אוסטריה טירול ירוק לבן כחול

Swartzsee סולדן

בתכנון:4 ימי 'ריצה' מהנה בירוק כחול ולבן

טרום טיסה: עצם שבורה בכף הרגל (לא מגובס), חום ואנטיביוטיקה לגרון, ועוד קטנות מייאשות

בפועל: הרבה ירוק ולבן ותכול ותורכיז ומזג אוויר שלא הכזיב.

הוגדר לטיול – מסלולי הליכה שלא עולים על 3 שעות, רצוי בעליות?! עקב הרגל, אוי הרגל.

פינת הקיטור – למה לנו אין רכבות מארץ לארץ שנוכל לוותר על חווית הטיסה המפוקפקת? 3 שעות צ'ק אין בנתב”ג והגענו מזיעים לטיסה למינכן.

הסבר – כיון שאוסטריה חביבה על הטייל הישראלי, אשתדל לדווח לגבי מקומות שלא ראיתי בבלוגים או בפורום.

יום 1 – קבלת רכב ושעטה לכיוון partenachklamm, במקור רצינו hollentalklamm הנמצא קרוב, אבל המסלול יותר ארוך והיינו צריכים להספיק להמשך..

ככל שמתקרבים לגארמיש הדרך הופכת ליפה יותר, הרים גבוהים ומשוננים, ואנחנו כבר חסרי סבלנות לצאת מהאוטו ולגעת בכל הטוב הזה.

חניה 2 יורו ב partenachklamm, עלינו ברכבל אקבאואר כמומלץ, הנוף למעלה משגע, אבל מוסתר בחלקו ע”י המסעדה שהתמקמה בזווית שתסתיר לנו, בכוונה! (יש מילת גנאי לגרמנים, במיוחד אלו שרצחו את עמנו ומשפחתנו, השתדלנו מאד להדחיק, ולא להשתמש בה, מובנת בכל השפות)

מהמסעדה יורדים דרך יער ירוק ועוברים דרך הקניון המרהיב.

מומלץ, למי שירידות לא מעיקות לו על הרגל, אצלינו זה עבר בחריקת שיניים (“אני לא אגיד לך שאת משוגעת, אבל עם הרגל שלי זה ממש ממש כואב, לא לעניין, קשה לי להנות” מהרהר הבעל)

סה”כ, רכבל, ירידה, הפסקת אוכל, קניון – 2-2.5 שעות.

נסיעה ל Biberwier לסקוטרים – טרום העונה ולכן יש להגיע עד 4, מיהרנו בשמחה.

סקוטר 20 יורו, קארט – 26 יורו, המחיר כולל עליה בשני רכבלים פתוחים כשהסקוטרים נשלחים מאחורינו.

הנוף למעלה – עוצר נשימה, הבעל “היה שווה ללכת ולסבול בקניון, עכשיו אני אהנה בטוח”

יש, מדהים!! הסקוטרים הובילו אותנו במורד ההר, כשחלק מהדרך עוברת בין הפרות, כמה אני אוהבת את דינדון הפעמונים שלהם.

נחשו מי לחצה הכי חזק על המעצורים?

.....

מיצינו הליכות להיום, אנחנו בדרך לעמק אוצטל, נוסעים לאגם Blindsee שבמילא בדרך, וגברת הסקוטרים המליצה עליו, רק שקר כמובן וא”א לטבול במים, ולכן לא נכנסו בכביש בתשלום, אלא תצפית יפיפיה מלמעלה, נראה לי שתצפית מלמעלה לוקחת לפעמים את הנגיעה במים, ראה ערך Fernsteinsee.

Fernsteinsee, ירדנו לאגם, יש שלט “לא לעבור פרות נושכות”

אני 'לא בא לי שפרות ינשכו אותי, אולי יש להם יעקב ק?'

הבנזוג 'בעיה שלך, נסתפק בגשר'

אני 'הי, גרמניה, מותר פה?'

גרמניה חביבה 'יס יס ביטה שיין'

האגם תורכיז בין ההרים ממסביב, חבורת צעירים מבלה על גדותיו ואחד טובל במי הכפור (בעלי טוען שלא כזה קפוא ואני סתם משתפנת).

כמה ברווזונים, ומשפחה שעוברת בין סירת משוטים רעועה אחת לשניה, הבעל ברור לו שכל אחד יכול לקחת…

יום ארוך עבר עלינו, כוחותינו העיפים חוזרים והמרוצים לוחצים על היעד הדירה ב Umhausen.

הדירה מומלצת מאד, הנוף יפה לנו מהחלונות, מרפסת משקיפה להרים, נקיה גדולה, מאובזרת בכל הדרוש, כולל נרות במרפסת לאווירה רומנטית, וכל מה שביקשנו (אקסטרה מגבות וכריות, המלצות לטיולים) נענה במהירות ובשמחה.

לנוחותכם landhaus waldhart יש גם בבוקינג, אני הזמנתי דרכם ישירות.

מומלץ לישון במרכז העמק ב Umhausen או לנגנפלד, כך בהתאם למזג אויר תוכלו לבחור ביציאה המתאימה.

לילה טוב.

יום 2

איזה כיף להתעורר שבחלון מול פקיחת העין הרים מוריקים ולבנבן לבן למעלה!

מתעצלים בכיף לכיוון האוטו, מתוך שפע האפשרויות מה כדאי? נבדוק ת'מזג...

הלכנו ללשכת התיירות של לנגנפלד, הם טענו שדרך הקרחונים סולדן סגורה!

אני: “לא יכול להיות, באתר כתוב שפתוח”

האוסטרית בעקשנות: “”שאלתי את הקוליג בסולדן אמרו שסגור, יפתח רק ב-24 יחד עם הרכבלים”

אני בעצבים:” אז מה כן פתוח?”

האוסטרית: “טימסליוך”

אז לא, אנחנו רוצים שלג, קרח או מפל.

האמת, לי היה יותר מידע לגבי מסלולים ואטרקציות באיזור מאשר לנ. הזאת.

תיאמנו ויה פרטה לשעה 2.

המדריך 2 חנויות מלשכת התיירות בלנגנפלד, מציע- טיול בקבוצה 55 יורו לאחד, טיול פרטי לשנינו 165 יורו לאחד, כמה יש בקבוצה אני שואלת? 4 הוא עונה, אז קבוצה, אמרתי, בשעה 2 תהיו פה. סבבה. (מסתבר אח”כ שהקבוצה 4 אנשים = 2 אנחנו + 2 זרים)

חנינו בדירה ויצאנו למפלי שטובן צעדנו הלוך ושוב את כל המסלול והגשרים (רצינו לחזור דרך הכפר, אך לא היה זמן)

ויה פרטה על מפל Lehner Wasserfall. – שווה! זה להיות בתוך גלויה.

גם מי שלא רוצה Klettersteig (טיפוס) מוזמן למפל, יש מסלול קצר הכולל עליה, אבל מפל יפה ולא מתויר כמו שטובן.

בתמונה יש את הנוף שנשקף מולינו, אנחנו תלויים פה על חבלים ויתדות מטפסים על הצוק, חותכים את המפל השוצף.

אנחנו רטובים וספוגים אחרי דילוג על המפל, על חבל דק, הירידה היבשה קשה לנו מאד (הרגל השבורה אוי הרגל, ויש עוד ברך שלא נהנית מהירידה, איך הזדקנו לנו) האמת שמקלות הליכה היו מסייעים מאד, ולכאן לא הבאנו אותם.

אבל מה, עכשיו 5.30, יש עוד אור בכיף, ולרגליים אין כח.

חוזרים לדירה לרענון והחלפת גרדרובה ויוצאים – היעד-

סיור רכוב בעמק סלריין, רשמנו קותאי ויצאנו.

הדרך מתפתלת ועולה, אני על ההגה מתאמצת להעביר הילוך תקין (מה שנים לא נהגתי על הילןכים, כמה זינוקים בעליה, אוף) הסכר יפיפיה, ההרים נאים, סוסים חוסמים את הכביש. ופרות?? אשמח לדעת מיהי החיה בתמונה

נסענו עד טלפס ואפילו הדרך חזור דרך האוטוסדרדה מקסימה בעינינו.

תיכף שקיעה, נלך לאגם פיבורג לראות שקיעה.

תראו מה זה – השקיעות בישראל יותר יפות, יותר צבעוניות, בדוק!

יום 3 – אז מה אם האוסטרית אמרה שסגור? אנחנו ננסה את דרך הקרחונים, אם יהיה סגור נמצא דרך. עולים בכביש, משאיות וכלים כבדים המתקנים את הדרוש תיקון (?!) הלב שלי הולם, פתוח, לא פתוח? בדקתי לי גישה לאיזה אגם לבן וקרחוני לא מוותרת עליו!

פ ת ו ח

אנחנו חונים יחסית בהתחלה בואכה כביש גישה ל Rotkogeljochhütte “משם”, אני מתרגשת באזני הבעל, “כולה 45 דק' ל Schwarzsee, אמנם שמו שחור, אבל צבעו לבן” “וכמה זה לשם?” “בקטנה חצי שעה, לא יכאב לך הרגל”

אנחנו מתחילים לטפס, הבעל מקטר שאת כל הדרך יכל לעשות עם הרכב.

אני חותכת קצת שמאלה, יש שלט Schwarzsee, אז המשכנו בכיוונו, הלא כ”כ ברור, העליה קשה, מאד, לאט לאט, האבנים והבולדרים הופכים גם לקרח, הנוף לא מפסיק לעוור את עיננו בלבן וחום, עננים נחים להם בקצה ההרים המחוקקים ולןחשים להם סודות, הנוף המובטח, מחיש את צעדינו.

והנה זה Schwarzsee בכבודו ובהדרו (תמונת כותרת הפוסט) משמאלנו Schwarzseekogel וכל מיני רכבלים שישנים את שנת המעבר. מטפסים מעט שמאלה ורואים במרחק את Rotkogeljochhütte, נהר שלג וקרח מבדיל ביננו לבינו, “נלך משם” אני לוחשת לבעל “כנראה הירידה תהיה יותר קלה” הבטיחו באינטרנט (באנגלית) שזה שביל קל והרגל שלו השבורה, קשה לה בירידה.

אנחנו ספק יורדים ספק מחליקים על שלג בכיוון הבקתה קרוב לאגם, הכי קשה זה לרדת על אבנים קטנות רטובות ומחליקות, מקל הליכה אחד מתעקם תחת משקלי ואומר שלום ולא להתראות.

ואז השביל מקליל ודרך עדר כבשים קטן אנחנו מגיעים לבקתה הסגורה, הנוף מסביב ממממ…. משגע, יש שם איזה 3 רכבלים ישנוניים וח'ברה בתוך הבקתה שלא מועילים בטובם לפתוח (שירותים פליז) וגם לא לתת לנו טרמפ, ואז ממשיכים בכביש ספק סלול עד האוטו (אני הייתי יכול לעלות עד למעלה, ספק רוטן נהג הגיפים שלי)

ממשיכים על דרך הקרחונים, בדרך פוגשים עוד אגם אלפיני מקורח או שניים, אבל הטעם המתוק של הטיפוס וה Schwarzsee עוד בפינו.

תובנת ביניים – כשמשקיעים במשהו, זו חוויה אחרת מאשר לפגוש על הדרך. (מסקנה שחזרה על עצמה)

עוברים דרך המנהרה – וזהו?? הגענו לקרחון השני, האמת שלפי התיאורים היה נשמע לי יותר שווה.

נהג הגיפים על הגיפ העירוני שלנו () לוקח את דרכינו מעלה, בכיביש חצי סלול לצד אחד ואז לצד שני, תראו! מזל שיש לנו ג'יפאי מוסמך! הגענו עד איפה שהרכבל מגיע, מגיע לכם אוסטרים! לא רציתם לפתוח רכבלים בתחילת יוני, לא צריך! הרחק מכל התיירים, אנחנו על גג העולם!

מה עכשיו? שואל הג'יפאי?

אין לו כוח ללכת מהוך סולדן לסולדן, בא נראה משהו אחר.

נותנים בגז לונט vent.

בתחילת העמק 2 נהרות שוצפים נפגשים ומהווים לנו בסיס לפיקניק חלומי.

בהמשך העמק הירוק ירוק ירוק ומכל עבר זורמים נחלים קטנים, מפלים ומפלונים.

נחנו לנו צופים בנוף ואז הלכנו על מסלול קליל, 2.30 ש' בדיוק כמו שכתוב, עולים לכיוון Mutsbühel למעלה הולכים קצת שמאלה ואז לכיוון Ramolalm וחזרה לונט, אמנם מוגדר מסלול קליל, אבל מדובר בעליה די תלולה, מחליטים שיהיה קר למעלה לוקחים הרבה ציוד חם (חלקו מיותר) רק הגענו למסלול והופה הנה הוא בא, הגשם, קליל, אבל טורדני, ספוגים אנו מגיעים למעלה כשמגיע מציץ לנו מידי פעם נוף יפה של קרחון Similaun ו Wildspitze .

ובפסגה, חחח, הנוף התכסה בשכבת עננים וחוץ מלבן לבן אפרפר לא ראינו כלום ממטר, רק קול פעמונים של פרות וכבשים שלא יכלנו לראות. 'בטוח שנגיע למטה העננים יזוזו ויחזור להיות בהיר' אני בפסימיות, ואכן כך היה, אבל היתה לנו חוויה נחמדה ונעימה.

המשכנו לכיוון רופן ברכב לגשר התלוי המרהיב, לו היה זמן גם פה הייתי מוכנה לצעוד ולשקוע בטבע.

או שאולי היה עדיף לעשות מסלול מרופן – הבעל טוען שספציפית זו היתה בחירה טובה כיון שירד גשם והמסלול שעשינו היה ביער ולא חשוף.

יום 4 – והרי התחזית – תדעו יום רביעי יהיה סוער אמרו לנו כבר ביום שני.

מתעוררים – גשם, ההר ממול התכסה בשכבת עננים, אמנם אנחנו יודעים שיש נוף מהחלון ומהמרפסת, אבל אין לו זכר.

תכנית ליום גשום? האמת, יותר גרוע הערפל והעננים, אז נלך לקניון – רוזנגרטנשלוכט באימסט

,Rosengartenschlucht חונים מאחורי האינפורמשיין, המסלול קליל ונעים בעליה לא קשה, מפלים וגשרים ונוף של העיירה והרים רחוקים, בסוף המסלול אם ממשיכים עוד קצת יש אגמון שחיה BADSEE קטן ונחמד.

ניתן לעשות הלוך וחזור כשעתיים, וניתן לחזור דרך הוךאימסט – רוב הדרך ביער.

בחרנו באופציה ב' – סה”כ שעתיים נינוחות יפות ונעימות.

נחזור לעמק 'שלנו' דרך גשר יפה שמצאתי ב'מפס'

גשר בני רייך בפיצטל, סה”כ מאריך את הדרך ב-10 דקות, שווה חברים, לא לוותר!

Benni Raich-Brücke, Pitze גשר מתכת ארוך תלוי מעל תהום של 100 מטר, יש אנשים הקופצים משם בנג'י – כך אומר שלט, מסעדה יושבת על שפת הצוק מהעבר השני ויש שם גם מתקני משחקים לילדים.

טיול קצר בעיירה אוץ, מבט באינפורמיישן (לא יעילים, אני מכירה את השטח יותר טוב מהם, אבל הם לא משלמים טוב אז אני אשאר בעבודה שלי) על מה שרואים ברכבל של הוךאוץ (היחיד שפתוח כשאנחנו נמצאים) מראה שכמו שהבנו אין טעם לעלות, צריך להישאר בגובה נמוך.

יש איזשהו גשר נוסף שאנו מנסים להגיע אליו – רק כדי לקלוט שכבר דילגנו עליו עם הרכב.

“את רואה את המפל שם?” בעלי הצעיר “אני נוסע אליו”

נעים להכיר Tumpenbach wasserfall אפשר לתור אותו למלמטה בהליכה קצרצרה, אפשר לטפס למעלה ברכב (כמונו) או ברגל ואז רואים חלק אחר ומשגע של המפל הקסום הזה – כמה כיף לאכול שם ארוחת צהרים (למעט הספסל שהאוסטרים הטיפשים שמו עם הגב למפל?!)

עוצרים בתצפית מרפסת X על מפלי שטויבן אותם חקרנו לעומק ביום שני,

וממשיכים לעיירה Niederthai השוממת והיפה, ללכת למסלול HOFLE “אני לא מבין למה ברגל?” רוטן הנהג – “למפל הצלחתי לעלות, בכבישי האוטובוס המיוחד לקרחון, ואת הנסיעה הקלה הזאת את רוצה ברגל?” מגיעים לתצפית על הנוף, וזה מה שראינו:

בבלוג של גיל ואדיס תוכלו לראות את הנוף הצפוי.

אז נעבור לעיירה אחרת, מה הכי קרוב? Köfels.

הנוף משם משגע, בטפשותי (דווקא הנהגוס טוען שאני לא, והיה שווה) יצאנו לאחד המסלולים הקצרים המשולטים חלק מהדרך ברכב וחלק ברגל. האמת, הנוף מהעיירה מספיק יפה, יש שם מסעדה שהיתה סגורה (בכל מקרה אנחנו שומרי כשרות) אבל בירה הוא הסכים למכור לנו, במרפסת הפתוחה ונחמדה וכטוב ליבו בבירה – מצביע החבר נהג ממול ואומר את רואה שם זה Hofle תראי אין ענן, אבל אנחנו לא נוסעים לשם! אני מנסה לשכנע אותו שזה לא Hofle, אבל ת'כלס, מה זה משנה, העיקר – נוף יש? יש, האוויר טוב? טוב, החברה נעימה? עד מאד, כיף לנו? עד השמים.

יוצאים לארוז.

ולקינוח עם טעם של עוד – מפלי שטויבן תצפית לילית בימי רביעי המפלים מוארים.

את תלאותינו בדרך למינכן (לא באמת כזה נורא, תרגיעי- הבעל) לפרק אחר.

לאות תודה שקראתם עד כאן, תקציר המקומות שהיינו לתועלתכם באנגלית-

תוכלו לתת בלייק.

partenachklamm

Biberwier

Blindsee

Fernsteinsee

Umhausen

stuibenfall

Lehner Wasserfall