צפון היער השחור ואזור Allgäu - טיול משפחתי ראשון בימי קורונה

איך שהודיעו על חיסון לילדים מעל גיל 12 ידענו שזו ההזדמנות שלנו לטיול משפחתי ומיהרנו לחסן את הקטנה (בת ה-13). בהתחלה חשבנו לנסוע לפריז לטיול הבת מצווה שבוטל ולשלב עם טיול באמסטרדם. אח"כ חשבנו על זה שצריך לצמצם חשיפה ועדיף להישאר במדינה אחת. אז חיפשנו משהו קרוב לפריז ולא ממש מצאנו. המשכנו להתבלט ובינתיים נתוני התחלואה המשיכו לעלות... אז הגענו למסקנה שעדיף להיות בטבע ולא בעיר, עשינו שינוי כיוון והחלטנו לטוס לגרמניה.

עקב אילוצים שונים, מועד הנסיעה נקבע לשבועיים אחרי השלמת החיסון של הקטנה ולא שבוע, כפי שרצינו במקור, וזה היה מזל כי מסתבר שבגרמניה צריך להיות לפחות שבועיים מחיסון שני ולא מספיק שבוע (כמו בארץ). בשלב הזה האחות הגדולה הודיעה שזה נראה לה לא הגיוני לנסוע בתקופה הזו וגם בן ה-17 לא רצה להצטרף. אז החלטנו לנסוע רק עם בת ה-13.

בדר"כ אנחנו מזמינים כרטיסי טיסה ומקומות לינה מלא זמן מראש. חוץ מטיול הבת מצווה לפריז, בתכנון של שנה שעברה היתה גם נסיעה לצפון היער השחור שבוטלה. אז הסתכלנו על טיסות לבאדן באדן. טיסות היו, שעות לא אידיאליות, אבל לא נורא, אבל אז גילינו שיש בעיה עם השכרת רכבים שם (בתקופת הקורונה חברות השכרה מכרנו חלק מצי הרכב שלהם). עברנו להסתכל על טיסות לממינגן וראינו שהשעות שלהן אידיאליות עבורנו וששם אין בעיה עם השכרת רכבים.

שבועיים לפני מועד הטיסה הזמנו טיסות לממינגן לנסיעה של 11 ימים. התחלתי להסתכל על מה שיש באזור וראיתי שיש הרבה מה לעשות בדרום בוואריה. חשבתי לחלק את הלינה לשניים, אחת באזור Allgäu והשנייה באזור Garmisch-Partenkirchen, אבל לא מצאתי דירות במחיר סביר – לא היה הרבה היצע והמחירים היו בסביבות ה-200 אירו ללילה ולנו זה יותר מדי. אני לא יודעת אם אלה המחירים הרגילים באזור הזה או שזה בגלל ההזמנה ברגע האחרון או אולי השפעות הקורונה.

חזרנו להסתכל על צפון היער השחור. גם שם לא היה מבחר גדול, אבל לפחות היה משהו... הזמנו 6 לילות בדירה מס' 121 ב- Haus Schwarzwaldgrund Tonbach Appartementhaus

במקור ראיתי את הדירה בבוקינג, אבל לא הזמנתי בבוקינג, אלא נכנסתי לאתר של בית הדירות והזמנתי במייל. זה בית דירות גדול מאוד, כשכ-15 מהדירות בו מושכרות לתיירים. יש מספר סוגים של דירות. הדירה שלנו היתה גדולה יחסית וכללה: סלון, פינת אוכל, פינת ישיבה, חדר שינה זוגי (עם גג משופע, ממש מעל המיטה), חדר שינה ליחיד (שוב עם גג משופע), מטבחון, חדר אמבטיה ומרפסת. הדירה קצת מיושנת, אבל חדר האמבטיה משופץ ונוח.

בית הדירות מחולק בעצם לשלושה בניינים, שלכל אחד מעלית משלו. במתחם יש בריכת שחיה קטנה מחוממת, חדר משחקים עם חצים, פינג פונג, כדורגל שולחן וטרמפולינה וגם חדר משחקים נוסף לילדים קטנים. יש חניון מקורה ולכל דירה את החניה שלה. החיסרון הגדול הוא שלא היה Wifi... עקב לחץ הזמן ומיעוט האופציות לא בדקתי לעומק - לא היינו לוקחים דירה ללא אינטרנט (לא שמתי לב שרשום באתר שיש אינטרנט רק לחלק מהדירות ולשלנו, שמממוקמת ממש בקצה, לא היה). גם חסימה של האור לא היתה מושלמת (יש וילונות, אבל עדיין חודר אור). מצד שני הדירה מאוד מאוד שקטה, יש נוף נהדר, הסלון ופינת האוכל מרווחים ויש פינת ישיבה נוספת. היתרון הכי גדול היה כרטיס Schwarzwald Plus שקיבלנו חינם ממקום הלינה.

בכללי הדירה מתאימה למי שמתכוון לטייל באזור הספציפי הזה, שכן היא לא נמצאת על ציר תחבורה ראשי. זה לא איזה חור: יש סופרמרקטים גדולים במרחק של שתיים-שלוש דקות נסיעה, העיירה Baiersbronn נמצאת ממש ליד ו- Freudenstadtבמרחק של כרבע שעה. יש המון מסלולי הליכה ביערות באזור וגם כמה אטרקציות.

אבל נתחיל מהטיסה: ל- Ryanair בתקופה זו יש שתי טיסות שבועיות לממינגן. ההמראה בשתיהן בסביבות הצהרים, מה שלטעמנו הכי נוח (לא קמים מוקדם, מגיעים בנחת למקום הלינה ויש זמן להתארגן). במועד הטיסה שלנו לא היתה דרישה להציג בדיקה קורונה למחוסנים הטסים לגרמניה. הגענו מוקדם יחסית לשדה וטוב שכך, כי לפנינו בצ'ק אין היתה משפחה שלקח לה מלא זמן ונוצרו תורים ארוכים. אני לא יודעת אם הסיבה לעיכוב היתה מדיניות הכבודה של ראינאייר או בדיקת מסמכי הקורונה (שמתבצעת כבר בשלב זה). בשדה התעופה וגם בטיסה שלנו היו בעיקר דתיים וחרדים. שאלנו את אחד העובדים בשדה והוא אמר שיש הרבה שטסים כבר עכשיו לאומן ונשארים שם עד ראש השנה, כדי להימנע מהמצב של שנה שעברה, אז נעצרו בגבול. אני לא יודעת אם אכן זו הסיבה, אבל היו בעיקר משפחות דתיות/חרדיות על הטיסה שלנו. לצערנו לא כולם הקפידו על מסכות והצוות לא העיר על זה מספיק לטעמנו (גם לא בטיסה חזרה).

בנחיתה מיהרנו לצאת ואספנו את הרכב שהזמנו מראש ב-SIXT. לשמחתו הרבה של בעלי קיבלנו שדרוג משמעותי לאאודי A5, מה שאמר שמבחינתו של בעלי הטיול כבר הוכתר כהצלחה (-:

הנסיעה משדה התעופה בממינגן לעיירה Tonbach, שבה מקום הלינה, היא כ-3 שעות. במקור תכננתי שתי עצירות, כי אנחנו לא טובים בנסיעות ארוכות, אבל אחרי שהיו קצת פקקים בהתחלה החלטנו להסתפק בעצירה אחת, אותה עשינו במרכז קניות קטן breuningerland-sindelfingen, שהתאים לנו בול: קניון קטן, שלא הולכים בו לאיבוד, יש כמה אפשרויות לאכול וגם סופר, שהיה הצלחה אדירה אצל הבת, כי היה שם מתקן של M&M שבו אפשר להרכיב לבד כוס של M&M במילוי בוטנים במגוון צבעים. בכל סופר שהראינו בהמשך הטיול הבת חיפשה שוב מתקן כזה, אך ללא הצלחה (גם לא בסופרים של אותה רשת).

הגענו יחסית מאוחר בערב לדירה – עדכנו מהדרך וחיכו לנו (קצת תחת מחאה...). עשו לנו סיור בשטחים המשותפים ונתנו מידע ככללי ואז הנחיות לאיך להגיע לדירה – בגלל הקורונה הם לא מלווים לדירה עצמה.

עוד בבית עברתי על האתר של כרטיס  Schwarzwald Plus וסימנתי לנו אטרקציות מעניינות. מזג האוויר הצפוי לימים הראשונים היה קצת גשום, לכן כשראינו שיש שמש החלטנו לנצל את היום הראשון לפארק חבלים (פעילות שאני מאוד אוהבת) שלידו יש גם מגלשת הרים (מהסוג הבטוח, עם חגורת הבטיחות).

לצערנו לא שמתי לב בתאריכים האלה פארק החבלים סגור (פתוח בסופי שבוע בלבד, יומיים אח"כ זה כבר השתנה), לפחות מגלשות ההרים היו פתוחות והתור היה סביר.

בכרטיס יש די הרבה אטרקציות שלא היו רלבנטיות אלינו (בכלל או ספציפית בטיול זה), כמו מיני גולף (ממש לא מתחברים לזה), שעור באפיית עוגת היער השחור, בריכות שחייה פתוחות (לא היה חם מספיק), סיורי סגווי ושכירת אופניים חשמליים ועוד. היו שתי אטרקציות שרצינו ולא הסתדר: מצנח רחיפה זוגי (כשהתקשרנו להזמין הסבירו שבגלל ששבוע קודם היה סוער אז השבוע הזה עמוס. אולי אם היינו מזמינים מראש היה מקום) והתנסות ברכיבת שטח במרכז מרצדס (היתה אפשרות רק בגרמנית ובעלי, שאותו רצינו לרשום, לא דובר את השפה. הם הציעו שאני אסע גם ואתרם לו, אבל זה לא התאים לנו).

אחרי שסיימנו עם מגלשות ההרים (כרטיס חינם לכל אחד מאיתנו -אני ויתרתי והבת עשתה פעמיים), נסענו כעשר דקות לאגמון Mummelsee. טיילנו קצת מסביבו (הוא ממש קטן) ולקחנו סירת פדלים לחצי שעה (חינם עם הכרטיס, אפשר גם סירת משוטים). מפתח להשכרה מקבלים בקופה של חנות המזכרות הצמודה למלון/מסעדה. ארוחת צהרים אכלנו במרפסת שבקומה השנייה באותה מסעדה, שהיתה אומנם מצויינת, אבל לקח מלא זמן לקבל את האוכל. מי שמגיע לשם לא יוותר על העוגות, במיוחד למי שאוהב עוגת גבינה אפוייה (חלק מאותם עוגות אפשר לקנות גם בחנות שלמטה).

מפה קצת התלבטתי לאן להמשיך, כי בתכנון המקורי היה 3 שעות בפארק חבלים. נזכרתי שקראתי על מסלול הליכה מעגלי לא רחוק משם Wildnispfad והחלטנו ללכת לשם. הסתבר שזה לא מסלול הליכה סטנדרטי ביער (כאלה יש שם באלפים), אלא מסלול חוויתי – מטפסים קצת, עוברים גזעי עצים, שבילים מיוחדים – מאוד מאוד מומלץ. לקח לנו פחות משעתיים. השילוט רוב הזמן ממש ברור (היה קטע אחד לקראת הסוף שקצת התברברנו). מה שכן לא הייתי הולכת בגשם, כי השביל עלול להיות מאוד בוצי ומחליק (גם אצלנו היה קצת בוצי, כי יום קודם ירד די הרבה גשם).

למחרת היה לנו שיעור בלחץ וקשת בעיירה Klosterreichenbach, אליו הזמנו מקום יום קודם (Bogenschießen bei Sport Frey  T+49 7442 6468). חינם עם הכרטיס, אבל כאמור יש להזמין מקום מראש. לצערנו לא היה מקום לשיעור של 10:00 עד 12:30 (מתקיים בימי רביעי, שישי ושבת), אבל הוסיפו שיעור ב-13:00. זה היה כמה דקות נסיעה ממקום הלינה שלנו, אז את הבוקר פתחנו שבשוטטות באזור: יש מדרחוב קטנטן בעיירה Baiersbronn, כמה סופרמרקטים גדולים והרבה טבע עם מסלולי הליכה ורכיבה. כמעט פספסנו את השיעור בגלל קשיי שפה- אני דוברת גרמנית, אבל לא מספיק טוב ולא הבנתי שזה מאחורי המפעל שלידו חנינו. חשבנו שזה במגרש הספורט שליד (וזה גם מה שאמרה עוברת אורח ששאלנו). כיוון שאף אחד לא הגיע ולא ענו לא בטלפון של החנות התחלנו לטייל ברגל באזור ואז במקרה ראינו את המטרות. הגענו באיחור ניכר, אבל זה לא היה נורא כי כנראה מה שפספסנו היה הסברים ארוכים בגרמנית...

ההתנסות עצמה היתה מאוד חווייתית ונחמדה: אחרי שהסבירו את הבסיס וחוקי היסוד (שכאמור פספסנו) חילקו אותנו לקבוצות של 3-4 אנשים (סה"כ היינו 11 אנשים) והתחלנו לירות בחץ וקשת. לכל קבוצה היתה את המטרה שלה והיתה תחרות בין הקבוצות (כל פעם חוקים אחרים ובהתאם הניקוד). זה משהו שלולא הכרטיס אין סיכוי שהיינו עושים ומאוד שמחנו שעשינו.

אחרי ארוחת צהרים מאוד מאוחרת במבשלת בירה שראינו בדרך (ישבנו בחצר נחמדה, השירות היה מהיר והאוכל טעים) נסענו לבריכה שבעיר Freudenstadt (הקרובה למקום הלינה שלנו) ושמה Panorama-Bad & Freibad . זה מתחם גדול, עם כמה בריכות (פנימיות וחיצוניות), מקפצות, בריכת פעוטות, קיר טיפוס ושתי מגלשות נחמדות (אחת מעל גיל 5 והשנייה מעל גיל 8). יש כמובן מסעדה ומלתחות גדולות. יש כרטיס ל-105 דקות, 3 שעות או יום שלם. לנו זה היה חינם עם הכרטיס. השוס המרכזי היה שהבריכה היתה די ריקה! כסאות נוח מצאנו בקלות, למגלשות היה בהתחלה תור של 2-3 אנשים ואח"כ גם זה לא, בבריכה עם זרמי המים היו מעט אנשים. בתשע בערב בכלל התרוקן (פתוח עד עשר ברוב ימי השבוע). מתחם הסאונות והספא היה סגור עקב הקורונה.

למחרת החלטנו לנסוע דרומה: קודם כל אל פארק הדובים (או יותר נכון פארק הצלת דובים) Alternativer Wolf- und Bärenpark. גם אליו הכניסה חינם הכרטיס ואפילו מקבלים בקבוק שתייה קרה/קפה וספל. בפארק יש שטח יער מגודר, שבו חיים דובים שעברו התעללות (קרקס, כליאה בכלוב קטנטנן, הולכה בשרשרת בחוף ים חם וכו') וכן זאבים. המפעילים מחלקים להם אוכל (שכן הם גדלו בשבי ואין להם מיומנות צייד) ואז הם מתקרבים לגדר ואפשר לראות אותם ממש מקרוב. ברחבי הפארק וגם בעלון המידע מספרים את הרקע של כל אחד מהדובים וזה בהחלט משפיע על ההתרשמות של המבקרים. לגבי אחד הדובים היו הנחיות לא להביט בו במצבים מסויימים ולפי מה שראינו המבקרים אכן כיבדו את הבקשה - לא בטוחה שזה היה עובד גם בארץ )-:

אחרי עצירה בדונר שראינו בדרך המשכנו למוזיאון הפתוח שליד Gutach. המוזיאון הזה הוא חלק מהמסלול של הישראלים המטיילים במרכז ודרום היער השחור ובהתאם היה פרוספקט מידע בעברית, שמאוד שימח את הבת. יש במקום הרבה אפשרויות לאכול וקצת הצטערנו שעצרנו לאכול בדרך (אומנם היה טעים וזול, אבל לקח מלא זמן). המוזיאון פתוח עד 18:00 (כניסה אחרונה ב-17:00) אבל לא מומלץ להגיע בשעות אחה"צ כמונו, כי בעלי המלאכה שעושים הדגמות כבר מתקפלים.

אחרי המוזיאון הספקנו עוד ל"מסלול חושים" שנמצא ממש קרוב. הגענו קצת לפני שהקופה נסגרה (גם כאן שלט בעברית...), אבל לא היתה בעיה להתחיל את המסלול בשלב זה. את המסלול עושים ברגליים יחפות (יש איפה להשאיר את הנעליים וגם איפה לרחוץ רגליים) והוא לא מסלול קצר. בחלקו הוא עובר ביער ובחלקו בשדות. יש המון משטחים שונים שעוברים בדרך וגם כמה תחנות של חושים אחרים – מישוש, ריח, שמיעה. זה חוויתי ונחמד, אבל לקראת הסוף קצת חוזר על עצמו וכפות הרגליים שלי מיצו את האבנים והחצץ (אפשר לעקוף מכשולים).

למגלשות ההרים שנמצאות גם הם ממש קרוב כבר לא הספקנו להגיע, אבל כן שוטטנו קצת בעיירה היפה Wolfach.

אחרי כמה ימים של טבע בעלי והבת רצו קצת עיר. אז למרות שמקור תכננו להימנע ממרכזים הומי אדם (בגלל הקורונה) החלטנו לנסוע לעיר שטוטגרט. בדרך לשטוטגרט החלטנו לעבור בסניף דקטלון (הרשת החביבה עלי) בעיר Böblingen. החנות נמצא תוך מרכז קניות קטן.

בשטוטגרט ביקרנו במוזיאון מרצדס שהיה מוצלח. חבל רק שבכניסה לא הפנו אותנו ישר למעלית שממנה מתחיל הסיור: עולים כמה קומות במעלית (שנראתה לי קצת חללית) ואז יש מסלול שמראה את תולדות ייצור הרכבים, לצד ההיסטוריה של אותה תקופה. יש מדריך קולי באנגלית והרבה מוצגים מעניינים. אנחנו התחלנו את הביקור בקומת מינוס אחד (שם הוא אמור להסתיים), שבה יש משחקים נחמדים. לקח לנו זמן להבין בעצם עוד לא היינו במוזיאון עצמו...

את שאר היום בילינו במרכז העיר ההומה ואזור המדרחוב.

ביום האחרון שלנו באזור זה החלטנו לחזור לפארק החבלים, שהיה סגור כמה ימים קודם לכן וכעת נפתח (בגדול ביולי פתוח רק בסופ"ש ובאוגוסט של השבוע – כדאי לבדוק מראש). היו במקום לא מעט אנשים, אבל זה התנהל לא רע. אנחנו הצטרפנו להדרכה בגרמנית, כי עשינו כבר הרבה פארקי חבלים, אז הגרמנית שלי הספיקה (היתה גם הדרכה באנגלית, רק שאז היינו צריכים לחכות). יש במקום 7 מסלולים, כאשר מסלולים 1 ו-2 מגיל 6 , מסלולים 3-5 מגיל 8 וגובה 130 ס"מ (בכל מקרה עד גיל 12 זה מצריך ליווי מבוגר) ומסלולים 6-7 מגיל 16 ומעלה. קחו בחשבון שמסלולים 1 ו-2 לא ממש קלים. נוכחות הצוות במקום הורגשה ויש הקפדה על כללים – מי שמפר אותם מקבל התראה בפעם הראשונה ("כרטיס צהוב") ופעם שנייה מתבקש לעזוב את המקום ("כרטיס אדום").

כיוון שכבר היינו במקום והיתה לנו כניסה חינם כאמור כניסה חינם עם הכרטיס, אז הבת והבעל עלו שוב על מגלשת ההרים ששם, אלא שהפעם בעלי לא שמר מספיק מרחק ונכנס בבת בסוף המסלול. אני טיילתי לי קצת ביער שליד ושמעתי את ההתנגשות... לא היה נזק רציני, אבל מאוד לא נעים. אחרי הביקור בפארק החבלים ומגלשות ההרים החלטנו לחזור שוב לבריכה שבעיירה Freudenstadt (שוב, כניסה חינם עם הכרטיס) חששנו קצת שיהיה מלא אנשים, כי זה היה סוף שבוע, אבל ממש לא.

יום העזיבה שלנו היה קצת מעונן ומטפטף לכן החלטנו לבקר במוזיאון הניסויים הקטן Erlebnismuseum Experimenta שבעיירה Freudenstadt. המוזיאון אכן קטן, אבל חביב, אלא שהוא היה מאוד עמוס בילדים והכל זה ניסויים שבהם כולם נוגעים, כך שזה לא היה אידיאלי לימי קורונה. לפני שהמשכנו בדרכנו שוטטנו עוד בעיירה היפה.

בחרנו לנסוע לא בדרך המהירה ביותר, שהיא על אוטוסטרדות, אלא בדרך הקצרה ביותר (מבחינת ק"מ), שעוברת בעיירות וכפרים. לא היו לנו תוכניות ספציפיות, אבל אמרנו שנעשה עצירות בהתאם למה שנראה בדרך.

העצירה הראשונה שלנו היתה במבוך תירס שבדיוק נפתח. אין לי מושג איפה זה היה, אבל זה מסוג המבוכים העונתיים שאפשר למצוא באזור. לא הייתי באה במיוחד, אבל לעצירה נחמדה בדרך זה התאים מאוד.

עוד עצירה מוצלחת עשינו בעיר Biberach an der Riß, שם יש פארק יפה, בתים ציוריים  ומדרחוב נחמד.

מי שמגיע לאזור יכול לבקר גם בפארק החבלים kletterwald-biberach שבפאתי העיר (יש להזמין תור מראש).

לחלק השני של הטיול הזמנו דירה בעיר ממינגן. התכנון היה לטייל באזור Allgäu שנמצא כשלושת רבעי שעה דרומה משם, ששם כאמור לא מצאנו לינה במחיר סביר, וכן לעשות בדיקת קורונה בשדה התעופה בממינגן יומיים לפני הטיסה חזרה (הזמנו מראש, היה מאוד מהיר ויעיל).

הדירה, אותה הזמנו בבוקינג urbanAPARTMENT No.2 Memmingen, היתה הפתעה לטובה. היו מעט מאוד ביקורות, אז קצת חששנו, אבל זו דירה חדשה ולכן מיעוט הביקורות. הדירה נמצאת בפאתי העיר, ליד שני מפעלים, אבל היא פונה לגינה פנימית (קצת מעל הקרקע בבית בן שתי קומות). במרחק של שתיים-שלוש דקות נסיעה יש סופרים גדולים וחיבור לאוטוסטרדה. למרכז העיר זה כ-8 דקות נסיעה ולשדה התעופה כרבע שעה. הדירה מאוד קטנה, אבל קומפקטית ונוחה: חדר שינה זוגי, חדר שינה עם שתי מיטות יחיד, מקלחת ושירותים, מטבחון ופינת ישיבה. הכל חדש ונקי. הדירה שקטה ויש תריסים, כך שאין בעיה להחשיך אותה.

מסעדה מומלצת בממינגן היא Joe sepp's Brauhaus - מסעדה גדולה של מבשלת בירה. אכלנו שם שני ערבים והיה מצויין.

אזור Allgäu מתאפיין בשפע פעילויות אקסטרים: קניונינג, רפטינג, שייט אבובים, פארק חבלים, מגלשות הרים, ויה פראטה ואומגה וכן במסלולי הליכה. לצערנו מזג האוויר היה הרבה פחות שמשי בימים אלה, אבל עדיין לא ממש גשום, כך שעדיין ניתן היה להינות גם מפעילויות בחוץ.

בדרכנו ליעד הטיול הראשון שלנו באזור עצרנו במאפייה של סופרמרקט לארוחת בוקר ושם ננזפנו שאנחנו עם מסיכות רגילות. הסבירו לנו שבבוואריה יש חובה ללבוש את המסכות המחודדות בחנויות (לצוות החנות דווקא מותר מסיכות רגילות). מיהרנו להצטייד במסיכות אלה, שהתגלו כהרבה פחות נוחות.

העיר המרכזית באזור היא Kempten, שבה יש מדרחוב גדול יחסית וגם קניון. שוטטנה בה באותו בוקר ויצא לנו להגיע אליה עוד כמה פעמים – עיר נחמדה מאוד.

הפעילות הראשונה שעשינו היתה קניונינג canyoning – מסלול הליכה בנקיק של נחל, שמשלב סנפלינג, קפיצות, מגלשות סלעים ושחייה בבריכות מים. יש הרבה חברות שמציעות פעילות כזו באזור, כאשר חלקם בעצם בצפון אוסטריה. אנחנו לא רצינו לחצות את הגבול לאוסטריה (משיקולי קורונה העדפנו להישאר בגרמניה) וגם רצינו חברה שתשכיר לנו נעליים מיוחדות (בנוסף לחליפה, רתמה וקסדה שכולם מספקים) וכך לא נצטרך להרטיב את הנעליים מהבית.

החברה הזו הציעה כמה מסלולים – אנחנו בחרנו מסלול למתחילים עם הקבוצה מיועדת למשפחות עם ילדים מגיל 12 ומעלה. המסלול אמור היה להיות כאמור בגרמניה, אבל לאור גובה המים בנחלים המסלול שונה לאוסטריה. חששתי קצת, אבל דניאל המדריך איתו התכתבתי, הסביר שזה חלק של אוסטריה שניתן להגיע אליו רק מגרמניה וזה ממש קרוב לגבול. נרשמנו לקבוצה של אחה"צ, כי הנחנו שבבוקר יהיה קר מדי וגם רצינו להגיע בנחת. בחנייה ראינו מלא קבוצות שיצאו לקניונינג. מה שלא ראינו זה שצריך לשלם על החנייה (יש מדחנים, אבל בגלל שהחניון היה מפוצץ לא שמנו לב) וקנס של 20 אירו חיכה לנו על השמשה. פגשנו את דניאל ואת שאר חברי הקבוצה: אמא ובן 8 ואבא עם שתי בנות 13+. קיבלנו ביגוד וציוד ונאבקנו בחליפות כדי להיכנס אליהן (אוברולים שממש קשה ללבוש ולפשוט). אחרי שכולם התארגנו יצאנו בהליכה, שרובה טיפוס מתון ביער. אחרי כחצי שעה הליכה הגענו למקום הראשון שבו ירדנו בסנפלינג בתוך מפל, לבריכת מים קפואים – היה מאתגר מאוד וקר (למרות החליפה). משם המשכנו לאורך הנחל, עם עוד שתי ירידות בסנפלינג, קפיצות ושתי מגלשות סלעים. זה מאוד מתאים לאנשים שאוהבים ספורט ואדרנלין ואין להם פחד גבהים. בעקרון אפשר לעקוף כל ירידה. אותי למשל הפחידו הקפיצות. דניאל המדריך דיבר אנגלית והשרה בטחון. שאר חברי הקבוצה היו נחמדים ונוצרה דינמיקה טובה בין הילדים. אין ספק שנעשה את זה שוב, אבל רק מסלולים שמתאימים למתחילים, כי זה מספיק מאתגר עבורנו...

למחרת החלטנו לנסוע ל- Fuessen שם נמצאת Schloss Neuschwanstein. לטירה לא היתה לנו כוונה להיכנס, אבל רציתי לטייל באזור. בדרך החלטנו לבדוק את את אומגה AlpspitzKICK באורך של 1.2 ק"מ! חנינו במגרש החנייה שלמרגלות הרכבל שבעיירה Nesselwang.  אפשר לקנות כרטיס משולב לרכבל ולאומגה (או כרטיס רק לרכבל, עד תחנת האמצע, למי שלא רוצה את האומגה). אנחנו קנינו בהתחלה רק לי כרטיס לאומגה ולבת שהתבלטה קנינו כרטיס למעלה. הבעיה היתה שאחרי שעלינו לתחנת האמצע גילינו שיש תור ארוך לאומגה שזז לאט מאוד. המפעילים היו נחמדים ודוברי אנגלית ברובם. האומגה מחולקת לשני מקטעים. מגיעים למהירות גבוהה, אבל לטעמי זה לא ממש מפחיד או מאתגר. הגובה המינימלי לנוסעים הוא 1.5 מ'.

משם המשכנו לעיירה Fuessen שהיתה מלאה בתיירים. שוטטנו קצת במדרחוב ונסענו לתצפית על הטירה.

על הטיול הרגלי שתכננתי באזור הטירה החלטנו לוותר ובמקום זאת נסענו לפארק Walderlebniszentrum, שבו יש גשרים תלויים ותחנות משחקים ביער. הגשרים התלויים מקסימים ויחד עם השמים המעוננים יצאו תמונות מקסימות. התחנות ביער מתאימות ברובן לילדים קטנים יותר וגם מזג האוויר המטפטף לא ממש התאים לזה. בקיץ המקום פתוח עד 19:30, לכן מתאים לסיים שם את היום.

פעילות נוספת שהזמנו מראש היתה רפטינג. גם את זה הציעו מספר חברות והיו כל מיני אופציות: סירת רפטינג, קיאק ל-2 או 3, אבובים. אומנם האבובים נשמע לנו חוויתי מאוד, אבל שכל אחד מאיתנו יחתור לבד נשמע קצת בעייתי, כי אנחנו לא ממש חזקים בחתירה. החלטנו ללכת על קיאק לשלושה, בתקווה שזו תהיה חוויה מתקנת. בחרנו להזמין בחברה שבה השייט יצא אחה"צ.

את הבוקר התחלנו בקניות בעיר Kempten שהיתה על הדרך. התחלנו בקניון והמשכנו במדרחוב. אכלנו משהו לצהרים ויצאנו לכיוון הרפטינג. בדרך הילדה קולטת שהטלפון לא איתה. אנחנו מחפשים ומבינים שהוא לא באוטו. הילדה בטוחה שהוא נגנב, בעלי כבר רוצה לבטל את הסים ואני אומרת חכו, זה בטח נשכח באחת החנויות. הטלפון על שקט וללא מיקום, אז אין מה לעשות באותו רגע. אנחנו מנסים להתקשר לחנות של  H&M כי נדמה לי שאני זוכרת שם את הילדה עם הטלפון, אבל לא עונים. הילדה רוצה כמובן לחזור ולחפש את הטלפון, אבל יש לנו רפטינג מוזמן ואני לא מוותרת, למרות שמטפטף ולמרות שברור שאם נלך לרפטינג החנויות כבר יסגרו ונצטרך לחזור למחרת לחפש. אנחנו מגיעים לרפטינג ומגלים שיש שם מלא אנשים – יוצאים בקבוצה גדולה עם 3 מדריכים. כיוון שאנחנו היחידים שאינם דוברי גרמנית מצמידים לנו את מייקל שיסביר לנו באנגלית. זה היה מצויין כי כהרגלנו התברברנו קשות עם החתירה והליווי הצמוד של מייקל היה בהחלט נחוץ...

בהתחלה נסענו עם האוטו לתחילת מסלול (שוב חנייה בתשלום, אבל הפעם הסבירו לנו שיש לשם). שם קיבלנו הדרכה על יבש ואז הורדנו את הקיאקים לנהר. כשרק התחלנו היינו ממש גרועים וכולם חיכו לנו (מה שביאס קשות את הילדה, שגם ככה היתה בטראומה מהתהפכות קיאק בליטא לפני שלוש שנים), אבל בהמשך השתפרנו והצלחנו להינות, למרות הגשם שלא הפסיק לרדת (גם פה קיבלנו חליפות, הפעם בשני חלקים – הרבה יותר נוח. נעליים אפשר היה לקחת מסטנד של נעליים משומשות). היתה עצירה במסלול, שבה ניתן היה להיכנס לנהר, אבל לאור מזג האוויר רק מעטים רצו. היה גם חלק שבו היה צריך להוציא את הקאנו מהמים ולסחוב אותו – נדרש כושר בסיסי. יש במקום מלתחות (כשאין קורונה גם מקלחות). בסיום הקפיצו את הנהגים לנקודת ההתחלה כדי להביא את הרכבים.

למחרת חזרנו ל- Kempten לחפש את הטלפון. חזרנו על המסלול שלנו ולשמחתנו הרבה הטלפון אכן בחנות H&M. שמו אותו במעטפה וביקשו פרטים מזהים – אמרנו להם שיסתכלו על התמונה של הילדה על המסך...

בזה פחות או יותר הסתיימו החוויות שלנו בגרמניה. במקור הזמנו ויה פראטה באוסטריה (שוב בחלק שיש אליו גישה רק מגרמניה), אבל לאור מזג האוויר והעייפות המצטברת ויתרנו על זה.

עוד דברים שחשבנו לעשות באזור של ממינגן ולא יצאו לפועל: מסלול הליכה ב-Breitachklamm gorge, פעילות באגם Inselsee Allgäu - Water & Wakeboard Park, מגלשות הרים, פארק חבלים ומסלולי טיול alpsee-bergwelt, לונה פארק Skylinepark ובריכות חמות עם מגלשות therme-badwoerishofen.