קרואטיה סלובניה דוברובניק מונטנגרו יוני 2017

טיול לקרואטיה- סלובניה -דוברובניק וקפיצה לבוסניה ומונטנגרו יוני 2017 בנות גפן.

תוכן

• 2. כללי- אתרים בטיול-תאריכים- מקומות לינה.
• 3. מלונות-B&B.
• 4. מפה כללית- מפת זאגרב.
• 5. זאגרב
• 10.סלובניה . מפה.
• 11. ליובליאנה.
• 13 בין ליובליאנה לבלד.
• 15. אזור בלד.
• 16. בלד.(אלפיים יוליים מזרח).
• 19. קניון וינטגר. אגם בוהיני.
• 20. מפל סיביצה.
• 23. קובריד- מפל קוז'יאק.
• 24. (אלפיים יוליים מערב)- קרניסקה גורה.
• 24 . פארק טריגלאב.
• 25. עיר בובץ.
• 26. מערת פוסטוינה.
• 27. מצודת פרדיאמסקי.
• 27. מערת סקוציאן.
• 28. פיראן.
• 30. אופטיה.
• 32. רייקה.
• 39. אגמי פליטביצה.
• 42.זאדר.
• 43. טרוגיר.
• 45. ספליט.
• 49. מוסטר.
• 52. דוברובניק.
• 59. סטון.
• 61. קוטור.
• 67. בובדה.

הטיול כולו מזאגרב בקרואטיה עד בודבה במונטנגרו, בוצע ב- 14 ימים.

הכרב והנהג מחברת HAPPYTOVISIT  .הקשר היה עם המנהלת MARIJANA.

www.happytovisit.

הנהג DAVID ORMUZ. 385976142426+. באנגלית. מומלץ ! נהג מעולה ואחראי.

[email protected]

דוד אורמוז (הנהג שלנו) עזר לנו בכל , במלונות, בכניסה לאתרים, ובכל הצרכים, כולל אוכל, מסעדות מתאימות, בתי מרקחת, ושמירה על הציוד בכל זמן הטיול. אינו מדבר עברית שוטף, למרות שיש לו הרבה חברים בארץ. העזרה של אדם מקומי חשובה.

7 מטיילים + נהג.

לא כל הצימרים , B&B , ומלונות עמדו בתנאים שמציגים באתרים , ויש לנו ביקורת קשה

לחברות באמצעותם ביצענו את ההזמנות. חייבים לטלפן לפחות יומיים לפני כדי להיות בטוח שהחדרים יהיו מוכנים לפי ההזמנה.

100 אורו שווים 735-705 קונה. ככל שתגיעו למקומות כמו דוברובניק המחיר יורד מאוד.החישוב לכסף ישראלי- להכפיל ב60% ~.

לשים לנושא חניות , שמתברר כאחת ההוצאות הגדולות של הטיול.

האזור כולו זול לנו באוכל. כ- 70% מהמחירים בארץ, ולפעמים המחירים ממש מצחיקים.

כל החומר בהמשך רוכז ממקורות שונים. בשום אופן לא מקורי שלנו.

תודה לכל אלה שכתבו באתרים שונים ועזרו לנו לארגן את המסלול.

זאגרב 30.05.2017יום ג'

זאגרב, היא המרכז השלטוני של המדינה אך גם המוקד התרבותי והכלכלי שלה. חיים בה ובמטרופולין שסביבה מעל מליון תושבים. ההיסטוריה של זגרב החלה עוד בשנת 1024, אז הוקמה לראשונה.וברבות השנים עברה תהפוכות רבות, עת הייתה תחת משטרים ושליטים שונים, אך בסופן, לאחר התלאות, הפכה לבירתה של המדינה.אפשר למצוא בה אתרים יפהפיים, מוזיאונים, גלריות ואפשרויות בילוי וחיי לילה. זוהי עיר שוקקת חיים ותיירותית.

מדבדניצה וגדותיו הצפוניים של הנהר הסאווה. היא ממוקמת בגובה 120 מטרים מעל לפני הים. העיר נמצאת בחלקו הדרום-מערבי של האגן הפאנוני, שמתרחב עד לאלפים הדינרים, הים האדריאתי והמישור הפנוני. מיקומה של זאגרב מספק קווי תנועה מצוינים בין מרכז אירופה לים האדריאתי.

העיר זאגרב היא אטרקציה תיירותית המכילה פארקים מוצלחים לטיולים, מגוון מוזיאונים שבחלקם נשמרים ומוצגים האוצרות ההיסטוריים של העיר, ורובע עתיק מקסים.

המלצות:

נסיעה ברכבת קלה, המסיירת בעיר ועולה לטירה.

הרכבת יוצאת בקרבת הכנסייה.

להלן אטרקציות מרכזיות:

1.זאגרב מורכבת משלושה חלקים: העיר העליונה, העיר התחתונה והעיר החדשה ביותר, הפרושה סביב המרכז.

2.העיר העילית Gornji Grad היא: האזור המעניין ביותר הנמצא מערבה מכיכר הרפובליקה. בעבר הייתה מוקפת חומות.

בכניסה לעיר, בסמוך לשער, נמצא מגדל פעמונים. סמוך לשם נמצאת כיכר Katarinski ובה כנסיית הישועים St. Kterine. הבנויה בסגנון בארוק. בהמשך מגיעים ל-Jezuitski Trg-, בה מזרקה וגלריה לאומנות מודרנית. בהמשך נמצא שער האבן, מהעתיקים בחלקי הביצור המקורי.

בהמשך מגיעים לכיכר Radičev ובו כנסיית St. Marka, בה הגג המצולם ביותר בעיר, עשויי אריחים צבעוניים המייצגים את קרואטיה סלובניה, דלמטיה וזאגרב.

צפונית לכיכר נמצא רחוב מוזיאון הטבע ובו תצוגה זואולוגית יפה. משם ממשיכים עד ה-Popov Toranj, מגדל הכומר, כיום מגדל תצפית. משם תמשיכו ל-Kaptol, רובע של רחובות צרים עם קתדראלה, ארמון בישוף מבוצר ושרידים מימי הביניים. יש גם כיכר שבמרכזה מזרקה מרשימה,

3. ברובע דולץ בקצה התחתון של העיר העילית, נמצא שוק הירקות והפירות המרכזי של זאגרב. מומלץ לבקר בו.

4. סיור לילי בשכונת גריץ. SECRET OF GRIC

אחר רעידת האדמה של 1880, נבנתה העיר התחתית בצורה של גנים ומבני ציבור.

במרכזה של העיר נמצאת ככר סטרו מאייר. צפונה לכיכר נמצאת הגלריה לאומנות מודרנית. ממול נמצאת האקדמיה היוגוסלבית למדע ואומנות. משם ממשיכים ל-Trg Zrinskog, כיכר יפיפייה עם פסלים, מזרקות, מרחבי דשא גדולים, פרחים צבעוניים ושדרת עצים ובהם מסלולי הליכה. זהו מקום מצוין לשיטוט רגוע ולמנוחה.

5. בית הקברות : - זהו בית קברות הבנוי בסגנון אנגלי, המוקף מגדלי עמודים וקשתות. יחודו העיקרי של בית הקברות הוא

ששוכנים כאן זה לצד זה מוסלמים, נוצרים ויהודים. הרעיון הוא שכולם שווים במותם ולכולם אלוהים אחד. באגף היהודי מוצאים כתובות עבריות, מגיני דוד ועוד. בפינת החלק היהודי ניצב פסל שנתרם על ידי אחת המשפחות, לזכר יהודי קרואטיה שנספו בשואה.

6.גן ריבניאק נמצא: לאורך החומות המזרחיות של העיר העליונה. הגן בנוי בסגנון אנגלי עם מפלים, צמחייה אקזוטית ופסלים. בפארק עץ מחט העומד כאן כבר 30 שנה, עץ ארז מעניין והרבה מגנוליות.

7.פארק אופטובינה:הוא בעצם שישה גנים שהפכו לטיילת. בפינה צפון מערבית של הגן עומד מגדל עתיק ומעניין בשם מגדל פרישלין. בחודשי הקיץ ניתן לראות הופעות תאטרון בגן.

8.פארק מקסימיר שוכן :בחלקה המזרחי של העיר. בעבר שימש טיילת ציבורית ראשונה בחלק זה של אירופה. הפארק קרוי על שמו של מייסד הפארק.הפארק מיוער בעצי אלון ישנים עוד במאה ה-19. כיום ישנם בו מדשאות, יער עצי אלון וצמחייה מדהימה. בפארק הוצבו פסלים רבים מסגנונות שונים. עד היום נשמרו ביתנים רבים מעניינים. פאביליון יאקה הוא הפאביליון היחיד שנשמר בפארק מהתקופה שלאחר 1840.

9.פארק הטבע מדבדניצה: הוא הר מיוער המתנסה מעל זגרב. יש בו שבילי הליכה, אנדרטאות, ואטרקציות שונות כגון עיר עתיקה, מכרה, מעיין, מערכת מערות, ומגדל תצפית. בחורך ההר מכוסה שלג והופך לאתר סקי פופולרי. הפסגה בגובה 1035 מטרים וניתן להגיע אליה ברכבל, בכביש או בשבילים יעריים

1.כיכר ילצ`יץ(Ban Jelacic Trg)
זו הכיכר המרכזית של זגרב והיא רוחשת והומה פעילות במשך כל שעות היום, שכן, דרכה עוברים הרחובות המרכזיים של העיר, קווי אוטובוס וטראם ובאופן כללי היא מקום מפגש פופולארי לאנשי העיר. הכיכר קרויה על שמו של של יוזיף ילצ`יץ`- גיבור מקומי שהנהיג את קרואטיה במהלך שנותיה הסוערות של המאה ה-19. הפסל לזכרו נעקר מן הכיכר, כשעלו הקומוניסטים לשלטון, ושמה של הכיכר הוסב ל"כיכר הרפובליקה". לאחר שקרואטיה קיבלה את עצמאותה בשנת 1991 הושב הפסל אל מקומו והכיכר קיבלה את שמה בחזרה.

2.הקאפטול(Kaptol)
זהו אחד האזורים המרכזיים של זגרב. בליבו מצויה כיכר מריה, בה נטוע פסלה של הבתולה מריה וסביבה מזרקה בצורת ארבעה מלאכים. זהו אחד ממקומות הצילום האהובים על תיירים בעיר וודאי שגם אתם לא תסרבו לתמונה. מבנים יפים נוספים הנמצאים בכיכר או בסמוך לה הם ארמון הבישוף היפה ומערכת ביצורים וחומות. אל ארמון הבישוף לא תוכלו להיכנס אך מראהו מבחוץ לצד מגדלי החומות מתקופת ימי הביניים הוא יפה ביותר. כמו כן, בכיכר מצויה כנסיית מריה הקדושה ושוק דולאץ` (Dolac) החביב (ראו פרק קניות).

3.קתדרלת מריה הבתולה (Katedrala Marijina Uznesenja)
מעל כיכר מריה נישאים מגדליה של קתדראלת מריה הבתולה וסטפן הקדוש, הנמצאת ממש בכיכר. הקתדראלה, המעוצבת בסגנון גותי נבנתה בשנת 1880. מגדליה היפים של הקתדרלה מעטרים את מראה הכיכר, אך כדאי מאוד גם להיכנס אל הקתדראלה עצמה ולהתרשם מיופיה וגודלה. בתוך הקתדרלה תוכלו לחזות בפריטי אמנות וריהוט עתיקים ויפהפיים.

4.גראדץ` (Gradec)
זהו רובע מרכזי נוסף של העיר זגרב. המבנה המרכזי של רובע זה הוא אחד הסמלים המוכרים יותר של העיר:

5.כנסיית סנט מרקו (Sv. Marko)
ממוקמת בכיכר הנושאת את אותו השם. הכנסייה נבנתה עוד במאה ה-133 אך גג הרעפים המפורסם שלה הוסף למבנה במאה ה-19, והוא נושא עליו את סמליה של העיר זגרב, חבלי דלמטיה וסלאבוניה ושל קרואטיה כולה. פנים הכנסייה יפה גם הוא. תוכלו למצוא בה פסלים פרי עבודתו של האמן הקרואטי המפורסם מסטרוביץ`.

• כתובת: כיכר מרקוב (Markov Trg)
• שעות פעילות: כל יום 08:00-20:00

6.ארמון הפרלמנט, הסאבור(Sabor), וארמון הנשיא(Banski Dvori)
אלו למעשה מבנים הנמצאים בסמיכות זה לזה, בכיכר מרקוב. בבניינים אלה שוכנים מוסדות הממשל של קרואטיה: משכן הנשיא, הפרלמנט, בתי משפט ומשרדי ממשלה למיניהם. בחודשי הקיץ, בין אפריל לספטמבר, מתקיימים טקסי חילופי משמר מול ארמון הנשיא, בימי שבת-ראשון, בדיוק בצהרי היום.

7.שער האבן (Kamenita Vrata)
שער זה, אחד השערים העתיקים של העיר, הוא אחד היחידים שנותרו מחומה עתיקה שעלתה באש בשנת 1731. המקום הפך ליעד אהוב על תיירים ואף מקום עליה לרגל, שכן רבים רואים בהישרדותו של הבודדת של שער זה כנס, משום שהוא נושא עליו ציור של מריה הקדושה וישו התינוק.

• כתובת: בסמוך לרחוב ראדיצ`בה (Radiceva)

8.כנסיית קתרינה הקדושה(sv. Katarina)
הכנסייה נמצאת בכיכר הנושאת שם זהה (Katarinin Trg) והיא נבנתה במחצית המאה ה-17. הכנסייה נחשבת לאחת מהכנסיות היפות ביותר בקרואטיה ועיצובה הפנימי בסגנון הבארוק הוא משהו שכדאי לחזות בו.

• כתובת: כיכר קתרינה (Katarinin Trg)

9.מגדל לוטרשצ`אק(Lotrščak)
טיפוס למגדל זה, שנבנה עוד במאה ה-133, יספק לכם את הזווית הטובה ביותר לחזות ממנה בנופיה של זגרב. מכאן תוכלו לשמוע בבירור את קול ירי התותח, שמזה למעלה מ-100 שנה מרעים בדיוק בשעה 12 בצהריים, בכל יום. סמוך למגדל זה נמצאת תחנת הרכבל המחבר בין העיר העילית לעיר התחתית.

• כתובת: טיילת סטרוסמאייר (Strossmayerovo setaliste)
• שעות פעילות: 1 באפריל-31 באוקטובר- ימים ג`-ו` 11:00-19:00, ימים ש`-א` 14:00-19:00
• מחיר: 5 קונה

10.טיילת סטרוסמאייר(Strossmayerovo setaliste)
קצה טיילת זו נמצא ממש בסמוך למרגלות מגדל לוטרשצ`אק, בצד הדרומי של העיר העילית. מהטיילת נשקף נופה היפה של העיר ונחמד לטייל בה ולספוג מעט מהאווירה הנעימה והמיוחדת השורה בה. אל הטיילת ניתן להגיע בטיפוס מדרגות מרחובות איליצה (Ilica) או ראדיצ`בה (Radiceva).

11.התיאטרון הלאומי הקרואטי(Hrvatsko Narodno Kazaliste)
בניין התיאטרון הלאומי הוא המבנה המרשים ביותר באיזור העיר התחתית של זגרב ובהחלט אחד המבנים היפים בעיר כולה. הקיסר פרנץ יוזף בעצמו פתח את ההיכל בשנת 1894, שעוצב על ידי שני אדריכלים מאוסטריה. עיצוב הפנים והחוץ של הבניין הוא בסגנון ניאו-בארוק ורוקוקו ובו מוצגות, מלבד הצגות תיאטרון, גם הפקות בלט ואופרה.

• כתובת: Trg Marsala Tita 15

12.הגנים הבוטניים(Botanicki Vrt)
הגנים הבוטניים, ששטחם הכולל מגיע לכ-500 אלף מ"ר, נועדו במקור לשמש למחקר עבור אוניברסיטת זגרב. כיום ניתן להיכנס אל הגנים ולשוטט בין הפינות הנחמדות והנעימות שבו: אלפי מינים של צמחים, שתי בריכות ובהן צמחי מים שונים, גשר יפה המעטר את הגן, בו מצויים למעלה מ-10,000 זנים ומינים של צמחים. הגנים הבוטניים של זגרב הם חלק משרשרת פארקים וגנים הנקראת "הפרסה הירוקה".

• כתובת : Marulićev trg 9a
• שעות פעילות: 1 באפריל- 1 בנובמבר ימים ב`-ג` 09:00-14:30, ימים ד`-א` 09:00-18:00. בקיץ יתכן והמקום פתוח שעה נוספת.
• מחיר כניסה: חינם

13.כיכר פרראדוביצ`ב  (Preradovicev Trg) זוהי כיכר מקסימה וחמודה ביותר, בה אוהבים תושבי העיר לבלות וכדאי לכם לבוא ולראות מדוע. ראשית, בכיכר ישנם דוכנים רבים לממכר פרחים, כך שמראה הכיכר עצמו משווה לה אווירה וניחוחות נעימים במיוחד. פסלו של המשורר הקרואטי פטר פרראדוביץ` מצוי במרכז הכיכר שעל שמו היא קרויה. בכיכר מצויים גם חנויות ובתי קפה קטנים. אם אתם רוצים להרגיש טרנדיים במיוחד, הגיעו לכאן בימי שבת בבוקר, אז תוכלו לראות את צעירי זגרב מגיעים לבלות באיזור.

31/5 יום ד'

1. ליובליאנה- LJUBLJANA ליובליאנה(ביקור 2-3 שעות)

משך ביקור: חצי יום עד יום.

תיאור קצר: עיר אירופאית נחמדה, רובע עתיק, מצודה, גשרים, כנסיות.

אתר אינטרנט www.ljubljana.si. www.ljubljana-tourism.si

אימייל [email protected]

טיפים:

חניה: בכל מקומות החניה באזור העיר העתיקה, חניה עם כרטיסים במדחנים, שיש להחליף כל שעתיים ( 8-18, שבת 8-13, ראשון חופשי) ב 1.2 יורו לשעתיים. בחניון טיבולי החניה חינם, במרחק 30 דקות הליכה. בשבת מומלץ מאד לקחת סיור בן שעתיים, ב 10 מבית העירייה. 7.5 יורו שכוללים עליה ברכבל למצודה וכניסה למגדל המצודה. בערב העיר העתיקה מלאת פעילות. בשבת, לאורך הנהר יש שוקי אמנים, ואוירה של חג. סרט תלת ממדי בטירה סוקר היסטורית העיר ושווה צפייה.

אתרים מומלצים:

1.גשר משולש, כנסיה פרנציסקאנית, קתדראלת ניקולס הקדוש, השוק החקלאי, טירת ליובליאנה, העיר העתיקה. לטירה עולים ברכבת מיוחדת או ברכב. השוק מעל הגשר מומלץ. המרכז של העיר הוא באזור 3 הגשרים בו יש שוק עם מזכרות חנויות תיירים. בדוכן הראשון מהגשר המשולש בחורה שרושמת הקדשות בעברית. אתר החובה בעיר הוא המצודה. העלייה אליה ברגל אינה קלה. אפשר לחילופין, לעלות על רכבת תיירים ממרכז העיר.

2.בליובליאנה לאכול ב”קפה רומיאו” :שמתמחה בסוגים שונים של טורטיות וקינוחים מצוינים. מסעדה טובה ולא יקרה היא “סוקול” 4 בנינים שמאלה מבניין העירייה.

3.בקיץ יש פסטיבלים של תאטרוני בובות.

4.סיור עצמי בעיר: מרכז העיר באזור הגשר המשולש tromostovje. ממערב לגשר ככר פרשרנוב presernovv היפה והמרכזית עם הכנסייה הפרנציסקאנית ובתי הקפה. ממזרח, בין הנהר והטירה משתרעת העיר העתיקה.

5.הקטע היפה בעיר הוא זה שבין גשר הדרקון zmajski most ובין כנסיית יקוב הקדוש sv. Jakova והגשר הסמוך לה מדרום . המצודה יפה לתצפית. לא כדאי לטפס ברגל (חצי שעה), עדיף ברכבת תיירים מכיכר פרשנוב, החל מ -9 בבוקר בכל שעה עגולה. 15 דקות. יוצאת חזרה אחרי 5 דקות. מתחם המצודה פתוח 9 – 22, והמגדל 9 – 21.

בין לובליאנה לבלד

2.העיירה סקופיה לוקה skofja loka

מיקום: כ 25 ק”מ צפונית מערבית לליובליאנה..

משך ביקור 1: שעה.

תיאור קצר: אחת הערים הקדומות בסלובניה, עם מרכז עיר יפה.

אתר אינטרנט: www.skofjaloka.si.

אימייל: [email protected]

טיפים: העיר העתיקה שווה לסייר במרכז העתיק של העיר , לעלות לטירה המשקיפה על העיר. לחצות את הנהר על "גשר השטן" ולהמשיך לעבר הכנסייה.במיוחד בבוקר כששקט.

נמצאת 25 ק”מ מליובליאנה. עיר קדומה. מרכז העיר העתיקה מקסים. 22000 תושבים. לשכת המידע בכיכר המרכזית. את הדרך משקופיה לוקה לבלד לעשות דרך זלזניקי וקרופה. (אם יש זמן).

סיור: מתחנת האוטובוס הקטנה (יש חניון ליד התחנה.( גשר מעל הנחל מאחורי התחנה מוביל לכיכר קטנה ובה כנסיית יקוב הקדוש cerkev sv. Jakova משם נמשיך לכיכר המרכזית של העיר העתיקה מסטני mestni trg בה נמצאת לשכת התיירות. מולה בית העירייה הישן.

–

3.העיירה קראני kranj

עיר ציורית שוכנת על סלע ענק בין שני נהרות sav kokra עיר רביעית בגודלה בסלובניה. ניתן לבקר בכנסית קנציאן הקדוש אחת הכנסיות הגותיות היפות. וטירת קיזלשטיין ולהנות מהחומה והמגדלים.

מיקום: כ 25 ק”מ צפונית מערבית לליובליאנה.

משך ביקור: 1-2 שעות.

תיאור קצר: 52,000 תושבים, עיר תעשייתית עם מרכז עתיק יפה.

אתר אינטרנט  www.kranj.si

אימייל  [email protected]

טיפים: עיירה מומלצת החבוקה בין 2 נהרות.

25 ק”מ צפון מזרח לליובליאנה ו 30 ק”מ לפני בלד. מסקופיה לוקה 11 ק”מ.

סיור: העיר העתיקה צרה ומוארכת והטיול בה לאורך רחוב פרשרנובה presernova ulica. בעיר העתיקה רחובות קטנים ובתים עתיקים משומרים, בתי קפה. המשך רחוב פרשרנובה מוביל לכיכר גלאבני glavni trg במרכזה כנסיית קנטיאנוס הקדוש sv. Kancijan. מהככר ממשיך הרחוב דרומה לקצה הדרומי של העיר העתיקה מעל מפגש הנהרות, שבסופו רחבה שקטה ויפה עם כנסיה לבנה. בדרך חזרה כדאי ללכת בסמטה המקבילה tarcarjeva. ישנם 2 מרכזי קניות גדולים, במרכז העיר ובכניסה לעיר. נכנסים לעיר, עוברים ככר ואחרי 200 מטר רואים מצד ימין מרכז קניות.

מקום טוב לאספקה, כיוון שבאזור BLED, אין הרבה מרכזי קניות.

בבלד האוכל העממי טעים וזול .המסעדות נעימות.

אזור בלד 1/6 יום ה' (יומיים).

1.טירת Blejski Grad – היא אחד מהאתרים הראשונים בהם תבחינו, מראה מרשים ביותר – כאילו יצאה היישר מהאגדות. היא ניצבת גאה על מצוק של מעל 100 מ' בגדה הצפונית של האגם.

הטירה, שנבנתה במאה ה-11, יועדה לשמש כמבצר ולהגן על האזור, ולכן עיצובה הפנימי מעולם לא היה עשיר ומפואר במיוחד.

רוב המבנים שניתן לראות כיום, מקורם במאה ה-16, אז קרס חלק גדול מהטירה ברעידת אדמה, ורוב הטירה נבנתה מחדש. מההרחבה החיצונית של ימינו, בה נוספה גם מסעדה נחמדה, נשקף נוף יפהפה של האגם ושל ההרים מסביב. בתוך הטירה הוקם מוזיאון (לא מרשים במיוחד) המגולל בפניכם את היסטוריית המקום על פני המאות השונות דרך מוצגיו, וכן מרתף יין וחנות אחת או שתיים. ניתן לעלות לטירה בכמה שבילי טיול המסומנים Grad. אחד מהשבילים מתחיל במרחצאות של הטירה, אחר מתחיל קצת צפונית לכנסיית מרטין הקדוש (Farna Cerkev Sv Martina). ניתן כמובן להגיע גם ברכב, מחיר הכניסה לטירה: 7 יורו למבוגר, 3.50 לילד.

2.פארק חבלים, נוף ומגלשת הרים| Pustolovski Park – את הפארק תמצאו בראש גבעת Straža, בצדו הדרומי של אגם בלד, מול הטירה. ניתן לעלות ברכבל עד לפיסגה (בערך 4 יורו) – שם נמצא פארק החבלים – או לטפס ברגל כ-20 דקות. המסלולים מגוונים ברמת האתגריות שלהם, כך שניתן למצוא משהו שיתאים לכל גיל. עלות הכרטיסים נעה בין 10-20 יורו לאדם (כתלות בגיל), למבוגרים שרק משגיחים על הילדים הכניסה בחינם. קניית כרטיס תאפשר לכם לשהות עד שעתיים באתר, אם תרצו הארכה, ניתן להוסיף תשלום. הפארק נפתח באביב ופועל עד הסתיו, אך בעונות אחרת (מלבד הקיץ) שעות הפתיחה פחות סדירות – דאגו לתכנן את ביקורכם היטב מראש. בדרך חזרה לחנייה למטה ניתן לבחור לרדת שוב ברכבל, או במגלשת ההרים (שעלותה 6 יורו בערך) – חוויה שהילדים ודאי לא ירצו לוותר עליה. למידע נוסף על פארק החבלים כנסו לאתר הרשמי.

3.אזור רחצה רשמי באגם בלד | Grajsko Kopalisce – למרגלות טירת בלד נמצא חוף רחצה (בתשלום) לכל המשפחה ובו מספר אטרקציות. הילדים יוכלו ליהנות בין היתר ממגלשות מים, טרמפולינות, אזור שעשועים, אזורי שחייה תחומים בהם גובה המים מוגבל (לקטנים) ועוד. המקום מצויד בכל הנחוץ, מחדרי החלפת בגדים, שרותים, לוקרים לאחסון ציוד אישי ועד בתי קפה, שרותי מסאז', אפשרויות צלילה ושירות השכרת סירות. החוף נגיש גם לאנשים בעלי מוגבלויות. המקום פעיל בין יוני לספטמבר. ניתן לרכוש כרטיס לחצי יום או ליום שלם, לילד או למבוגר. המחירים נעים בהתאם בין 4-7 יורו. מידע נוסף באתר הרשמי.

החזר מע"מ של 22% על רכישה אחת מעל 50 יורו

–

–

אלפים יוליים – מזרח

בלד BLED

מיקום: 45 ק”מ צפונית מערבית לליובליאנה.

משך ביקור: יום.

תיאור קצר: עיירה תיירותית לחוף אגם. לידה קניון יפהפה (וינטגר). במרכז האגם אי קטן ובו כנסיית משאלות. לידה טירה לתצפית ומוזיאון.

לשכת התיירות: cesta svobode 10, 4260 bled. בתוך מלון פארק.

טלפון לשכת תיירות: +386-04-5741122, פקס: +386-04-5741555.

אתר אינטרנט: www.bled.si.

אפשרויות: 1. הליכה סביב האגם .

1. שיט לאי – כ 2 שעות .באי עצמו קבלנו גשם חזק , ונאלצנו לרכוש שיכמיות בחנות ,במקום. הסירה יוצאת בזמן, וכל הדרך חזרה היה בגשם.
2. עליה לטירה .
3. קניון וינטגר .חובה !
4. עליה ברכבל.

אגם בלד שוכן בין האלפים היוליאניים לבין אגן ליובליאנה ומוקף בגבעות ירקות ומרשימות. האגם נוצר על ידי קרחון ששכן כאן בין ההרים, כאשר במרכז האגם ממוקם אי קטן Blejski Otokk, בו כנסייה מהמאה התשיעית על שם יוחנן המטביל. מדובר במקום פופולארי לחתונות בסלובניה. ניתן להגיע אל האי באמצעות סירות בסגנון הגונדולה האיטלקית, הנקראתפלטנה(Pletnaa) או לצאת לשייט בסירת משוטים. תוכלו להיכנס לכנסייה ואף למשוך בחבל, המפעיל פעמון מהמאה ה-15. בנוסף, קיימים כאן מסלולי הליכה סביב האגם, רכיבה על אופנים ועוד. כמו כן, מהאגם נוכל לעלות לתצפית לטירתבלד(Blejski Grad) מהמאה ה-111, הניצבת על צוק תלול, בגובה של 1300 מטר מעל בלד. זוהי תצפית נהדרת על האזור. מדובר באתר התיירות המוכר והמפורסם ביותר בסלובניה. לא תחמיצו !!!

• אתר אינטרנט: www.slovenia.info/si/naravne-znamenitosti-jame
• מידע על המבצר: www.blejski-grad.si/en/about-bled-castle

טיפים :

כללי: הרחוב הראשי הוא לובליאנסקה ומגיע עד האגם.הלב הפועם של העיירה הוא מדרחוב סבובודה, פניה ימינה מרחוב לובליאנסקה. מתחתיו, צמודה לאגם, הטיילת. התצפית הכי יפה היא מהצד המערבי של האגם מתחת לקמפינג ומאחורי האי, זהו גם המקום השקט והלא ממוסחר של האי. שווה לטייל ברגל סביב האגם. אורכו של אגם בלד 2 ק”מ ורוחבו 1.3. שוכן בגובה 500 מטר מוקף יערות עם האלפים ברקע. 6000 תושבים ו 4000 מקומות לינה.

בבלד יש רכבל לתצפית גבוהה יותר מזו של המצודה, שאפשר לרדת ממנה ע”י קרונית אישית שנוסעת במסילה. הליכה סביב האגם כ 6 ק”מ. טמפרטורה האגם בקיץ 24 מעלות.

הקטע הראשון של רחוב סבובודה הוא מדרחוב עמוס בחנויות אלגנטיות, מועדונים, מסעדות ובתי קפה. מהקצה הדרומי של הרחוב ניתן לעלות ברכבל לגבעת סטרזה לתצפית על האגם. בהמשך החלק הדרומי של האגם, וילה בלד שהייתה ארמון למלכים ולשליט טיטו, אך הוסבה למלון. בהמשך הדרך דרומה קמפינג בלד, בו ניתן לשכור סירות ולהגיע לאי. לא ניתן להמשיך משם עם רכב.

האי: באגם אי ועליו כנסיה עתיקה עם מגדל פעמונים שנבנה ב 1465. שיט לאי בסירה אישית 10 יורו לשעה לסירה. מהצד הדרומי רק 5 דקות. שיט עם סירה גדולה, 100 יורו לאדם ואז רק חצי שעה באי. בשבת מתקיימות חתונות באי. הטווח הקצר לסירה הוא מאזור הקמפינג. הפעמון בכנסיה מצלצל כל הזמן בגלל האמונה שאפשר לבקש משאלה. לצלצל 3 פעמים ולהביע משאלה.

הטירה: ממוקמת מעל האגם ויפה לתצפית. אפשר להגיע אליה מרחוב פרשרנובה. על צוק בגובה 140 מטר. הטירה בנויה סביב 22 חצרות פנימיות: תחתונה ועליונה. אגפי המגורים שהוסבו למוזיאון, מסעדה וקפלה למעלה. במוזיאון עמדות תצוגה אור-קוליות על בלד. במרכזה חדר דפוס עם מזכרות לתיירים. העלייה לטירה עם הרכב. טל: +386 04 5780534

שבילי הליכה: הרבה שבילי הליכה, מסומנים, באזור העיירה. הם מסומנים במפה של בלד שניתן לקבלה בלשכת התיירות. שבילי הליכה לתצפיות, המרשימים ביותר, מוליכים לאזור האתרים: Castle Hill, Straža, Dobra Gora, Kozarca, Osojnica or Kuhovnica .

פרטים ב bled tourist association 00-386-04-5741122..

גבעות תצפית על בלד: גבעת straza בגובה 642 מטר, מתנשאת מעל האזור דרומי-מזרחי של האגם. גבעה נוספת היא mala osojnica שמהווה את נקודת הצילום המרשימה. טיפוס של 20 דקות נוספות מביא אל הפסגה לידה. גבעה נוספת היא kuhovnica שמגיעים אליה דרך kolodvorska cesta.

שמורת טריגלב: פרטים על האפשרויות בשמורה ניתן לקבל ב triglav national park management , kidriceva 2, bled, tel: 04-5741188.

אוכל:קונדיטוריה טובה וזולה “סלאש צ'יצ'רנה” ברחוב גראסקה 3, מאחורי תחנת האוטובוסים.

קפה פארק במלון פארק, רחוב סבובודה 15, עם מרפסת נוף המשקיפה על האגם (לקרם שניט).

מסעדת Pri planicu ב , Grajska cesta 8 מסעדה ובר בסגנון סלובני השירות אדיב מאוד.

מסעדה סינית בשם Peking ,אוכל טעים מאוד , ארוחה של 2 מנות לבן אדם + משקה כ 18 יורו.

עוגת הגבניצה המיוחדת במסעדת פנסיון מילנו (שכבות של בצק, גבינה, תפוחים ופרג) טעים!

קניון וינטגר VINTGAR

קניון וינטגר (Vintgar): נמצא מצפון לאגם בלד ומדובר בערוץ באורך 1.6 קילומטרים בפארק טריגלב. לאורך קירות הקניון נבנו גשרי עץ, אשר מאפשרים הליכה קלה מעל המים הגועשים של הנחל השוצף מתחת. המסלול מעניין ויפהפה וכולו מוצל, מתאים גם לילדים. לאורך המסלול קיימות מספר נקודות בהן ניתן לעצור ולערוך פיקניק ליד המים. בסיום המסלול תגיעו למפל חביב בשם Sum.

• מחיר: 4 יורו למבוגר, 2.5 יורו

מיקום 4 ק”מ צפונית מערבית לבלד. מבלד נוסעים ל gorje משם ל podhom, והלאה לפי שילוט.

משך ביקור 3-4: שעות.

תיאור קצר: אחד הקניונים היפים באירופה. נהר ראדובנה הזורם בערוץ של 1.5 ק”מ עם אשדות, מפלים קטנים ובריכות ומסתיים במפל שום. גשרי עץ תלויים מעל אפיק הערוץ.

טיפים1600: מטר. הליכה קלה יחסית, של 2-3שעות. קניון של קירות זקופים שתחתיו זורם נהר. הליכה על גשרי עץ התלויים לאורך הקירות. נחל בגוני טורקיז וירוק. כאשר מגיעים לחנות הגלידה, להמשיך ולרדת במדרגות, ודרך הגשר להגיע לתצפית על מפל שום SUM. כדאי להגיע לפני 9 או אחרי 5. כדאי לעשות את אותו מסלול הלוך וחזור. מידי פעם נרטבים מהתזת המפלים.

חניה: חינם. לנסוע לפי השילוט עד הסוף כ- 100 מטר לפני כניסה לאתר.

אגם בוהיני BOHINJ

מיקום: 27 ק”מ מערבית לבלד. אפשר לנסוע ישר מבלד, או לבצע סיבוב מעגלי דרך ההרים.

משך ביקור: 2-3 שעות.

תיאור קצר: אגם מקסים ופסטורלי בין הרים. אזור טבע לטיולים ושייט.

אגם בוהיני (Bohinjsko Jezero) הוא האגם הגדול ביותר בסלובניה ונמצא במרחק חצי שעה נסיעה מבלד. האגם ממוקם בתחום שמורת הטבע טריגלב(Triglavski Narodni Park). אורך האגם הוא 4.22 ק"מ ורוחבו קילומטר. האגם נוצר על ידי קרחון שהיה ממוקם בין שני רכסי הרים גבוהים. במהלך טיול באגם נוכל לבקר במספר מקומות: לטייל במפל סיביצה (Savica), הסבר בהמשך -לעלות ברכבל להר ווגל (Vogell), לטייל במסלולי ההליכה הרבים וליהנות מפיקניק על שפת האגם היפהפה. מצפון לאגם שוכן עמק הרי טריגלב (Triglav), כאן מתנשאת הפסגה הגבוהה ביותר במדינה - טריגלב, בגובה 2,864 מטר. יופיו של האגם יכבוש אתכם מהרגע הראשון. צבעי טורקיז, הנראים כמשיכת מכחול של הטבע, שקט ושלווה יקיפו אתכם מכל עבר וכמובן, פסגות ההרים והצמחייה הירוקה.

• אתר אינטרנט: www.bohinj.si/en/Lake_Bohinj
• אתר אינטרנט: www.bohinj-info.com/en/slap_savica

מפל סביצה (Savica) הוא מפל יפהפה ומפורסם מאוד בסלובניה. גובהו 78 מטרים ומימיו הם בצבע טורקיז מרהיב. מי המפל מגיעים מעמק שבעת האגמיםDolina Sedmerih ) Jezerr ), ונאספים בבריכה קטנה ומשם הם ממשיכים במורד הערוץ. באזור זה קיימים שפע של טיולים רגליים ובכדי להגיע לנקודת התצפית על המפל יש לטפס על כ-500 מדרגות, אך אל חשש, הם אינן תלולות במיוחד ומתאימות גם לאנשים שאינם מטיבי לכת- חייבים לציין שהעליה לא קלה וחייבים לעצור מפעם לפעם לנשום אוויר.

• מחיר: עלות כניסה למבוגר 2.5 יורו, ילד 1.30 יורו.
• אתר אינטרנט : www.slovenia.info/en/Waterfall-rapid

אפשרויות: 1. נסיעה לאגם מבלד בכביש הראשי, או בכביש המשני

1. תצפיות יפות בקצוות המזרחי והמערבי.
2. מסלולי טיול (לפי המלצות לשכת התיירות בצד המזרחי של האגם).
3. קניון קוריטה – כ 3 שעות הליכה.
4. הליכה רגועה סביב האגם – 5 שעות.
5. שכירת אופניים לטיול – 1 שעה
6. שכירת סירות קאנו וקייק ליד הכפר ריברצב לאז.

חניה: בסביבת האגם רוב החניות בתשלום.

טיפים: הנסיעה מבלד לבוהיני היא בין הרים וכפרים. הנופים יותר דרמטיים אם נוסעים בכביש המשני מעל העמק דרך koprivnik, srednja vas, ו stara fuzina ((מסלול קשה בדרך צרה). 5 ק”מ לפני האגם, העיירה בוהניסקה ביסטריצה, כ 2000 תושבים. בבוהינסקה ביסטריצה יש פארק מים יפה. עד לאגם עוברים 2 כפרים נוספים. על גדות האגם, העיירה ריברצב לאז, כ 200 תושבים. צמודה למגרש החניה, הלשכה לתיירות.האגם פחות מסחרי.תצפיות יפות בקצוות המזרחי והמערבי. כדאי ללכת ברגל בפארק בקצה המזרחי של האגם. אפשר להיכנס ללשכת המידע בעיירה ריברצב לאז, בכניסה לאגם ולקבל המלצות על מסלולי טיול. 100 מטר אחרי העיירה, בגדה הדרומית של האגם, ניתן לשכור סירות קייק וקאנו לשייט באגם או בנהר. כדאי להתחיל מישיבה באחד מבתי הקפה וצפיה באגם (למשל, זה של מלון jezero).

אם ממשיכים כ 2 ק”מ לעבר הכפר stara fuzina, מגיעים לפתח של קניון יפה בשם korita mostnice. יש שביל הליכה משולט אליו, בכוון voje, החוצה 3 גשרים. יש להמשיך עד שמגיעים לחניה. קניון שונה מוינטגר אך מיוחד. כ 2-3 שעות הליכה.

בקצהו המערבי של האגם העיירה ukanc. ממש לפני אוקנץ יש תחנת רכבל לגובה 1500 מטר. על כנסיית יוחנן המטביל לפני האגם אפשר לוותר.

פעילויות באגם: אפשר לשכור אופניים דו-מושביות. אורך האגם כ 4 ק”מ, ורוחבו 1.2. בצד הצפוני של האגם יש רק שביל הליכה, בצד הדרומי כביש. השביל והכביש נפגשים בצד המערבי. הליכה רגועה סביב האגם כ 5 שעות. בין העיירה ריברצב לאז לעליה לרכבל להר ווגל נפתח פארק שעשועים לילדים. לאורך החוף הצפוני עובר שביל הליכה עם פינות חמד.

רכבת המכוניות Motorail מ-Most na Soči ל-Bohinjska Bistrica

נסענו ברכבת המכוניות בסיומו של יום מ-Most na Soči ל-Bohinjska Bistrica. הגענו מהדרום לאורך הסוצ'ה היפהפה ואנחנו, כל המשפחה, נהנינו מאוד. הנוף מדהים. החוויה מיוחדת. המתבגרים יצאו מהרכב ועמדו בסמוך וכך העבירו את הנסיעה עם רוח על הפנים ונוף מטריף. בתחנה האחרונה לפני המנהרה האחרונה והארוכה עובדי הרכבת הכניסו את כולם לתוך המכוניות. מזכיר חויה של ג'יפ פתוח ללא זכוכית קידמית, רק הרבה יותר עוצמתי.

אנחנו הגענו עשרים דקות לפני היציאה ולא הייתה בעיה של מקום – בניגוד למה שאחרים רשמו פה, כך שזה לפי ימים ועומס. ניסיתי להזמין כרטיס מראש – אך לא אפשרי והכרטיס נקנה בעת עליה לרכבת ומחושב לפי גודל המכונית, מס' נפשות וגיל. לשישה עם אוטו גדול המחיר ב-2016 כ-30 אירו.

לוח זמנים – לשני הכיוונים הינו בכתובת:http://www.slo-zeleznice.si/en/passenger-transport/timetable/motorail?highlight=WyJjYXIiLCJ0cmFpbiIsInRyYWluJ3MiLCJjYXIgdHJhaW4iXQ==

רכבת Motorail בסלובניה מקשרת בין Podbrdo ,Bohinjska Bistrica ו-Most Na Soči. הקטע בין Podbrdo ו-Bohinjska Bistrica עובר בתוך הר ונמשך כעשר דקות בחושך מוחלט. הקטע בין Podbrdo ו-MostNa Soči עובר לאורך נחל וכפרים קטנים בנופים קסומים. נכנסים עם הרכב אל תחנת הרכבת ופשוט עולים עם הרכב על אחד הקרונות. הקרונות פתוחים מכל עבר, חוץ ממעקה בטיחות כמובן. חוויה לכל המשפחה!

• כתובתTriglavska 1, 4264 Bohinjska Bistrica 
• גילאים: לכל המשפחה
• מחיר:תלוי מאיזו תחנה עולים ואם זה כרטיס חד כיווני או הלוך-חזור
• הגעה:ניתן לעשות זאת בעיירה Bohinjska Bistrica, הסמוכה לאגם בוהיני. נכנסים עם הרכב אלתחנת הרכבת ופשוט עולים עם הרכב על אחד הקרונות.
• שעות פתיחה:לוחות הזמנים של הרכבת מצומצמים מאוד והרכבת יוצאת בדיוק בזמן.
• נ.צ: 46.274972,13.958645
• התאמה לימי שמש או גשם:שמש
• אתר אינטרנט: www.slo-zeleznice.si/en

מכירת כרטיסים בתחנה בה עולים. העלאת רכבים 10 דקות לפני היציאה !!!

טיפים:אפשר לנסוע מ/אל BOHINJSKA BISTRICA אל/מ MOST NA SOCI. לא לעשות את הנסיעה ברכב !!!! כי הכביש צר מידי. חוויה מומלצת מאד. כדאי להגיע לתחנה כחצי שעהלפני יציאת הרכבת. מיקום תחנת הרכבת כ 200 מטר מהכנסיה.

רכבת חזרה מ most na soci, להגיע 15 דקות לפני היציאה. הרכבת נוסעת 45 דקות בנופים יפהפיים. חוסך דלק וזמן למסלול וגם חוויה נחמדה. ישנם קטעים שעוברים בתוך מנהרות בחושך מוחלט. בכוון הלוך, ממוסט נא סוצי ממשיכים לטולמין ->בובץ->מעבר וורסיץ ->קרניסקה גורה.

Most Na Soci – עיירה קטנה ביציאה משמורת הטריגלב בדרך דרומה לכיוון הים. נמצאת על מפגששני נהרות עם אגם מלאכותי מקסים ותחנת רכבת עתיקה.

טולמין tolmin – כ 4000 תושבים. המרכז המנהלי של עמק סוצה. אפשר לעשות ממנה סיור של שעה הליכה לנהר עם מפל בסביבה (פרטים בלשכת התיירות, ליד המרכז).

–

עיירה קובריד KOBARID

על גדות נהר סוציה. הליכה בטבע. יש מפל קוזיאק.

מפל קוז'יאק(Slap Kozjak) ממוקם ליד העיירה קובאריד (Kobarid). הדרך אליו היא מעניינת ואף מקסימה למדי, בין עצים והרבה מים, לאורך נהר הסוצ'ה. מפל קוז'יאק מגיע מאחת הפסגות הגבוהות באזור ונשפך לנהר סוצ'ה, כאשר בדרכו הוא יוצר שישה מפלים. יש הטוענים, כי זהו אחד המפלים המדהימים בסלובניה. המסלול מתאים גם למשפחות ורובו מוצל. בכדי להגיע למפל, יש להחנות את הרכב ולהיכנס בשביל עפר לאורך הקמפינג. בנוסף, ניתן להגיע מהעיירה קובאריד, גם מסלול דרך גשר חבלים מעל נהר הסוצ'ה. אתר אינטרנט www.burger.si/Slapovi/Posocje .

מיקום: כ 20 ק”מ דרומית לבובץ, באזור הדרומי מערבי של האלפים היוליים.

משך ביקור: 1-3 שעות.

אפשרויות:

1.מוזיאון מלחמת העולה ה- 1 – כ-2 שעות . 2. מפל קוזאק – כ- 2 שעות.

מוזיאון:דרומית לבובץ. (כ -1400 תושבים). החניה כ- 50 מטר לפני הכיכר המרכזית. מהכיכר המרכזית יש שילוט לעבר המוזיאון. חניה נוספת 50 מטר מהמוזיאון בחינם.

מוזיאון קובריד: gregorciceva 10, טל: 00-386-05-3890000, אתר: www.kobariski.muzej.si.

המוזיאון בעיר קובריד מתאר את הקרבות שהתרחשו בזמן במלחמת העולם הראשונה. בכניסה מוקרן סרט המתאר את מהלך המלחמה והקרבות וכמו כן, ניתן לבקר בתצוגות המספרות את סיפור הקרבות בין האיטלקים לאוסטרו-הונגרים, שהתרחשו בחזית קשה זו. במוזיאון שלוש קומות עם מפות, תמונות, קטעי מכתבים המתארים את הקרבות ממבט אישי ועוד.

נמצא ברובע העתיק של קובריד. מחיר: 4 יורו. שעות פתיחה: 09:00-18:00. ש-א: 09:00-19:00. ניתן לבצע סיורים מודרכים במוזיאון (עלות של 15 יורו לשעה, לסיור פרטי), או, לבד. ישנם גם סיורים ארוכים באזורי הקרבות, בעלות מעל 20 יורו לאדם. במקום נערך אחד הקרבות החשובים במלחמת העולם ה 1. כדאי !!! לטפס לאנדרטת החיילים לתצפית.

מפל יפה בסביבה הוא מפל קוז`אק. פרטים בלשכת התיירות ממול למוזיאון.

–

אלפים יוליים – מערב

עיירת נופש קרניסקה גורה KRANJASKA GORA

שוכנת ליד הגבול האוסטרי והאיטלקי.

(בדרך יש קניון לקניות)

מיקום: 30 ק”מ מערבית לבלד.

אתר אינטרנט www.kranjska-gora.si: .

אימייל:  [email protected]

תיאור קצר: עיירה נחמדה. 1750 תושבים, גובה 800 מטר. מקום יציאה למעבר וורסיץ. מוקפת באלפים היוליים. אין מה לעשות בעיירה.

עיירת נופש, מפל paricnik  הוא אחד המפלים המרשימים בסלובניה, עתירת המים. קיימים 2 מפלים. המים בחלקו התחתון של המפל מוטט את תחתית הצוק וקימת אפשרות ללכת מאחרי המפל ולצפות בו מזווית לא שיגרתי. 

הגישה לאתר חופשית.

טיפים: מרחק נסיעה קצר מערבה לאיטליה. עיירה תיירותית. נוף יפה להרים האלפים. בככר המרכזית בתי קפה עם תיירים. יציאה לכיוון איטליה לאגם laggu di fussin המקסים, ולאחר מכן לעיירה Travisio לקניות בשוק. המסלול העיקרי הוא דרומה למעבר וורסיץ היפהפה.

–

פארק טריגלאב TRIGLAV PARK – ומעבר וורסיץ VRSIC

מיקום: האזור המערבי של האלפים היוליים.

משך ביקור: חצי יום עד יום שלם.

תיאור קצר: שמורת אלפים מרהיבה, עם נופים ומסלולי הליכה, ומעבר הרים יפהפה.

לשכת התיירות: dom trenta 5232 soca בעיירה טרנטה במרכז הכפר, בבניין מודרני.

טלפון לשכת תיירות: +386-05-3889388, פקס: +386-05-3889330.

אימייל: [email protected]

אפשרויות: 1. מעבר ורסיץ – 2 שעות

1. logarska dolina – שמורת טבע ומסלול – כ- 5 שעות הליכה (מסלול קשה(
2. העיירה טרנטה כ 10 ק”מ דרומית לורסיץ, עם מפל – כ 2 שעות

–עיר בובץ BOVEC

ביום א' כל סגור.

מיקום: כ 40 ק”מ דרומית לקראניסקה גורה, באזור המערבי של האלפים היוליים.

משך ביקור: 2-4 שעות (רק אם עושים טיול למפל, או, רפטינג).

תיאור קצר: עיירה בחלק המערבי של האלפים היוליים. מעניין בעיקר לעשות רפטינג.

לשכת התיירות: trg golibarskih zrtev 8, 5230 bovec

טלפון לשכת תיירות: +386-05-3841919, פקס: +386-05-3841915.

אתר אינטרנט: www.bovec.si.

אימייל: [email protected]

אפשרויות: 1. טיול למפל בובץ, 2. רפטינג.

טיפים: לשכת תיירות מפותחת. רפטינג עם מדריך צמוד על הסירה. 25 יורו לאדם. חוויה לא שגרתית. לבדוק אם הנהר סוער. לא לעלות ברכבל של בובץ.

הרפטינג במספר חברות נערך בשעות 9:30, 13, 16. המסלול הרגיל נמשך שעה וחצי. לזה להוסיף שעה התארגנות וחצי שעה פיזור. הרפטינג לא סוער במיוחד ומתאים למשפחות.

במורד הנהר יש גם קיאקים. טיול למפל בובץ: כ 4 ק”מ מהכפר. שביל משולט ממגרש החניה מוביל אליו. הליכה של כשעה עד למפל של 100 מטר.

2/6

מערבית ליובליאנה

מערת הנטיפים פוסטוינה

 POSTOJNA JAMA

מערת פוסטוינה (Postojnska Jama) היא מערכת מערות קארסט באורך 20,570 מטר, בדרום-מערב סלובניה. מדובר באתר התיירות המוביל במדינה ,שנחשב למערכת המערות הגדולה במדינה. הסיור במערת פוסטוינה הוא לאורך שישה קילומטרים, כאשר רכבת חשמלית מורידה את המבקרים לבטן האדמה. הנסיעה מאוד חווייתית ועוברת דרך מנהרות צרות וחולפת על פני נטיפים, זקיפים ותצורות קארסטיות יפות, המוארות בתאורה צבעונית. שימו לב, הטמפרטורה במערה היא בין 8 ל-10 מעלות צלזיוס ויש להצטייד בביגוד חם. המקום מרשים מאוד ואף ניתן להשכיר בקופות אוזניות עם הדרכה בעברית.

• כתובת: Jamska cesta 28, 6230 Postojna, Slovenia
• אתר אינטרנט: www.postojnska-jama.eu/en

אתר חובה, מערכת מערות של 24 ק"מ שנוצרו ע"י נהר הפיווקה התת קרקעי.המערה נפתחה לקהל 1819 , כוללת מסלול של 5 ק"מ

. שחלקו הראשון נעשה ברכבת.

. בקופות ניתן לשכור מכשיר שמע קולי דובר בעברית.

. יורדים לתוך המערה ויש מסלול הליכה של בערך ק"מ בין נטיפים מרשימים הטיול נעשה בלווי צמוד של מדריך.

. בחזרה חוזרים ועולים ברכבת.

מיקום: כ 50 ק”מ מערבית ליובליאנה. לנסוע לפי שילוט לעיר קופר, אח”כ לעיירה פוסטוינה. המערה במרחק 11 ק”מ מהעיירה.

משך ביקור: 2-3 שעות. שעות סיורים: (אפריל – ספטמבר) כל שעה עגולה בין 9 ל 18.

מחיר: מבוגר – 16 יורו, סטודנט – 12. בעונה החמה, כדאי להזמין סיור מראש !!

תיאור קצר: מערת נטיפים מדהימה, הגדולה בעולם.

לשכת התיירות: jamska cesta 30 6230 postojna

טלפון לשכת תיירות: +386-05-7265183, פקס: +386-05-7201611.

טלפון האתר: +386-05-7000100

אתר אינטרנט postojnska-jama.si

אתר המערה: www.turizem-kras.si www.postojna-cave.com

אימייל: [email protected] אימייל המערה: [email protected]

טיפים: מגרש החניה כ 150 מטר מהכניסה למערה. מסלול של כ 5 ק”מ בקרונית ואח”כ 40 דקות הליכה עם מדריך. 10 מעלות ומיים מטפטפים. סה”כ כ 1.5 שעה. אפשר לקנות כרטיס משולב גם למצודת פרדיאמה.
העיירה שוכנת 50 ק”מ מלובליאנה ובה 8000 תושבים. בעיירה אין עניין, אך 33 ק”מ ממנה נמצאת המערה. אורכה 20 ק”מ, אך הביקור 6 ק”מ. רכבת מסיעה 4 ק”מ ואח”כ הליכה של 1700 מטר. השביל עובר במפלסים בין הנטיפים והזקיפים.

–

מצודת פרדיאמסקי PREDJAMSKI GRAD

מיקום: כ 10 ק”מ ממערת פוסטוינה.

משך ביקור: 1-2 שעות. כנראה רק סיורים מודרכים. פתוח 9-19.

תיאור קצר: מבצר הבנוי על צוק, ותחתיו מערה.

טלפון: + 386 05 7000100

אתר: www.postojna-cave.com

טיפים: מבצר הבנוי בתוך מצוק ומתחתיו מערה חביבה. יש חוברת הסבר בעברית. משקף החיים באלף הקודם בתצוגת חדרים. הסיור במערה עם פנסי יד. מאד מומלץ. אין שילוט בדרך, פשוט ככל שמתקרבים לאיזור המערה תמצאו את השילוט ל-grad שזה טירה.

9 ק”מ צפונית מערבית למערת פוסטוינה שוכן כפר קטן פרדיאמה. הטירה בת 4 קומות ובנויה על צוק. נבנתה במאה ה 16. פתוחה 9-19. מתחת לטירה שער כניסה למערה שאורכה 7 ק”מ, אך ניתן לבקר בק”מ אחד. בחלק מהמערה אין תאורה והולכים עם פנסים. סיורים ב 11, 13, 15, 17.–

–

מערת סקוציאן SKOCIAN JAMA

מערות שקוציאן (Škocjanske Jame) הן מערות תת-קרקעיות בתחומי הפארק האזורי של מערות שקוציאן(Regijski park Škocjanske jame), בדרום-מערב סלובניה. המערות הללו הוכרזו בשנת 19866 כאתר מורשת עולמית על ידי ארגון אונסק"ו וזהו האתר היחיד במדינה המשתייך לרשימת המורשת העולמית. מערת שקוציאן כוללת מערכת של 11 אולמות תת-קרקעיים, באורך כולל של 15 קילומטרים, המחוברות ביניהן באמצעות מעברים וגשרים טבעיים במערה חיים שישה סוגים שונים של עטלפים וגדלים 250 סוגי צמחים. אם אתם מתלבטים באיזו מערה לבקר - פוסטוינה או שקוציאן, דעו כי מערת פוסטוינה נחשבת למתוירת יותר ויש האומרים, כי האפקטים הרבים שהוסיפו, פוגעים באותנטיות של המקום. 

• כתובת:Škocjan 2 Divača, Matavun, 6125 Park Škocjanske Jame
• אתר אינטרנט: www.park-skocjanske-jame.si/eng

המערה נמצאת בתחומי הפארק האיזורי של מערות שקוציאן בחבל קראס שבדרום מערב סלובניה. המערות נוצרו באבן גיר.

זהו אתר מורשת עולמי של אונסקו.מדובר על נהר תת קרקעי הזורם בתוך מערה בחלל עצום.

לקחת סיור מס' 2 1-2 שעות. הליכה עם מדריך כ-10 דקות בפתח המערה הראשונה שהיא לא מערת שקוצ'יאן(מערת שקוצ'אן רואה רק מי שלוקח מסלול ארוך) גם מסלול זה יפה הליכה מתונה, עליה וירידה של מדרגות. המערה כולה מרושתת בגשרים מעל מפלי מים .

מיקום: כ 65 ק”מ מערבית ללובליאנה. כ 15 ק”מ מערבית לפוסטוינה.

משך ביקור: 2-3 שעות. שעות הסיורים: כל שעה עגולה בין 10 ל 17.

תיאור קצר: מערת נטיפים עם נהר הזורם בה.

טל האתר: +386 (0)5 70 82 110

מחיר: מבוגר – 11 יורו, סטודנט – 7.5, ילד – 4

אתר אינטרנט: www.park-skocjanske-jame.si

אימייל: [email protected]

טיפים: הגעה: Ljubljana – Koper highway, exit Divača.

Toward Koper, then left to Škocjan. 4km from the highway

רק סיורים מודרכים. יותר מרשימה ופחות המונית. סיור לא קל שנמשך 2 שעות.

כרוך בהליכה לא קלה של 3 ק”מ ו 500 מדרגות. כ 15 ק”מ אחרי פוסטוינה יש שילוט לירידה מהכביש המהיר למערה. זאת מערכת של 11 אולמות תת-קרקעיים באורך של 5 ק”מ. אם צריך להמתין לסיור, אפשר ללכת 200 מטר בשביל היוצא מאחורי מרכז המבקרים, אל נקודת תצפית ויציאת הנחל שזורם מהמערה. בסיור, צועדים כמה מאות מטרים ממרכז המבקרים לפתח המערה, יורדים לנקודה הנמוכה שלה, עוברים דרך אולמות עם זקיפים ונטיפים, אח”כ מגיעים לקניון התת קרקעי שנחל זורם בקרקעיתו, ועוברים אותו על גשר גבוה. יוצאים מהמערה לדולינה נקיקית עמוקה בה זורם הנחל ורכבת מעלה חזרה למרכז.

–

פיראן PIRAN  (ליד הים).

מיקום:עיר חוף כ 30 ק”מ דרומית לטרייסטה.

משך ביקור: 3-4 שעות.

טלפון לשכת תירות: 00-386-05-6734440

אתר: www.piran.si

אימייל: [email protected]

תיאור קצר: עיר עתיקה ציורית ויפה.

טיפים: החניה היא מחוץ לעיר 7 יורו ל24 שעות, וישנו אוטובוס אשר מסיע מהחניה למרכז העיר בחינם. פיראן ואיזולה נפלאות, ואפשר להיות שם יומיים.

העיר היפה ביותר של החוף הסלובני, על לשון יבשה צרה. 5000 תושבים. העיר שומרת על אוירת ימי הביניים. מקור השם ב”פיר” – אש, לזכר האש שהיו מבעירים בלילות לספינות שבים. גם כאן ניכר השלטון הוונציאני. הצד הצפוני של לשון היבשה תלול ובראש הגבעה מתנשאת כנסיה עם מגדל פעמונים. לשכת המידע נמצאת בככר המרכזית tartinijev trg 2, טל: 05-6730220 .

סיור: לחנות בכניסה לעיר וללכת כ 10 דקות לככר המרכזית. ללכת תחילה לאורך הנמל והמרינה לעבר הכיכר המרכזית tartiijev trg המלחין והכנר מהמאה ה 18 שפסלו ניצב במרכז הכיכר. בככר בית המשפט, בניין העיריה, כנסיה ומבנה וונציאני. ליד מבנה זה מטפסת סמטה תלולה לכנסיית ג”ורג' הקדוש sv.juri עם מגדל פעמונים לתצפית יפה. לשוב לכיכר ולטייל בסמטאות הצרות לקצה לשון היבשה. בדרך עוברים 2 ככרות עם 2 בארות trg maja 1 ו zidovski trg. בקצה לשון היבשה ניצבים מגדלור וכנסיה. לאחריה יש רחבה ומסעדה. בקיץ בד”כ חם מאד. עיר בעיקר לצעירים.

הגדת קרן הזהב בטולומין

בעמק טרנטה אשר למרגלות הר טריגלב גר צייד צעיר. הוא התאהב בנערה יפה שגם היא גרה שם. כדי לרכוש את לבה החליט להביא לה את זר הפרחים היפים ביותר. אבל יום אחד הגיע לכפר סוחר עשיר מוונציה שהזמין את הנערה לרקוד והעניק לה תכשיטי זהב. הצייד הצעיר הגיע כדי לפגוש את הנערה וזו לעגה לו. נפגע עד עמקי נפשו עזב הצייד את המקום. בדרך פגש את חברו הצייד המכונה "הצייד הירוק" ששכנע אותו להצטרף אליו בחיפוש אחר האייל בעל קרן הזהב ששמר על אוצר זהב במרומי הטריגלב. השניים יצאו באותו לילה לחפש את האייל בעל קרן הזהב. עם שחר מצאו אותו וירו בו. החיה הפצועה פצעי מוות גררה את עצמה לקצה המצוק. לפתע, הבחין הצייד הצעיר כי בקצה המצוק ליד החיה נמצא פרח האלמוות. הצייד הירוק דחק בצייד הצעיר לתפוס את האייל בטרם יאכל את פרח האלמוות שפרח ביתר שאת מדם החיה הפצועה. אך היה זה מאוחר מדי. החיה הפצועה אכלה פרח אחד שהעניק לה כוחות עצומים. היא הסתערה על הצעיר שהיה מסונוור מברק קרן הזהב והפילה אותו מהמצוק. נהר סוצ'ה סחף את גופת הצייד לעמק. בסלובנית קוראים לאייל זלטורוג.תמונתו מתנוססת על בקבוקי בירה שיצרניה אימצו את השם זלטורוג.

OPATIJAאופטייה

אוֹפָּטִייָה היא עיר קייט לחופי מפרץ קוורנר בחצי האי איסטריה שבצפון מערב קרואטיה. העיר שוכנת למרגלות הר אוצ'קה, כ-13 ק"מ מערבית לרייקה, המגונן עליה מפני הרוחות והיא עשירה בצמחייה.

יש בה טיילת יפה וחופים ארוכים.

לחופי מפרץ קוורנר בחצי האי איסטריה שבצפון מערב קרואטיה. העיר שוכנת למרגלות הר אוצ'קה (Učka, איטלקית Monte Maggiore), כ-13 ק"מ מערבית לרייקה, המגונן עליה מפני הרוחות והיא עשירה בצמחייה. העיר היא אתר נופש בקיץ ובחורף, ועיקר כלכלתה על התיירות.

מקור שמה של העיר במנזר הבנדיקטיני "סן ג'יקומו דלה פרלוקה" (San Giacomo della Preluca) שהוקם בתחילת המאה ה-15 על ידי נזירים בנדיקטינים שנמלטו מפריולי. המנזר נזכר לראשונה ב-1453, וכנסייתו עדיין ניצבת בפארק יעקב הקדוש (Park Svetog Jakova). יעקב הקדוש הוא הקדוש הפטרון של העיר וחגו ביום 25 ביולי.

האזור יושב באלף ה-1 לפנה"ס על ידי הליבורנים, שבט אילירי, ולאחר מכן על ידי הרומאים שהקימו את קסטרום לאוראנה (Castrum Laureana), כיום רובע לוברן (Lovran). בימי הביניים השתייך שטחה של העיר לשתי ערים שונות - ופרינץ (Veprinac) וקסטב (Kastavv) אשר התפתחה לכפר דייגים מוקף חומה (כיום רובע וולוסקו - Volosko).

ב-1844 הקים איג'יניו סקרפה (Iginio Scarpa), מעשירי רייקה, את וילה אנג'ולינה (Villa Angiolina) לזכר אשתו, מקום אליו נהג להזמין חברים ומכרים. כך רכשה אופטיה את מעמדה כאתר נופש ובעיר קמו וילות נוספות אשר היו מקום נופש לעשירי ואצילי אוסטרו-הונגריה. ב-1882רכשה חברת קו הרכבת הדרום אוסטרי את וילה אנג'ולינה, וב-1884 הקימה את המלון הראשון באופטיה, מלון קוארנרו (כיום מלון קוורנר).

לאחר מלחמת העולם הראשונה עברה העיר לשליטת איטליה. לאחר כניעת איטליה בספטמבר1943, השתלטו הגרמנים על העיר והאזור. המלחין ממוצא יהודי, מרסל טיברג, נשלח לאושוויץ ונספה שם. ב-1945 נמסרה העיר ליוגוסלביה. למרות קרבתה לרייקה, אופטיה לא הייתה שותפה לתהפוכות הרבות שעברו על האחרונה בין שתי מלחמות העולם, אך מעמדה כמרכז נופש ותיירות נפגע, והחל מתחדש רק בשנות ה-90 של המאה ה-20.

כיום שוב נחשבת אופטיה ליעד נופש בקנה מידה בינלאומי, ותיירים רבים מגיעים אליה דרך שדה התעופה של רייקה על האי קרק. לאורך חופה של העיר נמתחת טיילת (Lungomaree) באורך של 12 ק"מ הקרויה על שם פרנץ יוזף. בטיילת, במקום בו ניצב בעבר פסל של "בתולת הים", ניצב מאז1956 פסל "הנערה עם השחף" שהפך לאחד מסמליה של העיר.

בשנת 2001 התגוררו בעיר 7,850, ויחד עם השכונות המקיפות אותה מנתה אוכלוסיית אופטיה סך כולל של 12,7199. רוב התושבים כיום הם קרואטים, ולמרות עזיבה של חלק מהאוכלוסייה האיטלקית לאחר מלחמת העולם השנייה, עדיין מתגוררים בה כ-600 איטלקים. בעיר מתגוררים גם מיעוטים סלובנים, סרבים, מקדונים, אלבנים ואחרים.

באוֹפָּטִיָה התגוררה קהילה יהודית קטנה אשר נוסדה בשלהי המאה ה-19 ובעיר נמנו 70 יהודים. בני הקהילה עסקו במסחר ומקצתם היו בעלי מקצועות חופשיים. ב-1912 הוקם בית העלמין של הקהילה ובראשית המאה ה-21 עדיין עמד על תילו.[1] ב-1930 מנתה הקהילה 1000 נפשות. מבחינה הלכתית נסמכה הקהילה על קהילה רייקה ומבחינה מנהלית הייתה מאוגדת תחת איגוד הקהילות היהודיות של איטליה.

בספטמבר 1943, לאחר הסכם שביתת הנשק עם איטליה במלחמת העולם השנייה השתלטו הנאצים על העיר והוחל ברדיפות יהודים. בני הקהילה גורשו למחנות ההשמדה ומחצית מבני הקהילה נרצחו. לאחר המלחמה שבו שרידי הקהילה לאופטיה, אך לא חודשה הפעילות הקהילתית. ב-1955הוקם גלעד לזכר הנרצחים בשואה בשטח בית העלמין היהודי.

רייקה (קרואטית Rijeka להאזנה (מידע · עזרה); איטלקית Fiume; סלובנית Reka; בשלוש השפות "נהר" או "נחל"; בעבר נקראה בהונגרית Szentvit ובגרמנית St. Veit am Flaum/Pflaum) היא עיר נמל בקרואטיה. העיר ממוקמת על מורדות האלפים הדינרים, בקצהו הצפוני של מפרץ קוורנר שהינו שלוחה של הים האדריאטי.

בשנת 2011 התגוררו כ-128,000 תושבים בעיר, והיא הייתה השלישית בגודלה במדינה[1]. במרחב העירוני של רייקה התגוררו אותה עת כ-305,000 תושבים.

רייקה היא מרכזו האדמיניסטרטיבי של מחוז פרימוריה-גורה (Primorsko-goranska županija) והנמל שלה הוא הגדול במדינה. בעיר פועלים מספנות, בתי זיקוק לנפט ותעשייות מנועי דיזל, ייצור מנופים וציוד לאוניות, ומפעלי נייר.

לעיר היסטוריה עשירה, ושורשיה בעת העתיקה עת הייתה יישוב קלטי, ליבורני ולאחר מכן רומאי. מאמצע המאה ה-15 ועד לתחילת המאה ה-20 נשלטה רייקה על ידי בית הבסבורג האוסטרי כמעט ברציפות, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה קמו בה שתי ישויות עצמאיות שלא האריכו ימים. לאחר מכן הייתה לחלק מאיטליה הפשיסטית ויוגוסלביה, ומשזו התפרקה ב-1991 הייתה רייקה לעיר השלישית בגודלה בקרואטיה, אחרי הבירה זאגרב וספליט.

רייקה שוכנת על מישור צר לחופו הצפוני של מפרץ קוורנר, ושכונותיה הצפוניות בנויות על הגבעות המהוות את הרכס הקרוב ביותר לים באלפים הדינריים. אורכה של העיר הוא כ-11 ק"מ במקביל לחופו של המפרץ, ורוחבו של השטח העירוני הבנוי הרציף מגיע לכקילומטר עד קילומטר ומחצה. עם זאת שכונותיה החדשות מגיעות למרחק של עד 3 ק"מ מהחוף ולגובה של עד 350 מטר. רובו של קו החוף תפוס על ידי מתקני הנמל ורק בחלקה המערבי של העיר, ברובע קנטרידה (Kantrida) שנחשב לאזור היוקרה שלה, מפנה הנמל את מקומו לשני מעגנים, מתקני ספורט וחוף רחצה המשתרעים לאורך של כשני ק"מ. בהמשכו של החוף שוכנת עיר הנופש אופטיה המרוחקת 133 ק"מ ממרכזה של רייקה. בין שתי הערים קיים רצף בנייה.

נחל רייצ'ינה (Rječina), הזורם דרך העיר אל מפרץ קוורנר, העניק לעיר את שמה. סמוך לכיכר טיטו (Titov trg), כ-400 מטר משפך הנהר אל הים, נחפרה תעלת מרטבי (Mrtvi Kanal - "התעלה המתה") הזורמת גם היא אל מימי מפרץ קוורנר ויוצרת אי מלאכותי קטן בצורת משולש ששמו דלתה (Delta). ממזרח לנחל רייצ'ינה משתרע רובע סושאק (Sušak) המטפס על גבעה, וגם בו נמצאים מתקני נמל. מצפון לרובע סושאק שוכנת גבעת טרסט (Trsat) החולשת על העיר.

סמלה של העיר – עיט דו-ראשי הניצב על הרי גיר לבנים לחוף הים, ואוחז ברגלו השמאלית בכד כתום ממנו נובע נהר, מסמל את מיקומה של העיר. בתחתית הסמל מופיע לעתים הכיתוב הלטיני Indeficienter שמשמעו "בלתי אכזב".

האקלים בעיר ים תיכוני מתון. כ-1,529 מ"מ של משקעים יורדים בעיר בממוצע של 86 ימים גשומים בשנה, והטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 14.3°C. עוד מתגאה העיר בממוצע של 2,1200 שעות שמש בשנה.

העת העתיקה

טירת טרסט

אף שבאזור נתגלו ממצאים מתקופת האבן הקדומה[3], הממצאים המוקדמים ביותר בעיר עצמה הם מתקופת הברונזה ושייכים ליישוב הקלטי טרסטיקה (Tarsatica) שיושב על ידי שבטי הקרנים. שמם של הקרנים השתמר בשמו של מפרץ קוורנר.

טרסטיקה הקלטית, שנודעה מאוחר יותר בשם "טרסטה ליבורנה" (Tarsata Liburna) על שם הליבורנים, מוקמה על גבעה בגובה של 138 מטר מעל פני הים בצפון מזרחה של העיר, ושמה נשתמר בשם המודרני של מצודת טרסט. טרסט שוכנת על גדתו השמאלית של נהר רייצ'ינה וידועה גם בכינוי "המצודה" (Gradinaa). טרסטיקה הייתה אחת מחמש גבעות שהקלטים חיברו יחדיו בחומות. ארבע האחרות הן סולין, מרטינשצ'יצה, ווליוורך וגרדישצ'ה (Solin, Martinšćica, Velivrh ו-Gradišće בהתאמה).

הקלטים נטמעו מאוחר יותר בליבורנים, עם של ימאים ושודדי ים, אשר ישבו בחלקו הצפוני של החוף המזרחי של הים האדריאטי, החל במאה ה-11 לפנה"ס ועד למאה ה-1 לפנה"ס. הליבורנים כינו את רייקה בשם ליבורנה ובסמוך לנמל בעיר נתגלו ממצאים מתקופתם. כמו כן התגלו על גבעה מצפון למרכז העיר שרידי חומה מתקופה זו שרוחבה מגיע ל-2 מטר וגובהה עומד על 3 מטר. ממצאים אלה נמצאים בשטחה של העיר עצמה, שכונתה מאוחר יותר בשם "טרסטיקה הרומית" (Tarsatica Romana).

לראשונה נזכרה העיר במקורות רומיים בשנת 60 לפנה"ס. בתקופת אוגוסטוס בנו הרומאים מוניקיפיום לחופו של נהר רייצ'ינה, וכינוהו "פלומן" מהמילה הלטינית לנחל (Flumen). חפירות במרכז העיר חשפו שרידי נקרופוליס, חומות ושער מהתקופה הרומית. במאה ה-4 הוקדשה העיר לויטוס הקדוש, הקדוש המגן של העיר גם כיום, ושמה שונה ל"פלומן סנקטי ויטי" (Flumen Sancti Vitii) על שמו.

ימי הביניים

עם פלישת הסלאבים לבלקן במאה ה-7, התיישבו במקום הקרואטים. מאתיים שנה מאוחר יותר שלח קרל הגדול את צבאו לכבוש את העיר, אך הקרואטים הדפו אותו בשנת 799 ומפקד הצבא הקרולינגי מצא את מותו בקרב. דבר זה הכעיס את קרל הגדול, והוא שלח כוחות גדולים יותר אל העיר והכריעה. העיר נשלטה על ידי הפרנקים משך זמן קצר, ובמאה ה-9 חזרה לשליטת הקרואטים. במאה ה-13 הייתה העיר לחלק מהממלכה המשותפת לקרואטיה והונגריה, ושגשגה תחת שלטונם של הנסיכים הפרנקופנים מקרק. נסיכים אלה פרסמו ב-1287 את ספר החוקים של וינודול (Vinodoll), הנחשב לאחד העתיקים באירופה. בתקופה זו הוקמו על הגדה הימנית של נהר רייצ'ינה שני יישובים מוקפי חומה – ריקה (Rika) וסווטי ווידה (Sv. Vida) – ואוכלוסייתם מנתה 3,000 תושבים לערך. בשדה גרובניק שבקרבת העיר, נערך ב-1242 קרב שדה גרובניק בו ניצחו הקרואטים צבא מונגולי בפיקוד קאדאן.

שלטון בית הבסבורג עד כיבוש העיר בידי נפוליאון

מפת העיר רייקה בשנת 1890 - מימין למרכז העיר, האי המשולש דלתה ורובע סושאק. בפינה הימנית העליונה גרם המדרגות לגבעת טרסט

ב-1466, בתקופת פרידריך השלישי, החל שלטונו של בית הבסבורג בעיר, ושמה הוחלף ל"סנקט וייט אם פלאום" (St. Veit am Flaum, "פלאום" בגרמנית מ-Flumen הלטינית). אותה עת התגוררו בעיר כ-3,0000 איש, ותחת שלטונו של בית הבסבורג היא התפתחה והייתה ליריבתה של הרפובליקה של ונציה, עד כי ב-1509 הותקפה על ידי כוחות ונציאניים אשר שילחו בה אש והרסו חלקים ממנה. עם סיפוח הונגריה לאוסטריה, הפכה רייקה לחלק מהונגריה, אם כי נשלטה ישירות על ידי האוסטרים. ב-1595 הגיעו העות'מאנים לקרבת העיר, אך לא כבשו אותה. שגשוגה של העיר נמשך במאה ה-16 עם התפתחות המסחר, התעשייה, החינוך והאומנות בעיר. בית הספר הישועי הוקם בתקופה זו ומאז הוא פועל ללא הפסקה. ב-1717 הנהיג הקיסר קרל השישי מדיניות כלכלית שלמרקנטיליזם, אשר אפשרה שיט חופשי בים האדריאטי. עקב כך קיבלו ב-1719 רייקה, וטריאסטה מעמד של נמל חופשי, ובין שתי הערים – רייקה ה"הונגרית" וטריאסטה ה"אוסטרית" – התפתחה יריבות. התפתחותה של העיר המשיכה והואצה הודות לסלילת דרך יבשתית לווינה ב-1725 וב-1729 הוקמה בעיר המספנה המודרנית הראשונה, ענף שהיה לעמוד התווך בכלכלת העיר מאז. ב-1750 פקדה את רייקה רעידת אדמה שכמעט החריבה את העיר לחלוטין, אך העיר השתקמה ואף התפתחה והוקם בה בית זיקוק לסוכר שפעל עד 1828. מבנה בית הזיקוק שוכן עדיין מול תחנת הרכבת ממערב למרכז העיר. בהוראתה של מריה תרזה ב-1779, הייתה רייקה ל-Corpus separatum, "גוף נפרד" שנשלט ישירות על ידי השלטון המרכזי.

לאחר תבוסת נפוליאון

בשנת 1805 כבש נפוליאון את העיר וסיפח אותה לאיטליה ארבע שנים מאוחר יותר. לאחר תבוסתו, חזרה העיר לשלטונו של בית הבסבורג בשנת 1815, ונותרה בחזקתו עד 1918. ב-1848 צורפה רייקה לקרואטיה ויוסיף ילצ'יץ'(Josip Jelačić), הבאן של קרואטיה, הורה על הפיכתה של העיר לעיר מן המניין, והיא איבדה את מעמדה המיוחד. ב-1855 שופץ הנמל ונהר הרייצ'ינה הוטה לאפיקו הנוכחי. לאחר הסכם הפשרה בין אוסטריה להונגריה ב-1867 (Ausgleichh), הושבה רייקה להונגריה ושוב הוענק לה מעמד של "עיר חופשית". רייקה הייתה למרכזה של היחידה האדמיניסטריטיווית ההונגרית "העיר רייקה וסביבותיה" (הונגרית "Fiume város és területee"; קרואטית "Grad Rijeka i okolica") שבראשו ניצב באן קרואטי, ונחשבה לנמלה העיקרי של הונגריה. כחלק משינויים אלה הופרד רובע סושאק שבמזרח העיר מהעיר עצמה, ובעוד שרייקה השתייכה להונגריה ניתנה סושאק לקרואטים. ב-1873 חוברה רייקה אל רשת מסילות הרכבת של אוסטריה והונגריה, ושנה לאחר מכן נפתח קו הרכבת לטריאסטה. בעיר התפתח ענף הבנקאות והוקמו חברות שעסקו בשיט. נמלה של העיר דורג במקום השמיני באירופה מבחינת גודלו, וב-1882 הוקם בעיר אחד ממפעלי זיקוק הנפט הראשונים ביבשת. בנוסף פעלה בעיר תעשיית נייר וטבק, מספנות ומפעל נשק שעסק בייצור פצצות הטורפדו הראשונות בעולם. בעיר הוקם התיאטרון הלאומי של רייקה (כיום התיאטרון הלאומי הקרואטי על שם איוון זייץ) ובו אולם ל-1,6000 צופים.

ב-3 בנובמבר 1905 פורסמה בעיר "החלטת רייקה" (Riječka rezolucija). החלטה זו הייתה מצע בחירות משותף של כל מפלגות האופוזיציה הקרואטיות והסרביות. אלה דגלו בצירוף דאלמטיה, שהייתה יחידה אדמיניסטרטיבית נפרדת באימפריה האוסטרו-הונגרית והייתה שייכת לכתר האוסטרי, אל קרואטיה, ובהרחבת סמכויות השלטון האוטונומי הקרואטי. מפלגות אלה הצליחו בבחירות שהתקיימו בשנת 1906 והדבר גרר להתגברות התסיסה הלאומית הקרואטית בעיר.

ערב מלחמת העולם הראשונה מנתה אוכלוסיית העיר 30,000 תושבים, והייתה בעלת אופי קוסמופוליטי. בעיר התגוררו קרואטים, איטלקים, הונגרים ובני לאומים נוספים. במקביל התפתחה זהות ייחודית של "בני פיומה", ושפת הרחוב המדוברת ביותר (לצידן של איטלקית, גרמנית והונגרית ששימשו לענייניים רשמיים), הייתה פיומית (Fiuman), ניב של ונטית. עם זאת באזורים שסביב לעיר הייתה האוכלוסייה ממוצא קרואטי בעיקרה והשפה המדוברת הייתה קרואטית.

בשנות מלחמת העולם הראשונה סבלה רייקה קשות מהמצור הימי שהוטל על מצר אוטרנטו בדרום הים האדריאתי ונמלה שותק. ב-1915 נחתמה בחשאי ברית לונדון אשר הסדירה את הצטרפותה של איטליה למדינות ההסכמה, והבטיחה לה, לאחר הניצחון, את דלמטיה ואת איסטריה, אך לא את רייקה. עם תבוסתה של אוסטרו-הונגריה במלחמה, התעוררה שאלת מעמדה הבינלאומי של רייקה אשר הייתה עיר חופשית משך כ-1400 שנה, כמעט ללא הפסקה. הן איטליה והן ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים טענו לבעלות בעיר.

מצב בעיר החל גולש לאנרכיה, ובנובמבר 1918 הוצבו בה כוחות בריטים, צרפתים ואמריקאים. נשיא ארצות הברית, וודרו וילסון, ששימש בורר בסכסוך, הציע כי רייקה תהיה למדינה חופשית ואף העלה את הרעיון שחבר הלאומים יקים בה את משכנו, אך ב-1919 הוחלט בועידת פריז על מסירתה של העיר לממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. בתגובה להחלטה, נכנס גבריאלה ד'אנונציו, משורר ולוחם איטלקי פשיסט, אל העיר ביום 12 בספטמבר 1919 בראש כוח צבאי, וגירש את הכוח הבינלאומי ששהה בה. מטרתו של ד'אנונציו הייתה לספח את העיר לממלכת איטליה, אך הממשל האיטלקי לא שיתף עמו פעולה ואף דרש את כניעתו. עקב כך הקים ד'אנונציו, שנה מאוחר יותר, ב-8 בספטמבר 1920, את "ממלכת קרנארו האיטלקית" (Reggenza Italiana del Carnaro), שנקראה על שמו האיטלקי של מפרץ קוורנר. בכך נפתחה תקופת בת שני עשורים בהם הייתה רייקה לעיר ספר שקו גבול בינלאומי חוצה אותה. המדינה החדשה אימצה חוקה שהיוותה השראה לחוקה של איטליה הפשיסטית בתקופתו של מוסוליני, וד'אנונציו הכריז על עצמו כדיקטטור שנשא בתואר דוצ'ה. המדינה החדשה ששלטה בפועל בשטח של כ-675 קמ"ר, לא זכתה להכרה בינלאומית מאף מדינה.

במקביל, ב-12 בנובמבר 1920, נחתם הסכם רפאלו בין איטליה לממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, ולפיו יועדה רייקה להיות למדינה חופשית כפי שהציע וילסון. ההסכם קבע כי המדינה החדשה תהיה מדינה עצמאית דה-פאקטו משך שנה ודה-יורה משך ארבע שנים. דא'נונציו התעלם מהסכם רפאלו ולבסוף אף הכריז מלחמה על איטליה עצמה. לאחר הפצצה מן הים על ידי הצי האיטלקי והתערבות כוח צבאי יבשתי בקרבות "חג המולד העקוב מדם" (Natale di sangue), נכנע ד'אנונציו ב-30 בדצמבר 1920. שבעת ימי הלחימה גבו את חייהם של 39 לוחמים משני הצדדים ושל חמישה אזרחים. בכך בא הקץ על ממלכת קרנארו האיטלקית.

מדינת פיומה החופשית ושלטון איטליה

בסוף שנת 1920 קמה "מדינת פיומה החופשית" מכוחו של הסכם רפאלו, וזכתה להכרה בינלאומית מיידית על ידי ארצות הברית, צרפת ובריטניה. בחודש אפריל 1921 נערכו הבחירות הראשונות לפרלמנט, וריקארדו זנלה(Riccardo Zanellaa) ממפלגת האוטונומיה נבחר לנשיא המדינה. אולם שלטונו נמשך חודשים מעטים בלבד וביום ה-3 במרץ 1922 הוא הודח מתפקידו בהפיכה פשיסטית ויצא לגלות. בינואר 1924 נחתם הסכם רומא בין איטליה לבין ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אשר הסכימו על סיפוחה של רייקה לאיטליה. סיפוח העיר יצא לפועל ביום 16 במרץ 1924, והעיר הפכה לפרובינציה האיטלקית של פיומה (Provincia italiana di Fiume). לפי ההסכם נותר רובע סושאק שממזרח לנהר רייצ'ינה בשליטת ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אם כי רשויות הנמל של העיר נותרו מאוחדות בשתי המדינות. עם זאת, העיר נותקה מהעורף הגאוגרפי שלה, וממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים עשתה שימוש בעיקר בנמל סושאק. דבר זה גרר להאטת התנועה בנמל רייקה ולקיפאון כלכלי בעיר.

העיר נשלטה משך 19 שנה על ידי איטליה הפשיסטית, אשר כפתה איטליזציה על האוכלוסייה הקרואטית ובתקופה זו התיישבו איטלקים רבים בעיר, שמספרם גדל לכמחצית מהאוכלוסייה. עם נפילת משטרו של מוסוליני ב-1943 עברה העיר לידי גרמניה הנאצית, אשר השמידה כמחצית מהנמל לקראת סוף המלחמה, והעיר אף ניזוקה באורח קשה מהפצצות בעלות הברית. ב-1944 פורסם ביוגוסלביה "מזכר ליבורניה", ובו הומלץ על הקמתקונפדרציה בת שלושת הקנטונים רייקה, סושאק וביסטריצה, אליהם יצורפו האיים קרק, צרס ולושין. זנלה, הנשיא הגולה של מדינת פיומה החופשית, התנגד למזכר ועמד על חידוש עצמאותה של מדינה זו. מששוחררה העיר על ידי הצבא היוגוסלבי ב-3 במאי 1945, היא הפכה, יחד עם איסטריה, לחלק מיוגוסלביה והדבר אושר בחוזה פריז מ-1947.

כינונה של ריבונות יוגוסלבית ברייקה שינתה לחלוטין את המאזן הדמוגרפי בעיר. תושביה האיטלקים של רייקה נדרשו לאמץ זהות יוגוסלבית או לעזוב את העיר ואת המדינה. חמור מכך, גל של הוצאות להורג של חשודים בפשיזם, עובדי ציבור איטלקים, חיילים ואזרחים, הביא לנטישה המונית של 58,000 מ-66,000 תושביה האיטלקים של העיר. את מקומם של העוזבים תפסו תושבים קרואטים חדשים והעיר החלה להתאושש. הנמל והתעשייה שופצו, והעיר חזרה לשמש מרכז שלטוני ומסחרי. בשנות השישים של המאה ה-20 החל שיפוצו של מרכז העיר, וטירת טרסט עברה גם היא שיפוץ מסיבי. ב-1973 הוקמה בעיר אוניברסיטת רייקה (Sveučilište u Rijecii), ובה פקולטות לרפואה, משפטים, פילוסופיה, הנדסה, כלכלה, תיירות וימאות. לאוניברסיטה קמפוסים ברייקה, אופטיה,פולה וגוספיץ'. בשנת הלימודים 2006/7 למדו באוניברסיטת רייקה 16,423 תלמידים.

העיר לא סבלה מהקרבות שליוו את פירוקה של יוגוסלביה ב-1991, אולם גם מלחמה זו לוותה בחילופי אוכלוסייה – סרבים שהתגוררו בה עזבוה, ופליטים קרואטים מאזורי הקרבות עברו להתגורר בה. בעוד שב-1991 התגוררו בעיר 18,891 סרבים, עשר שנים לאחר מכן עמד מספרם על 8,946 בלבד. עקב כך הפכה אוכלוסיית העיר להומוגנית יחסית, ויותר מ-80%% מהתושבים הם קרואטים. הקבוצה הלאומית השנייה בגודלה היא הסרבים שמונים 7% מתושבי העיר, אך בעיר יש ייצוג לכל עמי האזור. בנוסף לכך עקרו חלק מהמוסדות בעיר לזאגרב שהפכה לבירת המדינה.

אף על פי שבעיר עצמה אין חוף רחצה ותשתית לתיירות נופש, התפתחותה המואצת של התיירות בקרואטיה הביאה לשגשוגה של רייקה בגלל מיקומה על צומת דרכים ורכבות בריביירה הקרואטית ובסמוך לשדה התעופה הבינלאומי באי קרק. בשל כך פועלות בעיר מספר קונסוליות של מדינותסקנדינביה, איטליה, אוסטריה וסרביה. מדי שנה, מאז 1982, נערך בעיר קרנבל הנחשב לגדול בקרואטיה. בשנת 1998 הושב לעיר סמל הנשר הדו ראשי שסימל את מדינת פיומה החופשית, לאחר עשרות שנים בהן נאסר השימוש בו הן על ידי האיטלקים והן על ידי השלטון היוגוסלבי.

בשנת 2011 מנתה אוכלוסיית העיר כ-128,000 תושבים, כ-82% מהם קרואטים, והייתה העיר השלישית בגודלה בקרואטיה. במפקד שנערך בשנת2001 נימנו בעיר 144,043 איש שהתפלגו מבחינה מגדרית באופן לא שוויוני. הגברים מנו 68,511 בעוד שמספר הנשים עמד על 75,5322. נתון נוסף הראה כי אוכלוסיית העיר הייתה מבוגרת למדי והגיל הממוצע עמד על 41.2 שנים.

לפי המפקדים שנערכו בין 1971 ועד 2011, התפלגה אוכלוסיית העיר לפי שיוך לאומי, כדלקמן:

רוב הקרואטים והאיטלקים, ובסך הכל 88% מתושבי העיר, הם נוצרים קתולים. הסרבים שמונים כ-7% הם נוצרים אורתודוקסים, ובעיר יש מיעוט מוסלמי וכ-70 יהודים. רייקה היא מקום מושבו של הארכיבישוף האחראי על הארכידיוקסיה הקתולית של רייקה שחולשת על שלוש דיוקסיות, וזו הסיבה שיש בעיר קתדרלה. הארכיבישוף הנוכחי הוא איוואן דווצ'יץ' (Ivan Devčić).

הנמל

נמל רייקה (Luka Rijeka) הוא החשוב בנמלי קרואטיה, והוא משרת גם את הונגריה ואוסטריה שנהנות ממעמדו כנמל חופשי. הנמל מנוהל על ידי רשות שהוקמה לשם כך, שטחו הכולל של הנמל הוא כ-2 קמ"ר והוא מחולק לחמישה מעגנים נפרדים, ואזור מחסנים גדול בשקרליבו (Škrljevo). אורך הרציפים מגיע לכ-8 קמ"ר וכולל 41 עמדות עגינה. בנמל מסופים לסוגי סחורה שונים, ובין היתר - סחורה מוצקת, סחורה נוזלית, מכולות, מטעני גל נוע(Ro-Ro: Roll on Roll off), דגנים, פוספטים, בשר קפוא ודגים, פירות, עץ וסחורה מסוכנת. בשנות התשעים של המאה ה-200 סבל הנמל מהמלחמה ביוגוסלביה, וסחורות שכעניין שבשגרה עשו את דרכן אליו, הגיעו לנמלי טריאסטה באיטליה וקופר בסלובניה, שהכפיל את היקף הסחורה שעוברת דרכו בתוך עשור. עם זאת, החל ב-1996 מצבו של נמל רייקה להשתפר ובשנת 2006 הוא טיפל ב-5.877.906 טון סחורה נוזלית וב-55 מיליון טון של סחורה אחרת[11]. לאוסטריה ולהונגריה זכויות בנמל החופשי של רייקה מאז שנת 2000 ו-2001 בהתאמה.

בנמל רייקה נמצא גם מסוף הנוסעים אדאמיץ' (Adamićev gat). המסוף שוכן בחזית ארמון הים האדריאטי בסמוך למרכז העיר ולתחנת האוטובוסים המרכזית, ומשרת את קווי המעבורת והנוסעים של חברת ידרוליניה (Jadrolinja) המגיעים עד דוברובניק בדרום המדינה, וכן מעניק שירות גם לחברות אחרות. בחודשי הקיץ פועל קו מעבורת בינלאומי מרייקה לרוונה שבאיטליה.

אגמי פליטביצה 

אתר

הוראות הגעה

המלצה: הליכה למפלים לקחת מים וכריך. להתחיל את הטיול מנקודת כניסה דרומית, רואים את המפלים . באמצע הדרך חצית האגם בסירה יש שרותיים ומסעדות בתי קפה.

עדיף לבחור מסלול 1 . סיור של 3 שעות.

פארק לאומי בקרואטיה

אגמי פליטביצה הוא פארק לאומי בשטח של 296.85 קמ"ר בקרואטיה ואטרקציה תיירותית ידועה במדינה. מאז שנת 1979 מוכרז הפארק כאתר מורשת עולמית. כתובת:53231, Plitvički Ljeskovac, קרואטיה

טלפון:+385 53 751 015

קודם כל בתכנון של הטיול הייתי מציע לעשות איזה יומיים שונים שיכולים להתחלף בפוטנציאל בהתאם למזג האוויר, כדי לנסות להרוויח את פליטביצה ביום ללא גשם!

אנחנו בעקבות טיפים אחרים נסענו, למרות הגשם השוטף שהיה באותו היום, ונסענו מטרייסטה שבאיטליה נסיעה של שלוש שעות הלוך וחזור באותו יום, אז מסקנות:

1. הנסיעה שעשינו בעזרת הווייז בשעה האחרונה שלה לכיוון פליטביצה די מסוכנת כביש דו סתרי עם נתיב אחד ללא שוליים וגובלת בתהום ללא גדר בחלק מהמקרים, אולי כדאי לתכנן מסלול ולא לנסוע לפי הוויז למרות שהוא הביא אותנו בצורה יעילה, הדרך קצת מלחיצה. ​​​​​​
2. למרות הגשם, בהחלט אפשרי לטייל וזה מקום מדהים, אבל קחו בחשבון שזאת חוויה אחרת, נהנים מאוד מהנופים והמפלים המדהימים שיש שם, אבל כל חייל קרבי לשעבר שיבוא לשמורה עם תיק עם אוכל וקצת בגדים להחלפה וביגוד חם עלייך ומעיל גשם קצת ירגיש שהוא חוזר לצבא לאיזה תרגיל ארוך, קצת מעיק, אבל מקום באמת יפה שדי חבל לפספס.
3. יש אפשרות לקנות במקום מעילי גשם, כדאי לבוא עם נעלים לגשם וגרביים להחלפה.
4. מסלול – אנחנו הגענו לכניסה השנייה ועשינו את המסלול הקצר שנקרא B והוא כ-3 שעות, לנו זה היה מאוד ממצה ומספיק, בעקרון זה כרטיס יותר זול, במקרה שלנו לא משנה כי אנחנו סטודנטים וכרטיס סטודנט הוא קבוע ובמחיר מוזל יותר (לא לשכוח כרטיס סטודנט).
5. מיוחד, מקום מדהים, תנסו למצוא יום לא גשם.

בכניסה לשמורה יאמרו לכם שניתן לרכוש מפות של השמורה. חשוב לציין שמדובר בבזבוז כסף ואין בכך שום צורך היות והמסלולים בשמורה מסומנים בצורה שהיא מעבר לנדרש. כל מסלול אפשרי מופיע על השלטים כמו גם באיזה כיוון נמצאת המעבורת שמעבירה אתכם את האגם וההסעה בין נקודות האסיפה.

.........................................................

מקום מדהים.

יש לשים לב שבעונת התיירות המקום עמוס ממש. אנחנו הגענו בסביבות 13:00 וראינו תור עצום לקופות.

לאחר שעמדנו זמן מה בתור פגשנו שני משפחות ישראליות מהם למדנו שיש תור הרבה יותר קצר לקופה אחרת המשמשת גם כמודיעין. הקופה נמצאת ליד השירותים כך שחבל לחכות כל כך הרבה זמן.

כמו כן, לאחר שנכנסנו לשמורה עצמה ראינו כי בשמורה ליד התחנה של רכבת השמורה יש גם מבנה סגור של מודיעין שגם בו מוכרים כרטיסים ואליו אין בכלל תור. בכל אופן, לאור ריבוי התיירים החלטנו לא להיכנס לשמורה בשעה זו הואיל ולא רצינו ללכת בשבילים הצרים בשמורה עם רבבות מטיילים.

לכן, נסענו לצימר וחזרנו לשמורה למחרת בבוקר ב-7:15 . השמורה נפחת ב-7:00 אבל התחבורה בתוך השמורה מתחילה ב-8:00. חכינו בתחנה עד שמונה וכך הגענו למפלים העליונים כמעט לבד.

טיילנו בנחת והנאה רבה, כשרוב הזמן הרגשנו שהשמורה פרטית שלנו ואין בעיה לעצור ולהצטלם.

לקראת הסוף התחלנו להרגיש את ההמון.

ממליצה בחום ללון ליד השמורה ולקום מוקדם בבוקר – שווה את המאמץ.

, ממליץ על כניסה מספר 1, לרדת עד למטה לתחנה למרכז ולחזור לחנייה. המסלול "הקצר " ממש לא קצר, אבל זה כבר חובה. המסלול הזה דיי ממצה את השמורה: רואים בריכות, מפלים וכל מה שחוזר על עצמו בהמשך. אנחנו עשינו את מסלול כניסה 2 חזרה ל-1 והליכה כל הדרך. אם בוחרים כניסה מספר 2, יש להקפיד בחזרה לקחת את הסירה שמחזירה ל-2 ולא לטעות. בדרך כלל כולם חוזרים ל-1 ואז יש דרך די ארוכה עד לתחנה מספר 2 – תוספת של שעתיים לפחות.

ההמלצה שלי איך להגיע: כניסה מס 1

בשמורת פליטוויצה רצוי לטייל בלי מגבלת זמן – עד שמרגישים שממצים. בחרנו בכניסה מס` 1 ואיננו מצטערים על כך. העליות בדרך אינן קשות ונחסכת העלHיה בסוף, למי שבא מהכיוון השני. התלבטנו לגבי המסלול המתאים: במודיעין הציעו לנו להתחיל במסלול B וכשמגיעים לאגם להחליט אם להמשיך או לחתוך לכיוון היציאה. את הקטע של מסלול B עברנו בשעה והתלבטנו אם מסלול C מתאים לנו. חיפשנו את המודיעין באזור האגם – אין משרד מסודר, אך מצאנו את אנשי המודיעין והם המליצו לשקול את מסלול G2 שהוא כמחצית הדרך של מסלול C, בקטע היותר קל שלו. אנו מודים מאד על ההמלצה. המשכנו במסלול זה כשעה וחצי עד שהגענו לתחנת ההסעה. זה היה מבחינתנו ממצה ומתאים לכושר שלנו. במקור המסלול מיועד לקבוצות, שהאוטובוס מוריד אותן בכניסה אחת ואוסף אותן בשניה, אבל אין בעיה להמשיך בקרונית עד תחנה. עוד קרוב לחצי שעה כדי להגיע בחזרה אל הכניסה והחנייה – הדרך בסוף היא מישורית, מעל הנהר, אולם מבעד העצים נשקפים מראות יפים.

זאדר -בקרואטיה

2-3 שעות ביקור.

לחופי הים האדריאתי. עיר נמל מקסימה, עתיקה, ממוקמת לחוף הים.

בסביבה איים קסומים. עיר חמישית בגודלה בקרואטיה, גרים כ- 80,000 תושבים.

העיר שוכנת על גבי צוק, בנויה על חצי אי. בינה ובין האיים שמולה מצוי מיצר זאדר.

מה לבקר בעיר:

עיר עתיקה.

מוזאיון ארכאולוגי.

נמל ציורי.

טיילת, האטרקציה בה, אורגן גלים (האורגן הטיבעי של הים), שנמצא על הטיילת בקצה מצד ימין). עשוי מ-35 צינורות מפוליאטילן, שעודכנו לאורך רציף הטיילת. הגלים באים והולכים ויוצרים נעימות מוזיקליות.

טרוגירTROGIR

שדרת עצי דקל רחבי צמרת, רחבת נמל יפה ועיר עתיקה שגגותיה האדומים בולטים על רקע כחול הים – אלו הם חלק מנקודות החן של העיירה הקטנה טרוגיר. טרוגיר (Trogir) היא עיירת תיירות במרכז דאלמטיה, המצויה מרחק נסיעה קצר (כ-27 ק"מ) מערבית לעיר ספליט.

העיר יושבת על מפרץ קסטלה, הסמוך לאי צ'יובו (Čiovo). בטרוגיר ישנו נמל תיירותי ובתי מלון רבים, שבהם מספר מיטות העולה על מספר תושבי העיר. אל טרוגיר מומלץ להגיע כחלק מביקור באתריה הבולטים של קרואטיה, בנסיעה לאורך הים האדריאטי. חברת קרואטיה איירליינס מפעילה טיסות סדירות לערים דוברובניק וזאגרב, וטיסות המשך לעיר ספליט הסמוכה. לפניכם סקירה קצרה אודות ההיסטוריה של העיר המיוחדת הזו ואתריה הבולטים.

עברה של טרוגיר

קורותיה של העיר טרוגיר מלאי תהפוכות ומעברים, ושלובים בהם שליטים יוונים ורומים, יורדי ים ואנשי יבשה, ונציה והונגריה, ומדינות שונות – ובהן איטליה ויוגוסלביה. גם צבאו של נפוליאון ביקר בעיר בראשית המאה ה-19 וכבש אותה… והיום, לאחר כל אלו, שייכת העיר לקרואטיה. טרוגיר נוסדה ככל הנראה במאה השלישית לפני הספירה, על ידי יוונים, שכינו אותה "טרגוריון", שם שפירושו "אי הרוחות". סביב העיר נבנתה חומה בצורה, והיא חוזקה והורחבה בתקופה הרומית. היא נשלטה לאורך השנים בידי אנשי ונציה והונגריה לסירוגין, נבנתה והתפשטה מערבה, והפכה לעיר. תור הזהב של העיר היה בין המאות ה-13 וה-15 לספירה, אז נבנו בה מבנים חשובים ובהם טירת קמרלניו והקתדרלה של לוברו הקדוש. במלחמת העולם השנייה הוחזקה העיר בידי איטליה. בשנת 1944 הפכה לחלק מיוגוסלביה ובשנת 1991 היתה לחלק מהמדינה העצמאית החדשה – קרואטיה. ב-1997 הוכרזה העיר כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

אתריה של טרוגיר

כיאה לעיר עתיקה, בת למעלה מאלפיים שנות קיום, ניכרים בטרוגיר סימניהן של תרבויות מעצבות שונות, ובהן היוונית, הרומית והונציאנית. חלקה העתיק של העיר נמצא על גבי אי קטן, שאורכו שלוש מאות מטרים ורוחבו כמאה וחמישים מטרים. העיר מופרדת מן היבשה בתעלה צרה, שמשמשת כמארינה לסירות דיג וקייט. רחובות העיר העתיקה בנויים במבנה שתי וערב, כפי שהותוו על ידי היוונים והרומים שבאו אחריהם. סגנון הבנייה בעיר משוייך לאדריכלות הגותית-רומנסקית, ומבני העיר נחשבים לאחת הדוגמאות המרשימות ביותר לאדריכלות זו ברחבי מרכז אירופה כולה.

קתדרלת לוברו הקדוש – קתדרלה שבנייתה החלה בראשית המאה ה-13, והסתיימה עם הקמת מגדל הפעמונים שלה בשלהי המאה ה-166 לספירה. הקתדרלה מצויה בככר מרכזית ויפה בעיר, ככר יוחנן פאולוס השני, שבו ניצב כיום בניין עיריית טרוגיר. משך הזמן הארוך של בנייתה יצר מבנה שבו שלובים סגנונות אדריכליים תקופתיים – הסגנון הגותי, הרומנסקי וסגנון הרנסאנס. השער המערבי של הקתדרלה מעוטר בפסלי אריות גדולים, שהיו סמלה של העיר ונציה. מעליהם מצויים פסלים של אדם וחווה ועיטורים נוספים מן התנ"ך.

בככר יוחנן פאולוס מצוי גם מגדל שעון מרשים וארמון. בטרוגיר ישנן כמה כנסיות נוספות ובהן כנסיית סנט ברברה וכנסיית יוחנן המטביל. מחומות העיר לא נותר הרבה, והשרידים הבולטים הם טירת קמרלניו ומגדל מארקוס הקדוש. הטירה השמורה ניצבת ממש לחוף הים, וצריחיה הגדולים מרשימים מאוד, בייחוד לעת ערב, אז מוארות חומותיה באור צבעוני ויפה. את העיר העתיקה מקיפים היום טיילת נעימה ורחבת ידיים וגן ירוק ופתוח.

ספליט SPLIT

ספליט היא העיר המרכזית בדלמטיה ובירת המחוז ספליט-דלמטיה שבקרואטיה. זוהי עיר נמל הנחשבת ליעד נופש פופולארי עם אטרקציות היסטוריות, נמל פעיל, מסעדות, בתי קפה וחיי לילה עשירים.

ספליט נחשבת למרכז של תרבות קרואטית מזה זמן רב. האטרקציה החשובה בעיר העתיקה היא ארמון דיוקליטיאנוס, הקיסר הרומי. הארמון המפואר בן 30 הדונם שימש גם כמקום נופש של קיסרים נוספים. המתחם ההיסטורי הגדול כולל ארמונות מתקופות שונות, אולמות, מגדלים, עבודות אמנות, כנסיות קתדראלה נוצרית, שווקים וחנויות.

העיר ממוקמת בחצי אי לחופו המזרחי של הים האדריאתי. רובה של האוכלוסייה בספליט הם קרואטים והשאר סרבים, מונטנגרים וסלובנים. האקלים בעיר הם ים תיכוניים כמו גם הצמחייה, עם עצי דקל וקקטוסים בסביבות העיר. בחלק המערבי של חצי האי מתרוממת גבעת מריאן המכוסה ביער וממנה ניתן להשקיף על העיר ועל הנמל.

כחמישה ק"מ מספליט נמצאים שרידי העיר העתיקה סלונה. העיר היתה בירת הפרובינציה הרומית דלמטיה, ועיר הולדתו של הקיסר דיוקלטיאנוס. העיר גם ידועה בשל המוזיקאים הפופולאריים שלה, ובקיץ מתקיים בעיר פסטיבל מוזיקה יוקרתי, ולאחריו פסטיבל תיאטרון. ישנם גם בעיר שני מוזיאונים לארכאולוגיה, אחד של העולם העתיק והשני של ימי הביניים המוקדמים.

עונות ומתי להגיע לספליט

ספליט היא אחת הערים החמימות ביותר באירופה. האקלים של העיר הוא ים תיכוני: חם ויבש בקיץ וגשם מתון בעונת החורף. עיקר התיירים מגיעים בחודשי הקיץ והעומס התיירותי ניכר בעיקר בחיפוש אחר מקומות לינה בתקופה הזאת. מבחינת האקלים, ניתן לבקר בכל עונות השנה. אך התקופה המומלצת ביותר לביקור היא בין מאי לספטמבר כאשר מזג האוויר נאה.

ספליט הינה צומת תחבורה חשוב. נמל התעופה של העיר הוא השלישי בקרואטיה מבחינת מספר הנחיתות וההמראות, וממנו פועלים קווים סדירים לכל אירופה וכמובן גם לתל אביב.

ניתן גם להגיע לספליט מאירופה במעבורת המפליגות לאורך כל השנה מאנקונה באיטליה, כמו גם שירות מהיר קטמרן במהלך הקיץ. ישנם גם אוניות המפליגות מרייקה ודוברובניק.

מערכת התחבורה הפנים-עירונית בספליט חדשה ויעילה. ניתן להגיע לספליט ברכבת ממקומות רבים באירופה. לרוב צריך להחליף רכבות בזגרב. תחנת הרכבת ממוקמת במרכזה של נמל העיר. ישנם גם שירותי אוטובוסים בין ערים שונות באירופה.

לשוכרים רכב פרטי, כביש מהיר מחבר בינה לבין זגרב. כבוש מהיר נוסף מחבר בינה לבין דוברובניק. הכבישים צרים ולכן הנסיעה לוקחת זמן, וכדאי לקחת את זה בחשבון בתכנון המסלול.

אתרים ואטרקציות מרכזיות

רוב האטרקציות התיירותיות בספליט הם בארמון דיוקלטיאנוס או סובבים אותו. הארמון הוא בעצם עיר מוקפת חומה עם מדרחוב ומבנים עתיקים, מוזיאונים, גלריות, פארק Getski Vrtal. ישנם כמובן כמה אטרקציות מחוץ לארמון.

ארמון דיוקלטיאנוסהוא מתחם מוקף חומה. בניית הארמון החלה בשנת 295 לספירה והסתיימה 10 שנים מאוחר יותר, בשנת 305. סגנון הבניה משלב בתוכו אלמנטים אדריכליים רומיים של בית מגורים קיסרי לצד מבצר צבאי. האזור מוגדר כיום כעיר העתיקה של ספליט.

ניתן לחלק את הארמון לשני חלקים: התחתון, הכולל את מרתפי הארמון, הם שרידים מקוריים של ארמון רומאי שהשתמר, והחלק העליון, הכולל את שרידי הארמון שהקיסר בנה לעצמו. כיום ניתן עדיין להבחין בגבולות של הארמון ובחומתו. מתחם הארמון אינו מוזיאון אלא חלק מהעיר העתיקה ומתגוררים בו אנשים. שער הזהב השתמר בצידו הצפוני של הארמון וכן גם שערו הדרומי המוביל אל חוף הים. הארמון גובל ברצועת חוף ברוחב של כ-50 מטר המשמשת כטיילת העיר. במרכזו של הארמון משתרעת כיכר מלבנית רחבה, כיכר פריסטיל, המהווה את ליבו של המתחם. סמוך למבנה, נבנה מגדל פעמונים.

פארק vrtal Getski, הוא הפארק הקטן ביותר בספליט, הממוקם בארמון דיוקלטיאנוס. בחודשי הקיץ ניתן למצוא אוסף תלבושות מסורתיות.

בספליט הייתהקהילה יהודיתעד למלחמת העולם השנייה. ב- 1943 רוכזו יהודי ספליט ונשלחו להשמדה. מעטים שרדו. כיום יש קהילה קטנה של כמה עשרות יהודים קשישים, רובם חילונים. בית הכנסת נמצא בבית נסתר ללא כל סימנים חיצוניים ורק בודדים, בעיקר מדריכי תיירים מישראל, יודעים איך להגיע אליו. בקומה הראשונה נמצאים משרדי הקהילה המשמשים גם כמועדון חברתי ליהודים. בקומה העליונה נמצא בית הכנסת. בבית הכנסת לוחות זיכרון ליהודי ספליט, שנשלחו ב-13 באוקטובר 1943 למחנות ריכוז. כיום יש בעיר קהילה יהודית קטנה.

גבעת מריאןהיא גבעה במערב ספליט ומקום נפלא לטיולים ארוכים, ג'וגינג, ורכיבה. דרום הצוקים נפוצים למטפסים אלפינים. כנסיית סנט ניקולסנמצאת בצדו המזרחי של הגבעה, בצד הדרומי של נמצאת הכנסייה של Jeronimus  וגם כנסיית המדונה.

על גבעת מריאן, המשקיף על העיר והנמל, נמצא בית הקברות היהודי) מרגש מאוד) שהיה פעיל עד מלחמת העולם השניה, ונחשב לאחד מבתי הקברות החשובים ביותר ביוגוסלביה. בית הקברות מוקף בחומה ושער. המקום נוסד ב-1573 לאחר שמגורשי ספרד ופורטוגל התיישבו בספליט. בבית הקברות מאות מצבות, על רובן כתובות השמות בעברית- גם באיטלקית וספרדית. בסוף המאה ה-199 נבנה חדר תפילה בכניסה לבית הקברות. היום משמש המקום לבית קפה (בושה !) כתובת בעברית מעל משקוף הדלת.

מבצר קליסהוא מבצר מימי הביניים הנמצא על ראש גבעה סלעית. אפשר לערוך סיור קצר במבצר ולהינות מהנוף הנשקף, הן של ההרים מסביב, והן של הים האדריאטי.

כחמישה ק"מ מספליט נמצאים שרידי העיר העתיקה סלונה. העיר היתה בירת הפרובינציה הרומית דלמטיה, ועיר הולדתו של הקיסר דיוקלטיאנוס. הממצאים מצביעים על עושרה של העיר, חומה, שערים, מגדלים, עמודים ותיאטראות שאיפיינו עיר רומית מצליחה.

בגלריה של מסטרוביץ'אפשר למצוא את האוסף הגדול ביותר של עבודותיו של האמן רב התחומי הקרואטי איבן מסטרוביץ. הגלריה נפתחה בשנת 1952 בבנין שתיכנן מסטרוביץ עצמו כמעון מגורים עם אולמות תערוכה וסטודיו. בגלריה מוצגים ציורים ופסלים רבים.

המוזיאון הארכיאולוגי של ספליטהוקם במאה ה 19 ונחשב למוזיאון העתיק ביותר בקרואטיה. במוזיאון ממצאים רבים משרידי העיר סלונה, בינהם כתבי יד, כלי חרס ומטבעות.

המוזאון הארכיולוגייכול להוות אטרקציה לילדים מוזאון זה מכיל שרידים ומטבעות עתיקות.

המוזאון הימימציג את ההסטוריה הימית של האזור בצורה כרונולוגית עד המאה ה-20. בתוך המוזאון ישנו אוסף של כלי נשק, אוניות, ציוד לניווט, מדליות ועוד.

במרחק קצר מהעיר תוכלו להגיע אל חוף הים היפיפה של ספליט. הים כל כך צלול ונקי וכמעט לכל בית מלון צמוד חוף מסודר. ספליט מציעה מגוון רחב של בילויי ספורט בחופים: מגרשי טניס, כדורסל, כדורעף, שחייה, שייט ועוד. בנוסף, ניתן לעשות טיפוס הרים על ההר מריאן בחינם, ולרוץ במסלולי הריצה שבו.

סלונה - במרחק 5 ק"מ מספליט נמצא סלונה, אחד המקומות החשובות ביותר מבחינה היסטורית וארכיאולוגית. העיר נוסדה על ידי היוונים והקיסר הרומי, דיוקלטיאנוס נולד שם.במקום אמפיתיאטרון גדול שיכול להכיל כדי 18,0000 צופים, כמו גם תיאטרון ומקדש. כיום אפשרי לראות שרידים של חומות העיר, ומספר עתיקות נוספות.

אי קטן של Solta הוא במרחק של כשעה מספליט במעבורת. זהו מקום נפלא לטיול – יום. ישנן אינספור מפרצונים, וחופים סביב האי הקטן. האי די שקטה, ואפשר לנצל את ההזדמנות כדי למצוא אזור חוף ים פרטי קטן. הרבה מהאי מכוסה צמחייה.

האי Rogac גם מחוברת לספליט והנה אתר תיירותי שניתן להגיע אליו במעבורת.

Supetar הוא אי של שניתן להגיע אליו מספליט במעבורות וסירות קטמרן. אזור הנמל של האי מאוד יפה והוא גם יעד נופש פופולרי בזכות עצמו.

בספליט רשימה ארוכה של אירועים ותיירים המגיעים בכל חודשי השנה תמיד ימצאו מה לעשות. כעיר חוף עם נמל, יש מגוון של סירות, תצוגות ופסטיבלים הקשורים בשיט לאורך כל השנה, הכולל את שבוע השייט האולימפי של ספליט המתקיים בחודש מרץ. בעיר גם מערך של קונצרטים, הצגות, אופרות, יחד עם הרבה אירועי מוזיקת פופ - בדרך כלל לאורך הטיילת.

ספורט

מלבד היותו יעד תיירותי פופולרי, ספליט גם ידועה בשל הספורטאים המפורסמים שיצאו ממנה וזכו בתארים ומדליות בענפי ספורט שונים . יש בעיר מגוון רחב של ענפי ספורט כגון טניס, כדורגל, כדורסל, כדוריד, אתלטיקה קלה, שיט, וסקי. העיר אירחה בעבר שני אירועי ספורט גדולים: משחקי הים התיכון ב-1979 ואליפות אירופה באתלטיקה ב-1990.

מוסטרMOSTAR (בוסניה).

מוסטר היא עיר הנמצאת בבוסניה והרצגובינה, והיא העיר השלישית בגודלה בבוסניה אחרי סרייבו ובאניה לוקה. מוסטר נחשבת לעיר המרכזית באזור הרצגובינה. ויקיפדיה

גובה:60 מ׳

שטח:1,175 קמ"ר

אוכלוסייה:126,628 (1991) האומות המאוחדות

מכללות ואוניברסיטאות:University of Mostar, Džemal Bijedić University

מוסטר (בוסנית: Mostar) היא עיר הנמצאת בבוסניה והרצגובינה, והיא העיר השלישית בגודלה בבוסניה אחרי סרייבו ובאניה לוקה. מוסטר נחשבת לעיר המרכזית באזור הרצגובינה.[1]

התיעוד הראשון ליישוב במקום הוא מ-1452. ב-1468 נכבש האזור על ידי צבאו של מהמט השני,סולטאן האימפריה העות'מאנית. בתקופתו של הסולטאן סולימאן הראשון הורחב היישוב וחוזקו ביצוריו ובהוראתו הוחל בבנייתו של הגשר במוסטר אשר לימים הפך לאחד מסמליה הבולטים של העיר. ב-1878 סיפחו האוסטרו-הונגרים את אזורי בוסניה והרצגובינה לשטחם, ולאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה מוסטר בשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941 תקפו מדינות הציר את יוגוסלביה והכניעו אותה תוך ימים אחדים. צבא איטליה השתלט על אזור הרצגובינה ובכלל זה העיר מוסטר. בהמשך, נמסר השטח רשמית לחזקת הבובות של מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה, אך בפועל שלטו האיטלקים במקום. לאחר המלחמה נכללה מוסטר בשטחייוגוסלביה. לאחר פירוק יוגוסלביה נכללה העיר בשטחי בוסניה והרצגובינה. בין 1992 ל-1995, במהלך מלחמת בוסניה, התחוללו באזור קרבות כבדים בין צבא יוגוסלביה לבין מגיני העיר ובמהלכם הופגזה העיר מספר פעמים ונגרמו בה נזקים כבדים. עם זאת, לא עלה בידי הצבא היוגוסלבי לכובשה.

ערך מורחב – הגשר הישן במוסטר

כאשר שלטו העות'מאנים בעיר, הם בנו חלק גדול מגשר המכונה בשם הגשר הישן במוסטר. הגשר פוצץ בזמן מלחמת האזרחים בבוסניה, וב-1998 החלו לבנות אותו מחדש. בזמן הבנייה הקפידו המהנדסים להשתמש באותם חומרים שבהם השתמשו העות'מאנים, ובסגנון המרמז לצורת הגשר הישן. דבר זה מסביר את העובדה שזמן הבניה הגיע לשש שנים, והסתיים ב-2004. הגשר הוא אחד משני אתרי המורשת העולמית בבוסניה והרצגובינה, נכון ל-2007. הגשר משמש גם לתחרויות קפיצה.

בית עלמין ומרכז הנצחה לפרטיזנים(אנ') נבנה ב-1965 לזכרם של 850 חיילים ואזרחים שהקריבו את חייהם, כמו רבים באירופה, כדי להגן על העיר נגד כוחות מדינות הציר במלחמת העולם השנייה.

מרכז ההנצחה הוא אחד ההישגים האדריכליים היפים ביותר במדינות הבלקן. תכנן אותו האדריכל ההומניסט היוגוסלבי בוגדאן בוגדאנוביץ'. המרכז משתרע על שישה מפלסים מפוארים ושטחו כ 5000 מ"ר. המרכז הוא אתר הנצחה לבני כל הקבוצות האתניות של מוסטר, ביניהם גם יהודים. מצבת זיכרון זו אמורה הייתה להיות מורה דרך לנוער ולדורות הבאים ולסמל לחימה וגבורה נגד הפשיזם.
למרות זאת, הזנחה, ונדליזם והרס של המרכז החלו מ-1992. ב-2005 ו-2008 נעשו מאמצים על ידי ממשלות נורווגיה והולנד, וכן על ידי עיריית מוסטר וממשלת בוסניה לשחזר את מצבת הזיכרון, הוא הוכרז אתר מורשת לאומית ונפתח מחדש לקהל. עם זאת, נותר האתר לא מתוחזק, חשוף לוונדליזם וחרב.

בעיר קיימת קבוצת כדורגל, ולז' מוסטר המתמודדת בליגת העל הבוסנית. וקבוצת כדורסל זרינסקי מוסטר, המשתתפת בליגה הבוסנית הבכירה וביורוהולד.

עדויות לנוכחות סוחרים יהודים בעיר קיימות החל מהמחצית השנייה של המאה ה-16. במהלך המאה ה-18 נוסדה קהילה ספרדית קטנה והוקם בית עלמין יהודי. לאחר סיפוח האזור על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית הגיעו למוסטר גם יהודים אשכנזים והוקמה קהילה מאוחדת אשכנזית-ספרדית. ב-1902 נחנך מבנה בית הכנסת וב-1910 מנתה הקהילה 254 נפשות. בני הקהילה עסקו בייצור וממכר מוצרי סדקית, מהם נמנו גם צורפים ומקצתם הועסקו כפקידים. ב-1912 הוקמה אגודה ציונית ראשונה בשם "קדימה" אשר שאבה השראה מקדימה הווינאית. ב-1931 מנתה הקהילה 3000 נפשות. המשבר הכלכלי העולמי לא פסח על מוסטר ויהודיה והחלה הגירה פנימית לקהילות גדולות ומבוססות יותר.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו במוסטר 142 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי מדינות הציר והשתלטות האיטלקים על האזור, הגיעו לעיר מאות פליטים יהודים מרחבי בוסניה והאיטלקים סירבו לעוצרם ולמסור אותם לידי הגרמנים. בהמשך פינה הצבא האיטלקי את יהודי העיר והפליטים לאזורים שונים ובכלל זה לאיטליה גופא. לאחר כניעת איטליה, הצטרפו חלק מבני הקבילה לכוחות הפרטיזנים של טיטו ומהם בלט וויו טודורוביץ', לימיםגנרל בצבא יוגוסלביה. לאחר תום המלחמה שבו מקצת מבני הקהילה למוסטר ולאחר הקמת מדינת ישראל עלו אליה רבים מהם. ב-1968 התגוררו במוסטר 74 יהודים.[1][2]

בניית הגשר

בשנת 1557 הורה הסולטאן סולימאן הראשון להחליף גשר עץ ישן ורעוע שניצב במקום. עבודות הקמת הגשר החלו באותה שנה, ולפי כתובת שנמצאה במקום נמשכו עד שנת 9744 לספירה המוסלמית, היינו עד התקופה שבין יולי 1566 ליולי 1567. למעט עובדה זו ידוע שהגשר נבנה על ידי מימר היירודין, תלמידו של האדריכל העות'מאני הידוע סינאן וכי שני המגדלים שנצבים בשני צידיו קדמו לו. ממדיו של הגשר נחשבו ליוצאי דופן בתקופת הקמתו, ומקובל שהיה זה הגשר הגדול מסוגו באותה עת. אופן הקמת הפיגומים, הדרך שננקטה כדי לשמר את יציבותם משך שנות ההקמה הרבות, כמו גם דרך העברת חומרי הבניין מגדה לגדה, נותרו כולם בגדר תעלומה. הגשר ("Most") העניק את שמו לעיר, הוא מופיע על סמלה והפך במשך מאות שנים לסימן ההיכר שלה.

כמאה שנים לאחר הקמתו של הגשר החלו צעירי העיר לקפוץ מהגשר אל מימי הנרטבה. העדות הראשונה למנהג זה היא משנת 1664. בשנת 1968 לבש המנהג צורה של תחרות רשמית שהתקיימה מדי שנה בקיץ, וגם לאחר הריסתו של הגשר בשנת 19933, המשיכו התחרויות מפיגום שהוצב במקום בו הגשר ניצב.

הריסת הגשר

במלחמת בוסניה, הן הסרבים והן הקרואטים ראו בגשר וברחובות העיר העתיקה שסביבו סמל בוסניה-מוסלמי, ויירטו אותו באופן תדיר. בשנת 1992 נפגע הגשר מהפגזות של כוחות סרביים, וביום 9 בנובמבר 1993 בשעה 10:15 הרסו כוחות מועצת ההגנה הקרואטית (Hrvatsko vijeće obrane, HVO) את הגשר והפילוהו לנהר.

השיקום

הגשר שוקם ונבנה שוב על ידי חברה טורקית תחת ניצוחו של ארגון אונסק"ו ובמימון בינלאומי, בעיקר של ממשלת לוקסמבורג. 1,088 האבנים ששימשו לבנייה המחודשת, עוצבו בהתאם לטכניקה המקורית, ועלות ההקמה עמדה על 12 מיליון אירו. הגשר נפתח מחדש בטקס חגיגי ביום 23 ביולי2004, ובשנת 2005 הוא הוכלל, יחד עם הרחובות הסמוכים לו ומספר מבני ציבור עתיקים נוספים, ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו. הגשר שב להיות סמלה של העיר והכללתו ברשימת אתרי המורשת העולמית העניקה עידוד של ממש לענף התיירות בעיר שהינה המתויירת במדינה.

דוברובניק DUBROVNIK 

טיפים לדוברובניק

הקהילה היהודית בדוברובניק קמה עם תום מסעי הצלב בסוף המאה ה-14. המסמך הראשון המזכיר יהודי, רופא במקצועו אשר שמו לא נמסר, הוא מ-1326. לאחר מכן נזכרו יהודים כתושבים ארעיים בעיר אשר עסקו במסחר, וב-1421 נזכר היהודי הראשון שהתגורר בה באופן קבוע. עם גירוש ספרד הגיעו לדוברובניק יהודים מספרד ומפורטוגל, הקהילה התמסדה ובראשה הועמד קונסול שהופקד על גביית המסים. עלילת דם התרחשה בעיר בסביבות שנת 1502, כאשר רופא בשם משה מרליה ועשרה יהודים נוספים הואשמו ברצח אשה זקנה לצורכי פולחן. מרליה ושבעה מהנאשמים עונו והועלו על המוקד. עלילת דם נוספת הייתה ב-1622, קרבן העלילה היה הסוחר יצחק (איזאק) ישורון, הוא עונה קשות ונידון לעשרים שנות מאסר, אך המשפט נמשך ולאחר שלוש שנים, בשנת 1625, הוא שוחרר. במהלך כל עת המשפט נאסר על יהודי ראגוזה, כפי שנקראה העיר אז להתגורר מחוץ לתחומי הגטו.

בית הכנסת דוברובניק

ב-1515 גורשו היהודים מהעיר, אך הדבר פגע במסחר ורגוזה קראה לסוחרים היהודים לשוב אליה והעניקה להם זכויות מסוימות. ב-1532 הגיעו לעיר יהודים מיוון ומאלבניה, אשר שמשו כסוחרים מתווכים בין האימפריה העות'מאנית למדינות נוצריות שנחשבו יריבות לה. היהודים הורשו תחילה להתגורר רק בעיירה פלוצ'ה הקרובה, לא היו רשאים להמצא ברחובות בלילה, לבקר בבתים נוצריים (למעט אצל בעלי עיסוקים מסוימים) או להעסיק נוצרים בני פחות מ-50 במשק ביתם. הזכות להתיישב בעיר נתנה בהמשך רק לבעלי הון מינימלי.

ב-1546 הוקם בעיר גטו, שכלל רחוב בודד – רחוב היהודים (Žudioska ulica), והיה תחום בחומה. בגטו היו 11 בתים ובית כנסת. בקהילה פעלו תלמוד תורה לילדים וישיבה. חברה קדישא טפלה בחולים ובסידורי הקבורה בחלקה סמוכה לחומה הצפונית הנמצאת ברחוב "הקברים היהודים" (Na grebe žudijoskee). כמה משפחות יהודיות עשירות הורשו לגור גם מחוץ לגטו. לאחר הכיבוש הצרפתי, ביטל המרשל מרמון את כל החוקים נגד היהודים ב-22 ביוני 1808, אך עם שוב האוסטרים שש שנים לאחר מכן, הושב המצב החוקי לקדמותו. הקהילה הגיעה לשיא גודלה ב-1831, עת מנתה 260 חברים. יהודה מרגוזה, ממחדשי היישוב היהודי ביפו היה מבני העיר. בימי "ממלכת דלמטיה", שהייתה נחלת הכתר האוסטרי נחקקו לבסוף באמצע המאה ה-199 חוקים שאיפשרו את האמנציפציה של היהודים כאזרחים שווים. לפני השואה גרו בדוברובניק כמאתיים יהודים. אולם ב-1940 היו רק 266 רשומים. עם הכיבוש האיטלקי הגיעו לעיר ולאזור יהודים אשר נמלטו מאימת האוסטאשה בחלקים אחרים של המדינה העצמאית של קרואטיה. בהוראת הגרמנים הקימו האיטלקים בנומבמבר 1942 מחנה ריכוז באי לופוד ובו רוכזו 750 יהודים מהסביבה. הם הועברו ביוני 1943 למחנה אחר על האי ראב. חלקם ניצלו בידי פרטיזנים עם כניעת איטליה ובטרם השתלטו הגרמנים על האי, אך היתר נשלחו למחנות ריכוז והשמדה. אוצרות בית הכנסת דוברובניק כולל חלקי הכסף של ארון הקודש, וכן ספרי תורה, הוחבאו על ידי משפחת טולנטינו אצל ידידים נוצרים והוחזרו לבית הכנסת אחרי השואה. בית הכנסת נחנך מחדש בימי השלטון של טיטו בשנת 1956, אך בשנות ה-1980 פעל כמוזיאון בלבד.

בימי מלחמות יוגוסלביה, בשנים 1991 ובמיוחד ב-1992 בית הכנסת של העיר נפגע בהפצצה סרבית-מונטנגרית בזמן המצור על דוברובניק, אך שופץ. בשנת 1997 הוא נחנך מחדש כבית כנסת פעיל בחגי ישראל וכמוזיאון יהודי. ב-1998 התגוררו בעיר 30 יהודים.

"מי שחפץ לראות את גן העדן עלי אדמות, שיבוא ויראה את דוברובניק", הכריז ברנרד שו ב־1929. אבל לא רק שו התפעל מדוברובניק (DUBROVNIK), גם ההורים שלי התפעלו. הם חזרו נלהבים מביקור בקרואטיה, המכונה בפי תושביה HRVATSKA, שהיתה אז - בסוף שנות השמונים ולפני המלחמה - חלק מיוגוסלביה ואתר תיירות חביב מאוד על ישראלים ונופשים מכל העולם. ההורים שלי סיפרו על כפרים ציוריים, חופים מבודדים, איים פזורים בים של טורקיז, מלונות מפוארים וחופי נודיסטים עמוסי תיירים.

אחר כך צפינו בתמונות המזעזעות ששודרו במהדורות החדשות בעולם. חמש שנים, מ־1991 עד 1995, נראו על המרקע זוועות מלחמת האזרחים ביוגוסלביה הקרועה. בשלב מסוים קשה היה לדעת מי נלחם במי, למה, איפה, ואיך ניתן לשים לזה סוף. בגודש המראות האלה צפיתי בסוף 1991 בבעתה בדוברובניק ההרוסה בעקבות מתקפת הסרבים; גן העדן נעלם.

עד מתקפת הסרבים, עמדה דוברובניק במשך מאות שנים מול התקפות ונסיונות כיבוש רבים. משנת 1168 עד 1371 ניסו הסרבים לכבוש אותה 15 פעמים; למרות זאת, עד שנות התשעים של המאה ה־20 נחרבה דוברובניק רק פעם אחת - על ידי איתני הטבע. רעידת האדמה שאירעה ב־6 באפריל 1667 הרסה את העיר כמעט כליל וגרמה למותם של כחמישית מתושביה. לאחר מכן שופצה העיר, וחלקים ממנה נבנו מחדש.

מלחמת האזרחים, שהסתיימה רשמית עם חתימת הסכם דייטון (DAYTON), הותירה מפה עם מדינות חדשות לעמים בני שנים רבות - קרואטיה, סלובניה, בוסניה הרצגובינה, מקדוניה ויוגוסלביה (סרביה ומונטנגרו). ברנרד שו, הסיפורים של הורי והתמונות בחדשות - כל אלה עוררו את סקרנותי. כך קרה שהחלטתי לנסוע. בתוך קצת יותר משעתיים של טיסה נחתתי בשדה התעופה הבינלאומי של העיר, 20 קילומטרים דרומית ממנה.

פנינת הים האדריאטי
דוברובניק, המכונה באיטלקית רגוזה (RAGUSA) כשמה העתיק, שוכנת בחלקה הדרומי של קרואטיה על החוף הדלמאטי של הים האדריאטי, ומכונה בפי רבים "פנינת הים האדריאטי". בשל מיקומה הטופוגרפי, הפכה העיר לאתר חשוב על מפת הסחר העולמית, ומאוחר יותר למקום אטרקטיבי על מפת התיירות.

בעבר הרחוק היתה דוברובניק הנקודה הבטוחה האחרונה בדרך מנמלי צפון הים האדריאטי לכיוון דרום־מזרח. מחוץ לנמל של העיר ציפה לספנים הים העמוק והפתוח על סכנותיו, והם נמלטו אליה בעיתות סערה. דוברובניק גם היתה בדרכם של העולים לרגל לקונסטנטינופול, הבירה הביזנטית, לערי המזרח או לירושלים. האגדה מספרת, שכאשר שב המלך ריצ'רד לב־הארי ממסע הצלב בשנת 1192, נקלע לסערה קשה ורק בקושי הגיע עם ספינתו למפרצי דוברובניק. כאות הוקרה לעיר, תרם סכום כסף לבניית כנסייה בה. מאוחר יותר, במאה ה־18, נבנתה על כנסייה זו הקתדרלה.

הקתדרלה כמו מרבית האטרקציות של העיר שוכנת בעיר העתיקה. דוברובניק נוסדה במאה השביעית לספירה באיזור שהיה תחת שליטה ביזנטית, על ידי פליטים שנמלטו מפלישת השבטים הסלאביים לדלמאציה (DALMATIA). אין הרבה שרידים מתקופה זו. פני העיר העתיקה, כנסיותיה, מבצריה וחומתה כפי שהם מוכרים לנו נוצרו מאוחר יותר.

מבנהו של חצי־האי שעליו בנויה העיר דומה לאמפיתיאטרון הפונה אל הים, ולכן נבנו הסמטאות בשיפוע. הרחוב הראשי מצוי בחלקה הנמוך והמישורי של העיר, והסמטאות היוצאות ממנו מובילות לעבר האיזור הגבוה שעליו בנויה החומה. קל להתמצא בדוברובניק. טיפוס בסמטה מסתיים בדרך כלל בחומה, ואילו ירידה מסתיימת ברחוב הראשי.

דוברובניק דומה אמנם לערי נמל אחרות מימי הביניים, אבל השימור הקפדני של העבר הופך אותה למיוחדת; השלמות המוחלטת של החומה, רצפת האבן המצוחצחת ואיסור הכניסה לכלי רכב. למרות שמשמרים כאן ברצינות את הימים הרחוקים, חודר ההווה לכל פינה. העיר העתיקה היא המרכז המסחרי החשוב ביותר של דוברובניק. ברחוב הראשי ובסמטאות היוצאות ממנו יש חנויות, מסעדות, בתי קפה, בנקים, מספרות; כל מה שהיינו מצפים למצוא במרכזה של עיר מערבית.

בקרואטיה ובסלובניה, שכנתה מצפון, נטו תמיד אל הארצות השכנות ממערב, במיוחד איטליה ואוסטריה. התפרקותה של יוגוסלביה אפשרה לקרואטיה להתחבר ביתר שאת להשפעות האיטלקיות הניכרות בכל מקום. הרחובות זרועים בתי קפה בסגנון איטלקי, האנשים לובשים אופנה איטלקית, האוכל האיטלקי מצוי בשפע. האספרסו והקפוצ'ינו בדוברובניק אינם מביישים קפה המוגש בפיאצה מרכזית ברומא.

פעם היתה רפובליקה
שוטטתי ברחובות חסר מטרה, ובכל סמטה ציפתה לי הפתעה: מסעדה ששולחנותיה מוארים בנרות, בית קפה צופה על העיר מגבוה, מואר באור שמש מאוחרת; מאפייה מפוארת.
מגובה חומת העיר התגלו זוויות נוספות. בניית החומה נעשתה ברובה במאות ה־10 וה־11, ולאחר שחרבה העיר ברעידת האדמה של 1667, שוקמה גם החומה. אורכה כשני קילומטרים, והיום היא משמשת אתר תיירות. במשך רוב שעות היום אפשר לטפס עליה ולהקיף את העיר. ממרומי החומה אפשר לראות כי העיר בנויה במפלסים, וכל בית שונה ממשנהו. לבתים תקרות גבוהות וחלונות גדולים, ולרבים מהם חצרות פנימיות עם גינות, עצי פרי וסוכות גפן. טיפסתי על המגדלים והצריחים, שהגבוה בהם הוא מבצר המִינְצֶטָה מהמאה ה־15, הנקודה הגבוהה בעיר.

הנמל של העיר העתיקה אינו מסוגל לשרת היום את הספינות הגדולות הפוקדות את דוברובניק. הנמל העיקרי מצוי היום בפרבר גרוז (GRUZ), בחלקה הצפון־מערבי של העיר. בנמל העתיק עוגנות סירות פרטיות, ואפשר להפליג ממנו לאיים הסמוכים. בנקודת היציאה מהנמל, במקום שבו עומד המגדלור, מצוי חוף רחצה קטן שמימיו נקיים וצלולים באופן מפתיע.

פעם היתה דוברובניק התיירותית עיר־מדינה ששמרה על עצמאותה. ספרי ההיסטוריה זוקפים את הצלחתה לזכות מדינאיה המוכשרים, שהשכילו לקשור קשרים מדיניים וכלכליים עם המעצמות שעלו ונפלו סביבה. עד מחצית המאה ה־11 היא היתה בתחום שלטונה של הקיסרות הביזנטית, אבל כשהגיעו לאיזור בתקופת מסעי הצלב המלכים הנורמנים תמכה בהם וזכתה לפריווילגיות שונות. במאה ה־12 עברה לסירוגין מידיהם של קיסרי ביזנטיון לידי מלכי סיציליה, וחוזר חלילה, אך שמרה על אופיה כרפובליקה ימית חופשית. בין המאות ה־13 ל־14 התפתחה דוברובניק במקביל לוונציה, והשתיים התחרו על תפקיד נמל הסחר החשוב של הים האדריאטי. אבל ונציה היתה חזקה יותר, ומשנת 1205 עד 1358 שלטה בעקיפין בדוברובניק, למרות שהאחרונה שמרה על אוטונומיה נרחבת.

ב־1358 השתלטו על העיר ההונגרים; ושוב לא פגע הדבר בעצמאותה. בסביבות המאה ה־16 השכילו מדינאיה לנצל בכשרון רב את שאיפתה של הממלכה העות'מאנית לסחור עם המערב. דוברובניק היתה לרפובליקה המתווכת וזכתה במונופול בתחומי מסחר רבים. בתקופה זו פיתחה העיר צי סוחר, שהתחרה עם גדולי הציים בים התיכון.

בין השנים 1580 ל־1600 הגיע צי הסוחר של דוברובניק לשיא גודלו, וכלל יותר מ־200 אוניות. מספנותיה של העיר בנו הרבה מאוניות המפרש הגדולות שהפליגו לעבר העולם החדש. באי קוֹרְצ'וּלָה, כ־100 קילומטרים צפונית לדוברובניק, עדיין בונים ספינות בשיטות המסורתיות. רבים מהספנים הקרואטים לקחו חלק במסעות לגילוי הנתיבים להודו ולאמריקה. יתרה מזו, יש עדויות לכך שמרקו פולו הוונציאני היה ממוצא קרואטי, ולכך שבצוותו של קולומבוס היו קרואטים.

אבל בהדרגה, בעקבות גילוי אמריקה ונפילת איזור הים התיכון המזרחי בידי התורכים, ירד ערכה של דוברובניק כנמל, וקשרי המסחר שלה הצטמצמו. במאה ה־17 פחתה השפעתה של התרבות האיטלקית ברפובליקה, ודוברובניק הפכה לבירת התרבות של הסלאבים הדרומיים, הכוללים את הסרבים, הסלובנים, הבולגרים והקרואטים. היא היתה רפובליקה עצמאית עד 1809, אז סופחה לפרובינציות הצרפתיות שהקים נפוליון. בעקבות החלטת קונגרס וינה, עברה ב־1815 לידי האימפריה האוסטרו־הונגרית ומאז היה גורלה קשור למדינות שסביבה.

בימי־הביניים ובתחילתו של הזמן החדש בלטה דוברובניק ברפורמות החברתיות והציבוריות שהנהיגה. בשנת 1296 כבר היתה בעיר תשתית ביוב עירונית; בשנת 1377 נוסד בסמוך לה מתקן בידוד רפואי, כנראה ראשון מסוגו בעולם, שבו אושפזו ספנים ששבו ממסעות בים, מחשש שידביקו את האוכלוסיה המקומית במחלות חדשות; ב־1418 חל ברחבי הרפובליקה איסור מוחלט על סחר בעבדים (לשם השוואה: האימפריה הבריטית פרסמה תקנה דומה רק כ־400 שנים אחר כך); וב־1432 הוקם בה בית היתומים הראשון.

הקהילה היהודית של העיר, אגב, לא נהנתה מפתיחות חברתית זו, ובמשך תקופות ארוכות נאסר על היהודים לעבוד במקצועות שונים ומגוריהם הוגבלו לאזורים מסוימים בעיר. היום זו אחת הקהילות היהודיות הקטנות באירופה והיא כוללת עשרות בודדות של אנשים. בית הכנסת בעיר, שנוסד במחצית השנייה של המאה ה־16, הוא מהעתיקים באירופה.

פעם הייתה מלחמה
כדי להעריך כראוי את הצלחת מבצע השיקום של העיר לאחר המלחמה, אפשר להציץ בספרי צילומים הנמכרים בחנויות הספרים, המתעדים את דוברובניק החרבה. רק שריטות פגזים על החומה וקירות האבן, וכמה מבנים הרוסים מעידים על אחת המלחמות הקשות של סוף המאה ה־20.

הקרואטים אינם עייפים מלדבר על המלחמה. יותר מכך, הם חשים שמדינות העולם שכחו אותם ואת סבלם. הם חוזרים ומזכירים את סיפורם, שנדחק במהדורות החדשות לטובת סכסוכים אחרים, בוערים יותר. בעקבות הבחירות הפנימיות בקרואטיה, באמצע 1990, לחץ השלטון הקרואטי על השלטון המרכזי בבלגרד להפוך את יוגוסלביה לקונפדרציה. זאת משום שהקרואטים סברו כי הם מפרנסים את יוגוסלביה, אך אינם רואים תמורה להכנסות הרבות שהם מספקים לשלטון המרכזי. נסיונות לפשר ולהסדיר את פירוקה של יוגוסלביה כשלו, ומעשי האלימות פרצו בתחילת 1991. השלטון המרכזי הורה לצבא יוגוסלביה, שהיה סרבי ברובו, לפרק את היחידות הפרא־צבאיות ברפובליקות מנשקן. השלטון הקרואטי סירב, והכריז על עליונותו של החוק המקומי על פני החוק הפדרלי.

בינתיים קרב מועד העברת ראשות השלטון המרכזי ביוגוסלביה לידיו של סטיפה מסיץ' (STIPE MESIC) הקרואטי, אך הסרבים סירבו לשתף פעולה. ב־25 ביוני הכריזו סלובניה וקרואטיה על עצמאותן. קרבות פרצו בין הצבא והמשטרה של קרואטיה לבין המיליציות הסרביות, וב־1 באוקטובר 1991 תקף הצבא היוגוסלבי (שרוב החיילים שנשארו בו היו סרבים). את קרואטיה. מטרתו היתה להשיב את מרות השלטון המרכזי.

כ־20,000 קרואטים נהרגו, וחצי מיליון פליטים ברחו מבתיהם. הכוחות הסרביים הגיעו עד פאתי דוברובניק, ועל חומותיה התבצרו כוחות ההתנגדות הקרואטיים. במשך חודש היתה העיר במצור. אספקת החשמל לעיר הנצורה הופסקה, ומי הנחלים נחסמו. התושבים נאלצו לאגור מי גשמים לשתייה. בתוך כך גם הופצצה העיר העתיקה, ומלונותיה נהרסו באופן שיטתי. שדה התעופה והנמל הוצאו מכלל פעולה.

אחד הקרבות שהיה למיתוס קרואטי היה זה שהתרחש ב־5 בדצמבר, ובמהלכו הצליחו הקרואטים הנצורים לבלום נסיון פריצה של הצבא היוגוסלבי. למחרת, התחילו הכוחות הצבאיים במתקפה קשה שבמהלכה הופצצו באופן שיטתי מבנים ומונומנטים בעיר העתיקה - כנסיות, מנזרים, מבצרים, מוזיאונים וארכיונים - מן הים, מהאוויר ומהיבשה. על אותם ימים קשים אפשר ללמוד מאיגרת בשם "הרפסודיה הברברית" שכתב ראש עיריית דוברובניק דאז. הוא יצא אז בקריאה נרגשת אל מדינות העולם, שלא להפקיר את דוברובניק ולסייע בשיקומה.

בדצמבר 1991, כשהכירה גרמניה בעצמאות קרואטיה, נראה היה שמצבה הפוליטי של המדינה החדשה משתפר. אך הפסקת אש שהוכרזה בתחילת 1992 לא כובדה על ידי מפקד המיליציות הסרבי, והקרבות נמשכו. באותה שנה הכירו ברפובליקה גם ארצות־הברית והאו"ם. בספטמבר 1992 נסוג הצבא הסרבי־יוגוסלבי, והקרואטים ניצבו מול הריסות ארצם.

אך גם הצד הקרואטי תרם את חלקו לזוועות המלחמה. חיילים קרואטים העידו כי יחידות שלמות עסקו ברציחות של המיעוט הסרבי שנותר בשטח המדינה. בשנת 1992 הוחל במבצע השיקום האינטנסיבי שטרם הושלם. ב־1995, בשני מבצעי בזק, שחררו הכוחות הקרואטיים את שארית שטחיהם שהיו בידי הסרבים. זה היה סופה של המלחמה.

גן בוטני וצדפות
כ־200 קילומטרים צפונית לדוברובניק, במרחק ארבע שעות נסיעה, שוכנת ספליט (SPLIT). נסעתי בכביש הדו־מסלולי שהתפתל צפונה לאורך הים האדריאטי. נאלצתי לזחול בכביש הצר, כשמהירות המכונית שנסעה לפני לא עלתה על 60 קילומטרים לשעה. הפיצוי על האיטיות היה הנוף. סמוך לחופה של קרואטיה פזורים 1,185 איים בים כחול, 66 מהם מאוכלסים. אל רבים מהם אפשר להגיע בהפלגה קצרה מהנמל העתיק של דוברובניק.

אחד האיים הפופולריים אצל התיירים הוא לוקרום (LOKRUM) הסמוך לנמל של דוברובניק. אנשי המסדר הבנדיקטי שהתיישבו באי במאה ה־11 ייבאו אליו צמחים ממחוזות רחוקים. נוהג זה נמשך מאות שנים, עד שב־1964 הוכרז חלק ממנו כגן בוטני, ובהמשך הוכרז כל האי כשמורת טבע.

יש בלוקרום כמה חופי רחצה סלעיים, שהמתרחצים בהם יורדים אל המים במדרגות. על אחד מגרמי המדרגות האלה נוכחתי במשמעותה של מודעות אקולוגית. סירה קטנה שטה לא הרחק, ולפתע הבחין הנוהג בה במשהו מבצבץ על פני המים ושינה את מסלולו. הוא קרב אל החפץ, שלף שקית ניילון מן הים והמשיך בדרכו.

אי נוסף שמושך אליו מבקרים הוא קורצ'ולה. כאן נמצאת עיר עתיקה, ששמה כשם האי, ואשר חומתה השתמרה בשלמותה. אפשר להגיע לקורצ'ולה בהפלגה של שלוש שעות מנמל גרוז שבדוברובניק עם אחת המעבורות הגדולות, המפליגות מנמלי יוון לנמלי איטליה. ואפשר לנסוע במכונית עד העיירה אוֹרִיבִּיק וממנה להמשיך בשיט קצר במעבורת.

בדרך לאוריביק עצרתי בעיירה סטון (STON) הידועה במגוון הצדפות המוגשות במסעדותיה. העיסוק המרכזי של תושבי העיירה הוא חקלאות ימית. כשמתקרבים לסטון, נגלים מפרצים זרועים בנקודות שחורות - שורות מכלים הצפים על המים ומהווים "ערוגות". מתחת למיכל - אשכול צדפות.

הכביש הנוסע לאורך החוף האדריאטי לסטון וממשיך עד ספליט רצוף כפרים קטנים וציוריים ועיירות שקטות ופסטורליות, ולא לחינם נקרא חלקו הצפוני ריביירת מקרסקה (MAKARASKA). בכל אחד מהיישובים שלאורכו יש כנסייה עם מגדל פעמונים, מעגן קטן עם כמה סירות דייגים, חוף ארוך, נקי וכחול, שתיים־שלוש מסעדות ובתי קפה. זוהי הארץ שראו הורי בשנות השמונים. את הנוף הזה ודאי ראה ברנרד שו יובל שנים קודם לכן. אפילו מלחמות מתקשות להכחיד את גן העדן.

בעירה עצמה יקר לשבת לאכול. המסעדות נסגרות לשעתיים מ16 למנוחת צהרים.

20 דקות מדוברוביניק עיירת נופש מליני יש מספר מסעדות וקניון קטן וסופר ענק להצטייד במזון מומלץ.

מדריך בדוברובניק דובר עברית .יליד קרואטיה שהה בארץ, שירת בצבא- מתי סינגר

matija singer 0038591188774 matija/lion @ahoo/com

שדה התעופה בדוברובניק קטן מאד, נפתח ב5 בבוקר לא להגיע מוקדם מידי אחרת מחכים בקור בחוץ. יש 2 חנויות קטנטנות של דיוטי פרי ודוכן קפה וכריכים.

המרת הכסף עדיף במלון בשדה התעופה יקר.

משפטים אחרונים לגבי העיר דוברובניק:

האנשים פחות נחמדים מאשר בסלובניה או קרואטיה הצפון , ורודפי כסף בצורה לפעמים לא נעימה. אין ספק שזאת מעצמה תיירותית. לא צריכים להיות נעימים כדי שיבואו תיירים, פשוט באים לעיר הזאת בכמויות גדולות מאוד במשך 365 ימים בשנה.

סטון- ZATON

בקרבת זטון המלון שלנו בימים שהיינו בדוברובניק-מונטנגרו.

כבר בפתחו של חצי האי, במרחק של קילומטרים ספורים מכביש החוף הראשי (כביש מספר 2) שוכנת העיירה המעניינת ביותר בכל האזור, סטון STON שמה. העיירה בת 600 התושבים, נמצאת באזור אשר היה מיושב כבר בתקופה הפרהיסטורית. גם הרומאים הטביעו את חותמם על האזור אך תנופת הפיתוח הגדולה ביותר של העיר החלה בשנת 1333 כאשר רפובליקת דוברובניק השתלטה על האזור והכריזה על סטון כעל העיר השנייה בחשיבותה ברפובליקה. בשנה זו החלו בבניית חומות אדירות מימדים באורך של 5.5 ק"מ שכללו גם מגדלים וצריחים רבים. כאשר הסתיימה מלאכת בניית החומה היא נחשבה לחומה הארוכה ביותר באירופה ולמעשה השנייה באורכה אחרי חומת סין! מומלץ לערוך סיור רגלי לאורך החומה. חומה זו שנשתמרה כמעט בשלמותה, נבנתה על מנת להגן על העיר, הממוקמת במקום אסטרטגי חשוב ועל האוצר הטבעי שלה: המלח.

התעשייה העיקרית בעיר הייתה באותם שנים תעשיית המלח. עד היום ממשיכים לייצר מלח באזור וסמוך לעיר העתיקה ניתן לראות בריכות מי מלח רבות.

סטון:

בשנת 1996 פקדה את סטון רעידת אדמה קשה שהוסיפה חורבן לפגעי המלחמה הקשה שרק הסתיימה, אך בעידוד העירייה שיפצו התושבים את בתיהם הפגועים במרץ רב וכיום העיר העתיקה של סטון היא בונבוניירה משומרת ומטופחת. עיירה ימי ביניימית עם סמטאות צרות, שופעות פרחים וצמחייה ואתרים היסטוריים מוגנים רבים. בין האתרים בהם כדאי לבקר: מצודת קורונה ממנה נשקף נוף מרהיב, כנסיית אנטון הקדוש מהמאה ה- 14 וכנסיית מייקל הקדוש, שנבנתה כבר בראשית ימי הביניים ולה ערך היסטורי רב.

כיום האזור מפורסם גם בזכות הצדפות הרבות שמגדלים תושבי המקום. סטון והעיירה הסמוכה לה, מאלי סטון MALI STON, המחוברת אליה ע"י החומה הארוכה, בנויות שתיהן סמוך למפרצים עמוקים ולשתיהן חופי ים נהדרים. הן נחשבות כיעד אידיאלי לדייגים וידועות במסעדות הדגים המצויינות שלהן. מומלצת במיוחד היא המסעדה בוילה קורונה VILA KORUNA הנחשבת למסעדה העתיקה ביותר באזור. בבניין העתיק ששופץ לתפארת מסעדה יוקרתית המגישה מאכלי ים מסורתיים לאזור. חוויה גסטרונומית אמיתית. סטון:

קוטור מונטנגרו- KOTOR

חיה מוזרה צ'רנה גורה. בכביש הצר, שקרואטיה ומונטנגרו קבעו בו את מעבר הגבול, חוסמת משאית, שהמוכסים מחליטים לפתע לבדוק, את המעבר ומונעת מעשרות מכוניות להתקדם. אין לה היכן לחנות, ואי-אפשר לעקוף. אבל שתי המדינות בונות כל אחת מסוף גבול גדול, מרובה נתיבים, שיהלום את צרכי הפקידים.

בפתחה של מונטנגרו מתנוססים סמלי הקהילה האירופית. מונטנגרו אינה חלק מהקהילה, וגם אינה צפויה להתחבר אליה. למונטנגרו עיר בירה, נשיא, מוסדות - אבל עצמאות ממש עדיין אין. לעת עתה מפגינים עצמאות בעזרת סממנים שונים. למשל, ההילך החוקי הוא האירו ובשעה שהסרבית היא השפה הרשמית, השימוש בכתב הלטיני עדיין נפוץ, ובשלטי החוצות שולט הכתב הקירילי.

חוזרים אחורה בזמן
מונטנגרו עודנה חלק מסרביה-מונטנגרו, מה שמכונה "יוגוסלביה", מבנה המוגדר כפדרטיבי, אך למעשה הוא כמעט קונפדרטיבי, שסרביה הגדולה והכוחנית היא מרכיבו העיקרי, ומונטנגרו - המשני עד גיחוך (חמישה אחוזים ממספר התושבים הכולל). החיבור עם מונטנגרו - מדינת מיעוטים של 650,000 תושבים, 46 אחוז מהם מונטנגרים, 33 אחוז סרבים והשאר בוסנים, אלבנים, קרואטים וצוענים - הוא כל מה שנותר משאיפות ההגמוניה הסרבית, שגרמו למלחמות נוראות, ל"טיהור" אוכלוסיות על בסיס אתני, ולנסיונות להשליט מיעוטים סרביים בחלקים לא סרביים של יוגוסלביה ולהקים מובלעות סרביות עצמאיות. מדיניות שגרמה לסילוק סרביה מהאו"ם ב-1992, ולמלחמה שאסרו עליה ב-1999 ארצות הברית ומערב-אירופה, שהפציצו ללא רחם את בלגראד, משל היא בגדד. ואכן, מבחינות רבות היה הנשיא מילוסביץ' גרוע ואכזר כמו סדאם חוסיין. במלחמה זו הבחינו אומות העולם בין סרביה ובין מונטנגרו, שלא נפגעה.

מונטנגרו היא, בעצם, הגישה היחידה של סרביה לים. אין לבעיה זו פיתרון גיאוגרפי קל כמו זה שנקבע בין קרואטיה לבוסניה, בכך שקרואטיה העניקה לשכנתה ריבונות על כמה קילומטרים של רצועת חוף צרה מצפון לדוברובניק.

ב-2006 יתקיימו בסרביה ובמונטנגרו משאלי-עם נפרדים, להחליט על עתיד הפדרציה, כלומר, האם תישמר שארית המבנה הארכאי הקרוי "יוגוסלביה", או שיתפרק סופית. יש להניח, שהמונטנגרים ישאפו להשלים את תהליך העצמאות, שכל שאר רכיבי יוגוסלביה של טיטו - סלובניה, קרואטיה, בוסניה-הרצגובינה וסרביה - השלימו זה כבר.

על-פי חוקתה, מונטנגרו היא מדינה דמוקרטית, חברתית ואקולוגית - המדינה הראשונה בעולם ששילבה את איכות הסביבה בחוקתה. הטבע שלה ונופיה הם אוצר, היא רוצה לשמור עליו, ומעוניינת מאוד בתיירים, שיבואו לזון עיניהם בטבע הזה, ולהעניק לה הכנסה נאה במטבע חוץ שתאפשר לה עצמאות. כיום, רבע מיליון מיטות ממתינות לתיירים במלונות, אכסניות וחדרי אירוח, והמחירים עודם נמוכים, יחסית, בעיקר למדינה המתהדרת באירו.

המעבר למונטנגרו מעורר במידת מה תחושה של חזרה במנהרת הזמן. בכבישים נעות "ענתיקות", הנוסעות בארבעים קמ"ש, ורק מעטים עוקפים. כבישים רבים משובשים. באמצע דרך נקלענו למנהרה לא מוארת. הכביש היה משובש מאוד, מים דלפו מהתקרה, ופה ושם היו גם אבנים על הכביש. והנה, נהג מקומי אותת שמאלה, עבר לנתיב הנגדי, ונסע בו בנחת. הוא יודע מניסיון, שהנתיב הזה טוב יותר, הכביש אינו משובש כל-כך, ואין "נפילות". אותו נוהג חזר על עצמו גם בכבישים. מהר מאוד הטמענו את הגישה היצירתית הזו של הישרדות בתנאי תשתיות ירודים.
אבל לעומת זאת, בכל חנות, בחניה, בבית הקפה, משלמים באירו. משחקים אותה אירופה. ובעיירה עתיקה אחת, חנות לבגדי נשים מוכרת "רק מותגים", ולא מהססת לגבות 120 אירו בעד ג'ינס איטלקי.

הבתים שראינו רובם ככולם דלים, ובערים קטנות, יש והיופי מוסתר מאחורי בנייה קומוניסטית מכוערת. כי ארץ הניגודים הקטנטנה הזו אוצרת יופי אמיתי, עוצר נשימה. והמדובר בעיקר במפרץ ובפיורד בוקה קוטורסקה (Boka Kotorska)..

מהגבול ממשיכים דרומה עד הרציג נובי (Herceg novi), אחד מאותם ישובים שבנייה לא מתחשבת מכערת אותם ומסתירה את מכמניהם, ומשם עד קומנארי. הדרך עד שם רובה ככולה לא יפה, ולא מבשרת טובות. אבל צריך להתאזר בסבלנות.

לנו המליצו שלא להשתמש במעבורת בשלב הזה אלא להמשיך ולנסוע ולהקיף את הפיורד כולו. ובחזרה, כדי שלא ניאלץ לשוב על עקבותינו עשרות קילומטרים, מומלץ לצלוח כמה מאות מטרים של ימה פנימית במעבורת, ולשוב צפונה. כך נהגנו.

הפיורד תחילתו במפרץ, הנפרס לכמה זרועות. כשנוסעים על חוף המפרץ, לא מעלים על הדעת את היופי הנדיר המצפה בהמשך. הרים תלולים, מלבינים, עם צל שחור, מזדקרים משני עברי הפיורד, חולשים על כפרים קטנים, כמו פראסט (Perast) החמוד, שמטיילים על המזח שלו, לצד סירות הדייגים. באמצע אחת מזרועות הפיורד, שני איונים מקסימים, ועל כל אחד מהם - מנזר.

היישוב המרכזי סביב הפיורד הוא קוטור (Kotor), עיירה ביניימית בעלת עבר של יותר מ-2,000 שנה, מוקפת חומות, שארגון אונסק"ו הכריז עליה כאתר מורשת של האנושות. היא שוכנת בקצה הצפון-מזרחי של הפיורד. הקתדרלה סנט-טריפון (Saint-Tryphon) על רקע המצוק החולש על העיירה, מרשימה. על המצוק מתפרסת מצודה עתיקה, שרבים מעפילים אליה ברגל, בשביל תלול הנראה קשה.

בקוטור שבין החומות כנסיות לרוב, בתי קפה המתפרסים בפיאצות קטנות וכמה מסעדות (כדאי לאכול במסעדת באסטיון), שני מלונות קטנים וחנויות, בהן חנות אחת או שתיים של ביגוד מותגי יקר, שלא ברור אם הן מחכות לתיירים או שיש להן קהל מקומי בעל אמצעים.
מקוטור להמשיך בכביש צר ומסוכן המתפתל מעל תהומות - כביש שאוטובוסים נוסעים בו בשני הכיוונים - לעיר צ'טיניה (Cetinje), שהיתה בירת מונטנגרו כשהיתה ממלכה. מלמעלה נשקפים נופים הרריים נהדרים, משובצים אגמים, שווייץ קטנה של הבלקנים.

משם יורדים בחזרה לחוף, לבקר בבודבה (Budva) ובסאן-סטפאן - ומקצרים באופן משמעותי את הדרך חזרה לגבול בעזרת המעבורת מטיבאט (Tivat) לקאמנרי.

מי שמבקשים להתעמק יותר בפן הטבע של מונטנגרו, ימשיכו מצ'טיניה מזרחה לפארק הלאומי ההררי גדוש האגמים והציפורים דורמיטור, שכמו קוטור גם הוא הוכרז אתר מורשת של האנושות.

מתוך "סביב העולם- תיירות ללא גבול"

קוטור היא עיר נמל מקסימה ומלאת חן השוכנת במפרץ קוטור לחופי הים האדריאטי. העיירה המקסימה בולטת בגגותיה האדומים ובצריחי הכנסיות על רקע ההרים התלולים, מי המפרץ ושובלי המים שמותירות אחריהם האניות בדרכן אל הים. במפרץ קוטור שוכנות מספר עיירות ציוריות, לצד קוטור, המהוות מוקד משיכה לתיירים. ב-1979 הוכרזו האזורים (האגנים בלשון גאוגרפית) של העיירות קוטור ו-ריסן כאתרי מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו.

מעט רקע על מפרץ קוטור

המפרץ מלא הפיתולים מוקף הרים תלולים ויש המכנים אותו "פיורד", אך למעשה זהו עמק נמוך ושקוע שנוצר במפגש של הנהר בוקליי (Bokelj) לים האדריאתי. בעבר היה המפרץ כולו נהר, ובתהליכים גיאולוגיים ארוכי שנים הוא הפך לעמק נרחב ונעלם. כיום יש במפרץ מספר אגנים, ואלו מחוברים האחד לשני במצרים. אורך מפרץ קוטור מן הים ועד לעומק היבשה הוא 28 ק"מ, ואורך החופים של המפרץ המפותל הוא 107 ק"מ. במוצאו של מפרץ קוטור לים האדריאטי נמצא חצי האי פרבלקה (Prevlaka), והוא נראה כמעין סוגר או מכסה מורם של המפרץ. על השליטה בו ניטשה מחלוקת בין קרואטיה למונטנגרו, וכיום שייך חצי האי פרבלקה לקרואטיה, והוא למעשה הנקודה היבשתית הדרומית ביותר בקרואטיה.

אתרים בולטים בעיירה קוטור וסביבותיה

העיר העתיקה של קוטור היא אחת מהערים הימי-ביניימיות השמורות והמרשימות באגן הים האדריאטי. קוטורמצויה באזור העמוק ביותר של מפרץ קוטור פנימה לתוך היבשה. הכניסה לעיר העתיקה היא רגלית בלבד, והעיר מוקפת חומות, הנמתחות על פני ארבעה קילומטרים וחצי. החומות הן בגובה של 20 מטרים ורוחבן 15 מטרים. מעל העיר נישאת מצודת סאן ג'ובאני, ובעיר עצמה מצויים ככר טריפון הקדוש ובה הקתדרלה העתיקה של סנט טריפון (הוקמה במאה ה-12), ארכיון העיר, ארמון הבישוף, כנסיית מריה הקדושה ובניין העירייה. בכנסיית מריה הקדושה מצויים שרידיה של קדושה בשם ברטה, שעל פי המסורת המקומית הגנה על תושבי העיר והצילה אותם מידם של הכובשים העותמאנים בנסיון כיבוש בשנת 1539.
המעוניינים בתצפיות יפות יכולים לטפס עם רכבם בכביש מפותל מעל העיירה קוטור, לכיוון הכפר נייגושי והר לובצ'ן. לאורך הכביש ישנן עמדות תצפית מהן נשקף נוף מרהיב ומרחיב לב של המפרץ הציורי.

הקתדראלה של סנט טריפון (Cathedral of Saint Tryphon) 

אחד המבנים המרכזיים בעיר העתיקה של קוטור, מתייחד בארכיטקטורה רומנסקית עשירה, ומהווה מעין סמל מקומי. זוהי כנסיה רומית קתולית, שנבנתה לראשונה במאה ה-12 על שרידי כנסייה ישנה מהמאה ה-9, לכבוד טריפון הקדוש - פטרון ומגן העיר. הכנסייה היא המבנה הגדול והיפה בעיירה. היא נפגעה מספר פעמים ברעידות אדמה, ושוקמה ושוחזרה לאורך השנים. הליכי השחזור הממושכים וארוכי השנים הם הסיבה לשוני הניכר בין מגדליה של הכנסייה. רעידת האדמה הרצינית האחרונה אירעה ב-1979, והשיקום בעקבותיה הסתיים רק לפני מספר שנים. בכנסייה אצור אוסף עשיר של דברי אמנות בעלי ערך רב, בין היתר בשל היותה מן הכנסיות המפורסמות והותיקות באירופה.

כנסיית סנט ניקולס בקוטור

העיירה Perast - עיר עתיקה במפרץ קוטור, כמה קילומטרים מצפון מערב לעיירה קוטור.

העיירה מצויה במעין כף שמפריד בין מפרץ ריסן למפרץ קוטור, והיא משקיפה על המייצר הצר ביותר של מפרץ קוטור. בסמוך לעיירה פראסט מצויים האיים סנט ג'ורג' ו"גבירתנו של הסלעים" (Our Lady of the Rocks), בשניהם ישנה כנסיה עתיקה. האחרון הוא האי המלאכותי היחיד בים האדריאטי, ועל פי הסיפור הוא נבנה על גבי סלע לאחר ששני מלחים ונציאנים מפראסט מצאו על גביו תמונה של ישו ואמו מריה הבתולה. לאחר מציאת התמונה ב-22.7.1452, בכל פעם שחזרו ממסע מוצלח בים, הם הניחו במקום סלע גדול, וכך, על פי האגדה, נוצר האי. מדי שנה, ב-22 ליולי מציינים המקומיים את היום בו מצאו המלחים את תמונת המדונה. הם יוצאים אל הים בשעת השקיעה בסירות קטנות וזורקים סלעים אל המים, ובכך מרחיבים את שטח האי. בכנסייה מצויים קרוב לשבעים ציורים של האומן בן המאה ה-17 מפראסט, קוקוליה (Kokolja), וכן אוסף ציורים, לוחיות כסף עם כיתובים ויצירות אמנות נוספות של בני האזור. אל הכנסייה ניתן להגיע בהפלגה מן המזח של פראסט.

מפרץ קוטור

טיול במונטנגרו הינו בדרך כלל חלק מטיול נרחב יותר במדינות האזור, וכולל בדרך כלל גם יעדים בקרואטיה ובסלובניה. את הביקור במונטנגרו ניתן לשלב בטיול משפחות או בטיול למבוגרים, ומפרץ קוטור והעיירה קוטור הם אתרי ביקור מומלצים בשני המקרים. מפרץ קוטור הוא אחד המקומות המקסימים והמתאימים ביותר בהם ניתן לחזות בפלא של המפגש בין הרים נישאים לים כחלחל. לביקור במפרץ קוטור מומלץ להקדיש לפחות יום טיול, על מנת לחוות את מגוון הנופים והעיירות.
טיול נעים!

בובדה מונטנגרו- BUVDA

בודבה (יש הכותבים בודווה, ובלועזית: Budva) היא עיירת חוף קטנה בת קרוב ל-20 אלף תושבים במונטנגרו, השוכנת על הים האדריאטי. זוהי עיירה ציורית השוכנת בין הרים נישאים וירוקים, וגגות העיר האדומים-כתומים בולטים על רקע ההרים ומשקיפים על מימי הים הצלולים. רצועת החוף הסמוכה לעיירה קרויה "הריביירה של בודבה", ויש בה חופים נהדרים. בודבה נהנית ממזג אויר ים תיכוני נוח לאורך רוב ימות השנה, חופים חוליים וסלעיים, חיי לילה תוססים ושלל אטרקציות תיירותיות בעיר עצמה ובסביבתה.

גגות אדומים, הרים וים כחול בבודבה שבמונטנגרו

---

גלגולי ההיסטוריה בבודבה

העיר היא מן ההתיישבויות העתיקות ביותר לאורך רצועת החוף הזו, ועל פי עדויות ארכיאולוגיות ההתיישבות במקום החלה לפני יותר מאלפיים שנה. בשלביה המוקדמים היתה ההתיישבות בבודבה שייכת לאימפריה הרומית. בהמשך החליפה העיירה ידיים, ובמאות ה-15 עד ה-18 היתה חלק מהרפובליקה של העיר ונציה. מ-1814 ועד מלחמת העולם הראשונה היתה העיר חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית הגדולה. במלחמת העולם הראשונה סופחה העיר ליוגוסלביה, והיתה שייכת לה לאורך מרבית המאה (עם הפסקה קטנה במהלך מלחמת העולם השניה, אז היא נכבשה על ידי צבאות גרמניה ונשלטה בידי איטליה). החל משנת 2006 היא חלק מהמדינה הצעירה מונטנגרו.

בשנת 1979 פקדה רעידת אדמה חזקה את האזור והעיר העתיקה של בודבה ספגה פגיעה קשה - כ-400 מבנים, ובהם חומות העיר, ניזוקו, ונזקקו לשיקום. מלאכת השיקום והשיפוץ המפרכת והמוצלחת ארכה מספר שנים, וכיום קשה להבחין בסמני הנזקים ההם.

אתרי ביקור בולטים בבודבה

בודבה היא עיר תיירותית ומהווה מוקד משיכה בולט במונטנגרו, ובשנים האחרונות היא הופכת ליעד האטרקטיבי במדינה.

העיר העתיקה - האטרקציה המרכזית בבודבה היא העיר העתיקה, המוקפת חומות עתיקות נישאות שבהן קבועים שערים לכניסת מבקרים. בחלקה הדרומי של העיר העתיקה ישנו מבצר שמור שנבנה במאה החמש עשרה, על חורבות של ביצורים ממאות קודמות. רחובות העיר העתיקה מרוצפים אבנים קטנות והסמטאות נפלאות לשיטוט ולהליכה רגלית. בין הסמטאות תוכלו לגלות ככרות, חנויות גלריה ומזכרות, בתי קפה ושלוש כנסיות עתיקות.

סמטא צרה בבודבה

חוף מורגן - בבודבה וסביבותיה יש חופים רבים, אך חוף מורגן (1 ו-2) הוא ככל הנראה החוף המוכר ביותר של בודבה, והוא מצוי במרחק של כחצי קילומטר מן העיר העתיקה. זהו חוף יפה שמצוי בין צוקי הרים גדולים, ובו חול נעים. החוף פרוש על פני כ-700 מטרים, בין מלון Avala לבין כף מורגן, וקרוי על שם ימאי ספרדי שניצל מספינה טרופה והקים במקום כנסייה. בין העיר העתיקה לבין מלון אוולה מצוי אחד מן החופים העירוניים, אך הוא פופולרי מעט פחות, מאחר והוא חוף סלעי ולא חולי. חופים מוכרים וטובים אחרים באזור הם חוף יאז (Jaz), החוף הצ'כי, חוף מילוצ'ר וחוף סווטי סטפן.

פסל הרקדנית - פסל מרשים הניצב על הסלעים בחוף הים אל מול המבצר של בודבה. הרקדנית מפוסלת כך שפניה אל הים, והיא עומדת על קצות אצבעותיה, על רגל אחת, ידה האחת נישאת מעלה אל השמיים ויד ורגל נוספות נפגשות ומצטלבות מאחורי גבה המקושת.

פסל הרקדנית על רקע העיר והים

---

בודבה היא יעד תיירותי מתפתח ופופולארי, ובשנים האחרונות היא צוברת תאוצה והופכת לעיירת התיירות הבולטת במונטנגרו. בעת תכנון החופשה, מומלץ לקחת זאת בחשבון, ולזכור כי ההנאה האמיתית היא בנופים, בחופים ובאווירה המיוחדת של המקום.

עדיין חולמים עם הים הכחול , הנוף , והאווירה היפה של תרבות של עמים שונים, שמירת על הטבע, ניקיון , ומאוד חשוב לדעת, אין בכלל בורות בכבישים וברחובות.

חייבים לציין, שלא ביקרנו באופן מלא את כל האתרים. לעומת זאת הרבה אתרים נוספו בטיול, בעקר בחצי האי איטריה ובדרך דרומה עד מונטנגרו.

נסיעה טובה וטיול מהנה!

טיול בנות גפן- מיה,עירית,שלומית,עדנה,גיורא,הוגו, אלברטו- יוני 2017.