מונטנגרו

מונטנגרו היא ללא ספק המדינה הכי מפתיעה שהייתי בה.
לא הכרתי הרבה אנשים שנסעו לשם ולכן, לא ידעתי למה לצפות.
גיליתי מדינה יפיפייה, הרים, ערים תוססות, חופים מושלמים ואוכל טוב.

טיסות:
טסתי עם חברת ישראייר
הלוך ב21.7 וחזור ב26.7 בבוקר.
הוספתי מזוודה של 23 ק"ג ועלה לי 485 דולר.

השכרת רכב:
שכרתי רכב מבן אדם בשם אבי. אבי הוא ישראלי שגר במונטנגרו הרבה שנים ויש לו חברת רכבים קטנה להשכרה (להזמנה מאבי- 0544712918).
שכרנו דרכו טויוטה יאריס אוטומטית שעלתה 300 דולר למשך כל הימים.
העניין עם השכרת הרכב אצל אבי, זה לא רק ההשכרה עצמה, אלא הנגישות והקלות עם אדם שדובר עברית, הנוחות עצמה בעת ההשכרה עם נציג מטעמו, ובנוסף ובעיקר, אבי מלווה את כל לקוחותיו בבניית הטיול ושולח מדי יום רעיונות למסלולים ליום עצמו.
הוא בדק איתנו מספר פעמים בכל יום שהכל בסדר וכשלא הצלחנו להפעיל את הבלוטוס', הגיע הנציג למלון שלנו בבודווה וסידר עבורנו.

מסלול:
יום ראשון: נחיתה סביב 11:30 (שעון מקומי) ואסיפת הרכב.
נסענו לכיוון Budva. נסיעה במשך 45 דק' למלון שלנו- Hotel Vivid Blue Serenity Resort
בעלי המלון הוא ישראלי, פגשנו אותו וישבנו איתו, בן אדם נחמד מאוד, הוא ייעץ לנו על הנסיעה בכבישים, על המקומות היפים וסיפר על החיים במונטנגרו.
במלון ויויד ישנו 2 לילות ושילמנו 1,250 ₪ ללילה (עם ארוחת בוקר).
האוכל במלון- בארוחות הבוקר מגישים תפריט כאשר ניתן לבחור מנה מתוכו (ביצה עלומה, פנקייקים וכו') והם מכינים אותה עבורכם, בנוסף לכך, יש בופה קטן.
האוכל במלון בכללי טעים ובערב הייתה גם הופעה.
החדר היה נקי ומעוצב מודרני. לקחנו חדר שפנה לים עם מרפסת קטנה.
מעבר לכך, ביום הראשון לא טיילנו הרבה, רק במרכז בודווה, הסתובבנו באזור וחזרנו לארוחת ערב במלון.
יום שני: יצאנו לכיוון פודגוריצה, בירת מונטנגרו, שגם שם אגב- יש שדה תעופה.
הנסיעה לפודגוריצה ערכה כשעה והנופים בדרך מהממים!
רואים חופים חבויים ומים צלולים.
התחלנו את היום בפודגוריצה בנהר מרהיב - nijagarini vodopadi kuca rakica שמכנים גם "מפלי הניאגרה של מונטנגרו".
הגענו בחודש יולי ולכן המים היו מאוד רדודים והנהר היה נמוך אבל הבנו שבסתיו ובחורף המקום מהמם, עם מים גועשים ולא כדאי לפספס!
בכל אופן, גם בקיץ המקום מדהים, רואים צבעים ירוקים משגעים ויש בית קפה על הנהר שאפשר לשבת בו ולצפות בנהר.
המשכנו בדרכנו לקניון Delta city שנמצא כ20 דקות נסיעה.
מבחינת מחירים בקניון, יותר זול מהארץ אבל לא מחירים זולים במיוחד.
יש מגוון חנויות ותמיד צריך קצת שופינג😊
אחרי מסע קניות קצר, המשכנו בדרכנו אל אגם סקאדר.
אגם סקאדר מתחלק במונטנגרו ובאלבניה.
באגם מיני ציפורים וצמחיית מים מיוחדת ויפה.
לקחנו סיור של שעה ב30 יורו ולנו זה הספיק, גם בגלל החום הכבד וגם כי מיצינו די מהר את העניין.
לאחר מכן, עצרנו ב Njegoševa לסיבוב נוסף בעיר הישנה של בודווה, היה מאוד נחמד לטייל, הרבה צעירים, אזור של ברים ושם גם ישבנו לאכול ברחוב הצר iva mikovića - ב Pizzeria Lav והיה ממש טעים.
יום שלישי: התחלנו את הבוקר בבריכת המלון.
במלון יש בריכת אינפיניטי מהממת שאי אפשר לוותר על רחיצה בה.
לאחר מכן המשכנו בנסיעה של כ10 דקות לחוף מילוצ'ר (Milocer beach)
חנינו יחסית רחוק מהחוף והלכנו כ10-15 דקות. ההליכה בתוך יער\חורשה ולאחר מכן מגיעים לשביל שיוביל אתכם לחוף.
החוף מדהים, המים ירוקים כמו בתאילנד אבל! אין חול, יש רק אבנים רותחות, אין שמשיות להשכרה והשמש קופחת אז יש לקחת זאת בחשבון.
מעבר לזה, הרחצה מהנה מאוד, המים קרירים, נעימים וצלולים כל כך.
במידה ורוצים להמשיך לחוף הבא יש עלייה באזור מיוער עם עצים בצד החוף והליכה של כ15 דקות לחוף סבטי סטפן (בדרך יש גם תצפית יפה מלמעלה על החוף).
אחרי חוף הים, התחלנו את הנסיעה לעיר- קוטור.
נסענו במשך שעה לקוטור, ולא מצאנו את הכניסה למלון החדש. לאחר הסתבכות רבה, הגענו למלון שלנו - hotel casa del mare vizura Montenegro.
מלון בוטיקי קטן ויפה, החדרים יפים, הוא מעוצב מאוד יפה. מחלון החדר שלנו ניתן היה לראות הר גבוה.
יום רביעי: התחלנו את היום באיזי ונסענו לפראסט להסתובב בעיירה ומשם נסיעה של 45 דקות להרצג נובי.
חנינו באזור המרכזי – ממש במקרה מצאנו שם חנייה.
הליכה של 20 דקות מהחנייה לחוף הים.
יש מסעדה על החוף שאפשר לשבת בה אבל הכל היה מלא ומפוצץ אז המשכנו למקום יותר מרוחק.
גם שם הכל אבנים ולא חול אז זה לא הכי נוח לישיבה גם אם שמים מגבת.
היינו כל היום בחוף הים ובאזור, טיילנו בסמטאות של הרצג נובי וישבנו לאכול צהריים ולאחר מכן, יצאנו חזרה לדרכנו אל קוטור.
יום חמישי ואחרון: היום יצאנו למקום שחשבנו רבות האם לנסוע אליו או לא- הר לובצ'ן.
הדרך אליו מאוד מסורבלת ולא מסודרת, כבישים צרים, לא בכל חלק של הכביש יש מעקה, עוברים שם אוטובוסים\משאיות ובנוסף, בחלק מסוים בוצע גם שיפוץ באותו הזמן, מה שהקשה עוד על הדרך.
בסופו של דבר, לא רצינו לוותר, החלטנו לנסוע בזהירות רבה ולעלות להר לובצ'ן.
הנסיעה מקוטור ערכה כשעה ועשר דקות. מאוד נזהרתי בכל הפיתולים (סביב ה24 פניות).
בכניסה לפארק (למטה) משלמים (2 יורו אם אני זוכרת נכון) ולאחר מכן, מתחילים לעלות במדרגות (יש 461 מדרגות סה"כ) ובאמצע יש עמדת תשלום נוספת שיש לשלם בה עוד 5 יורו על מנת להמשיך בעלייה לתצפית (7 יורו סה"כ).
לפני ההגעה לתצפית עוברים דרך מוזיאון קצר ואז מתגלה התצפית תחת כיפת השמיים.
הנוף מלמעלה מדהים!
לדעתי לא כדאי לפספס את המקום, לא בגלל המדרגות ולא בגלל הדרך.
עם זאת, לא מצאתי יותר מדי מה לעשות בפארק והשהייה שם הייתה יחסית קצרה.
בדרך חזור (כמספר דקות של נסיעה) יש בר\מסעדה - Horizont Bar, ניתן לראות מהמסעדה תצפית מהממת על הים האדריאטי ועל הסירות\ספינות העוברות.
הזמנו מגש של גבינות וכוס תפוזים, אמנם הנוף יפה מאוד אך האוכל לא היה מרשים מדי והמחיר לא היה שווה את זה.
חזרנו אל מפרץ קוטור והלכנו לטייל בערב האחרון שלנו במפרץ ולאכול במסעדת conte , ראינו אותה לפני כן והזמנו מקום מראש.
המסעדה נראית כמסעדת "יוקרה". האוכל היה נחמד (בסופו של דבר האוכל בארץ הכי טעים) והמחירים היו כמו המחירים בארץ למנת פסטה יקרה (70-80 ₪).
יום שישי: נסיעה לשדה, החזרת הרכב וחזרה הביתה😊

שימו לב למספר נקודות חשובות:

- לא הספקנו להגיע לאזור מהמם ביופיו, קראתי עליו לפני כן והוא נקרא "פארק לאומי-דורמיטור" שמעתי עליו רבות והוא מאוד מומלץ.
- הכבישים במונטנגרו לא מסודרים ולא קלים, יש לנסוע בזהירות רבה ולקחת זאת בחשבון.
- מזג האוויר ביולי היה חם מאוד עם עומסי חום כבדים! יש להיערך לכך בהתאם.