה יש רעמים איומים וגשם זלעפות. ממש חוויה. לקרת הירידה אנחנו מכינים את מעילי הגשם שלנו ואת המטריות וחבורת הזקנים מוציאים שקיות זבל עושים חור לפרצוץ ולובשים עליהם את שקיות הזבל . אמרנו לעצמנו שכל אחד לובש את מה שמגיע לו וקראנו להם "הזיבלונים" :)
ירדנו מהספינה צעדנו בגשם חזרה לפנסיון שלנו וסיימנו את היום די מוקדם. לא נורא שוב צריכים לארוז מחר נוסעים לוינה. אכלנו ארוחת ערב בדירה - שקיות מוכנות של פסטה שבישלנו בסיר והלכנו לישון.
לסיכום: סה"כ היום יום די חלבי ללא ריגושים גדולים או נופים מאוד מרגשים (הכל יחסי כמובן. אני מתכוונת בהשוואה לטירול )
היום ה 13 - יום מעבר לוינה
הבוקר נפרדים מאיזור האגמים. מחליטים לאכול ארוחת בוקר בפנסיון (בופה ב 44 יורו לכולנו - נחמד מאוד)
ויוצאים לדרך. המטרה מאוד ממוקדת - להגיע לוינה כמה שיותר מהר בגלל בדיקות הקורונה שצריך לעשות. קבענו בדיקות קורונה בשעה 13:00, כך שאין זמן להתעקב בדרך. מקום הבדיקה נקבע כבר מהארץ, הסתמסנו עם בעל הדירה בוינה והתייעצנו איתו איזה מרכז בדיקה חינמי הכי קרוב לדירה. הוחלט לערוך את בדיקת ה pcr באחת מה gurgel box שפזורות ברחבי וינה, זו שברחוב Jakov-Lind-Straße 19. נוסעים כמובן באוטוסטרדה, מרגישים איך "השתנמכנו" בנוף לעומת טירול ומיטרסיל ומגיעים ליעד. מחפשים איפה זה ופתאום אני קולטת מכולה כזו, ממתכת, מונחת בפינת הרחוב, ברור שזה המקום כי הרי קוראים לזה gurgel box ניגשים לשם, לפנינו עוד משפחה ישראלית וכשמגיע תורינו בודקים את קוד ה qr שקיבלנו בהרשמה מראש ונותנים לנו חומר שקוף בתוך בקבוקון פלסטיק, כוס ,מבחנה וקשית. באוסטריה עושים בדיקות גירגור ולא מטוש כמו בארץ. מסבירים לנו שאנו צריכים לשפוך את תוכן הבקבוקון לתוך הפה ולגרגר, או יותר נכון להעביר מלחי ללחי בפה סגור 30 שניות ואז דרך הקשית להעביר את זה למבחנה. וכך- עשינו. כולם מצליחים בלי בעיות מיוחדות, החומר בטעם מי מלח וב 13:00 אנחנו כבר בדרכנו לדירה לשים את המזוודות. הדירה נמצאת בקומה שלישית עם מעלית ברובע היהודי, במרחק הליכה למרכז ולפארק פארטר. אנחנו שמים את המזוודות ויוצאים לחפש מסעדה ואז ע"פ התכנון לפארק השעשועים פראטר. אוכלים במסעדה אסייתית שמצאנו בדרך ומגיעים לפארק. הפארק שמח והומה באנשים, אוירה כייפית עם דוכני אוכל ומתקנים שווים גם למתבגרים, יש את כל הסגנונות- רכבות שדים, רכבות הרים, כל מיני דברים מסתובבים ומתהפכים, גלגל ענק ... הפארק ענק, פתוח אין תשלום בכניסה אלא משלמים לכל מתקן בנפרד. סביבות 5 יורו לאדם. אנחנו עלינו על 6 מתקנים בערך כל שבסופו של דבר החוויה יוצאת יקרה אבל הפארק מהנה במיוחד ושווה את ההוצאה.
גיליתי שאין לי תמונות משם, היינו עסוקים בלהינות ולא הצטלמנו. לכן מעלה קטע וידאו אחד של מתקן שאני והבן עשינו
אחרי הפארק מחליטים לחזור הבית. בתכנון היה גם להגיע לכפר הונדרטוואסר ולראות את המבנים המיוחדים שלו אבל לאף אחד אין כוח. עוצרים בדרך בפיצרייה ומבקשים טייק אויי לדירה צועדים כבר בגשם שמתחיל לטפטף ומסיימים את היום. לילה טוב
היום ה 14 - מרכז וינה
מתעוררים ליום אפור, גשום וקודר. ע"פ התחזית ככה אמור להיות מזג האויר במהלך כל היום ואכן התחזית מתממשת . השמש לא ביקרה אותנו בכלל במהלך היום והגשם ירד כמעט ללא הפסקה.
הולכים ברגל לכיכר סטפן , המרכז העתיק והלב הפועם של וינה ומשם מתחילים לטייל. בדרך יושבים בבית קפה לאכול ארוחת בוקר ואז מגיעה תוצאת בדיקת הקורונה של הבת, היא שלילית, כולנו שמחים!!! שעה אח"כ מגיעה גם התוצאה של הבן - שלילי ,ולא הרבה זמן אח"כ גם שלי - שלילית, יש!!! רק של בעלי לא מגיעה בינתיים.
אני לא יודעת אם מזג האויר עשה עלינו את הרושם שוינה עצמה לא מעניינת ולא מאוד מרשימה או שהיא באמת כזו. באופן כללי היא לא הקסימה אותנו ושוב הוכיחה שאנחנו לא אנשי עיר.
מטיילים ברחובות, באופן כללי לא שמח (איפה נגני הרחוב ודוכני האוכל שהבטיחו בספר? כנראה מסתתרים מהגשם :) המדרחוב לא חי ו"פועם" . יש חנויות אופנה שלא ממש מעניינות אותנו. מחליטים ללכת לארמון הופברג ולהיכנס אליו, בחוץ גשום כל הזמן. נכנסים לארמון , לומדים את הסיפור של סיסי (מעניין) ונהנים מהסיור בארמון. במהלך הביקור בעלי מבחין שכבר שעת צהריים, עברו יותר מ 24 שעות מאז שעשינו את הבדיקה ועדיין התוצאות שלו לא מגיעות. זה מעיב על ההנאה. אנחנו מתלבטים מה לעשות ואומרים שאחרי הסיור בארמון צריך ללכת לתחנה ולשאול מה קורה? מבקשים מבעל הדירה את הטלפון של תחנת הבדיקה, הוא שולח לנו לווטאפ ולפני שאנחנו מתקשרים לברר מה קורה סוף סוף מגיעה התוצאה של בעלי - שלילי, איזה כיףףף. עננת ה"מה יקרה אם אחד מאיתנו ייצא חיובי או אם בדיקה לא תגיע בזמן" הוסרה מעלינו.
ממשיכים להסתובב אח"כ עוד. אוכלים שניצל וינאי טעים במסעדה וממצים. חוזרים יחסית מוקדם הביתה. צריך לארוז לטיסה, מחר חוזרים הביתה
היום ה 15 - טיסה חזרה הביתה לישראל
בוקר טוב היום טסים הביתה, הטיסה ב 10:00. נוסעים לשדה התעופה עם האוטו השכור (שהשארנו בחניון בתשלום במשך כל השהות שלנו בוינה), מחזירים את האוטו , כל התהליך בשדה התעופה בוינה עובר חלק, הטיסה יוצאת באיחור קל, עוברת בנעימים, נוחתים בישראל, לחום של 37 מעלות ו 19 טילים שיורה חיזבאלה לצפון - ברוכים הבאים לישראל!!! פוחדים מהתור לבדיקות הקורונה, בפועל לא חיכינו בכלל בתור הכל מתקתק וזהו אנחנו כבר בדרכנו הביתה במונית לפגוש את טופי ופודינג החתולים שלנו. מגיעים הביתה סביבות 16:00. תוצאות בדיקת הקורונה מנתב"ג מגיעות למחרת בבוקר - כולנו שליילים, איזה כיף!!!
כמה מילות סיכום על ההתנהלות של האוסטרים בהקשר לקורונה:
בתקופה שהיינו באוסטריה כנראה הוסרו רוב המגבלות שלהם. המצב שלהם היה טוב יותר מישראל. כמעט אף אחד לא הלך עם מסיכה ברחוב, וגם במקומות סגורים לא כולם שמו. במסעדות לא תמיד בדקו תעודות חיסון ואם בדקו זה היה לצאת ידי חובה, אף אחד לא הסתכל באמת. סה"כ הרגשנו בטוחים במיוחד בחלק הטבע של הטיול. בעיר כבר סיפור אחר, צפוץ יותר ומלחיץ יותר. אנחנו מאוד שמרנו על עצמינו ואיפה שהיתה צפיפות שמו מסכות. הקפדנו גם על נושא האלכוגל.
עכשיו אפשר להגיד שצלחנו בהצלחה רבה טיול מהמם באוסטריה בתקופת הקורונה.
