19000 ק"מ באוסטרליה בדייהטסו שרייד

מאי עד אוגוסט 2006

.

לאחר טיול במזרח אוסטרליה בתחבורה ציבורית נחתתי בפרת ומיד חיפשתי רכב.

כשמצאתי את השרייד התלהבתי ולאחר בדיקה שאימתה את יכולתה לעמוד במסע ארוך, קניתיה וציידתי אותה בכל הדרוש (מיכלי מים ודלק, כלים לתיקוני דרך וכו').

מיהרתי דרומה לפני החורף, זה היה בתחילת מאי, כמו נובמבר אצלנו, אבל בחוף הדרומי החשוף לרוחות מאנטארקטיקה, קר יותר.

התחנה הראשונה היתה Bunbury, עיירה חביבה מדרום לגוש האורבני המשתרע מפרת עד Mandura.

אכסנית YHA במקום הנקראת Bunbury Backpackers - Wander Inn חביבה ונעימה ושם קיבלתי את כל המידע הדרוש. חוף האוקינוס ההודי מכוסה שם סלעי לבה והמראה מיוחד ומעניין.

האטרקציות שעניינו אותי במיוחד היו פארק בלב העיר בשם Big Swamp Wildlife Park

שהוא מין גן חיות של יונקים, עופות וזוחלים אוסטרליים והביצה הגדולה הסמוכה.

הביצה שימשה שנים רבות כמזבלה, עד שקבוצת תושבים החליטה לשקם את הביצה ולהפוך אותה לשמורה טבע. כל העבודה בוצעה בעשור זה. המקום כולל שבילי עץ להליכה ומסתורים לתצפית, והוא ממש ג'ונגל בתוך העיר.

מ Bunbury המשכתי דרום מערבה ל Dunsborough. עיירה חביבה בחוף הצפוני של הבליטה הדרום מערבית של אוסטרליה. לאורך חופה של העיירה יש לגונות מכוסות עופות מים.

לא רחוק משם נמצא Cape Naturaliste שהוא הנקודה המערבית ביותר של אוסטרליה. זה פארק לאומי הכולל גבעות אבן חול וכורכר ודיונות מכוסות צמחיה.

במקום שבילי הליכה רבים ובאחד מהם פגשתי בפעם הראשונה נחש טייפן שהוא בין הארסיים ביותר בעולם. למזלי הוא מיהר לברוח ולחוסר מזלי לא הצלחתי אפילו לשלוף את המצלמה מהנרתיק. כריס, ידיד גרמני שפגשתי שוב ושוב במשך הטיול, טוען שאוסטרליה זו ארץ שמאיימת עליך במיתות משונות כמו נחשים, מדוזות קטלניות, בעיטה מקזואר או מאמו וכו'.

מכאן המשכתי דרומה ל Augusta, הפינה הדרום מערבית של היבשת.

כאן מתחילים יערות הדרום הגבוהים. אקליפטוסים עומדים זקופים וצפופים משני צידי הכביש ומסתירים את השמים ואת האור.

באוגוסטה נמצאת אכסנית YHA זוכת המקום הראשון בדרוג הארצי בשנתיים האחרונות:

Augusta Baywatch Manor Resort

האכסניה אכן מצדיקה את המוניטין. מטבח ענק ומהודר, מבנים וחדרים יפהפיים ושרותים מבריקים.

השפיץ הדרום מערבי Cape Leeuwin – המפגש בין האוקינוס ההודי והאוקינוס הדרומי סוער וקר, והצמחיה המותאמת לרוחות ורסס המלח מעניינת. יש שם גם מגדלור ואנדרטה למתיו פלינדרס.

הדרך לאוגוסטה וממנה עוברת לאורך Hardey Inlet שהוא מפרץ צר שנכנס עמוק לתוך היבשה. הנסיעה לאורכו מרהיבה. מכאן פניתי לכיוון פמברטון דרך יערות הקארי (האקליפטוס הגבוה ביותר). הנסיעה ביער היא כמו במנהרה או בקניון עמוק בין העצים המגיעים לגובה 40-70 מטר.

פמברטון היא "בירת" יערות הקארי. עיירה קטנה ומנומנמת עם עשרות מסלולי רכב ביערות סביבה ומסלולים מסומנים להליכה ולרכיבה על אופניים (סימון יחסית טוב לאוסטרליה, בה כללית סימון שבילים גרוע).

המסלול הארוך והמקיף ביותר הוא שביל ביבלמן Bibbulmun Track המתחיל בעיירה Kalamunda ברכס דארלינג, כ-20 קמ ממזרח לפרת, ומסתיים באלבני, במרכז החוף הדרומי של WA. חלק מהשביל משותף להולכים ולרוכבי אופניים וחלקים מפוצלים לאופניים לחוד והולכים לחוד. באיזור פמברטון (ובכל הדרום מערב) השביל עובר ביערות הקארי. יש קטעים רבים באיזור המתאימים להליכה של שעות אחדות ובחלקם יש שבילים אחרים כדי לשוב לרכב או לאכסניה במסלול מעגלי.

בדרך מאוגוסטה לפמברטון עברתי בפארק לאומי Beedelup שהיה מבוא ליערות הקארי עם מפל נחמד (לפי המידע הוא מדהים בחורף ברררר) וגשר הליכה תלוי. הנסיעה וההליכה ביער לקול ציוצי הציפורים מצדיקות את המאמץ ואת הסטיה מהדרך.

ממש בתוך פמברטון נמצא פארק גלוסטר טרי Gloucester Tree)) שבמרכזו עץ תצפית מפורסם בשם זה המתנשא לגובה 60 מטר (הקארי יכול להגיע עד גובה 90 מטר והוא מין העצים השלישי בגובהו בעולם) כשסמוך לראשו נמצאת עמדת תצפית שמאפשרת תצפית על היערות בגובה הצמרות ומעליהן.

עץ גלוסטר

הטיפוס מתבצע על הברזלים הנעוצים עמוק בליבת העץ עם מקום מנוחה אחד במחצית הדרך.

בקצה הצפוני של פמברטון יש אגם מלאכותי עם גשר הולכי רגל המשלים את השביל ההיקפי מעל לסכר שיוצר אותו.

בקצהו של האגם מתפצל שביל ל- Big Brook Arboretumשהוא גן עצים מרחבי העולם, בעיקר מיני אורן שונים, שניסו לאקלם באיזור להגדלת היצע העץ ששימש מקור פרנסה עיקרי לעיירה. בפועל לא נשתלו עצים אלה לתעשיית העץ, אך הגן מעניין ומסלול ההליכה יפה (בפרט בלווית שותפתי הגרמניה לחדר). ההמשך היה בנסיעה בדרכי עפר המסומנות כ- Forest explorer trail עם הליכות קצרות למפלים ואתרים מעניינים ביער.

מפמברטון המשכתי לכיוון Walpole ובדרך נכנסתי ל Warren National Park. בחלק זה של היער יש איזורים של יער ראשוני, שלא עבר כריתה, עם שבילי הליכה שמובילים לנהר וורן. במקום ישנה חורשה של עצי הקארי הזקנים והגבוהים ביותר, עד 89 מטר ובקרבת מקום עומד לו גם עץ התצפית הגבוה ביותר בגובה כ-70 מטר עליו טיפסתי כמובן. דוקא כאן לא רואים ממש נוף כי העצים הסמוכים הגיעו לגובה קרוב לעץ זה, וסוכת התצפית צופה על צמרותיהם. בכל זאת נהניתי מהציפורים המקננות בצמרות. על הקרקע השתוללו בקרבתי יונים (Bronzewing) ותוכים.

הכביש עובר דרך העיירה נורמשליף בה עצרתי רק לשירותים במרכז המבקרים וממשיך דרך יער שאנון שבו תצפיות יפות על החוף.

וואלופ שוכנת על מפרץ מים מליחים, Nornalupinlet, שמי הים חודרים אליו רק בגאות.

לאורך חופי המפרץ יש שביל הליכה המוביל גם לחופי רחצה והמים במפרץ הסגור חמים יותר ממי האוקינוס הדרומי הקפוא.

בגבעות סביב וואלופ יש אתרים רבים, נחלים עם מפלים קטנים וקסקדות, יקבים, שרידי יערות ותצפיות יפות. הטיולים בסביבה ארכו יומיים.

החוף בין וואלופ לדנמרק סלעי ומפורץ ומצדיק יום של נסיעה איטית וביקור ב"עמק הענקים" בו יש מעט עצי קארי, אך מרוכזים בו ענקים ממין (Eucalyptus Jacksonii) Tingle tree שקוטר גזעם מגיע ל-7 מטר ואף יותר.

Red Tingle tree

יש כאן מסלול הליכה בגובה 40 מטר.

דנמרק, WA

דנמרק שוכנת על שפת אגם פתוח לים שהוא שפך נהר הארדינג.

סביב דנמרק יש שמורות טבע שהיפה בהן היא West Cape Howe עם סלעים מעניינים כתוצאה משחיקה והמסה ע"י מי האוקינוס.

מכאן עוד נסיעה קצרה ואני באלבני, "העיר הגדולה" של החוף הדרומי.

עצרתי כאן להצטיידות ולינה ובבוקר יצאתי צפונה ל Stirling Range National Park.

בפארק יש הרבה פסגות שצורתן המשונה נובעת מסלעי משקע על גבי סלע וולקני.

לחלק מהפסגות אפשר להגיע עם רכב, כמעט עד הפסגה וחלק צריך לטפס ברגל.

כאן היה לי מפגש עם קנגורו אפור, אללה ירחמו (הריינג'ר שדיווחתי לו הבטיח שהוא יהנה מארוחה טובה עם כל חבריו) שקפץ על הרכב אחרי שעצרתי כשראיתי אותם חוצים את הדרך. זה עלה לי בפנס כולל משלוח מפרת (100$) אחרי שחזרתי לאלבני.

בגלל הפנס התעכבתי באלבני יומיים, העיר קטנה ונחמדה ומצאתי מה לראות.

אחרי תיקון הפנס נסעתי לאספרנס דרך צ'סטר פאס ופארק לאומי פיטסג'ראלד ריבר.

אספרנס היא עיירה קטנה על חוף סחוף רוחות, כאלה שקשה להיות בחוץ. ישנתי כאן לילה, נסעתי בבוקר לקייפ לה גראנד, עוד כף סלעי יפה ששווה את המאמץ הקטן וממנו לקלגורלי, עיר הזהב במדבר.

הדרך לקלגורלי עוברת דרך כמה ימות מלח. בקלגורלי ראיתי כמובן את הבור הענק (Super pit), כולל פיצוץ בשעה אחת בצהרים (קבוע כל יום אם אין רוח שתביא את האבק לעיר) מעמדת תצפית בטוחה מעל הבור ואת מוזאון הזהב.

מקלגורלי נסעתי מערבה ל-Wave rock. זה היה יום ראשון ובדרך ל"צלב הדרום" (southern Cross) הופיעו כלי רכב עם אורות מהבהבים שהורידו את כל הרכב לשוליים. זמן קצר אחר כך הופיעו לוביטריילרים ענקיים, מחוברים שניים ברוחב כשעל כל זוג מחובר משאית מכרות ענקית CAT 793 לעומס 225 טון! (משקל כולל כמעט 400 טון, נסיעה מתחתית הפיט למפעל למעלה 35 דקות).

אחרי שהמובילים עם שתי המשאיות עברו, המשכנו מערבה.

אחרי צלב הדרום פניתי לכיוון היידן כדי להגיע ל-Wave rock. הכבישים שם הם כבישים מקומיים עם הרבה פניות 90 מעלות וההשקעה בניווט עם מפת נייר גדולה (לפני עידן הסמארטפון).

קרוב להיידן ול-Wave rock מצאתי לינה סבירה ובבוקר נסעתי לסלע המפורסם.

מהסלע נסעתי לפרת דרך חגורת החיטה, משמעםםם.

בפרת חזרתי לאכסניה בה פגשתי את כל החברה הצעירים בחופשת עבודה.

בערב הראשון הכנתי חומוס שהיה להיט יחד עם סלט ערבי, בפרט אצל היפנית החמודה שהבטיחה מיד להכין למחרת סושי.

היא הכינה קונוסי סושי שאז עוד לא הכרתי והיו טעימים להפליא.

תוך שלושה ימים הצטיידתי במיכל מי שתיה גדול עם ברז ושני ג'ריקנים 10 ל' דלק שהכילו בערך 15 ל' כל אחד ושניהם היו חשובים במרחקים העצומים לאורך חופי WA ובכביש סטוארט החוצה את הטריטוריה הצפונית ואת מדינת דרום אוסטרליה.

עם רכב מאורגן יצאתי צפונה לסרוונטס ולפארק נאמבונג עם הפינוקלז – עמודי סלע.

הפארק מדהים, העיירה היא רחוב חנויות, בתי מלון ואכסניות במרכז, כמה רחובות מגורים, קצת חוף וזהו.

אחרי הפארק נסעתי לג'רלדטון, העיר ה"גדולה" כ-20000 תושבים שקיבלה מעמד רשמי של סיטי ע"י איחוד עם מחוז Greenough, אבל יש בה כל מה שמטייל צריך.

כאן פגשתי בפעם הראשונה את כריסטורפר (כריס) מנצלר, שחקן כדורגל גרמני שפרש, נסע לבקר משפחה באוסטרליה ולחרוש את המדינה, אתו נפגשתי כמעט בכל אכסניה עד קנאנארה וטיילנו הרבה פעמים יחד, את "הסאמוראי", צעיר קוריאני שקנה קטנוע זעיר ועליו הגיע כמעט עד אקסמאות' שם הקטנוע שבק חיים ולא זז יותר והוא המשיך את דרכו בטרמפים עם החבורה שנסעו, כל אחד בעצמו או עם שותפים ברכבם, ועוד כמה מטיילים שהפכו חלק מהחבורה שנפגשת בחלק או ברוב האכסניות בדרך.

בין כריס וביני היתה כימיה, אולי גם בגלל שהיינו שני המבוגרים בחבורה והפכנו חברים ממש, אבל משום מה קשר האימייל אבד מאוחר יותר, חבל.

המשכתי לשארק ביי, אחת משמורות הטבע המעניינות במערב אוסטרליה.

לנתי במונקי מיה, ריזורט בלב השמורה, שם הדולפינים Bottleneckכמו שרואים בחופי הארץ) באים לקבל אוכל (איכס) ולשחק עם הנופשים במקום, וכך גם עשרות שקנאים אוסטרליים.

בכל מקרה רואים את הדולפינים והשקנאים במרחק אפס.

בדרך הלאה עצרתי בכמה נקודות עניין במנגה, שם יש שרידי יישוב מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 ומחצבה של אבן קלה מאד, כמו איטונג, אבל ישר מהטבע.

קצת הלאה, בהמלין פול יש סטרומטוליטים. אלה חידקים קדומים (אבות החידקים האמיתיים וכל האיקריוטיים – בעלי גרעין תא, כלומר כל בעלי החיים) שיוצרים סלע ע"י הפרשותיהם ונחשבים לאחראים העיקריים לחמצן באטמוספרת כדור הארץ. יש עדויות לקיומם לפני יותר מ-3 מיליארד שנים, בשארק ביי מעריכים שהם קיימים "רק" כ-350 מיליון שנה.

בכל מקרה זאת תופעת טבע מרתקת.

מכאן המשכתי לקרנרבון ובאכסניה נפגשתי עם החבורה.

למחרת יצאתי עם כריס לטיול בקרנרבון גורג', קניון גדול של נהר גסקוין ובדרך פגשנו מדי פעם אחרים מהחבורה שהלכו בשבילים שונים.

טיול אחרי צהריים קצר בחופי קרנרבון המלאים מעגני סירות ונמל, שיט קצר לאי וויטלוק, סיבוב קצר ומעבורת חזרה השלימו יום טיול.

למחרת נסעתי לפארק קנדי ריינג' עם סלעי חול מעוצבים ע"י הרוח בצורות שונות ומעניינות ועם פסים בצבעים שונים. למרות המרחק – 250 ק"מ לכל כיוון, כדאי להגיע לכאן.

ישנתי בגסקוין ג'נקשן בקמפ ומוקדם בבוקר חזרתי לקרנרבון לאותה אכסניה.

בדרך חזרה היתה לי התקלות שניה עם קנגורו אפור שגם הפעם נכנס ברכב מהצד , בדלת הקדמית משמאל (צד הנוסע). הדלת דרשה כמה מכות כדי שתיפתח ותיסגר ללא התנגדות ונשאר שקע בולט.

המשכתי לקורל ביי, ראיתי שהמקום יותר מדי פנסי בשבילי, לא בגלל המחיר אלא בגלל המתאכסנים במקום והמשכתי לאקסמאות', ופגשתי את כל החבורה שהתמקדה במונדיאל בראשות כריס ובחור ברזילאי עם ציוד לקליטת שידורי טלביזיה.

אותי כדורגל לא ממש מעניין, אז אחרי משחק אחד פרשתי לחדרי.

למחרת יצאתי לשחות (עם שנורקל) עם כרישי ליוויתן במפרץ.

לפי דברי המדריך הכריש הכי גדול שראינו היה באורך כ-9 מטר, מדהים. הם מגיעים עד אורך 15 מטר (הכי גדול שהצליחו למדוד – 18.8 מטר), אבל גם הדג הענקי שראינו היה בגודל כמעט בלתי נתפש.

זאת אחת החוויות החזקות ביותר בכל טיוליי בעולם וזכורה לי עד היום כאילו הייתה אתמול.

יחד עם ההנאה של השחיה במים הטרופיים זה היה פשוט יום מושלם.

הסירות שמביאות לשחיה קשורות למסוק תצפית שמדווח להן על מיקום הכרישים. המחיר יקר בהתאם אבל שווה כל סנט.

יש שם סדר ומשמעת. הסירות לא מפריעות אחת לשניה אלא מורידות את האנשים לשחיה במרחקים מספיק גדולים כך שלא יפריעו זה לזה.

אחרי עוד יום מנוחה, טיול קצר ב-Cape Range National Park, הנאה ממי המפרץ החמים וקצת מונדיאל עם החבורה, נסעתי דרך טום פרייס לפארק לאומי קריג'יני.

במפתיע, המחירים בטום פרייס זולים יותר מכל יישוב מצפון לג'רלדטון בו עברתי ובפרט מחיר הדלק שהיה גבוה רק במעט מהמחיר בפרת. כנראה בהשפעת מכרה הברזל הענק בקריג'יני.

הפארק עצמו מדהים, יש בו כמה קניונים עמוקים באבן החול האדומה עם כמויות מים עצומות באמצע המדבר.

שהיתי שלושה לילות וטיילתי בכל החלקים הנגישים של הפארק.

פגשתי הרבה אנשים נחמדים, רובם אוסטרלים.

ביומיים הראשונים טיילתי לכמה פסגות ונקודות תצפית ושני קניונים צרים מאד, קצרים ויפים במזרח הפארק.

ביום השלישי ירדתי לWeano gorge יותר רחב אבל ארוך וקרקעיתו חלקה משחיקת המים.

הלכתי יחף, זה היה כיף, אבל באמצע הדרך מצאתי את עצמי מטר בערך מקינג בראון (Mulga)

שהתחמם בשמש בתוך שלולית קטנה. עקפתי אותו והחזרתי את הדופק לסדרו. בחוף היה לי מפגש דומה עם נחש ארסי אחר, אפור, דק וארוך, אולי טאיפן, שמיהר להימלט כשהרגיש את צעדי.

על זה כריס אומר שאוסטרליה רוצה להרוג אותו: הנחשים הכי ארסיים בעולם, חרקים ארסיים, המדוזות הכי קטלניות בעולם, תנינים טורפי אדם, קרפדות ארסיות (מיובאות מאמריקה והפכו למכה באוסטרליה)

ואפילו היונק הארסי היחיד בעולם נמצא רק שם - פלטיפוס - ברווזן.

המשכתי בקניון עד שהגעתי לבריכה גדולה ועמוקה. התפשטתי עד לתחתונים ונכנסתי. קצה הבריכה נשפך במפל קטן לזרם סוער – מפגש 4 הקניונים. המראה מרהיב, כמובן לא יכולתי לקחת אתי את המצלמה. בפארק היתה גלויה עם תמונה מדהימה של המפגש, אבל היות שהיא היתה מתקמטת בתרמיל, ויתרתי. היום זה קצת חבל לי אבל המראות צרובים אצלי בראש עד היום.

מהפארק יש שתי דרכים לפורט הדלנד, הקצרה, דרך השרות של מסילת הברזל ממכרה הברזל לנמל היתה רק לרכב 4x4 אז נאלצתי לנסוע 261 ק"מ על Great Northern Hwy שגם היא דרך עפר אבל מתוחזקת טוב.

יצאתי בבוקר ונסעתי כמעט כל היום עד עיר הנמל.

בכניסה לפורט הדלנד עוברים מתחת לגשר הרכבת הענק שעובר מעל לגונות ומעל כביש הכניסה לעיר.

המראה מדהים, בפרט אם יש רכבת על הגשר שלרוב יש בה יותר ממאה קרונות, עם 3 קטרי דיזל ענקיים בראשה ו-3 בסופה ועוד כמה באמצע. זאת מסילה פרטית של חברת הכריה שמשמשת רק להעברת עפרות ברזל מהמכרות באזור טום פרייס לנמל.

בנמל עצמו רואים כמעט תמיד לפחות אניה יפנית אחת בין 200,000 ל-300,000 טון (מאות מטרים אורך) מעמיסה עפרות ברזל. כשהייתי שם היו שתיים, אחת "קטנה" ואחת הכי גדולה.

מעבר לזה זאת עיר נמל לא מעניינת במיוחד.

לאחר מנוחת לילה נסעתי משם לכיוון ברום.

כאן יש לאורך 1 HWY חניוני לילה חפשיים, לרוב בלי שרותים כלשהם, לפעמים עם ברז מים.

בחלק מהחניונים מעניין לעצור ביום לראות את הטבע, אבל לא תמיד כדי לישון.

למשל הגעתי לחניון על נהר שורץ תניני מים מתוקים. הם נחשבים באופן כללי לא מסוכנים, אבל אני לא קרוקודיל דנדי, לא הולך לשחות אתם ולא לישון לידם.

אז בקטעי דרך ארוכים, כמו מפורט הדלנד לברום, יותר מ-600 ק"מ, מצאתי חניון מתאים ולנתי שם.

אפילו את הגזיה לא הייתי צריך, הדלקתי מדורה, בישלתי עליה אוכל וקפה, לפעמים עם עוד מטייל או שלושה שגם לנו שם ולפעמים סולו. מטייל שטס הביתה מפרת נתן לי אוהל איגלו פשוט אבל טוב ועמיד בגשם וכשהאוטו סוחב, לא היה אכפת לי להעמיס דברים.

האוהל הזה היה נוח הרבה יותר מאוהל המנהרה הזעיר ששרת אותי נאמנה במזרח אוסטרליה ובניו זילנד, נכנס לתא השק"ש בתרמיל יחד עם השק"ש עצמו אבל קשה להקים אותו ומאד לא נוח להקים בגשם.

מאקסמאות' עד פורט הדלנד הייתי בפילברה, ברום היא שער הכניסה לקימברלי.

בקיץ היו כאן פחות מ-5000 תושבים, היום לפי הפרסומים קרוב ל-15000 אבל בעונת התיירות אז טענו שיש בעיר עד 45000 אנשים, כ-8 תיירים על כל תושב.

התיירות אכן מפותחת, יש כאן עקבות דינוזאורים ענקיים ושלד שמגיעים אליו בצלילה עם סקובה באורך 30 מטר (אני לא צולל אז לא ראיתי).

יש גם בין קברות יפני מטופח, טיילת, מוזאונים שלא עניינו אותי, אז לאחר יום איטי ומנוחה המשכתי לדרבי.

מה שמעניין בדרבי הוא מחזור הגאות והשפל.

הגעתי כשההפרש בין גאות לשפל היה 15 מטר, השיא 17 מטר. יש תצפית מעל המפרץ ממנה רואים את הים זורם ומציף בגאות ונסוג במהירות למרחק עצום בשפל. אותי זה הרשים מאד וביליתי כשעתיים בגאות עד שיאה ואחרי הפסקה עוד פעם, לראות את השפל.

מדרבי נסעתי יחד עם השכנה החמודה שלי במוטל לראות את ה-Boab Prison Tree , עץ באובב אוסטרלי (מין אנדמי לקימברלי במערב אוסטרליה ובטריטוריה הצפונית), חלול, בן כ-1500 שנה שיוחס לו בטעות השם עץ כלא, השייך בעצם לעץ בואב בווינדהאם, ליד קנאנארה, שבאמת שימש לכליאת עצירים עד העברתם לכלא ממש.

פגשתי כאן משכיל אבוריג'יני שהתלהב מהעובדה שפגש ישראלי בסוף העולם ימינה ושוחחנו עד שבני ליוויתו ובת ליוויתי ביקשו להמשיך.

מדרבי נסעתי ל-Devonian reef park, על נהר פיצרוי.

בפארק יש שכבות סלע עצומות שנוצרו ע"י אלמוגים ובמבט מקרוב רואים ממש את צורת האלמוג.

הסיור הוא בשיט על סירה בנהר בחלקו בתוך קניון עם קירות זקופים ובחלקו קיר סלע רק מצד אחד.

במרכז המבקרים יש תצוגה של דגימות סלע בהן רואים את האלמוגים בבירור, יותר מאשר על קירות הסלע.

הסלעים האלה נוצרו לפני כ-400 מליון שנה.

מהפארק נסעתי ללון בפיצרוי קרוסינג, עיירה קטנה בדרך, אבל יש בה שרותים לתיירים ואכסניות, כל מה שצריך.

כאן פגשתי שוב את כריס. חלק מהחבורה יצאו לסיור מאורגן עם רכב שטח מיוחד לחלקים קשי הגישה בקימברלי וחלק נעלמו סתם כך.

הצעתי לו לבוא איתי מהאלז קריק, העיירה הבאה, למכתש המטאוריט, אבל הוא מיהר להגיע לקנאנארה.

המשכנו להאלז קריק ובבוקר למחרת נסעתי 150 ק"מ דרומה לראות את Wolfe meteorite crater.

בדרך עצרתי ליד רכב תקוע של קבוצת אבוריג'ינים, המפלט נפל ונגרר על האדמה ולא היו להם כלים מלבד חוט ברזל לקשירה (כמו מושבניקים).הוצאתי את כלי הנהג שלי, אחד מהם התחיל לעבוד בעצלתיים, יש לו את כל הזמן בעולם, האחרים שלפו פחיות בירה ואפילו לא חשבו להציע לי (לא שהייתי לוקח, אני שונא בירה מפחית).

אחרי כחצי שעה נגמרה העבודה והם נסעו בלי להגיד תודה.

למרות שהבחור שתיקן עבד הרבה זמן, הוא לא עשה עבודה טובה. אחרי פחות מקילומטר הם עצרו שוב עם אותה בעיה וסימנו לי לעצור. לאור הארוע הקודם חלפתי על פניהם בלי לעצור והמשכתי למכתש המפורסם.

המכתש עגול בקוטר קצת פחות מ-900 מ', קרקעית שטוחה ודפנות תלולים בגובה כ-60 מ' מעל הקרקעית וקצת פחות מעל השטח מסביב. הוא נוצר לפני קרוב ל-300,000 שנה ע"י פגיעת מטאוריט ברזל במשקל כ-50000 טון. טיפסתי, ירדתי, הלכתי עד מרכז המכתש שבקרקעיתו עשבים, שיחים וקוצים עם הרבה פרחים יפים שמנצלים את העונה היבשה.

מצאו במכתש ובסביבתו כדורי תחמוצת ברזל בגדלים שונים, עד 250 ק"ג, ריקושטים של ברזל מותך בזמן הפגיעה, אבל לא השאירו אפילו אחד שהמטיילים יוכלו לראות.

חזרתי להאלז קריק ולמחרת נסעתי לקנאנארה.

בקנאנארה פגשתי שוב את כריס. הלכנו יחד למוזאון אמנות אבוריג'ינית ולציורי סלע ליד העיר.

למחרת יצאנו לשיט מעניין מאד על ימת ארג'ייל, ימה מלאכותית שנוצרה ע"י הקמת סכר על נהר אורד.

לסכר היו התנגדויות רבות, חלקן בגלל הצפה צפויה שאכן התרחשה, של מקומות מקודשים לאבוריג'ינים וחלקן בגלל בעיות אקולוגיות, שגם חלקן התקיימו.

בשיט שמענו הרבה על ההסטוריה של האזור ועל מפעל ההשקיה שלמענו הוקם הסכר.

למחרת הלכנו לפארק מירימה או בשם העממי העמק הנעלם (Hidden valley).

בלית סלעי החול יצרה כאן צורות משונות, פסגות הרים שנראות כמצודות, גבעות עגולות כמו חצי כדור ואפילו פטריות קטנות כמו בנגב, אבל כאן הן נשחקות מהר בגלל כמויות הגשם הגדולות בקיץ, לכן הן קטנות וצורתן לא ממש כמו פטריה קלאסית.

בקנאנארה נפרדתי מכריס. היו לנו תכניות שונות וכנראה לא ניפגש עוד בטיול.

לקחנו כתובות אימייל והבטחנו לשמור על קשר. למרבה הצער המייל של כריס היה רק לטיול ועד שהגעתי לארץ הוא ביטל אותו (אולי גילו אותו, אמרו שבגרמניה הוא פופולרי גם אחרי הפרישה), והקשר אבד. חבל.

נסעתי לקתרין בטריטוריה הצפונית.

הדרך יפה מאד, לאורכה יערות עם הרבה פינות חמד לעצור בהן. עצרתי בכמה, לפי המלצת לונלי פלאנט או סתם כי המראה מצא חן בעיני.

למרות אורכה (יותר מ-500 ק"מ) הנסיעה היתה כיפית.

בקתרין הזמנתי כבר לאותו ערב שיט על נהר קתרין לצפיה בחיות ליליות, כולל סולטיז – תניני מי ים שלא בוחלים גם במים מתוקים בצפון הרחוק. השיט היה מהנה מאד.

טיילתי עוד יום בקתרין, עיר חביבה ונעימה עם הרבה מה לראות סביבה, ונסעתי לדארווין הבירה עם עצירה בדרך בפארק יפה אבל גדוש מבקרים.

בדארווין יש כמה מבנים יפים, ביקרתי בשני מוזאונים לא רעים, אבל שום דבר שחבל לותר עליו, ס"ה נסיעה מיותרת.

נסעתי לפארק לאומי קקדו. לפני הכניסה לפארק, מצפון לכביש, נכנסתי לשמורה, אני לא יודע אם זה חלק מקקדו או פארק נפרד, עם תנינים (סולטיז), חיות אחרות וציורי סלע אבוריג'ניים.

זה היה מבוא יפה לפארק הגדול בו ביליתי 3 ימים מלאים.

בקקדו ראיתי המון בעלי חיים, בעיקר עופות, כולל 2 מיני העגורים האוסטרליים, ברולגה וסארוס והמון תוכים, חסידאים – ג'אבירו, חסידות, איביסים, חופמאים רבים ושונים ועוד עופות רבים.

חלקים גדולים של הפארק היו עדיין מוצפים ביולי אחרי קיץ גשום במיוחד עם גשמים עד כמעט סוף אפריל.

אחרי הפארק התחלתי את הדרך דרומה, שוב דרך קתרין.

עצרתי ללילה ב"גולות השטן" - Devils Marbles. זה אזור עם גולות אבן ענקיות, חלקן מבוקעות וכמה מהן אפילו חלולות כך שאפשר להיכנס לתוכן ולהצטלם, רבות יושבות אחת על גבי השניה עד 3 קומות בגובה של בית לא קטן.

הקמפינג (בתשלום) בסיסי ביותר, אבל יש ברזי מים, שירותים וסככת מידע.

מכאן המשכתי לאליס ספרינגס.

אליס עיר נחמדה, ראיתי גן בוטני של צמחי מדבר ואת העיר הקטנה הזאת והמשכתי דרומה לכיוון

קינגס קניון. עצרתי לראות את פינק ריבר, הנהר העתיק ביותר ביבשת ובין העתיקים בעולם.

זה מעניין וגם הנוף מיוחד. מזכיר קצת את הואדיות בנגב אבל גם שונה לגמרי.

כשחניתי בחניון בקינגס קניון פגשתי שני ישראלים, היא היתה הטרמפיסטית שלו. טיילנו יחד על המצוקים האדירים והבחורה עשתה לי לב חלש כשעמדה על קצה המצוק והתכופפה אל התהום, אבל זה עבר בשלום.

בדרך חזרה לרכב היא שאלה אותי על תכנית הטיול שלי וחשבה להצטרף, אבל כשראתה את השרייד עם בגאז' עמוס החליטה להשאר עם הטרמפ שלה שתצטרך לעזוב זמן קצר אחרי אולורו.

כשהגענו קרוב לאולורו ראינו קמפינג מאולתר לצד הכביש (ככל הידוע לי, אסרו על זה מאז) והתמקמנו במקום שנשאר.

בבוקר נכנסנו לשמורה ונפרדנו. הקפתי את אולורו, חצי יום בנחת, לא רציתי לעלות כי האבוריג'ינים במקום מבקשים לא לעלות על הסלע הקדוש להם (למרות שהם מרויחים הרבה מהמתעקשים לטפס) ולא נראה לי מהנה לטפס דבוק בתוך שורת מטפסים אחרים, אז נסעתי לקטה טג'וטה.

זה מקום הרבה יותר קסום מאולורו עם מעברים, חלקם צרים מאד בין הצוקים המיתמרים.

גם כאן יש ציורי סלע וראיתי לא מעט חיות קטנות וצפורים.

לנתי בקמפינג בשמורה (יקר) ובבוקר המשכתי לקובר פידי.

קובר פידי היא עיירה שרובה מתחת לאדמה.

זאת עיר מכרות האופל הגדולים באוסטרליה, אבל כל מכרה קטן.

המכרות חצובים בסלע רך אבל יציב, כך שחלל שנחצב למציאת אבני החן הופך לחדר. כל מכרה בנוי מחדרים רבים שכבר נחצבו ונוצלו עד תום ואזור או אזורי חציבה חדשים.

במכרות פעילים רבים בעל המכרה ו/או עובדים גרים בחדרים לא פעילים.

הייתי שם בחורף ובשעות היום חם מאד בחוץ, בקיץ זה חום בלתי נסבל בעוד שמתחת לקרקע נעים.

חלק מהמכרות הנטושים הפכו לבתי מגורים, עסקים ומלונות. לנתי באכסניה במכרה נטוש וזה היה נחמד מאד.

ביקרתי ב-Old Timers Mine & Museum, מעניין. יש עוד כמה מוזאונים דומים במכרות ישנים, אני ויתרתי על אחד כזה נוסף וביקרתי אצל Crocodile Harry, דון ז'ואן זקן צבעוני שהמכרה שלו מלא קיטש והוא מלא סיפורים בנוסח הברון מינכהאוזן.

הוא מזמין כל מטיילת צעירה שמבקרת לישון אצלו וכנראה מצליח לפחות מידי פעם.

אי אפשר כמובן לצאת מקובר פידי בלי ביקור בחנות אופאל, שנמצאת כמובן מתחת לאדמה, אבל גם הכניסה וגם פנים החנות בעיצוב מודרני לחלוטין עם קירות צחים והמון זכוכית שמאחריה מוצגות אבני החן.

רוב האופאלים נראים לי כמו זכוכית מלוטשת, בלי כל ייחוד, רק הצבעוניים מעניינים קצת יותר, רובם שוים פחות מהשקופים דמויי הזכוכית.

קובר פידי היא "בירת האופאל העולמית" כי היא מובילה בכמויות, אבל האופאלים היקרים יותר, שחורים עם צבעים אחרים בתוך השחור, באים מגבול קווינסלנד-NSW.

מקובר פידי נסעתי ל-Oodnadatta דרך מישורי הירח, אזור עם אדמה ספוגית מבוקעת שפה ושם מתגבשים עליה גושי גבס בצורות שונות ומשונות.

אודנאדאטה היא כמעט עיירת רפאים. יש בה רואדהאוז עם תחנת דלק ומכולת/קיוסק, מוזאון הסטורי בתחנת הרכבת הנטושה של הגהאן הישן שהיה סגור, אבל נאמר לי שהוא לא מעניין וכמה אבוריג'ינים בצל אחד העצים.

מכאן המשכתי לאורך דרך האולד גהאן (Old Ghan), הרכבת הראשונה שחצתה את לב אוסטרליה מדרום לצפון, לצד גשרים מרשימים, חלקם הרוסים חלקית וחלקם שלמים, לויליאם קריק.

ויליאם קריק מתגאה בתואר (כנראה לא נכון) "העיר הקטנה בעולם" -12 תושבים רשומים.

יש בה כמה בתים, אחד מהם הוא מלון קטן וצנוע שהיה מלא, אבל תמורת כמה דולרים הקצו לי מקום לאוהל בחצר האחורית.

האוכל והבירה במקום הזעיר הזה היו דוקא מצוינים.

בבוקר המשכתי לאורך ימת איירי, כנראה ימת המלח השלישית בגודלה בעולם לרכס פלינדרז.

הפלינדרז הם רכס עתיק, יותר מ-500 מליון שנה, שבור ומקומט מאד כך שיש בו צורות נוף מוזרות ומעניינות וטרקים נהדרים.

טיילתי בפלינדרז 3 ימים והמשכתי לאדלייד.

היות שאני לא מתלהב מהיינות האוסטרליים (אני אוהב בעיקר יין "עולם ישן") דילגתי על עמק בארוסה.

אדלייד, יותר ממליון, מרגישה כמו עיר הרבה יותר קטנה, יפה מאד.

עם שדרות רחבות, הרבה בנינים מרשימים בסגנון קולוניאלי בריטי ומדרחוב מודרני יפהפה היא בעיני העיר הגדולה היפה באוסטרליה והנעימה ביותר.

יש בה מוזאונים נהדרים, בראשם South Australian Museum ו-Tandanya National Aboriginal Cultural Institute העוסקים (בין היתר) בהסטוריה ובאמנות אבוריגינית הנהדרים, שוק המזון הכי טוב באוסטרליה ואוירה נינוחה יותר באשר בערים הגדולות האחרות.

מאדלייד נסעתי לראות את העופות בלייק אלכסנדרה, לייק אלברט ובקורונג. לנתי בקורונג באוהל ובבוקר המשכתי למאונט גאמביר.

למחרת המשכתי לאורך החוף, עם כמה תצפיות יפות, לפורט פיירי.

בגינת האכסניה קיננו זוג Lapwings, בני דודים של סיקסק ותוקפניים בהגנה על הקן כמו סיקסק.

כל פעם שעברתי בשביל, העוף הדוגר התרומם לעמדת הגנה והתחיל לצווח ואם השתהיתי דקה או יותר, בין הזוג עף במעגלים קרוב מעל ראשי וצווח אף הוא.

עברתי שוב את הגרייט אושן רואד, הפעם ברכב, בניגוד לפעם הראשונה ברכב ותח"צ.

בפעם הקודמת, בתחילת הטיול, ישנתי במרכז מלבורן (CBD), הפעם בחרתי להתמקם בסנט קילדה, קרוב למועדון היאכטות איתם יצאתי להפלגות

דבר ראשון פרסמתי את הרכב למכירה.

את כל הציוד הצעתי על לוח המודעות של האכסניה ורובו נעלם תוך שעה, היתר נשאר ברכב לקונה.

למחרת התקשר ובהמשך בא לראות את הרכב בחור צעיר מקומי שהתלהב מרכב רשום ב-WA (המדינה היחידה, אז, בה לא נדרש מבחן שנתי לרכב) ושילם על הרכב הפגוע קרוב למחיר הקניה, רק 500$ פחות.

אחרי שהכסף היה בידי הזמנתי טיסה להונג קונג שבוע קדימה.

את הימים הבאים ביליתי בעיקר בשיט על פיליפ ביי, כמה קפיצות ל-CBD בחשמלית המצוינת וסיפורי טיול שסיפרתי ל"חדשים" שבאו להתחיל את הטיול ושאלו מליון שאלות.

טסתי להונג קונג, התמקמתי שם בגסט האוז ברחוב נתן קרוב לטסים שא טסוי.

למחרת הזמנתי ויזה לסין, המתנה 3 ימים אותם ניצלתי לטיול בהונג קונג.

עם הויזה בדרכון נסעתי לגוואנדונג.

אחרי הכרות עם גואנז'ו יצאתי לטיול מאורגן דרך האכסניה לכמה מקומות מעניינים באזור, אך בגלל שזה מאורגן, לא תכננתי כלום, הסתכלתי על המפה רק בחתף ואני לא זוכר שום שם מהמקומות בהם ביקרתי – קצת הרים יפים, מקדשים וכו'.

הזמנתי שיט על נהר הפנינים אך לא הצלחתי להגיע למעגן, מול האכסניה במרחק קטן, אך הסיניות בקבלה לא הצליחו להסביר לי באנגלית איך להגיע וגם לא להראות לי על מפה. לפחות החזירו לי את מחיר השיט.

חזרתי להונג קונג, הזמנתי טיסה לארץ ואחרי כמה ימים טסתי.