10 ימים בהולנד ובלגיה - אוגוסט 2013

 יצאנו מהבית כבר ביום חמישי בשעה שמונה בערב מתרגשים ומצפים. השנה הצטמצמנו במזוודות ולקחנו רק תשע ולא אחת עשרה כמו בשנה שעברה ליער השחור.

הגענו לנתב"ג, אבא הגאון שלנו מצא פטנט והוריד את כולנו עם המזוודות בכניסה לטרמינל, ורק הוא נסע להחנות את האוטו בחנייה לטווח ארוך, כדי שנתפוס כבר תור ולא ניסחב עם המזוודות באוטובוס של ההסעה מהחניון (מתברר שהוא לא הגאון היחידי, באוטובוס חזרה לטרמינל הוא שמע עוד שני גברים מדברים ביניהם איך הם חכמים - הם עשו אותו דבר כמוהו). חיכינו חצי שעה ואפילו יותר, עד שפתחו בכלל את התור לצ'ק אין לטיסה שלנו, היינו ראשונים בתור אבל כמובן שהתור שלנו היה הכי מעפן, ונפלנו על הדיילת הכי אדישה ועייפה בצ'ק אין. אמרנו לה שתשים לב ששילמנו על מקום ב"יציאת החירום" ובשורה שאחריה, היא אמרה בטח, בטח, אני רואה, במין חוסר סבלנות (וזה עוד יעלה לה ביוקר). עלינו בהצלחה לדיוטי פרי והלכנו להביא את הביטוח של סבתא. אבא ושיר רצו כבר להגיע לשלב של הסושי (קנינו קופון לארוחת סושי, במזנון המהיר בדיוטי פרי), והנה הוא הגיע. למרות שבסוף התברר שהקופון נתן הנחה מאוד קטנה, אבא ושיר נהנו מהסושי מאד, אהה.... ושכחנו לציין שכשרצינו קפה לאימא וסבתא ומילקשייק לנטע נפלנו על מוכר האדיש והאיטי ביותר בעולם !

וכמובן השיא של היום, איך אפשר שלא יהיו פשלות ? למרות שהזמנו מראש מקומות ישיבה ושילמנו עליהם, הדיילת בצ'ק אין פישלה ונתנה לנו כיסאות לא בשורות שהזמנו מראש ושילמנו עליהם במיוחד, כשקיבלנו ממנה את כרטיסי הטיסה, רק קראנו את השמות שעליהם, ולא שמנו לב לשורות (וגם מאיפה היינו יודעים ששורות 24 ו-25 זה מושב רגיל ולא יציאת חירום ?), לקח זמן, וחיכינו עד שהדיילת מצאה את האנשים, שיושבים לנו במקום ששילמנו עבורו, והעבירה אותם למקום אחר (אבא התייאש ורצה לוותר, אבל לא אימא), הם התלוננו, אבל הי ! אנחנו שילמנו !

למדנו שיעור חשוב היום מאימא: היא התעקשה על הזכויות שלנו ולא זזה מהם לשנייה, עד שהדיילים עשו סדר ונתנו לנו מה שהגיע לנו.

סוף סוף עלינו לטיסה, שיצאה באחת לפנות בוקר. בטיסת לילה כמו בטיסת לילה - ישנים, אבל לא הצלחנו ! לאימא כאבו האוזניים, אבא לא יכול היה לשנות את הזוית של הכיסא ולשיר נתפס הצוואר, עברנו גם את זה.

נחתנו בליאז' בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, אבא יצא ראשון מהטרמינל לקחת את הרכב מחברת יורופקאר ואנחנו חיכינו למזוודות. יצאנו לאוטו שלנו, קיבלנו פולקסווגן טרנספורטר לבנה עם תא מטען ענק.

התחלנו בנסיעה לכיוון הולנד כשעדיין היה חשוך בחוץ, בדרך ראינו בינתיים את נופי בלגיה. כשהגענו להולנד השמש כבר זרחה וראינו נופים מדהימים, נהרות שלא מפסיקים לזרום.

עצרנו בתחנת דלק, קנינו דברים טובים ואכלנו ארוחת בוקר. כעת אנחנו כותבים את הסיפור באוטו בשעה שאנו מחכים שהמוזיאון הפתוח יפתח. את הצל"ש היומי מקבלת אימא על כך שלמרות שהיא חלשה ולא מרגישה טוב, היא יושבת, צוחקת, והמשפט הקבוע שלה הוא "הכול בסדר".

המוזיאון הפתוח נפתח בדיוק בשעה עשר, דייקנים - כמו גרמנים. נכנסנו וקנינו את כרטיס המוזיאונים לכולם וכרטיס לחנייה. התחלנו את הסיבוב וישר הגענו לבית 18 בו ניתן למדוד בגדים של מקומיים. כמובן שצריך לעודד את העובד שנמצא במקום, הם לא מנדבים מידע. הכרחנו את שיר להתלבש כי אף אחת אחרת לא הסכימה, רבע שעה של שכבות על שכבות שהכול מתועד ומוסרט. בסוף יצאה כמו זקיינה-בובא.

ראינו בבית גם איך היו ישנים כולם בבית אחד קטן, סבא וסבתא ישנו במיטה בתוך כוך בקיר, ולסבתא היה חוט שקושרים לה לרגל על מנת שתוכל לנענע את העריסה של התינוק.

המשכנו לעוד בתים, למכולת, למאפייה, וכמובן שעצרנו לאכול פופרטייס, פנקייקים הולנדים קטנים עם אבקת סוכר. נסענו באופניים וברכב עם פדלים והצטלמנו. להקות של ברווזים החליטו להתקיף אותנו וחיפשו שניתן להם לאכול. ראינו עובדות מכינות מפות בנול אריגה, נפח בעבודתו, אישה מכינה רשת דייגים, עשינו כביסה, נסענו ברכבת ועלינו לטחנת הרוח.

בשעה אחת הלכנו להופעה "הולנדרמה", כמו הכיסאות הזזים במעלית הזמן אבל הרבה יותר מרשים. הכול אומנם בהולנדית, אבל לא צריך להבין כדי להתרשם, היה מדהים !

בסביבות שתיים וחצי יצאנו לכיוון כפר הנופש. בדרך עצרנו כמובן בסופר LIDL לקניות. קנינו הכול, אבל ממש הכול, וכרגיל בטעות, סודה במקום מים מינרלים, וגם שתי שקיות גדולות לאחסן את הכול. השקיות ישמשו לנו לקניות בהמשך הטיול.

הגענו לכפר הנופש Landal Rabbit Hill וקיבלנו את בית מספר 76 בקצה הכפר, מבודד יחסית ושקט עם חנייה צמודה. המטבח מאובזר: כלי מטבח, מקרר קטן אבל מספיק, כיריים גז, מדיח, אבל ללא תנור או טוסטר שחסר לנו מאד. בבית יש יונקרס גז שמחמם את ההסקות וגם למים חמים (כל ערב שחזרנו, ובבוקר שקמנו, הדלקנו את ההסקות, היה קצת קריר בהולנד). מה שקשה היה להתרגל אליו זה המנורות שבקושי מאירות, כל ערב הדלקנו את האורות בכל הבית.

סבתא החלה לסדר את כל המצעים, ואנחנו בינתיים פורקים את כל המזוודות.

אחר כך סבתא החלה להכין ארוחה לכבוד ערב שבת: לטקס, חצילים מטוגנים, צ'יפס, חביתות ירק וסלט. אבא, שיר נטע והדר הלכו בינתיים לבריכה ולראות את הסופר. יצאנו ברגל וניסינו לעשות קיצורי דרך בין הבתים, פתאום קפץ לנו במבי מול העיניים, נבהלנו, וישר חזרנו לבית ונסענו לבריכה באוטו. בכפר הנופש מלא הולנדים, שכולם ישבו במסעדות ובמזנון וטרפו המבורגרים. הבריכה מדהימה, מחוממת ועם מגלשה ויש לה תאי הלבשה ולוקרים כמו בספא בגרמניה. בחוץ יש מגרש משחקים ענק לילדים עם טרמפולינה מיוחדת מלאה אויר, ויש גם אולם ג'ימבורי עם קיר טיפוס, וקיוסק שמוכר ברד ואוכל לילדים.

חזרנו לאכול את ארוחת הערב שסבתא הכינה והלכנו לישון, כולן בשמונה וחצי כבר נחרו, אבא נפל שדוד בתשע וחצי.

בבוקר התעוררנו בקושי רב, כולם ישנו כמעט אחת עשרה שעות. לא פלא אתמול בלילה "ישנו" בישיבה במטוס.

הכנו את ארוחת הבוקר הסטנדרטית, אבל הנהדרת שלנו בחו"ל: חביתות, גבינות, ירקות, חמוצים ולחם טעים. הלחם הלבן הפרוס שלהם פשוט מעדן.

נסענו להאג ובדרך עצרנו לאכול. בתחנת הדלק שעצרנו לאכול צריך לשלם חמישים סנט לשירותים, אבל מקבלים קופון של חמישים סנט לקנייה בחנות. כמובן שמימשנו את הקופונים והוצאנו שמונה יורו על ממתקים.

בהאג חנינו בחניון המקורה "בבילון" ויצאנו ברגל למוזיאון אשר ולפנורמת מסדאך.

מוזיאון אשר מהמם, הצייר פשוט גאון, בקומת הקרקע יש רישומים בשחור לבן.

בכל חדר נברשות קריסטלים בצורות שונות: מטריה, סוס ים, גיטרה, בקבוק, גולגולת, עכביש, כדור הארץ, פרפר ועוד.

בקומה השנייה כל ציורי האשליות המפורסמים שלו, דג שהופך לציפור, לטאה שיוצאת מהציור, וכמובן היצירה של מפל המים הבלתי אפשרי.

בקומה השלישית פעילויות לכל המשפחה. הצטלמנו בתמונה מעוותת שנטע והדר יותר גבוהות מאיתנו. הצטלמנו גם עם הכדור מראה וההשתקפות שלנו בתוכו, וגם בתוך אשליה של קובייה.

ממוזיאון אשר הלכנו לפנורמת מסדאך, בדרך קנינו גבינה טעימה עם כמהין ששיר ואבא אהבו, וקאפקייקס שנראו כאילו יצאו ממגזין.

בכניסה לפנורמה ביקשנו הסבר בעברית שהחל אחרי מספר דקות, הפנורמה היא ציור מדהים של העיר האג והטיילת. הציור הוא עגול, 120 מטר הקיפו ו-14 מטרים גובהו. ביציאה ראינו דרך חלון קטן את תחתית הציור ואיך הוא מתוח על השלד של המבנה.

משם עברנו לחניון הקרוב למדורודאם, כמו מיני ישראל אבל הרבה יותר מושקע, מטופח, פרחוני, מלא מים וירוק.

שמנו מטבע של יורו ויצאו לנו כפכפים מהמפעל, ועם מטבע של עשרה סנט קיבלנו שוקולד מרס מהמפעל.

הסתובבנו שעה ארוכה בין כל האתרים והמבנים, אבא הסביר לנו על כל המבנים, שבעצם נראה בהמשך הטיול, ראינו את בית אנה פרנק, את ארמון הט לו. בסוף היינו רעבים מאוד ואחרי שהלכנו ממסעדה בקצה האחד למסעדה בקצה שני ובחזרה, קנינו קפה, שוקו, עוגה וטוסט. הצ'יפס נגמר בדיוק שהגיע התור של אימא וסגרו את הדוכן, אימא "ברכה" אותם.

ממדורודאם נסענו לעיר נורדוויק לתהלוכת הפרחים שמתקיימת פעם בשנה ובדיוק היום. נסענו עד לטיילת בחוף וחנינו ליד סוף המסלול של התהלוכה.

פה מצאנו סוף סוף צ'יפס טעים וגם שתינו שרי קולה.

התהלוכה הייתה של מכוניות של סוחרים מהכפרים בסביבה מקושטות בסידורי פרחים וסידורי ירקות ענקיים, וגם במות מקושטות עם אנשים בתלבושות שונות ותזמורות.

סבתא שיגעה את כל הנהגים במכוניות והכריחה אותם לנפנף לה לשלום.

 אחרי התהלוכה נשארנו לאכול, הטיילת של נורדוויק כולה בתי קפה ומסעדות, כאן אכלנו פעם הראשונה את הפנקייק ההולנדי, דומה בצורה ובטעם לקרפ שאנחנו מכירים.

יצאנו חזרה ולכפר הנופש הגענו בשעה תשע וחצי.

יצאנו לדולפינריום קצת לפני תשע, בחניה של הדולפינריום המתנו שיפתחו את הקופות ובינתיים אכלנו ארוחת בוקר שסבתא הכינה. אבא ושיר הלכו לקופות וכמובן שעמדו בתור לקופה שלא נפתחה, בסופו של דבר קנינו כרטיסים עם קופון הנחה של חמישה יורו לאדם, שאבא הביא, וסוף סוף נכנסנו.

בהתחלה הלכנו למופע של אריות הים, אחלה פתיחה של הבוקר, אריות הים עשו תרגילים והשמיעו קולות חזקים והמאלפת שלהם נתנה להם דגים. מכאן הלכנו להופעת הדולפינים המרכזית. התור אומנם נראה ארוך מאוד אבל האמפיתיאטרון ענק וכולם נכנסים. ישבנו במקום מעולה באמצע וחיכינו קצת עד להתחלת המופע. אבא הסריט ואימא צילמה, הדולפינים חמודים, משחקים עם המאמנים שלהם, עושים פעלולים, קופצים, מנשקים. אפילו שחו עם המאמנת והקפיצו אותה באוויר. בסוף הביאו ילדה קטנה שעשתה איתם הופעה ונתנה להם דגים לאכול.

היינו גם במעלית שיורדת שישים מטר מתחת למים לתוך אקווריום שבו ניתן לראות את הדולפינים וה"ממותות" (ככה אנחנו קראנו להם לא ידענו שקוראים להם בעברית "ניבתן") דרך חלונות, והצטלמנו כשהם עברו מאחורינו.

בין ההופעות טיילנו בדולפינריום, קנינו וופל בלגי עם שוקולד חם וקצפת, וצ'יפס מסולסל על שיפוד מתפוח אדמה שלם. קנינו גם כוסות עם קש מגניבות לנו ולנועם, וגם שתי כוסות ברד ארוכות ודקות עם קש שניתן למלא אותן שוב ביורו בכל דוכן. בשלב מסוים לפני ההופעה של ה"ממותות" התחיל להיות קר וקצת טפטף. שני מאמנים התחלקו לשתי קבוצות, למאמן שלוש "ממותות" ולמאמנת שתיים. הם חיקו את המאמנים ועשו פעלולים שונים: שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, מחיאות כפיים, גלגולים. לידם הושיבו כמה ילדים בספסל שכתוב עליו VIP, הילדים המסכנים קיבלו שפריצים של מים ישר מהפה של ה"ממותות". איכס.

המופע השלישי היה "הפיראטים" באמפי גדול יש תפאורה של עיירה ושל ספינת פירטים, המופע הוא עם אריות ים שהעלילה היא על שומרת הבנק ואריה ים חבר שלה, והבנק שלהם נשדד ע"י שני פירטים ואריה ים. המופע היה מצחיק ומבדר.

אחרי כל ההופעות יצאנו לרכב, בדרך החוצה קנינו צ'יפס ומילאנו את שתי כוסות הברד. אכלנו צהרים ברכב ארוחה שהבאנו איתנו, ונסענו לשייט עצמאי בסירת מנוע קטנה בחיטהורן.

תאמינו או לא אבל כל הדרך ירד גשם זלעפות עם ברד. תהינו האם כדאי להמשיך או לחזור, אבל אבא אמר שתוכניות לא משנים כי תמיד הגשם הוא זמני ומקומי, ולא רצה לוותר על החוויה של חיטהורן. בסופו של דבר הגענו לחניון ליד VVV ותהינו אם צריך לשלם, אחרי שהסתכלנו במכוניות סביב ולא ראינו תווי חנייה הבנו שלא. מכיוון שעדיין ירד גשם וסבתא ואימא פחדו משייט בספינה הקטנה, החלטנו לשנות קצת את התוכנית ולשוט בסירת תיירים מקורה. איך שהגענו לתעלה הראשית אימא מצאה סירה להשכרה כזו, שבה ישבו כבר כמה משפחות, והיא יוצאת עוד מספר דקות. נוהג בה בחור צעיר שמדבר גם באנגלית. קיבלנו קפה למבוגרים ופטל לילדים והתחלנו בשייט. שטנו בתעלות צרות בין כל הבתים של הכפר, בתים מדהימים ונוף נפלא. אבא הסריט את נטע והדר מאכילות את הברווזים בלחם שהבאנו מראש. שוב עלתה השאלה איך ההולנדים חיים עם חלונות כאלה גדולים ועם העובדה שכל עובר ושב יכול לראות מה מתנהל להם בבית, אחר כך הסירה יצאה לאגם הגדול ושטנו בו, המשיט סיפר שהאגם הוא לא טבעי, הוא נוצר כתוצאה מכך שהמקומיים חפרו את האדמה לחימום הבתים שלהם (אדמת כבול).

אחרי החוויה המדהימה בעיר חיטהורן עברנו בסופר שהיה ליד החנייה וקנינו כמה מצרכים שהיו חסרים, בערב הכנו ספגטי ברוטב עגבניות.

אחרי שחזרנו לכפר הנופש אימא ואבא הלכו לרופא בעיר הקרובה כדי לראות מה אפשר לעשות עם האוזן הדלקתית של אימא, אבא התקשר וקבע להם תור בשמונה ועשרים. הם יצאו ואנחנו כאן בינתיים, כותבות את הסיפור, אוכלות, התקלחנו, ואנחנו ממתינות שיחזרו, מקוות ממש שאימא תרגיש טוב.

אימא ואבא חזרו ! בשעה עשר וחצי, צוחקים. הם הגיעו לרופאה בזמן ויצאו בזמן, הרופאה נתנה לאימא אנטיביוטיקה, אבל ביציאה מהחניון היה אפשר לשלם רק באשראי, אבא הכניס את הכרטיס והוא נבלע ! איזה לחץ ! הם התקשרו באינטרקום וגברת נחמדה אמרה שהיא שולחת איש שירות שיגיע תוך חצי שעה.

ואכן אחרי חצי שעה בדיוק הגיע רכב שירות עם בחור צעיר (והחברה שלו לידו -; הפרענו להם כנראה). איך שהוא יצא מהרכב הוא לבש חולצה והכניס אותה למכנסיים, אימא כבר על קוצים ורצתה שיזדרז. הוא פתח את המכונה ושפך את הפח עם מיליון כרטיסי חנייה בפנים, אבא אימא והוא, חיטטו עד שמצאו את כרטיס האשראי שלנו בין כולם.

איזה סיום מצחיק ומלחיץ ליום מדהים.

הכנו ארוחת בוקר ויצאנו לדרך, נסענו על אוטוסטראדות ובדרך ראינו גשרים ומים ועוד גשרים ועוד מים. הגענו לאפטלינג בשעה עשר ועשרה וכבר היו מלא מכוניות. נכנסנו לקחנו מפה של הפארק ומיד התחלנו במתקנים.

קודם כל עלינו לבובאן, מזחלת הרים, יש בה 4 קטעים מפחידים, כולנו עלינו וקנינו בסוף את התמונה. משם עברנו לפטה מורגנה, נכנסים בסירה לעולם המזרח, סצנות של שווקים וחיים של ערבים, הכול בערבית ! מדהים ביופיו !

עכשיו עברנו לאבובים, שיר קיבלה שלושה שפריצים של מים ונטע היחידה שיצאה יבשה. מכיוון שידענו מראש איפה המצלמה, יצאה תמונה מדהימה כולנו עם הפנים אליה ומחייכים, ברור שקנינו ! המשכנו לטירת הרוחות, ממש מטופש, ישר יצאנו.

עכשיו חצינו את הפארק כדי לקחת כרטיסים להופעה המרכזית ממכונת הכרטיסים. הגענו בערך בשתים עשרה וחצי והיו עוד כרטיסים להופעה של אחת, אז לקחנו כרטיסים ועוד הספקנו קודם להיכנס לווילה וולטה, הבית המסתובב, כמו ספינת פירטים סגורה בתוך בית, אבל גם הבית עצמו מסתובב, פתאום רואים את התקרה מתחתינו ! קיבלנו סחרחורת ויצאנו להופעה.

ההופעה היא באמפי ענק ! שהתפאורה היא של עיר.

העלילה היא על ילדים שיוצאים להציל את החברה שלהם, הכול בהולנדית, ואפשר לקבל מכשיר עם אוזניות שמתרגם, אבל לא צריך להבין את השפה, הם כמעט לא מדברים. איך שהתחיל המופע נפתחה תיבה קטנה שהייתה על הקיר מעל הראש שלנו ויצא ממנה עורב שעף ישר מעלינו, איזו קפיצה שמנו ! ההופעה החלה עם רוכבים על סוסים ומוזיקה, פתאום נפתחה הבמה ויצא דרקון ענק עם חמישה ראשים שיורק אש, והם מנסים לכבות עם זרנוקי מים ולהציל את הנסיכה, הרשע נכנס לתוך בריכת המים ולאט לאט ירד ונעלם ! איזה אפקט ! המופע היה מדהים, קצר וקולע.

משם המשכנו לכיכר אנטון לקרוסלות, נטע והדר עשו כיסאות מעופפים, אחר כך אימא שיר נטע והדר עשו את קרוסלת הסירים.

נכנסו גם לקרנבל פסטיבל, משהו הזוי לגמרי, עולם של בובות כמו "נאדי פעמוני" יושבים בזוגות על כסא נוסע, והכול מרעיש ומנגן.

עכשיו הזמן לרכבת הרים נוספת, אימא שיר נטע והדר נכנסו לנשר, רכבת הרים בחושך ויצאו משם המומות, רואים את זה גם בתמונה שצילמה אותן.

המשכנו לכיוון סירת הפירטים ורכבת הרים במים, אבל אף אחת לא רצתה לעלות, אז הלכנו לפגודה - מגדל התצפית. איזה נוף, הכול מסביב יער, מאופק לאופק.

שיר נטע והדר קנו צמידים מעור שעליהם חרטו את השם באנגלית, סבתא ואימא ישבו בצד וחיכו, פתאום סבתא שומעת לידה בום ! היא ואימא קפצו. ליד הרגל של סבתא פירפר דג קטן שכנראה נפל מפה של שחף שעף מעליהן, חמישה סנטימטר והוא היה פוגע בול בראש של סבתא !

נטע והדר רצו לחזור למתקן הכסאות המעופפים אז חזרנו לכיכר אימא שיר נטע והדר עלו.

מכאן המשכנו לעולם הדימיון, המרכז של אפטלינג.

כל סיפורי האגדות: כיפה אדומה, עמי ותמי, רפונזל, עוץ לי גוץ לי, היפיפיה הנרדמת ועוד כל מיני אגדות שלא הכרנו. הכול בבתים ובתפאורה מהממים ושמורים יפה והכול עובד. הולכים בשביל שמתפתל ומתפתל עד לסופו, היינו כאן למעלה משעה ולא ראינו הכול.

כולנו רצינו לחזור לבובאן, אז חזרנו אליו שוב, הפעם היה תור ארוך וחיכינו 25 דקות, בכל המתקנים עד עכשיו חיכינו מקסימום 20 דקות ובחלק לא היה תור בכלל.

בשעה שבע התחלנו ללכת לכיוון מופע המזרקות שהחל רבע שעה אחר כך, מופע סיום יפה של מים ואש.

במשך כל היום אכלנו: סופגניות, נודלס, צ'ורוס, דונטס, צ'יפס. חוץ מזה ישבנו במסעדה ואבא הזמין סלמון עם ירקות וצ'יפס, סבתא ואימא סלט ועוגת תפוחים, אנחנו אכלנו מנת שניצל וצ'יפס.

יצאנו מהפארק אחרי מופע המזרקות וחזרנו לכפר הנופש בשעה עשר.

היום קמנו בשש, פשוט השתגענו, בשש וחצי כבר יצאנו לבורסת הפרחים, כולם אמרו שצריך להגיע מוקדם על מנת להספיק לראות משהו, כבר ברבע לשמונה הגענו וחנינו על הגג.

הלכנו על הבמה המוגבהת ונגשנו ישר לחדר העסקאות, ניסינו להבין מה קורה שם, הכול כל כך מהיר: עוברת עגלה, השעון מסתובב, בום ! מישהו קנה, וכך הלאה בקצב מהיר.

ראינו עשרות אלפי פרחים בעגלות, את רובם בכלל לא זיהינו, עשרות מלגזנים סוחבים את העגלות במה שנראה לנו כמו בלאגן שלם, אבל נראה שהם יודעים מה הם עושים. כל הפרחים נראים "סחורה א.א."

משם נסענו למוזיאון הרכבות באוטרכט. חנינו ליד המוזיאון ונכנסנו לבנין הכניסה שהיה פעם תחנת רכבת. ראינו את חדרי ההמתנה של מחלקה שלישית ושל המחלקה הראשונה, איזה הבדלים ! ראינו קטרים וקרונות מכל הסוגים והשנים. משם נכנסנו לחדר מוזר וחשוך, לא הבנו מה זה אבל ראינו תור ועמדנו. כשהגענו לתחילת התור הייתה דלת סגורה ולידה רמזור אדום, רק שהוא הופך ללבן מותר לפתוח את הדלת ולהיכנס, יש גם שלט בו כתוב שאסור להיכנס יותר מארבעה כל פעם, אז נכנסנו בשתי שלשות. מתיישבים ברכבת הרים קטנה שנוסעת בחושך, פתאום נתקלים בקיר והרכבת יורדת קומה למטה. לפתע רואים כמו רכבת באה ממול, הפנסים מתקרבים והיא צופרת, צרחנו, אבל מתברר שזה רק שני פנסים שהתקרבו, איזה פחד !

מרוב שנדלקנו על המתקן הזה עשינו אותו עוד פעם בסוף.

משם הלכנו למתקן שהוא מעלית זמן שלוקחת אותנו מאתיים שנה אחורנית לעיר של כורי פחם באנגליה, וראינו את תחנת הרכבת והרכבת הראשונה של הולנד. משם הלכנו להצגה על האוריינט אקספרס, השחקנית מציגה בהולנדית, אז רק ראינו את הקרונות המפוארים ואת המפה על הקיר שמראה את המסלול מלונדון דרך כל אירופה לטורקיה ומשם ללבנון, חיפה ולקהיר.

עכשיו יצאנו לחצר נכנסנו לעוד מתחם שבו עומדים בשלוש קבוצות על מספרים מאחד עד שש, כל ההסבר בהולנדית ולא הבנו כלום, עד שאחד האנשים תירגם לנו ואמר שמספרים אחד עד שלוש ינהגו בסימולטור של רכבת ומספרים ארבע עד שש יהיו הנוסעים. אחר הסברים ארוכים בהולנדית נכנסנו לסימולטור של קטר, יש שתי שורות של מושבים, בקדמית יושבים הנוהגים. היה מדהים, מרגישים כאילו נוסעים במהירות, הנופים שונים, כל הסימולטור זז ורועד, הכיסאות זזים, ויש רעש ותחושה של נסיעה אמיתית, נסענו בנוף של הולנד, בשלג, במערב הפרוע, בחלל, בסוף נגמרת המסילה ויש הרגשה שנופלים לתהום.

בקצה החצר של המוזיאון יש קרון, שבחוברת של המוזיאון כתוב משהו כמו "קרון מתקופה אפלה בעבר של הולנד" אבל אנחנו יודעים את האמת ! זה קרון שבו הנאצים הובילו יהודים למחנות הריכוז. נכנסנו לקרון וצמרמורת עברה בגופינו.

למרות שזה נראה כמו מוזיאון רק לבנים נהנינו מאוד !

אחרי המוזיאון נסענו למרכז העיר אוטרכט לחפש חנייה קרוב יותר לשאר האתרים, חיפשנו את P5 אבל במקומו מצאנו חפירה של בור, אז חנינו ב- P4 והלכנו ברגל למוזיאון תיבות הנגינה, ראינו בסיור המודרך כמה תיבות מנגינה יפות, ואפילו כסא מנגן. הכסא הוא כמו "פינת חשיבה" כשהילד מתנהג לא יפה, מושיבים אותו על הכסא, ואז הכסא מתחיל להשמיע מנגינה מרגיעה, אם הילד קם, הכסא מפסיק לנגן, וככה האימא יכולה להמשיך לעבוד בבית ולפקח על הילד בעזרת הכסא. הכנו גם כרטיס מחורר וניגנו אותו בתיבה קטנה בעצמנו.

יצאנו בחזרה למדרחוב, עכשיו היינו רעבים ועצרנו בקנטקי פרייד צ'יקן לאכול צהרים, כולנו נהנינו מהעוף והצ'יפס.

אחרי ארוחת הצהרים הלכנו לשוט, סבתא נשארה לחכות לנו ואנחנו שכרנו סירה כתומה עם מנוע חשמלי, מחברת Kanoverhuur Utrecht. בהתחלה יצא איתנו המדריך לכמה דקות לראות אם אבא יודע להשיט, כשהוא ראה איזה תותח אבא הוא שאל אם יש לו ניסיון קודם ! (בטח יש לו, בספינה באמבטיה !) בהתחלה שטנו בתעלה הישנה במקביל לבתי קפה שהיו על שפת התעלה, התעלה נמצאת במפלס נמוך מהכביש זה מדהים. בהמשך השייט הקפנו את כל מרכז העיר, במשך יותר שעה השטנו כולנו את הסירה, לפעמים קצת בזיגזג.

אחרי שיצאנו מהשייט ראינו שתי סירות שעל האחת די ג'י ועל השנייה להקה ששרה ומנגנת, המוזיקה נשמעת מהסירות בכל האזור, וברחוב למעלה כולם רוקדים ושותים בירה.

משם יצאנו קצת לשופינג, בדרך אכלנו צ'יפס "הכי טעים בהולנד" שאכן היה טעים מאוד, אימא ואבא לקחו עם רוטב בוטנים, אנחנו עם מיונז, כמה הם שמים !

עכשיו מיהרנו לחנות C&A שראינו בבוקר, הגענו רבע שעה לפני הסגירה ותוך עשר דקות יצאנו עם קניות ! אנחנו אלופות ! קנינו שלוש שמלות ושתי חולצות.

בדרך לחניון קנינו עוד חמש מנות רק של עוף ב-KFC לארוחת ערב.

נסענו הביתה במטרה לעשות כביסה ולישון מוקדם, אבל המזל שיחק לרעתנו. הגענו ולא היו מים חמים, אבא ואימא התקשרו באינטרקום שהיה ליד משרדי הקבלה ואנחנו שיחקנו בינתיים במועדון הילדים.

טכנאי הגיע לתקן, ואחרי שהלך שוב לא היו מים, קראנו לו שוב, ובינתיים אבא ואימא הלכו לעשות כביסה ומייבש במרכז הכפר.

הטכנאי חזר שוב מאוחר יותר והראה לנו איך לתקן את התקלה באופן זמני, והבטיח שעל הבוקר יתקנו תיקון קבוע (מה שאכן קרה שחזרנו למחרת).

בסוף הלכנו לישון מאוחר.

היום יצאנו בשמונה וחצי ונסענו לכיוון הסכר שחוצה את הים מליליסטאד לאנקהויזן, כאשר הגענו לסכר נדהמנו, 25 ק"מ של כביש שבנוי בתוך הים ואנחנו נוסעים עליו, כאילו חצו את הים לשניים.

לקראת הסוף עצרנו באקוודוקט. אקוודוקט הוא גשר של סירות, סירות עוברות מצד לצד של הים בגשר שהוא כמו תיבה ((LOCKמלאה במים ותחת הגשר עוברות מכוניות.

בדיוק שהגענו עברו סירות וראינו איך הן עוברות ואיך פותחים וסוגרים את הדלתות של הלוק. פה ישבנו גם לאכול ארוחת בוקר מול הנוף המשגע.

מכאן נסענו לשוק הגבינות באדם, חנינו ממש קרוב והלכנו ברגל, השעה כבר אחת עשרה והשוק בשיא הפעילות, פועלים מעמיסים גבינות על סירות ושטים איתן לשוק, שם פורקים את הגבינות, הסוחרים בודקים את הגבינות ואחרי שסוגרים עסקה לוחצים ידיים בצורה מוזרה: מכים יד ביד כמה פעמים.

ראינו את כל ההופעה, איך מעבירים גבינות לשקילה, כרכרה שמגיעה עם גבינות, רכב עתיק שמביא גבינות, וגם את הפועלים סוחבים את הגבינות על ערסל עץ מיוחד שאותו הם נושאים בזוגות, בעזרת רצועות על הצוואר, וגם הובילו ילדים קטנים על הערסל. טעמנו גבינות וכמובן גם קנינו.

מאדם נסענו לוולנדאם -; כפר דייגים לשעבר, שעכשיו כולו חנויות מזכרות ומסעדות. שוטטנו בטיילת בין כל חנויות המזכרות, וגם הצטלמנו למזכרת לבושים בבגדים הולנדיים.

אלפי אנשים אוכלים וקונים, וגם אנחנו. לצהריים אכלנו צ'יפס, דגים ושניצל וקנינו מזכרות לכווווווולם !

בדרך חזרה לכפר הנופש עצרנו בשתי חוות של גבינות וכפכפים, בשנייה בחורה נחמדה הסבירה לנו על התהליך של יצור הגבינה, ועל יצור הכפכפים -; היא הייתה ממש חמודה.

לכפר הנופש הגענו בשעה שש, אנחנו רוצים לנוח ולצאת בעוד שעה לארמון הט לו, הערב יש שם פסטיבל !

חזרנו מהגנים של ארמון הט לו, היה שם פסטיבל שאבא השיג לנו קופונים של 1+1, שקנה מאיזה הולנדי ששלח לו בדואר, וגם השיג באינטרנט קופונים של קפה ועוגייה חינם !

החנינו את הרכב בחניון של הארמון, כמובן ששוב בתשלום, והתחלנו ללכת עם ההמון, פתאום ראינו בנין יפה, סבתא שאלה מה זה הארמון ? לא משהו, אבא נזכר שהוא קרא שקודם עוברים את האורוות. ואכן אלו היו האורוות, הלוואי עלינו בית כמו האורוות האלה !

הגענו ישר להתחלת המצעד, הוא היה מהמם, תהלוכה של אומנים ולוליינים, שאחר כך עשו הופעות בכל פינות הגן. היה אקרובט על וילון שתלוי מהעץ, נושאי אפריון שעשו מופע "המלך נעלם", רוכבי אופניים שסחבו במה עליה רקדה בלרינה, מתופף עם שיירה של אווזים שהלכו אחריו (סבתא נקרעה מצחוק איך האווזים הולכים בשורה ולא יוצאים ממנה במשך שעתיים), אנשים מחופשים לצפרדעים שמנתרים על קביים קפיציות ומוציאים לשון ענקית ומלקקים את כולם, עוגה מהלכת שעשתה לסבתא ולנו "פופ" של קמח, זמרת אופרה ונגנית נבל.

אחר כך הלכנו לשתות קפה ועוגייה עם הקופון, עמדנו בתור כמו כל ההולנדים, שהגיע התור שלנו הראנו למוכרת את הקופונים, שש קפה ושש עוגיות חינם ! כמעט גמרנו להם את כל העוגיות, אלה שהיו בתור אחרינו לא הבינו מה קרה, גם שיגענו את המוכרת: איזה קפה יש לכם ? אפשר לקחת גם אייס קפה ? אז אנחנו רוצים ארבע קפוצ'ינו, תה, ואייס קפה, לא רגע... התחרטנו, שלוש קפוצ'ינו, אחד תה, ושני אייס קפה. אכלנו עוגיית שקדים טעימה עם סוכריית טופי כתומה באמצע. שיר נטע והדר הצטלמו כמו נסיכות.

המופע המרכזי עמד להתחיל וראינו שכולם תפסו כיסאות והולכים איתם לכל מקום, אז גם אנחנו נדבקנו לכיסא וזזנו איתו לכל מקום.

מופע הסיום החל קצת לפני עשר, מנוף ענק הרים לאוויר מבנה בצורת טבעת ענקית עטופה בבד שעליו הוקרנו תמונות, מהטבעת היו תלויים האופנים עם הבלרינות, באמצע הייתה תלויה זמרת האופרה, ומתחתיה לוליינית על טרפז. בסוף יצאו זיקוקים מכל הטבעת, איזה סיום !

לכפר הנופש חזרנו בערך בעשר וחצי, היה מדהים !

יצאנו לדרך לא לפני שעצרנו בסופר בכפר הנופש לקנות לחמניות טריות וקרואסונים.

נסענו לאמסטרדם וחנינו בחניון ZEEBURG II, אכלנו ארוחת בוקר, הלכנו לדלפק וקיבלנו חמישה כרטיסי נסיעה הלוך ושוב למרכז העיר (מכיוון שאנחנו שישה, קנינו כרטיס נוסף), עלינו על חשמלית מספר 26 שתוך עשר דקות (ארבע תחנות) הגיעה לתחנה מרכזית. חיפשנו מפת עיר הסתובבנו בכל התחנה המרכזית עד שראינו ש-VVV בעצם היה ליד התחנה שירדנו, קנינו מפת עיר קטנה מקופלת בתוך קופסה ממכונה אוטומטית.

התחלנו ללכת ברגל לכיכר דאם, אלפי אנשים הולכים ברחובות סביב, הדרך לדאם קצרה ובדרך ראינו חנות C&A (לא ידענו שעוד נגיע אליה בהמשך). השמיים מעוננים ובאוויר ריח של גשם.

הגענו למדאם טוסו ונכנסו בתור VIP, כי אבא קנה כרטיסים מראש בהנחה באינטרנט. את הקופונים המיותרים, שהיו לנו להנחה נתנו לישראלים שעמדו בתור. הכניסה למדאם טוסו הייתה קצת שונה ממה שאבא ואימא זכרו וסיפרו לנו, החלק המפחיד נעלם, הצטלמנו עם כל המפורסמים, וגם עם אנה פרנק, עשינו סרטון עם צ'רלי צ'פלין, הצטלמנו בפוזות כמו מייקל ג'קסון, ועם השמלה המתעופפת של מרלין מונרו.

יצאנו ממדאם טוסו לתוך טפטוף מעצבן של גשם, עברנו לצד השני של הכיכר ישר לתור הארוך של ארמון המלך, אבל היה שווה להמתין בתור, עלינו ישר לקומה הראשונה של הארמון, איזה פאר ! הכול שיש לבן ובכל חדר מיטה עם אפיריון ופינת ישיבה, אך, איזה חיים טובים יש למלך ! גם אנחנו רוצות !

מפה הלכנו שני מטר לבית הקפה COFFYCOMPANY, להפתעתנו הקופאי דיבר איתנו בעברית ואמר שאבא שלו ישראלי, דיברנו איתו קצת ולקחנו קפה במבינו קרמל, במבינו וניל, שלוש שוקו ושתי עוגות טעימות.

הגשם המשיך לטפטף ולהטריד, אז הלכנו ל-C&A (זה שראינו מקודם) רצינו לקנות להדר כובע. את הכובע קנינו בחנות מזכרות בדרך, בחנות של C&A השארנו 140 יורו על בגדים יפים בזיל הזול, שנים וחצי יורו לחולצה, ארבע וחצי יורו לג'ינס.

אחרי שהיה לנו חיוך על הפנים וגם הגשם הפסיק, לקחנו חשמלית לשוק אלברט קאופ, עדיין לא היינו רעבים אז התחלנו את מסע הקניות השני.

בשוק לא מצאנו כמעט כלום אבל נהנינו להסתובב בין הדוכנים, קנינו שוקולדים טעימים, סבתא קנתה גבינה, נטע כרגיל לא מצאה נעליים, אבל שיר מצאה את הסווטשירט שכל כך רצתה והייתה מאושרת.

עכשיו הגיע הרעב, בדיוק ראינו חנות פלאפל וישבנו לצהריים, 4 מנות פלאפל וצ'יפס אחד ענק עלו שלושים יורו, איזה מחיר יקר ! לפחות הצ'יפס היה מעולה.

אחרי השוק עמדנו בתחנת החשמלית ואת מי אנחנו רואים ? אורלי וגיא מתוכנית הבוקר של ערוץ 10 נוסעים על אופניים, סבתא צעקה לו שלום גיא ! והוא נפנף לנו לשלום.

לקחנו את החשמלית לתחנה המרכזית כדי לשכור לוקר ולשים בתוכו את כל הקניות לפני שנלך לאנה פרנק.

שיעור מספר שניים שלמדנו בטיול: להקשיב לאימא, במיוחד לאחר שאבא כמעט נטש את הלוקר פתוח עם כל הקניות בפנים, מתברר שצריך לשלם מראש, טוב שאימא שאלה.

הלכנו ברגל לבית אנה פרנק, הדר כל הזמן חששה כי שמעה שבאמסטרדם יש סמים, ופחדה שכולם מסביבה מסוממים, בדרך עוד הספקנו להיכנס לראות את הבניין המרשים של מאגנה פלאזה.

הגענו לבית אנה פרנק בשש וחצי והיו לנו הזמנות לשעה שבע, אז הסתובבנו קצת בסביבה. מזל שאבא הזמין כרטיסים מראש, התור היה לאורך יותר משני רחובות ! גם כאן פגשנו מפורסמת, ראינו את עינת ארליך עם קבוצת ילדים.

בשבע בדיוק נכנסנו, עברנו בכל החדרים שבהם גרה המשפחה של אנה פרנק וכל אלו שהתחבאו איתם, היינו בדיוק במקום בו היא התחבאה שנתיים, נגענו בקיר של החדר שלה, וראינו את התמונות שהדביקה על הקיר.

החוויה השאירה עלינו רושם רב.

חזרנו ברגל לתחנה המרכזית, אספנו את הקניות מהלוקר ולקחנו חשמלית בחזרה לחנייה, אף אחד לא בדק לנו את הכרטיסים של החשמלית, שילמנו שמונה יורו במכונה אוטומטית וחזרנו לכפר הנופש.

מחר בבוקר עוברים לבלגיה.

קמנו בבוקר בשמונה ארזנו צ'יק צ'אק את המזוודות, סידרנו את המצעים והמגבות בערימה בסלון, פינינו זבל מכל הפחים, עשינו כלים, ותוך כדי טיאטאנו את הבית שלוש פעמים, צריך להשאיר מסודר !

בקבלה רק לקחו את המפתח ואמרו להתראות, סומכים עלינו שהשארנו את הכול כמו שכתוב בדף ההוראות.

יצאנו בדרך הארוכה לבלגיה, לאט לאט התחלפו הנופים, והפכו להרריים, עצרנו במפגש שלוש הגבולות (גרמניה, הולנד, בלגיה) ויצאנו לטייל באזור.

בהתחלה הצטלמו ליד עמוד שחשבנו שהוא הסימן, התברר שזה סתם עמוד זיכרון, לידו שיר מצאה את העמוד האמיתי, הצטלמנו שאנחנו נמצאים בשלוש המדינות בו זמנית , גם אבא מצא שיטה להיות בשלוש מדינת בו זמנית.

עלינו למגדל התצפית במעלית, איזה גובה, בערך חמישים מטר. מלמעלה הייתה תצפית נוף מדהימה ב-360 מעלות ולפי השלטים ניתן לראות את שלוש המדינות.

מרפסת התצפית עליה עמדנו הייתה עשויה מרשת ברזל ורואים את כל הגובה מתחת לרגליים, ממש מפחיד !

ירדנו והלכנו לאכול צהריים במסעדה נהדרת, רק שישבנו קצת בשמש וכל רגע הזזנו את השולחנות לצל, עשינו הרבה רעש וכולם הסתכלו עלינו. אכלנו שני סלטים, ספגטי, ואבא אכל דג, וכמובן אכלנו צ'יפס.

יצאנו מהתצפית, עברנו את הגבול לבלגיה (רק שלט שאומר ברוכים הבאים לבלגיה באמצע שום מקום), ונסענו לעיר שנקראת ספא.

בעיר ספא המציאו את ה...............ספא !

הדרך הייתה מדהימה ביופיה, באחד הכפרים היו שיפוצים בכביש ומחסום והיינו צריכים לעקוף, ה-GPS לקח אותנו בדרך לא דרך עם נוף כפרי פראי, אנחנו לא בטוחות, שאי פעם הפרות כאן, ראו מכונית.

הדרך התארכה לה והגענו לספא רק בשעה שלוש.

כרגיל הספא מדוגם, חדרי הלבשה, לוקרים, שעון שיוצא מהדלת של הלוקר ואפשר לשלם איתו במזנון, ואפילו מכונה אוטומטית לממכר בגדי ים ומגבות. לספא אסור להיכנס אפילו לא עם כפכפים, רק עם מגבת. בכניסה לבריכות יש מקלחת ועוברים דרך בריכת רגליים, כדי שאפילו כפות הרגליים יהיו נקיות.

עברנו מבריכה לבריכה, מג'קוזי לג'קוזי, ממפל למפל.

אחרי הספא יצאנו לדרך לכפר הנופש דורבאי (בצרפתית אומרים דורבווי), הדרך שוב מדהימה, כפרית, מאוד שונה מהולנד, נוסעים בכביש ראשי שעובר דרך אמצע הכפר, כל בתי הכפר בנויים אבן אפורה, כל הבתים מדהימים, בנויים בסגנון עתיק אבל חדשים.

עצרנו בדרך בסופר CARREFOUR להצטייד במצרכים לימים הבאים, איזה סופר ענק, ואיזה עושר של מוצרי חלב, מיליון סוגים של גבינות וחמאות, שוקולדים, מעדנים, עוגות בקירור בכל הצורות והצבעים, משום מה רק החלב לא היה במקרר, אבא שאל באנגלית כמה אנשים, איפה יש חלב ? גם MILK הם בקושי מבינים, כולם יודעים רק צרפתית, בסוף מישהי הבינה אותו, הוא מצא חלב במדף של שתייה, החלב כאן לא עמיד אבל הוא לא במקרר, מוזר. מכיוון שאבא אמר זה המקום לקנות שוקולדים ואין על שוקולד בלגי, כולנו נכנסו לטירוף, קנינו שוקולדים לכוווווולם !

הגענו סוף סוף לדורבאי לכפר נופש Résidence Durbuy, בקבלה החתימו את אבא על מלא טפסים, לקחו פיקדון בכרטיס האשראי של מאה יורו, נתנו לו טופס למלא בו את המונים של החשמל (כאן משלמים על החשמל שצורכים) ואת כל המצעים והמגבות לבית בשקיות נייר. סבתא נקרעה מצחוק איזה מן כפר נופש ? בהולנד שמו את המצעים והמגבות בבית ורק סידרנו אותם, פה צריך גם לקחת מהקבלה? מה עוד ירצו ?

המשכנו בכביש הפנימי (צר וחד סטרי) של כפר הנופש לדירה שלנו, איזה בית מדהים, אנחנו בקומה העליונה של בתים עם ארבע דירות בגדלים שונים, לכל אחד כניסה נפרדת, לדירה שלנו סלון ענק עם שתי פינות ישיבה, מטבח גדול עם מיקרו שהוא גם תנור, כיריים חשמליות ומקרר גדול, פינת אוכל, שלושה חדרי שינה גדולים, חדר אמבטיה עם שני כיורים ואמבטיית ג'קוזי, שירותים נפרדים, ועוד חדר אמבטיה עם מקלחת ושירותים, בכל חדר אמבטיה יש הסקה שניתן ליבש עליה את המגבות, אנחנו שמנו לייבוש את בגדי הים מהספא. כל הבית כאן על חשמל בניגוד להולנד, ההסקות והכיריים, וכל מנורה כמו פרוז'קטור (כנראה שבגלל זה החשמל בתשלום !)

היום יום שישי, סבתא ושיר החלו בהכנת ארוחת ערב שבת, לטקס, צ'יפס, בטטה מטוגנת, סלט ירקות, סלט תירס וטונה עם מיונז, חצילים מטוגנים. קנינו גם בגטים ותהיה ארוחה דליקטס. לקינוח קנינו טירמיסו, קרם ברולה, פחזניות, וופל בלגי.

נטע והדר בינתיים עשו לנו הפתעה וסידרו את כל המצעים בחדרים, כל הכבוד !

עכשיו נשב לארוחת ערב, מחר יום טיול בבלגיה.

אחרי ארוחת הערב, שיר נטע והדר לקחו את מסרטת הווידאו ועשו סרט הסברה על הדירה, הדירה כל כך מדהימה חבל שאנחנו ישנים כאן רק שני לילות.

סוף הטיול מתקרב וכולנו עייפים בקושי קמנו בבוקר, יצאנו רק ברבע לעשר, נסענו נסיעה קצרה של עשר דקות לפארק הפסלים בדורבאי.

כל הפסלים בפארק מעוצבים משיח צפוף ובצורות שונות: אישה באמבטיה, אישה שמנה על כיסא שיזוף, טווסים, פיל, חתולים, סוסים קופצים מעל משוכה, תנינים, וכל מיני צורות מעוצבות, בפארק ישבנו גם לאכול את ארוחת הבוקר.

מפארק הפסלים נסענו למערת הנטיפים האן סור לס, הדרך שוב מדהימה, עברנו בכפרים קטנים שכאילו יצאו מגלויה, הבתים בנויים מאבן אפורה או לבנים אדומות ובשילוב עץ. הדרך עצמה עוברת לפעמים בתוך יער והעצים סוגרים עלינו גם מלמעלה. ראינו גם את מכוניות המירוץ שאמורות להשתתף מחר במירוץ שיש באיזור ושלצערו הרב של אבא נחמיץ אותו.

הגענו למערה בדיוק בשעה שתים עשרה, וישר עלינו ברכבת. לפני הנסיעה עלתה צלמת, שמה לנו תוכי על הכתף וצילמה אותנו בזוגות, כולנו נבהלנו כאילו זה עטלף או נשר.

הרכבת יצאה לדרכה, ואנחנו נשארנו לעמוד ! לא הבנו מה קרה, התברר שיש שתי רכבות צמודות, אנחנו ישבנו בשנייה שיצאה שניות אחרי הראשונה, הרכבת נראית ישנה מאוד ומרעישה ומסריחה מדלק שרוף, ממש רכבת בת מאה.

הגענו לפתח המערה וקיבלנו מדריך שזה השבוע הראשון שלו בהדרכה, הוא היה מאוד נחמד ודיבר אנגלית ברורה וטובה.

המערה יפה מאוד, עלינו וירדנו 450 מדרגות והלכו שני קילומטרים במשך שעה וחצי בערך. ראינו זקיפים ונטיפים בכל הצורות והגדלים, כאן היה מותר להסריט ולצלם בלי פלאש, בניגוד לכל מערה אחרת שהיינו בה. באחד הקטעים הייתה השתקפות של הנטיפים מהתקרה בנהר שעובר בתוך המערה, איזו תמונה מדהימה! לקראת הסיום היה מופע אורקולי יפה, וביציאה המדריך השמיע לנו קול של תותח, שהיו פעם משמיעים לפני הכניסה למנהרה להבריח את העטלפים, עכשיו הוא נזכר לספר לנו ?!

יצאנו מהמערה והלכנו בחזרה לכיוון העיר, התיישבנו במסעדה ואכלנו פיצה (הראשונה שלנו בטיול, בהולנד לא אכלנו פיצה) ספגטי ארבע גבינות שכולם התלהבו ממנו, סלטים, ואבא אכל המבורגר דג.

חזרנו לרכב ונסענו לדינאנט, בכניסה לעיר עברנו דרך סלע שחצוב בהר בדיוק ברוחב האוטו.

לקח לנו קצת זמן למצוא חנייה, העיר עמוסה במבקרים, במיוחד אחרי שאבא חשב שהגשר הקרוב על המפה חוצה את הנהר, רק שהתברר שזו האוטוסטראדה שעוברת גבוה מעל העיר.

יצאנו ברגל מהחנייה לכיוון המבצר, בדרך נטע הספיקה לקנות נעליים, עלינו למבצר ברכבל, הרכבל עולה בזווית חדה למעלה ומתחתינו ראינו את המדרגות התלולות שניתן לעלות בהן למבצר.

במבצר ראינו את פסטיבל פסלי החול של דיסני (אחרי שנכנסו במסלול מיוחד שיש בו שלט אין כניסה, כדי להטעות את מי שלא שילם לראות את פסלי החול) הפסלים הם מכל הסרטים המצוירים, האגדות והסרטים של דיסני.

ירדנו בחזרה לעיר ברכבל והתחלנו לטייל בעיר, על הגשר הצטלמנו עם הסקסופונים, ממציא הסקסופון נולד כאן בעיר, ראינו גם שני משוגעים קופצים מהגשר לנהר שזורם למטה.

יצאנו מדינאנט בחזרה לדורבאי, רצינו לטייל גם בה, חנינו שוב בחניון של פארק הפסלים ועשינו סיבוב בעיר, אכלנו גלידה אוסטרלית טעימה ! שיחקנו במכונות שמוציאות פרסים ומתנות וכמובן לא הצלחנו להוציא.

כל העיר היא שניים וחצי רחובות, רק בתי קפה ומסעדות, וכולם מלאים עד אפס מקום, מאיפה באו כולם ?

לא ישבנו לאכול, רק קנינו וופל בלגי על מקל, וחזרנו לדירה לאכול ארוחת ערב.

מחר היום האחרון לטיול.

התחזית להיום היא גשם, ולכן לא מיהרנו לצאת, ארזנו את כל המזוודות, משום מה נהיו לנו אחת עשרה מזוודות, למרות שבאנו רק עם תשע.

שוב קיפלנו מצעים ומגבות, בדקנו את שעוני החשמל ורשמנו את המונים, החזרנו את המגבות והמצעים מקופלים למשרד הקבלה, והבחורה אמרה שביום שני יבואו לבדוק שהכול בסדר, וגם את המונים, ויחייבו אותנו בכרטיס האשראי רק על מה שצרכנו. מאמינים להם.

יצאנו לליאז' לשוק יום ראשון, חנינו בחניון מקורה במרכז העיר ויצאנו ברגל, כל העיר סגורה, רק כמה מסעדות פתוחות.

הגענו לשוק, איזה גודל, שלושה ק"מ של שוק על הכביש הראשי ליד הנהר, פשוט סגרו את שני הנתיבים של הכביש באמצע העיר והקימו שתי שדרות של דוכנים !

הלכנו לאורך השוק, הגשם החל לרדת, קנינו מטריה והוצאנו את המטריה שקנינו באמסטרדם ולא השתמשנו בה, התחלקנו לשתי שלשות מתחת למטריות, והמשכנו לטייל, סבתא קנתה מתנות אחרונות, שיר קנתה שתי זוגות נעליים, הדר מצאה נעליים, נטע קנתה שרוואל, הבנות כולן קנו צמידים, טבעות וארנקים.

בסביבות אחת עזבנו את השוק ונסענו למסעדת פיצה האט שהייתה בדרך לשדה התעופה.

נכנסנו למסעדה והתיישבנו, חיכינו למלצרית ומשום מה כולם הסתכלו עלינו, לא הבנו מה קורה, אבא קם למלצרית שלא ידעה מילה באנגלית רק בצרפתית ובסימני ידיים הסביר לה שאנחנו רוצים ארבע ארוחות של פיצה, סלט וקינוח, בסופו של דבר היא הבינה. אבא גם הזמין שש שתייה (כאן זה מילוי חוזר חינם), ולא מצא את הברזים של השתייה, עד שבאה המלצרית והדגימה לו איך מוזגים. את הסלט לוקחים מבר סלטים שניתן למלא פעם אחת, אז העמסנו.

אכלנו ארבע פיצות מדהימות, אנחנו אוהבים את הפיצות העבות של פיצה האט.

מהקינוח הכי התלהבנו, בחרנו מוס שוקולד, גלידת קוקוס ולימונצ'לו, ושתי גלידות "פיצוץ". לגלידה מקבלים קערה קטנה ריקה והולכים למכונת גלידה, מפעילים אותה לבד ולוקחים כמה שרוצים (או כמה שנכנס בקערה), אחר כך הולכים לפינת התוספות ומעמיסים, סירופים, שברי עוגיות, וסוכריות שוקולד.

סיימנו את הארוחה ונסענו לשדה התעופה, בדרך עדיין טפטף גשם, הגענו לשדה, אבא החזיר את המפתחות של הרכב לכספת בדלפק ההשכרה, וחיכינו לטיסה.

בדלפק הצ'ק אין ביקשנו שוב את שורת "יציאת החירום" כדי שלאבא יהיה מקום לרגליים, הפעם לא הזמנו מראש, אבל לא הייתה בעיה, השורה הייתה פנויה, וקיבלנו גם את הכיסאות בשורה שלפניה, הפעם היינו חכמים יותר ובדקנו את מספרי השורות.

עלינו לדיוטי פרי, הדיוטי פרי הוא חנות אחת קטנה וכמה מכונות שתייה. כל שדה התעופה ריק, רק הטיסה שלנו יוצאת עכשיו, השדה קטן מאוד וביום עמוס ממריאות ונוחתות כאן בקושי עשרים טיסות.

עברנו את ביקורת הדרכונים וישבנו באולם ההמתנה, פתאום ברמקול הודעה בצרפתית: !@#$%^&* כהן.......מרים @#$%^&*. נשמנו לרווחה, אנחנו כהן אבל אין לנו מרים.

הזמן עובר עוד מעט שבע, הטיסה אמורה הייתה להמריא כבר בשש ועשרים מה קורה ? פתאום ראינו שרק עכשיו מעמיסים את המזוודות למטוס, וזיהינו חלק מהמזוודות שלנו.

סוף סוף התחילו להעלות נוסעים למטוס, הדייל לוקח לנו את הכרטיסים ופתאום פניו מאירות באושר, הוא אומר "כהן מרים" ומצביע על סבתא. מה פתאום ? אנחנו נבהלים, לא כהן ולא מרים. מתברר שהדייל בצ'ק אין פישל, במקום את השם של סבתא הוא רשם מישהי אחרת בשם כהן מרים על הכרטיס שלה. אין לנו מושג מה קרה, כנראה שכהן מרים האמיתית באה לצ'ק אין ואמרו לה, מה ? כבר עלית למטוס ! איזה קטעים, כשאימא בדקה את הכרטיסים בצ'ק אין היא בדקה את המושבים, לא עלה בדעתה לבדוק גם את השמות !

משהו שלישי שלמדנו בטיול: לבדוק בכרטיסי הטיסה גם שמות וגם מושבים !

הטיסה יצאה סוף סוף כשכולנו עליה (לגבי כהן מרים אנחנו לא בטוחים).

המטוס נחת בחצות, אבא יצא ישר לביקורת דרכונים ולהביא את האוטו שלנו מהחנייה לטווח ארוך, ואנחנו חיכינו למזוודות, איזה בלגאן היה, שדה התעופה היה מפוצץ. בחגורת המזוודות שלידה חיכינו למזוודות שלנו, יצאו קודם מזוודות של טיסה שהגיעה אחרינו, אבל הן הסתובבו בלי דורש, מכיוון שהאנשים מהטיסה עדיין לא הגיעו, לבסוף הגיעו המזוודות שלנו, נשמנו לרווחה, כל הקניות והמתנות הגיעו בשלום. יצאנו לאבא שחיכה לנו בחוץ כבר זמן רב, ונסענו הביתה לירושלים, לבית הגענו בשעה שתיים וחצי.

חזרנו עייפים אך מרוצים ! מאוד !