יולי- אוגוסט קיץ 2017:שבועיים בבולגריה
משתתפים: ערן, ליאת (אני), והצאצאים- עופרי- בת תשע ורותם בן 6.
ההחלטה לנסוע לבולגריה נפלה כבר לפני כמה שנים, אך בשל רצף אירועים- טובים יותר ופחות בוטלה ונדחתה. כשהוחלט לנסוע הקיץ הוצאץי ורעננתי את תוכנית המגירה.
אחד העקרונות שתמיד מלווים אותנו בטיולים זה לנסוע למספיק זמן, כזה שמאפשר להכנס לקצב של הטיול , להתרגל , אבל לא יותר מדי :P
עקרון שני וחשוב- לא רצים בטיול. זתומרת- אני כן רצתי והבאתי ציוד ריצה, אבל מנצלים ולוקחים את הזמן כך שנהנה ממה שנספיק, הרי לא נספיק הכל גם ככה, לא להרגיש מוצפים וכשיש צורך- עוצרים ולוקחים ימי מנוחה.
קו מנחה נוסף- אנחנו לא טיפוסים של ערים, בטוח לא עם הילדים – כמה שפחות ערים, וגם אם יש "משהו שחייבים לראות"- אף אחד לא אמר שאותנו זה מעניין ויקרה משהו אם לא נראה.
ואחרון- נסיעות ארוכות עושים בתחילת הטיול :)
ולעניין:
יום שבת בערב טיסת אלעל יוצאת בשמונה בערב, מגיעים לסופיה, אוספים את הרכב ומוצאים לאחר קצת התברדקות את המלון שהוזמן- 10 דק' משדה התעופה, לא בעיר כי מחר גם ככה עוזבים. המלון- Villa Hotel Kiosev- נחמד מאוד, חיכו לנו שנגיע, ארוחת בוקר פשוטה- הקפה כמו שכבר ציין פה רובי- נורא ואיום. למי שקפה מהווה חלק נכבד מיומו, צפויה תקופת הסתגלות וגעגועים. בעיה קולינרית שנייה שנתקלתי בה- אני טבעונית, בולגריה מאוד פרינדלי ונעימה, אבל לא לטבעונים, רוב הטיול התזונה שלי התבססה על בירות (3 שח לחצי ליטר...!!), ירקות, אורז- מצרך נדיר, אגוזים וציפס. כשנמצאה חמאת הבוטנים הראשונה – לא ידעתי את נפשי. מי שיכול וזוכר- תביאו מהבית או תקנו לפני שיוצאים לדרך.
יום ראשון בבוקר- מייחלים להשכמה מאוחרת, זה לא קורה- הילדים בשש כבר קופצים על המיטות. . אוכלים, ויוצאים לדרך- חזרנו קצת במכונת הזמן (ועוד נפליג בה הרחק..)- הרכב סוזוקי גדול ידני- יתגלה כאתגר בפני עצמו בכבישים הבולגריים. היעד- בלוגרדצ'יק, אי שם בצפון. בבית בדקתי וראיתי שצפויה נסיעה של כ- חמש שעות. בפועל, ועוד ביום ראשון שקט- לפחות שש שעות. עצרנו פה לקנות פירות יער, פה לשתות משהו, בעיקר התפעלנו משדות החמניות, המרחבים והפיתולים בכבישים.מהמוני החסידות המקננות ובנגן המוזיקה- אהוד בנאי מנעים את כל השבועיים האלו ו...מפה לשם מתחילים להיות רעבים. מגיעים לבלוגרדצ'יק, ממשיכים קצת צפונה למקום הלינה-Guest House Relaxבעיירה קטנטנה בשם- Dabravka- המקום עצמו ממש מגניב, חצר גדולה, מטבח משותף – גילינו שהחדרים חולקים מקלחת ושירותים אחד (באותו חדרון), לשלושת החדרים שבקומה, סתם משהו שהיה נעים לדעת לפני. התארגנו ונסענו לעיר בלוגרדצ'יק לאכול ולסופר. ערן מספר שהבולגרים יודעים להכין דגים- ועל זה הוא ועופרי (צמחונית גם), חיו, לרותם- רוב הזמן צמחוני- היה יותר קשה בלי הפסטות/פיצות.
יום שני- מצודת בלוגרדצ'יק ומערת מגורה- קמתי בבוקר וקודם כל רצתי. גיליתי שהכי בטוח זה לרוץ בצידי הכבישים. בשטח יש כלבים שבמקרה הטוב הם כלבי רועים עצבניים ובמקרה הרע כלבים משוטטים. כווטרינרית ובכלל- היה לי לא קל לראות את כמות הכלבים המשוטטים ואלו הסתם מוזנחים.. כיף לרוץ ואפילו לא שמתי לב לירידות ולעליות, הנהגים מברכים ב- דוברו אוטרו ומרגיש יותר בטוח בכביש הבולגרי מאשר בישראלי.. אחרי התברברות קלה בבקור הגענו למצודה, לסלעים המרשימים, יש מספר מסלולים שעוברים מהעיר למצודה ובשטח, התחלנו עם אחד עד שאבדו עקבותיו וחזרנו. חם מדי – נוסעים למערה. ובכן- פה שוב צריך לזכור- במערה קר!! נכנסו כולנו בקצר, הוצאנו ילדים ארטיקים אבל מרוצים. אכלנו במסעדה ליד המערה. חביבה ביותר.
יום שלישי-לכיוון וליקו טרנובו שוב נכונה לנו נסיעה ארוכה. קמתי, רצתי (אני כהרגל קמה בחמש וחצי... חוזרת כשהשאר עוד ישנים). ויוצאים לדרך- המטרה- לעצור כשעה אחרי היציאה בפארק סנטרל בלקן, לטייל ולהמשיך כעוד שלוש ומשהו שעות נסיעה. ובכן- כוונות לחוד וכו... למרות שקראתי את סיכומו של רובי- פספסנו משהו אחד- כשכתבנו בגוגל מאפ את "פרק לאומי סנטרל בלקן", הוא לא הביא אותנו לעיר vraca אלא לאיזה כפר נידח אי שם. קשה לתקשר למרות הרצון הטוב, ובסוף גיליתי מצבור של דוברי אנגלית- בני נוער צעירים- כאלו שכבר יש להם סמארטפון :) ונער נחמד כזה כיוון אותי לעיר וראצה. מרכז המידע היה פתוח , הבחור דובר האנגלית שאייש אותו המליץ לי … על אותו מסלול שרובי כתב- bobov kanak-מהכפר Zgorgiad אך התריע שהוא לא מתאים לבן השש. אין מה לעשות- אמרנו נתחיל ונעצור איפה שנחליט. באופן מפתיע הגענו כמעט באותו זמן שרובי ציין (כנראה שאין מה לעשות- לנקודה הזו תמיד תגיעו באותה השעה, לא משנה מתי תצא...)- כשעתיים אחרי התכנון. התחלנו ללכת- עליה לצד מים, יפה, ומוצל. בשלב מסוים הדרך כבר צרה ותלולה מעט. רותם ואני עצרנו, עופרי וערן המשיכו עד למרגלות המפל. רק אוסיף ואציין על ההסבר של רובי- שהמסלול מופיע בקצה הכפר לאחר בית שבנוי בסגנון טירה.. (מצרפת קישור לפוסט של רובי שעזר לי רבות).
הגענו לוליקו, למעשה לכפר קטן/פרבר לידו בערב- Malki Chiflik village, למקום מקסים שנקרא- Chamurkov's Guest House . בית חווה ישן מאוד ששופץ- יש וילה גדולה להשכרה ושתי יחידות שמתאימות ל-4 אנשים. בעל המקום דובר אנלית מצוינת, בעל ידע רב. בדירה שלנו לא היה ממש מטבח להכנת אוכל- קחו בחשבון. אבל לקבוצות גדולות יותר- ממליצה בחום.
מספר נקודות לגבי הלינה- כל המקומות הוזמנו מראש, וטוב שכך- עם ילדים קשה להסתובב ולמצוא מקום, תמיד הגענו לפחות שעתיים אחרי ליעד, רוב המקומות בכלל לא מסומנים כמקומות לינה, ואם כן- לא באנגלית. רוב בעלי המקום לא נמצאים וצריך להתקשר לפני ההגעה. וגם- אם מצאתם את המקום באפליקציית הניווט- סיכוי נמוך שאכן היא תביא אתכם אליה...
יום רביעי- ריצה קצרה בכפר- לא קל, כולו עליות, ירידות, נכנסיתי קצת ליערות שמסביב- לא מרגיש סימפטי וחזרתי לכלבים. הזריחה מקסימה משם. נוסעים ל- מפלי hotnitsa או בשמם הבולגרי- kaya bunar כניסה מהעיירה hotnitsa , פה מתגלה שהמילה" רמונט" שכיכבה בחולון של שנות השבעים, שימושית ביותר- המקום עובר שיפוץ קל. מסלול חביב- עולים מאחורי הקיוסק במסלול אדום שאמור להביא לצד השני של המפל. בפועל- הוא נחסם בסלע והעולים ירדו באותה דרך. המשכנו למצודת צ'ארבץ' Tsarevets Citadel – חנייה מחוץ לעיר העתיקה, המצודה מרשימה מאוד! רותם נגנב משפע החומות, המגדלים והנשקים. הבעיה- ממש חם.. נסענו לארבנסי, למסעדה שגם עליה המליץ רובי כמדומני- Izvora- אכן, שיחוק. מבחינתי אם יש עלי גפן וסלט צ'ופקה בלי גבינה- דייני. בחזרה למקום הלינה התגלתה הפתעה בדמות בעיה בביוב.. בעל המקום המקסים אירגן לנו מקום לינה חלופי, באכסנייה סמוכה.
יום חמישי- טיול רגלי קצר בוליקו, משם למערת נטיפים- bako charo- בדיעבד- ממש ניתן לוותר- אחרי שראינו עוד אי אלו מערות- היא חמודה, אך באמת לא יותר. משם לכפר etar- כנל- מעניין, מריח כמו מלכודת תיירים, אבל , היי, זה אנחנו, לא? משם למעבר שיפקה- וואו לגמרי! הילדים וערן עוד טיפסו למגדל והתפעלו מהממצאים. לי זה הספיק. משם הגענו לקלופר- Guest House Stara Planina- מקום נחמד, נקי, חדש, מטבח מאובזר, בעלים מקסים.
יום שישי- אחרי ריצת בוקר צוננת ונעימה בהרים- הבעלים ליווה אותנו אל נקודת היציאה לכביש המוביל אל הנהר הלבן- White River Eco Trail (Byala Reka . בשלב הזה כבר כולנו יודעים להגיד ecopateka, וגם לקרא את זה, להגיש בלגודריה (תודה), ו- no sirna- ללא גבינה....המסלול עצמו מקסים, גשרים, מים, שקט, פה ושם מאתגר במידה, אבל לא מרגיש סטירילי מדי. אחרי כשלוש שעות סיימנו. משם המשכנו לכיוון צ'פרלה. התכנון היה לעצור ב"גשרים המופלאים", אבל הרגשנו שלא מתאים היום וטוב שכך. Chepelare Holiday Guest House שם נלון שני לילות. אחרי התברברות (המקום נמצא מאחורי הכנסייה הצהובה. יש שתיים כאלו :) ). מצאנו- נחמד ביותר.
יום שבת- דנדוני פעמון עזים השכימו אותנו... הגשרים המופלאים- יפים ומרשימים, חתיכת נסיעה...למעוניינים- יש אומגה מגשר אל גשר... בדוכן קטן קנינו מלא פטריות טריות ומיובשות לארוחת הערב. משם המשכנו למערת Uhlovica. . ככה- הנסיעה מאוד ארוכה!! הכניסה למערה נמצאת אי שם במעלה מדרגות ושבילים שלנו לקח לעשות אותם בכ- 40 דק! שימו לב לשעת הסיור- הגענו רבע שעה אחרי שהסיור הלפני- אחרון יצא.. אבל, המערה פשוט מדהימה- כמו לצלול בלי להתרטב. נטיפים ודמויי אלמוגים בצבעים שונים. פשוט מרהיב. חזרה לצ'פרלה.
יום שבת- עם דנדון הכנסיה יצאתי לריצה בוקר- מה הסיכוי שבאותו יום יתקיים גם מעין דואטלון שטח? רצתי קצת עם הרצים, עודדתי ובאופן משעשע מאחר ורצתי במסלול אחר בכלל ופחות הגעתי לפניהם, אז זכיתי לקריאות עידוד ממעט המעודדים :) יצאנו לעבר באניה. בדרך- מסלול בדווין- אקו טרייל (Ekopateka Struilitsa) בדוין Devin,מאוד נחמד, קליל, יש עלייה למפל, בסוף עליכה על גשרי עץ וחזרה. סהכ- כשעתיים פלוס . אחריו- מערת יאגודינה- מאוד עמוס!!! המערה מרשימה ביותר (בשלב זה כבר הפנמנו שבאוטו מחזיקים סווצ'רים לילדים..). ו.. נסיעה ארוכה מאוד ל- Guest House Zhabokrek. . הדרך קצת יותר שטוחה, המוני חסידות ו.. המקום מקסים, החלטנו שפה בדיוק, אחרי הנסיעות הארוכות נעשה יום מנוחה מוחלט. הבעלים מקסימה (היא רופאה ובעלה וטרינר ), הבית גדול!נלון פה שלושה לילות. ומאובזר לבישול, מתאים גם לשתי משפחות, בריכה גדולה ודשא רחב. בדיוק בזמן.
יום שני- יום מנוחה! אם כך- קמתי ורצתי כ- 19 קמ'. נאלצתי מדי פעם לעצור ולשנות כיוון בגלל נוכחות מוגברת של כלבים בכביש, אבל סהכ- כבישים רחבים, כמעט ואין תנועה, ואם יש – רובה מורכבת מסוסים וחמורים, ברחבי העיירה רואים גם פה- כובסות בנהר, פרות ותרנגולות סוררות.
הצטיידנו בבאנסקו באוכל- יש סופר די גדול בכניסה מבאניה. מרכז מידע יעיל.
יום שלישי- נחנו ועכשיו השכמה- אגם פופובו. יציאה לכיוון דוברנישטה לבקתת בזבוג Bezbog,אותי רכבלים די מלחיצים.. הילדים מבסוטים, עופרי מסדרת לי בנגן המוסיקה את הקדוש סחרוף, לא מסתכלת למטה, שתי תחנות החלפה ומתחילים לצעוד. הדרך לאגם יפהפיה- מים בכל מקום, פרחי הרים, למעט העליה בהתחלה- ממש נוח- עד פה אנחנו בלוח הזמנים של המסלול. עשר דק לפני העליה האחרונה לאגם- טפטוף... אנחנו בקצר. איך לא חשבנו על זה??!! לפני שהטפטוף ייהפך למבול- עולים מהר לאגם- מעיפים מבט – מקסים, אי אפשר יותר כי אנחנו במבול.. את כל הדרך חזרה עושים רטובים, במהירות שיא אך בזהירות. הילדים מפתיעים אותנו גם פה. מתישהו הגשם נגמר, מגיעים לרכבל, בלי לחשוב כמעט- יורדים ואוכלים למטה. כ-שלוש וחצי- ארבע שעות. מסקנות....
יום רביעי- אני הולכת לרוץ, השאר קמים בנינוחות, שוחים בבריכה ובאחת עשרה עוזבים . התכנון היה לכיוו ספרבה באניה ובדרך לעצור במנזר רילה. אולם, למרות שבתחילה לא חשבתי שארצה לראות את "פארק הדובים המרקדים"- החלטנו שכן. מבחינתי זה סוג של סגירת מעגל עם ספרים, סרטים ובריזיט בורדו :) ועניין. הביקור לא קל אבל מרגש מאוד. בנסיעה הילדים לא מרגישים טוב, ומחליטים שלעת עתה נוותר על מנזר רילה. מגיעים לספרבה באניה- Yoneda Houses . עיירה חמודה, מקום נחמד ללינה- די בסיסי מבחינת מטבח וכו.
יום חמישי- שבעת האגמים. בודקים תחזית- לא צפוי גשם, אלא חום כבד... אבל לא בהרים. השכנים ממליצים לצאת ממש מוקדם- ואכן חצי שעה לפני פתיחת התחנה לרכבל אנחנו שם- עוד יש חנייה ומעט אנשים אבל מתחיל להתמלא- שימו לב לשעות וימי הרכבל. בני הוא נפתח מאוחר. למרות הפיתוי- לא עולים עם האוטו אלא עם הרכבל- וטוב שכך- עליה עם הרכב גם ככה מחייבת עלייה ברגל. הרכבל ארוך הפעם- כארבעה שירים של סחרוף ואחד של בנאי :). מתחילים במסלול האדום- עליה בינונית ואחריה הליכה – שיירה ארוכה של אנשים, לא קל להתבלבל.. מקיפים את האגם החמישי, עוד עליה לאגם השישי, שם רותם ואני ממתינים ועופרי ואבא עולים עד לשביעי. חזרה- במסלול ירוק/צהוב שלמעשה יורד לאגמים שראינו קודם מלמעלה. אכן, חוויה מתקנת ליום הגשום ההוא! סהכ, לא כולל רכבלים- שש שעות..
יום שישי- ריצת בוקר קלה , השכמה טבעית ויציאה לטיול "שחרור"- לא היה בתכנון אבל נתקלתי במהלך השהות שלנו- "בלי אישכר". שמונה גשרים, נחל ושביל מוצל, מקום מקסים ונעים לטיול לא מחייב. המנזר כבר קצת פחות קוסם לנו ונוסעים לסופיה. לינה- בפארק ויטושה, מלון- Boeritza, אי שם במעלה ההר. המקום- מקסים, המון פוטנציאל, הבעיה- אין כלום בסביבה וללא יכולת הכנת מזון/קפה- אתם תלויים בחסדי המסעדה. יש להם דירות- כשהזמנתי לא היה מקום, ייתכן שהן יותר מאובזרות (באתר כתוב- "מטבח משותף".. מי היה חושב שמדובר במסעדה. ..טיול ערב בפארק, ארוחה קלה במסעדה (ברוך בורא הבוב – צ'ורבה...). נעימות בולגריות שככ מזכירות את שם-טוב לוי מנעימות את הערב ולילה טוב.
יום שבת- השכמה מאוחרת יחסית- כי הרי גם ככה עד תשע אין קפה...התכנון היה לבלות יום בסופיה בכז, אבל .. מצאנו את עצמנו בפארק חבלים- קוקולנדיה- חמוד מאוד, המדריכים מזרח אירופאיים אסלים- לא ויתרו לרותם עד שסיים את המסלול ושיגרו אותו באומגה.הטריפ אדוויזר מביא אותנו למסעדה בולגרית אותנטית- יעני, שוב- נראה כמו מלכודת תיירים אבל.. איזה אוכל טעים!! ואם משפחות בולגריות חוגגות שם, רוקדות ושמחות- אז מי אנחנו כי נלין- chavermeto.
בלילה- רעמים, ברקים והפסקת חשמל.. ובוקר גשום מלווה אותנו לנמל התעופה אל עוד יום נעים בישראל- רק 33 מעלות (כך הקברניט). תם אך לא נשלם!
עוד הערות- הימים מאוד ארוכים- זריחה בחמש וחצי, שקיעה לקראת עשר בערב, האוכל מאוד זול- בכפרים הקטנים שימו לב מתי אתם רעבים ותאכלו כשתמצאו מסעדה ולא לחכות..היו ימים שחיפשנו מקום לאכול במשך שעות (ואז הגענו למסעדה בודדה שבדיוק היה יריד באיזור וזמן ההמתנה למנות בסיסיות בלבד הוערך כשעה וחצי..). שומרי כשרות- תערובת הבשר לרוב מכילה חזיר, צמחונים- תוודאו שהבינו אתכם ושלא מתבלבלים בין פטריות למולים 
הבולגרים מאוד נחמדים ומכניסי אורחים, החוסר בידיעת האנגלית מקשה קצת על התקשורת, אבל הרצון לעזור מחפה על זה.
שני בלוגים שנעזרתי בהם רבות, מעבר לפורום “טיולי משפחות” המומלץ כאן-
https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/goto-4352076
https://forum.lametayel.co.il/forum_msg/th-1246569/prevloaded-1/start-0
