שבוע לא רגוע בברלין

5.12, יום שני



ממריאים מבן גוריון ב-7 בבוקר. מגיעים לשדה התעופה שונפלד, ברלין ב- 10:30 (זמן מקומי). הדבר הראשון שרואים על אדמת גרמניה הוא שוטר חמוש בנשק אוטומטי שמאבטח את המטוס הישראלי. לא הכי סימפטי, אבל אלו דרישות הביטחון. לקחנו את קו 171 עד לתחנת הרכבת התחתית הקרובה, U Rudow. שם עולים על קו U7 עד Siemensdamm ופוגשים את חברנו הטוב שמתגורר במקום. פורקים ציוד ונוסעים לתחנה האחרונה של U7, Rathas Spandau. שם יש קניון, ומבחר חנויות של חברות סלולריות. הצטיידנו בכרטיס סים מקומי שמאפשר גלישה ללא הגבלת נפח למשך חודש שלם ב- 20 יורו (כדאי להצטייד בדרכון,ואם שואלים אתכם לכתובת, תנו את כתובת המלון). אחרי בערך 200 מגהבייט מהירות הגלישה יורדת אבל אפשר להסתדר עם זה. הארוחה הראשונה בברלין הייתה במקדונלדס. הולכים על בטוח J. משם המשכנו לכיוון גן החיות המפורסם של העיר, Zoologicher Garten, שלטענת הגרמנים מאכלס יותר מינים מכל גן חיות אחר בעולם. מאוד מומלץ לבקר בגן ולהקדיש לו לפחות 3-4 שעות. הביקור שלנו היה קצר יותר ובשעות הערב כך שהרבה חיות נמנמו והיינו צריכים להעיר אותן לכבוד הביקור שלנו J. בערב הלכנו לאכול במסעדה האיטלקית המצויינת VA PIANO שנמצאת ב PotsdammerPlatz. מנות יפות במחיר סביר. המרקים (בטטה, עגבניות) מומלצים מאוד. ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.

6.12, יום שלישי

התחלנו את היום בסנטרל פארק של ברלין, הלא הוא Tiergarten Park (שגדול בהרבה מהסנטל פארק). פארק יפה עם הרבה דשא ועצים, ונחל ששוחים בו אווזים. מכיוון שאנחנו בחודש דצמבר, רוב העצים היו עירומים מעלים, ומזג האוויר היה מעונן, מה שהפך את הבילוי בפארק לפחות מהנה. את הפארק חוצים מספר כבישים אבל זה לא מפריע לשקט והשלווה שבטיול. אחד הכבישים האלו נקרא "שדרת הניצחון" ((Jun 17th avenue ובה מוצבים עמוד הניצחון שבראשו מתנוססת אלה יוונית, כניסה למקום כרוכה בתשלום סמלי, וכוללת תערוכה קצרה על מונומנטים ידועים בגרמניה, ובאירופה בכלל. לאחר מכן, ניתן לטפס במעלה עמוד הניצחון, עד לתצפית מראש המגדל., פסל של ביסמארק ועוד סמלים כאלו ואחרים הקשורים להסטוריית המלחמות של גרמניה (לא כולל את התקופה של מלה"ע השנייה. זו מונצחת במקומות רבים אחרים בעיר). אחר כך המשכנו לאורך הפארק עד שהגענו לשדרת יצחק רבין, הסמוכה לאנדרטת הזיכרון לחללים הסובייטים. מדובר באנדרטה גבוהה ומרשימה. בסמוך אליה, נמצא שער ברנדנבורג הנודע. לאחר צילום לרקע השער, הלכנו לראות את אנדרטת השואה שבנויה מ-2711 אבנים מלבניות שחורות בגדלים וגבהים שונים שמתפרסות על שטח גדול ברחוב Eberstrase. האנדרטה מזכירה בית קברות. אבל בעוד שבבית קברות רגיל המצבות הן לבנות, כאן הכל שחור. גרמניה לא שוכחת את פשעיה נגד היהודים. המשכנו לכיוון Potsdammer Platz והSony Center שבו נמצאת מבשלת בירה נחמדה – Breuhaus. מומלץ להזמין בירות בטעמי פירות שונים. האטרקציה המרכזית של היום היא הביקור ברייכסטאג. את הביקור הזמנו מראש (חובה) לשעה 17:00. לאחר בדיקה של הדרכונים שלנו ובדיקות בטחוניות נכנסנו ללובי והמתנו למדריך. יחד איתנו היו בסיור עוד ישראלים, איטלקים,ספרדים והולנדים. המדריך המצוין הסביר על השיפוצים שנעשו במקום לאחר שהוחלט להקים בו מחדש את מבנה הפרלנמנט הראשי הגרמני – הבונדסטג. הרעיון הבסיסי הוא שקיפות שלטונית. כל מה שנעשה בתוך הפרלמנט צריך להיות נתון לבחינה וביקורת של העם. הביטוי של הרעיון בארכיטקטורה: התקרה של אולם המליאה היא שקופה. אפשר להגיע לקומה השנייה ולצפות דרך התקרה על מה שמתרחש בפנים. גם בפרלמנט עצמו יש כיסאות לקהל וכל אזרח גרמני (ובהגבלות מסוימות גם אחרים) רשאי להיות נוכח בדיונים במליאה במעמד של משקיף. אנקדוטה מעניינת על הרייכסטאג המחודש: יש בו אולם עם תמונות על הקירות שמכילות את כל ספר בראשית, בעברית ובגרמנית. האולם הזה נפתח במיוחד עבורנו, הישראלים שבקהל. אנקדוטה נוספת: בפרלמנט הגרמני אין הצבעה אלקטרונית, אלא באמצעות הרמת יד (וספירת אנשים אם יש צורך). הסיבה? חשש מתופעת ההצבעות הכפולות... למזלנו המדריך נתן דוגמא של הצבעה כפולה מאיטליה, ולא ממדינה ים תיכונית אחרת J קינחנו את היום במסעדת amici-amici החביבה ברחוב Kreuzberg (קרויצברג). ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי.

7.12, יום רביעי


התחלנו את היום בכיכר אלכסנדר, בטיפוס למגדל הטלוויזיה שבנו הסובייטים בזמן המלחמה הקרה, כדי להמחיש למערב את עוצמתם. המגדל הגבוה והמרשים משקיף על כל העיר מתוך חלונות זכוכית הקבועים בראשו. מי שמזמין מקום במסעדה שנמצאת על המגדל ייהנה מהזכות לשבת בקומה אחת מעל שאר האנשים ולהשקיף על העיר ממקום גבוה יותר, כמו כן שימו לב כי לא ניתן להכניס שתייה למגדל, ומי שמביא איתו בקבוק יזכה לראות אותו נזרק אחר כבוד לפח שמיועד למטרה הזו בדיוק. מאיגרא רמא ירדנו לבירא עמיקתא בדמות סניף של סטארבקס שאיכשהו מצליחים לייצר את הקפה הגרוע ביותר בעולם, בכל מקום אליו הם מגיעים. המוצר החשוב ביותר שיוצא מסניפי סטארבקס הוא אינטרנט אלחוטי חינמי. בזה הם מצטיינים. המשכנו לכיוון בניין העיריה הסמוך, שהיה סגור למבקרים, ולמדרחוב אירופאי סמוך אליו בשם post street. משם המשכנו לכנסיית הברלינר דום שנמצא במרחק הליכה. זוהי כנסייה מרשימה מאוד. לאחר מכן מוזיאון הפרגמון לאמנות יוון העתיקה. לא לוותר על הפנורמה, זהו המיצג המעניין והמרשים ביותר במוזיאון. אחרי המוזיאון הגיע תורו של אונטר דן לינדן המפורסם, ובו שוכנת אוניברסיטת הומבולדט בה למד אלברט איינשטיין. סיבוב בפרידריך שטראסה, גאלרי לפייט (להתרשמות בלבד, אלא אם כן יש לכם 80 יורו להוציא על צעיף) ובחנות השוקולדים פסבנדר & ראוש המצויינת, השוכנת בכיכר גנגדרמרקט השלווה. בחנות יש דגמים משוקולד של דמויות ומונומנטים מברלין (שער ברנדנבורג למשל). משם המשכנו לבבל פלץ שנמצאת כרגע בשיפוצים, אך יש בה מיצג אחד שכדאי לראות: הספרייה הריקה. כאן שרפו הנאצים את כל הספרים שסתרו את תפיסת עולמם, וכמאמרו של היינריך היינה שהיטיב לחזות את הנולד: במקום בו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם. הספרייה היא תת קרקעית ומביטים לתוכה מתוך חלון זכוכית הקבוע על הרצפה ברחבת בבל פלץ. קינחנו את היום בהופעת אופרה של בת הים הקטנה. מומלץ מאוד ללכת לאופרה ברלינאית, גם בגלל האווירה באולם וגם בגלל ההזדמנות לראות מופע בשפה זרה. על גב הכיסאות יש מסך קטן שבו מופיע תרגום לאנגלית של המופע. ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי.

8.12, יום חמישי


טיול יום אל מחוץ לברלין. התחנה הראשונה שירדנו בה נקראת וואנזה (ניתן להגיע באמצעות רכבת ישירה מברלין, הכלולה במחיר של כרטיס יומי לאיזור ABC). וואנזה, בשתי מילים, היא יפה להחריד. ובקצת יותר מילים: דמיינו לכם אגם מים צלולים שקט ורגוע, אווזים שוחים בו להנאתם. מסביב חורשות עצים, שבילי הליכה, בתים מטופחים, סירות. ועכשיו דמיינו עוד שבאחד הבתים הנמצאים על שפת האגם התכנסו בתחילת 1942 בכירי המשטר הנאצי ודנו בדרכים ל"פתרון הסופי" של בעיית יהודי אירופה. יפה להחריד, כבר אמרנו? הבית ההוא, שנקרא "בית ועידת וואנזה" משמש היום כמוזיאון המנציח את הזוועה שהתרחשה בו. בחדר הישיבות מופיעות תמונותיהם של כל המשתתפים ופרוטוקול הדיון. כמו כן נמצאת שם ההזמנה שנשלחה אליהם לקראת הדיון, ובה מצויין כי לאחר סיום הישיבה תוגש למשתתפים ארוחת בוקר. וכל זה קרה כאן, כמה קילומטרים דרומית לברלין. לא בפלנטה אחרת. במוזיאון יש ספרי הדרכה ושלטים בעברית, דבר שלא ראינו בשום אתר יהודי אחר בברלין. גרמניה לא שוכחת את הזוועות שחולל המשטר הנאצי. במעבר חד, עולים לרכבת וממשיכים דרומה לכיוון תחנת פוטסדאם. זוהי עיירה קטנה ומשופעת בארמונות וכנסיות מרשימות. בחרנו ללכת לארמון סנסוצי (פירוש המילה: ללא דאגות) שבנה הנסיך וילהלם כדי לגור בו עם אהובתו ולהתעסק במה שעניין אותו באמת – מוזיקה. הארמון יפה וכך גם הגנים המקיפים אותו. מומלץ להגיע בעונת האביב, אז, כמאמרה של יהודית רביץ. הירוק ירוק מאוד, שכן בדצמבר הירוק כבר לא כל כך ירוק שם. לפני שחזרנו לברלין ביקרנו בקפה וינר במרכז פוטסדאם, שמגיש עוגות משובחות וקפה טוב (אך לא דיאטטי במיוחד). ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי.

9.12, יום שישי


התחלנו במוזיאון היהודי שעוצב על ידי האדריכל דניאל ליבסקינד. במוזיאון מוצגים כלי בית יהודיים, מכתבים ששלחו יהודים שחיו תחת השלטון הנאצי לקרוביהם שברחו ממנו ותמונות שנתרמו על ידי אנשים פרטיים שונים. מומלץ לבקר. המשכנו לאיסט-סייד גלרי, שזהו חלק מהחומה המפורסמת שהושאר על כנו למטרת הנצחה וזיכרון. הקירות מלאים בציורי גרפיטי מושקעים וכדאי מאוד ללכת לאורך החומה. את ארוחת הצהריים אכלנו הפעם ברובע הטורקי במסעדת הונר-דונר (מזללת עופות) שתור ארוך של סועדים השתרך לפניה. הסיבה: באותו היום היה מבצע, 2.5 יורו לארוחה שלמה. שווה. רעבים ושמחים הלכנו לעשות קניות בניו-יורקר (בגדים) ובסטורן (אלקטרוניקה, סלולרי). ויהי ערב ויהי בוקר יום שבת.

 10.12, יום שבת


התחלנו בצ'ק פוינט צ'רלי, נקודת המעבר בין המערב למזרח בימים ההם. לידה נמצא מוזיאון החומה. במוזיאון מסופר על דרכים שונות שבהן ניסו תושבי הצד המזרחי של ברלין לברוח מאימת השלטון הסובייטי לכיוון מערב. רבים לא הצליחו ושילמו על כך בחייהם, אך יש כמה סיפורי גבורה על אנשים שכן הצליחו בדרכים יצירתיות ומשונות להגיע אל חוף המבטחים של ברלין המערבית. המוזיאון מרתק ומכיל מכוניות אמיתיות שבהן השתמשו כדי להבריח אנשים את הגבול. המשכנו לבית הקפה הכי טוב כנראה שיש בברלין (או בכלל J) שנקרא "קפה איינשטיין". נמצא כמה מטרים מהמוזיאון, ומגיש שטרודל תפוחים עם עוגת וניל מצוינים! גם הקפה שלהם טוב מאוד. ומי שבכל זאת מתגעגע הביתה, ימצא בסמוך סניף של ארומה אקספרס (כן,כן, ארומה הישראלית). סיימנו את החלק התרבותי של היום ועברנו לעסוק בענייני שופינג. אז גם היום התחלנו מגבוה: רחוב קו-דאם, ובראשו כלבו הקה-דה-וה, שמומלץ לטייל בו כי הוא מרשים ויפה, אבל שוב, לא נועד לפשוטי העם, אלא אם כן הם ממש חייבים את התיק יד שמוצע שם במחיר מבצע של 3400 יורו. כן, 17 אלף שקל לתיק. במחיר הזה אפשר לטוס 4 פעמים לברלין, כולל הוצאות J בערב הלכנו למועדון הווטרגייט המצוין שנמצא על גדת נהר השפרה. מחלון הזכוכית השקוף אפשר לראות את מי הנהר ואת הגדה השנייה, ויחד עם המוזיקה האלקטרונית המשובחת שמתנגנת והאלכוהול שזרם, זו הייתה חוויה משמחת במיוחד :) ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון.

11.12, יום ראשון



טעם הקפה של אתמול משך אותנו להתחיל את היום שוב בקפה איינשטיין, שגם הפעם היה משובח. משם צעדנו לכיוון מוזיאון "הטופוגרפיה של הטרור" המציג בסדר כרונולוגי את עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ואת מהלכי המלחמה ומה שקרה אחריה. מומלץ מאוד לבקר ולסקור את הטקסטים והתמונות במוזיאון. ניתן ללמוד הרבה על התנאים שמהווים מצע גידול למפלגות קיצוניות ואולי להפיק לקח לבאות. חלק מתמונות במוזיאון קשות לצפייה וכוללות הוצאה להורג של חפים מפשע על ידי פושעים נאציים. על מנת להשלים את הביקור במוזיאון, המשכנו לרחוב וילהלם שטרסה (הליכה רגלית) בו היו ממוקמות רוב המפקדות של המשטר הנאצי בשנות ה-40. כיום בניינים אלו משמשים למטרות אחרות, ומול כל אחד מהם מוצב שלט גדול שמסביר על ההיסטוריה של אותו בניין. מי שעובר ברחוב לא יכול לפספס את השלטים האלו. גרמניה לא שוכחת. במרחק לא רב נמצא גם הבונקר ששימש את היטלר (ע"פ סברה רווחת). הבונקר הוחרב ולא נשאר ממנו זכר, למעט שלט הסבר קטן ולא מתוחזק. מסביב לאותו מקום יש שלושה בנייני מגורים מסודרים בצורת ח'. מעניין מה חולף בראשם של דיירי הבניינים הללו, שצריכים לראות כל יום מחלונם את הזוועה. התחנה הבאה היא הרובע היהודי של ברלין. כלומר, פעם יהודי, היום יש לוחיות מוזהבות קבועות על מרצפות הרחוב ועליהן חרוטים שמות היהודים שגרו במקום ונרצחו על ידי הנאצים. הרובע כיום שוקק חיים, מלא בחנויות, מסעדות, בתי קפה, חצרות יפות (האקשה הופה). משם הלכנו ברגל ל"גן הנשים" שמציג סיפור מעט פחות מוכר מההיסטוריה של המלחמה: קבוצה של נשים גרמניות שהיו נשואות לגברים יהודיים התקוממה כאשר השלטון הנאצי לקח את בעליהן למחנה ריכוז, וערכה הפגנה בגן ציבורי. ההפגנה קיבלה תמיכה ציבורית והתעצמה עד שהנאצים החליטו לשחרר את הבעלים, ובכך ניצלו חייהם. נקודת אור. בגן יש פסלים לזכר אותה הפגנה ואומץ ליבן של הנשים להפגין מול משטר שנהג לחסל את אויביו מבית. ביקרנו גם בבית הקברות ובית הכנסת היהודי ולצערנו איננו יכולים להמליץ על ביקור בבית הכנסת, שכן לאולם בית הכנסת עצמו ניתן להיכנס רק בשבתות, ולשאר חלקי המקום הכניסה עולה יותר מדי כסף, השומרים הגרמנים זעופי-פנים והמקום מוזנח ולא מסודר. לעת ערב שבנו למסעדת VAPIANO האיטלקית האהובה עלינו. כאן סיימנו את הטיול.