לאוס – שבועיים בצפון מזרחה של לאוס

בפברואר 2016 יצאנו בני זוג (בני 50+) לטיול בלאוס.

מסלול הטיול נקבע לפי שני אילוצים עיקריים:

1. מגבלת זמן – עד שבועיים
2. הרצון לבקר במישור הכדים (Plain of jars)

החלטנו על טיול תרמילאים שמטבעו מחבר את המטייל להוויה המקומית ויוצר מפגשים מעניינים עם מטיילים אחרים.

נקבע מסלול מעגלי כדלקמן:

• לואנג פראבאנג ( Luang Prabang)
• נונג קיו (Nong khiaw)
• מונג נואי (Muang Ngoi)
• ספארי לילה נאם נארן באזור הלאומי המוגן Nam Et-Phou Louey) )
• מישור הכדים וסביבתו
• חזרה ללואנג פראבאנג

מזג האוויר בתקופה זו – נעים ואף חמים במקצת באזורים הנמוכים של לואנג פראבאנג ונונג קיו, קריר למדי באזורים הגבוהים של נאם נארן ומישור הכדים. התקופה היא תקופה יבשה ולכן גשם לא ירד למעט טיפטופים קלים באזור מישור הכדים. הלבוש המתבקש הוא בהתאם: בגדים קצרים אך גם סווטשרט ומעיל פליז. רצוי להיות מצויד גם במעיל קל עמיד לגשם.

הגעה

טיסה מתל אביב לבנקוק. שהיית לילה בבנקוק ולמחרת טיסה של כשעתיים בחברת התעופה הלאית הלאומית לאו איירליינס ללואנג פראבאנג.

שדה התעופה הקטן ממוקם בעמק מצפון ללואנג פראבנג במרחק של כ 15 דקות נסיעה ממרכז העיר. השדה נקי ומסודר. בביקורת הדרכונים משלמים 31 $ ומקבלים ויזה ל 30 ימים. החלפנו מעט דולרים לקיפ לאי (שער של 8100 קיפ ל 1 $). פקיד היושב מאחורי דלפק ביציאה מהטרמינל מנהל את ההסעות מהשדה לעיר, והוא שהפנה אותנו לרכב הסעה למלון , אותו הזמנו מראש בארץ.

התהליך כולו היה קצר ענייני וברור.

לואנג פראבאנג .שלשם הנוחות תיקרא בהמשך הבלוג – לואנג.

למרות היותה העיר השנייה בגודלה בלאוס, היא עיר קטנה יחסית. החלק היותר מעניין ומתויר, מצומצם למעין חצי אי שנוצר בין הנהרות מקונג ((Mekong וקאן (Khan).

מגוון אפשרויות הלינה הוא גדול, החל ממלונות יוקרה ועד גסט-האוסים זולים. אנחנו הזמנו עוד מהארץ חדר במלון Belle Rive הצופה אל המקונג ונמצא בחלקו המרכזי של חצי האי. מלון נעים נקי ושקט, אסתטי מאוד לטעמנו. החדרים דו-מפלסיים וארוחת הבוקר מוגשת מעבר לכביש במרפסת הצופה אל המקונג. המיקום, העלות ויחס הצוות נותנים תמורה מצוינת למחיר – 185$ ללילה.

באופן כללי ניתן לומר שהעיר נעימה, שקטה למדי, נקיה, בנויה מבנים נמוכים בני קומה או שתיים שעוצבה במידה רבה בתקופת היותה קולוניה צרפתית. האזור התוסס של העיר נמצא באזור שוק הלילה שבין הארמון (היום מוזיאון) לבין גבעת פו-סי (Phousi Hill). האזור השקט יותר נמצא בחלק הצפון מזרחי של חצי האי. מרבית האתרים המעניינים בעיר נמצאים במרחק הליכה מרוב המלונות

כך שאין צורך בתחבורה בתוך העיר עצמה, אם כי קיימת תמיד אפשרות לעצור או להזמין טוק טוק לנסיעה קצרה.

רחוב בחלק הצפוני של לואנג

לאחר התארגנות קצרה במלון יצאנו לשוטט בעיר. בתחילה פנינו למקדש סמוך המוגדר כמקדש היפה ביותר בלואנג, Wat Xiengthong. רחבה גדולה בצפון מזרח חצי האי עליה בנויים מספר מבני פגודה מרשימים. עלות הכניסה – 20,000 קיפ לאדם. משם המשכנו לטייל, טיול נינוח ומוצל לאורך המקונג השופע פעילות, סירות העושות דרכן במעלה ובמורד הנהר, מעבורת שחוצה הלוך ושוב מהגדה המזרחית למערבית ופורקת בכל עגינה מטען ואנשים, רובם מקומיים רכובים על אופנועים. ישבנו על גדר אבן נמוכה וצפינו בשמש השוקעת מאחורי ההרים מעבר למקונג. לעת ערב, הרחוב על גדת המקונג שוקק חיים. שפע מסעדות פתוחות לשמיים פזורות על שפת המדרון הפונה אל הנהר, מלאות בתושבים מקומיים ותיירים. ועל הכל שורה תחושת שלווה ורוגע.

המשכנו אל שוק הלילה התוסס, גן עדן לקניות, הנמצא בחלק הדרום מערבי של חצי האי. בסמוך לשוק הלילה ישנה שורה של דוכני פירות בהם ניתן לשתות מגוון שייקים של פירות טרופיים שנסחטו במקום – נקודת חובה לכל תייר צמא. אפשרויות לארוחת ערב מגוונות מאוד, שפע של מסעדות ודוכנים ברחובות הסמוכים לשוק הלילה. פנינו לאחד הדוכנים בתחילתה של סמטה הפונה ממרכז שוק הלילה מערבה. לפני הדוכן השתרע תור של תרמילאים עליזים. קיבלנו צלחת ומילאנו אותה במגוון מאכלים מקומיים (ללא בשר), הוספנו שני בקבוקי בירה וקיבלנו ארוחה טעימה ומשביעה בעלות של 20,000 קיפ לאחד (עשרה שקלים). ישבנו עם עוד כ-30 מטיילים משני צידי שולחן ארוך, באווירה ססגונית ובליל שפות, מה שתרם לחוויית הסעודה.

מסעדת רחוב בלואנג פאראבנג

למחרת השכמנו בשעה חמש וחצי בבוקר, יצאנו אל הרחוב הראשי (Thanon Sakkarine) כדי לראות את תהלוכת הטאג באט המתקיימת בכל בוקר עם זריחה. נזירי המנזרים בלואנג, כחלק משגרת יומם, יוצאים בשורות ארוכות ממנזריהם וצועדים לאורך רחובות העיר כשהם יחפים ולבושים בגלימות כתומות ונושאים קערות ריקות. תושבי העיר והתיירים יוצקים אורז בכל קערה וקערה. לאורך מסלול הצעידה הבחנו שהנתינה איננה חד צדדית. בצידי הדרך עומדים גם ילדים שחזותם אומרת עוני והנזירים מוציאים מכליהם חלק מהאוכל שקיבלו ומכניסים לשקיות פלסטיק שהילדים פותחים לפניהם. תהלוכה ססגונית ומעניינת שכדאי לצפות בה למרות השעה המוקדמת.

לאחר ארוחת הבוקר במרפסת הצופה אל המקונג הזמנו (באמצעות פקידת הקבלה במלון) טוק טוק שייקח אותנו למפלי קואנג סי Kuang Si)) הנמצאים במרחק של 32 ק"מ מהעיר. העסקה הייתה כדלקמן: הטוק טוק לוקח אותנו למפלים, ממתין לנו ככל שידרוש ומחזיר אותנו למלון. ניתן לוותר על שרותי המלון בעניין זה, אפשר פשוט לעצור את אחד הטוק-טוקים ברחוב ולבקש את ההסעה למפלים. אפשרות אחרת היא לצאת למפלים בטיול יום שמאורגן ע"י כל אחד ממשרדי הנסיעות הרבים הפזורים לאורך הרחוב הראשי והרחובות הסמוכים.

הטוק טוק עשה דרכו בתחילה בתוך לואנג כשהוא עובר בחלקי העיר הפחות מתוירים ואח"כ המשיך בנסיעה אל מחוץ לעיר בין כפרים ושדות עד שהגענו לכפר בכניסה לשמורה. שפע של דוכני מזכרות ואוכל קידם את פנינו.

יחסית מוקדם ובשמורה מעט אנשים. חלקם כבר התרחצו בברכות הטורקיז למרגלות המפלים. עלינו עד המפל העליון הגבוה מכולם. המפלים אומנם אינם גבוהים במיוחד, אך מרשימים בצורתם ובצבעם, צבע טורקיז עז. רוב המטיילים עוצרים למרגלות המפל הגבוה. אנחנו העפלנו לראשו. ניתן לעשות זאת הן מצידו הימני של המפל והן מצידו השמאלי. הצד השמאלי נוח יותר לטיפוס וכולל מדרגות עץ בחלק מהמסלול. ממרום המפל נפרס נוף יפה של האזור. במימי הנחל שמעל למפל ראינו רפסודה ומעליה שלט המפנה למקורות הנחל. בעל הרפסודה, אדם מבוגר שאינו דובר אנגלית השיט אותנו תמורת 10,000 קיפ (5 ₪) במעלה הזרם עד לנקודה שממנה ניתן להגיע רגלית למקורות. העדפנו להישאר ברפסודה ולעשות דרכנו באיטיות חרישית חזרה לראש המפל. כשירדנו לאחר כשעתיים הייתה כבר שעת צהריים, מספר המבקרים היה גדול לעין ערוך מאשר בכניסתנו אבל עדיין לא היה צפוף מידי. נהג הטוק – טוק המתין לנו, כמוסכם, מנמנם על ערסל שפרס בחלק האחורי של רכבו. לקראת צהריים הגענו חזרה למלון.

מפלי קונג סי

מהמלון המשכנו רגלית לארמון המלך לשעבר, כיום המוזיאון הלאומי. המבנה משמר את מראה הארמון, ריהוטו ואופי הפעילות במקום בתקופת המלוכה. נחמד, נותן מושג על עברה של העיר ודייריה האריסטוקרטים. אבל לא מרשים במיוחד.

מהמוזיאון וממש מול פתח הכניסה אליו, מובילות מדרגות אל הר פו – סי (Phousi Hill), גבעה המתרוממת מעל מרכז העיר, ובראשה מבנה תפילה קטן. מראש הגבעה נשקף נוף יפה של העיר וסביבותיה וכן חלקים מהמקונג.

גם כאן, כמו בכל מקום בלאוס שאליו נוהגים להגיע תיירים, יש צורך בדמי כניסה. שילמנו 20,000 קיפ (עשרה ₪) ועלינו במדרגות המובילות אל ראש הגבעה. בשעות אחה"צ המאוחרות לפני השקיעה המקום הומה אנשים שבאו לצפות בשקיעה מעל המקונג. המלצתנו להגיע מוקדם יותר וליהנות מהנוף הנשקף בשקט יחסי, וכמובן להמתין לשקיעה העגולה והמושלמת הנעלמת במקונג.

לקראת חשכה ירדנו מצידה האחר של הגבעה לכיוון נהר Khan, פסענו לאורך הנהר ופנינו לביקור נוסף בשוק הלילה התוסס.

נונג קיו Nong Khiaw))

מלכתחילה תכננו לשוט במעלה Nam Khan (נהר חאן) כשבע שעות לנונג קיו אלא שהתברר לנו שמאז נכתב המדריך של לונלי פלנט ב 2013 התחוללו בלאוס שינויים רבים אותם אגב חווינו לאורך כל הדרך. כיום כבר לא ניתן לעשות את הדרך בסירה מפני שסכר נבנה במעלה הנהר. לכן קנינו באחת מסוכנויות הנסיעות כרטיסי נסיעה במיניוואן מלואנג פראבאנג לנונג קיו. הכרטיס 85,000 קיפ לאחד כלל גם איסוף מבית המלון לתחנת המיניוואנים המרכזית הנמצאת מספר ק"מ מדרום למרכז העיר.

נוסעי המיניוואן היו תרמילאים צעירים ממקומות שונים בעולם שמטיילים במזרח תקופות ארוכות, וביניהם, איך לא, גם זוג ישראלים צעירים. הנסיעה, בכביש מתפתל אבל סביר, נמשכה כארבע שעות עם עצירה אחת. בסופה הגענו לתחנת האוטובוס המרכזית בכניסה לנונג קיו.

העיירה הקטנה נונג קיו שוכנת על שפת נהר או (Nam Ou) ובשל מיקומה על ציר התיירות צפונה ומזרחה היא נוחה מאוד למטייל. ניתן למצוא בה מגוון גסט-האוסים, חלקם יקרים יותר ורובם זולים ומתאימים לתרמילאים צעירים. ריכוז הגסט-האוסים הגדול נמצא מעבר לגשר, מדרום לנהר במרחק קילומטר אחד מתחנת האוטובוס. גסט-האוסים נוספים מרוחקים יותר זה מזה נמצאים על גדת הנהר הצפונית. הזמנו מראש באמצעות Booking. Com מקום בגסט-האוס בשם Nam Ou River Lodge. הנמצא על שפת הנהר, במרכז העיירה. כשהגענו התברר לנו שלמרות הרישום המוקדם באינטרנט בכלל לא מצפים להגעתנו. מתברר שהזמנת מקום ללא תשלום מראש (ומחוץ לערים אין כמעט אפשרות לשלם באשראי) כמוהו כמו לא להזמין מקום כלל. למרות זאת נמצא לנו חדר נוח אם כי בסיסי ביותר בקומתו השנייה של מבנה הפונה לנהר. בחזית המבנה מרפסת מזמינה לישיבה ולשיחה עם אורחי המקום האחרים. המקום השקט, הנהר הירוק הזורם לאיטו וההרים המרשימים והמוריקים בגדה הנגדית מקנים תחושת שלווה משכרת. העלות – כ 20 $ ללילה, לא כולל ארוחת בוקר.

מבט אל הנהר מהגסט-האוס בנונג קיו

ברחוב הראשי של נונג קיו ובעיקר בסמוך לגשר משני עבריו יש מספר משרדי נסיעות בהם ניתן לרכוש כרטיסי נסיעה להמשך. התרשמנו שעדיף לפנות לסוכנות נסיעות בעניין זה ולא לסמוך על המידע והנכונות לעזור בתחנת האוטובוס המקומית (שם נאלצנו להעיר את הקופאי משנה עמוקה כדי לברר מתי מגיע האוטובוס, והמידע שקיבלנו נראה לנו לא אמין). בין השאר ניתן לרכוש במשרדים אלו מגוון סיורים מודרכים, ולשכור סירות עם משיט לנקודות טיול שונות לאורך הנהר. במשרד הנסיעות Adventure השייך לבעלים המפולפל של הגסט-האוס שבו התארחנו רכשנו כרטיס שייט למונג נוי וכן טיול ל-"מאה המפלים" ליום שאחרי.

את היום הנוכחי סימנו בארוחת ערב פשוטה וטעימה על מרפסת מסעדה המשקיפה לנהר.

ביום המחרת הלכנו למשרד הנסיעות Adventure שהפנה אותנו אל רציף הסירות. הסיכום היה שישיטו אותנו למונג נוי(Muang ngoi) , כפר קטן ומבודד במעלה הנהר, והמשיט של הסירה ימתין לנו ליד הכפר עד שנחזור. הבנו גם שהסירה מיועדת לנו בלבד. לבסוף התברר שאנחנו לא לבד בסירה , אבל שאר פרטי העסקה מומשו כפי שסוכם.

ההפלגה בסירת עץ ארוכה וצרה במעלה הנהר ערכה כשעה. מידי פעם התגלו לצד הנהר כפרים קטנים בנויים בתי קש. בהמשך הלך והתגלה הכפר מונג נוי הבולט במבני האבן שלו , כמה עשרות מטרים מעל הנהר. הסירה התחברה במהרה למזח עץ. קבענו עם המשיט שנגיע בסביבות 4 אחה"צ ועלינו במדרגות המובילות אל הכפר. הכפר מונג נוי בנוי בעיקרו מרחוב אחד לא סלול ומשני צידיו מבנים שחלקם משמשים כגסט-האוסים ומסעדות. תרנגולות מתרוצצות ברחוב ותחושה של עצלות וחוסר מעש שורה במקום הקטן הזה. לאחר תה של בוקר התחלנו לצעוד אל הכפר ban na.

מזח העגינה במונג נוי

הדרך רחבה וברורה, מוקפת הרים משוננים. ההליכה קלה ונעימה. גם כאן באופן בלתי נמנע , בסמוך למערה הנמצאת על אם הדרך, ממנה נובע מעיין, נאלצנו לשלם את 20,000 הקיפ על מנת שנוכל להמשיך הלאה. בהמשך הופך הגיא לעמק רחב ולצד השביל הופיעו שדות אורז רחבים.

הכפר Ban na הוא כפר מסורתי בנוי מבני עץ וקש מוגבהים על כלונסאות. גסט-האוס אחד עם מרפסת ישיבה פונה לנוף שדות האורז. הזמנו אוכל ושתייה וצפינו במראה הפסטורלי של השדות ושיירת הפרות מגודלות הקרניים החוזרות מהמרעה.

במרחק-מה מ-Ban na יש כפר קטן עוד יותר, שאליו מגיעים עוד פחות מטיילים אבל בשל האילוץ לחזור בזמן לסירה ויתרנו עליו.

הסירה והמשיט חיכו לנו במונג נוי כמצופה, ולעת ערב הגענו חזרה לנונג קיו.

בערב הלכנו לאכול במסעדה בבעלות מערבית בשם Co co home . השרות היה איטי, והאוכל המתוחכם משהו לא ערב לחיכנו. המחיר לעומת זאת היה יחסית גבוה.

למחרת התייצבנו בנקודת המפגש עם הקבוצה הקטנה איתה היינו אמורים לצאת לטיול "מאה המפלים". היינו 10 ישראלים – 8 צעירים בני 20 וקצת ואנו הקשישים בני החמישים פלוס. כמובן שאת המקומות היותר נוחים בסירה השאירו לנו. (הופתענו שחוץ מישראלים סקרנים אף תייר אחר לא נרשם לטיול.)

לאחר הפלגה של כחצי שעה הגענו לכפר Don – khoun , כפר מסורתי קטן שבמרכזו שיחקו ילדים. אנשי הכפר נראו מבצעים מלאכות מסורתיות כגון קליעת סלים וחיתוך עלים. מקדש בודהיסטי עומד בשיממונו בסמוך לכניסה לכפר. המתנו למורה הדרך אשר הגיע יחף ושתקן ונשא סכין חיתוך גדולה בחגורתו.

התחלנו ללכת אחריו. בתחילה, הדרך עוברת בגיא רחב ולאורכו שדות אורז המשמשים למרעה לתאואים. לצד הדרך מתחת לסככת קש עמל נפח צנום על חישול גרזן מעל מדורה לוחשת שקמה לתחייה כל אימת שנפח במפוח. בהמשך, הדרך הפכה להיות תלולה והגיא צר עד אשר נכנסנו אל נחל שוצף מוקף צמחיה עבותה. פילסנו דרכנו בתוך הזרם תוך שאנו מטפסים במעלה המפלים שלאורך הנחל. חוויה רטובה ולא קשה במיוחד למטיבי לכת. בקצה העלייה, בקרחת יער קטנה הצופה אל רכס הרים, ישבנו לאכול ארוחת צהריים (נודלס וירקות) אותה סחב המלווה של הטיול על גבו לאורך כל הדרך. זאת גם הייתה הזדמנות לערוך הכרות מעמיקה יותר עם המשתתפים האחרים, שכולם מטיילים כבר מספר חודשים במזרח.

מסלול מאה המפלים

הדרך חזרה לכפר הייתה כולה ירידה ולאחר זמן קצר נפרדנו ללא אומר ממורה הדרך שחזר לעיסוקו.

אחה"צ הגענו חזרה לנונג קיו. את שארית הערב בילינו על מרפסת הגסט-האוס באכילת פירות טרופיים עסיסיים שקנינו קודם-לכן, מביטים בנהר הזורם מולנו ומשוחחים עם זוג מטיילים הולנדי שבחר לבלות את אחר הצהריים כמונו.

את ארוחת הבוקר סעדנו ב- "Delilah" שהיא אכסניית טיילים ומסעדה המהווה נקודת מפגש פופולרית לטיילי המזרח. אחר כך חצינו את הגשר וחיפשנו לימינינו את השביל המוביל ל View point, נקודת תצפית בראש אחד ההרים המקיפים את הכפר. שלט באנגלית ציין את נקודת הכניסה לשביל. שילמנו את דמי הכניסה, 20,000 קיפ, ובתמורה קיבלנו מקל הליכה. השביל ברור ונוח מוקף צמחיה עבותה. העלייה לעיתים תלולה למדי. במחצית הדרך לערך ישנה נקודת מנוחה עם ספסל במבוק לרווחת המטפסים, מקום מצוין לפגוש מטיילים נוספים ולהחליף חוויות. בראש ההר, מפנה היער מקומו לסלעים חשופים. על אחד הסלעים הגבוהים בנויה מרפסת תצפית מוצלת ממוטות במבוק. הנוף מרהיב: למטה משתרעים הכפר והנהר, ורחש מנועי הסירות נשמע כאן כמו מסוקים. ובמרחב למלוא העין רכסי הרים שנמוגים באופק. העלייה לתצפית היא להערכתנו בדרגת קושי בינונית.

מרפסת התצפית מעל נונג קיו

ירדנו חזרה לכפר. סעדנו ארוחת צהריים טעימה מאוד במסעדה ההודית, Channai (צמחונית) .

מול המסעדה יש משרד נסיעות. נכנסנו וקנינו כרטיסים ליום למחרת לאוטובוס ל- Vieng thong, העובר בעיירה רק פעם ביום, ב:12:30. נציין כי נסיעה לויינגתונג היא בכיוון המנוגד לנתיב הנסיעה של מרבית התיירים. ויינגתונג היא נקודת המוצא לסיור בשמורת Nam-neran.

בשעה 12:30 התייצבנו בסוכנות הנסיעות שמול המסעדה ההודית, וחיכינו לאוטובוס. הוא הגיע בשעה 2 (בלאוס לא ממהרים!) הנהג קשר את תרמילינו על הגג ואנחנו התיישבנו ברכב מתכוננים לנסיעה של כ-6 שעות. הנסיעה התנהלה בנחת בכביש שבאופן מפתיע היה סלול היטב . קילומטרים ספורים לפני שהגענו לויינגתונג המיניבוס קרס על גחונו. כל הנוסעים יצאו החוצה והתיישבו לצד הדרך. הנהג בעזרת כמה בחורים ניסה לתקן את הרכב אך לא הצליח, הזמן חלף והתחיל להחשיך. הבנו שאם לא ניקח את היוזמה לידנו, נאלץ להישאר במקום זמן רב וחששנו שנפסיד את הסיור בשמורה. התקשרנו ל,Phatsa מדריכה בשמורת Nam-neran, הסברנו לה שנרשמנו לסיור שיוצא למחרת בבוקר אך אנו תקועים לא רחוק מהעיירה . לא חלף זמן רב והיא הופיעה עם Sovvin ,מדריך נוסף, שניהם על אופנועים , והם הסיעו אותנו לויינגתונג רכובים על אופנועים.

ספארי לילה בשמורת Nam-neran

העירה Viengthong כמעט איננה מתוירת, אותנטית מאוד, ומהווה תחנת מוצא למעוניינים לחוות את חוויית ספארי הלילה.

הרעיון העומד מאחורי המיזם של ספארי הלילה הוא להפוך את ציידי השמורה החיים בכפרים באזור לשומרי החי והצומח על ידי הפיכתם למלווי תיירים. ככל שהתיירים מדווחים על מספר גדול יותר של בעלי חיים שנראו - כך שכרם של המלווים עולה. המלווים לפיכך יהיו מעוניינים לשמור את אוכלוסיית החי והצומח ולא לפגוע בה.

את ההרשמה לספארי עשינו באינטרנט עוד מהארץ. למרות העלות הגבוהה יחסית, 1,400,000 קיפ למטייל, חשבנו שנוסף לחוויה עצמה, ראוי לתמוך במיזם מסוג זה.

היצע המלונות בווינגתונג קטן מאוד ובמלון שאליו הגענו היינו האורחים היחידים. מאחר שהגענו בשעת ערב מאוחרת, המסעדות הבודדות ברחוב היו סגורות. למזלנו היו בתרמילנו מיני חטיפים ונשנושים שקנינו בדרך. במשך הלילה נשמעו ללא הרף קריאות תרנגולים מכל עבר. עם שחר התעוררנו לצלילי מארש צבאי שבקעו, התברר לנו, מרמקולים ענקיים שעומדים ברחוב. עד מהרה התחלף המארש בנאומים נלהבים בלאית, שנשמעו בכל רחבי העיירה. ארוחת בוקר במסעדה מקומית, מול המלון: חביתה. אין קפה, יש תה. אין לחם, יש אורז. (בעיירות המרוחקות ממרכזי התיירים ניכרים עדיין מאפייני הקומוניזם.)

בתחנת האוטובוס בווינתונג פגשנו את Sovvin המדריך בשמורה, ונסענו איתו במיניבוס לכפר Ban son koua , שממנו מתחילים את השייט לשמורה. שני זוגות נוספים הצטרפו אלינו. ירדנו לנהר. כל זוג קיבל סירת עץ ארוכה אותה משיטים שני שייטים, אחד מאחור אחראי על המנוע , והשני מקדימה הודף את הסירה במוט מסלעים הצצים מעל המים הרדודים יחסית.

שמורת Nam-neran

לאחר שייט של כשעתיים במעלה הנהר, ירדנו לגדת הנהר, ל- camp - מישטח ובו מספר בקתות קש, שרידים של כפר השייך לשבט לאו לום שהיה במקום עד לפני שנים לא רבות. התמקמנו בבקתות. לקראת ערב חזרנו לסירות והמשכנו לשוט במעלה הנהר. פה ושם ראינו בעלי כנף בעיקר. עם רדת הלילה חנינו שוב לגדת הנהר. השייטים פרסו על הקרקע עלי בננה גדולים, והניחו עליהם מנות בשר (שנמנענו לאכול) ואורז. לאחר הארוחה חזרנו לסירות ושטנו בשקט ללא מנועים במורד הזרם. צוידנו בפנסים. ההנחיה היא להדליק אותם ברגע שבו אחד המשייטים מזהה בעל חיים, ולכוונם לנקודה המוארת ע"י המשיט. הפנסים נדלקו פעמים רבות במהלך השייט אבל כל שראינו אלו עיניים נוצצות בלילה המביטות אלינו.

לקראת חצות שבנו לבקתות.

למחרת בבוקר התעוררנו לארוחת בוקר מסביב למדורה, מוגשת על עלי בננה. לאחר מכן ערכנו סיור בסביבת הכפר הנטוש שצמחייה סבוכה של יער-גשם השתלטה עליו. מצאנו סטופה בתוך היער, שרידי מבנים ומטעים. לקראת צהריים עלינו לסירות ושטנו במורד הזרם חזרה ל Ban son koua.

לסיכום – ספארי זה לא היה, כי חיות כמעט ולא ראינו, אבל חוויה מיוחדת בהחלט כן.

ב Ban son koua המתנו מספר שעות לאוטובוס היחיד שאמור היה לעבור באותו יום לכיוון Ban kohing. היינו חייבים להגיע בהקדם ל- Ban kohing כדי לתפוס אוטובוס – שגם הוא עובר פעם ביום – לעיר Phonsavan, שממנה יוצאים לטייל במישור הכדים.

ההמתנה לאוטובוס ב Ban son koua התארכה מאוד, ולאחר שהאוטובוס בושש מלהגיע , ומחשש שנפספס את האוטובוס ל- Phonsavan , שוב נחלץ לעזרתנו Sovvin ובעזרת אופנוע נוסף שגייס מבין תושבי הכפר הסיע אותנו ל- Ban kohing .

Ban kohing הוא כפר פצפון. היה קר, וקבוצה קטנה של מקומיים שהסתופפה מסביב למדורה הזמינה אותנו להצטרף. ישבנו עמם על שרפרפים קטנים , דיברנו בשפת הידיים והחלפנו כמה מילים באנגלית רצוצה עם נערה במדי בית ספר ששאר הנוכחים עודדו אותה לדבר איתנו.

המיניבוס הגיע. הנסיעה לפונסוואן נמשכה כ-4 שעות כולל עצירה בדרך בדוכני פירות ואוכל.

פונסאוואן Phonsavan  ומישור הכדים Plain of jars

העיר פונסאוואן מהווה בסיס יציאה לטיול במישור הכדים. יש בה מספר בתי מלון וגסט-האוסים ברמות שונות. אנחנו בחרנו עוד מהארץ באמצעות com. Booking בגסט-האוס שרבים מהמטיילים המליצו עליו – Nice guest house. גסט-האוס בסיסי אך נעים במרכז העיר, ברחוב הראשי. הרחוב סואן מאוד. העיר סבלה מהפצצות מאסיביות של ארצות הברית במלחמת ויאטנם, וכיום בכל אשר תפנה תראה פצצות מפורקות וחלקי פצצות המשמשים פסלים, עציצים, עמודים, וקישוטי קיר. מול הגסט-האוס מצאנו בית קפה מערבי עם עוגות סטייל אירופה, מוזיקה מודרנית (וקצת רועשת מדי לטעמנו) ואינטרנט חופשי. המקום נקרא Cranky ומנהלת אותו בחרה לאית דוברת אנגלית שוטפת.

ברחוב יש מבחר מסעדות. אהבנו לשבת במסעדה The Crater. הכניסה למסעדה מעוטרת בחלקי פצצות שהוסבו לאדניות פרחים ("פרחים בקנה") , המסעדה שקטה ונעימה ויש בה כוננית ספרים לשימוש הסועדים. האוכל די-טעים ולא יקר.

למישור הכדים יצאנו ביום שלמחרת, עם מדריך מקומי שהציע את שירותיו בגסט-האוס ונהג. הרכב היה גדול ונוח. תחילה היה עלינו לבצע כמה סידורים אדמיניסטרטיביים במשרד התיירות המנפיק רישיונות טיול באזור, ועשינו זאת בקלות ובמהירות בעזרת המדריך, מיסטר יאנג..

מישור הכדים הוא מישור גדול בו מפוזרים אלפי כדי אבן ענקיים ומיסתוריים שעד היום אין יודעים למה שימשו ואת מי. הכד הגדול שבהם שוקל 6 טונות. ארכיאולוגים מתארכים את הכדים למאה החמישית לפני-הספירה, אבל רמת המסתורין סביב ההיסטוריה של המקום גבוהה בהעדר הבנה או הסכמה למהות שימושם של הכדים, בידי מי הונחו במקום במאמץ אדיר שכזה ומדוע.

הכדים מרוכזים בארבעה ריכוזים במישור, במרחק כמה דקות נסיעה זה מזה. כל ריכוז והמאפיין שלו. באתר אחד נטועים הכדים בתוך חורש עצי פיקוס ששורשיהם פילחו חלק מהכדים והם חובקים כדים אחרים ויוצרים יצירות פיסוליות יפהפיות. באתר 16 הכדים עשויים גרניט בעוד שבשאר האתרים הם עשויים גיר. הכד הגדול ביותר נמצא באתר 1 . באתר אחר הפרוס על פני גבעה חשופה ומוארכת מפוזרים מאות כדים בין מכתשים עמוקים, שרידי הפצצות ממלחמת ויאטנם. במרכז האתר הזה ראינו משלחת ארכיאולוגית חופרת במקום בניסיון נוסף לגלות חלק מצפונותיו. בצמוד לאתר יש מערה ששימשה מקלט לתושבי הכפר הסמוך בזמן ההפצצות ומשמשת כיום כמחסן פסלי בודהה שיצאו משימוש.

מישור הכדים, מקום חפירת המשלחת הארכיאולוגית

אתרים נוספים בקרבת מקום שביקרנו בהם באותו יום עם המדריך: That foun stupa , סטופה עתיקה (מהמאה ה-15), בודדה ועזובה אך מרשימה, נישאת על גבעה ומנומרת במיני צמחים הגדלים על כתליה. במרחק לא רב מהסטופה - מקדש Muang khoun . קירות המקדש נהרסו בהפצצות מלחמת הודו-סין אך פסל בודהה גדול ומרשים, יושב בשיכול רגליים, ניצב על כנו ומשקיף על המרחב הפתוח.

מקדש Muang khoun במישור הכדים

לקראת ערב חזרנו לפונסאוואן. שוטטנו בשוק המקומי הסמוך לגסט-האוס, שוק אותנטי ומעניין ובו דוכני מזון, ביגוד ואף מספרות פתוחות לשמיים.

בגסט-האוס הזמנו נסיעה ללואנג פראבאנג.

חזרה ללואנג פראבנג

מיניבוס הגיע (בזמן!) לאסוף אותנו מהגסט-האוס. יש לציין שבכל הנסיעות עד כה כלי הרכב היו נוחים ,וגם אם היו מלאים, רמת הצפיפות הייתה סבירה. הדרך ללואנג נמשכה כשבע שעות, בכביש מפותל מאוד ובנוף הררי יפה. כל הנוסעים, למעט בחור הולנדי ואנחנו, היו מקומיים. אישה אחת הרגישה רע מהפיתולים ורקקה כל כמה דקות מהחלון החוצה. מדי כמה שעות הנהג עצר ליד מסעדת-דרכים קטנה.

הגענו למלון Maison souvanaphoum שהזמנו עוד מהארץ. מלון יקר יחסית הממוקם בחלק הדרומי של לואנג. לטעמנו התמורה לכסף הייתה פחות טובה מהמלון הקודם שבו התאכסנו בימים הראשונים לשהותנו בלואנג, הן בשל המיקום והן בשל היחס החנפני עד זרא של עובדי המלון. אבל מכל היבט אחר הוא בהחלט מלון נוח ומפנק.

בלואנג יש מגוון רחב של אפשרויות לטיולים מודרכים באזור. ניתן להזמין סיורים בכל סוכנות נסיעות מקומית גם בערב שלפני היציאה. סוכנויות הנסיעות מפוזרות לאורך הרחוב הראשי, תאנון סיסוונגוונג. ב"לונלי פלאנט" ראינו המלצות על סוכנויות ספציפיות, אבל התרשמנו שכולם מוכרים את אותה סחורה כך שלא נראה לנו משנה לאיזה מהסוכנויות נפנה. בסופו של דבר החלטנו לא לצאת לטיול אלא למצות יומיים נוספים של שהות בלואנג עצמה. פשוט התאהבנו בעיר הקטנה והתוססת, שהיא שילוב מרתק וציורי של מזרח ומערב.

שוב טיילנו בשוק הפירות ובשוק הלילה בין הדוכנים והפעם רכשנו מזכרות לקראת החזרה לארץ.

למחרת בבוקר הלכנו לגדת המקונג ועלינו על סירה שתשיט אותנו למערת Pak ou הנמצאת במעלה הנהר במרחק שעתיים הפלגה מלואנג. המערה משמשת כמקום גניזה לפסלי בודהה שיצאו משימוש. הביקור בה כמו גם ההפלגה לאורך המקונג מומלצים. אין צורך בהזמנה של סירה מראש. הליכה קצרה על הכביש המקביל למקונג מפגישה אותנו עם מקדמי מכירות רבים להפלגה. בסופו של דבר בחרנו בסירה אופיינית המכונה בשל צורתה Long boat. הדיל כולל שייט למערה, המתנה של הסירה עד סוף הביקור ושייט חזרה. בחרנו בהפלגה פרטית בסירה פשוטה יחסית. ניתן להזמין גם הפלגה בסירות מפוארות יותר. ההפלגה במעלה הנהר נעימה ומעניינת - נוף יפה, פה ושם מבליחים בקתות כפר קטנות וערוגות-ירק, כפריים מעבדים שדה על שפת הנהר, נערה נושאת אסל ודליים, סירות בגדלים שונים חולפות בנהר. המים בעונה זו נמוכים יחסית והמשיט מקפיד לשוט במרכז הנהר תוך שהוא עוקף שרטונים לרוב.

לאחר כשעה וחצי של הפלגה נקשרה הסירה למזח צף למרגלות המערה. מדרגות רבות מובילות אליה. וכרגיל לא ניתן להימנע מתשלום דמי הכניסה המקובלים: 20,000 קיפ . מפתח המערה שבמרכז הצוק נשקף נוף יפה של הנהר, מעגן הסירות והכפר מעברו השני של הנהר. במערה עצמה מאות ואולי אלפים של פסלי בודהה בכל מיני גדלים מונחים על מדרגות סלע. חלקם בטווח נגיעה וחלקם עמוק יותר אבל מאחר שפתח המערה רחב מאוד ניתן לראות את הפסלים ברובם ללא שימוש בפנס. מערה נוספת חשוכה למדי נמצאת במפלס גבוה יותר אליו מובילות עוד כמה עשרות מדרגות. גם שם ישנם פסלים אבל בעיקר שימשה המערה בעבר למגורי נזירים. השיטוט במערה זו מחייב פנס. הסיור במערות עורך כשעה.

מערת פנג או במבט מהמקונג

אחה"צ הלכנו ל"אוטופיה" מוסד מוכר מאוד לתיירים בלואנג. זהו פאב מסעדה הנמצא בחלק המזרחי של לואנג, מעל לנהר Khan ובעורפה של גבעת פו-סי Phousi Hill. במקום אוירה שקטה ונעימה, כסאות נוח ומזרונים צבעוניים פרוסים על הרצפה. תופסים מקום, בוהים בנהר ומעבר לו, מתבוננים בטיפוסים השרועים על המזרונים והכיסאות מסביב, שותים בירה ואוכלים משהו ומעבירים את הזמן בשקט ובנעימים במשך כמה שעות. מומלץ.

רוב המלונות מחזיקים צי של אופניים לשימוש האורחים ללא עלות נוספת. ביום האחרון בלואנג לקחנו מהמלון שני זוגות אופניים ויצאנו לטיול קליל בפרברי העיר שמצפון מזרח לנהר Khan. את הנהר nam Khanניתן לחצות על גשרי במבוק בנקודות שונות אבל הדבר מחייב לשאת את האופניים על הידיים במהלך החצייה. אפשרות אחרת היא להמשיך מזרחה לאורך הנהר עד שמגיעים לגשר ברזל המיועד לכלי רכב - וכך עשינו. חצינו את הגשר ופנינו מערבה לאורכו של רחוב המקביל לנהר ובכל פנייה אפשרית פנינו שמאלה עד שהגענו לפגודה פתוחה מעל למפגש הנהרות Khan ו- מקונג. מקום שקט מחוץ לעיר המאפשר התבוננות שקטה על הפעילות בנהר.

חזרנו ברכיבה לגדה ממול, והגענו למסעדה הנמצאת בקצה הצפוני מזרחי של לואנג, מעל מפגש הנחלים . המסעדה נקראתRiverview Cafe - מקום נחמד מאוד, שקט, שולחנות עץ מוצלים, צופה אל מפגש הנחלים. אוכל מעולה מוגש ע"י מלצרים אדיבים. המקום יקר יחסית למקובל בלאוס אבל לא יקר מידי לכיס הישראלי. מומלץ.

טרנזיט שהוזמן ע"י המלון העביר אותנו בתוך דקות אחדות לשדה התעופה הקטן של לואנג לטיסה חזרה הביתה דרך בנגקוק.

היה טיול יפה ומעניין שהשאיר טעם מתוק של עוד.

מיכל ויוסי לוי, הוד השרון