יום רביעי ה 13.2.19
חציית מיצרי קוק במעבורת הינה חוויה .
שמתחילה בארגון העלייה למעבורת. בסדר ובתור שמעורר ציפייה.
שטנו בבוקר. הים שקט. המיצרים מספקים נוף יפיפה. אנחנו לא זכינו לראות דולפינים. היו יסעורים ושחפים.
אחרי 3 שעות ועשר דקות הגענו לוולינגטון. ושוב הסדר של הירידה מעורר הערכה.
וולינגטון עיר יפיפיה.
מחנים את הרכב בחניון במרכז העיר בווילסון 3 דולר ל 4 שעות. הנהיגה בעיר לא קלה. אין חניות אז חונים ממש על הכביש. עליות וירידות.
הלכנו ל i site.
עוד לפני ששאלנו הודיעו לנו שאין חדר ריק בעיר ובאזור.
אחת מהאחראיות שאלה לאן אנחנו ממשיכים. אמרנו שלכיוון אזור היין למרתינבורו Martinborough.מיד נדלקו עיניה ואמרה שאנחנו ממש חייבים לישון ב Pepper Parehua.
אם חייבים אז חייבים.הזמנו 2 לילות במקום של עשירים.
החלטנו לחגוג בנופש בתוך החופש. (200 דולר nz ללילה ) כפול מכרגיל..
אליק שלנו הציעה שנקרא לכך חגיגות הוולנטיין....סיבה למסיבה. מה שלא יהיה זו ממש חגיגה. מכיוון שיש מקום לישון הלילה נהיה לנו בשמחה יום שלם בוולינגטון.
וולינגטון יפיפיה על מבניה, הרחובות עם החנויות, הטיילת שלצד הים. תענוג ללכת בה. מבנה הפרלמנט המיוחד. מבנה הבנק, בתים וויקטוריינים. גשר מנעולי האוהבים עם קבוצת נערים הקופצים מגובה רב למים.
בילינו במוזיאון טה פהפה המיוחד לא מספיק זמן. מגיע לו יותר.
עלינו להר ויקטוריה ברכבל (כרמלית משוכללת מאוד)
הגן חוגג 150 שנה והכינו לו עוגת יום ה ולדת .
התרגשנו לראות את חלקת היהודים. רובם אנגלים מתקופת מלחמות העולם שהגיעו הנה.
יצאנו את עיר הבירה , בערב , אחרי יום הליכה 15 קמ ספר סופר הצעדים של דודי.
ונסענו כשעה ורבע .
בדרך עצירה תצפית על שני מאגרי מים ענקיים ופארק. ובפס הרים.
ואנחנו בPeppers Parehua.
טוב, כמי שלא מבלה במלונות. זה הכי טוב שהיינו בו מעודנו.
ההתרגשות עצומה. שאטו בתוך ייקב. בקתות עץ מפנקות. חדר שינה עם מיטה ענקית ונוחה. סלון , חלון בלגי עם כריות לשבת ולנוח מול הנוף ומטבחון שכולל מדיח ומכונת קפה. החיים הטובים.
יום חמישי 14.2.18
אזור וויאררפה Wairapapa
נקרא כך על שם האגם. האגם גדול ורדוד. ולמרות שמשמעות שמו " האגם המנצנץ" הוא לא הדבר שאליו באים באיזור.
העיר מרתינבורו היא עיר חמודה עם בתים עתיקים ובעיקר מלאה בהרבה מאוד ייקבים
האגם השני באזור הינו אגם ferry.
קמנו בבוקר בתוך הייקב , לקפה של בוקר בבית המפנק וארוחת בוקר הכלולה. כיף של פינוק.
הבריכה במלון קרצה,
אבל אנחנו החלטנו לצאת ולחקור את האיזור.
נסענו לאגם, תופעה מרתקת. האגם הנו אגם של מים מתוקים. אך נכנסים אליו בעת הגאות בשצף קצף מי הים. הגענו בתחילת הגאות . המים הזורמים בשצף ממש מהפנטים.
בשל התופעה יש שם הרבה דגה גם של מים מתוקים וגם של מים מלוחים. ולכן הרבה דייגים. אחד מהדייגים סיפר שהוא מגיע אחת לחודש דג דגים. ומקפיא. כמו שהוא הכניס את החכה לים נתפס דג. הוא החזיר אותו למים כי זה מוקדם מידי בשבילו לחזור עם דגים הביתה. הדייג הוא בילוי.
דייג אחר יצא עם שלל דגים ניקה בחוף והשאריות לאלפי השחפים.
אסור להכנס לים מסוכן מאוד בשל מערבולות.
טיילנו על החוף.
חזרנו למרתינבורו לייקביה והכרמים מסביב. הרבה מאוד כרמים קטנים משפחתיים. מייצרים רק אחוז אחד מהיין בניו זילנד. באחד מהייקבים טעמנו יינות . אם קונים יין ב 10 דולר הטעימות שעולות 10 דולר בחינם. אז מובן שקנינו יין.
אחר הצהריים יצאנו לאגם וויראפפה לסיבוב, ממש לא מרשים . אך השדות מסביב באור אחר הצהריים נהדרים.
בערב וולנטיין דיי. ארוחת ערב חמה. זוגית בצימר הנהדר שלנו. מחר ניפרדים מהאיזור הנעים והטוב.
עולים צפונה לנפאייר עליה המליץ אביתר. ואיתן דבידוביץ , בן הגרעין היקר שלי כתב לנו הודעה והמליץ להיות ספונטאניים ולהגיע לפסטיבל ארט דקו
הזמנו 2 לילות במשפחת חיבורים בהסטינג
חיפשנו מקום בגוגל מפה, מה ניתן לעשות בדרך ומצאנו מפל אליו ניסע בדרך.
16.2
יצאנו לדרך כ 3 וחצי שעות. לכיוון הסטינג.
על כביש 2. העולה צפונה
בדרך יצאנו לחלץ עצמות בשמורת ציפורים. 5 ציפורים סביבם בנו כמה כלובים.
קיווי נדיר לבן סביבו בנו חדר חושך.
ממש אין מה לעצור שם. אלא אם רוצים בקפה.
הדרך הופכת לירוקה. ושטחים חקלאיים מוכרים חוזרים.
ירדנו לטייל במפל Wahi. הירידה היא ב Dannevrike נסיעה בדרך צרה יפיפיה כ 45 דקות.
הירידה למפל קצרה בשביל צר ומדרגות .
מפל לא מפורסם. היו מים אך לא בשצף. טיילנו בין הבריכות ועלינו חזרה ושוב נסיעה של 45 לכביש 2. מפל יפה אך יחד עם זאת רחוק. לא בטוחה ששווה הנסיעה. אנחנו נהננו מהדרך ומהמפל.
הגענו אל ג'ו וסטייסי המארחים שלנו בהסטינג.
הם גרים בשכונה ליד העיר.
פשוט אנשים נפלאים. התקבלנו בחום.
בחצר הבית בנו חדר אירוח לישראלים מיטה זוגית מעליה עוד מיטה ועוד שתי מיטות על קומות. השירותים והמקלחת בבית.
ג'ו הכינה ארוחת ערב וחלות לשבת. גרייס הבת הצעירה עדיין גרה בבית. היתה שיחה מאוד נעימה . בעיקר על אהבתם לישראל ועל ישראלים שהתארחו בביתם , כבר מעל עשור.
כשסיימנו ארוחת ערב. הם הציעו לנו ליסוע לראות את השקיעה מטה מאטה.
יום שבת 16.2.18
פסטיבל ארט דקו בנפייאר. חגיגה.
נאפייר שוכנת על חוף הים. עיר נמל. נהרסה ב1931 ברעידת אדמה ונבנתה מחדש בסגנון ארט נבו. העיר משמרת את מבניה הישנים.
פסטיבל ארט דקו, נערך כל שנה באמצע פברואר. והוא פסטיבל עממי . מרבית האנשים לבושים בסגנון ארט נבו. תזמורות ג'אז בכל פינה. הופעות ריקודים
ומצעד מכוניות עתיקות שלניו זילנדים אהבה רבה אליהן.
המצעד ב צהריים. ובינתיים מתאספים האנשים, מביאים כסאות מתקפלים ומתיישבים בשולי המדרכה מחכים למצעד. בגנים לאורך הים אנשים פורשים שמיכות ומפקנקים. אווירה מדהימה. מכל מקום מוסיקה. בהחלט חוויה מיוחדת
עלינו לתצפית ב bluff שמשקיפה על הנמל והמפרץ.
לאחר המצעד נסענו להייסטינג גם בה מבני ארט נבו, עיר מנומנמת אבל יפה. בניין האופרה שניזוק ברעידת האדמה בשיפוצים.
נכנסנו לגלריה מולה גן פסלים מאורי מרש ים.
וכמובן לא ויתרנו על ייקב blake bare. טעמנו יינות מעולים.
חזרנו לנאפייר לאחר צהריים ערב להנות עוד קצת מהפסטיבל.
ובערב שיחה עמוקה על פילוסופיות חיים עם ג'ו וסטייסי מהם ניפרד בצער מחר בבוקר.
17.2.19
נפרדנו מג'ו וסטייסי. ויצאנו לכיוון הטונגרירו.
יש אפשרות ליסוע בכביש מהיר דרך טאפו או לחצות וליסוע דרך ההרים על כבחש יפיפה הדרך מהוסטינג אל Taihape. לא לשכוח לתדלק לפני !!!!.
הגענו לשמורת הטבע טונגרירו. עליו בפוסט הבא.
