על הרעיון של חופשה בליטא שמעתי לראשונה שנתיים לפני הנסיעה, מחברה בפורום שהכרנו במקרה בטיול בצ'כיה. כשראינו בספטמבר 2017 טיסות זולות של WIZZ לוילנה (גם אחרי הוספת שתי מזוודות) זה נשמע לנו הזדמנות.

הזמנו כרטיסים ל-12 ימים בסוף אוגוסט 2018. שעת הבוקר המוקדמת לטיסת החזור (06:40) הכתיבה לנו שאת הלילה האחרון נבלה בוילנה. כיוון שזו היתה אמורה להיות הנסיעה האחרונה עם הבת הגדולה לפני הגיוס, החלטתי שהטיול הזה יהיה יותר עירוני ובהתאם נקבע המסלול הבא: 3 לילות קובנה, 5 לילות דורסקינינקאי ו-4 לילות בוילנה. בדר"כ אנחנו מזמינים לינות ורכב ללא אפשרויות ביטול, כי זה יוצא יותר זול, אבל משום מה הפעם עשינו אחרת וכל הלינות הוזמנו דרך בוקינג ועם אפשרות ביטול.

בדיעבד זה היה מזל גדול, כי בסוף יוני הסתבר שהגיוס של הגדולה, שהיה אמור להיות באפריל, הוקדם לאוגוסט והיא לא תוכל להצטרף אלינו. באסה. המתבגר הכריז מיד שאם ככה אז גם הוא לא רוצה לבוא ושהנסיעה גם ארוכה מדי לטעמו... התלבטנו ארוכות מה עושים. הטיסה הוזמנה ככה שנבלה שני סופי שבוע בחו"ל ועכשיו זה אומר שהגדולה תחזור מהטירונות לבית ריק. במזל אחותי ביקשה שאעזור לה לארגן חופשה ספונטנית בחו"ל וכשהתחלתי לשוטט באתר של WIZZ קלטתי שלא יעלה לנו הרבה לקצר את החופשה ביומיים וזה מה שעשינו. זה יצא עוד יותר טוב ממה שחשבנו כי באותה הזדמנות קיבלנו גם זיכוי חלקי על הטיסה של הגדולה, למרות שזה היה כרטיס זול ללא אפשרויות החזר (לכן בכלל לא ניסינו לבטל אותו בהתחלה, רק כשהחלטנו לשנות את הטיסה הלוך).

הארה לגבי טיסות הלאו-קוסט: אם לא סגורים על יעד ועל תאריכים אפשר למצוא מחירים טובים גם ברגע האחרון!

עכשיו נותר לנו לשנות את הלינות וגם את התכנון, כי בן ה-14.5 ובת ה-10 מעדיפים אטרקציות אתגריות על טיול עירוני. אז ויתרנו על קובנה והזמנו לילה ראשון בטרקאי, שם ראיתי שבדיוק באותם תאריכים יש יריד ימי הביניים בטירה.

הטיסה לוילנה יוצאת בשעה 11:30 בבוקר – שעה אידאלית מבחינתנו (לא קמים מוקדם, יש זמן להגיע בנחת למקום הלינה וגם לטייל קצת). לא הזמנו הושבה לטיסות ואמרנו שנעשה צ'ק אין מוקדם ואם לא יהיה מקום אז נשלם על הושבה. זו היתה טעות, כי אומנם קיבלנו שני מקומות יחד (לבת ה-10 + מבוגר), אבל שני המקומות האחרים היו ליד חלון ומרוחקים. רצינו לשלם עבור מקומות טובים יותר, אבל עם מעט המקומות שנותרו, לא היה סידור נוח יותר. למזלנו מישהו ביקש להחליף מקום אז בעלי ישב במעבר לא רחוק מהילדים. אני הייתי תקועה עם שני נשים מבוגרות וגדולות שלא אפשרו לי שום תזוזה – לא נורא, קראתי המון (-:

שדה התעופה בוילנה קטן מאוד, אבל זה נוח. בהמשך ראינו שהוא גם מאוד קרוב לעיר. קנינו סים של 7MB בעלות של 4 אירו, בקיוסק בשדה התעופה. בהמשך קנינו כרטיסי סים נוספים – יש בכל סופר ליד הקופות.

רכב שכרנו דרך rentalcars. קיבלנו פולקסווגן טוראן עם לא מעט ק"מ, אבל הוא שימש אותנו טוב.

ממש קרוב לשדה התעופה יש מין קניון קטן שרובו הוא סופר ענק, אבל יש גם מקדונלד'ס (ארוחת צהרים לילדים) וגם חנות ספורט נחמדה.

ב- Trakai, היעד הראשון שלנו, חיפשתי בהתחלה מקום לינה בעיירה עצמה, אבל מה שמצאתי (אולי בגלל שהזמנו מאוחר) לא מצא חן בעיני (לגבי כמה מקומות לינה כתבו בביקורות שזה ליד כביש ראשי ולכן רועש ולנו רעש מאוד מפריע). התפשרנו על לינה יקרה מחוץ לעיירה, אבל במקום שנראה חדש ויפה. מהבחינה הזו אכן Vila Trakai עמדה בציפיות. מדובר באזור כפרי, במרחק של כמה דקות נסיעה מ- Trakai. הבית נראה חדש, נקי ומאובזר (כולל מכונת אספרסו ו-3 מזגנים). יש חצר גדולה, עם מתקנים לילדים, דשא, מנגל, מגרש כדורעף. יש שני חדרי שינה שבכל אחד מהם 4 מיטות יחיד (שתיים יחד מהוות מיטה זוגית נוחה), אבל הם מאוד צפופים . לא ברור לי למה לדחוס כל כך הרבה מיטות כשיש חדר אמבטיה אחד בבית. הסלון והמטבח דווקא מרווחים. הצפיפות בחדר השינה לא הפריעה לנו, אבל כן הפריע לנו שהוילונות על החלונות היו לקישוט בלבד וכל האור נכנס. מה שעוד הפריע לנו זה שבבית השכן (יש עוד בית במתחם) עשו מסיבה באותו לילה... אומנם הזיגוג של החלונות טוב, אבל עדיין שמענו את הבאסים וזה הפריע לנו לישון.

עוד בערב כשהגענו הספקנו לשכור סירת פאדלים לשייט מהנה באגמים שסביב הטירה. עולה 8 אירו לשעה, 4 אירו לחצי שעה.

לארוחת ערב אכלנו את המאכל המקומי של טרקאי שנקרא Kibinai וזה מאפה ממולא בכבש/חזיר/עוף/כרוב/פטריות/גבינה. הילדים נהנו בעיקר מתירס עם הרבה חמאה שקנו בדוכן ליד האגם.

למחרת בבוקר יצאנו לטירה. הטירה משמשת כמוזיאון עם תצוגות של חפצים שונים מתקופות שונות. כניסה עולה 8 אירו למבוגר, 4 לילד. באחד האגפים הצדדים יש גם אפשרות לירי בחוץ או ברובה אוויר בתוספת תשלום. בסופ"ש שאנחנו היינו שם היה יריד ימי הביניים Days of Ancient Crafts, שהתבטא בכמה דוכנים בחצר הטירה שהדגימו את המלאכות הקדומות וכמה דוכני מכירה וכן בהצגה מצויינת של כלי נשק עתיקים. במקרה הגענו בדיוק להצגה באנגלית וזה היה מאוד נחמד ומשעשע.

אחרי שסיימנו את הסיור בטירה החלטנו לנסות את מסלול מכשולי המים שיש באגם לא רחוק. כשהגענו למקום היה קצת קריר (ברמת ג'קט למי שנשאר על החוף...), אבל הקטנה, שהיא חיית מים, מאוד רצתה אז שכרנו חליפות (3 אירו לאחת) והיא ואני עלינו על המסלול (10 אירו לאחת לשעה, כניסה כל שעה עגולה). ההתרשמות שלי היא: זה הרבה יותר קשה ממה שזה נראה! אבל ממש כיף. בכלל לא הרגשנו קור ונפלנו למים בכיף. היה ממש מוצלח והצטערנו ששאר בני המשפחה לא הצטרפו. מתאים לכל מי שיודע לשחות, אבל עלול להיות מאתגר מאוד למי שממש לא בכושר או

לילדים קטנים. במקום יש גם חוף רחצה נחמד.

היעד הבא שלנו היה מבוך תירס CORNMAZE. זה מבוך עונתי, שמוקם ע"י משפחה נחמדה ומסלולו משתנה כל שנה. אנחנו הצלחנו לפספס את המשימה,שהיתה למצוא חותמות ולהרכיב את השם שלך (אי הבנה שלי, בעלי דווקא הבין שצריך קודם להסתכל בהוראות), אבל נהנינו גם ככה מהמבוך (5 אירו לאדם). חוץ מזה יש שם כל מיני מתקני משחק פשוטים, אבל מיוחדים ומהנים – מתאים מאוד לילדים, לא לבני נוער. גם התירס שאכלנו במקום (1.5 אירו) היה מצויין.

אחה"צ הגענו ל- Lima מקום הלינה שלנו ב- Druskininkai לחמשת הלילות הבאים. איך שראיתי את המקום בבוקינג ידעתי שזה מה שאני רוצה: בית גדול, עם 4 חדרי שינה מרווחים, שני חדרי אמבטיה וחצר יפה (עם טרמפולינה). הביקורות היו נלהבות ובצדק! מי שנסע בעקבותיי לבית של דירק בסקסוניה השוויצרית, שייסע גם לכאן! הביתה זה הוא בהחלט מציאה. לינה בעלת הבית מקסימה וששה לעזור בכל מה שרוצים. התשלום הוא לפי מספר האנשים, כך שגם למשפחה של 4 נפשות זה יצא ממש זול.

העיירה מאפשרת שילוב של נופש רגוע עם אטרקציות, הכל קרוב ונוח. זה התאים לנו נהדר, כי יכולנו בבוקר להשאיר את המתבגר לישון, לטייל בלעדיו ואז לחזור לקחת אותו לארוחת צהרים ומשם לאחת האטרקציות (הכל במרחק של כמה דקות נסיעה).

בעיירה עצמה יש מגוון של בתי קפה ומסעדות. כרגיל אצלנו התקשינו בהתחלה למצוא את המרכז העיירה: בבוקר הראשון שוטטנו בעיירה ארוכות (בעיקר בפארק שליד המזרקה) בניסיון נואש למצוא בית קפה ורק בעזרתו של משכיר האופניים פנינו לרחוב אחר והבנו שדווקא יש בתי קפה בעיירה...

אז קפה טוב לא חסר בדרוסקינינקאי ובטח לא בוילנה. לשתי רשתות בתי קפה מצויינות יש סניף בדרוסקינינקאי ומלא סניפים בוילנה.: Caffeine ו- Vero Café. אהבנו גם את City Coffee

מסעדות שהיינו ונהינו מהן היו:

Forto Dvaras, שם הילדים נהנו מהשניצל ואנחנו טעמנו אוכל מקומי

Sicilia -יש שתי מסעדות, שתיהן היו מוצלחות, באחת מהן אכלנו בעיקר פיצות ,

The House - תפריט מגוון וטעים

ולמי שמחפש פאסט פוד יש את שווארמה שבחנייה הגדולה מעבר לנהר (חוצים את הגשר שמול פארק המים וזה מיד בצד ימין, באמצע מגרש חנייה גדול). חוץ משווארמה מוכרים שם גם פיצות, נאגטס ועוד. המחירים זולים.

האטרקציות שיש בעיירה עצמה הן: פארק חבלים, פארק מים, השכרת אופניים מכל הסוגים (רגילים, חשמליים, משפחתיים, לילדים), אגם עם סירות (המחיר שהציעו לנו לסירת הפדאלים היה יקר משמעותית מזה שבטרקאי! אותי גם עיצבן שלא היה שם שלט עם המחיר), חוף רחצה באגם, מסלול מכשולי מים, סקי מים בכבלים, חדר בריחה, יערות עם מלא מסלולי הליכה/רכיבה, פארק עירוני מטופח ויפה ומלא מקומות של ספא. ממש קרוב לעיירה יש מסלול סקי שלג מקורה ופארק פסלי עץ.

אפרט קצת על מקומות שאנחנו היינו בהם.

מזרקה מוזיקלית

בפארק שמרכז העיירה, כל שעה עגולה. בערב יש גם אורות. נחמד לילדים.

מסלול מכשולי מים

אותה חברה כמו בטרקאי, רק שפה היו הרבה פחות אנשים, אבל היתה לשלשת ציפורים על המתקן והאגם היה פחות מזמין... עדיין זה היה כיף ונהנינו. קצת התקשינו להגיע למקום (הוויז פישל) אז אם נוסעים מהעיירה צפונה (לכיוון וילנה) צריך לפנות ימינה מיד אחרי תחנת הדלק. יש שם כביש צר שמוביל לסקי מים בכבלים וכשממשיכים איתו מגיעים למסלול מכשולי המים.

פארק מים ומתחם סאונות

פארק המים כולל 6 מגלשות, הבעיה ששלוש מתוכן הן רק מעל גיל 13 וזה היה קצת מתסכל עבור בת ה-10 שלנו. מצד שני היא מאוד נהנתה מבריכת הגלים. יש גם מתחם לילדים (הכניסה אליו היא לילדים עד גיל 14) עם מגלשה קצרה, אבל מוצלחת וכן בריכות/מגלשות לפעוטות. יש כמובן גם בריכה, ג'קוזי וסאונות.

בנוסף יש מתחם של סאונות שהכניסה אליו מעל גיל 18 ובתשלום נוסף. במתחם יש 22 סוגים של סאונות. בכמה מקומות במתחם יש לוח שעליו מופיע פירוט של שעות ושל חדרים שבהם יש "טיפולים" בחינם. זה לא באמת טיפולים, אבל זה נחמד: מחלקים מלח/דבש/מסיכת פנים וכל אחד מורח לעצמו לפי ההוראות. ההוראות לא היו באנגלית, אבל מישהי נחמדה התנדבה לתרגם לנו (במסיכת הפנים מומלץ לקרוא את ההוראות באנגלית שתלויות מחוץ לכניסה לסאונה). קחו בחשבון שמי שמגיע תמיד ברגע האחרון לסאונה יישב במקום הכי חם... היינו גם בטיפול שבו חילקו ענפים שאיתם מכים על הגוף וכן בטיפול אקסטרים שכשמו כן הוא. אני לא חובבת סאונות גדולה, אבל זה בהחלט היה חוויתי. הבעיה שזה הצריך להשאיר את הילדים לבד לדי הרבה זמן, ללא אמצעי תקשורת (תיאורטית זה אסור ואצלנו זה הסתיים במריבה ביניהם...).

יש כרטיסים לשעתיים/שלוש/ארבעה שעות או ליום מלא.

פארק חבלים

זה פארק החבלים הכי אסתטי שהיינו בו (והיינו בהרבה): בצמוד לנהר, עם בית קפה קטן, מלא פינות ישיבה (נהדר לבעלי שלא טיפס). יש הרבה אנשי צוות בשטח וזה נתן תחושה טובה. בפארק יש מתחם גדול מאוד לילדים קטנים. הבעיה שמתחם הקטנים היה קטן על בת ה-10 (המנוסה מאוד בפארקי חבלים). היא עשתה איתנו את המסלול הירוק והסגול וגם את הכחול-שחור (לגביו מפעיל אחד אמר כן ואחר אמר לא...). אני והמתבגר עשינו גם את המסלול אדום, שהיה קשה לי פיזית. על השחור אמרו לנו המפעילים לוותר, כי הוא מצריך כוח בידיים (מה שאומר שלי אכן לא היה סיכוי).

חנינו בחנייה בתשלום שליד הפארק וזה סתם היה מיותר, כי יש חנייה חינם במרחק קרוב.

מחיר לילד 12 אירו, לנער 17, למבוגר 19 (יש גם אפשרות לכרטיס משפחתי).

השכרת אופניים

בוקר אחד שכרנו אופניים אצל הבחור הנחמד שבפארק/מדרחוב שבמרכז העיירה. יש מלא מסלולים שעוברים ביערות המקסימים שבסביבה (יש חוברת של מסלולים באנגלית, לבקשתנו הוא המליץ לנו על אחד). כשהחזרנו את האופניים שילמנו 12 אירו עבור 3 זוגות לשעתיים.

בוקר אחר שכרנו אופניים משפחתיים בחנות שרחוב מעל האגם ועשינו איתם סיבוב בשבילים שמסביב לאגם. למרות שהיינו רק 3 לקחנו את האופניים הגדולים יותר וזו היתה טעות – הקטנים היו מספיקים וזה היה קל יותר לו היינו איתם. עדיין זו היתה חוויה מאוד נחמדה. עלה 12 אירו לשעה.

ספא

יש בעיירה הרבה מלונות שמציעים טיפולי ספא. אנחנו בחרנו ללכת לספא הציבורי. טיפול יש להזמין מראש ואנחנו לא טובים בלתכנן וגם רצינו משהו שאפשר לעשות עם הילדה, אז בחרנו בבריכה (קטנה) עם ג'קוזי וסאונה (לשם גם הילדה יכולה לבוא) בשילוב עם עיסויים קצרים: את שנינו מרחו בדבש (היו 3 אפשרות לבחירה), אני לקחתי עיסוי של 10 דקות לכל הגוף שהיה יותר כמו ליטוף ובעלי לקח עיסוי של 20 דקות לגב שהיה מצויין, אולי בזכות על המעסה הסובייטית הקשוחה (ככה לפחות היא נראתה לנו, למרות שהיתה צעירה). זה גם המקום היחיד בו התקשינו בתקשורת באנגלית, למרות שהמעסות היו כאמור צעירות. עבור הילדה שילמנו 5 אירו, עבורי 16 אירו ועבור בעלי 22 אירו.

K.Dineika Wellness Parkפארק עירוני

פארק מטופח שנעים מאוד להסתובב בו. יש חלק מיוער וחלק יותר מסוגנן. מפוזרים בפארק כל מיני מתקני כושר וגם מגרש כדורעף, שולחנות פינג-פונג ועוד. יש מתקני משחקים לילדים.

בנוסף יש שם מקום שבו ניתן בתשלום להיכנס מתחת לזרם של מפל מים – נראה מעניין, אבל בטח

קר.

פארק פסלי עץ

במרחק נסיעה קצר מהעיירה נמצא Antanas Cesnulis Sculpture Park. זה מקום מקסים, צמוד לנחל, שיש בו הרבה פסלים יפים. נדמה לי שהכניסה עולה 3 אירו למבוגר ו-2 אירו לילד.

שתי דקות נסיעה מהפארק יש מסעדה בשם Romnesa שנמצאת על הנחל ונראית נחמד (אנחנו הסתפקנו בקפה ועוגה).

שייט בקיאקים

באחד הימים החלטנו להתרחק קצת מהעיירה ולנסוע כשלושת רבעי שעה לשייט קיאקים שיוצא מהכפר Mardasavas, שבשמורת Dzūkija . ניסיתי להתכתב איתם במייל כדי לתאם הגעה, אבל למרות שהם ענו לי למייל לא הצלחתי לקבוע משהו, אז התקשרתי באותו בוקר ואמרו לי להגיע עד 13:30, כי אח"כ יש להם קבוצה. רוב הנסיעה היא בדרכים סלולות, אבל הקילומטרים האחרונים בדרך עפר.

הגענו לעיירה ולא ראינו שום שילוט מכוון וגם לפני ההוראות שבאתר לא הצלחנו למצוא את המקום. התקשרנו וקיבלנו הסבר, אבל גם איתו לא הסתדרנו. בעזרת תנועות ידיים שאלנו איזה זקנה שראינו בדרך והיא הצביעה לנו על הכיוון הנכון, אבל אחרי שנסענו קצת חשבנו שזו טעות וחזרנו. התקשרנו שוב ובאו לפגוש אותנו ליד תחנת האוטובוס (שזה ציון הדרך היחיד שיש בעיירה...). למי שמתכנן להגיע ההסבר הוא כזה: אם מגיעים מצפון (מכיוון וילנה) לפנות ימינה אחרי תחנת האוטובוס ואז להמשיך ישר (זה הבית האחרון בצד שמאל), אם מגיעים מדרום (מכיוון דורסקינינקאי) אז להמשיך ישר כשרואים את תחנת האוטובוס (לא לפנות ימינה לכביש שמוביל אליה). האישה שבאה לאסוף אותנו הראתה לנו שלט קטן מעץ, שאין עליו שום סימון של קיאק (אלא איזה מין בית), שהוא זה אמור היה לשמש לנו כסימן. נסענו אחריה וגם כשהגענו למקום לא ראינו שילוט וזה נראה לנו די עזוב (הסתבר שבאותו היום רק היא שם ובעל הבית לא ואפילו מפתח לשירותים לא היה לה...).

קיבלנו חגורות הצלה, האישה הסיעה אותנו ואת הקיאקים לתחילת המסלול (יש כל מיני אפשרויות – ביקשנו מסלול קצר ופשוט) ושם אנחנו סחבנו את הקיאקים למים. ביקשנו תיק נגד מים והיא אמרה שליום אחד לא צריך (יש שם אנשים שיוצאים לכמה ימים עם קיאק), ביקשנו משהו לטלפון והיא נתנה לנו שקית פלסטיק קטנה ומחוררת. הכנסנו לשם את שני הטלפון, ארנק ואת המפתחות של האוטו (זה היה כמובן מיותר – היינו צריכים להשאיר הכל באוטו או אצלה ולקחת רק טלפון אחד איתנו) ושמנו את זה בתיק בריכה פתוח שהבאנו איתנו ובו קצת אוכל, מים ומגבת. הגברת הסבירה לנו שנעצור כשנראה אבנים במים ואז שלט בגדה השמאלית ואם לא אז אפשר קצת אחרי ואם עוברים את הכפר אז גם מיד אחריו יש מקום לעצור. אמרה שנתקשר אליה כשנגיע והיא תבוא לאסוף אותנו.

יצאנו לדרך: בהתחלה הילדים היו יחד ואני עם בעלי, אבל הילדים התחילו לריב אז עצרנו במים רדודים ואני עברתי לקיאק של המתבגר. היה זרם חזק. בעלי הסתדר מצויין עם הקיאק והוא הקטנה התקדמו מהר. אני והמתבגר היינו לא מתואמים בטירוף וכל פעם שניסיתי לחתור נתקענו באחת הגדות...

המסלול היה מקסים! בניגוד לקיאקים קודמים שעשינו לפני כמה שנים, הזרם כאמור היה חזק ולא היה צריך לחתור הרבה. הנוף היה ממש מהמם והיינו שם לגמרי לבד.

בשלב מסויים שמענו את הקטנה צורחת. חשבתי ששוב שפירית התקרבה אליה, אבל כשהגענו ראינו אותה עומדת במים ואת בעלי מנסה לשלוט על קיאק הפוך... תימרנו אליה את הקיאק ואספנו אותה בוכה לקיאק שלנו (קיבלה מכה חזקה ביד והיה לה מאוד קר). בינתיים ראיתי את בעלי אוחז בחוזקה בקיאק, במשוטים ובכפכפים שלנו. "איפה התיק?" שאלתי אותו, אבל הוא לא ידע...הבנתי שאין לי ברירה ואני חייבת לחפש את התיק (עם המפתחות של האוטו, שני הטלפונים והארנק!), אז קפצתי למים, משכתי את הקיאק עם הילדים לגדה והלכתי לעזור לבעלי. בשלב ראשון הוא רצה שננסה לרקון את הקיאק ואיזה מזל זה היה, כי התיק התגלה שם (תקעתי אותו בחרטום כשנכנסנו לקיאק). איזה הקלה. התיק שחה במים. הכל נרטב. מזל שהבייגלה היה סגור, כי היינו חייבים משהו שקצת יאושש את הילדה, אחרי שהבגט והלחמניות כבר לא היו רלבנטיים ובירקות הילדים סרבו לגעת כי הם "היו במים" (זה מים נקיים). בינתיים בעלי ואני עמלנו על ריקון הקיאק. הקטנה לא הסכימה לחזור לקיאק של אבא ורצתה לשוט איתי, אבל זה לא היה אופציה, כי אני כאמור התמחיתי בלהכניס את הקיאק לגדה, אז היא נשארה עם המתבגר והם היו לפנינו (כדי שנוכל להגיע אליהם במקרה הצורך). בעלי מאוד חשש שהם לא יזהו את מקום העצירה ו/או לא יצליחו לעצור שם. אבל האישה חיכתה לנו על הגדה והמתבגר הצליח להגיע אליה, רק שאני ובעלי לא הצלחנו... אז עצרנו כמה מטרים אחרי וסחבנו את הקיאק בסרפדים שעל הגדה. מסתבר שבינתיים האישה חשבה על זה שבגלל שלא ירד הרבה גשם הקיץ אז הזרם חזק (זה מה שהיא אמרה, אני לא מבינה בזה כלום) ולכן אולי לא נצליח להגיע לגדה ולכן היא באה (לא שהיא עזרה לנו להגיע לגדה או לסחוב את הקיאק).

כשהגענו לאוטו קלטתי שאין לנו בגדים להחלפה (כי היינו כל הזמן ממש קרוב למקום הלינה ולכן לא טרחתי לשים בגדים בהחלפה באוטו, כמו שאני עושה בדר"כ), חוץ מבגדי ים וחולצות מנדפות (שלא לבשנו כי קראתי איפה שהוא שלא נרטבים שם ואכן המתבגר לא נרטב...). השעה היתה כבר חמש וטרם אכלנו ארוחת צהרים (הבייגלה לא נספר), אבל כששאלנו על מסעדה קרובה האישה הפנתה אותנו לדרוסקיניקאי שממה הגענו... שילמנו 40 אירו עבור השכרת הקיאקים זו היתה החוויה של הטיול כמובן (-:

חוץ מהפארק הלאומי Dzūkija (בו כאמור טיילנו עם קיאקים) יש עוד שני פארקים לאומיים במרחק של פחות משעה נסיעה מדרוסיקניניקאי: Metelių, VEISIEJAI. בפארקים הלאומיים יש אפשרויות לשייט קיאקים, לרכיבת אופניים וכמובן מגוון מסלולי הליכה. אבל לנו הספיקו היערות שסביב העיירה ולא ראינו צורך להרחיק בנסיעה.

אטרקציות נוספות בדרוסניניקאי שויתרו עליהן:

סקי מים בכבלים, פארק סובייטי Grutas Park

מסלול סקי מלאכותי Snow Arena

כולנו גולשים ואני דווקא רציתי ללכת לשם ואפילו הבאתי מהארץ ביגוד טרמי, כפפות וגרביים (תכננתי לשכור שם מעיל ומכנסיים, בנוסף לציוד הסקי), אבל בעלי חשב שבשביל מסלול אחד המחיר שלהם לא הגיוני וזה די נכון. מכיוון שאף אחד לא ממש התלהב (המתבגר אמר שהוא לא יכול מיד לעלות על סנופארק, צריך קודם לגלוש ולהתרגל לשלג שם) אז ויתרתי. למי שכן מתכנן ללכת כדאי לעשות זאת ביום חמישי אז יש 50% הנחה על הסקי פאס (אבל לא על הציוד והביגוד).

מדרוסקיניניקאי נסענו לוילנה, היעד האחרון שלנו. אחרי שהתחלתי לתכנן ראיתי שיש גם הרבה אטרקציות באזור וילנה: פארקי חבלים, מכשולי מים, סקי מים ועוד. אז גם מי שמתמקם בוילנה עצמה יכול לשלב בקלות פעילויות כאלה.

אני תכננתי שביום ההגעה נעשה סקי מים בכבלים ב- WAKE WAYשבנמצא קרוב לוילנה (קצת אחרי שדה התעופה). בניגוד לשאר המקומות של סקי מים שראיתי בליטא (ויש הרבה), שמציעים גלישה רצופה של 20 דקות, במקום הזה יש הצעה אחרת למתחילים של שעתיים כולל הדרכה וציוד ב-20 אירו בלבד בימי ב'-ו' בשעות 12:00-14:00 ובימי שבת-ראשון בשעות 16:00-18:00. הגענו למקום המקסים וראינו שזה די דומה לסקי מים כבלים בפארק דרום – היו הרבה אנשים ונראה שמתוך השעתיים מחכים הרבה בתור. היה לנו גם היה קצת קריר, אז החלטנו לוותר. יש במקום גם חוף קטן עם מגלשה לפעוטות.

המשכנו ל-Liepkalnis שהוא אתר סקי בחורף (אתר מאוד קטן, לפי מה שראיתי רק עם טי-בארים) ובקיץ יש בו מגוון אטרקציות: אבובים, פארק חבלים, מגלשות הרים, קורקינטים וטרמפולינות. לכל אטרקציה יש מחיר באסימונים שקונים שם. יש במקום גם מסעדה. מגלשות ההרים מהירות, אבל מאוד קצרות. פארק החבלים חשוף כולו לשמש ואין לו את הקסם של מסלול בין העצים, אין צורך להתעסק בו עם חיבורים (מתחברים בהתחלה ומתנתקים בסוף), אבל הילדה קצת נתקעה עם זה. האבובים נחמד מאוד לילדים קטנים.

כיוון שעם בעל הדירה בוילנה קבענו רק לאחה"צ, היה לנו עוד זמן להעביר, אז נסענו לפארק החבלים Belmonto שבפאתי העיר. את התשלום לפארק החבלים מבצעים בדוכן שנמצא ליד מגרש החניה ושם גם מקבלים את הרתמות. הפארק עצמו נמצא במרחק של כ-500 מ' בתוך היער. המפעילים במקום התעקשו שנעשה את המסלולים (כולל מסלולי הילדים) לפי קושי עולה, אבל המסלול הראשון היה ממש מיותר (במיוחד שמתקן החביות היה קצת צר למידותיי). יש 3 מסלולים לילדים בגובה 110-150 ס"מ ועוד 4 מסלולים לגובה 150 ס"מ ומעלה. סגור בימי שני. מחיר לילד 10 אירו, לנער 14 אירו ולמבוגר 17 אירו.

מכאן נסענו לדירה Charming apartment in Old town, שבמיקום מעולה בוילנה - עד כמה מעולה למדנו בהמשך, כשראינו שביבי ושרה לנים במלון בקצה הרחוב שלנו – מה שטוב לשרה בטח טוב גם בשבילנו (-:

זו דירה של שני חדרי שינה (באחד מיטה זוגית ובשני שתי מיטות יחיד), עם חדר אמבטיה אחד, שהכניסה אליו מחדר ההורים, חדר שירותים נוסף, מטבח, סלון ופינת אוכל. הדירה בקומה שנייה בלי מעלית. אין בדירה טלוויזיה. המיקום כאמור מצויין (בעיר העתיקה, יש מסעדות ממש ליד), דירה נעימה ושקטה, המצעים והמגבות נעימים. יש חנייה בחצר הפנימית, אבל הכניסה אליה צרה, קשה לתמרן שם ולא תמיד יש מקום פנוי. החנייה ברחוב יקרה (תשלום במדחנים בין השעות 08:00-22:00, בראשון חנייה חינם). ממול לדירה יש גינה עם מתקנים לילדים.

אכלנו ב-3 מסעדות ברחוב של הדירה:

Casa La Familia - מסעדת פיצות נחמדה ממש מתחת לדירה. כשבאנו המסעדה היתה מלאה, אז עשינו טייק אווי לדירה. בחדר האחורי יש פינת משחקים לילדים.

Le Butcher – מסעדת המבורגרים קטנה שמציעה תפריט מצומצם וטעים. לקטנה ביקשנו המבורגר שונה מאלה שבתפריט ולא היתה בעיה. שירות נעים.

Georgian House – מסעדה גיאורגית עם חצר נחמדה.

מסעדה נוספת שאהבנו (לא באזור הדירה) היא Manami – רשת של מסעדות אסייתיות. יש תפריט עשיר (ומפורט) עם מנות מכל מיני מדינות במזרח אסיה – יפן, סין , קוריאה. אנחנו מאוד נהנינו. אהבנו במיוחד את מנת ה-TORI TERIYAKI.

בוילנה שוטטנו הרבה בעיר העתיקה – אנחנו מאוד אוהבים ערים אירופאיות. וילנה לא גדולה, שקטה יחסית ונעימה לטיול. היא ממש מתאימה לטיול זוגי.

היינו בעוד פארק חבלים של UNO, שנמצא אף הוא בפאתי וילנה. בפארק הזה, בניגוד לפארק בדרוסקינינקאי היו פחות מפעילים בשטח, אז כשהקטנה נתקעה באחד המסלולים לקח לנו זמן לקרוא למישהו לעזרה... גם כאן יש מגוון מסלולים לילדים. לנוער ולמבוגרים יש 4 מסלולים. הקטנה עשתה איתנו את המסלול הירוק והכחול, אבל במסלול הכחול היה קטע אחד קשה עבורה (בסוף עשתה אותו כאומגה והמפעיל תפס אותה בסיום). מעבר לזה היא היתה צריכה עזרה בהתחברות למסלולי האומגה שבמסלול, שהיו גבוהים מדי עבורה.

היינו גם בפארק מים Vichy Water Park, שלדעתי מבחינת הילדים מוצלח יותר מזה שבדרוסקינינקאי. יש בו 9 מגלשות, כאשר שתיים מעל גיל 11, אחת מעל גיל 10 ואחת מעל גיל 14. הבעיה היחידה שצריך להחליט לאיזה מגלשה הולכים לפני שעולים, כדי להתאבזר מראש באבוב המתאים (יש כמה סוגי אבובים). חוץ מזה יש מתחם ילדים נחמד מאוד (בסגנון דומה לזה שבמימידיון), בריכת גלים, שתי בריכות ג'קוזי גדולות ושתי סאונות. גם כאן יש מתחם ספא למבוגרים בתשלום נוסף, אבל לא נכנסנו אליו. בצמוד יש קניון, כך שמשפחות שבהן לא כולם חובבי פארקי מים יכולות להתפצל.

יש מחירים ל-3 שעות/4 שעות /יום מלא. יש כרטיס משפחתי משתלם. בסוף שבוע טיפה יותר יקר, אבל ההבדל לא משמעותי וכשאנחנו היינו התורים היו קצרים.

בוילנה גם עשינו קצת קניות בשני קניונים: אקרופוליס ופנורמה. אני העדפתי את פנורמה.

את מיקום הגטו היהודי לא היינו צריכים לחפש רחוק, כי היה שלט על הבניין שבו היתה הדירה שלנו... זה גם צויין על מפת התיירות של העיר. בהמשך ראינו גם שלטים נוספים שציינו אתרים יהודים לשעבר וכן פסל ברחוב שלנו.

בבוקר האחרון שלנו בוילנה, כשהילדים כבר מיצו, השארנו אותם בדירה ובעלי ואני הצטרפו לסיור החינם, שהיה מוצלח מאוד (-:

אטרקציות נוספות בוילנה ובאזור וילנה שלא הגענו אליהן:

מוזיאון מצודת גדימינאס, מוזיאון האשליות Museum of illusions

סקי מים (יש כמה), מכשולי מים (יש כמה), השכרת קיאקים (יש הרבה), פארק פסלים, מוזיאון טחנת קמח 

שתי הערות לסיום:

לפני הנסיעה הזהירו אותנו שלא נסתדר עם אנגלית, אבל זה ממש לא היה בעיה. כמעט בכל מקום דיברו אנגלית ולא היתה שום בעיה להסתדר.

מהשוטטות בוילנה ובדרוסקינינקאי ומשעות הפתיחה של האטרקציות התרשמנו שזה מקום שבו היום מתחיל מאוחר ומסתיים מאוחר את היום.