חמש שנים חלפו מאז טיולנו החווייתי הקודם באלסקה. השנה החלטנו לנסוע לשם שוב, לאזורים בהם לא בקרנו בטיול הקודם. גם הפעם טיילנו עם שני הבנים שלנו שמאוד שמחו על האפשרות לחזור ליעד המעניין הזה. עמדו לרשותנו שבועיים בלבד, כך שבבניית המסלול עשינו מספר ויתורים מושכלים. היה חשוב לנו להעמיק, לנסוע בנחת ולקחת את הזמן בכל מקום ואכן הצלחנו בטיול כה קצר לשהות שלושה לילות בכל אחת משלוש עיירות שונות.

כרטיסי הטיסה :

נקנו מאוחר, בפברואר. טיסותיה של חברת יונייטד הן אטרקטיביות מכיון שיש בהן רק חניית ביניים אחת, בסן פרנסיסקו או ניו יורק. בפברואר מחיר הטיסות האלו כבר האמיר למעל 2000 דולר כך שויתרנו על אפשרות זו. חברה נוספת שיש לה רק חניית ביניים אחת, בגרמניה, היא חברת קונדור. בפברואר הם עדיין לא פרסמו את לוח הטיסות שלהם ולאחר שהחלטנו לטייל גם בקליפורניה כזוג לאחר פרק אלסקה, טיסתם כבר לא היתה רלבנטית לנו והפסקתי את הבדיקה לגביה. לבסוף רכשנו כרטיסים עם שתי חניות ביניים בטיסה קצרה (יחסית) ובמחיר סביר (יחסית), שילוב של בריטיש ואיר אלסקה בדרך הלוך ואמריקן אירליינס ובריטיש בדרך חזור. היו תקלות שונות הן בדרך הלוך והן בדרך חזור אבל אני לא מייחסת זאת לחובת החברות הנ”ל דברים כאלו קורים כיום בכל החברות.

בשנים האחרונות אני בודקת בצורה רצינית את כל נושא הטיסות ואז נותנת את ממצאיי לסוכנת ומבקשת טיסה במחיר זהה או נמוך יותר. היא תמיד עומדת באתגר שלי וגם הפעם היה כך.

רכב:

את הרכב שכרנו מרנטלקארס באמצעות הסוכן אורן מרום. מלבד חביבותו והאכפתיות שלו הוא פשוט הציע את המחיר הזול ביותר. שכרנו דודג' גרנד קארוון, הרכב הכיל בנוחות 4 מבוגרים, 4 מזוודות, 3 טרולים וצידנית ואפשר היה להכניס עוד מספר דברים. הרכב היה של חברת אלאמו ולא נתקלנו בשום קושי.

תכנון הטיול:

מי שיודע ואוהב לתכנן טיולים בחו”ל יוכל לעשות זאת ללא כל קושי גם לגבי אלסקה. נעזרתי בבלוגים רבים הן בעברית והן באנגלית, בפורום הזה וגם בפורום טריפאדויזור, בספר המסלולים של נטע דגני שנתן לי מסגרת כללית ובאתר של מיילפוסט. רכשתי גם את הספר מיילפוסט 2018 אך קנייה זו היתה מיותרת, יש בו מידע נוסף שאינו משמעותי.

אטרקציות:

שיט קיאקים בואלדז, שיט לקרחון בואלדז, שיט לקרחון בסיוורד, מעבורת מואלדז לוויטיאר – הוזמנו כ-3 חודשים מראש.

מאחר ובאנו על סיפוקנו לגמרי בתחום הדובים בטיול שעבר, לא השקענו בתחום זה הפעם….

גם הפעם בדקנו את ספרי הקופונים למיניהם והם לא היו משתלמים עבורנו.

תקשורת:

שניים מאיתנו רכשו חבילות גלישה מהספק הישראלי, אחד מאיתנו הסתפק בויפי של המלונות ואני רכשתי כבר בארץ (בממס”י) סים של at&t עם 6 גלישה, שיחות מקומיות ללא הגבלה ושיחות לארץ ללא הגבלה. כאשר היתה קליטה, כולם תפקדו מצוין.

ניווט: כאשר היתה קליטה ניתן היה לנווט בהצלחה עם וייז, ברוב הדרכים הבינעירוניות לא היתה קליטה. ניתן להעזר בהורדת מפות מראש בגוגל מפס אבל בעצם מי שתכנן את הטיול ומכיר את הכיוונים והכבישים לא באמת נזקק לניווט בינעירוני, זה לא שיש שם המון אפשרויות…

לינה:

כל המלונות הוזמנו מראש עם אפשרות ביטול בבוקינג, הוטלס והאתר של בסט ווסטרן. מחירי כל המלונות נבדקו גם באתרים שלהם אך למרבה הפליאה המחירים היו אטרקטיביים יותר באתרי ההזמנות.

לבוש:

גופיות טרמיות, מיקרופליזים, פליזים, כובעים – לכל אלו היה שימוש כלשהו במהלך הטיול.

יום הטיסה:

למלון שלנו באנקורג' הגענו בערך באחת אחר חצות, כ-26 שעות לאחר שיצאנו מהארץ. הטיסה שיצאה מלונדון איחרה במספר שעות, בעקבות כך הפסדנו את הקונקשן בסיאטל ונדרשנו להתעסקות מסוימת עם מציאת טיסה חילופית. צוות המלון היה חביב ביותר ואיפשר לנו לנסוע בשאטל מהמלון למקדונלד'ס הקרוב…

היום הראשון:

בבוקר נסענו לקחת את הרכב השכור שלנו מסניף אלאמו ומשם להתארגנות בסניף וולמארט הקרוב. די מהר נזכרתי כמה הרשת הזו לא באמת מתאימה לקניות ממוקדות על פי רשימה בגלל גודלה. בכל אופן, יש לנו זכרונות נעימים ממנה ותמיד נעים להכנס אליה. בתכנון המקורי שלי רציתי ביום זה ללון באזור של קרחון מטנוסקה. במרץ כבר לא היה מקום לינה מתאים לארבעתנו באזור זה ולכן הזמנתי לינה בעיירה פאלמר שנמצאת אמנם בדרך למטנוסקה, אבל במרחק של כ-70 ק”מ בלבד מאנקורג'. בדרך לפאלמר עצרנו בeagle river nature center בו עשינו את מסלול ההליכה הראשון וממש לא האחרון שלנו בטיול. יש שם מגוון מסלולים ואנחנו בחרנו את הקצר ביותר. היה ירוק ומרענן. מפאלמר, שהיא בפני עצמה עיירה מאוד נחמדה, ניתן גם לקחת טיולים לקרחון קניק. היינו עייפים מאוד ולאחר ארוחת ערב בבר מקומי שהומלץ על ידי בעלת המוטל שלנו הלכנו מיד לישון.

היום השני:

היתרון של לינה בפאלמר ולא באזור מטנוסקה היה ההזדמנות לבקר במכרה העצמאות. 

(independence mine). הנסיעה לשם היא סטייה מהדרך וברור לי שלא היינו עושים זאת אם לא היינו לנים בפאלמר. המכרה הנטוש ממוקם בנוף מרהיב והנסיעה אליו יפה מאוד, גם הסיור בעיירה (הנטושה) עצמה היה מהנה. האזור נקרא hatcher pass ויש בו עוד כבישים נופיים ומסלולי הליכה, אנחנו לא המשכנו מעבר למכרה גם בגלל התוכנית העמוסה להמשך אותו היום וגם מכיון שראינו שזה כביש עפר וחששנו לרכב. 

קרחון מטנוסקה הוא קרחון בבעלות פרטית ועל מנת להגיע אליו יש לשלם 30$ לאדם. בנוסף, יש שתי חברות ( mica, nova) שמארגנות טיולים על הקרחון, גם מי שמטייל באמצעותן צריך לשלם את 30$ הללו בנוסף לעלות הטיול. אנחנו לא הזמנו אחד מהטיולים הללו בעיקר כי לא ידענו מתי בדיוק נגיע ולא רצינו להתחייב על שעה מדויקת. לאחר ששילמנו בחנות מזכרות, פתחה לנו המוכרת מרחוק את המחסום ונסענו נסיעה קצרה בדרך עפר למגרש חנייה. משם צעדנו לקרחון עצמו. אין בדיוק שביל אלא קונוסים כתומים שמראים כיוון כללי, יש צורך ללכת בזהירות רבה. הקרחון היה מרהיב, מאוד נהנינו לראות את הסדקים הכחולים בו וסתם להסתובב ולחקור אותו. זו היתה חוויה מומלצת שאין להחמיץ, התלבטנו בגלל התשלום המופרז אך הביקור בהחלט שווה את העלות.

לאחר מכן נסענו לגלנלן (מקום שנקרא על שם שני אנשים: גלן ואלן...), הכביש לטעמי היה משעמם למדי, בקרנו בסופרמרקט מכיון שבאותו ערב שכרנו חדר עם מטבחון והגענו ללינה שלנו, מספר מיילים לאחר גלנלן, במקום שנקרא copper river. זהו יישוב שמסיבה בירוקרטית לא מחייב במס על לינה.…

היום השלישי

​​​​​יום זה הוקדש לנסיעה לואלדז, העיירה היפה השוכנת על מפרץ ומסביבה הרים מושלגים. (לאורך כל הטיול ראינו את השפעת שינויי האקלים, הפסגות פחות לבנות מהמצופה...). הנסיעה נעימה ובחלקה האחרון גם יפה. כ- 30 ק"מ מואלדז שוכן קרחון וורטינגטון. ההגעה לקרבתו קלה מאוד, שביל קצרצר מוביל למרפסת תצפית המשקיפה על תחתיתו הבלתי מרשימה. יש היורדים ממרפסת התצפית ומתקרבים לחלקו התחתון של הקרחון בשביל מאולתר. אנחנו החלטנו לעלות על שביל שמוביל לחלק העליון, הלבן והבוהק של הקרחון. בתחילת השביל היה כתוב כי הוא תלול, פרימיטיבי וקשה. למרות שאנו יודעים שהאמריקאים מדייקים בהגדרות שלהם, התחלנו לטפס במעלה השביל. העלייה היתה אכן תלולה ביותר, השביל צר מאוד ומשני צידיו יש תהום. שני אנשים אינם יכולים ללכת זה לצד זה וכאשר מישהו מגיע ממול, אחד ההולכים צריך לפנות את השביל ולזוז. מכיון שהייתי כל כך חריגה בין ההולכים, כולם פינו לי את הדרך ללא היסוס. באיזשהו שלב בני משפחתי התקדמו מאוד ואני הלכתי לאט ובזהירות מרובה, מדי פעם הבטתי לתהום העמוקה והיפה שמימין, לתהום היפה והעמוקה שמשמאל, קדימה לקרחון היפה שנראה כל כך קרוב ונהניתי. לאחר זמן די רב של טיפוס ראיתי את בני משפחתי חוזרים לכיווני, מסתבר שהם ביררו מה המרחק לקרחון והסתבר שהדרך המפרכת שעשינו היתה רק כמחצית מהדרך אליו והם החליטו לותר. למען האמת, חשתי הקלה. הדרך למטה היתה הרבה יותר קשה וחלק גדול ממנה עשיתי בישיבה. בני משפחתי שסובלים מפחד גבהים לא ראו תהום יפה מימין או משמאל וגם לא קרחון משקיף באופק, הם סבלו מאוד ומבטם היה נעוץ בשביל בלבד...אני ממליצה על השביל בלב שלם לכל מי שכושרו הגופני טוב ואינו סובל מפחד גבהים. לאחר מכן נסענו לואלדז שהיא עיירה נעימה, אכלנו באחת המסעדות והצטיידנו לקראת שיט הקיאקים שיועד ליום המחרת.

היום הרביעי

ביום זה יצאנו לשיט קיאקים. השיט הוזמן כמה חודשים מראש מכיון שמדובר בשיא העונה. יש שתי חברות שמציעות שייט כזה, אנחנו בחרנו את החברה שהציעה טיול רגלי כחלק מהשייט (Anadyr). עם ההגעה למשרדי החברה קבלנו ציוד מתאים לשייט, אוברולים ומגפי גומי. לאחר מכן קבלנו הסבר בסיסי על עקרונות השטת קייאקים. מהמשרד הגענו למפרץ בנסיעה קצרה. השיט אינו כולל אוכל ויש להצטייד באופן עצמאי, אנחנו לקחנו סנדויצ'ים מסניף סאבווי. יצאנו בשתי קבוצות, כל 5-6 קיאקים בליווי מדריך, שטנו במסלולים נפרדים. שיט כזה עלול להיות מאוד לא נעים ביום אפור, גשום וקר אבל לנו שיחק המזל והיה יום מקסים, שמשי ואפילו חמים. נכנסנו למערת קרח, שטנו בין גושי קרח, התקרבנו לקרחונים – היה מקסים. הטיול הרגלי היה קצר ולא מרשים כך שבעצם אינו צריך להוות שיקול בבחירת חברה מתאימה. המדריך שלנו טען שכל היהודים נוסעים איתם כי מייסדת החברה היא יהודיה, אני מבטיחה לכם שמידע זה לא היה ידוע לנו לפני הבחירה....

היום החמישי

למחרת בבוקר יצאנו לשייט לקרחון מירס, לאורך כל השייט הושם דגש על צפייה בבעלי חיים. ראינו זנב לויתן שבדיוק צלל למים, אריות ים וכו' וכמובן את קרחון מירס... השייט כלל רול עוף/צמחוני בשעת הצהריים ומרק בדרך חזרה לעיירה והיה נעים ורגוע. החזרה היתה בשעות אחר הצהריים.

היום השישי

למחרת קמנו השכם בבוקר לשם הגעה בזמן למעבורת הנוסעת לוויטיאר .הצ'ק אין היה ב-6:00 בבוקר והמעבורת יצאה לדרכה ב-7:30. המעבורת עצמה לא היוותה עבורנו אטרקציה מיוחדת מכיון שרוב טיולנו הקודם באלסקה התבסס על שימוש בה. המעבורת היתה מלאה וגדושה ושמחנו שהזמנו מקומות מראש. התאכזבנו לגלות שהאכילה בכל אולמות המעבורת אסורה, כנראה מתוך רצון לסייע לפרנסת בעל המסעדה. השיט נמשך כחמש שעות ובלית ברירה עלינו לסיפון העליון הפתוח ואכלנו שם בעמידה את האוכל הטעים אותו הבאנו איתנו. הנוף היה מדהים אבל כך גם הקור. וויטיאר עיירה קומפקטית ונעימה ונהנינו לטייל בה. משם נסענו לקרחון פורטאג'. אל הקרחון מובילה אוניה בשיט קצר, היא עוצרת מאוד קרוב לקרחון והחווייה נהדרת.

את הכרטיסים לשיט קונים בחנות מזכרות שאינה צמודה לרציף. בשל שיפוצים בכביש לא היה שילוט ולקח לנו לא מעט זמן למצוא את המקום. זה הזמן להמליץ לקנות דלק בואלדז או בוויטיאר, אנחנו לא עשינו זאת ובעצם עד ההגעה לעיירה בה לנו לא מצאנו אף תחנת דלק, בהחלט חשנו דאגה מסוימת ומיותרת. לאחר השיט נסענו לקרחון ביירון הסמוך, הקרחון נגיש על ידי שביל נוח, אפשר לטפס על הקרחון ולשוטט עליו. מאוד מפתה להכנס שם לגומחות בקרח אבל זה מסוכן...הביקור שם כדאי מאוד. לאחר מכן נסענו נסיעה קצרה לקופר לנדינג, שם לנו. העיירה הקטנה והשלווה שוכנת באזור מרהיב, יש בסביבתה פעילויות נופש שונות (רפטינג רגוע למשל) והיא מושכת רבים שתחביבם הוא דייג.

היום השביעי

את הבוקר הקדשנו למסלול הליכה ב-Russian river, זהו אזור בו יש מספר שבילים ואנו בחרנו מסלול המוביל למפלי Russian river התחתונים. מכיון שהיה סוף שבוע, מגרש החנייה הסמוך לשביל היה מלא ונאלצנו לחנות במגרש מרוחק יותר. בחרנו בשביל זה מכיון שבמפלים אליהם מגיעים היו אמורים להיות באותה תקופה המוני סלמונים מקפצים במעלה הנהר (בדקתי בטבלאות). השביל ירוק ויפה, ההליכה מהנה אך איכשהו נראית ארוכה. לגבי הסלמונים….לא היו המונים, מדי פעם סלמון אחד או שניים המנסים לקפץ במעלה המפלים. מהבחינה הזו היתה לנו אכזבה, אני משערת שהסיבה לאכזבה היא העובדה שבטיול הקודם באמת ראינו המונים והיתה לנו נקודת השוואה. לאחר מכן התחלנו בנסיעה היפה להומר. בדרך לשם עוברים מספר עיירות גדולות יחסית אך רוב הדרך אינה מיושבת. מכיון שהגראס חוקי באלסקה ניתן היה לראות בדרך הראשית חנויות המוכרות את החומר. לא עצרנו שם אלא בחנות הנמצאת באמצע שום מקום ומוכרת סכינים, חלקן מיובאות מגרמניה וחלקן מיוצרות על ידי בעל החנות. עצרנו בנקודות תצפית שונות המצוינות במיילפוסט. התצפית על הומר לפני הירידה אליה מרהיבה והשלט מבשר: ”ברוכים הבאים לבירת ההליבוט העולמית”. בניגוד לואלדז בה אין ייחוד קולינרי, בהומר יש מספר רב של מסעדות מומלצות וטובות. נעים להסתובב בספיט של הומר שהוא לשון יבשתית בים המלאה חנויות ומסעדות וגם ב”הומר הישנה” – שהוא רחוב אחד נחמד. הומר אינה נמצאת תמיד במסלול הטיול הקלסי של אלסקה וזה חבל.

היום השמיני

אחרי מספר ימים אינטנסיביים שהיו כרוכים בהשכמה מוקדמת הרשינו לעצמנו לקחת את הבוקר בנחת. מול הומר, בצד השני של המפרץ, שוכנת שמורת קאצ'מק ביי והדרך היחידה להגיע אליה היא באמצעות סירה. אורך השיט כחצי שעה ויש שירות “טקסי" לשם הניתן על ידי סוכנויות רבות הממוקמות בספיט. מכיון שקראתי שצריך לקנות כרטיסים יום מראש הגענו לאחת הסוכנויות בצהריים במטרה לקנות כרטיסים ליום המחרת ותכננו להעביר את שאר היום ברגוע תוך שוטטות באזור הספיט הנחמד. הסוכנת המליצה לנו לא לדחות את השיט ולצאת מיד לשמורה בגלל תחזית מזג האויר המאיימת. למרבה השמחה הקשבנו לעצתה, מכיון שאכן למחרת החלה סופה שמנעה כל יציאה לאזור. מחיר הטקסי הוא כ-80$ לאדם והוא כולל גם את הנסיעה חזרה. עשינו את המסלול המובנה המפורט בכל סיכומי הטיול...הסירה הורידה אותנו בנקודה מסוימת על החוף, משם הלכנו בשביל גליישר לייק כ-3 מייל עד לאגם ממנו ניתן לראות את קרחון גרנויק. השביל לא קצר אך מישורי, רובו מיוער ונעים להליכה. באגם צפו גושי קרח שהיו שקופים כיהלומים והקרחון יפה מאוד. למרבה הצער לא התייחסנו ברצינות לעובדה שאנחנו מתקרבים לקרחון ואת כל הציוד החורפי הרציני שלנו השארנו במכונית בהומר כך שהיה לנו מאוד קר ולצערי זה קיצר את השהות שלנו באגם המקסים ומנע מאיתנו לטייל קצת מסביבו.

לאחר מכן חזרנו לנקודה אחרת בחוף דרך שביל ה-saddle. השביל עולה בתלילות ולאחר מכן יורד בתלילות רבה יותר. הוא מרהיב ביופיו אך יש ללכת אותו בזהירות מרובה ועם נעליים מתאימות. כשהגענו לחוף חיכינו לטקסי שיחזיר אותנו להומר, מסתבר שלא חייבים לחכות לטקסי הספציפי ואפילו לא לחברה הספציפית עימה הגענו, כל הסירות אוספות כל נוסע שמעוניין לחזור. חזרנו עייפים אך מאוד מרוצים לעיירה הנחמדה ומסעדותיה המשובחות.

היום התשיעי

ביום זה החלה הסופה המובטחת, גשם, רוח ושמיים קודרים שבעצם המשיכו ללוות אותנו עד תום הטיול. מכיון שהאופציה של שיט להליבוט קוב או סלדוביה, שתי עיירות הנמצאות מעבר למפרץ, לא קסמה לנו במזג האויר הנתון, עשינו את מסלולי הטיול הרכוב המומלצים באתר העיירה, נחמדים מאוד אך אני לא יכולה להגיד שהם חובה...לא הצלחנו אפילו לטייל בספיט בגלל הרוח המקפיאה, למרות שהיינו מצוידים במיטב ציוד החורף שלנו.

היום העשירי

יום זה הוקדש לנסיעה לסיוורד, 270 ק”מ שחלק גדול מהם כבר עשינו בדרך להומר. מזג האויר לא הסביר פנים וכשהגענו לדירה היפה שהזמנו בסיוורד הדלקנו את כל אמצעי החימום ואף בקשנו מבעלת הבית המופתעת תנור חימום נוסף...למחרת היינו אמורים לצאת לשייט ולאור תחזית מזג האויר שלא בישרה שיפור דחינו אותו ביום אחד. ניתן היה לעשות זאת ללא קושי למרות שהשייט הוזמן ושולם מראש.

היום האחד עשר

קרחון אקזיט נמצא בכניסה לסיוורד והוא נחשב נגיש מאוד. ניצלנו את הבוקר הקודר להליכה לקרחון (עם מטריות...). כרגיל באלסקה, גם מסלול הליכה שנחשב ממש קל הוא לא באמת קל אבל ההליכה היתה קצרה ומה שחשוב יותר- מתגמלת. ניתן להגיע לנקודת תצפית מאוד קרובה לקרחון וליהנות ממנו. באותו מקום יש יציאה למסלול מומלץ ביותר אך ארוך ומאתגר לשדה הקרח הרדינג. לצערי מסלולי הליכה של 15 ק”מ כבר לא אפשריים עבורנו.

היום השנים עשר

יום זה הוקדש לשיט לקרחון northwestern. זהו השיט הארוך ביותר המוצע לקרחון הרחוק ביותר והשיט אליו ממושך ומרהיב. בכל מקורות המידע יש אזהרה מפני מחלת ים ולצערי גם אני יכולה להעיד על כך. בני הבכור ואני התייסרנו מאוד, החמצנו לפי מה שסיפרו לנו המון לוויתנים, להקות פאפינים ועוד בעלי חיים שהיו באזור בהמוניהם, גם הקרחון עצמו בין היפים שיש (ראיתי בתמונות, בשייט עצמו לא הצלחתי להרים את הראש...). אין לי אלא להציע לקחת את כל האזהרות ברצינות הראויה ולהערך בהתאם. לצערי אני לא עשיתי זאת.

היום השלושה עשר

בסיומו של יום זה היינו אמורים להגיע לשדה התעופה. הדרך לשדה התעופה באנקורג' היא כ-200 ק”מ ותכננו לצאת בבוקר ובדרך לבקר בגירדווד, לעשות שם מסלול הליכה ואחר כך לנסות לראות את גל הגאות בturnagain arm. בתוכנית היה אפילו נסיון לשלב כמה שעות באנקורג' עצמה. למרבה הצער את הבוקר נאלצנו לבלות במרפאה המקומית של סיוורד כך שיצאנו מהעיירה רק אחה”צ ונסענו ישירות לשדה התעופה.

לסיכום

כל חולמי אלסקה מוזמנים לא לוותר על החלום, הוא לא קשה לתכנון וביצוע. לדעתי החד משמעית הקסם לא יכול להכנס דרך חלון מכונית או אוטובוס או דרך סיפון ספינת הקרוזים, צריך ללכת בשבילים ולהרגיש את המקום. אנחנו לא מיטיבי לכת לפי שום הגדרה, לא עשינו אף מסלול שארך יותר מ-5 ק”מ ועם זאת חשנו אותו היטב.

אשמח לענות על שאלות.