בולגריה היפה בשלכת כתומה

טוב, הבטחתי לעצמי (ולכם) שאכתוב פעם ממסעותינו בעולם הגדול.
ותודה לכל חברי הפורום היקר שמפרטים על נסיעותיהם ומסלוליהם לגורמים לי להשתוקק להחתים דרכון 365 יום בשנה.
 ותודה לעונים ולכותבי הבלוגים והטיפים, הייתם לי לעזר רב.

את רוצה לנסוע? שואל הבנזוג לאן ניסע?
 אני באובססיביות מכינה תפריט טיולים למקום אחר ובסוף בשניה האחרונה טסים לבולגריה, אין זמן לקרוא חומר, מזל שיש לי שיגעון ויש תיקיית בולגריה מוכנה, אני מדפיסה ספר, אורזים, מאפסנים את הקידס אצל הדודה ונוסעים.

יום ראשון
נוחתים בסופיה ב 9:30 עד שהבעל אוסף את האוטו אני ממירה ממול 100 יורו ללב, לשים לב לשערי ההמרה, בבנק היחס היה יותר משתלם מהציינג'.
באינפורמיישן מודיעים לנו שזה יום השמש האחרון שיש, אז הוחלט להמריא בסוזוקי sx4 מהר לכיוון רילה.
 מזינים panichishte בגוגל מפס.

שבעת האגמים רילה, רכבל מ panichishte
הדרך יפיפיה בכבישים משובשים ורעועים ומתפלת כל עולים לספארבה בניה ומייד פנשטייר, ממשיכים ישר ישר תמיד ישר, אחרי אינפורמיישן ב panichishte שלא ממש מועיל (תדלגו), ממשיכים עוד ישר ואז בולגרי זעוף אוסף מאיתנו 5 לב לחניה, אחרי מספר מטרים אומרים לנו לעצור, אל תעצרו, תמשיכו עד למעלה כמה שיותר קרוב לרכבל.
 מוכרת הכרטיסים שלא מבינה אנגלית מקבלת מאיתנו 10 לב לאדם לצד, השעה 1:35 אנחנו לא בטוחים שנספיק לרדת ברכבל (פתוח עד 4:30 בקיץ עד 18:00), מבינים שבערך שעה רגלי מהרכבל למטה.

כל הדרך נוף עוצר נשימה, ומתחתינו מתאבדים ערים על אופנים בירידה, הרכבל עוצר. הבקתה סגורה, אנו דופקים ריצה למעלה, הנוף מטורף, מתיישבים לאכול מול הכליה :).
לוקחים את המסלול האדום, משולט היטב, לאחר גשרון קטן ניתן לחתוך ולעבור שמאלה למסלול ירוק צהוב שעובר דרך האגמים. אנו המשכנו לטפס למעלה. לתצפית על 7 האגמים.
לפני הגשרון ניתן לחתוך מעט ימינה וללכת לאורך צדו השמאלי של אחד האגמים עד נקודת הפיצול.
 בירידה הברך שלי מתחילה לכאוב חושקת שיניים כאילו כלום (הצילו מה השבוע הלך? רק התחלנו!) האיש קולט שהאישה נאבקת בירידה וההתקדמות איטית, הוא מייד עולה על הרגל הכאובה ומאט, מקל הליכה נוסף מצטרף לידי השנייה ואני מדדה כל הדרך.

למזלנו 2 איוונים אורבים (עוקבים עם משקפות כמה מטיילים נותרו על ההר!) עם ג'יפים בסוף המסלול למאחרים לבא, איזה כיף טיול ג'יפים ב 10 לב לאחד עד למטה) הבעל יושב ליד הנהג קורן מאושר, אני נהנית מהג'יפ ומהנוף מאחור. אגב גם כשהבקתה סגורה יש קליטת ווי פי, מצליחים לראות את הילדים, נשיקות לילה טוב וממשיכים.
טיפ - קחו צד אחד ג'יפ, שווה כל לב!
מתחיל להחשיך, מלונות לא הזמנו (טיסות הוזמנו יום קודם, זוכרים?) מחליטים לנסוע לבורובץ כדי לעלות למוסלה למחרת.
העיירה שוממה למדי, ואין לנו אינטרנט, בתי המלון דוממים.
נכנסנו לאיזה בר, בעל המקום מקבל אותנו ברוחב לב, ומנסה לעזור ושואל את היושבים על דירה בשבילנו. אני מציעה ללגום איזה בירה קרה ולהשתמש בשירותי הווי פי שלו, הוא מצ'פר אותנו גם בוודקה ועוזר לנו בהמלצות, הבר הנחמד ומומלץ בובי'ס בר ליד מלון רילה.
 אנחנו מתקדמים לכיוון פלאוור הוטל משהו ומשם שולחים אותנו למלון דירות מהקבוצה: דייזי הוטל, מלון דירות נחמד ונקי מאד נוף ליער, כואבות לי הרגליים אז אנחנו סוגרים בלי להתאמץ עוד. אבל עקצו אותנו במחיר, אם מזמינים בבוקינג יותר זול מדלפק, מסקנה לבא למקום ואז להזמין בבוקינג.

יום שני
 נכון תמיד יש ת'יום הזה שבו איכשהו התוכנית לא זורמת? התעוררנו לבוקר סגרירי כמובטח, גשם חלש וקצת ערפל, אני מעודדת את פקידת הקבלה הנחמדה מאד (בניגוד לזו מאתמול) למצוא לנו טרמפ בצורת ג'יפ להר מוסלה (החוויה החזקה מאתמול, אם אין רכבל תאכלו ג'יפ) אבל ניסיונותיה האדיבים למצוא נהג עולים בתוהו.

Beli iskar
 ואני פונים לגשרים היפים בבלי יסקאר, הדרך יפה, המסלול נעים ונחמד, וכמובן השלכת.

 אחרי המסלול אנחנו ממשיכים לתור את התוואי ופונים למלון רילה לקבל הדרכה למסלול נוסף, הפקידה באדיבות מסבירה שכ"כ פוגי בחוץ, בטוח נאבד ביער, אנחנו מקוששים ממנה מספר מסלולים אך לאחר נסיונות כושלים להתחיל אותם, פונים לתור את העיירות בסביבה, גשם יורד, נוסעים בכביש 82 לכיוון raduil ושם בהמשך ליד מריצה אני רואה סימון של אגם, מסמנת אותו ב GPS ואנחנו עוברים לשבילי ג'יפים, אבל אגם אין. עוצר אותנו בולגרי בלאדה ענתיקה ושואל אותנו בבולגרים מה נאבדנו, אנגלית לא יודע, אני מנסה להראות לו ע"ג הגוגל מפס, אבל אין מבין, הבולגרי לא מהסס שולף טלפון ומתקשר, הבת שלו מסתבר יודעת אנגלית ואני מנסה להסביר לה שאני לא יודעת איפה אנחנו אבל יש איזה אגם קרוב... הבולגרי החביב מסמן לנו 'בואו אחרי' עולה על הלאדה ונוסע בדרך לא דרך, עוצר, מסמן לנו ' 5 דק' למטה יש אגם' "אם הוא היה רוצה לרצוח אותנו הוא כבר היה עושה את זה קודם, בכל מקרה אנחנו במקום שכוח אל, נכון?" אני מאשרת אצל האיש שלי.

והנה האגם הנסתר, צופן סוד, לידו בקתה קטנה ופינת מנוחה, פתאום מצטרף אלינו בולגרי גדול, שואל משהו ומסמן בידו ושולף משהו ארוך מהבקתה "זה רובה" אני בחשש? "חכה" צוחק האיש, הבולגרי מעמיד את החכה על שפת האגם ומציע לנו לתור איתו את הסביבה.
אח"כ אנחנו ממשיכים במסע העיירות והנחלים ורואים איך כל העיזים מתקבצות בחזרה הביתה בידי רועות צאן עתיקות (מבוגרות מסבתא שלי, בטוח).
 סה"כ היה יום נחמד, חוויות, אבל, ציפיתי ליותר.

יום השלישי
השכמנו קום , יציאה ב-7 בבוקר, חושך מוחלט.
מתחילים נסיעה לכיוון הרי הרודופי. דרך הגשרים המופלאים.
לפני העליה לאוטוסטרדה (נו נו גם כן אוטוסדרה, מקורצפת ומתוקנת בטלאים) גוגל מפס מחליט להוביל אותנו בדרך פתלתלה ומופלאה ואנו עוצרים לתפילת שחרית מול הנוף עוצר הנשימה- קפוא!!
המשך הדרך והירידה מפלובדיב משעממים!!
 אחרי שעוברים את Asenovegrad לכיוון רודופי והדרך חוזרת סוף סוף להיות מעניינת, עצרנו בחריקת בלמים כי גיליתי ממול איזה גשר מעניין שלא אכזב ועל שפת הנחל אכלנו לנו טוסטים משובחים לארוחת בוקר.

הגשרים המופלאים chundnite mostov או bridges of winder
פונים ימינה והדרך עוברת בתוך יער של שלכת – זהו, אין לזה מילים, צריך לראות.
הגשרים המופלאים אכן מופלאים, אבל אם זו האטרקציה היחידה באיזור לא הייתי נוסעת במיוחד. לנו זה האריך רק מעט את הדרך.
 יש שם אומגה שלא פעלה, נראה כמו מסע התאבדות לאמיצים, אם כי אם הייתי רואה מישהו עושה, אולי.…

ממשיכים לכיוון פמפרובו למלון שלנו, איזה קטע, אנחנו היחידים במלון ואולי גם בעיירת הסקי הקטנה שחוץ ממלונות אין בה כלום, הייתי ממליצה לישון בעיירה סמוליאן, שם יש נופים יפים והמרחקים זהים ואפשר לספוג יותר את האווירה המקומית.

קניון המפלים בסמוליאן, Canyon falls smolyan
 בתחילה יש תצפית על מפל גבוה.

ממשיכים עוד עם הכביש עד השילוט, בהתחלה הליכה טכנית כחצי שעה, הקניון איפשהו למטה, מאוכזבים אנו מקצים עוד 5 דק' להליכה, ואז מתגלה גשר חינני והמסלול האמיתי מתחיל.
יפה לנו מאד בתוך היער על מצע של עלים אדומים, גשרים רעועים ומחליקים (שכחתי להגיד שמטפטף כל הזמן, אבל בקניון בכלל לא מרגישים) מדרגות, והופ אנחנו למעלה, לפיקניק צהריים.
בכל פיצול הדרך מסומנת, אם נראה לכם שהדרך לא עבירה כנראה שהתבלבלתם, תחזרו קצת להיפגש עם הנתיב.
בלי לשים לב נעלמו להם כמעט 3 שעות, ואנחנו ברכב.
ממשיכים לחקור קצת את הכביש והאיזור (וואו וואו) ומגיעים למקום שנראה לי כמו בית סוהר, הצילו! אני צועקת לנהגי תראה איזה גדר תיל נמוכה ואנשים עם פרצוף מפחיד תסתובב תסתובב, וכבר אנחנו בדרך למלון בחזרה.
ניסינו לחקור עוד קצת בדרך, אך עלטה ירדה עלינו ב 19:00 וערפל כבד, ונהג המירוצים נאלץ לגשש את הדרך באפס קמ"ש- זה לא משעשע, ולא כ"כ נעים, הכביש מפותל – ולמלון הגענו בזיעה קרה.
 בבר בעיירה בירה חמה (חחח) אז קנינו מלאי, לילה טוב!

יום רביעי
 ב DEVIN יש איזה מפל ושם נאכל בוקר, אני מסבירה לאיש.
הרכב ממריא בכבישים המפותלים והיפים, בסוף העיירה יש חניה ושילוט למסלול (כתוב קילומטר), זהו קניון מפלים נוסף ומקסים – כל קניון כזה שונה מרעהו, לא הייתי מוותרת על אחד מהם.
מפלונים שוצפים וזרם מים, גם גשרים יש שם, איזה קילומטר?, הליכה נוחה ונעימה ואז יש עלייה ביער, למי שיש כח מומלץ, הטיפוס לא קשה, אוכלים בוקר מול מפלים בהר ממול, הבטחתי לו, נו מה.
 למעלה בהר הנוף נפתח, אין מילים.

בחזור אנו פוגשים קבוצת אנשים קטנה שמתלבטים בגרמנית אם להמשיך, השפה המשותפת שנמצאה במפתיע עברית- אחת מהם היתה בארץ קצת, לא הבינה מידי, אבל המילים יפה מאד, הספיקו להם והם החליטו לטייל.
סה"כ המסלול כשעתיים- מומלץ.
בעיירה הנחמדה יש שוק, הרבה צוענים, ואפילו הילדים שלהם מנסים למשש לנו בכיסים!!
 הירקות שלהם לא משהו ופירות כמעט ואין, ביגוד גרוע יותר מאלי אקספרס – אבל חוויה מקומית נחמדה.

יאללה ממשיכים למערת השטן devil's throat
אח, הדרך בקניון טריגארד, הנהג משתגע – בקטע טוב, משובח אפילו – מהסיבובים המרהיבים, הדרך מפותלת מפותלת, סלעים גבוהים ואיך שכחתי- שלכת!
בדיוק מתחיל לו סיור- יוצא כל שעה עגולה, מחכים לנו שניה שנתעטף נשלם ונקטוף דף הוראות בעברית, ואנו מצטרפים לקבוצה.
אם קר בחוץ – אז האזהרות לקור בפנים לא יעילות, קר באותה מידה ואולי פחות, מה שכן, כדאי כפפות בשביל לאחוז בנוחות במעקה בטיפוס המדרגות.
בתוך המערה זורם לו מפל, הבעל נהנה, מבחינתי המערה מגוונת את הטיול והדרך יפיפיה, לא אוהבת מקומות סגורים ולא התלהבתי במיוחד.
בחזור יורדים כחצי קילומטר ברגל, מטפטף לנו, אבל לא נורא.
 עם האוטו אנחנו מטפסים לחקור את העיירה למעלה ולמטה, ומוצאים נקודה לארוחת צהריים מול- איך לא מפל. יש גם נקודה למילוי מים למקרה שפספסתם, וגם היינו חייבים לבדוק אם הנחל למטה זורם כראוי, אז כן.

נקסט סטופ- כמובן מערת יגודינה yagonina cave
 אה, אם שכחתי, המערות ממוסחרות היטב (יחסית לבולגריה) משולטות ועם דוכני מזכרות.

שוב עוברים בדרך מפותלת שבסופה מערת נטיפים למזכרת – והקניון יפה ומרהיב ואנחנו נהנים מכל קילומטר.

מחכים כמה דקות בטפטוף ונכנסים למערה.
המדריך מדמיין כל מיני נטיפי וזקיפי דמויות כמו ישו ומריה והסעודה האחרונה, אנחנו מדמיינים לנו מה שבא לנו, מצחקקים ונהנים, צריך לחזור ברגל כקילומטר לרכב.
 בסיכום כמו קודם, מערה יותר יפה בעיני, אבל שיהיה ברור שאני לא חובבת מערות, האיש נהנה ועל הדרך בכלל אסור לוותר.

ועכשיו מחפשים את eagle's eye תצפית עין הנשר orlovo oko
לא ראיתי הרבה אזכורים באתר וגם ההסברים לא היו ברורים אז ככה, לאחר שגוגל מפס מתעקש על שום מקום (הגעת ליעד?!) ואני מתעקשת איתו שחייבים את התצפית אנו עולים לעבר העיירה יגודינה משם יש 2 אופציות, אנחנו בחרנו בראשונה.
1. עולים בכביש לא כביש, ראוי לג'יפים או יותר נכון לסוסים לכיוון מלון מורסל mursal חונים שם ועולים בשביל, טיפוס קליל כ-45 לתצפית, הדרך שווה לחלוטין.
2. אפשר מהעיירה לקחת ג'יפ לתצפית.
לא לוותר!
לקראת סוף הטיפוס, אנחנו קולטים שמאוחר ועולים עננים ערפיליים ומפחידים, אחרי החוויה של אתמול לא מתחשק לנו להיתקע על צלע הר באמצע העיירה הענייה ושועטים לאוטו ובטיסה למלון, עכשיו יותר קשה לנסוע בקניון יגודינה, כי באים רכבים כל הזמן ממול ואנחנו על שפת התהום!
 איזה יום מדהים וכייפי.

הצצנו בעיירה שירוקה לוקה, הפסל של חסיד אומות העולם בכיכר במרכז.

אנחנו מחפשים מלון למחר בסופיה כי למרות שהאיש הצהיר שאין לו בעיה לנהוג גם בחשיכה ובאמצע הלילה, אחרי הערפילים גם הוא הבין שאנחנו רוצים לחזור בבטחה...
סגרנו בבוקינג מלון ששלח בחזרה בקשת תשלום- לא אני שולחת לו, אונלי קש מאני, המלון הבא- 10 דק' מהשדה נסגר מאוחר ואני מקווה שיהיה בסדר, כי כל הדרך אין לנו אינטרנט בכלל....
בעלי מנסה לשכנע את הילדון בקבלה לתת לנו להשתמש באח של המלון בחוץ – אבל הם רוצים תשלום רב, לא נראה לנו שווה.
 בלילה יש עוד שני חדרים מוארים – אורחים נוספים?

יום חמישי ואחרון (אוףף)
יש לכם הר ס'זנסקה פה, נכון? אני שואלת את בעלת המלון הנחמדה שמתנצלת שבין העונות והמלון לא מתוחזק כרגע מי יודע מה (אתם שמים לב שאני לא ממליצה? נחמד, מאד, תמורה שווה למחיר וזה, אבל תמצאו טובים באותה המידה לטעמכם)
יש איזה בית קפה, תוכלו לשתות משהו אומרת בעלת המלון, טאואר ס'זנסקה היא מבטאת ועוזרת לי עם המבטא הבולגרי החדש. אני מזינה למפות גוגל, והיא מאשרת.
 תודה! ואנו מתפתלים בעלייה.

Snezhanka tower – מגדל תצפית!
למה אפ'חד לא כתב על זה? אני משתוממת? שלג נערם ככל שאנו מטפסים עם הרכב, זה אתר סקי, עם מעליות סקי, 3 כלבים מחכים ללקק אותנו, קרררר.
יש כאן מסלול הליכה- 3 ההרים!! אני מצביעה על השלט, וכבר ארוזים אנו צועדים נמרצות!
מסתבר שזו תצפית יפיפייה על כל האיזור, אנחנו שואפים את האוויר הצלול את ההרים הקרובים והרחוקים ומנסים להציץ מאחורי הרכבל – הי יש כאן פועלים, "תיירים!" הם צועקים בשמחה, "תראו יש כאן מגדל פתוח" "בסדר" אנחנו עונים בשמחה וממהרים להיכנס למגדל החמים.
הילדון בכניסה מספר משהו על חברה או מכרה ישראלית או משהו, גובה 5 לב לאדם כניסה (אין לנו מושג אבל אנחנו משלמים בשמחה)
מעלית ענתיקה נפתחת ונסגרת והילדון מחליט להשתמש במעלית השניה, וממשיך לקשקש באנגלית רצוצה.
חחחח, זה בית קפה? זה הבית קפה על גג העולם (אנחנו לא שותים במילא) ועולים למרפסת תצפית, כי אם אפשר לקפוא, אנחנו שם.
איזה נוף! פנורמי! צריך מלא סימני קריאה, תשלימו לבד ותבואו לבקר.
 תזכרו שהמלצתי ואם מישהו נהנה היה שווה לכתוב פוסט.

בדרך למטה עוצרים באגם – אולי זה מאגמי סמוליאן אולי לא, הבטנו בכמה בדרך והמשכנו ל-

Ecopath "devil's path" מסלול השטן, אתגרי, כיף, שונה ויפה.
שוב, לא מצאתי בכלל אזכור למקום למעט 3 שורות בגו טרוול תודה לכרמית, המילה אתגרי גרמה לי אתמול לסמן וי על העניין.
 נוסעים לכיוון BORINO ואז יש פניה שמאלה, התחלת המסלול מסומנת.
אנחנו הולכים באחו שמריח כמו אלף רפתות, מקצים עוד 10 דקות עד לסיבוב חזרה, מתעקשים והנה שילוט, גשרי השטן, כנראה שזה זה.
אה, זה זה, מסלול אתגרי, אנחנו אחרי ימי גשם רבים אז המסלול בוצי ומחליק.
בטיחות היא מילה גסה בבולגריה, תזהרו פה.
אבל רק שמרוב אזהרות לא תפספסו את המסלול, קניון מופלא וצר, מפלים שוצפים ("כאן היינו צריכים קניוניג!" "אתה מופרע?" "בטח, כבר עשינו יותר מזה") ואנחנו מעל ומתחת בסולמות עץ – "חזקים" טוען האיש.
אחרי שעתיים אנחנו מפרססים בצער כי צריך להגיע היום לסופיה, ואנחנו הרי אחראים.
 למעשה קראתי אחרי זה כי ניתן לתפוס טרמפ או לסכם עם נהג מקומי (המסלול מגיע עד מערת יגודינה בערך) אבל אנחנו לא לוקחים הימור.

בדרך לסופיה עוצרים בדוספאט –dospat
 גוגל מפס שוב מתעקש היום ורוצה להחזיר אותנו לכיוון Devin ושות', 'מה פתאום' אני כועסת עליו אתמול הראית לנו שלוקח אותו הזמן דרך דוספט, וזה דרך שאנחנו לא מכירים, חצוף.

בדוספאט יש ספסלים לצפייה באגם- שווה לארוחת צהריים.
ואז – מזינים סופיה, בדרך יש נקודות ירוקות ואגמים, אנחנו בודקים אותם אם ברכב ואם ברגל.
הדרך שונה ומגוונת, יותר יער ירוק, את השלכת היפה שלנו השארנו ברודופי.
הבחור מהמלון מתקשר ולמזל אני מרימה (כמה זה יעלה לנו , מי יודע, אין חבילה) הוא לא רוצה לחכות, אבל אני מסבירה לו שהבעל הוא טייס חובב, למזלנו הוא מחכה כי אחרת לא היינו מוצאים את הדירה הנחמדה בתוך בניין משרדים.
בדרך אנחנו רואים שקיעה לראשונה – בכל הימים האור פשוט 'נכבה' בעשרה לשבע.
 סיור קל בסופיה – אנחנו מעדיפים ללכת לישון.

השעון מעורר אומר לנו שחוזרים הביתה.
אנחנו מתדלקים בדרך (זה 10 דק' מהשדה, כן?) ומסיימים, אבל בדיוק, את כל הלבות שלנו.
אנחנו מחזירים את הרכב בטרמינל 2, כמו שאמרו לנו אבל צריך להגיע לטרמינל אחד לוויז.
הנה עוד יהודי נתקע כמונו ומצרף אותנו למונית בתשלום (רק בבולגריה עולה כסף לעבור בין טרמינלים, 10 לב, נו נו. "יש לנו 10 שקל" "לא צריך ח'ברה, עלי")
 הטיסה מלאה, שעתיים וחצי – והסתיים פרק בולגריה.

לסיכום- בולגריה יפה, מהממת בשלכת, זולה בטירוף, ממליצה בחום, ואני רוצה עוד השלמות כמו פירין.