חלק ב': צפון אלבניה

לפוסט הקודם: תכנית הטיול הטיול ומידע כללי

לפוסט הבא: לערים היפות במרכז ובדרום אלבניה
לחלק האחרון של הטיול: הריווירה האלבנית וחזרה לשקודרה

קישורים ומידע לכל המקומות יופיעו במרוכז בסוף הפוסט

יום 1

כאמור הגענו לאלבניה מצפון, מפודגוריצה שבמונטנגרו. התחלנו את היום בקבלת הרכב בשדה התעופה של פודגוריצה; לאכזבתנו לא קיבלנו את הג'יפ שהזמנו אלא אאודי 2Q. שהוא אמנם מפנק ונוח אבל ג'יפ 4 על 4 הוא לא.

הנציג בחברת ההשכרה לא הבין את אכזבתנו ושאל לאן אנו נוסעים; כשענינו 'אלבניה' ענה מיד: Albany is flat. נראה אותו נוהג לט'ת בלי 4 על 4!

!!!Albany is flat

יעדנו הראשון היה עמק ט'ת (Thethi). חצינו את הגבול, עברנו ליד אגם שקודר ובקופליק (Koplik) הצטיידנו בצ'ופרים והתחלנו לנסוע מזרחה לעבר ההרים – לעבר הנוף הנפלא.

בדרך ראינו את הבונקרים הראשונים שלנו (הרחבה ופרוט על הבונקרים בהמשך).

מתקדמים לעבר ההרים המכונים האלפים הבלקניים.

ההרים המצפים לנו (צולם בדרך לט'ת)

ככל שהתקדמנו הנוף הפך יותר ויותר קסום ומופלא. הכביש עד כה היה סביר לחלוטין; אמנם רק נתיב אחד, המשמש את שני כיווני התנועה, אבל סלול ושלם לחלוטין. עצרנו בכל נקודת תצפית אפשרית והעיניים לא שבעו מהנוף ההררי הנפלא. באזור הכפר Boge עצרנו במסעדת דרכים; לא כל כך ידעו שם אנגלית אבל פינקו אותנו היטב...

בדרך לט'ת

עוצרים בכל נקודת תצפית אפשרית ולא מפסיקים להתפעל מההרים

ואז, כמו בכל מה שקראנו, עברנו את בוגה והכביש נגמר.

מכאן זו רק דרך כורכר, מלא אבנים, בורות ופיתולים. וכמובן – רק נתיב אחד, דו כיווני. ושום גדר הפרדה בין הנתיב היחיד לבין המצוק שמתחת…

הכביש החד נתיבי מעל המצוק. כאן עדיין יש כביש בכלל...

הדרך הלכה ונהיתה גרועה יותר ויותר אולם לזכותם של הנהגים המקומיים יש לומר שבכל מפגש עם רכב הבא ממול (כאמור – נתיב צר אחד שימש את שני כיווני הנסיעה) הם מיהרו לזוז אחורה, להיצמד לשוליים וכו'. כאילו זיהו מי נהג מקומי מיומן ומי לא... וגם אנחנו כמובן נצמדנו לשוליים בכביש חסר שוליים, נסענו אחורה כדי לאפשר לעבור וכו' – סבלנות וזהירות הם שם המשחק כאן.
 למרות הדרך המשובשת, עדיין התפעלנו מהיערות ומהנוף.

לבסוף הגענו לט'ת ומצאנו את Guesthouse Pashko הנמצא בקצה ט'ת, זהו גסטהאוס בסיסי, מתאים לתרמילאים, אנחנו לקחנו חדר עם 'מקלחת' ושירותים צמודים. את פנינו קיבלה ורה המנהלת ומפעילה את המקום. האווירה בחצר הגסטהאוס נעימה ומזמינה ויש יתרון בולט בכך שהוא נמצא בקצה הכפר הקרוב לתחילת מסלולי הטיול לעין הכחולה ולמפל.

גסטהאוס פשקו

יצאנו לעבר המפל; ורה הסבירה כיצד למצוא את השביל והלכנו אליו. המפל נמצא כ30-40 דקות הליכה מהגסטהאוס, טיול קצר ולא קשה עם נוף נהדר וכיבוד חינם - פטל מהשיחים בצד הדרך. בכפר עצמו היו גם עצים של דובדבנים מזנים רבים, אולם לאכזבתי כולם היו חמוצים ביותר.

המפל ליד ט'ת


 לאחר שחזרנו ונחנו קצת בחצר הכיפית של הגסטהאוס יצאנו לתור את ט'ת. מדובר בכפר קטן המתפרנס בעיקר מתיירות. החלק מהחצרות ראינו שדות קטנים של תירס הנקצר בחרמש, בחלק יש חלקות ירקות לצריכה עצמית, עיזים וכו'.

קוצרים בחרמש בשדות ט'ת.

במרכז הכפר כנסייה – האימפריה העות'מנית לא התעקשה כאן על השלטת האסלאם. כשנוסעים ומבינים כמה המקום הזה מבודד אפשר להבין למה. בטח גם לתורכים לא היה 4 על 4 להגיע אל החור שכוח האל הזה.…

עוד במרכז הכפר: מרכז מידע שנראה מודרני וחדיש, קראנו שהוא טוב, מקצועי ומהימן אולם בשעה בא הגענו היה סגור, וכן מכולת קטנה. המלצה שלנו – קנו קודם בקופליק או בשקודר כל מה שתזדקקו לו ואל תבנו על המכולת הזו.

האווירה כאן נעימה מאוד, שלווה, שקטה מאוד ורגועה. בשיחה עם ורה מהגסטהאוס למדנו כי הם חיים במקום רק ממאי עד אוקטובר. שנה אחת הם ניסו להישאר כל החורף אך הנסיון לא צלח...

ט'ת

לעת ערב ישבנו לאכול במסעדה במרכז הכפר, פגשנו לראשונה את ה'בוריק' (Byrak) המאפה המקומי הממולא גבינות. טעים טעים, לא ויתרנו עליו בארוחות רבות בהמשך.

הבוריק הראשון שלנו באלבניה

הכנסת האורחים המקומית נעימה מאוד, אכלנו המון ושילמנו 31 יורו לארבעה אנשים. זה פחות או יותר מה ששילמנו עבור כל הארוחות הגדולות שלנו בטיול הזה.
 הערב ירד, הטמפרטורות ירדו ואנחנו חזרנו בחשכה (אין תאורת רחוב כשאין רחוב...) לגסטהאוס הנחמד שלנו.

יום 2

לאחר ארוחת בוקר נדיבה וטעימה, מעשה ידיה של ורה כמובן, יצאנו לעבר העין הכחולה.

ההרים סביב עמק ט'ת באור הבוקר

יש כמה דרכים לצעוד לעין הכחולה; בהמלצת ורה יצאנו מהכפר, חצינו את הנהר וצעדנו במסלול העובר בדרך הג'יפים במשך בשעה ושלושת רבעי עד לכפר Ndërlysa החרב למחצה.

כך חוצים את הנהר בתחילת המסלול

הנוף בדרך לעין הכחולה

חצינו את הכפר Ndërlysa דרך חצרות חרבות ומבנים שונים; כאן מתחילה העלייה. התחלנו לטפס מעל הערוץ לעבר העין הכחולה עצמה, הסימון כרגיל אדום לבן. משמאלנו ראינו את 'מפלי השיש' והחלטנו לעצור בהם בדרך חזרה. הטיפוס עצמו אינו קשה ובסופו יש שלט המכוון לירידה לעין עצמה.

כשמגיעים לשלט הזה מתחילה הירידה לעבר העין עצמה.

בדרך עוברים על פני גשר מול מים כחולים שקופים וצלולים בגוון היפהפה המאפיין את כל אלבניה.

המים כל כך שקופים

לקח לנו 40 דקות (כולל עצירות שתייה) להגיע לעין עצמה מתחילת הטיפוס.

עוד שנייה מגיעים….

קשה לתאר את יופיו וצבעו של המקום...המים עצמם קפואים, מדי פעם איזה אמיץ (לא משלנו) ניסה כוחו בקפיצה למים וברח מיד…

העין הכחולה

ילדה מקומית נטפלה אל כל המגיעים וניסתה למכור שתיה. זו הייתה הפעם היחידה בכל הטיול באלבניה שנתקלנו במקומי שמטריד, ממש מטריד, את המטיילים.
 בסוף נדב הזמין פאנטה, וזו מיד הובא מה'מקרר'.

מתקן לשתייה קרה...

בדרך חזרה ירדנו דרך 'מפלי השיש'. הטמפרטורה כאן הייתה נוחה מעט יותר ואפשרה טבילת רגליים...

גם באזור מפלי השיש המים צלולים צלולים

בדרך חזרה עצרנו בקיוסק שליד 'חברת החשמל' המקומית לשתייה קרה וגם קפה תורכי חם בצל העצים ממש מעל הנחל.

אותו הגשר רק בכיוון השני

ואז חזרנו לגסטהאוס. בשנייה שהתיישבנו על הדשא ורה הוציאה כד גדול עם מים קרים וכוסות. כבר כתבתי שמכניסי אורחים כאן?
כעבור כמה דקות הסתבר שבכפר כולו אין חשמל מהבוקר. לא נורא.
 בשעות אחר הצהריים מתחילים להתקבץ אנשים בחצר; יש מי שחזרו מהמסלולים ויש מי שרק הגיעו משקודר בטנדרים ובג'יפים. גם אדון פשקו עצמו הגיע, אולם נראה שחוץ מאשר לתת את שמו לגסטהאוס הוא לא תורם דבר להפעלתו או אחזקתו...

היום אנחנו כבר 'ותיקים' ויכולים להסביר ולענות כמה זמן נמשך כל מסלול וכו'....
 חוץ מאיתנו הייתה כאן רק עוד משפחה אחת, עם ילדות צעירות מאוד. כששוחחנו התברר שהם מטיילים קצת אחרת מאיתנו; יום אחד האבא נשאר עם הבנות והאם הלכה לטייל במסלול המטפס עד ה'פס' בהרים, למחרת טיילו יחד למפל, ולאחר מכן האם נשארה עם הבנות והאב יצא לטייל לעבר ה'פס'. כשאנחנו טיילנו עם ילדים כל כך קטנים אף פעם לא טיילנו כך; כולנו עשינו הכל יחד, בקצב של הכי קטן. השיחה איתה בהחלט עוררה בי הרבה מחשבות, אין פה נכון או לא נכון אל רק גישות שונות לטיולים משפחתיים....

בכל אופן, אחרי מנוחה (בלי חשמל אין ווי.פי. אך יש ספרים ויין תוצרת בית על הדשא) יצאתי עם נדב לעבר מגדל המסתור (Negujumit the kulla a-מגדל קרנות המזבח) של ט'ת. המגדל שימש כמקום מסתור לגברים שחששו מנקמת דם שהייתה נפוצה כל כך בחברה החיה לפי הקוד החברתי של הקאנון, אשר נכתב לפני מאות שנים. גבר שנכנס למגדל היה חסין בפני הריגה, אולם אילו חיים ציפו למי ש'תקוע' במגדל שכזה?
 כדי להבין טוב יותר את כל נושא נקמת הדם אני חוזרת וממליצה על ספרו הנפלא של הסופר הלאומי באלבניה, איסמעיל קדארה, 'אפריל השבור'. לדעתי, ספר חובה למטיילים בעמק ט'ת, וגם לכל חובבי הספרות היפה באשר הם! לא לחינם היה הסופר הזה מועמד לנובל...

מגדל קרנות המזבח-מגדל המסתור

אני ציפיתי למגדל גבוה ומבודד יותר. בתוך המגדל יש מעין מוזיאון אתנוגרפי זעיר ובו מוצגים ותמונות מאורח החיים הכפרי.
 לאחר המגדל הלכנו שוב אל חצר הכנסייה אולם גם הפעם היא הייתה סגורה, אבל השיטוט בכפר השלו והמיוחד הזה היה תענוג בכל מקרה.

מבט נוסף על הכפר ועל הכנסייה

את ארוחת הערב בחרנו לאכול בגסטהאוס; הארוחה כמובן הוגשה מוקדם, כל עוד יש אור בחוץ... האוכל שורה בישלה היה נהדר! ישבנו בחוץ לקרני אור אחרונות וכוס יין אחרונה ועלינו להתארגן בחדר לפני פרוץ החשכה. מאוחר בלילה חזר החשמל.…

יום 3

משימתנו העיקרית לבוקר הזה הייתה להצליח לעלות בשלום עם הרכב מעמק ט'ת עד הכפר Boge... בזכות המיומנות של אביב בנהיגת שטח, והמזל הגדול שהיה לנו: לא ירד שום גשם בימים האחרונים והדרך הייתה יבשה), הושלמה גם המשימה הזו בהצלחה ואני הרגשתי שמיציתי לחלוטין כל טיפת סבלנות שלא הייתה לי לטיולים המבוססים על נהיגת שטח.
 כדי לחגוג את הצלחת העלייה בשלום מעמק ט'ת עצרנו לתצפית אחרונה על האזור היפהפה הזה ואני כבר התחלתי להתגעגע אליו!

נפרדים מעמק ט'ת

יעדנו הבא היה העיירה Mes הנמצאת כחמישה ק"מ מצפון לשקודרה; בעיירה זו נמצא גשר אבן מרשים שנבנה בשנת 1770 ועודנו שלם.

גשר מס

המים תחת הגשר כמובן בצבע האופייני טורקיז שקוף לחלוטין, אך להפתעתי הבנים לא רצו להתרחץ.

מים צלולים תחת הגשר

במקום להתרחץ הלכנו לרחוב הסמוך לגשר; היה כאן שוק מאולתר, חנויות שונות והרבה מסעדות. התיישבנו באחת מהן; המסעדות פונות לרחוב אולם אם נכנסים אפשר לשבת בצידן השני – ממש מעל הנהר. זה כמובן היה צד בו בחרנו לשבת. הכל היה מנומנם ואיטי בשעת צהריים זו אבל בסופו של דבר יצאנו שבעים.
 משם נסענו אל Hotel Legjenda בשקודרה, העיר הרביעית בגודלה באלבניה ובירת הצפון. המלון הזה נבחר בגלל הבריכה שבו – פינוק רציני לאסיף ולנדב...


 לאחר מנוחה ובריכה עלינו אל מבצר רוזפה -מבצר השושנים (Rozafa). זו טירה עם היסטוריה בת כמה אלפי שנים שנבנתה על גבעה גבוהה, מכוסה לחלוטין בסלעים בלתי עבירים. בשל מיקומה האסטרטגי הייתה הטירה מעוז בלתי מעורער במשך מאות שנים. כיום יש בה הרבה שרידים שניתן לשוטט בהם ולטפס עליהם, ובעיקר – נשקף ממנה נוף נהדר של הרבה הרבה מים מכל עבר. ההחלטה לבוא לכאן לפנות ערב, כשהשמש כבר לא קופחת ונושבת רוח נעימה התבררה כמוצלחת ביותר.

טירת השושנים בשקודרה

הנוף הציורי מטירת השושים

את ארוחת הערב אכלנו במסעדה הצמודה למלון. המסעדה ממוקמת בגינה ענקית פורחת ומטופחת, האוכל היה מוכוון לתיירים ופחות מסורתי וכאן לא ראינו את הכנסת האורחים האלבנית...שרות די גרוע. לקינוח השתררה הפסקת חשמל קצרה, אבל אנחנו כבר היינו רגילים!

יום 4

השכמנו קום כדי לנסוע לעבר המעבורת בקומאן. ערב קודם הזמנו וקיבלנו ארוחות בוקר ארוזות כי כמובן אין עם מי לדבר בשעה שש בבוקר....
הנסיעה לעבר אגם קומאן עוברת תחילה בכפרים ועיירות מנומנמים שהיו ריקים לחלוטין בשעה זו של היממה. הכביש דו מסלולי לכל אורכו ומכוסה אספלט, אבל במקומות רבים האספלט נתלש ממנו ולא תוקן...אחרי הנסיעה לט'ת זה כמובן כביש 6 בשבילנו.
 חלק גדול מהנסיעה הוא לאורך אגם קומאן היפהפה.

אגם קומאן מלווה אותנו כל הנסיעה

אגם קומאן הנו אגם מלאכותי; בין 1973 ל-1986 הקימה ממשלת אלבניה לאורך נהר דרין שלושה סכרים לשם הפקת אנרגיה הידרואלקטרית: וָאוּ אי דֶייס, פיֶירזָה וקוֹמאן. הסכרים יצרו אגם מלאכותי לאורך תוואי הנהר, ולשם כך הועתקה העיר קוקס ממקומה. האגם משתרע גם על שטח קטן הנמצא בתחומה של קוסובו, ויצירתו ללא תיאום עם ממשלת יוגוסלביה גרמה למתיחות בין המדינות, שגם כך לא היו ביניהן יחסים דיפלומטיים.

באחד מפיתולי הכביש מצאנו את 'קפה אנתוניו' – בית קפה שהיה פתוח כבר בשעה מוקדמת זו. עצרנו לקפה של בוקר ולמפגש עם החום והכנסת האורחים של המקומיים.

הגענו די מוקדם (שמונה בבוקר) למעבורת; כרטיסים הזמנו מראש ודי מהר הועלנו אליה. רוח חזקה נשבה וכולם התעטפו בכל מה שאפשר...

היה לנו זמן להתבונן בהתארגנות לשילוח שתי המעבורות. צוות של חברה צעירים, נראים כולם כמו שדמיינתי לי את ג'ורג' ברישה גיבור הספר 'אפריל השבור', הפעיל את המעבורת וניהל במיומנות רבה את עליית הרכבים אליה. אנחנו הגענו ממש מוקדם אז אביב סובב את הרכב על הסיפון, אלו שהגיעו מאוחר יותר עלו ברברס. מי שמסתבך פשוט מוסר את המפתחות לחבר'ה המיומנים הללו, שיודעים לדחוס מקסימום מכוניות אל סיפון בגודל נתון תוך השארת מקום למעבר האנשים וכו'.

מתארגנים להפלגה

המעבורת של שעה תשע יצאה בתשע וחצי. ההפלגה עצמה הייתה נינוחה וחלפה בין נופים נפלאים של הרים מיוערים המגיעים עד קו המים ממש...קצת הזכירה לי הפלגות בטיול שלנו בנורבגיה! לא סתם זו נחשבת לאחת ההפלגות היפות באירופה – הנוף באמת מושלם!

הנוף בהפלגה

בין ההרים והיערות מציץ מדי פעם בית בודד, כזה שהגישה אליו היא רק דרך האגם, ואכן גם המעבורת שלנו הורידה מישהו באחד ה'ישובים' הללו. כמובן המחשבות על חיים בבדידות שכזו, כשאמצעי התחבורה היחיד הוא סירה, והשכן הקרוב ביותר נמצא במרחק הפלגה מרתקות ביותר. ועוד לא דיברנו על הטיפוס מהסירה למבנים עצמם, שחלקם נמצאו גבוה בהרים...

בתים מיושבים סביב האגם

אני הייתי מוכנה להפליג כך עוד ועוד אך בסופו של דבר הגענו לפיירזה ועגנו; בפתח המעבורת הוצבו קצת אבנים וקרשים להקל ירידת רכבים ממנה, גם כאן מתגייס הצוות המיומן ובסופו של דבר כל המכוניות ירדו בשלום.

מפיירזה נסענו דרך העיירה בייראם חורי (Bajram Curri) לכיוון עמק וולבונה, ולייתר דיוק אל Guesthouse Mehmeti השוכן בכפר הסמוך לוולבונה. זהו בעצם מלון בסיסי בעיצוב כפרי, השוכן בחצר לצד ביתה משפחה, הרפת והלול.

קיבלנו חדר ענק ונוח לארבעה עם חדר רחצה פרטי, גדול מצויד ומרווח. החדר מעוצב בסגנון כפרי ומכל חלון ניבט איזה הר מיוער ויפה.

אזור הלינה שלנו בעמק וולבונה

עמק ולבונה

פלג זעיר זורם בחצר (הרי צריך לקרר את הבירות איפשהו), ומסביב ניבטים ההרים הסובבים את העמק. בחור צעיר דובר אנגלית מושלמת יצא אלינו; בחצר ראינו עוד שני דורות לפחות אך בלי אנגלית לא יכולנו לשוחח איתם. הדורות המבוגרים אחראים על הבישול והתחזוקה והצעירים יותר על התקשורת עם הלקוחות. הבחור הצעיר שקיבל אותנו נראה לי פחות או יותר בגיל של נגה שלנו (שכזכור לא הצטרפה ונשארה בצבא) ולא יכולתי להימלט מההשוואה ביניהם; בעוד שבפני נגה עומדות כל האפשרויות שבעולם: להישאר בקבע, להשתחרר, לטייל, ללמוד מה שיתחשק לה וכו' וכו' – לבחור הזה אין שום אפשרות אחרת, פרט להישאר ולתרום את חלקו המשמעותי בניהול העסק המשפחתי, ולהודות לאל (או למי שירצה) על כך שהנוף באזור מספק פרנסה. וכך יום אחרי יום ושנה אחרי שנה. כמה עצוב.

הבחור שאל אם נרצה לאכול אצלם ארוחת ערב וקבענו שכן. לאחר מנוחה והתארגנות בחדר יצאנו לעבר המפל בוולבונה. נסענו עם הרכב עד קצה הכביש; בדרך עברנו בכפר וולבונה עצמו שנראה לנו הרבה פחות מזמין מט'ת או מהמקום בו אנחנו ישנו.
 כאן שמנו לב לראשונה שכל עגלות האשפה באלבניה פתוחות וללא מכסים, כך שכלבים, חתולים ואפילו סוסים (ראינו בעצמנו!) יכולים לנבור בהן ולפזר את האשפה לכל עבר. המראה הזה חזר על עצמו שוב ושוב. נראה שהחצרות האלבניות מסודרות ומטופחות אך איש לא דואג לנעשה מעבר לתחומי החצרות. חבל.

בחניון הרכב בתחילת המסלול ישנו מלון גדול בעיצוב מערב אירופאי שנראה מזמין ויפה, ומשם יוצא המסלול לעבר המפל, על דרך הגי'פים. כמו בעמק ט'ת גם כאן ההרים סוגרים מכל עבר והנוף נפלא.

עמק ולבונה: אותם הרים שראינו אתמול בט'ת, רק מהצד השני

היה די חם, ככל שהתקדמנו בשעות אחר הצהריים השמש ירדה ונעדה נעים יותר. באחת העצירות לשתייה וחטיפים (קרוב לפנייה למפל) ראינו נשים מקומיות חוזרות לביתן עם חמורים ועצים שקוששו. הן נראו מבוגרות מאוד אך מבט מקרוב גילה שהן בעצם פחות או יותר בגילי (49). מה שחיים שלמים של סחיבת עצים וחקלאות פרימיטיבית יכולים לעשות למראה של אישה…

כאן השלוגיות נראות קרובות יותר

בשלב מסוים הבנים מיצו את המסלול, והזכירו לי שקראנו בכל מקום שהמפל בשיא הקיץ לא מרשים ביחס לזה של וולבונה. גם מטיילים שפגשנו בדרך אישרו זאת, ולכן עשינו אחורה פנה כעבור כארבעה ק"מ...
 חזרנו לגסטהאוס שהתמלא בינתיים. ישבנו לבירה וקולה (שהתקררו היטב במימי הפלג) בחצר, וקצת ספרים ובהייה בנוף.

ארוחת הערב הוגשה, להשלמת הפסטורליות, על מפות משבצות באדום לבן; כל אורח מקבל את הארוחה בשעה שתיאם עם הבחור הצעיר. את הארוחה בישלה אמו וזו הייתה אחת הארוחות הטובות ביותר שאכלנו באלבניה!!!

יום 5

היום פרגנו לעצמנו השכמה מאוחרת. אביב יצא לסיבוב ב'כפר' שסביבנו וגילה שיש מסלול שלם היוצא ממש מהגסטהאוס ועולה אל ההרים מסביב. סימון אדום לבן כמובן. טוב לדעת לפעם הבאה…

מבט אחרון לעמק ולבונה

אכלנו ארוחת בוקר על הדשא השלו – היה מעולה כמו הארוחה בליל אמש.
 נסענו לבייראם חורי (Bajram Curri), הנקראת על שם גיבור מקומי שנלחם באזור צפוני על גבול קוסובו כנגד הסרבים. מקור שם העיירה הוא על שם גיבור לאומי בשם ביראן צורי, שמצא את מותו במערה במעבה היער בה התחבא, לאחר שמקומיים הסגירו אותו. הרחוב הראשי הוא מעין שוק ושוטטנו בו קצת.

התכנון ליום זה היה לנסוע דרומה, למרכז אלבניה. כדי לנסוע מבייראם-חורי דרומה אפשר:

  1. לנסוע מזרחה לאוטוסטרדה בקוסובו ואז לחזור למרכז אלבניה דרך קוקס. זו האפשרות המומלצת ע"י maps. Me, גוגל מאפס וכדומה.
  2. לנסוע דרומה עד קוקס בכביש SH23, כלומר כמה שעות טובות של כביש שטח מתפתל ולהמשיך כנ"ל. ממש לא בא לנו אחרי ט'ת.
  3. לחזור לפיירזה, להפליג לקומאן ומשם לנסוע דרומה.

תכננו לבחור באפשרות מס' 1, רק שלא טרחנו לברר האם חברת ההשכרה שלנו מאפשרת מעבר לקוסובו. היא לא.
 נסיעה של שבע שעות בדרך שטח קשה ברכב לא מתאים ממש לא רצינו, מיצינו לחלוטין את הנושא בירידה לט'ת ובעלייה ממנה.

לכן נותרה רק האפשרות לחזור בהפלגה; אפשרות לא רעה בסך הכל, בהתחשב בנוף!
 מאחר וחשבנו על האפשרויות הללו כבר בעודנו בט'ת, ניסינו ולבסוף הצלחנו להשיג מקום על המעבורת החוזרת מפיירזה לקומאן. בניגוד להפלגה הראשונה אותה הזמנתי כחודש קודם ולא הייתה בעיה, כאן, כמה ימים לפני, לא ניתן היה להזמין מקום במיידי'; שלחנו בקשה והבטיחו לנו שיבדקו וייחשבו האם יש מקום לרכב שלנו. בסופו של דבר אחרי הרבה תלאות נמצא לנו מקום על המעבורת (שהייתה עמוסה מאוד בטיול ג'יפים מפולין).

המעבורת חזרה לקומאן יצאה באחת בצהריים, והנוף, אותו ראינו בכיוון ההפוך יום קודם, נותר נפלא כשהיה. בשלב מסוים השיט הפך איטי מאוד. הסתבר שסירה קטנה העבירה אלינו כמה מטיילים ששהו בגסטהאוס הנמצא באחד הבתים המבודדים על ההרים לאורך האגם...

הנוף בהפלגה מושלם גם מהכיוון ההפוך...

מקומאן נסענו שוב בדרך הנוף היפה, עצרנו בכפר Vauidejes שנראה לנו חביב יום קודם בדרך הלוך לארוחת צהריים ואז יצאנו דרומה.

ואני כבר התגעגעתי לצפון אלבניה.

בקצרה: קישורים ומידע שימושי

עמק ט'ת

  • נהיגה עצמית לט'ת: כמה ק"מ אחרי הכפר Boge מסתיים הכביש ובמקומו יש דרך מלאת בורות, אבנים ופיתולים. יש נתיב אחד המשמש את שני הכיוונים, בלי שום מעקה וכדומה בקטעים שמעל המצוק.
    נהיגה עצמית ברכב 4 על 4 היא אופציה סבירה.
     אנחנו הגענו בלי 4 על 4. כדי להגיע כך דרושים שני תנאים: נהג שטח מיומן מאודדדדד, וכמה ימים יבשים לפני הנסיעה, שכן הדרך לא עבירה לרכבים פרטים לאחר גשם. תנאי זה כמובן לא היה בשליטתנו והיה לנו מזל גדול בעניין זה.
  • Guesthouse Pashko בט'ת ממוקם בקצה הכפר, קרוב לתחילת המסלולים. המקום מתאים לתרמילאים ולתרמילאים ברוחם. יש כמה סוגי חדרים, אנחנו לקחנו חדר לארבעה עם שרותים ו'מקלחת' (טוש קבוע בקיר בין האסלה לכיור....) אולם יש חדרים פרטיים ללא מקלחת ושירותים וחדרי אכסניה. השירותים והמקלחות המשותפים היו נקיים ומצוחצחים כל הזמן וגם החדר שאנחנו קיבלנו היה כך.
     האווירה בחצר כיפית ונעימה, והאוכל שורה, בעלה הבית מכינה מצוין.
  • מסלול לעבר העין הכחולה (כשמונה ק"מ לכל כיוון): בקצה ט'ת (אזור המגדל) עוברים בית בודד כתום מצד ימין, קצת אחריו יש שלט. ממשיכים ישר לאורך סימון דרך אדום לבן. כשמתחברים לנחל קטן חוצים אותו על גבי גשר צינורות וממשיכים בדרך הג'יפים עד לשילוט לקמפינג שבתמונה (כשעה ושלושת רבעי כולל עצירות):

כאן אפשר להמשיך עד קצה דרך הגי'פים וטפס דרך 'מפלי השיש' עם שביל מסומן אדום לבן, או לפנות ימינה לכפר Ndërlysa ולטפס בין הבתים ואז להתחבר לשביל הנ"ל. לדעתנו הטיפוס מתון יותר דרך הכפר ומומלץ לעלות דרכו ואז לרדת אל מפלי השיש, אולם בתוך הכפר יש לחפש את הדרך למעלה בין הבתים.
לאחר שיוצאים מהכפר חוברים לשביל המסומן אדום לבן, ממשיכים בו ויש שילוט לירידה לעין עצמה.
 החלק הזה של המסלול (מתחילת הטיפוס ועד העין) לקח לנו ארבעים דקות כולל עצירות שתייה.

אפשר גם להתקדם עם הג'יפ וללכת מסלול של שעה לכל כיוון.

  • אפשרויות נוספות להגעה לעין הכחולה: להתקדם עם ג'יפ עד חניון הגי'יפים ואז לטפס, ללכת במסלול העובר מהגדה השנייה של הנחל ומגיע גם הוא לאותו חניון ג'יפים; קראנו שהמסלול הזה לא מסומן טוב ולא ברור, וגם ורה מהגסט האוס טענה כך, לכן בחרנו לא ללכת בו.
  • מפל GJECAJ ליד ט'ת: ביציאה מהכפר (בצד של המגדל) יורדים לנחל וממשיכים עם סימון אדום לבן. העלייה מאוד מתונה ונמשכת 30-40 דקות.
  • כניסה למגדל בט'ת: 1 יורו למבוגר, ילדים חינם.
  • כמו רבים וטובים לפני, גם אני ממליצה להישאר בט'ת ללילה אחד לפחות.

שקודרה וסביבתה

  • גשר Mes העתיק נמצא בכניסה לעיר Mes, כמה ק"מ מצפון לשקודרה.
  • Hotel Legjenda בשקודרה: קומפלקס של מלון חביב, בריכה וקמפניג מוצל, מאובזר ומצוחצח. מדשאות ושטחים ציבוריים נעימים, נקיים וכיפיים. המסעדה הצמודה מומלצת פחות (אוכל סתמי מוכוון לתיירים, שירות לא טוב), הבר בחצר המלון נחמד.
  • טירת Rozafa בשקודרה: מומלץ להגיע לפנות ערב ולא בשיא החום; הנוף הנשקף נהדר. אפשר לעלות עם הרכב עד הטירה – יש מקום לחנות למעלה. דמי כניסה: 200 לק. שעות פתיחה בקיץ: 09:00-20:00.
  • במרכז שקודרה יש אזור שלם של מסעדות ופאבים; לפנות ערב האזור מתעורר לחיים ולצד המסגדים הרבים יש בו הופעות חיות, אלכוהול טוב וזול ומבחר רחב של בתי אוכל. עוד על שקודרה – בפוסט האחרון לטיול זה.

אגם קומאן

  • גם באמצע אוגוסט קר מאוד בבוקר על המעבורת, ומומלץ להצטייד במעיל רוח וכדומה!
  • הזמנת כרטיסים מראש באתר https://komanilakeferry.com/en/buy-a-ticket/.
    אם מעוניינים לעלות עם רכב למעבורת מומלץ לא לחכות לרגע האחרון ולהזמין כמה שיותר מוקדם, כי לא בטוח שיהיה מקום לרכב....
    המעבורת מקומאן לפיירזה יוצאת בשעה תשע בבוקר, המעבורת מפיירזה לקומאן יוצאת בשעה אחת בצהריים.
     משך ההפלגה כשעתיים וחצי.
  • הלינה הקרובה לאגם קומאן היא בשקודרה, מרחק של כשעה וחצי-שעתיים נסיעה.

עמק וולבונה

  • Guesthouse Mehmeti שוכן בכפר סמוך לוולבונה (יש שילוט מהכביש). זהו יותר מלון בסיסי בעיצוב כפרי מגסטהאוס, נקי, פסטורלי ומומלץ. החצר נעימה ויפה ונשקפים ממנה ההרים הנפלאים, האוכל מצוין!

לפוסט הקודם: תכנית הטיול הטיול ומידע כללי

לפוסט הבא: לערים היפות במרכז ובדרום אלבניה
לחלק האחרון של הטיול: הריווירה האלבנית וחזרה לשקודרה