אלבניה טיול של שני זוגות בני 60+

משתתפים שני זוגות: יעקב וקוקי ואפי ורחל

עלות הטיול- 8000 ₪ לזוג כולל טיסות וחצי רכב.

הזוג השני רכש כרטיסי טיסה זולים כך שעלות הטיול עבורם היתה יותר זולה.

שכרנו לארבעתנו רכב מסוג אופל זפירה בעלות של 640 יורו, כולל ביטוחים, לעשרה ימים.

טיסה לבולגריה עם אל-על : זוג אחד שילם 400$ ליחיד. והזוג השני 250$ ליחיד

מעט על ההיסטוריה האלבנית (מתוך מידע זמין באינטרנט)

השם אלבניה נובע משבט אילירי קדום בשם אלבינו שמיקומו היה בדרום אלבניה. גם השפה האלבנית מבוססת על השפה האילרית הקדומה. האילירים היו עם הודו אירופי שפלש לבלקן בסביבות 3000 לפני הספירה במסגרת הפלישות הגדולות ביותר שידע העולם. היונים והדורים פלשו ליוון, החיתים לתורכיה, הקלטים לאירופה, והאילרים לבלקן. האילירים נכבשו על ידי הרומים והפכו חלק מהאימפריה הרומית. עריה המרכזיות דורס ושקודרה. יש גם עדות לנוכחות יוונית לאורך רצועת החוף הדרומית בערים אפולוניה, בוטריס, ודורס . לאלבניה ולבלקן הייתה חשיבות אסטרטגית ראשונה במעלה, שם עברה הדרך המחברת את רומא עם קונסטנטינופול, דרך דורס ואוכריד. מדורס שבחוף אלבניה חוצים את מיצרי אורנטו לאיטליה - מרחק של כ- 112 ק"מ . האימפריה הרומית נופלת בפני הגותים שפולשים לבלקן. האילרים ממשיכים את מלחמתם ,נסוגים להרי אלבניה והסביבה וממשיכים את עמם עד היום.

הגיבור הלאומי סקנדרברג-– ידוע כדרקון של אלבניה, היה גנרל בצבא העותומאני וניצח קרבות רבים. נולד בעיר לזט, לא רחוק מקרויה, למשפחת אצולה, נחטף כילד על ידי העותומאניים וגודל בחצר הסולטאן כאחד מהחיילים היאניצארים. ב- 1443 ערק מהצבא העותומאני בראש קבוצה של חיילים מאלבניה, הגיע כבש את קרויה. עזב את האסלאם והכריז על עצמו כנוקם עבור משפחתו וארצו. הוא איחד את האלבנים במאבקם מול העותומאנים וניצח אותם שוב ושוב. לאחר מותו ממלריה ב-1467 האלבנים המשיכו להלחם. כעבור 10 שנים נפלה קרויה וב-1500 נכנעה דורס. ואלבניה נפלה בידי העותמאנים. בעקבות המלחמות הייתה הגירה אלבנית גדולה בעיקר לדרום איטליה, ליוון ומצרים. רוב הנשארים באלבניה הפכו, עם הזמן, למוסלמים. יש הטוענים שמלחמת האלבנים בעותומאנים במשך 45 שנים הצילה למעשה את מערב אירופה מפני הכיבוש העותומאני. 400 שנה אלבניה היתה תחת שלטון עותמאני.

ב- 1912 עם תום מלחמת הבלקן הראשונה נקבעו גבולות אלבניה כמדינה והיא הוכרזה כרפובליקה עצמאית. החל משנת 1925 נשלטה אלבניה על ידי זוג הראשון מלך אלבניה, שהיה תחילה נשיא ואח"כ הכריז על עצמו מלך. ב- 1939 פלש צבא מוסליני האיטלקי לאלבניה וזוג ברח לאנגליה.

לאחר מלחמת העולם השנייה השתלט עליה הפרטיזן הקומוניסט הרודן אנור הוג'ה ששלט באלבניה במשך 40 שנים והשליט רודנות עד מותו ב-1985. כל אלבני שלישי נחקר על ידי חוקריה או נשלח על ידיהם למחנות מאסר. טיהורים בשלטון בוצעו פעם אחר פעם, כמו סטלין ומאו שאותם העריץ וחיקה. הוא התנתק מברית המועצות ומסין כשלדעתו הם התמתנו. הוג'ה חשש ממתקפה מבחוץ וכדי להתגונן חפר ובנה כמעט מיליון בונקרים קטנים במדינה (שבע מאות וחמישים אלף בונקרים במדינה של שלושה מליון אזרחים). במהלך שנות שלטונו הארוכות הוג'ה קידם מעט את מעמד הנשים , פיתח את החינוך, הצליח לעצור את נקמות הדם הגורפת ובנה 5 סכרים על נהר הדרין להפעלת תחנות הכוח ליצור חשמל במדינה. עד 1939 רק ב- 10 ערים היה חשמל.

היום זו רפובליקה פרלמנטרית.

הדמות האלבנית היחידה שהתפרסמה מחוץ לגבולות המדינה בתקופה הקומוניסטית של אלבניה היה הסופר איסמעיל קדרה שנודע כגדול סופרי אלבניה והיה מועמד לפרס נובל .

הערות כלליות

1. למה אלבניה: בגלל הראשוניות ובעקבות ספרו של איסמעיל קדרה " אפריל שבור"

2. ארץ יפיפייה הרים , נהרות, אגמים, מפלים ,יערות , צמחיה עבותה,ציפורים, פרפרים

3. אנשים מקסימים - לולא המפגשים עם המקומיים לא היינו מגיעים לחלק מהמקומות. האלבנים יצאו מגדרם להסביר לנו לאן לפנות ; הפסיקו עיסוקים; נסעו איתנו; רצו לעברנו כשניראה היה להם שמשהו התקלקל ברכב; דיברו איתנו בשפתם ובעזרת ג'סטות וידיים הבנו אותם. ותמיד היה גם משהו שידע מעט אנגלית ו/או גרמנית ובכוחות משותפים הצלחנו להבינם.

4. ישראל והיהודים- המקומיים מקבלים את הישראלים במאור פנים ובאהבה. בזמן מלחמת העולם השנייה אלבניה היתה מקלט ליהודים.

5. דת- רוב מוסלמי.בתקופה הקומוניסטית חל איסור על פולחן דתי. האסלם והנצרות חיים בכפיפה אחת. יש עידוד לנישואי תערובת.

6. ההתבוננות באורח ורמת החיים ובאוכלוסיה עצמה, השיבה אותנו לשנות ה- 60 בארצנו. שווקים עם מצרכי יסוד בלבד. פָּרות שמסתובבות ברחוב. חמורים כרכב עבודה ונסיעה, נשים שעובדות בשדה, קציר עם חרמש, רועה עיזים וכבשים הצועד על הדרכים הראשיות.צייד לא מוגבל. קטיפת צמחים נדירים. השלכת לכלוך באזור ציבורי. אך בו זמנית התקשורת מצויה בכל מקום באמצעות אנטנות ענקיות שאף אחד לא מנסה להסתירן.

7. מדינה מאד שוביניסטית . האלמנות לבושות מכף רגל ועד ראש בשחור לכל חייהן. בתי קפה פזורים בכל מקום ורק גברים יושבים בהם. כמעט ולא רואים מלצריות.

8. בכל אלבניה , בין נופים מרהיבים, ראינו כפרים שלמים שננטשו על ידי תושביהם והבתים עומדים שוממים והרוסים. אלבנים רבים היגרו למדינות שכנות.

9. הלק הוא המטבע האלבני. היורו הוא מטבע עובר לסוחר .עקב שינוי במערכת הפיננסית באלבניה, הלק השתנה, אך יש עדיין אנשים שנקבו מחיר באלפים. בעוד שהיום מדובר במאות . בזמן שהותנו ערך היורו היה: 140 לק= 1 יורו.

10. האלבנים מחויבים זה לזה, אך לא מרגישים מחויבות למדינה. בבתי מלון , גם היוקרתיים ביותר, במסעדות או בחנויות, לא קיבלנו חשבונית או קבלה על התשלום. סיפרו לנו שמערכת גביית המיסים בעייתית והשוחד הוא הליך מקובל בכל הרמות.

11. כל המדינה זרועה במבנים קטנים כמו פיטריות ששימשו ביצורים בתקופת השלטון הקומוניסטי בהנהגתו של אנוור הוג'א.

12. אוכל אופייני: כבש, בירק(מעין בורקס בצורת פשטידה ממולא גבינה, תרד, בצל) , סלט יווני עם גבינת עיזים .

13. שתייה: מים- ניתן למלא בקבוקים ישירות מהמעיינות. ברוב המקומות ניתן לשתות את מי הברז. חלב- נוהגים להגישו לשתיה בארוחות בוקר. קפה- מגישים עם כוס מים קרים. האספרסו שלהם מר מאד. קפוצינו - עושים מאבקה, מאד מתוקה. אם רוצים להזמין קפה עם חלב אפשר לבקש מקיאטו ואז הם עושים אספרסו עם חלב. יין-כל אזור מכין יין מגידוליו. לא התלהבנו מהיין האלבני . בירה- טעימה, מוגשת קרה מאד וגם הכוסות תמיד מקוררות. ראקי- הוודקה האלבנית. מוגש בכל פינה , טעמיו שונים ובהתאם הערבות לחיכנו.

14. הדרך- אלבניה נמצאת בתנופת חידוש מערכת הכבישים. בינתיים הדרכים משובשות מאד.מי שמתעתד לנהוג לבד, כדאי ורצוי שישכור רכב גבוה, רכב שטח המתאים לנסיעה הררית בדרכים משובשות.אין משמעות לק"מ בין נקודה לנקודה, כי הנסיעה מאד איטית . מדובר בארץ הררית , שילוט לקוי ,רוב הכבישים/ דרכים הצדדיים לא ממוספרים והדרכים משובשות.. לא להתייחס לזמן המצוין בגוגל, הוא לא ראלי.

15. מפות- רצוי להצטייד במפת דרכים טובה. ה-GPS שלנו לא תפקד באלבניה. הייתה לנו מפה בק.מ של 1:350000 שלא ענתה על הצרכים. במפגש עם אנשים בטאטי למדנו שניתן לרכוש מפות טובות דרך גרמניה. זו המפה שהם הראו לנו:Nordalbanien Wanderkarte 1 : 50 000: Thethi und Kelmend

by Deutsche Gesellsch. f. Techn. Zusammenarb. (Herausgeber)

0 Pages, Published 2009

16. חציית הגבול- חלקה. ללא קשיים וללא תשלום.

מסלול הטיול שלנו:

יום 1 - טיסה דרך סופיה בולגריה. נסיעה עם רכב שכור למקדוניה. מעבר בשמורה MAVROVA. הגעה לגבול בעיירה DEBAR . בעיירה עצמה התקשינו למצוא את הגבול. לא היה שילוט. עברנו בתוך הסמטאות של העיירה ובהכוונה של המקומיים, עד שהגענו לגבול. חצייה לאלבניה. עיירת הגבול Bllata . לינה בעיירה PESHKOPI . מלון PISHINA

יום 2- נסיעה דרך כפרים ועיירות ,שארס , סידס, ועוד. חיפוש מיקום 7 האגמים. לא מצאנו. (כשחזרנו מהטיול מצאתי באינטרנט את המקום: אגמים יפיפיים עם נופרים או חבצלות מים מוקפים בעצים גבוהים ולמקום קוראים the seven lakes of lura ). המשך ל KUKES ומשם התחברות לכביש E851 עד ל- FIRZE . לינה ב- FIRZE במלון דירות.

יום 3-האלפים האלבנים המזרחיים- יציאה מ-, FIRZE Bajram Curri, Canyon of Shoshan , Valbona River Valley חזרה ללינה ב- . FIRZE

יום 4 – האלפים האלבנים המערביים- שייט מפירזה FIRZE לקומאני משם דרך Shkoder ו Bogë אל Theth. לינה ב- Theth.

יום 5- המפל והקניון ב Theth . חזרה אל Shkoder. הגשר העתיק -גשר מסי- . נסיעה ל , Krujë טיול במצודה. לינה ב- Durrës

יום 6- טיול קצר בדוראס ומשם ל- בראט Berat טיול בבראט ומשם ל וולורה Vlorë. טיול ולינה בולורה.

יום 7 – נסיעה וביקורים לאורך החוף היוני Ionian Coast – עד סרדה Saranda. משם לעין הכחולה-SYRI- I -KALTER והמשך לג'ירוקסטר Gjirokastra. לינה בג'ירוקסטר

יום 8- מג'ירוקסטר לפרמאט PERMET , לקורצ'ה Korca לינה ב- DARDHA

יום 9- דרדהה DARDHA , דרנובה DRENOVE , קורצ'ה Korca, אגם אוכריד Lake Ohrid - טושמישט TUSHEMISHT, לין Lin , דרילון Drilon ,פוגרדץ Pogradec , חזרה ללינה בטושמישט TUSHEMISHT

יום 10- מטושמישט מעבר גבול למקדוניה, אגם אוכריד- סינט נחום ונסיעה לסופיה בולגריה.לינה בסופיה.

יום 11 – החזרת הרכב וטיסה מסופיה לבן - גוריון.

הטיול

אלבניה היא מדינה הררית, מיוערת מלאת נהרות ואגמים. בעלת רצועת חוף לכל אורך גבולה המערבי: הים האדריאתי והים היוני. היא גובלת בצפון מזרח עם מקדוניה וקוסובו בצפון מערב עם מונטנגרו ובדרום ובדרום-מזרח היא גובלת עם יוון. בצפונה האלפים , בדרום מזרח הרי הבלקן הגבוהים ובמרכזה שרשרת הרי המרכז.

לו היינו מתכננים את הטיול היום היינו ראשית מאריכים לפחות לשבועיים ומתמקדים רק בטבע. לדעתנו טיול לאלבניה בעיקרו טיול טבע או טיול נופש לאורך החוף היוני , החוף האדריאתי ובאזורי האגמים הגדולים. הערים לא מעניינות במיוחד. יתכן ובעתיד, כשהעתיקות יחשפו לציבור הרחב, נוכל ליהנות גם מנסיעה בזמן לתרבויות העתיקות.

בגלל ההתקדמות המאוד איטית והדרכים הקשות לנהיגה, ויתרנו על מערות נטיפים בצפון ובדרום ועל טיולי שטח ועומק רבים. פסחנו על עיר הבירה טיראנה. לא נכנסו לסרדה לראות את בית הכנסת העתיק ולא הדרמנו לבוטרינט, עיירה בתוך שמורת טבע עם עתיקות רומיות .

האלפים

האלפים המזרחים והמערבים הם המקומות המהפנטים ביותר בטיול. הדרכים אליהן יפות ביותר ומפותלות להחריד,יערות מכסים את מורדות ההרים, באזורים הגבוהים פריחה צהובה , ורודה וכחולה. באזורים הנמוכים שטיחים של פרגים. נהרות, נחלים ואגמים המלווים אותנו לאורך כל הדרך. שלוגיות מקשטות את פסגות ההרים והמדרונות.

האלפים המזרחיים- צפון מזרח המדינה .

אנו הקדשנו יום מלא אחד(יומיים לינה) לאזור וזה בהחלט מעט. האזור של וולבונה דורש לפחות יומיים מלאים(שלושה לילות) של טיול כדי ליהנות מטיולי טבע רגליים באזור.

הדרך אל האלפים:

נכנסנו לאלבניה בשעות הערב , דרך עיירת הגבול Bllata . על אם הדרך , בדרכנו ממעבר הגבול אל תוך אלבניה מצאנו את המלון PISHINA בעיירה PESHKOPI . לבעלים קוראים פלואם (כל המשפחה מגויסת). לינה +ארוחת בקר 35 יורו לזוג. מדובר בבתי עץ הכוללים חדר שינה וחדר שירותים ורחצה(מקלחת מסוג ג'קוזי). בריכת שחיה בחצר. (פעילה בקיץ). מסביב כרי דשא ומשחקים לילדים. בצמוד למתחם המגורים מסעדה גדולה הממוקמת בחזית. ארוחת ערב מלאה(גבינות עיזים , יוגורט עם פלפלים, מרק, בשר/דגים, סלט,שנפס שזיפים, ריבות מעשה בית, קפה וקינוח) לכל הארבעה 38 יורו.

פלאום הבעלים, מתגאה באוכל שהוא מכין מגידוליו האורגניים. כולל חלב ישירות מהפרה שהוגש לנו על ידי אימו, וקונפיטורת הדובדבנים שטעמה מלווה אותנו עד היום. פלאום גם ציין שהוא מדריך תיירים בעיקר גרמנים. והוא ייעץ לנו לנסוע לשבעת האגמים אותם לא מצאנו.מ- PESHKOPI המשכנו בנסיעה דרך כפרים ועיירות ,שארס , סידס, ועוד. בדרכים לא סלולות, על פני מהמורות, בדרכים המיועדות בעיקר לחמורים, בחיפוש מיקום 7 האגמים. לא מצאנו. כפי שכבר ציינתי, כששבנו ארצה מצאתי באינטרנט את המקום: אגמים יפיפיים עם נופרים או חבצלות מים מוקפים בעצים גבוהים ולמקום קוראים the seven lakes of lura. בזכות ההתברברות נכנסנו לכפרים קטנטנים ולחוות מבודדות הממוקמים בנופים פסטוראליים , מעל תוואי הנהרות , נתקלנו באנשים מסבירי פנים וחמים שתמיד רצו לעזור . אך למרות עזרתם ללורה לא הגענו.

המשך ל KUKES .

מkukes נוסעים בקטע קטן בכביש המהיר לכיוון טיראנה ומשם יורדים לכיוון kolsh ומתחברים לכבישE 851 . כביש סלול וטוב . דרך מעברי הרים צרה , מפותלת הצופה על נהר הדריני הלבן והשחור על יובליו –drini I bardhe ו drini I zi , שהינו הנהר הארוך ביותר באלבניה, ועל ישובים קטנטנים הפזורים ביניהם. יש פונדק דרכים אחד בו עצרנו לשתות קפה ב- lqjthiza . באמצע הדרך יש גם מלון הצופה על העמק.

פירזה- FIRZE העיירה הראשונה המקדמת אותך לאחר דרך ארוכה מאד. אחד מהסכרים הגדולים על נהר הדרין שיצרו את האגם המלאכותי של פירזה ממוקם בכניסה לעיירה. זו עיירת רפאים עם מלון דירות אחד, בו יישנו יומיים .הבעלים גר בקומה הראשונה ואנו קיבלנו דירה שהכילה שני חדרי שינה , בכל חדר שתי מיטות נפרדות , פינת אוכל משותפת, מקרר וחדר רחצה ושירותים רחב ידיים. באותה הקומה היתה יחידה דומה לא מאוישת ואישרו לנו להשתמש גם בחדר השירותים והרחצה שם. דירה מינימליסטית. עלות 8 יורו ללילה לאדם, ללא ארוחת בוקר. את ארוחת הערב והבוקר הכנו לבד ואכלנו בפינת האוכל. יישנו במקום בזכות קירבתו למעגן ממנו יצאנו להפלגה לקומאני .(עשר דקות נסיעה בדרך עפר סבירה). עקרונית אפשר היה ללון בביראן צורי כי הדרך מביראן צורי לפירזה טובה ומהירה.

ביראן צורי- - Bajram Curriעיירה אלפינית הנקראת על שם גיבור לאומי בשם ביראן צורי, שמצא את מותו במערה במעבה היער בה התחבא, לאחר שמקומיים הסגירו אותו. אל המחבוא ניתן להגיע באחד הטרקים שיוצאים מוולבונה . עצרנו לשתות קפה בבית קפה friska. ישבנו בחצר האחורית הגובלת ברחבת אבן ענקית שמדרגות שבורות, שידעו ימים יפים יותר, מובילות אל עבר פסל גדול של החייל האלמוני.

קניון שושנה- -Canyon of Shoshan בנסיעה מביראן צורי אל שמורת עמק וולבונה, עת חוצים את הגשר, מתגלה קניון צר ועמוק . עצרנו על הגשר והשקפנו אל עבר קניון שושנה

וולבונה - Valbona River Valley נהר הוולבונה מקורו בגבול עם מונטנגרו והוא נשפך לנהר הדרין ליד פירזה. היופי הוא השילוב בין הנהר , העמק והשמורה- דרך לא סלולה מתפתלת במקביל לנהר שמימיו שוצפים כחולים ירוקים כאילו קריסטלים נשקפים אלינו מתוכם. ישובים קטנים ממוקמים מעבר לגדת הנהר. שבילי עיזים מובילים אל הגדה. עברנו רגלי מצד לצד על גבי גשר עץ רעוע.

בכניסה לוולבונה עצרנו בפונדק דרכים בשם Rilindja Hotel and Restaurant , המנוהל על ידי אלפרד וקתרין , הוא בחור מקומי שנישא לבחורה אמריקאית מניו יורק ברוקלין(לא יהודיה) שהתאהבה במקום ובו. הם מנהלים פונדק דרכים הכולל מוטל ומסעדה והדרכה למסלולי טיולים ביערות מסביבם . את המסלולים מסמנת קתרין בהתנדבות ובזמנה הפנוי. הגענו למקום בסוף השבוע שהיה עמוס במטיילים מקומיים.קתרין יצאה מגדרה לעזור לנו ולהסביר לנו היכן לטייל וציידה אותנו במפת מסלולים. יצאנו לאחד המסלולים הקצרים והמסומנים(כשלוש שעות) לאורך הנהר, במעבה היער(בתקופה זו הדובים עדיין ישנים) שקתרין קראה לו היער של הנזל וגרטל, קתרין גם צידה אותנו במיכל לאיסוף תותי הבר שנקטוף בדרך.

הגענו עד למקום בו גדלים תותי בר. אכלנו תותים וגם קטפנו צידה לדרך.

טרק אחר היוצא מכאן מגיע אל המחבוא בו נהרג בירן צורי (בו לא הלכנו)

כששבנו לפונדק התיישבנו ליד אחד השולחנות שהתפנו. כמעט כל מה שהזמנו אזל והם המתינו לכבש ולעז שעוד מעט יגיעו מהשחיטה ולבעלה שצריך לחזור עם הדגים החיים אותם נסע להביא בבוקר מקוסובו. הנסיעה לקוסובו יותר כדאית לו מאשר לנסוע לפנים אלבניה, מבחינת נוחות הנסיעה ומהירותה. מאחר והיינו רעבים ולא ידענו מה ממתין בהמשך, המתנו כשעה וחצי עד שהגיעו העיזים /הכבשים(הבעל עם הדגים החיים הגיע בתום הארוחה) בינתיים אכלנו סלט עם לחם .ושתינו בירה. הגברים הזמינו צלעות כבש/עז, קוקי הזמינה עוף , אבל האוכל הושאר על הצלחות(אפילו את העוף הצליחו להרוס) כי לא נעם לחיכם . אני הזמנתי חצילים עם יוגורט . היוגורט והלחם היו טעימים וזה מה שכולנו אכלנו. וקינחנו בקפה טעים. מסקנה : אם המזון אזל, לקום ולחפש מקום אחר, גם אם המקום ובעלת המקום מקסימים. ראינו אנשים מסביבנו מתמוגגים מהאוכל ולא משאירים פרור...

בתום הארוחה המשכנו להצפין על הדרך הראשית עם הרכב. ראינו שבסוף הדרך העבירה לכלי רכב רגילים, יש עוד אכסניות ומסעדות והבנו שיכולנו בקלות לוותר על המסעדה של קתרין. נסענו עד למקום בו חלוקי הנחל הם עדות לנהר שזרם במקום. ניסיון לנסוע על חלוקי הנחל גרם להתחפרות הרכב. משם יש אפשרות ללכת עד למפל, אבל בעל המסעדה במקום אותו שאלנו לגבי הנחיות לדרך, טען שהגענו בשעה מאוחרת מדי והציע לא לצאת בשעה כזו להליכה של מספר שעות.

נחנו להנאתנו בין העצים הנמצאים בשולי היער וההרים הגבוהים המתנשאים מעלינו הצבועים בשלוגיות לרוב. משפחות עדיין נפשו באזור. ילדים קטנים מתחת לגיל 11 , נהגו בתורנות על הרכב המשפחתי(מיניבוס) כשהאב מפקד עליהם. וברקע הקשבנו לטפטופי מי הנביעה.

האלפים המערביים:

צפון מערב המדינה המטרה הכפר טייט Theth

עזבנו את פירזה באמצעות מעבורת היוצאת פעם ביום בשעה 7.00 בבוקר. עלות 3200 לק(רכב ונוסעים) + 100 לק מס. הגענו ראשונים למעבורת ונעמדנו עם הרכב כשפניו אל כיוון הנסיעה. ישבנו להנאתנו לשתות קפה בבית הקפה המינימליסטי המצוי במקום ופתוח בכל שעות היום. התבוננו בהתעוררות הנמל. משאית שהגיעה עמוסה באבנים , נעמדה עם הגב לכיוון הנסיעה ואז הבנו שעלינו לשנות את עמדת הרכב. נכנסים למעבורת ברוורס. מדובר במעבורת קטנה המשמשת בעיקר את המקומיים. היא יכולה להעמיס מעט רכבים. יחד איתנו הועמסו 4 משאיות , מיניבוס, וג'יפ. במעבורת יש מזנון ללא קפה . הם מוכרים חטיפים ,טוסטים, שתייה קרה וכמובן ראקי. פגשנו על הסיפון בחור אלבני שיכור, שסיפר שהוא ורוב משפחתו גרים ביוון, כמו רבים מהאלבנים והוא מגיע מפעם לפעם. לנפוש באלבניה. השיט היה נעים מאד על האגם פירזה המלכותי(האגם המלכותי הגדול ביותר המדינה) , שנוצר עם בניית הסכרים על נהר הדריין . האגם מוקף בהרים גבוהים ירוקים ומבעדם סלעי בזלת חשופים ומרחוק אף הצלחנו לצפות בשולגיות על הפסגות הגבוהות. דרכים נחשיות, צרות ותלולות מקשטות את ההרים הגבוהים. האגם כחול ונקי ברובו, אך כשמתקרבים לישוב האגם זרוע שאריות של מזון, נילוניים וכו' . בנמל המטרה בקומני יצאנו בשיירה איטית ואחרי מספר מטרים עברנו מנהרה החצובה בסלע. מנהרה של כ 3 ק"מ. המשך הנסיעה היה על דרכים שרובן משובשות. הקפנו את הסכר הגדול בקומני שגם הוא על נהר הדרין , ונסענו לכיוון העיר שקודרה. דרך המלך E851, SH1 , המובילה לצפון המדינה עוברת ברחובה הראשי של שקודרה. מעין שוק . ירקנים, מסעדות, בתי מאפה . רכבים עומדים בחניות כפולות ואנשים ממלאים את הרחוב. הזכיר לנו את הכביש הראשי של רמלה בשנות ה-60 כשזו היתה הדרך הראשית שהובילה מתל-אביב לירושלים. גם כשיצאנו משקודרה הדרך היתה ברובה משובשת ולכל אורכה עובדים על הכביש ומתקנים אותה במטרה להגיע לדרך מהירה טובה. בצאתנו משקודרה צפונה , בכביש שנחשב מהיר, נסעה לפנינו שיירה של רכבים, ברובה מרצדסים, באיטיות רבה מאד, הייתה זו שיירת לוויה. התקדמנו עפ"י המפה כשפנינו אל טייט. עשרות הכפרים הקטנים הזרועים לאורך הדרך לא תמיד הופיעו על המפה. ושילוט הדרכים אף הוא לא תרם רבות ליכולתנו למצוא את הפניה הנכונה. רק אנשים טובים באמצע הדרך עזרו לנו בכל הפניות. הדרכים המשובשות שנסענו בהן בשלושת הימים היו רק קדימון למה שציפה לנו בהמשך. אל בוגה BOGE הובילה דרך טובה שלרגע אושלנו לגבי המצפה בהמשך. עלינו על ההרים והקפנו אותם ואז ירדנו בתוך יערות של עצי מחט וביניהם בצבצו צמחים בכל שלל הקשת לבנים, צהובים, סגולים ותכולים.

הכפר טאט (Theth)

הדובדבן בקצפת, מסתתר בתוך עמק לומי ושלה ( Lumi i Shalës ) בו זורם נהר השלה (Shala) וההרים הגבוהים מעליהם מאלשיה ומאדה( Malësia e Madhe ) כשהשלוגיות זולגות מטה אל עבר הנהר. הכפר זרוע מעט מאד בתים. בין החצרות מפרידות גדרות עץ מטות לנפול. אבנים, בוץ, צמחי בר ומים זורמים, משמשים כמדרכות הכפר .במעלה הגבעה מתנוססת כנסיה , לפניה ממוקם הפאב המקומי ומולו בי"ס רעוע ופרוץ שמעטים הלומדים בו. ילד בן 11 , דובר אנגלית טובה, שהסתובב על אופניו ברחבי הכפר וניסה לצוד תיירים שיבואו להתגורר בביתם, אינו לומד בבית הספר, כי אין לטענתו, מי שילמד אותו.

מקום בו הזמן עמד מלכת. החשמל דולף ונגמר. בבר המקומי מגישים בירה קרה שהצטננה במי הנהר. הקנון של לק דוקג'ני שריר וקיים. התושבים כולם נוצרים שהקנון של לאק דוקאג'י ( The Canon of Lekë Dukagjini ) שימש להם כתורה מסיני דורות על דורות. בשני בתים עדיין מצויות הקולות ששימשו מגדלי מקלט (קרנות המזבח) מפני נקמת דם. ושתי המשפחות שבחצרן נמצאות הקולות, הצליחו להגיע ביניהן לסולחה באמצעות כספים במקום דמים.הבסה קיום ההבטחה הכוללת בתוכה גם את הכנסת האורחים המיוחדת המושרשת מאד באזור זה של אלבניה, עדיין שרירה וקיימת. מעמד האישה הנמוך ביותר(ללא זכויות רק חובות), גם הוא חלק מאותו קנון . ספרו של איסמעיל קדרה " אפריל שבור" מתרחש באזור זה.

כפר שהרים גבוהים מכתרים אותו. בקיץ פסגות ההרים והמורדות עטויות בשלוגיות. ובחורף סיפרו לנו שהכל מושלג והדרכים לא עבירות. רוב התושבים נודדים אל העיר הגדולה, שקודרה, ורק בודדים נשארים בכפר. בין הכפר בודה אל טאט מפרידים רק 28 ק"מ אך למעשה מפרידות מאות שנות אור. הדרך הסלולה מסתיימת עם בתיו האחרונים של הכפר בוגה. ומשם הדרך עוברת בין מעברי הרים , עקלתונים אין סופיים, מהמורות וסלעים, ונמשכת שלוש שעות עד בתיו הראשונים של הכפר המדהים. המקום משמש נקודת מוצא לתיירות של מטפסי הרים וטראקיסטים אירופאים . אנו פגשנו גרמנים ואוסטרים.

לפני הכפר במורדות ההר ממוקמות אכסניות, וחוות . למזלנו לא אהבנו, בלשון המעטה, את ההיצע שראינו וירדנו אל תוך הכפר. חצינו את הנהר ומצידו השני של הנהר ראינו מבנה חדש עם שלט המודיע על חדרים להשכרה. זהו מבנה חדש המיועד לאכסניה. מבנה בין שתי כניסות . בכל כניסה יש 2 חדרים גדולים+חדרי שירותים ורחצה במסדרון. בכל חדר יש 4 מיטות. כששכרנו את 2 החדרים חשבנו לתומנו שהשירותים ישמשו רק אותנו. אבל הסתבר שהתיירים הישנים בחצר, בקרוואן ובאוהל, שותפים מלאים לכניסה שלנו ולחדר השירותים והרחצה. היו אלה , תיירים מגרמניה השוהים בכפר לחופשה של שבועיים ויוצאים לטיפוס הרים . החדר והשירותים היו ברמה סבירה , חדשים ונקיים. ארוחת ערב ובוקר אכלנו בחדר האוכל שנבנה במיוחד לתיירים בצמידות למטבח המשפחתי . ארוחה שבושלה עבורנו על ידי אם המשפחה ובנותיה והמתינה רק לנו(הגרמנים בישלו לעצמם).

עלות לזוג 15 יורו כולל ארוחת ערב ובוקר . האם אלמנה, עטויה שחורים. מחזה שראינו בכל אלבניה. אלמנות בשחור.

כשטילנו בין בתי הכפר הסתבר שלרבים מהם יש חדרים להשכרה, אך אלה נמצאים בתוך הבתים עצמם. הבתים עצמם ישנים מאד ובכפיפה אחת עם בעלי החיים.

טיילנו בין הבתים, הכנסיה, והקולה עד לגשם שקידם אותנו בהפתעה. המקומיים הסבירו שזה גשם שיפסק לאחר כרבע שעה. בעוד אנו מנסים להסתתר מפני הרוח והגשם החזק, בינות לשיחים הדוקרניים שנמצאו בשבילים החשופים, החליטו העיזים של אשת בעל הקולה לפרוק עול והן סרבו להיכנס לדיר הצמוד לביתם . אפי עזר להחזיר את העיזים הסוררות. חזרנו לחדרים וגילינו שזרזיפי חשמל מבצבצים מתוך הנורה שהייתה קבועה במרכז החדר והבנו שלמעשה לא יהיה חשמל. התרחצנו לאור נרות שלשמחתי הבאתי מהבית. בתום ארוחת הערב , כשהדמדומים קידמו את פנינו החלטנו לצאת אל הפאב המקומי כי לא יכולנו לשהות בחדרים החשוכים. המוזג בפאב דיבר אנגלית רהוטה בזכות שהותו הארוכה באנגליה. לאלבניה שב לאחרונה בזכות האפשרות שנפתחה בפני העם האלבני, לאחר נפילת הקומוניזם, לצאת ולהיכנס לאלבניה באופן חופשי . בפאב ישבו צעירי הכפר וביניהם גם הילד בן ה-11 שפגשנו בבוקר. הנערים שתו משקאות קלים בעיקר. כשיצאנו מהפאב קידמה אותנו עלטה אמיתית. חושך מצרים במלוא מובן המילה. לא ידענו לאן ללכת. לשמחתנו היו עמנו הטלפונים האלחוטיים שאיתם הערנו את הדרך. ולפתע הבחנו בתאורת הלוקסים של שכננו הגרמנים וכך יכולנו להמשיך ולהגיע לחדרים מבלי ליפול בבוץ ואו להיתקע בגדרות.

בבוקר לאחר ארוחת הבוקר יצאנו לטייל בקניון ובמפל. ניתן לנסוע עם הרכב כ- 2.7 ק"מ מצידו השני של הנהר, מהכניסה הראשית לכפר עד לנקודה בה יש סימון המורה על הקניון והמפל. מפל באלבנית=UJVARA . ניתן גם להגיע רגלי מתוך הכפר. יש סימון דרכים טוב בתוך הכפר.(דרך שהתחלנו ביום הקודם והפסקנו בגלל הגשם). הגענו עם הרכב עד לנקודת הירידה לכיוון הקניון והמפל. באמצעות גשר להולכי רגל חוצים את הנהר. הקניון נמצא למרגלות הגשר וצפינו בו מלמעלה. בהמשך הדרך יש לרדת בעקבות השילוט המכוון למפל , לפנות שמאלה, ולעבור בתוך המים מעל חלוקי הנחל. מי הנהר מאד קרים ונקיים. יש להיזהר מפני החלקה מחלוקי הנחל. כמו בוולבונה גם כאן מילאנו מים בבקבוקים ישירות מהנהר. לאחר שחוצים את המים מתחילים לעלות במעלה ההר לכיוון המפלים . הסימונים מסתיימים במפלים התחתונים. הדרך במעלה ההר זרועה בעלים, סחף ועצים סבוכים. עלינו עד לגובה שהדרך אפשרה לנו, מבלי לקחת סיכונים להחלקה.

הנסיעה ביציאה מהכפר כבר לא היתה מפתיעה , ידענו שעומדת בפנינו משימה לא קלה לעלות במעלה ההר עם מהמורות וסלעים שלא יטיבו עם הרכב ששכרנו. אך כמו בירידה כך גם בעליה שיתוף הפעולה והניסיון רב השנים בנהיגה של יעקב ואפי הובילו אותנו בבטחה חזרה עד לבית הקפה הראשון שעמד בצידי דרך בואכה בוגה Boga. נהננו מספל מקיאטו שהוגש לנו עם חלב ובירה קרה ומשם חזרנו דרומה בנסיעה עד לשקודרה. כביש E851 .

שקודרה

עצירה לאכילת ארוחת צהרים באחת המסעדות בשוק בשקודרה. הגברים אכלו קבב והנשים סלט יווני. ארוחה טעימה מאד. עלות לכולנו 2000 לק.

נסיעה לצפות בגשר מסי .ura e mesi גשר עותמני שהשתמר יפה. מדובר בגשר באורך של כ-108 מ' בעל קשת מרכזית גדולה ושתי קשתות קטנות מצידיו, שנבנה מעל הנהר קיר kir אנו לא ראינו זרימה רבה מתחתיו אבל טוענים שמי הקיר כחולים לפליא ורבים מאד..

משם נסיעה דרומה בכביש SH1 עד ל- fushekruje עזיבת הכביש ופניה מזרחה עד לקרויה Krujë

קרויה Krujë

במצודות הנישאות שבין ההרים לשפלה, נשתמרה התרבות למרות המלחמות הרבות, כשהבולטת ביותר ממצודות אלו היא המצודה של קרויה, במרכז אלבניה, ששימשה כמרכז המאבק בין הגיבור הלאומי סקנדרברג ובין העותומאנים. סקנדרברג כבש באמצע המאה ה-15 בדרכי מרמה, את המצודה של קרויה ומשם ניהל מאבק כנגד העותומאניים. כאן גובשה הלאומיות של אלבניה.וגם הסמל המעטר את דגל אלבניה , הנשר הכפול , נלקח מהסמל המשפחתי של סקנדרברג . קרויה ממוקמת כ- 600 מ' מעל גובה הים. נכנסים לתוך המבצר. עלינו עם הרכב כמעט עד לכניסה. עמדנו ליד אחת המסעדות ושילמנו 1 אורו לחניה. בכניסה למבצר קידמו אותנו רוכלים ובעלי אומנויות עתיקות. הטירה נבנתה במאה ה5 לספירה. בפנים יש את המוזיאון לזכר מאבקו של סקנדרברג , עתיקות של המבצר, עץ הזית ,ומסדר מוסלמי מעדת הבקטישטים Bektashi. משם חזרנו מערבה לכביש ממנו עלינו לקרויה ונסענו לישון בדורס.

DURRES דורס- . לא תכננו להגיע לדורס . אך לאחר טיול רגלי ויום נהיגה מטורף, החלטנו להיכנס אל עיר הנמל הראשית באלבניה וללון בה. בדוראס ישנו במלון 4 כוכבים בשם DYRRA . עלות 35 יורו לזוג ללינה+ארוחת בוקר. המלון ממוקם בקרבת חוף הים, אך לא ממש על החוף. לכל אורך רצועת החוף , על החוף עצמו, נבנו בתי מלון והיציאה מהמלונות הינה ישירות אל החול הזהוב של הים. אך יש לציין שאין למלונות חזקה על החופים. והחופים פתוחים בפני כולם. קיבלנו חדר מרווח, נקי , מזגן, מקרר קטן(מיני בר) ומרפסת הפונה לחוף. המינוס שהמעלית מתחילה בחצי קומה, שם גם יושב פקיד הקבלה.

דורס היא עיר הנמל החשובה במדינה. נוסדה על ידי היוונים בשנת 627 לפני הספירה הגענו בערב. והתמקמנו באזור חוף הרחצה מהצד ההופכי לנמל ולעיר העתיקה. יצאנו לאכול במסעדה שנבנתה בתוך הים. המבחר היה מינימאלי כי היינו האורחים האחרונים. האווירה מאד נעימה גלי הים האדריאתי פצחו במנגינה ערבה ומונוטונית , הבירה קרה וטעימה , אוכל שגרתי שכלל המבורגר, שניצל, סלט, קפה וגלידה. בבקר לאחר שעזבנו את המלון עשינו סיור בזק בעיר העתיקה ובטיילת הצפונית. אזור מוזנח ומלוכלך. פגשנו באדם שליקט מהחוף צמר סלעים לשימוש לבידוד בזמן הבניה. החומות העתיקות הן חלק אינטגראלי מאזור מגורים והאמפיתיאטרון מכוסה ברובו ורק שרידים בודדים חשופים. מדוראס המשכנו דרומה על SH4 עד ל- פייר fier שם פנינו מזרחה לכיוון בארט Berat

Berat בארט- עיר ימי ביניימית יפה. בתיה בנויים על מדרונות הר טומורי (Tomorri), משני צידי נהר אוסום (Osum). . והמצודה על פסגת ההר , משקיפה על הדרך , על פיתולי הנהר ועל העיר עצמה גשר אבן עתיק, בן שבע קשתות, חוצה את הנהר ומקשר בין שתי הגדות ומספר מטרים אחריו נמצא גשר חדש. המסורת מדברת על כך ששבתאי צבי קבור בבארט.עלינו עם הרכב עד לשער הכניסה למבצר. כניסה עולה 100 לק לאדם. בתוך המבצר מהמאה ה-14 , מתגוררים אנשים באותם תנאים של פעם. חנויות קטנטנות החצובות בסלע המוכרות את מרכולתם. באחת המכולת קנינו יוגורט תוצרת בית שהיה הטעים ביותר מבין היוגורטים שאכלנו באלבניה. ירדנו לכיוון כנסיית השילוש הקדוש הביזאנטית שהיתה סגורה. וקוקי החליקה בדרך התלולה. במרכז המצודה יש בית קפה נחמד . עצרנו בו להתרעננות קלה ולישיבה מתחת לצלונים. שם פגשנו רביעייה ישראלית שטיילה מדרום אלבניה למרכזה. ישבנו להנאתנו והחלפנו רשמים וטיפים והם המליצו לנו על מלון בוולורה. אלה היו המטיילים הישראלים היחידים שפגשנו לאורך הטיול. בשערי המבצר, למרגלות הרכב ובחסות צלו של עץ, ישבנו לאכול ארוחת צהרים נעימה. מבארט שבנו מערבה והמשכנו דרומה על כביש SH8 לכיוון וולורה. הדרך מסומנת על המפה כאוטוסטראדה אבל כרגיל היו הרבה קטעים משובשים ובתיקון.

Vloreוולורה- אזור המלונות והמרכז מאד נעימים ונחמדים. בסביבת הטיילת אוסף של מסעדות עממיות טובלות בירוק . חוף עם חול זהוב ונחמד. העיר מזכירה באווירה את אילת.

עלינו עם הרכב (פעמיים- באור יום ובלילה)אל מקום הנקרא קוזום באבא kuzum baba. ממוקם בצד המזרחי של העיר כ 300 מ' מעל גובה פני הים. זהו בית תפילה בקטישטי המשמש כמרכז רוחני לכל האזור. בתוך בית התפילה מצוי קברו של kuzum baba . במקום רחבה גדולה , ומסעדה יוקרתית. האתר משקיף על כל העיר והמפרץ.

לינה במלון יוקרתי בשם ניו- יורק. המלון ממוקם ביציאה הדרומית מהעיר על חוף הים. שלא כמו בדוראס, כאן המלונות בנויים מעבר לכביש. לינה+ארוחת בקר , 50 יורו לזוג לאחר הנחה מיוחדת , במקום 75 יורו לזוג. קיבלנו חדר גדול מאד, מיטת קינגסיז עם כל המותרות מסביב, טלוויזיה אינטגראלית בתוך מראה, מרפסת המשקיפה לים. ארוחת בוקר אישית, בהגשה, על מרפסת המשקיפה לים. עם מלצר שקרקר מסביבנו והביא כל מה שביקשנו.

ארוחת ערב אכלנו באחת מהמסעדות העממיות הפזורות בעיר בקרבת החוף. ארוחה טעימה. שתינו בירות מקומיות טעימות, אכלנו סלט יווני,אפי שישליק , יעקב צלעות כבש ביוגורט, קוקי פשטידת פסטה עם בשר ואני בירק תרד. שרתה אותנו מלצרית , דבר מאד יוצא דופן באלבניה. בוולורה נמצאים זוג צעירים ישראלים שירה ואסף , שבבעלותם קונדיטוריה העונה לשם Pasticeri Kafe izraelite. בילינו במחיצתם עד שעות הערב המאוחרות. יצרתי איתם קשר דרך הפיסבוק וכמובן שהגענו לבקר אותם. יש להם מקום מושקע, יפה, מתוכנן בסגנון מערבי עם מבחר גדול של מאפים . המקום נקי מסיגריות. שתינו קפה כמו שכל אחד מאיתנו אוהב, אכלנו מהמתוקים שלהם ובילינו איתם ערב מקסים.

בבוקר עת ישבנו על גזוזטרת חדר האוכל במלון, הבחנתי במכוניות רבות העוצרות בצד הדרך, לפני המנהרה הקטנה החצובה בסלע ואנשים יורדים עם בקבוקים אל תוך הים וממלאים מים. ירדתי בעקבותיהם ולאחר הסבר קצר באלבנית מלווה בג'סטות, ידיים והנד ראש, הבנתי היכן נמצאת הנביעה הפורצת מתחת לסלע , ויוצרת בריכה קטנטנה של מים מתוקים , צוננים וטעימים. מילאנו כמו רוב האלבנים מים צלולים וצוננים כצידה לדרך. והתחלנו את מסענו לדרום המדינה. לאורך החוף היוני - הריוויירה האלבנית. מולורה עד סרדה.

הריוויירה האלבנית-

מצוקים גבוהים היורדים אל חופים מפורצים חלקם מיושבים ורובם לא. הכביש SH8 , עובר בעירות הממוקמות על ההרים וכדי להגיע לחופים צריך לרדת בכבישים צידיים , לרוב לא סלולים. בתחילת דרכנו עת הגענו לתצפית , ערפל כיסה את כל רצועת החוף ומפעם לפעם בצבצו כתמים כחולים . החלטנו לשוב על עקבותינו ולשבת בבית קפה הממוקם על צלע הר ולהמתין עד יעבור זעם. ואכן השמים התבהרו והתצפיות שנגלו לעיננו היו יפיפיות. יערות מכסים את מדרונות ההרים ונופלים אל תוך רצועת חול זהובות המקדימות מים תכולים. עיירת החוף הראשונה שאל חופיה ירדנו היתה דרמי DHERMI . עיירת קיט שלכל אורך חופיה ממוקמים עשרות בתי הארחה ומסעדות. חיפשנו על החוף מערת פירטים, אך זו לא נמצאה. מצאנו מסעדה שעונה לאותו השם. המקום בתנופת בניה ומכין עצמו לקליטת הנופשים הרבים שמגיעים מאיטליה. עלינו חזרה לדרך המלך. עצרנו לתצפיות רבות כגון עיירה בשם Himare .

בהמשך יורד הכביש ממש אל החוף. הגענו לעיירה הנקראת פורטו פלרמו ובהמשכה הגענו לאגביה AGAVIA - מקום לתיירות אקולוגית עם 12 בונגלוס ושם ראינו מבצר הנמצא בקצה הלגונה .מבצר על שם עלי פשה castle of Ali Pasha מהמאה ה- 18 . עלות כניסה לתיירים 200 לק . טילנו במבצר . ממולו נמצא האי קורפו. המשכנו בנסיעה עד לבורשה BORSH . מצדו השמאלי של הכביש מצויה מסעדה הממוקמת על פלגי מים ועטויה בגן פורח . מדרגות שמתחתיהן זורמים מים, מובילות אל תוך מבנה לא מרשים. כשיוצאים לחצר האחורית מתגלה מראה מרענן . מדרגות עולות משני צידי המסעדה ויוצרות מרפסות, מרפסות, כשהמים זורמים מכל הצדדים.ועצים ופרחים יוצרים פינות אינטימיות וממוזגות. והאורחים סועדים בצל העצים ובינות למפלונים והבריכות המלאכותיות. כשעליתי עד לקצה החצר המגודרת באבן, גיליתי שצינור הוא זה שמזרים את המים אל המפלונים ומשם אל הבריכות.

המשכנו עד לסראדה ומשם פנינו לכיוון סארי אי קאלטאר.

SYRI I KALTER סארי אי קאלטאר

שפרושו העין הכחולה. כרגיל ההגעה למקום היתה בעייתית. ראשית לא ידענו שהגענו לכניסה לסראדה SARADA , כי לא היו שלטים . עפ"י המבנים העירוניים הבנו שנסענו מעט מעל הנדרש. חזרנו על עקבותינו ובתחנת דלק הסבירו לנו לאן לפנות. בהצטלבות הדרכים לא נמצא כל שילוט. פנינו אל דרך לא סלולה שגם בה יש הצטלבות דרכים. לשמחתנו אנשים טובים באמצע הדרך הסבירו לנו לאן לפנות.

השילוט הגואל התגלה רגע לפני המחסום בכניסה אל תוך האתר עצמו.

בקיצור, על כביש8 SH דרום , לפני הכניסה לסאראדה מיד לאחר תחנת דלק הממוקמת משמאל הדרך, פונים שמאלה. לכיוון מזרח. לכביש מספר E853 . השמורה נמצאת כ-25 ק"מ משם. דמי כניסה 10 לק לאדם

מה בשמורה :תופעה גאולוגית טקטונית ייחודית הממוקמת בגובה של 117 מ' מפני הים. 18 מעיינות מתלכדים לנביעה בצורת עין אדם בגווני הכחול. במרכז כחול כהה ומסביב כחול בהיר. מהירות הזרימה 6 קוב מים לשנייה. טמפרטורת המים 13 מעלות צלסיוס.

עומקה לא ידוע. צוללנים הגיעו לעומק של 45 מ' ולא הצליחו לרדת יותר, עקב הלחץ העצום. מספרים שאבן שנזרקה במרכז העין הושלכה חזרה אל פני המים.

המים זורמים ומסביבם צמחיה עבוטה של עצי דובדבן, שקד,ליבנה,אגוזים, אורנים ועצי אשוח ומסעדה השתולה על פלגי מים. אכלנו במסעדה . המלצר לא ידע אנגלית אבל ידע לתקשר מעולה. אפי ניגש אליו להזמין סטיקים. סטיק זו מילה בינלאומית מובנת אבל המלצר רצה לדעת איזה סטיק, פרה או חזיר ואז הוא שאל את אפי אם הוא רוצה "מו" או "א חח". הסטיק היה עשוי טוב אבל מלוח מידי והכלבים ליקקו את השפתיים. הסלט כרגיל היה מאד טעים.

משם המשכנו לצפון מערב לכיוון לג'ירוקסטר Gjirokastra.(הכביש מזרחה מוביל לגבול עם יוון)

ג'ירוקסטר Gjirokastra

ממוקמת על מדרונות ההר Mali i Gjere וצופה על עמק הדרינו Drino valley בראש ההר מבצר ימי בינמי מהמאה ה- 12 המתנשא למרחוק ואליו שמנו פעמינו. במקום נמצאו שרידי חרסים כולל קיר מהמאה ה 3-4 לפני הספירה. עבודות לבנייה באזור בו מצוי המבצר משוייכות כבר למאה ה- 4 לספירה.

המבצר

הגענו בשעות הערב המאוחרות . שערי המבצר עדיין היו פתוחים . הכניסה עלתה 200 לק לאדם. קני תותחים קדמו אותנו . ירדנו עד לרחבה הפתוחה ושם מצאנו את שומרת מפתחות המוזיאון הנמצא בין כותלי המבצר. האישה, דוברת אנגלית טובה הדריכה אותנו בסבלנות , בחום ועם הרבה ידע ותשומת לב. עלות הכניסה לכל המתחם

ואלה תמצית הדברים:

1. מוזיאון הנשק איבד מחינו יחד עם המשטר הקומוניסטי. מיד עם נפילת המשטר נשדדו הנשקים העתיקים והנדירים.

2. במוזיאון הנשק יש פסלים משמעותיים לתולדות העם האלבני:

א. פסל של קלגס גרמני המענה חיל אלבני(המקור נמצא במחנה ההשמדה מטהוזן)

ב. פסל של "גנרל צבא המתים" ספר של איסמעיל קדארה שברבות הימים הפך גם לסרט בכיכובו של מרצלו מאסטרויאני- על גנרלים ששבים לשדה הקרב לאסוף את חייליהם המתים.

3. בעבר היה במקום בית סוהר לגברים ונשים. זה היה בית סוהר מעורב גם אסירים פוליטיים וגם פושעים. ב- 1968 הועברו האסירים מהמקום וכל המתחם, הפך למוזיאון.

א. מסיפורי האסירים: בין האסירות הפוליטיות, מתנגדות המשטר או נשים של פרטיזנים, היתה אסירה שהגיעה עם תינוקת והאסירות קראו לתינוקת סובלנות או תקווה. כיום התינוקת הזו משמשת כרופאת ילדים באלבניה.

ב. בחדרון קטנטן היו 10 אסירים.

ג. הנידונים למוות הוכנסו לצינוק עם מים על הרצפה. בחורף מים קרים ובקיץ מים חמים. ההוצאה להורג התרחשה בכיכר המרכזית של העיר למען יראו ויראו.

הרחבה העתיקה – בחצר המבצר קימות עתיקות שמגיעות עד המאה ה- 4 לפני הספירה. במה גדולה משמשת לפסטיבל פולקלור הנערך כל 4 שנים.

העיר עצמה בנויה על מדרון. מאד תלולה. גם כאן ראינו הרבה בתים נטושים.

העיר מתגאה בשני אנשים מפורסמים ילידי ג'ירוקסטאר שהשפיעו מאד על אלבניה : המנהיג הקומוניסטי אנואר הודג'ה ששלט ביד רמה משנת 1985 עד 1944 והסופר איסמעיל קדארה. בתיהם שופצו ומשמשים היום כמוזיאונים.

שווקים. בבוקר ביקרנו בשוק הממוקם לאורך שדרה מרכזית כשמשני צידי השדרה חנויות ומסעדות . שוק רמלה לוד הגיע גם לכאן.

עת נסענו עם הרכב אל עבר המבצר בג'ירוקסטר ראינו בצידי הדרך את המוטל העונה לשם מלון ג'ירוקסטר. לינה וארוחת בוקר 25 יורו לזוג. ארוחת הבוקר כללה סופגניות קטנטנות,תה ולחם. עבור הקפה נדרשנו לשלם בנפרד. יורו לאדם.

בבית המלון אכלנו גם ארוחת ערב שכללה 2 מרקי כופתאות ביוגורט(לגברים) , סלט יווני , ובירק עם גבינה. עלות לארבעתנו 14 יורו

הדרך לצפון מזרח עד ל- קורצ'ה

מג'ירוקסטאר המשכנו צפונה על כביש SH4 . כביש טוב לאורך כ- 50 ק"מ . דרך הררית ומפותלת לאורך זרימת נהר ה- drino . מעט לפני העיירהluzat פונים מזרחה אל דרך משובשת ואופיינית לאזור SH80 . לאורך הדרך זורם נהר ה- Vjosë שמסביבו שרשרת ההרים בגבהים שבין 2500-2600 מ' .וכך נוצר קניון יפה שצפינו בו מגובה רב. (חבל שהיו לנו כה מעט ימים, אחרת ניתן היה לרדת ולטייל בתוך הקניון) עצירות רבות לתצפיות בדרך עד שהגענו לעיירה בשם permet . הממוקמת בגובה של 271 מ' מפני הים. כביש סלול מוביל ישירות אליה. חוצים גשר שמעל לנהר ה- Vjosë ורחבה בעלת גרמי מדרגות סימטריות שמשני צידיה גנים וספסלים ובמרכזה פסל , מקדמים את הבאים. מזכיר את הקונספט של מרכז שאיו בפריס . רואים שהמקום ידע ימים יפים ומפוארים ועל פניו ניראה שגם כאן ישנה התעוררות. המראה מעל הגשר מלבב. הנהר העצים משני צידיו , השקט והשלווה שמשפיעים מאד על העיירה עצמה. העירה בפנים חביבה ונעימה. מרכז הומה בבני נוער ואנשים.חנויות נעימות ואנשים מסבירי פנים. בתי קפה מלאים ב..כמובן גברים. בעוד אנו מטיילים בעיירה המקסימה ניתך עלינו מטר כבד ושבנו לרכב. המשכנו על הדרך עד ל carsovve ופנינו לצפון מזרח. נפרדנו מהנהר ועולינו לדרך משובשת. בדרך נסענו אחרי עדרים של כבשים ועיזים החוסמים את התנועה והרועה מסית אותם מעט לשוליים כדי לפנות לנו את הדרך. ב-leskovik התחברנו לכביש הצפון מזרחי שהתוואי שלו לאורך הגבול היווני ההררי המגיע לרום של 2500. כל הדרך עשירה בגידולי שדה. חלפנו על פני אגם שמערבה לו קיים ישוב בשם vrepcke . לא היתה גישה אליו מדרך המלך . פנינו אל שביל צידי והקפנו את האגם. עברנו בתוך ישוב חקלאי קטנטן , במטרה להגיע לשפת האגם. כמו ברוב הכפרים אליהם הגענו בתים רבים עמדו נטושים. . הפסטורליה כביכול החליפה לתחושה של עיזבון והזנחה. בוץ בכל הישוב. ללא שבילי גישה לבתים. הפרות , החזירים, התרנגולות הכבשים והעיזים נראו מאושרים וחופשיים. מעט מאד בתים מאוישים. הגענו לגדה אליה הצלחנו לרדת. עצרנו לפיקניק מאולתר לארוחת צהרים. השקט והשלווה הופרו רק על ידי הצפרדעים שניתרו מפעם לפעם לתוך האגם, וציוץ הציפורים וכמובן הרעש שלנו. העצירה הבאה היתה ליד אגם גדול בדרך לעיירה בשם vithkuq . דרך צרה ומשובשת. משאיות שהובילו סחורה חסמו לנו את המעבר ורק כשעצרו התאפשר לנו המעבר. הגענו לאגם גדול. רוחות חזקות מתנקזות אליו. שרידים של מבנה נטוש נמצאו על שפת האגם. לאחר עצירה , התרעננות, שתייה חמה משאריות המים החמים שנותרו לנו והתרשמות מהאזור שמנו שעמינו אל עיר הבירה של האזור קורצ'ה korce

KORCE קורצ'ה

בשולי העיר עברנו בתוך שכונת קוטג'ים מודרניים. המשכנו אל מרכז העיר אל השדרה המרכזית. האזור היה בשיפוצים. תחילה חיפשנו מלון. המלונות הגדולים שמצאנו בכיכר המרכזית הם ברוח סובייטית והשרו עלינו אווירת נכאים והחלטנו לוותר ולחפש מקום לינה מחוץ לעיר. טילנו ברחובות הראשיים וברחובות הצדדיים והמשוחזרים. היינו בקתדרלה ובמסגד, צפינו באחרוני הקונים והמוכרים בשוק המקומי והרגשנו שמיצינו את העיר . שבנו על עקבותינו ונסענו כ- 20 ק"מ דרומה על הכביש עמו הגענו ונכנסו מזרחה אל עיירת הרים בשם. Dardha

DARDHA דרדהה

Dardha ממוקמת בגובה 1350 מ' מעל גובה פני הים. מי המעיינות נחשבים לטהורים ונקיים. הכפר ממוקם על צלע ההר. יערות מקיפים אותו מכל צד. פסטורליות ושקט של יער סבוך , אויר צלול, מים זורמים ושמים כחולים. לפני הירידה התלולה אל תוך הכפר מקדמת את הבאים נביעה חזקה של מים צוננים וטעימים . הדרך התלולה קשה לנהיגה והיה קושי לעלות אותה עם הרכב. כל הכפר נמצא בתהליך מואץ של שיפוץ והתחדשות. התחושה שלי כשהסתובבנו היתה שאנו נמצאים בכפר אומנים ללא האומנים. זה גם היה הכפר הראשון שלא פגשנו חיות משק. הגענו בשעות הערב והכפר ניראה נטוש. בבוקר עת טילנו בכפר לאורכו ולרוחבו, ראינו שחלק גדול מבתי האבן הגדולים הזרועים בינות לעצים גבוהים , אכן עומדים בשיממונם וחלק אחר נבנים מחדש ומיועדים בעיקר לתיירות. בכל חצר המכבדת עצמה היתה נביעה של מי המעיין. אך מעט מאד אנשים הסתובבו. יתכן והתושבים מגיעים לכפר רק בתקופת הקיץ. אף המלון בו ישנו היה ריק. ערב קודם בחדר האוכל, חגגה משפחה מקומית מסיבה משפחתית. אך הם לא לנו במלון. בפרסומים על המקום קראנו שהתלבושת האופיינית לתושבי המקום דומה לצבעי הדגל הלאומי - אדום שחור . את התלבושת הלאומית ראינו רק על בובה גדולה בלובי של המלון.

לינה ב- מלון ברמת 5 כוכבים. למלון קוראים על שם הישוב HOTEL DARDHA .המלון ממוקם מייד בואכה לכפר, לפני הירידה לבתי הכפר עצמו.

לינה+ארוחת בוקר מלאה עלתה 45 יורו לזוג . מלון שמלצריו אמצו את כל כללי הטקס האוסטרו הונגריים , בהגשה, בהתייחסות ובקבלה. המקום ידוע במי המעיין המיוחדים שבו וליד המלון ישנה נביעה, אליה המלצרים רצים למלא קנקני מים, להגשה לאורחים.

כשהגענו חשבנו לאכול ארוחת ערב בכפר , אך לאחר טיול קצר בכפר הבנו שהמקום היחיד בו יגישו לנו ארוחת ערב, הינו המלון , חזרנו למלון ולא הצטערנו לרגע על הארוחה המיוחדת שאכלנו בה: מרק ירקות, יעקב הזמין בשר צבי, אפי הזמין קרדון בלו וקוקי ואני הזמנו בירק גבינה ובצל - (בירק שהספיק לנו גם לארוחת הצהרים ביום המחרת על גדות אגם מקסים) בקבוק יין צרפתי , פרות וקפה. עלות הארוחה לארבעתנו 76 יורו.

מדרדהה שבנו לדרך המלך(כ- 13 ק"מ) ואחרי כ- 2 ק"מ פנינו שוב מזרחה אל עבר שמורת דרנובה DRENOVE

דרנובה DRENOVE

לאחר שעברנו את הישובים הכפריים באזור פנינו אל עבר השמורה.ככל שהתקדמנו במעלה ההר ,כך הלכה הדרך ונעשתה לא עבירה . שלא כמו בנסיעה לטאטי , כאן החלטנו לא להמשיך בנסיעה .הרכב כבר היה מאד חבול וחששנו שלא יעמוד בדרך. עצרנו את הרכב והמשכנו בהליכה. הדרך המשיכה להתפתל . ההר חשוף לחלוטין הנהר זורם לאורך כל תוואי הדרך ויוצר מפלים קטנים הנובעים בינות לגשרונים עשויים ידי אדם . ולכול אורכו צמחיה. טעמנו מעט מהדרך ושבנו אל הרכב. לו היה לנו רכב 4*4 היינו ממשיכים עד לשמורה המתוארת בספרים כיפיפייה. משם נסענו שוב לשוק המקומי בקורצ'ה.

השוק בקורצ'ה

כל העיר נמצאת בשוק. עיקרו של השוק לממכר מזון ולבוש. אין בו כל ייחודיות.

מאכל אופייני קבבים העשויים על פלטות ממתכת ומוגשים על נייר ומי שרוצה מקבל חתיכת לחם לבן המבוצעת בידי המוכרים. אוכלי הבשר טענו שהיה מאד טעים.

נפרדנו מקורצ'ה ונסענו לאגם אוכריד Liqeni i Ohrit, לחפש מלון ב- Tushemisht

אגם אוכריד LIQENI I OHRIT וסביבתו

האגם העמוק בחבל הבלקן , עומקו המרבי מגיע ל-288 מטר ועומקו הממוצע עומד על 155 מטר. הוא משתרע על שטח של 358 קמ"ר ואוגר בקרבו 55.5 קמ"ר של מים. אורך חופיו הוא 87.53 ק"מ, ואלה מתחלקים בין מקדוניה (56.02 ק"מ) ואלבניה (31.51 ק"מ). מקורו של אגם אוכריד בתקופת הפליוקן לפני כ-5 מיליון שנים, ורק אגמים ספורים בעולם מתגאים בהיסטוריה כה ארוכה . האגם ניזון בעיקר ממעיינות תת-קרקעיים לאורך חופו המזרחי וכן מנגר עילי וממשקעים. המוצא היחיד של האגם הוא דרך נהר הדרין השחור Drini i Zi; הזורם דרך אלבניה אל הים האדריאטי, (מתוך ויקיפדיה)

TUSHEMISHT טושמישט

עיירת גבול הנמצאת על שפת אגם אוכריד. בחרנו בעיירה בזכות מיקומה בקרבת הגבול והשקט השורר באזור. העיירה שימשה כמקום נופש למלך זוג הראשון ולדיקטטור הקומוניסטי אנואר הוג'ה. לאחר שהתמקמנו במלון יצאנו ליעד הבא לין LIN

- מלון בעירה טושמישט TUSHEMISHT על חוף אגם אוריד, עיירת גבול בין אלבניה למקדוניה.

עלות המלון 25 יורו לזוג . חדר גדול מאד ונקי. מרפסת הפונה אל האגם.

עלות ארוחת בוקר כ- 4 יורו לזוג . ארוחה מאכזבת . המלצר לא שירת כנדרש , שכח חלק מההזמנה, והגיש דברים באיחור.

עלות ארוחת ערב במלון לכולנו – כ- 57 יורו, טעימה מאד כללה סלט , דגים ויין מקומי(היין מעט מאכזב אבל לא נורא) .

לין LIN

כ- 25 ק"מ צפונית ל Tushemisht טושימש מוביל אותנו כביש טוב אל lin לין.

לין הינו חצי אי על הגדה המזרחית של האגם עם כפר דייגים הנושא אותו השם . הכפר שוכן על צלע הסלע המתרומם מעל אגם אוכריד . הבתים נושקים זה לזה. השבילים מבוצבצים. חיות הבית צמודים לבתי המגורים. והגפנים מקשטות את כל החצרות. החמורים נערו, הפרות געו, והילדים ניסו לפטפט איתנו באנגלית. להבדיל מכפרים אחרים ראינו בכפר הרבה ילדים ונשים מסבירי פנים, שהתהלכו בשבילי הכפר. לא ראינו בתים נטושים. הדרך הראשית בתוך הכפר צרה מאד ולא מתאימה לכלי רכב. נכנסו עם הרכב לתוך הכפר כל העוברים והשבים הסבירו לנו שניתן להגיע לפסיפס רק בהליכה, המשכנו עם הרכב עד לקצה הדרך הראשית, היכן שממוקמת הכנסייה, בקרבת החוף , ורק באזור זה ניתן היה להסתובב ולשוב על עקבותינו. חזרנו להחנות את רכבנו בכניסה הראשית. והמשכנו בחפשנו אחר הפסיפס. אנשים הראו לנו על מעלה הגבעה. צעדנו לפסגה ולקראת ההגעה רץ אחרינו בחור קל רגליים עם מפתחות והוביל אותנו לפסיפס. לשמחתנו בת קול נשמעה בכל הכפר, הודיעה על בואנו ושלחה אלינו את שומר האתר. השומר אינו דובר שפות זולת אלבנית , אך באמצעות מחוות , שפת הידיים ובציור על האדמה, הבנו מעט ממה שהוא רצה להסביר לנו. נכנסו למתחם מגודר , גלי אבנים המסמנים מיקומם של חדרים ומבנים , הצביעו שמדובר באתר ארכיאולוגי ותו לא. רק כששומר האתר החל להסיר בזהירות את החול הבנו היכן מסתתר הפסיפס. הוא חשף לפנינו קטע קטן מאד של הפסיפס. ראינו כדים , ציפורים, ענבים ולנו נותר לדמיין את גודלו ויופיו של הפסיפס שכיסה במאה ה 4-5 לספירה את ריצפת הבזיליקה הגדולה והמפוארת שעמדה שם . וכמו בהרבה מקומות בעולם ,משנת 2008 , כדי לשמר את הפסיפס לאחר חשיפתו, הוא כוסה מחדש בחול . האתר גודר, ולא ניתן להיכנס אליו ללא השגחה. כל זאת בתקווה שימים טובים יותר יגיעו ותמצא תרומה כספית גדולה שתאפשר קירוי המקום והצגת הפסיפס במלוא הדרו לטובת האזרחים והתיירים. השומר הדריך אותנו לצאת מהשער המערבי הצופה אל האגם על חופיו המפורצים ועל הכפר עטור הגגות האדומים. מראה יפיפה. משם חזרנו ל Tushemisht ונסענו לבקר באתר DRILON , הנמצא כ-4 ק"מ מערבית לטושמישט.

DRILON דרילון Vila ART –

ממוקמת כ- 4 ק"מ מזרחית לפוגרדץ , ממש בקרבת טושמישט. מעל הנביעה של נחל דרילון נבנו גשרים, מסעדות , בתי קפה וגן גדול מכוסה בצמחיה עבותה. בתוך המים משייטים ברבורים ושוחים דגים. ליד כל מסעדה יש ברכות דגי מאכל, אותם מגדלים לטובת באי המסעדות. מקום חביב ורגוע.

POGRADEC-

לאחר מנוחה קלה על שפת האגם וארוחת ערב טובה במלון בטושמישט , נסענו לפוגרדץ Pogradec לטיול לילי עם כל האלבנים. הגענו בסוף השבוע, שבת בערב. העיר המתה בצעירי האזור שהתגודדו בכיכר המרכזית. בקרנו במדרחוב המקושט בפסלים מודרניים ועל הרצפה מתנוססים על אריחים, כתובות עם שמות גדולי המשפיעים על המאה העשרים ביניהם: צ'פלין, אנה פרנק, הביטלס ולהקת אבבא. הלכנו לכיוון האגם. שם נבנתה טיילת לכל אורך החוף. מאות אנשים טיילו . צעירים וצעירות, ומשפחות שלמות. לונה פרק קטן ניצב בצד אחד של הטיילת, משחקים שונים, דוכני אוכל. ואנו צעדנו להנאתנו לאורך הטיילת בין המקומיים.

מעבר הגבול

שבנו ללינה בטושמישט ובבוקר לאחר נסיעה של 2 ק"מ מזרחה חצינו את הגבול למקדוניה.

מעבר הגבול מאלבניה למקדוניה היה חלק וללא תשלום.

מקדוניה-

Sveti Naum

על הגדה המערבית של אגם אוכריד נמצאת שמורת טבע מעל הנביעה של נהר הדרילון. שלא כמו בצד האלבני, האזור מאד מתוייר וממוסחר.אתר תיירות מערבי במלוא מובן המילה. עשרות אוטובוסים פורקים תיירים הבאים להסתופף בצילם של בתי התפילה הנוצריים על שם הקדוש נחום והאם מריה. על האגם שטות סירות. לצידי שבילי הגישה עומדים רוכלים המוכרים מזכרות .

סנט נחום היה נזיר, ראש המכללה ללימוד גבוה בבירת בולגריה – פרסלב, מדען ורופא ומורהו ומחנכו האישי של סימון הראשון, הצאר הבולגרי. סנט נחום גדל על מסורת תורת הסוד הנוצרית . הוא היה אחד מהנזירים הסיקיים שהתמקדו ב"תיאוזיס" הפיכת אדם לאל דרך התחברות לעולמות הלא נראים בעזרת טכניקות של מדיטציה, התבוננות, נשימות, ועוד. הוא קיבל את הסמכות שלו להפיץ את הנצרות בקרב הבולגרים. התקופה הייתה תקופה בה עוצבה מחדש דמותה של הנצרות האורתודוכסית לאחר מלחמת אזרחים בת 100 שנה בתוככי האימפריה הביזנטית סביב נושאי דת. הוא החל את מסורת הנזירות של בולגריה ומקדוניה. בסוף ימיו הוא פרש למנזר לחופי אגם אוכריד. המנזר נהפך מהר מאד למקום עלייה לרגל , מקום לימוד ומקום ריפוי. מעל דלת הכניסה למנזר של סנט נחום, ישנו פסיפס ובו נראה אדם על כרכרה שנגררת על ידי דוב ושור. סנט נחום מסתכל על האדם מהצד ובתמונה נוספת שמאלה יותר הוא נראה סוחב את הדוב. (לנו הדוב ניראה ככלב). האגדה מספרת שכשהקדוש נחום הגיע לסביבה הוא שמע שדוב טרף שור של אחד האיכרים, ומאז האיכר לא מסוגל לחרוש את שדותיו. כעונש על מעשיו, סנט נחום הכריח את הדוב למשוך את המחרשה במשך שנה. ההסבר האחר, עפ"י תפיסת העולם האזוטרית, רואה בפסיפס ביטוי לכוחות המנוגדים שבתוך האדם. מי שצריך לקבוע לאן הולכים ולשלוט במערכת האנושית זה האני העליון, המחובר ישירות לאלוהים. כמו בפסוק "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". כשהכוונה לא לבעלי חיים חיצוניים, אלא לתכונות האדם. תמיד כשמופיעים בעלי חיים בפסיפסים נוצריים הם מסמלים תכונות בתוך האדם! הנזירים ראו בעולם החיצוני השתקפות של העולם הפנימי ובמאבק מול הקושי שלו, מאבק בחולשות פנימיות. השור והדוב, הם הניגודים שבתוכנו, הטוב והרע, המתורבת והפראי, השחור והלבן.

לאחר ביקור באתרים הנוצרים טילנו ברחבי הגן בינות לצמחיה העבותה שביניהם מסתתרות נביעות מקסימות .

שטנו להנאתנו בספינתו של ניקולאי דובר העברית, שהנעים לנו משיריו ומסיפוריו.

כתובתו Nikola Pavleski tel. +38970456057 [email protected]

ביציאה מהאתר, היכן שהשומר גובה דמי כניסה, עלינו עם הרכב על צינור הבולט אל תוך נתיב הנסיעה. השומר שידע על המפגע , לא ניסה להתריע ואו להסירו. בעוד אנו מחליפים את הגלגל, רכב נוסף עלה על הצינור ואנו הנחנו אבן על הצינור למען האחרים.

לאחר החלפת הגלגל המשכנו בדרכנו דרך מקדוניה לבולגריה.

בולגריה

לילה עשירי- בסופיה בולגריה . מלון שהזמנו מהארץ .עלות לינה+ ארוחת בקר מלאה- 50 יורו לזוג . מלון מפואר.

ארוחת ערב אכלנו במסעדה שקוראים לה יפו'ס (על שם העיר יפו ממנה יובאו התפוזים כשהמסעדה נפתחה) מסעדת תיירים. עלות הארוחה לארבעתנו 80 לבות: אפי אכל קבב, יעקב בשר כבש, קוקי דגים ואני מאפה חצילים עם גבינה. קינחנו בעוגה וביוגורט עם דבש וקפה.

תם ולא נשלם. אלבניה מחכה לנו ואנו לה. רק חבל שבביקור הבא התיירות תשנה את פניה משמעותית.