הדבר הראשון שכדאי לדעת על האמפי (Hampi) הוא שמדובר במין כפר- עיירה שמפוצל לשני חלקים על ידי נהר. מגיעים לאיזור בדרך כלל באוטובוס, שמוריד את התיירים בצד ה"מקדשים" של הנהר. הרבה נהגי ריקשות יחכו לכם ברדתכם מהאוטובוס ותכלס ברב המקרים אין שום סיבה להעזר בשירותיהם.
אני ישנתי וביליתי את רב הזמן שלי בצד השני של הנהר, לא הצד שאליו מגיעים עם האוטובוס. כדי לעבור את הנהר, הולכים בערך שלוש דקות מהאוטובוס (אפשר פשוט לשאול מישהו איפה הנהר- אבל לא נהג ריקשה כי הוא יגיד שזה רחוק) ויורדים במדרגות אליו. קונים כרטיס לסירה ממונעת (10 רופי לבן אדם, 10 רופי לתיק גדול) ושטים לעבר הנהר השני (עניין של דקה וחצי). יש גם דרכים אחרות לעבור אבל לדעתי זה הכי נח. בצד הזה של הנהר (נקרא לו צד הסלעים- תבינו בהמשך למה) יש המון גסטהאוסים ומסעדות על הרחוב הראשי וגם כאלה שיורדים ממנו. אני ישנתי בבקתה קטנה, עם שירותים ומקלחת משותפים מחוץ לחדר ושילמתי 150 רופי ללילה. אבל יש גם מקומות יותר שווים, אפילו עם מים חמים (בערך 600 רופי ללילה) . יש כמה דברים מגניבים בהאמפי אבל הראשי שבהם הוא ללא ספק סצנת המטפסים. האמפי הוא איזור טיפוס פופולרי ונחשב לאיזור קשה יחסית, אבל גם למטפסים מתחילים יש מה לחפש. אני טיפסתי קצת עם אנשים מגניבים שפגשתי, שכבר הכירו את האיזור וידעו להגיד לי מה מתאים לי ואיך לטפס. אם אתם רוצים לנסות לטפס ואין לכם עם מי, אפשר לגשת לאחד משני מקומות: תום וג'רי, מקום שמשכיר מזרנים, ספרים ונעליים, ויכולים גם לקחת אתכם לשיעור טיפוס (נראה לי שזה עולה בערך 500 רופי). החנות נמצאת על הרחוב הראשי וכולם מכירים את תום וג'רי (ככה הם קוראים לעצמם) אז לא יהיה קשה למצוא. יש עוד חנות טיפוס שנראית קצת יותר מקצועית בהמשך הרחוב הראשי לכיוון האגם (שעליו נדבר עוד מעט). אני לא זוכרת את השם, אבל גם שם אפשר להשכיר מזרנים ונעליים והם אפילו יכולים לתקן לכם את הנעליים אם הבאתם מהבית וחוררתם אותן בטיפוס אינטנסיבי.
חשוב- לא להישאר באיזור הטיפוס אחרי רדת החשכה. אומרים שיש חתולים גדולים שאוכלים שם כלבים. למרות שאין לי מושג אם זה נכון, זה נשמע די אמין.
חוץ מטיפוס, אפשר גם תמיד לנסוע לאגם. אני לקחתי טוסטוס כל כמה ימים ונסעתי לבד או עם חברים אבל אם אתם לא יודעים לרכב או לא רוצים אפשר לקחת גם ריקשה. יש כמה "ספוטים" שאנשים יושבים בהם מסביב לאגם- קופצים למים מהסלעים או שסתם יושבים עליהם ושומעים מוזיקה. לבנות אני ממליצה לא להגיע לבד לאגם למרות שגם את זה עשיתי... מדי פעם מגיעים הודים לאיזור ועומדים להסתכל וזה פחות נעים. כתוב על הסלעים מסביב לאגם שהשחייה אסורה ושיש תנינים.
לא יודעת עד כמה המידע הזה מהימן, ושמעתי עד היום את כל השמועות האפשריות- חלק אומרים שמדובר בכיתוב מטעה שמנסה להפחיד תיירים כדי שלא יטבעו. מאחרים שמעתי שאכן נצפה תנין באיזור. אני בעצמי מעולם לא ראיתי תנין בהאמפי, במים או אחרת.
ועוד כמה המלצות לא קשורות? ללכת להכין לוכדי חלומות אצל עמית (הודי חמוד עם חנות תכשיטים שרק בא לחזור אליה על הרחוב מול גסטהאוס "מוגלי"), ללכת לאכול בfunky monkey בצד המקדשים, לנסוע לעיירה הקרובה, אניגונדי, עם אופנועים, וללכת למפעל שמכינים בו דברים מעלי בננה (אני לא הייתי ומצטערת עד עכשיו כי שמעתי שזה מגניב רצח.
וכמובן, אסור לכם לפספס את הג'אם סשן על הסלעים שיש כל יום בשקיעה. אפשר להביא כלי או סתם לבוא ברגל או עם טוסטוס, לעלות למעלה בזהירות ולראות את השקיעה המהממת עם כוס צ'אי מתוק.
החלק הכי מגניב בכל החוויה ההאמפית הזאת הייתה כשהזמינו אותי לחתונה הודית! אם יוצא לכם לשמוע על משהו כזה, כמובן שתסעו! אני אפילו קניתי סארי לכבוד המאורע החגיגי, והנשים ההודיות בחתונה הלבישו ואיפרו אותי ואפילו סידרו לי את השיער. הוזמנו על ידי עובד של אחד הגסטהאוסים, והחתונה הייתה של בני דודים שלו (שניהם התחתנו באותו היום אם שתי נשים שונות). האורחים בחתונה מאוד התרגשו שבאנו, והילדים רק רצו לדבר איתנו והיו מקסימים. ובסוף קיבלנו תאלי על עלה בננה! בקיצור- היה מהמם.
אה, ואל תשכחו ללכת לראות את המקדשים!
מאחלת המון הצלחה, ומקנאה קצת.
מרים
