TMB– טיול רגלי מסביב למון –בלאן

TMB– טיול רגלי מסביב למון –בלאן

טרק סובב מון בלאן הידוע בכינוי TMB הוא אחד ממסלולי הטרק הפופולאריים באירופה. מסלול הטרק עובר בשלוש מדינות: צרפת, שוויץ ואיטליה. במהלכו נחשף ההולך למגוון נופי האלפים ולצורות ההתיישבות בו.

אנחנו, בני זוג כבני 60 ולאחר שקראנו רבות על המסלול (לרבות באתר זה) קבענו לעצמנו מספר כללים שעל בסיסם נתכנן את המסע:

1. הקצבנו לעצמנו שבעה ימי הליכה. המסע כולו אורך בין 10 ל 11 יום ולכן התכנון דרש שתחילת המסלול וסופו יהיו נגישים מבחינה תחבורתית.
2. הלינה תעשה בחדרים פרטיים בלבד. מרבית המטיילים ובוודאי הצעירים שבהם לנים בחדרי משותפים של 4 אנשים בחדר ולעיתים של יותר מעשרה.
3. לא נסחב על גבינו, אלא ציוד ליום הליכה אחד. שאר הציוד יועבר ממקום לינה אחד למשנהו ע"י חברה המתמחה בכך.

התכנון

באינטרנט ניתן למצוא שפע כתבות בעברית ובאנגלית על המסלול הזה. שתי כתבות מועילות מאוד ומשקפות את רוח המסע ניתן למצוא באתר זה.

1. TMB– סיפור מסע. בלוג שנכתב ב 2010 ע"י כותבת בשם סו. למרות השנים שעברו מאז נראה שהרבה לא השתנה במסלול הזה ומצאנו את הבלוג מאוד אקטואלי גם ב 2017.
2. בלוג טרק סובב מון בלאן לגילאי 40 פלוס שנכתב ע"י כותב המכנה עצמו drorlev2שנכתב בשנת 2015 והוא מוכוון למטילים בגילאי 40 פלוס.

לצורך ביצוע תכנון מפורט של המסלול רכשנו באמצעות האינטרנט מפה 1:50,000 באתר [email protected] - המפה שנבחרה לצורך התכנון הייתה המפה האדומה: PAYS DU MONT- BLANC. במפה זו מצוי המסלול כולו על שלל אפשרויותיו (כל אפשרות כזאת נקראת וריאנט, מילהשכדאי לזכור,שכן היא מאוד שימושית בשיח המטיילים). בפועל, מאחר שביום צאתנו לדרך קיבלנו מפה של 1:25,000 העדפנו לנווט איתה בשטח. יש לציין עם זאת שהדרך ברובה משולטת היטב. המפה (מפות כחולות של IGN) מחולקת לשני גיליונות, 1. ST-GERVAIS – LES BAINS 2.BLANC CHAMONIX- MONT-
כמו כן ניתן לרכוש באתר את המדריך המאוד מומלץ למסלול The Tour of Mont Blanc– ספר קטן המתאר את המסלול על שלל הווריאנטים שלו לרבות מידע שימושי רב על מקומות לינה ואפשרויות הגעה וכדומה.

מועדים אפשריים לביצוע הטרק

חלון הזמנים לביצוע המסלול הוא צר למדי: מאמצע יוני עד אמצע ספטמבר. בתקופה זו מעברי ההרים ברובם פנויים משלג ואתרי הלינה לאורך המסלול פתוחים כולם.

אנחנו בחרנו להתחיל את המסע בתחילת יולי. במרבית הימים מזג האוויר היה נעים ביותר ואפילו חם. רק יום אחד היה גשום וקר אבל לא מנע מאיתנו להמשיך כמתוכנן. באחד הימים כפי שיפורט בהמשך גם חצינו את אחד ממעברי ההרים בשלג.

מטיילים אחרים שפגשנו סיפרו לנו שכשבוע לפני שהתחלנו את המסלול מזג האוויר היה חורפי ביותר עד כדי כך שנמנעה מהם האפשרות לצאת לדרך בחלק מהימים.

הזמנת מקומות לינה ושינוע של התרמילים

ככל שקראנו על המסלול, הבנו שאת מקומות הלינה יש להזמין לפחות חצי שנה מראש ולא ניתן לסמוך על קיומם של מקומות פנויים במהלך הטרק עצמו, ובוודאי ככל שמדובר בשינה בחדרים.

מצאנו שיש חברות שניתן באמצעותן לקבל סיוע בהזמנת החדרים לאורך המסלול. כשלושה חודשים לפני הנסיעה פנינו לחברה בשם carin trekking בכתובת המיל [email protected] וביקשנו שיארגנו לנו את מקומות הלינה בהתאם למאפיינים שהתאימו לנו ועפ"י האפשרויות המפורסמות באתר החברה www.carin-trekking.com . כמו כן הזמנו שינוע של התרמילים מאתר לינה אחד למשנהו. חודש לפני היציאה למסע קיבלנו רשימה של מקומות הלינה שהוזמנו לנו והתחלנו בתכנון המפורט של המסלול. ייאמר כבר בשלב זה שהארגון של מקומות הלינה היה הגיוני ותאם היטב את מסלול ההליכה. התרמילים המתינו לנו בכל מקום שהגענו אליו, מקומות הלינה עצמם היו טובים מאוד ובמקום אחד בו הייתה תקלה היא טופלה במהירות ולשביעות רצוננו המלאה.

תכנון הגעה לנקודת היציאה בתחילת המסלול וחזרה מנקודת הסיום

למגיעים מהארץ מומלץ לנחות בג'נבה ומשם להגיע לנקודת ההתחלה של המסלול. מרבית המטיילים מתחילים את דרכם מאחד היישובים בעמק שאמוני ((Gorges Ael'Arveשבצרפת אם כי אין זה מחויב המציאות וניתן להתחיל את המסלול מנקודות רבות אחרות.

ליישובי העמק ניתן להגיע ברכבת או באוטובוס, אבל האפשרות הנוחה ביותר היא להזמין הסעה היוצאת משדה התעופה של ג'נבה אל פתחו של בית המלון ממנו מתעתדים לצאת למסלול. חיפוש קצר באינטרנט יעלה מגוון חברות העוסקות בכך. אנחנו פנינו לחברה בשם AlpyBus בכתובת http://alpybus.com/ ניתן גם לפנות לכתובת מיל [email protected] נרשמנו לנסיעה המתאימה ללוחות הזמנים שלנו. גם כאן השרות הוכיח עצמו כשרות יעיל ומדויק.

ציוד

לא אפרט את הציוד הנדרש בכללותו אלא מספר פריטים חיוניים

מקלות הליכה – המסלול כולל עליות וירידות תלולים למדי אבל אף פעם לא נדרשנו לשימוש בידיים לצורך טיפוס. מקלות ההליכה מהווים מרכיב חשוב בשמירה על היציבות ובהקלה על הטיפוס או הירידה.

נעליים – רצוי להצטייד בנעלי הליכה קשיחות ואטומות למים.

מעילי גשם – המסלול יכול להיות מאוד רטוב. גשם יכול להופיע בבת אחת ולרדת שעות בעוצמה רבה. מומלץ להיות מצויד בבגד חם ובמיוחד במעיל או שכמיה אטומים למים.

בגדי הליכה – למרות האמור מעלה, במרבית הימים הלכנו עם חולצות קצרות ומכנסי הליכה מתפרקים.

כובע וקרם שיזוף– מרבית ההליכה מתבצעת בגובה שבין 1500 ל 2500 מטר. בגובה כזה השמש מאוד קופחת ורצוי להשתמש בכובע רחב שולים ולהימרח בקרם שיזוף בחלקי הגוף החשופים.

בקבוקי מים – במרבית הימים יש נקודות בהם ניתן להצטייד במים או בשתייה אחרת. יחד עם זאת יש קטעי הליכה ארוכים בהם אין נקודות מילוי מים ולכן רצוי להצטייד בשני ליטר לאדם ליום הליכה לכל הפחות.

כסף – לאורכו של המסלול כולו, גם בשוויץ ניתן להשתמש ביורו. אם הלינה על בסיס חצי פנסיון שולמה מראש, סכום של 50 יורו לאדם ליום אמור להספיק.

תרמיל הליכה – תרמיל ההליכה צריך שיהיה נוח ומספיק גדול כדי להכיל את מעילי הגשם, שני ליטר מים לאדם, מזון ליום הליכה ורצוי גם ערכת עזרה ראשונה ופנסי ראש למקרה של כניסה ללילה. רצוי מאוד שתרמיל ההליכה יכלול כיסוי נגד גשם. האפשרות לגשם תמיד קימת גם אם בתחילת היום זה לא נראה כך.

תרמיל גדול –ככל שהזמנתם שרות העברת התרמילים מנקודת לינה אחת לשנייה, יש להצטייד בתרמיל גדול בו ניתן לאחסן את הציוד שלא ישמש אתכם להליכה של אותו יום.

כמה מילים על קושי

המסלול אינו קל. יום הליכה אופייני כולל 15 – 20 ק"מ הליכה, עליה בגובה של 800 – 1000 מטר וירידה דומה וזאת מבלי למנות את העליות והירידות הקטנות שבדרך. ככלל, ככל שתגיעו למסלול מוכנים יותר מבחינת הכושר הגופני, כך תיהנו יותר. יחד עם זאת כל אדם בעל כושר גופני סביר יכול לעמוד במאמץ הנדרש. במהלך המסלול ראינו אנשים בכל גיל: ממשפחות עם ילדים ועד אנשים מבוגרים מאוד.

בד"כ המסלול הראשי הוא המסלול הפחות מאתגר אם כי בהחלט אינו קל. למחפשי האתגרים מומלץ להתמקד בווריאנטים, אותם מסלולי משנה היוצאים מתוך המסלול הראשי מטפסים לגובה רב יותר ובתלילות רבה יותר ולבסוף מתחברים אל המסלול הראשי.

יצאנו לדרך– בדרך לנקודת ההתחלה

בשדה התעופה בג'נבה באולם מקבלי הפנים, פנינו שמאלה לעבר שורה של דוכנים של חברות הסעה (שאטלים). הנחיה מדויקת קיבלנו עם אישור ההזמנה של ההסעה במייל. במקום חיכתה נציגה של חברת ההסעות. בשעה שנקבעה מראש ליציאה לדרך מצאנו עצמנו מובלים יחד עם חבורה של מטילים אחרים שזה מקרוב הגיעו לשדה אל המיניבוס. נהג המיניבוס העמיס את הציוד לפי סדר הירידה. התברר לנו שאנחנו יורדים אחרונים. לאחר שעה וחצי של נסיעה שקטה ונינוחה מצאנו עצמנו נחשפים לנופים הנפלאים של עמק שאמוני המוקף בהרים שבורים ומרוסקים, קרחונים ושלג.

לבסוף הוריד אותנו הנהג בפתחו של מלון Hotel de la Couronne בעירה Argentiere בקצה עמק שאמוני . פקידת קבלה חביבה קיבלה את פנינו, הגישה לנו את מפות 1:25,000 שהשאיר עבורנו במקום נציג של Carin trekking כמובטח.

שאלות נוספות ששאלנו אותה על אפשרויות ההגעה לנקודת ההתחלה של המסלול נענו בהרבה רצון אבל עם מעט ידע. את שארית היום בילינו בשיטוט בעיירת האלפים החמודה הזאת הערוכה כל כך טוב לתיירים כמו עיירות אחרות שהגענו אליהן בהמשך. כולן חמודות ומתוירות להפליא.

יום ההליכה הראשון מArgentiere ל Trient

בשבע בבוקר עם פתיחת חדר האוכל של המלון התייצבנו במקום לארוחת הבוקר החשובה כל כך להמשך היום. כבר במעלית הכרנו בחור ישראלי שעושה את המסלול בכיוון ההפוך ונמצא ביום ההליכה האחרון. על כוס קפה וארוחת בוקר סבירה מבחינת ההיצע (אך לא יותר מזה) שמענו על חוויותיו במסלול ועל מזג האוויר שפקד אותו (בחלק מהזמן מזג האוויר היה קר וגשום). עם סיום הארוחה יצאנו יחדיו לנקודת ההתחלה של המסלול כשני ק"מ מ Argentiere. הוא אמור לפנות מערבה להשלים את המסלול בין עשרת הימים ואנחנו מזרחה לתחילת המסלול בן שבעת הימים. את התרמילים השארנו בנקודת איסוף התרמילים שבמלון וקיווינו לראותם בסוף היום בנקודת הלינה הבאה. לקחנו איתנו לדרך תרמילים קטנים המכילים בגדים נגד גשם, מים וכמובן מקלות הליכה שעשו עבודתם נאמנה לכל אורך המסלול. התכנון היה לקחת אוטובוס שיסיע אותנו לכפר בשם Tre le champ שמעליו עובר המסלול, אלא שבאלפים כמו להכעיס נהוג המנהג השוויצרי (גם אם נמצאים בצרפת או איטליה) –לדייק. וכך הצלחנו לראות את אחוריו של האוטובוס עוזב את התחנה בדיוק בשעה היעודה. לא נורא, הליכה נעימה של שני ק"מ במעלה הכביש הביא אותנו אל הנקודה בה פנה כל אחד לדרכו. כמתואר במדריך מצאנו מהר את השביל ואת השלט המצביע לכיוון Aig' des posettesפסגה בגובה 2201 מטר. כלומר 950 מטר טיפוס בגובה כבר בשעות ההליכה הראשונות. בתחילה טיפסנו בתוך יער בשביל עקלתון. מבעד לעצים הבחנו בעיירות שבעמק הולכות ונעשות נקודות זעירות יותר ויותר ואת ההרים ממול ההולכים ונחשפים. בגובה של 1800 מטר לערך, היער הולך ומתדלדל והצומח הופך לבתה נמוכה. מגוון פרחי אלפים יפים מסוגים שונים צדו את עינינו. הנוף הולך ונעשה עוצמתי יותר ויותר. העמק וההרים נפרשים מולנו במלוא הדרם.מזג האוויר חמים ונעים. בתוך שעתיים וחצי של הליכה מאומצת אבל לא קשה מידי, הגענו אל הנקודה הגבוהה ביותר ליום הליכה זה. לאחר מנוחה קצרה המשכנו לכיוון מעבר ההרים Col de blame, שם עובר הגבול בין צרפת לשוויץ. ירידה מתונה מ Aig' des posettes אל חלקו העליון הוואדי העולה מהעיירהLe tour . וואדיעובר מסלול הליכה נוסף העולה ל Col de balme. במזג אויר סוער מומלץ לעלות ממסלול זה בהיותו פחות חשוף לרוח, אבל גם פחות חשוף לנוף. עליה קצרה נוספת ואנחנו על מעבר ההרים. בנקודת המעבר בגובה 2191 מתקבצים עשרות מטיילים המגיעים למקום מכיוונים שונים סביב מבנה אבן ישן בן שתי קומות. בתוך המבנה בחדר אפלולי למדי, ניתן לרכוש שתייה קלה חטיפים וממתקים. אישה קשישה ובחור צעיר משרתים את הלקוחות ומקפידים לומר"אי אפשר", "לא יודעים", "אסור" על כל בקשה שאינה רכישת מוצר, כמו למשל היכן השירותים.

כוס התה בטעם מנתה שקניתי היה כוס התה הטעים ביותר שטעמתי מימי. התיישבנו אל מול הנוף פנינו צופות אל הירידה הממתינה בצידו האחר של מעבר ההרים. אנחנו בשווייץ. האווירה מסביב עליזה וצבעונית, קבוצות קבוצות יושבים המטיילים ומשוחחים בשלל שפות, מזג האוויר חמים למרות הגובה. מידי פעם יוצאת הזקנה מפתח המבנה ומוודאת בזעף שהיושבים על כיסאות הפלסטיק הם רק אלו שקנו משהו, מה שרק מוסיף לאווירה העליזה במקום.

מכאן התחלנו את הירידה הארוכה לכיוון עמק .Trient בתחילה הירידה נוחה ולא תלולה אבל בהמשך נעשית תלולה יותר ורבת סרפנטינות. בדרך אנחנו פוגשים משפחה ישראלית, זוג הורים וארבעה ילדים קטנים מטפסים במעלה ההר. כמו כל הישראלים שפגשנו גם הם קלים לשיחה וניכרים למרחוק בישראליותם. השביל החשוף עד כה נכנס בהדרגה ליער והופך מוצל אך חסר נוף-הרים והירידה שדומה שאינה נגמרת מסתיימת בנחל זורם אותו עוברים בדילוג על אבנים. הגענו לעמק. ירדנו לגובה 1300 מטר. השביל נכנס לתוך יישוב קטן בשם Le peuty. מיד בכניסה מימין אתר קמפינג נחמד. חלק מהמטיילים פנו לאתר הקמפינג אנחנו המשכנו במורד הדרך. ההליכה היא על כביש סלול ונוח בין בתים כפריים. כנסיה ורודה מסמנת לנו את היישוב הבא בשם Trient. במהרה מצאנו את המלון שהוזמן עבורנו, Hotel la grandeourse אחד משתי האכסניות במקום. עם הכניסה למלון הופננו לחדר בו נתבקשנו להשאיר את הנעלים ואת מקלות ההליכה. לשמחתנו פגשנו שם גם את התרמילים שהובאו מ .Argentiereאת נעלי ההליכה המרנו בכפכפים שקיבלנו לצורך השהיה במלון. בגינה נאספו המטיילים, הפאב שבסמוך לגן סיפק בירה ומשקאות אחרים בנדיבות ובמחיר מלא. בשבע בערב בדיוק פנו כל המתארחים כחמישים איש לחדר האוכל. אין במקום אלטרנטיבות נוספות. כל אורח מתיישב ליד שמו הרשום בפתק המונח על השולחן ואז מוגשות המנות האחידות לכולם. הארוחה כוללת שלוש מנות, באיכות סבירה ובכמות מספקת. צמחוניים מקבלים מנה מעט שונה לפי בקשתם. תוך כדי אכילה מתפתחת שיחה עם היושבים לצידנו בשולחן. זו גם הזדמנות טובה לשמוע על חוויות הדרך מאלו ההולכים בכיוון ההפוך. השיחה גולשת גם לעניינים אחרים ולהכרות הולכת ומעמיקה עם היושבים לצידך. עד מהרה נשלפו הסמארטפונים על מנת להראות לנו תמונות מביקורם של האמריקאים שלצידי בישראל. אחרי הארוחה - שיטוט קצר בכפר. מהר מאוד מיצינו את כל אפשרויות השיטוט בכפרון קטן זה ובשעה מוקדמת למדי הלכנו לישון.

יום ההליכה השני מ Trient ל Champex

שש וחצי בבוקר - השכמה. שבע בבוקר ארוחת בוקר עם מבחר לא גדול של אפשרויות אבל העיקר שיש קפה.מאחסנים את התרמילים בחדר איסוף התרמילים לקראת איסופם והעברתם לנקודת הלינה הבאה. בשבע וחצי יוצאים לדרך.

טריאנט

מנקודה זו יש שתי אפשרויות הליכה. האחת נחשבת קשה, פונה דרומה ואח"כ מזרחה ועוברת דרך .Fentetred'arpette והשנייה - מסלול ה T.M.B הראשי - פונה מזרחה דרך Col de la forclaz. מלכתחילה תכננו לצעוד במסלול הראשי ושיחות עם מטיילים במלון חיזקה את דעתנו לדבוק במסלול זה.

השביל עולה בתוך חורש לכיוון Col de la forclaz. הקרירות נעלמת ככלשהמאמץ גובר. אחרי כשעה מגיעים ל Col de la forclaz. אומנם מעבר הרים,אבל בניגוד למעברים האחרים כאן עובר כביש ויש חנות ומסעדה. קנינו מעט ירקות, לחם וגבינה. שני ישראלים שפגשנו במקום סיפרו שיום קודם הם עברו במסלול האלטרנטיבי ובשל המאמץ שנדרשו לו הם מעדיפים לדלג היום על ההליכה ולהגיע לנקודה הבאה בנסיעה באוטובוס. חזרנו לשביל. חצינו מרעה מנוקד בפרות חומות מקורננות, עדויות בפעמונים גדולים שצליליהם נשמעו למרחוק, ואפוף ניחוחות צואת פרות. השביל עובר ברובו בתוך יער עם נוף מוגבל אבל מידי פעם מבליח נוף העמק הרחק למטה. העלייה אינה קשה במיוחד אבל ארוכהורצופה. בהמשך השביל נכנס לעמק קטן ונחמד. בית חוה בודד בשם La giete שוכן בתוכו, ורק שביל צר להולכי רגל מחבר בינו לבין שאר העולם. מצאנו את המקום נהדר למנוחה וארוחה, ובעודנו אוכלים הלך וקרב אלינו מטייל איטלקי שזו לו הפעם הרביעית שהוא עושה את מסלול ה- T.M.B.. בהמשך היום פגשנו בו מספר פעמים ובערב כבר היינו ידידים ותיקים. המשכנו במעלה הדרך לנקודה הגבוהה ביותר ביום זה - 2050 מטר. סה"כ 700 מטר עלייה עד צהרי היום. מרחוק כמו פטה- מורגנה צצו להן שמשיות צבעוניות של חוות .Bovine גובה 1982 מטר. לא ניתן היה להתעלם מהן וממה שלחווה יש להציע. כל מטייל שעובר במקום נכנס ומתיישב על אחד הספסלים המוצעים במקום, קונה משהו לשתות או לאכול, פוגש עמיתים למסע, מחליף מידע וסתם משוחח.

לאחר מנוחה וסעודה קלה המשכנו במורד הדרך. בחלק זה הדרך חשופה לשמש החמה, ולצליל פעמוני הפרות הרועות באחו במורד ההר שמלווה אותנו זמן רב. הירידה נעשית תלולה יותר, חוצים נחל שוצף על גבי אבני דריכה ושוב עליה, נכנסים ליער וממשיכים בדרך ג'יפים נוחה. במקום בו מסתיים היער הופכת דרך הג'יפים לכביש סלול. חווה נוספת, Plan de au גובה 1330 מטר. שמשיות צבעוניות ונוף אל ההרים ממול, מקום מצוין לשבת לשתות ולאכול משהו בטרם נמשיך ונסטה מהכביש הסלול אל שביל הפונה לתוך היער. המשך המסלול מוביל לעמק רחב, עלייה איטית לאורכה של דרך סלולה לצידיה בתי עץ נחמדים ומרשימים למראה, ככל הנראה בקתות קיט. בחלקן סגורות ומסוגרות, בחלקן סימני חיים תוססים. בגובה 1493 מטר השביל מתחבר לכביש הראשי המוביל לעיירת הקיט Champex. קילומטר נוסף של הליכה ואנחנו בתוך העיירה. השעה 4 אחה"צ. מצד ימין מצאנו את המלון Plein air. התרמילים חיכו לנו בחדר האחסון שבחצר המלון, במבואה השארנו את נעלי ומקלות ההליכה ונכנסנו לחדרנו בקומה שנייה. מלון פשוט ונקי עם צוות מסביר פנים שענה בסבלנות על כל שאלותינו בנוגע למסלול של יום המחרת. אומנם החדר הוא חדר פרטי אבל שירותים משותפים לכל הקומה. מקלחת, כביסה ויצאנו לכיוון האגם שבחלק התחתון של העיירה. אגם קטן, גדותיו עשירים בצמחיה, מספר בתים בגדה שממול משתקפים במים החלקים. מקום נעים לשבת ולתת מרגוע לרגלים. בדרך חזרה למלון הצטיידנו בסופר מרקט המקומי בכמה מצרכים ליום הבא. ככלל ניתן לקנות בשוויץ ביורו אבל את העודף מקבלים בפרנקים שוויצרים ושער החילופין מתורגם באופן שלא עושה חסד עם הקונה.

כמו בכל המקומות, ארוחת ערב מוגשת בשבע בערב לפי השיטה המקובלת: ארוחה בת מספר מנות ללא אפשרות בחירה. צמחוניים מקבלים מנה מעט שונה. האוכל סביר ומשביע וניתן גם לקבל תוספת אם רוצים. מוקדם מידי בשביל ללכת לישון. סיור נוסף לכיוון האגם. בתי העסק כבר סגורים. לא נותר אלא לחזור לחדר לתכננן את היום שלמחרת וללכת לישון מוקדם.

יום ההליכה השלישי מ Champex ל Rifugioelena

שבע בבוקר חדר האוכל הומה מטיילים. לחם וריבה, יוגורט עם דגנים, קפה ותה. אין הרבה מבחר. את התרמילים הגדולים משאירים בחדר האיסוף, נועלים את הנעליים שהושארו אמש במבואה ויוצאים לדרך.

פתח המלון בשאמפה

המסלול המלא בן ה 10 – 11 יום כולל יום הליכה המתחיל ב Champex ומסתיים ב Ferret. תכנון המסלול שלנו, הקצר יותר, מדלג על יום זה ומסלול ההליכה מתחיל בFerret. בשעה 8:23בדיוק שוויצרי הגיע האוטובוס לתחנה שליד בית הדואר של Champex. במשך כשעה האוטובוס עשה דרכו בין כפרים קטנים וחוות קטנות. ב Ferret, יישוב קטן בקצה מסלול הנסיעהירדנו מהאוטובוס יחד עם כל נוסעיו. הרים נישאים משני צידי הדרך סימנו את הנקודה ממנה מתחילים ללכת. גובה 1700 מטר. בנקודה זו יש שתי אפשרויות. אפשרות אחת בה בחרו מרבית המטילים היא לרדת לוואדי בסמוך לנקודה בה עצר האוטובוס ולהמשיך במעלה ההר. השנייה, זו המסומנת במפה שבידינו ממשיכה במעלה הכביש ואח"כ יורדת לוואדי, חוצה אותו על גבי גשר רכב ומטפסת לחוות בקר בשם La peule, בה שתי הדרכים נפגשות. אנחנו בחרנו במסלול המסומןבמפה. ההליכה במעלה הכביש המוצלהייתה קלה ונעימה, ירידה מהכביש לוואדי, חציה של הגשר ותחילתה של עליה ארוכה לחווה. השביל בעיקרו שביל ג'יפים אבל ממנו יוצאים שבילים צרים המקצרים את המסלול במחיר של עליה תלולה יותר. בחווה ניכרת פעילות חקלאית, אבל היא גם מציעה מקומות לינה והסעדה. ישבנו על ספסל עץ מביטים לעבר המדרון בו עלינוזה עתה, בידינו לימונדה קרה ומבטנו עוקב אחרי קבוצות קטנות של אנשים הפזורים במעלה השביל. מנוחה קצרה וממשיכים. המסלול במגמת עלייה כל הדרך, ככל שאנו מטפסים צצים כתמים לבנים, שילגיות, לצד הדרך ובמדרונות שמעבר לוואדי. בגובה 2400 מטר, כשעה ורבע הליכה אחרי החווה, ניתן להבחין בשביל צר המתחבר לדרך הראשית מימין. הליכה של דקות אחדות בשביל מוביל אל צידו האחר של קו הרכס משם מתגלה נוף מרשים של מדרונות מושלגים. רוח קרירה הנושבת מההרים החזירה אותנו מהר לשביל הראשי. המשכנו לטפסבעלייה ארוכה עד למעבר ההרים .Grand col ferret גובה 2537 מטר. בצידו המזרחי של המעבר חצינו שילגית קטנה שאיבדה מזמן את לובנה. ממעבר ההרים התגלה לנו רכס המון בלאן במלוא הדרו. הרים אדירים משוננים נישאים לשמיים,ובערוצים שביניהם משתפלים קרחונים מחורצים. תוהו ובוהו על פני תהום. נוף מרשים ביותר. העין לא שבעה מלהביט. מעבר ההרים הוא גם הגבול בין שוויץ לאיטליה. לאחר מנוחה קצרה המשכנו,כעת בירידה בצידו האיטלקי של הרכס. הירידה המתונה בתחילת הדרך הופכת להיות תלולה יותר בהמשך. השביל מחוזק ע"י קרשי עץ מחוברים ביתדות לקרקע, מונעים ממנו להיסחף ומסמנים את הדרך באופן ברור. במהרה מתגלה הרחק למטה היעד אליו אנחנו חותרים -RifugioElena הנמצא בחלקו התחתון של צלע ההר שבמדרונו אנו יורדים. הדרך אל הרפיוג' ארוכה משנדמה. מדרון ההר שמולנו מרשים ביותר אך אנו ממוקדים בשביל התלול. עוד שעה וחצי של ירידה ואנחנו מגיעים אל הרפיוג' הבנוי על משטח כ 150 מטר מעל לתחתית הוואדי. נכנסנו למבנה הנעים ופנינו לפקידת הקבלה שמדברת אומנם איטלקית שוטפת אבל אף לא מילה באנגלית. השעה 15:30. חדר נחמד עם מקלחת צמודה חיכה לנו במקום אלא שתרמילינו טרם הגיעו. כך ישבנו לנו על ספסל ברחבה שלפני הרפיוג' לוגמים בירה, מביטים בהרים ממול, ממתנים לתרמילים. לאחר כשעה ראינו רכב מסחרי מטפס במעלה הוואדי, אכן זה הרכב עם התרמילים.סוף סוף שוחררנו למקלחת, להחלפת בגדים והתכוננות לארוחת הערב המשותפת בשעה שבע. גם כאן ארוחה אחידה ומשביעה מוגשת בניצוחו של רב-מלצרים משופם ומלא שארם איטלקי. אפשרויות הבילוי מצומצמות ביותר במקומות אלו ולכן מיד אחרי הארוחה הולכים לישון. מחר מחכה לנו יום ארוך.

.יום הליכה רביעי מ Rifugioelena לעירה Courmayeur

ארוחת הבוקר ברפיוג' אלנה דלה ביותר. המבחר נע בין ריבה לשוקולד למריחה . לחם מעט יבש או צנימים ארוזים וקפה. קערת מרק הפוכה ליד כל צלחת רימזה לנו שאולי יש גם אפשרות לדגני בוקר ואף פנטזנו על אפשרות ליוגורט עם פירות. מאידך כוסות קפה לא היו על השולחן. כשביקשנו ספל הסבירו לנו בנימוס שהקערות הן הן כוסות הקפה.

יום יפה,מעט קריר.

השביל מוביל בירידה מתונה מהרפיוג' אל חוה סמוכה בשם Arneve כק"מ וחצי מהרפיוג'. מהחווה מתחילה עלייה תלולה. בהמשך השביל מתיישר על קו גובה עם עליות וירידות קלות.

נוף מרהיב של ההרים והקרחונים התלויים על הרכס ממול מלווה אותנו לכל אורך הדרך. חוה נטושה בשם Gioe מבשרת שאנו קרבים לנקודת המנוחה הבאה. החווה, מספר מבנים נטושים משני צידי הדרך מעוררים סקרנות, למה ובאיזה נסיבות נטשו דירי החווה נקודת נוף יפה כל כך. מאחורי עיקול דרך קטן ובמרחק כחצי ק"מ נגלה לעינינו המראה של רפיוג' Bonatti. עצרנו בחצר הרפיוג'.קנינו קפה וכריך במבנה המטופח.סביב ברז מים בחצר נוצר תור קטן של מטיילים שממלאים מימיות.בנקודה זו יששתי אפשרויות להמשך. האחת, ללכת במסלול העליון. השנייה במסלול התחתון. מאחר שקראנו ששני המסלולים יפים באותה מידה, בחרנו במסלול התחתון.בעוד אנחנו צועדים בשביל הצר, חולפים על פנינו עשרות רצים מתנשפים ומזיעים נושאים על גבם תרמילי מים קלים, רצים שמשתתפים באחד מאותם מרוצי אלפים הנהוגים בימי הקיץ באזור הזה של העולם. למעשה במהלך הטיול כולו הבחנו בצעירים וצעירות שעושים את המסלול או חלקים ממנו בריצה וגם מעטים שעושים אותו באופניים. לפעמים הם על האופניים ולפעמים האופניים עליהם.

ההליכה גם אם היא ארוכה אינה קשה במיוחד. קול מוכר של שעון קוקייה ליוה אותנו לאורך הדרך אלא שהפעם היו אלו קוקיות אמיתיות שככל הנראה נתנו את ההשראה ליוצרי שעוני הקוקייההשוויצרים שפעם היו כה נפוצים גם בארץ. ,Armina חווה הנראית בשימוש עונתי מסמנת תחילתה של ירידה לכיוון גשר מעוטר בדגלים טיבטים דווקא. הדרך ממשיכה בתוך חורש ואח"כ נפתחת אל נוף ההרים השבורים והקרחונים הגולשים. מידי פעם המדרון בו עובר השביל מתרחב לכדי אחו מתון ונוח שמזמין אותנו להשתרע עליו ולהביט על ההרים ממול. ככל שהשביל מתעקל דרומה הנוף הולך ומשתנה, Mont chetif המחודד המתנשא מעל מפגש שלושת העמקים Frret, Balten ו – Venyשונה מאוד מהנוף שאליו הורגלנו ביומיים האחרונים, ירוק יותר והרבה יותר מאופק ומעוגל. השביל יורד אל רפיוג' Bertone. רפיוג' צנוע יותר מהשניים שקדמו לו. דומה יותר לחווה משפחתית. ארוחת ספגטי טעימה וקנקן של לימונדה הטעינו אותנו באנרגיות חדשות לקראת המשך הדרך.הירידה לCourmayer ארוכה ותלולה,מרביתה בתוך חורש. בסוף הירידה השביל התחבר לדרך עפר רחבה ונוחה להליכה שבסופה נכנסנו אל יישוב קטן, זרוע בתי מידות מעץ, בעלי מראה ארכיטקטוני שוויצרי אופייני. אך לא לטעות – אנחנו באיטליה!

Courmayer היא עיירה נחמדה וציורית. מלון Walserבו התארחנו היה נעים ונקי. פקיד קבלה חביב הצביע על הציוד שהמתין לנו בלובי המלון. בפעם הזאת יכולנו לשים פעמינו אל החדר כשנעלינו עלינו. טיול קצר בעיירה, תחושה של התחברות לציביליזציה. ארוחת ערב וחזרה למלון להתחבר לעולם באמצעות האינטרנט. ובעיקר לקרוא שוב על המסלול של מחר.

מסלול ה T.M.B באזור זה עובר ברובו בשטח נמוך יחסית בין כפרים וחוות. ישנה אפשרות, שרבים מעדיפיםאותה,לצעודבווריאנטהגבוה ממזרח ל- .Val montjoieאנחנו העדפנו להמשיך במסלול הרגיל משתי סיבות:

1. גיוון – נוף המסלול בעמק שונה מאוד מהנוף במסלול שעברנו בששת ימי ההליכה הקודמים.
2. אחרי העליות והירידות של אתמול העדפנו מסלול נוח יותר.

היוםיוםקליחסית ואנחנומרשיםלעצמנולצאתלמסלול מעטמאוחר.אחריארוחת בוקר טובה במלון יוצאים לדרך.

בתחילה,צועדים ברחובה הראשי של העיירה המתעוררת. סמוך למשרד ה Tourist information יש שלט קטן שמפנה אל ערוץ הוואדי הסמוך, שלאורכו נמשיך ללכת. הדרך נוחה ורחבה. לאחר שיוצאים מתחומי העיירה הדרך עוברת בין חוותיפותוכפרים קטנים. נוף מאוד שונה מזו שחווינו עד כה. נוף מעוגל ציורי צבעוני ונעים לעין. בהמשך הדרך מתגברות העליות. יורדים לוואדי, עוברים נחל זורם ומטפסים לכפרון הבא, עוברים בתוך יער ובין שטחים מעובדים לחילופין. ככל שעולים בגובה מתחילים להתגלות במרחק ההרים המשוננים המכוסים שלג עד. ניתן לראות חלק מהמסלול של אתמול. במיוחד בולט .Colbonhomme מזג האוויר נעשה קריר יותר ויותר. באחד הכפרים-Bionnasay- עצרנו במסעדה כפרית קטנה ובעודנו ניגשים להזמין קפה ועוגה פגשנו שוב את ידידינו האנגלים. הם נשארים בכפר הזה, מעט כועסים כי מסלול של יום אחד פוצל ע"י מתכנן המסלול שלהם ליומיים. הם למעשה סיימו את יום ההליכה בשעה 12 בצהריים, מוקדם מידי ללא ספק.יעברו שעות עד שהציוד שלהם יגיע. לאחר הפסקת ההתרעננות המשכו לעלות בדרך רחבה ונוחה ותלולה למדי עד שהתגלה לעינינו מעבר ההרים האחרון לטיול זה.Col de voze כמה הוא שונה ממעברי ההרים הקודמים!מעבר הרים בעיני כרוך בטיפוס ארוך וממושך אל נקודה גבוהה ושוממה בהרים שאחריה ירידה ארוכה ומאומצת לא פחות. אבל לא מעבר הרים זה. מטרים ספורים מהמעבר ניצב מלון ובסמוך לו תחנת רכבת קטנה שמשרתת את הנופשים באזור, ילדים מתרוצצים על הרציף והאווירה העליזה מסמנת שהגענו אל סוף המסלול.

זהו - כמעט סוף הטיול. עכשיו ממתינה ירידה אחרונה לכפר Les Houches החלטנו שלא לרדת רגלית. ארבעים דקות הליכה מהמעבר לכל כיוון יש רכבל היורד לכפר. בחרנו ברכבל הצפוניPririon משום שידענו בוודאות שהוא פעיל (לא היינו בטוחים לגבי הרכבל הדרומי, אך בדיעבד התברר שגם הוא היה פעיל) . המשכנו לטפס 40 דקות נוספות על מדרון הצופה אל הנופים היפים בחלקו הצפוני של רכס המון בלאן. בתחנת רכבל שוממה למדי עלינו על קרון שהוריד אותנו במהירות לתחנה התחתונה בסמוך לכפר. פקידה חביבה במשרד ה Tourist information שבמרכז הכפר עזרה לנו להזמין הסעה ליום המחרת לשדה התעופה בז'נבה. טלפון אחד סידר את הנושא ופנינו בדרכנו למלון שנמצא כק"מ מחוץ לכפר במורד ההר שמעבר לנהר (לא מצאנו מקום פנוי בכפר עצמו). מלון נחמד בשם Chalet les campanules. ארוחת ערב נעימה וטעימה במלון. להפתעתנו גם כאן פגשנו פנים מוכרות רבות. יש משהו במסלול שיוצר סוג של אחווה גם ללא מילים.

למחרת בשעה היעודה אחרי ארוחת בוקר טובה ובדיוק שוויצרי אופייני, הגיע הטרנספורטר לאסוף אותנו לשדה התעופה בזנבה.
סוף הטיול. חלום הT.M.B שלנו התגשם והוא כבר מאחורינו.