טרק לעמק הפרחים

כששומעים עמק הפרחים מדמיינים הרים ליד רכס ההימלאיה מלאים במרבדים של פרחים צבעוניים. בפועל מה שקיבלנו הוא עמק ירוק עם פרחים שסיימו את העונה, אבל גם מפלים ופסגות צבועים בשלג. במסע בין 5 ימים, אלפי הודים וסיקים, ו-20 קילומטרים בהליכה, חווינו עשרות חוויות: משיחה על סלע עם פונג'בי שלומד מדעי המחשב, עשרות סלפי עם הודים ומקלחת בדלי – הטרק לעמק הפרחים היה חוויה שהיינו חייבים להעביר הלאה לאחרים, מחוץ לשביל החומוס של הישראלים 🇮🇱

הגענו לרישיקש להתארגנות ומשם יצאנו לטרק לעמק הפרחים שהיה נשמע לנו פסטורלי ומאתגר במיוחד. הטרק עדיין לא הגיע למטיילים ישראלים (אנחנו פגשנו שם זוג אחד). אז למי שמעוניין לנסוע, אנחנו נפרט את כל הנקודות הכי קטנות שהכרחיות כדי לצאת למסע הזה! אז הפארק ממוקם במדינת אוטרקאנד. רישיקש היא העיר הכי מוכרת במדינה זו ולרוב ממנה יוצאים לטרק הזה. הפארק פתוח למבקרים בחודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר בלבד, אבל בספטמבר הפרחים כבר נובלים לכן זה משאיר חודשיים. ועכשיו למסע:

יום ראשון: איך מגיעים מרישיקש לגובינד-גאט?

כמו שציינו, היציאה המומלצת היא מרישיקש. אנחנו הלכנו ל-3 סוכנויות נסיעות בעיר כדי לברר על דרכי הגעה ומחירים, ואלו האפשרויות:

1. נהג פרטי – 17 אלף רופי (!)
2. אוטובוס מקומי – כ230 רופי לאדם
3. ג'יפ משותף – 700 רופי לאדם

אנחנו בחרנו באפשרות השלישית – ג'יפ משותף (ללא מזגן). מתוך 3 הסוכנויות שבדקנו, מסתבר שהסוכנים גובים עמלה על תיאום הג'יפ בסך 200-300 רופי. אנחנו הצלחנו להשיג את מספר הטלפון הישיר של Gopal, האיש שמארגן את הנסיעות בג'יפ וקבענו איתו בוואטס אפ וכך לא שילמנו עמלה (המס' שלו 91-96279-00050+). הג'יפ יוצא מראם ג'ולה ב5 בבוקר. אנחנו תיאמנו שיאספו אותנו ב4:30 בבוקר מכיכר לקשמן ג'ולה ושילמנו על כך תוספת של 100 רופי לאדם. עד כאן לוגיסטיקה, ועכשיו לחוויה.

לנסיעה בג'יפ הצטרפו אלינו משפחת פונג'בים – בעל ו-5 נשותיו 👳‍♀️ הנשים לא הסכימו לשבת ליד רוני בן זוגי ולכן התחלפנו במקומות. אף אחד מהם לא ידע אנגלית אבל במהלך הנסיעה הצלחנו להתחבר וסך הכל היה מאוד מצחיק ועשינו הרבה סלפי ביחד. אבל מה, הם היו רוב ואנחנו היינו מיעוט ולכן הם הכתיבו את מהלך הנסיעה, וכך מצאנו את עצמנו עושים עצירות לא מתוכננות: ראשונה – לקבל ברכה בחאן על הדרך, שנייה – לאכול צהריים, שלישית – להתפלל במקדש, רביעית – לקנות תפוחים, חמישית – לשתות תה. וכך נסיעה של 9 שעות הפכה ל12 !!!

אחה”צ הגענו סופסוף לכפר גובינד-גאט. הכפר מחולק לחלק תחתון הנקרא car parking, זהו אזור בו מתאכסנים פונג'בים המגיעים למקדש שגם נמצא ליד עמק הפרחים. החלק העליון של הכפר הוא פצפוני אבל שקט. אנחנו בחרנו לישון ב Hotel Bhagat שהוא גם המלון ברמה הכי גבוהה בכפר. עלות לילה אחרי הנחה עלתה לנו 2100 רופי וזה לגמרי היה שווה את זה.

יום שני: הדרך מגובינד-גאט לגנגריה

שמנו את התיקים הגדולים בשמירת חפצים במלון ולקחנו רק מה שהכרחי. זו הנקודה בה צריך לבחור כיצד עושים את הטרק. יש כמה אופציות:

1. הליקופטר – לוקח 45 דקות בעלות 3000 רופי לאדם. המנחת ממוקם ליד המלון בו ישנו (Hotel Bhagat) והוא יוצא ב7:30 ו-14:30. הנחיתה היא בקמפ ליד הכפר גנגריה ויש עוד חצי קילומטר הליכה משם לכפר עצמו.
2. פורטרים – יסחבו לכם את התיקים או שיסחבו אתכם עם התיקים על מנשא
3. רכיבה על פרדות (ההודים משום מה קוראים להם סוסים)
4. הליכה ברגל לבד עם התיקים

אנחנו בחרנו באפשרות האחרונה – הליכה סולו ברגל. כדי להגיע לחניון ממנו יוצאים לטרק יש נסיעה של כ-15 דקות באמצעות ג'יפים שיוצאים מהכפר, בד”כ מהגשר ליד ה- car parking. עלות ג'יפ היא 350 רופי שמתחלקים בין הנוסעים. הג'יפים בד”כ מחכים שהג'יפ יתמלא לפני שהם יוצאים לדרך. אנחנו תפסנו במקרה ג'יפ מהמלון ולמרות שהוא אמר שהוא יאסוף עוד אנשים בדרך וכולנו נתחלק במחיר, הוא עבד עלינו ונסע ישירות ליציאה לטרק.

בחניון ממנו יוצאים לטרק אפשר לשכור את הפורטרים/מנשאים/פרדות במידה ובחרתם באחת מהאופציות האלו, משמע לא צריך להזמין אותם מראש!

הטרק עצמו הוא כולו בעלייה בדרך נוחה שרובה סלולה אבל ממש לא קלה! לנו לקח 5 שעות עם עצירות מאוד קצרות. לאורך הטרק יש מלא מקומות לקנות ממתקים ושתיה – העלויות יותר גבוהות ממה שכתוב על האריזה כי הם מוסיפים לזה מס הובלה לאזור. בנוסף, ניתן במהלך הדרך למלא מים מברזיות ויש גם תאי שירותים.

500 מטר לפני הכפר יש חניון לילה שניתן לישון בו, אנחנו בחרנו לישון בכפר עצמו, שם יש המון גסטהאוסים בעלות 500 רופי ללילה. כולם ברמה ממוצעת. באף אחד מהם אין מים חמים אבל אפשר לשלם 50 רופי על דלי. בנוסף, אין שם WIFI או קליטה סלולרית. בכפר גם יש המון מסעדות ודאבות, אבל אחרי שקיבלתי שם קלקול קיבה בחרתי להעביר את יתר הזמן באכילת ממתקים וטוסטים יבשים.

יום שלישי: מגנגריה לעמק הפרחים

מהכפר עצמו צריך לעלות כ-20 דקות לבוטקה בו משלמים על הכניסה לפארק וצריך להביא דרכון כדי להירשם. העלות לתייר היא 600 רופי. ניתן להיכנס מ7:00 בבוקר וצריך לחזור עד 17:00. מהבוטקה ממשיכים לעלות למעלה עוד 3 ק”מ עד שמגיעים לעמק עצמו אבל אין ממש גבול ברור. העמק מאוד יפה ובמהלך הטרק יצא לנו לפגוש ולדבר עם הרבה מטיילים הודים ותיירים ששמחו לספר על עצמם ולפגוש אנשים חדשים. הטרק עצמו הוא בטבע כך שאין באסטות, לכן צריך להיערך מראש למים ונשנושים. בנוסף, אסור לעשן בפארק, או כך לפחות אמר לנו אחד המטיילים שמאוד כעס כשראה שהדלקנו סיגריה.

בחזרה מהטרק לכפר יצא לנו לדבר עם הרבה פונג'בים שפקדו את המקום, מאחר וזוהי נקודת יציאה למקדש אום-קאנד הקדוש לסיקים – טרק בפני עצמו, שבחרנו לא לצאת אליו כי כמות העליות כבר הפסיקה לנו בשלב זה 😃

יום רביעי: מגנגריה לגובינד-גאט

זה היום הכי קל במסע הזה כי כולו בירידה. לקח לנו סכ”ה 4 שעות להגיע לחניון ומשם נדחסנו בג'יפ עם עוד 8 הודים ונהג ושילמנו 35 רופי לאדם על הנסיעה. ירדנו בcar parking ומשם לקחנו ג'יפ ב150 רופי (אחרי התמקחות) למלון שלנו שנמצא בחלק העליון של הכפר.

יום חמישי: מגובינד-גאט חזרה לרישיקש

יום לפני החזרה לרישיקש יצא לנו לפגוש נהג שהגיע לכפר בנסיעה עם הג'יפ שלו והציע לנו להצטרף לנסיעה חזרה לרישיקש בעלות של 700 רופי לאדם, אבל בתנאי שהוא יאסוף על הדרך אנשים מזדמנים. בגלל שהנסיעה הלוך הייתה מתישה עבורנו, סגרנו איתו על 5000 רופי לנסיעה פרטית בלי עצירות, וזה אחרי שהבנו שכנראה אסור לו לעשות נסיעות פרטיות בג'יפ משותף, אבל כולנו יצאנו מורווחים מהעניין והגענו חזרה לרישיקש תוך 9 שעות בלבד!

בסך הכל, היה נחמד. יצא לנו להכיר הרבה פונג'בים וללמוד על החיים שלהם, לעשות סלפי ולהחליף פרטי אינסטגרם. הטרק עצמו הוא ממש לא קל ואני קיללתי לא מעט פעמים את הרגע בו החלטתי לצאת אליו, אבל כשמגיעים לפסגה ואוכלים פרנטה כבר שוכחים מהסבל שהיה בדרך 🏃‍♂️