וייטנאם קמבודיה 22 יום-טיול משפחות פרטי-טובה ויגאל ברנדס

וייטנאם קמבודיה-יומן מסע-טובה ויגאל ברנדס.
טיול משפחתי פרטי,3 משפחות,ושתי חברות.
פברואר 2012 .
יצאנו לטיול לוייטנאם 8 חברים וחברות :

הלה ואיתן פירסט מרמת השרון.
דובי ורחל שטרנברג מיד מרדכי
שתי חברות המטילות ביחד.
יגאל וטובה ברנדס מאשקלון.

 יום חמישי /שישי 02.2.12

שדה התעופה בן גוריון, השעה 20.00 ואנו מתחילים את התהליך המקובל של כל נוסע לחו"ל, מגיעים לרחבת הדיוטי פרי, בתי הקפה וההתכנסות ולאט לאט פוגשים את רחל ודובי הנהנים מכוס קפה, את נלי ונילי מגיעות אף הן והלה ואיתן כבר ממלאים את הבקשות בדיוטפרי. מתקרב מועד הטיסה ואנו בדרך לדלפק. במטוס איש איש תופס את מקומו ואנו בשמחה מגלים שאנחנו יושבים יחד עם רחל ודובי ברבעיה יחדיו. נעים להעביר את הטיסה של 10 שעות עם אנשים מוכרים.
הזמן זוחל, מטוס ענק של אל על, כולו מלא ועמוס. נחיתה בבנקוק ולמעשה אנחנו כבר ביום השני של הטיול שאת רובו נעביר בשדות התעופה.
לשמחתנו המזוודות נשלחו ישירות להנוי,כך שאנחנו חופשיים להסתובב להנאתנו בחנויות ואתרים בשדה התעופה.
שדה התעופה ענק, שלטים באנגלית ובתאית דמויות רצות מדברות בשפות שונות, כוס קפה, שירותים, מסאג' ולאט לאט מבינים מה עלינו לעשות בהמשך.
טיפול בכרטיסים וסידורים טכניים, עברנו ישירות ב- CONECTION לאזור הטיסות היוצאות,ושוב אחרי המתנה ארוכה מגיע מועד העלייה למטוס אשר יוביל אותנו ישירות להאנוי בירת וייטנאם .
שוב מטוס ענק ואנו יושבים בקצה האחורי של המטוס. הטיסה קצרה (כשעה וחצי) ואפילו ארוחה מלאה כלולה. בשעות ערב מאוחרות סוף סוף אנו מגיעים ליעדנו הראשון.
ביקורת דרכונים ויזה ואישור כניסה תשלום של 25 דולר עבור כניסה לוייטנאם, מילוי טפסים, וסוף סוף נפגשים עם המדריך המקומי.
ערב יום ששי יוצאים עם המזוודות בדרכנו למיניבוס אשר יוביל אותנו למלון ללינת לילה במצב מאוזן .
נסיעה ארוכה משדה התעופה למלון, המדריך מתחיל לספר על העיר, העם, הארץ והתוכניות ליום המחרת.
קבלת פנים חמה במלון גלקסי, עולים לחדרים ואכן הרמה נאותה.

פתיחת הטיול ויום הולדתה של נלי חלים באותו יום.הפתעה נעימה, התכנסנו בחדרה של נלי לחגוג לה יום הולדת.התכבדנו בעוגה וזר פרחים אשר הוכנו מראש ע"י המלון, והוכנסו לחדר של נלי.
 נפרדנו איש איש לחדרו עד לארוחת הבוקר בשעה 8 למחרת.

שבת - 4.2.12

דיוק איפיין את כל חברי הקבוצה כבר מהיום הראשון לטיול, החברה מגיעים ב -; 8.00 לחדר האוכל, ארוחת בוקר ראשונה בוייטנאם. לאט לאט קולטים את רעשי האופנועים והווספות, הצומת רוחשת דו אופן כמו כוורת דבורים, נראה באי סדר מוחלט שמסתבר במהלך הטיול כסדר מיוחד של הוייטנאמים, יצאנו לסיור בעיר האנוי המונה 7 מיליון תושבים.
המדריך עומד בלוח הזמנים, יגאל ואיתן יושבים ומסכמים סופית את המסלול לאותו היום. האנוי היא בירת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם, שוכנת על הגדה המערבית של הנהר האדום, עם אגמים במרכז העיר, שדרות מוצלות, מבנים קולונייאלים ומתחמים לזכרו של הו-צ'ו-מין ( מוזוליאום, הבית בו גר ועוד) שנחשב לאבי האומה.
את היום פתחנו בביקור במוזולאום של הו-צ'י-מין, מבנה ענק שבו נמצאת גופתו החנוטה. כדי להגיע לרגע בו נוכל לצפות בגופתו החנוטה אנו חייבים לעמוד בתור ארוך ואיטי המסתרך בסדר מופתי , עליו שומרים בקנאות אנשי משמר מיוחדים המאלצים להוריד כובעים ומשקפי שמש לעמוד בשורה ישרה' , ללא תיקים וללא מצלמות ובשקט. "חיילי המקדש" של הו-צ'ו-מין, לבושים בלבן משגיחים על כל תנועה חריגה של מי מהמבקרים. אין שמים ידיים בכיסים, אין מדברים בקיצור משטר קומוניסטי נוקשה לכבוד אבי האומה השוכב לו חנוט לתצוגת ההמונים. נציין שגם הוא היה קומוניסט מתמרד שגלה מארצו לכ-30 שנה. בגלות הוא תכנן וארגן את ההפיכה המרד והמלחמה בצרפתים משנות הארבעים ועד שנות החמישים של המאה ה-20. משם המשכנו לפגודה הבנויה על עמוד אחד = One Pillar Pagoda .
זו פגודה מעוצבת כפרח הלוטוס הגדל מתוך הסבל והצער. קהל רב מכבד מקום זה ומביא מנחות פרחים, פירות, כסף וכו..
משם המשכנו לביקור במתחם של הו צ'ו-מין אשר כולל בתוכו פרט למבנה המוזוליאום את הבית בו התגורר, נוסף לכך, נמצא במתחם בית הקלונסאות, מבנה אשר היה מעונו הרשמי, הבית מוחזק ומרוהט בפשטות, דבר שמחזק את דמותו כאחד מפשוטי העם. (ניתן לראות את חדר השינה, חדר העבודה וחדר האוכל). הכל מצוי בתוך גן בוטני יפה ורחב ידיים אשר מזמן בקור של המוני העם והתיירים.

לאחר הפסקת צהריים , אשר הייתה במסעדה עממית בה טעמנו לראשונה מנה פשוטה גדולה ומשביעה אשר נקראת Phau , מרק אטריות - הכולל בתוכו מרק עם נודלס ירקות ובשר. טעים ומשביע לשעות אלו.
הגענו למוזיאון הספרות ברוח תורת קונפוציוס, נוסד בשנת 1070 ע"י הקיסר טיי טו, אשר הקדיש אותו לקונפוציוס ולכבוד המלומדים ואנשי הספר.
המקדש בנוי מחמש חצרות אשר מייצגות את חמשת יסודות הטבע: מים, עץ, מתכת, אדמה ואש. השביל המרכזי מסמל את שביל האמצע הקונפוציאני.
בנין זה שמש כאוניברסיטה הראשונה בהאנוי, במתחם ניתן למצוא מצבות אבן אשר מייצגות את הספורים והמשוררים החשובים אשר למדו שם. הן מונחות על גבי צבים המסמלים את הנצח, אריכות הימים והשמחה.
המשכנו למוזיאון הכלא Hoa lo הנקרא בפי השבויים האמריקאים "הילטון האנוי". המוזיאון מצמרר, מוצגים בו מכשירי עינויים, המחשה בפיסול את חיי האסירים, תאי המעצר, תנאי החיים הנוראיים ועוד. במצב רוח מדוכא יצאנו לחוויה מהנה מיוחדת וטיפוסית למזרח.
כל אחד מאיתנו קבל נהג ומושב מרווח המתנועע בעזרת שלושה גלגלים ומדווש ע"י גבר מקומי.
הסיור כלל נסיעה באזור העיר העתיקה הבנויה בחלק הצפוני של האגם המרכזי הנקרא אגם Hoan kiem. חווינו את התנועה בכבישים כאשר האופנועים דוהרים במהירות ועוקפים ללא התחשבות בכללי נהיגה בטוחה. אך הגענו כולנו בשלום לסוף הדרך.
במהלך הטיול צפינו בסמטאות צרות בהן מסעדות רחוב והרבה סועדים על כסאות פלסטיק נמוכים, חנויות של מזכרות, המוני בני אדם וכו.

 עם סיום הסיור הלכנו לצפות בתיאטרון בובות המים, תיאטרון אשר החל לראשונה בהאנוי לפני למעלה מאלף שנה. סוד יצירת הבובות נשמר בידי הגברים במשפחה בלבד, ועובר מאב לבן. הסיבה לכך היא שהבנות לאחר החתונה עוברות לכפר אחר ואין רצון להעביר את הסוד. את המופע מלווה תזמורת כלים אופייניים וזמרים אוטנטיים.שם, לפני עזיבת האנוי, סעדנו במסעדה נחמדה וכמובן לפי התפריט המקומי. באוטובוס אשר המתין לנו לקח אותנו הנהג לתחנת הרכבת שם עלינו על רכבת הלילה כל זוג בתא שינה (נפרד (המקומיים נוסעים 4 בכל תא ) .

מוזלאום הו-צ'י מין פגודת העמוד הבודד

יום ראשון 5.2.2012

בבוקר אנחנו ב lao cai אומנם שעת בוקר מוקדמת אך עבורנו הלילה לא התחיל ולכן גם לא הסתיים.
חוסר שינה משווע בשל הרעש של הפסים אשר לא פסק במהלך כל הנסיעה. ראוי לציין שהתאים די סבירים (הזמנו תא נפרד לכל זוג).
מהרכבת הלכנו ישר למסעדה מקומית הקרובה לתחנת הרכבת לארוחת בוקר קלה וטעימה. המיניבוס אוסף אותנו בנסיעה לשוק של יום ראשון ב- Bac ha . לצערנו ולאכזבתנו לא הגענו בשל מפולת הרים אשר חסמה את הכביש הגישה לכפר.
נאלצנו להסתפק בשוק מקומי קטן בעיירה הנקראת Phao Nhai . אבל האכזבה הפכה לשמחה ממש.
זה שוק בו קונים מקומיים להבדיל מהשוק הגדול ב- Bac ha שהפך יעד תיירותי ופחות אוטנטי. (במידה מסוימת הפך יותר לשוק ראווה לתירים.)

משם שמנו את פעמינו אל עבר כפר אוטנטי שבטי, אשר ממוקם בהרים. הדרך לשם מתפתלת ועולה כאשר מימין ומשמאל פרושות טרסות של אורז שנקצר נאסף ונמצא כבר בשלבי ייבוש. העונה הבאה תחל בעוד 3 חודשים.רואים את הבופלו רועים בשטחים. הבופלו הוא בעל חיים חשוב ביותר למחייתם של המקומיים, הוא הטרקטור המצוי ועושה את כל העבודות החקלאיות ועל כן הם לא יאכלו מבשרו.
הגענו לכפר Ta Fhin. בכפר חיים אנשי שבט Red dzao . נפגשנו ב"ערמת" נשים אשר הקיפה את המיניבוס וליוותה אותנו לאורך כל הסיור בכפר. הנשים מתמחות בעיקר ברקמה מקסימה וכמובן אלו מיועדות למכירה.
קשה היה להיפטר מהן, אך הפיצוי היה שהלכנו לביקור מוזמן בבית כפרי, כמובן שזה שונה מכל מה שמוכר לנו.
חדר כניסה גדול ובו טלוויזיה מצד אחד ומזבח לרוחות המשפחה במשולב. חדר שני הוא המטבח ממלכתה של האישה וגג המשמש לאחסון.
הנשים לא הרפו מאיתנו עד אשר נכנענו וקנינו דבר מה מעבודות היד שלהן.
האופייני להן התלבושת השחורה והכובע האדום אשר לראשן.
עם המיניבוס חזרנו בנסיעה לסאפא. Sapa) ).

התארגנות במלון ומיד לאחר מכן למסעדה לארוחת צהריים.
כנהוג אצל פנסיונרים "שלפ שטונדה" (שעת שינה) ובערב שוב מסעדה לסיום היום במלון Holday Sapa .
 במלון החדרים גדולים, אך התחזוקה לא מעולה. מפגש ערב בחדרנו עם הנחיות לגבי הימים הבאים.

יום שני 6.2.12

יצאנו מסאפא במיניבוס שלנו לביקור בכפרים של שבטים שונים. הכפר הראשון במסלול ההליכה היה Ta van Villag אשר באזור chai lao בו גרים שבטי ה- Black Mong והמונג הצבעוני. ההליכה הייתה נעימה ונוחה השביל מתפתל בין בתי הכפר, בין חלקות האורז הממתינות לחידוש השתילה בעוד כחודשיים.
ביקרנו בבית הספר המשמש כמרכז לימודי לכל הכפרים בסביבה. הכיתות קטנות, מקושטות יפה, הילדים נראים מחייכים, המורים מסבירי פנים. ביקור בגן הילדים גרם לנו הנאה רבה, הגננת יושבת שקטה, נינוחה והילדים שרים ומתנועעים לפי המוזיקה, התלבושת ברובה בשחור עם רקמה. בהמשך הדרך עברנו לכפר שני באזור Ta van village הכפר של Dezao-Tribe , התלבושת שלהם בעיקר בחולצה צבעונית עם רקמה באלכסון מקדימה ומטפחת ירוקה על הראש. הבנים ברובם בתלבושת מודרנית.
עם סיום ההליכה הגענו לנקודת מפגש עם המיניבוס שלקח אותנו חזרה לסאפא. ארוחת צהריים בעיר, מנוחת צהריים, יציאה להמשך הטיול. והפעם אנחנו נוסעים למעבר ההרים Tran Tom Pass .
גובה 1995 מטר. הראות הגרועה והרוח החזקה הבריחה אותנו מהר למיניבוס אשר הוביל אותנו למפל הכסף. עלינו במדרגות התנשמנו והתנשפנו ודי התאכזבנו בשל כמות המים הקטנה יחסית שהייתה במפל.
עם סיום הסיור חזרנו לסאפא לבית המלון, ארוחת ערב במסעדה ולאחר מפגש בחדר של נילי ונלי עם הסברים לקראת יום המחר וסיכום היום נפרדנו לישון.

יום שלישי 7.2.12
לפי התכנון מראש, הקדמנו לצאת. לאחר ארוחת בוקר התארגנו ליציאה בשעה 8.00 כשפנינו להר
Ham ron. ההליכה ברובה באמצעות מדרגות ומידי פעם בפעם משטח משופע, אך כל הדרך נמצאת בתוך גן יפהפה שתחילתו מקבץ סחלבים כאשר רק אחד פורח וחבל.
תצפית במעלה ההר אל עבר העיר סאפא ומשם המשכנו לעלות עד לנקודה בה צפינו במופע פולקלור, שירה וריקוד, במוזיקה המבטאת את עבודות החקלאיות בשטחי האורז. המופע מבטא בשיר בריקוד ובתלבושת את השבטים השונים כמו המונג ואחרים.הריקוד המבטא אהבה ותקווה של שבט הדזאוו.
משם בהמשך עלייה לחלקו העליון של ההר לתצפית על החלק המערבי (אחורי) של סאפא. כשהעיר מקיפה אגם קטן ומסביב הרים גבוהים. משם חזרה למלון, ארוחת צהריים קטנה, פינוי החדרים והתכנסות בחדר של נילי ונלי.
בשל העובדה שהצטרכנו לפנות את החדרים עד שעה 12:00 בצהריים, שכרנו תמורת 20 דולר חדר בו שהיינו עד השעה 16.30, השעה בה נפגשנו שנית עם המדריך להמשך הטיול היומי.
את ארוחת הצהריים אכלנו במלון וכאשר סיימנו הופתענו לראות שאנו יושבים בתוך ענן. נילי ויגאל הלכו לעשות מסאז' גוף. ליגאל זו הייתה הפעם הראשונה ולבטח לא האחרונה, חזר מרוצה עד השמיים.
הלה ואני הלכנו לעשות מסאז'י, רגליים שבהחלט הספיק לי.
 16.30 אנו מתייצבים ועולים למיניבוס על מנת לנסוע לעיר - coa caiשהיא עיר גבול בין וייטנאם לסין. שמענו הסבר קצר על המלחמות בין המדינות, על הסכם השלום. משם לארוחת ערב במסעדה ליד תחנת הרכבת. ארוחה נפלאה בסיום עם כל "הפאקאלך" לרכבת לילה להאנוי.

השוק האוטנטי בכפר Phao Nhai נשות שבט Red dzao

יום רביעי 8.2.12

עברנו לילה ברכבת, הפעם לשם גיוון רובינו הצלחנו לישון ולא מספר שעות. בשעה 05.00 הגענו חזרה להאנוי, שעת בוקר מוקדמת מאוד, המיניבוס מחכה בתחנת הרכבת ומסיע אותנו למלון להתרעננות.

קיבלנו שני חדרים על מנת לשטוף פנים, להתרענן, לאחר כמחצית השעה יצאנו לכיוון האגם לצפות בקהל העצום העושה טאיצ'י לאורך האגם.
פשוט מדהים !! קבוצות, יחידים, צעירים, זקנים כולם עסוקים בהפעלת הגוף מידי יום באותו מקום.
חזרנו למלון כאשר בדרך נהנינו לראות את העיר מתעוררת, חנויות נפתחות, רוכלים מנסים למכור מרכולתם, חלק כבר יושבים ואוכלים את ארוחת הבוקר שלהם שברוב המקרים שוב המרק הידוע Phau

במלון סעדנו את ארוחת הבוקר הנחמדה, התארגנו לנסיעה לכיוון שדות האורז. נסיעה במיניבוס ל
hoa lu ולמערות Tam Coc.תחנה ראשונה הייתה ביקור במצודה של מלכי King Dinha
שחיו במאה העשירית לספירה.

הדגל שלהם אדום וכוכב צהוב עם חמישה קודקודים המבטאים: מתכת, עץ, אש, מים, אדמה. המתכת חותכת את העץ, האש שורפת את העץ, המים מכבים את האש, האדמה נותנת הכל.
זו אחת המצודות העתיקות ביותר אשר נמצאו במדינה אך עדיין מרשימה ביופייה ובגודלה.
משם שמנו פנינו אל עבר עיירה קטנה אשר ממנה נשוט בסירות חתירה אל עבר שלש מערות החצובות בסלע.
הגענו למעגן הסירות, אין ספור סירות ממתינות ובכל אחת דמות אשר תפקידה להניעה את הסירה בעזרת משוטים.
התארגנו בזוגות כל זוג לסירתו, למזלנו נפלה בחלקנו "חותרת" אך למרבה הפלא החתירה הייתה באמצעות כפות הרגליים ( כאילו היא רוכבת על אופניים ומדוושת) השיט נמשך כשעתיים על נהר -; Dong Ngo .חוויה מיוחדת במינה.
כמובן שבמהלך השייט הציעה החותרת גם את מרכולתה אך לא הצליחה במשימה כי לא חפצנו במאומה.
עם שובנו עלינו למיניבוס Tang המדריך כבר חיכה לנו, ושמנו פנינו אל עבר המלון. מלון 2 ** לא מומלץ.

יום חמישי 9.2.12
המלון לא היה לשביעות רצוננו, מיד חשנו בהבדל. ארוחת הבוקר הייתה מיניאטורית, באגט ישן, חביתה קרה, מבחר מאוד מצומצם. אך לא לשם כך הגענו לוייטנאם. בשעה 8:00 כמתוכנן עזבנו את המלון עם כל המטען שלנו כאשר פנינו אל HALONG ,המפרץ שהוא אחד משבעת פלאי תבל. עזבנו את hoa lu ,לפנינו נסיעה של 180 קמ'. נסיעה מעייפת ארוכה אך בהחלט יתרונות רבים לה, עברנו עיירות קטנות בהן מוצגים כל הסחורות למכירה כמובן ברחוב, וביניהם שטחי האורז והירקות. חלק גדול משטחי האורז כבר נשתלו, חלק עדיין בהמתנה להבאת השתילים מהמשתלה אשר אף היא נמצאת בשטחי השתילה.
שטחים חקלאיים המוכנים לשתילת אורז ובחלקם גם ירקות. עצרנו ליד קבוצת עובדים, למעשה עובדות, הכובעים המשולשים הבהירים מבליטים אותם בשטח על רקע הירוק הטרי הרענן.
נהרות לאין ספור חצינו, שמות כמובן לא נזכרים. בוייטנאם כ- 2600 נהרות שונים,כאשר לנהר נחשב רק ערוץ של מעל ל 10 ק"מ. סוף סוף הגענו, פרקנו רק מטען יד מצומצם ושאר המזוודות נשארו על המיניבוס אותו נפגוש רק מחר בערב בדרכנו חזרה להאנוי.

קיבלנו כרטיסים ועלינו על סירה גדולה המיועדת ל -; 40 איש בערך. היינו לבדנו (8 איש ) בספינה. פשוט מדהים !!!!! המטרה "לחרוש" את המפרץ המדהים,שבו מזדקרים מאות הרי גיר בצורת קונוסים,אשר נוצרו בתהליך כימי מיוחד (פעילות קאראסטית) במשך אלפי שנים.
הגענו עד לאי שמסביבנו שטות סירות בגדלים שונים המשמשות למטרות שונות, השטת תיירים, השטת סחורות, מגורי אדם, דייג וכו..
ירדנו בשני איים במטרה לראות שתי מערות נטיפים ( Tien kang ו- Dau go ). כמובן שזה מצריך טיפוס מדרגות, מקצוע אשר התנסינו בו בעבר וקיבלנו כבר תעודת התמקצעות.
שתי המערות מהממות, הן בגודלן והן בתצורות אשר נוצרו מאות שנים לפני.
עם סיום הביקור במערות שבנו לסירה ושם חיכתה לנו ארוחת צהריים כאשר הופרדו לפי בקשתנו לשולחן אחד של אוכלי מאכלי ים (שרצים בלע"ז) ושולחן שני חפצי בשר "כשר".
 טיפול להפליא, יחס נעים כפי שכבר הורגלנו מהמקומות הקודמים, החיוך לא מש מפניהם של המלצרים והמלחים. ושוב המשך השייט ואנו בהמתנה לאוטובוס אשר ייקח אותנו למלון ללינת לילה באי Cat ba .

שטים לכיוון מערות Tam Coc (החתירה ברגליים) גידול הדגים בנהר Dong Ngo

מפרץ Halong עם סלעי הגיר הפורצים מהמים שקיעה במפרץ Cat Ba

מלון נפלא הצופה אל הים Holiday view . מלון חדש יפה גבוה, מהחדר תצפית אל הים, הנוף מדהים, הרים מסביב, סירות רבות בים, חדר מרווח, מזגן, מים חמים, אביזרים להתקנת קפה, בקיצור כל הנוחיות המבוקשת.
ארוחת ערב במלון ומחר מחכה לנו יום ארוך עם טיפוס בהרים, ונסיעה חזרה להאנוי למלון גלאקסי
 בו בילינו את הלילה הראשון.

יום ששי 10.2.12
כאמור יום ארוך מצפה לנו לאחר ארוחת בוקר רגילה וטעימה בשעה 8.00 תזוזה אל עבר הפארק הטבעי
(Cat Ba national park). הגענו לשם כשגשם קל מטפטף ומרטיב את מסלול ההליכה ואנו כמו איילות מטפסים על ההר בתוך יער גשם תרתי משמע. הירידה הייתה מאיימת ומפחידה מפני החלקה אך עשינו זאת ובשלום נחתנו למרגלות ההר.
במזח Lan Ha Bay עלינו על סירת מוטור מקומית ושטנו במפרץ Cat Ba . גם פה ליוו אותנו אותם מצוקי גיר מרשימים אך הפעם התמקדנו בכפרי הדייגים החיים על המים כשהגידול העיקרי שלהם הוא מלבד דגים גם צדפות.
כמובן שלא פסחנו על ביקור באחד מהבתים הללו, במקרה נגלה לפנינו מחזה של כלוב בים ובו דג ממש "נפיל". איש אינו קונה אותו בשל גובה המחיר. הבחירה ללון ב-Cat Ba הייתה מאוד מוצלחת וממש מכל הלב מומלצת לכל מטייל באזור.
 בסוף הסיור עלינו על מעבורת לכיוון Hay Phong ומשם במיניבוס שלנו בין כפרים אשר פרנסתם בעיקר היא על גידול האורז. בסוף היום הגענו עייפים אך מאד מאד מרוצים להאנוי למלון המוכר לנו galaxy .

יום שבת 11.02.2012

השכמה בשעה 7:00 בבוקר.אריזה,ארגון המזוודות לטיסה לסייגון,(כל הדברים החשודים עוברים למזוודות),ויציאה לארוחת הבוקר במלון.
ב- 8:00 פגישה אחרונה עם המדריך Thngue .נאמרו לו דברים חמים,יוצאים מהלב,הודינו לו על ההדרכה המקצועית, הסיפורים על החיים בוייטנאם ,על המשפחה שלו ועוד. Thngue מצידו אמר שהקבוצה הקטנה,הסקרנות שלנו,והיחסים שנוצרו,משכו אותו לספר עוד ועוד.ניכר עליו,שלמרות הביקורת על המשטר,הוא מאד גאה להיות וייטנאמי.נתנו לו גם טיפ שמן +מתנות לאישה ולילדים,ולכל המשפחה.Thangue ליווה אותנו לשדה תעופה של האנוי,דאג לכל הסידורים,ואנחנו בדרכנו לעיר hue אשר נבנתה במאה ה- 17 והייתה בירת וייטנאם בשנים 1802-1945 .העיר הייתה באותן שנים בשליטת שושלת Nguyan ,תחת שלטונם של 13 קיסרי השושלת.
מיד עם הנחיתה בשדה התעופה חיכה לנו מדריך ונהג עם מיניבוס,ויצאנו לבקר ב Hue .בדרך עצרנו לארוחת צהריים (מרק ה- Phau המפורסם).מסעדה מקומית מלוכלכת ומגעילה,בזבזנו זמן מיותר ולא נהנינו. הייתה לנו הרגשה שהמדריך איננו המדריך שהובטח לנו.
המשכנו לביקור ב -; Imperial citadel (המצודה ) שנבנתה ע"י מלכי "נגויאן". מצודה מרשימה ביותר,שווה ביקור ארוך יותר,אך בחלקה כבר הרוסה.
משם נסענו לפגודת Tien mu במרכז העיר.הפגודה נבנתה במקום שבו הופיע במאה ה- 17 פייה יפה,אשר אמרה לעם "כאן תיבנה העיר הגדולה" ונעלמה.במקום הזה בנה הקיסר את הפגודה.
הספקנו עוד לבקר בשוק של העיר,שוק ענק,מאות דוכנים מכל המינים והסוגים,הלכלוך חוגג,אך זאת חוויה שלא כדאי לפספס.כמובן קנינו מזכרות שונות.
 המיניבוס מוביל אותנו למלון,התארגנות קצרה,ויוצאים לאכול ארוחת ערב.המסעדה קצת רחוקה,ולא משהוא מיוחד. חזרנו למלון.יגאל מתקשר בסקייפ עם כל הנכדים/ילדים,בודקים סידורים למחר,וצונחים על המיטות המצוינות.



יום ראשון 12.2.12

התעוררנו במלון נחמד למדי בעיר Hue. נסיעה אל עבר מעגן סירות ומשם בשייט לאורך נהר הבשמים.
למעשה מה שראינו בעיקר היה מבחר הפריטים אותה רצתה אשת "הקברניט" למכור לנו וכמו תיירים טובים אכן קנינו אי אלו פריטים איש איש לפי טעמו, כיסו וצרכיו.
כל זה היה לאחר ביקור בפגודה Tien Mu עליה כבר כתבנו. לאחר השייט שבנו למיניבוס ועימו המשכנו לעיר Hoi An .
Hoi An עיירה על גדות נהר Tu Bon שבמרכזה העתיק השתמרה האווירה האוטנטית מלפני 400 שנה. התרשמנו מסמטאותיה הציוריות הנושקות לנהר. העיירה שמרה על האופי הקולוניאלי מימי השלטון הצרפתי. סיור לילי בעיר הוא חוויה מומלצת אשר אסור להחמיצה.
 כאמור, לאחר ארוחת הערב לא חזרנו למלון כהרגלנו אלא יצאנו כמתוכנן לסיור לילי בעיר אשר קיבלה אופי שונה לחלוטין ממראות הבוקר. העיר כולה מוצפת באורות רבים, למפיונים צבעוניים למיניהם מאירים כל פינה. הרחובות הומה אדם גם בשעות הלילה חלקם רוכלים המציעים את מרכולתם ולא מעט תיירים המתרשמים מצבעוניות העיר בלילה.

מצודת מלכי Nguyan בעיר Hue העירה Hoy an סיור לילי בשוק המקומי

יום שני 13.2.12

קמנו וסעדנו במלון כהרגלנו, יצאנו לסיור נוסף בעיר Hoy An ביקרנו בגשר היפני המפורסם הקרוא "הגשר המכוסה" בין 400 שנה, עליו עדיין שומרים שני כלבים (פסלים) משני צידיו. ביקור נוסף שערכנו בעיר היה בבית סיני Tan Ky House אשר עובר בירושה ועד היום האנשים אשר מתחזקים אותו ומארחים בו הם צאצאי המשפחה.
מרשים ביותר היה גילוף העץ בקירות, בריהוט, בתקרה. ארחו אותנו כמובן בכוס תה ירוק ולא פסחנו לאחר מכן על ביקור בשוק המקומי.
בשעות הצהריים עלינו על סירה נוספת כאשר פנינו אל עבר כפר כדרים. מעניין היה לראות את תהליך היצירה ושימוש באובניים אשר אותם יש להניע בעזרת הרגל. כמובן שאנו לקחנו חלק במאמץ אפילו ניסתה כוחה ביצירת קדרה.

מ - Hoy An נסענו לעיר Danang כאשר בדרך ביקרנו בהר השיש, משם צפינו על כל האזור. השם אומנם נשאר אך כיום אין חוצבים שם לתעשיית השיש. נמצאו מקורות אחרים לעיבוד השיש. בקרנו במפעל אשר בו יוצרים פסלים בגדלים שונים מהחומר הקשיח הזה. ממרומי ההר צפינו בעוד ארבעה הרי שיש אשר היו פעם איים והיום משייכים אותם לחמש היסודות בטבע. מתכת, מים, אש, עץ ואדמה.
הסירות העגולות אשר התגלו לעיננו המזכירות גיגית (פיילה) אופייניות לדייגים באזור Danang . משם רגלית הלכנו לראות את מוזיאון ה -; Champ . מוזיאון זה הוא היחידי אשר ניתן לקרא לו מוזיאון, ובו מוצגים אוטנטיים מתקופת ממלכת ה -; Champ . אוסף מכובד ומגוון של עבודות גילוף ופיסול מהמאה השביעית עד המאה החמש עשרה
 לינה במלון נחמד ב- דאנאנג. ( Bamboo Green Harbourside hotle )

יום שלישי 14.02.2012

בשעות הבוקר נסענו לשדה התעופה של Danang ,ובטיסה קצרה נחתנו בעיר הגדולה
Hochi Minh city , היא סייגון.
בשדה התעופה של סייגון המתין לנו המדריך THIN ומיניבוס איתו. בחור צעיר דובר אנגלית רהוטה וקלה להבנה. (יתרון עצום) את הביקור פתחנו בכניסה לפגודת Thin Hau , עוד פגודה אחת מני רבות שכבר הספקנו לבקר בהן. משם למרכז העיר אשר ראינו את כנסיית רוטרדם (הדומה לזו שבפריז) ומכאן שמה. צפינו בה רק מבחוץ. כמו כן, ביקרנו בבית הדואר מבנה קולוניאלי (עתיק) המשמש עד היום את האוכלוסייה. אתר מעניין שווה ביקור.
 אתר נוסף אשר ביקרנו בו הוא Reunication Hall , אשר שימש כארמון הנשיא.זהו הארמון של דרום וייטנאם (דאז) שכיבושו ע"י הווייטקונג סימל את סיום מלחמת הדרום בצפון. מבנה מרשים בגודלו, בעיצובו ובריהוטו, היום משמש כמוזיאון ולעיתים אף משתמשים בו לאירועים חשובים של אישים רמי מעלה. משם עברנו לחלק פחות מלבב הן במוצגיו והן בסיפור ההיסטורי אשר חובק בתוכו, והוא מוזיאון המלחמה The Wwr Remnants museum . חוויה קשה המתארת את תקופת המלחמה של הוייטנאמים בצבא האמריקני. נכלל בתחומו גם מתקן הכליאה והעינויים אשר קשה שלא להתרגש כשנמצאים בין כתליו.

יום רביעי 15.2.12

התחלת היום בארוחת בוקר במלון שלנו Asian Ruby Hotel בסייגון (הו צ'י מין סיטי).
אנחנו גרים בקומה ה -; 9 בחדר מרווח, משאירים את כל המטען בחדר , ולאחר ארוחת בוקר משביעה יוצאים אל עבר מקדש ה- Cau Di ליד העיירה Tay Ninh שהיא גם בירת המחוז.
כת חדשה אשר הוקמה ב -; 1926 ע"י פקיד בשרות הצרפתי בסין. הוא חווה חוויה מיסטית מיוחדת ומכאן תחילתה של הכת. פירוש השם Cau Di "היכל עליון" או "מזבח רם ונישא" או גם "המחילה השלישית של האל"
המחילה הראשונה באמצעות משה וישו, השנייה באמצעות בודהה והשלישית המחילה העליונה שאינה נזקקת לתיווך אנושי. הכת מיוחדת ברעיון לאחד את שלושת הדתות הבודהיסטית, הנצרות והתאואיזם,
במגמתה לתת חופש דת לכל אדם עלי אדמות.
הגענו במטרה להיות נוכחים בטקס מיסה אשר הוא אחד מארבע טקסים במשך היום ובכל ויום.
 המתחם כולו ענק כולל כמה מבנים אך בעיקר באנו כדי להאזין למיסה המתקיימת במקדש המרכזי שהוא הראשון שהוקם. בוייטנאם (ורק בוייטנאם) קיימים עוד מקדשים קטנים. המאמינים לבושים בלבן הנזירים והנזירות לראשם כיסוי ראש מיוחד, הישיבה על הרצפה לחוד גברים לחוד נשים "אנשי בטחון" מבין המאמינים מסתובבים ומגיחים שעשרות התיירים המגיעים להאזין למיסה לא יחרגו מהשטח המותר להליכה ויחדרו לשטח האסור המיועד לנזירים/ות ולהם בלבד.

את הנעליים חלצנו בחוץ, את הכובעים הסרנו ואת סיורנו במקדש הצבעוני התחלנו מהרצפה המרשימה עבור לעמודים המעוטרים בצבעוניות רבה, התקרה זרועת הכוכבים.
הצבעים השולטים הם, אדום, צהוב וכחול. בשעה 12.00 תופסים מקום כל הנזירים, הנזירות מאמינים ומאמינות, מסתדרים בהפרדה מוחלטת בין נשים וגברים, מקהלה מלווה את התפילה והיא מלווה ע"י נגנים, התרשמנו ויצאנו לעבר המיניבוס לאחר שכל אחד מצא את נעליו בין עשרות זוגות הנעליים אשר נשארו בחוץ. משם פנינו למעשה בדרך חזרה אשר תוביל אותנו דרך ביקור במערות Cu Chi ולאחר מכן לסייגון.

מערות ה -; Cu Chi הם אחד מאזורי הקרבות המפורסמים של מלחמות וייטנאם משנות ה -; 60 של המאה ה -; 20 שהשתרעו עד קמבודיה. במקום קיימת מערכת מנהרות תת קרקעיות עצומה בהן השתמשו לוחמי הוייטקונג במלחמתם נגד האמריקאים (בדרום וייטנאם). המנהרות לא הוקמו בצורה מתוכננת אלא כמסתור מול הסיורים האמריקאים. כל כפר בנה לעצמו רשת פנימית של מנהרות ועם השנים המנהרות קושרו ביניהם ובוצרו. המנהרות היו צרות מאוד כך שהאדם הלבן הממוצע לא יכול היה להשתחל לתוכן , (הוייטנאמים הם עם קטן ממדים). בשטח הכינו המקומיים מלכודות שונות מתוחכמות על מנת להרוג ולפגוע קשה באמריקאים, ואכן ראינו מלכודות אכזריות ביותר. בין הבונקרים שנבנו שם, יש בונקר מרפאה, בונקר למפגשים, חדר אוכל מטבח. למעשה ניהלו שם חיים שלמים אשר מטרתם העיקרית פגיעה כמה שאפשר בחיילים האמריקאיים בתקווה שיעזבו את השטח ווייטנאם תשוחרר.
חזרנו למלון עייפים מיום ארוך, מקלחת טובה מעט עוררה אותנו ובשעה שבע נפגשנו עם המדריך ויצאנו ברגל אל עבר ספינה (ליתר דיוק) אוניית פאר אשר בה נסעד את ארוחת הערב.
אכן הארוחה הוגשה באוניה כאשר זו שטה לאיטה כאשר אנו מקבלים את ארוחת ערב כמעט רגילה, מרק, אורז מטוגן עם ירקות , ירקות שונים חמים וטעימים, מרק עם ירקות ולעיתים גם בשר, אטריות אורז דקות עם מעט בשר בקר. הבעיה העיקרית הייתה חציית הרחוב אל עבר האונייה בשל הקטנועים הנוסעים מבלי להתחשב בהולכי הרגל, גם אם זה במעבר חצייה. בקיצור, נתנו ידיים, צעקנו צחקנו והתקדמנו אל עבר המלון. חזרנו למלון כשבדרך נשארו יגאל ודובי איתן והלה למלא כרסם בגלידה.
לילה טוב.
יום חמישי ה -;16.2.12
עוזבים את המלון כאשר פנינו אל עוד שייט והפעם על נהר ה -; Mekong (מקונג) במטרה להגיע לכפר בו נראה עבודות יד שונות לפרנסת התושבים. לדוגמא, תהליך הכנת עלי אורז, או הכנת ממתקים מהקוקוס ואריזתם, אפילו הרמנו כוסית יין תוצרת מקומית ולבסוף באותו, כפר הכנת פצפוצי אורז. פשוט חוויה מרשימה וחשוב לציין שכל העבודות הללו עוברות מדור לדור בתוך המשפחה. עזבנו את הכפר והמשכנו בשייט אל עבר אי בו סיירנו בגן גידולי בונסאי שונים, משתלות ומטעי עצי פרי, כולם מטופלים כנחלה פרטית בידי משפחה. בהמשך השייט כובדנו באגוזי קוקוס במגמה שנטעם מהחלב המצוי בתוך הפרי (לא לכולם טעם חלב הקוקוס)
ירדנו לבית הארחה משפחתי שם כובדנו בהופעה של 3 בחורים ובחורה אחת. הסיפור ברקע הוא, אודות הגבר המגדל אורז במרחק מהבית ואשתו הדואגת להביא אליו לשטח מטעמי מטבחה. את השירה ליוו שני נגנים בכלי נגינה מקומיים.
 לעת ערב הגענו למלון כרגיל מלאי חוויות בעיירה Can Tu המהווה בירת דלתת המקונג ומשמשת מרכז מסחרי ותרבותי.

מקדש ה -; Cau Di במחוז Tay Ninh התפילה המרכזית בצהריים

יום ששי ה - 17.2.12

כמנהגנו לאחר ארוחת הבוקר התייצבנו במיניבוס בשעה הקבועה במטרה להגיע לשוק הצף Cay Rang ו Fong Dien ולבקר בו שלא כהרגלנו ברגל, אלא באמצעות סירה אשר השיטה אותנו בין הסירות אשר ביניהם מתנהל המסחר. ניתן לדעת את תכולת הסירה מאחר ועל מוט במבוק בקדמת הסירה, קשורה דוגמא מהתכולה של הסירה. חלק מהסירות משמשות למגורים, חלקם כמסעדות וכאמור בחלקן מתנהל מסחר בסחורות שונות. ראינו את מגוון הפירות והירקות הנסחרים במקום. המשכנו בשייט לאורך הנהר והפעם בתעלות צרות יותר. הביקור הבא היה באופן בלתי צפוי ובלתי מתוכנן בשדות האורז אשר היה בשלב הדייש, חשוב לציין שהקציר כבר בוצע ונערמו האלומות והשלב בו אנו צפינו היה הדייש אשר במקרה הזה כבר נעשה בצורה ממוכנת. כמובן ששמחנו להצטלם עם העובדים ואף להם היה שינוי וגיוון בפעולות החקלאיות.
עזבנו את שדות האורז הבשלים ופנינו לעיירה Chu Dok . בדרך המדריך אשר עמד כבר על טיבנו החליט להעניק לנו חוויות נוספות הקשורות בחיי היום יום של הוייטנאמים ועצרנו. הפעם היה זה במפעל ביתי קטן אשר מייצר בעבודות ידיים (כמובן) רשתות לדייג. כל המלאכות הללו עוברות בירושה מאב לבן ונשארות בתחום המשפחה.
כפר נוסף מעניין לא פחות היה כפר של צאצאי הצ'אמפים, אשר היום הם מוסלמים החיים בכפר נפרד אך בהרמוניה עם התושבים הוייטנאמים. עזבנו את הכפר בשייט, נפרדנו מהסירה, שבנו למיניבוס שלנו אשר לוקח אותנו הפעם לעיירת גבול Chau Doc שם ביקרנו במקדש Tayan ע"ש המייסד. המקדש הוא תערובת של בודהיזים, טאואיזם ובעיקר הינדואיזים דת מאד פופולרית כיום. בדרכנו למקדש עברנו חנויות לאין ספור אשר מוצגות בהם מנחות אותם מביאים המקומיים למקדשים.
לעת ערב הגענו עייפים עמוסים בחוויות למלון, היה זה הערב האחרון עם המדריך המדהים THIN
 ופרידה מוייטנאם. למחרת אנו אמורים לעבור לקמבודיה.

ארמון Reunication Hall בסיגון . בית הדאר בסיגנון הקולוניאליזם הצרפתי

יום שבת 18.2.12

השכמה מוקדמת מפגש עם המקשרת May אשר אמורה לארגן את כל סידורי מעבר הגבול. כמובן שמעבר לתשלום של 20$ (מיסי כניסה לקמבודיה) נוספו עוד דולרים אחדים עמלה.
נסיעה קצרה עד לנמל משם ברחפת עד ל -; Pnom Penn בירת קמבודיה, הפלגה מהירה של כ -; 4.5 שעות.
נחתנו בשמחה בבירה Phnom pen , פרקנו את כל מטענינו (המזוודות) עברנו את סידורי ביקורת הגבולות עלינו למעלה בתקווה לפגוש את הסוכנת המקומית והמיניבוס, השעה שעת צהריים הטמפרטורות גבוהות, עומדת קבוצת תיירים 8 במספר וממתינה, המקשרתMay נעלמה לנו ושום מדריך המקומי לא הגיע. אין לנו sim מקומי, יש לנו רק שם מלון אליו אנו אמורים להגיע, ושם סוכנות נסיעות מקומית שלמרבה הפלא אינה עונה בטלפון.גם מישראל אין תשובה, אנו אובדי עצות, לא יודעים מה לעשות.
החלטנו להגיע בכוחות עצמנו למלון עפ"י התוכנית. וכמובן שילמנו לנהג מקומי אשר הסכים להסיע אותנו למלון.
"הפתעה" נוספת מצפה לנו במלון, אנחנו כלל לא מופיעים ברשימת האורחים של המלון, הפתרון הזמני הצגת כרטיסי אשראי עד אשר יתברר המצב. הישועה הגיע בדמות אישה "קטנה" אשר נשלחה לחלץ אותנו. ואכן אוטובוס ומדריך הומצאו לנו עד מהרה. אך הסיור אשר אמור היה להמשך כ -; 4 -; 5 שעות נמשך בקושי שעתיים מפאת חוסר זמן, כי שעות הביקור במתחם ארמון המלך ופגודת הכסף הם עד שעה חמש אחרי הצהריים.
ביקור נוסף שהספקנו במרוץ עם הזמן, היה במתקן כליאה משנות שלטון "החמר-רוז" ( Toul Seleng Genoside museum ) אשר לפני שהפך בית כלא נורא, שמש כבית ספר.
משם נפרדנו מהמדריך הזמני, בין דוכני השוק ובזה הסתיים היום הראשון שלנו בבירת קמבודיה.
מתחם ארמון המלך ופגודת הכסף הם אתרים מרשימים ביופיים, אשר ללא ספק מצדיקים ביקור ממושך יותר מזה שאנחנו עשינו בגלל קוצר הזמן.
בפנום פן , בירת קמבודיה פגשנו כבישים מסודרים מבנים מפוארים הרבה מכוניות חדישות, על פניו העיר נראתה מערבית יותר, רק ביום המחרת, בנסיעה Siem Reap, נחשפנו לעוני הגדול של אוכלוסיית קמבודיה. בקמבודיה יש הרבה שחיתויות, כתוצאה מכך יש שכבה של אנשים עשירים מאוד ( כמובן "המקורבים" ), רוב האוכלוסיה ענייה מאוד ומתוסכלת מאוד.

יום ראשון ה -; 19.2.12
יום ראשון בשבוע ואנו כבר בקמבודיה מאמש. נפגשים בפתח המלון עם המדריך הקמבודי לאחר שסימנו את ארוחת הבוקר. להיום מתוכנן יום של נסיעה ארוכה עד לעיר Siem-Reap , ומקדשי Angacor המפורסמים.
אנו מעבירים את רוב היום בנסיעה ארוכה, המדריך אשר ילווה אותנו בימים הבאים העדיף לעשות את הדרך בכביש משובש מעט אך מלא הפתעות עבורנו. המפגש המפתיע הראשון היה בשוק המקומי אשר הסחורה שנמכרת בו בעיקר בעלי חיים כגון: נמלים מטוגנות, צפרדעים ממולאות, עכבישים שחורים בגודל כף יד, ובל נפסח על נחשים (שאינם ארסיים) אך לפי יודעי דבר זהו המאכל היקר ביותר. השוק ממוקם על גדת נהר אשר משמש דרך מסחרית להעברת הסחורות לשווקים אחרים.
עצירה מעניינת נוספת הייתה למבט מקרוב על פרחי הלוטוס הגדלים על פני המים. מחזה מרהיב כאשר השטח ברובו מוצף בפרחים הוורודים הגדולים. קיבלנו הסבר על הגידול ומטרותיו אשר בעיקר משמש למנחות במקדשים. הזרעים אשר נמצאים בפרי של הלוטוס ניתנים לאכילה. את ארוחת הצהריים
סעדנו במסעדה יפה על גדות הנהר אשר הבעלים דובר אנגלית רהוטה.לאחר תחקיר קצר התבהרה הסיבה- הגבר נשוי לאמריקאית ובילה שנים אחדות בארצות הברית.
אף על פי כן האוכל היה מרק Phau על גווניו השונים.
לעת ערב הגענו לעיר Siem Reap .

שמה של העיר נגזר מהביטוי "ניצחון על סיאם" לזכר קרב היסטורי בו ניצחה ממלכת " חמר" הגדולה את ממלכת "סיאם". העיר ממוקמת בשיפולי יער גשם על גדות אגם Tunela קרובה לאנקור טום ולאנקור וואט.
 במשך הזמן הפכה לעיר תיירותית מודרנית בזכות הקרבה לאתרים הללו.

חלק ממתחם ארמונות המלך סיהנוק. הכל מצופה זהב וכסף ופאר שקשה לתאר.

העם הקמבודי חי בכפרים עלובים שפשוט קשה לתאר את העוני והדלות.

יום שני ה -; 20.2.12

מקדשי אנקור הם אתר מוכרז כאחד משבעת פלאי עולם. ואכן כך הוא. במאות 9 -; 13 שלטו באנקור דבארג'ה (מלכי אל חמרים) שהשתמשו בעושרם כדי להוציא לפועל מפעלי בנייה אדירים. בעקבות מסעותיו של חוקר טבע צרפתי החלו האירופאים לגלות עניין באתר. בשנת 1908 החלה עבודת השיקום עד שהמלחמה קטעה אותה בשנות ה -; 70.
ביקרנו בשני האתרים המרכזיים Angacor wat ו -; Angcor Tom .קשה לתאר במילים את היופי,העוצמה,והגודל של המקדשים.חלקם הגדול עדיין לא פונה,ונמצא "מתחת" לשורשי העצים בג'ונגל.
מכלול "אנגקור וואט" כולל את Banteay Seri (מצודת הנשים) שנבנה במאה ה- 10 ע"י אחד ממלכי החמר,והוא קטן יחסית,אך מעוטר בצורות המזכירות אומנות הודית. Ta prohm מקדש בודהיסתי שנבנה במאה ה- 12.הוא מוקדש לאימו של המלך.כאן נמצאה כתובת בכתב סנסקריט,המספקת מידע על הרכוש והעובדים:79,365 אנשי תחזוקה,2740 אנשי משרד,2200 עוזרים,615 רקדנים,18 כמרים בכירים,3140 כפרים,וכן כלי כסף וזהב,יהלומים ופנינים.
מכלול אנגקור טום : זאת עיר מבוצרת המשתרעת על שטח של 10 קמ"ר.המכלול כולל את מקדש הבאיון,הבאפון,מרפסת הפילים ומרפסת המלך המצורע.
אין מילים לתאר את הרושם שעשו עלינו כל המקדשים,ולמזלנו היה איתנו המדריך המצוין Samanang שהסבריו היו עבורנו חוויה אדירה. בדרך אגב נציין,שהיותנו קבוצה קטנה,סקרנים לדעת ולשאול הכל, הביאו את סאמנאנג המדריך לפתוח את סגור ליבו,ולספר לנו על קורות משפחתו בתקופה שמשלו "חיות החמר-רוז' " בקמבודיה. אני מוכרחה לספר שלא נשארה עין אחת יבשה כאשר פרש בפנינו את קורות המשפחה,והאכזריות של השליטים בתקופה ששלטו בקמבודיה. נורא נורא !!! קשה לתאר!!
לצערי לא נוכל כאן לפרט את כל שראינו באתר המקדשים Angacor .פשוט צריך להגיע,לדאוג למדריך טוב,ולהקדיש לנושא לפחות יום אחד שלם.על Angacor אפשר למצוא המון חומר גם ב- Lonely Planet וגם כמובן באינטרנט.

עם סיום הסיור באתר הרחקנו אל עבר אגם קטן ומשם צפינו בשקיעה המדהימה. עם אוסף חוויות עצום שבנו למלון ללינת לילה אחרון בטיול. הפיניש הייתה הופעה של ריקודיים מסורתיים בתלבושות מרהיבות לצלילי מוזיקה מקומית, כל זה נערך במסעדה בסגנון "מזנון" טעים ויפה.

זה היום האחרון לטיול במזרח, אך מנצלים עוד את הבוקר לשייט באגם Tunle Sap השייט היה לאורך הנהר, מימין ומשמאל ניצבים בתים על גדות הנהר, בתים רעועים הסובלים מידי שנה בשל הבדלי גובה המים בגאות ובשפל, לעיתים אף "משיטים" את הבתים למקום בטוח יותר. ירדנו למתחם הכולל כמובן דוכני מכירות, שירותים ושתייה. בשל עגינת סירות התיירים במקום מתקבצים ילדים ונשים עטורים בנחשים לצווארם על מנת למשוך את תשומת לב התיירים ולהושיט שטר ולו קטן על מנת לאפשר להם לשרוד בתנאי החיים הללו.
 אגם טונל סאפ =תעלה באורך כ- 100 ק"מ מחברת את האגם אל נהר המקונג בפנום פן.בעונה הגשומה (מאי עד אמצע אוקטובר) עולה מפלס המקונג,ומימיו נשפכים אל "נהר הטונלה-סאפ".בתקופה זו גדל שטח האגם מ- 3000 קמ"ר ל כ- 7500 קמ"ר.בתקופה היבשה,יורדים פני המקונג,והמים זורמים הפוך,מהטונלה-סאפ אל נהר המקונג.תופעה מאד מעניינת.

מקדשי אנגקור במעבי הג'ונגל

ממתינים לטיפ קטן עבור הנחשים החיים על נהר ואגם ה- Tunle Sap

 של העובדה שבערב אנו ממריאים בדרכנו חזרה לארץ ערכנו "שיחת סיכום" במלון, שיחה אשר כללה את כל המשתתפים בתוספת המדריך הנפלא Samanang . מילאנו משוב חיובי מאוד ואמיתי, כמובן שלא פסחנו על מתן תשר יפה (כמו שהגיע לו) ותוספת מתנות לבני משפחתו אשר עליהם שמענו לא מעט במהלך הימים אשר שהינו יחדיו. גם לנהג הענקנו את טיפ נאה
פרידה נרגשת מאזור המקדשים ומסיים ריפ, ואנחנו בדרכנו הביתה.