את הטיול ערכנו בשנה שעברה ואנו מפרסמים אותו כעת לקראת האביב העונה המקבילה לטיול שערכנו. בחרנו להתמקד בפלופונז ולעבור בחצי האי לאורכו ולרוחבו כיוון שאנו מתעניינים בהיסטוריה וזאת בהמשך לקורס באוניברסיטה על התרבות המינואית והמיקנית מצד אחד ובשרידי התרבות העות'מאנית מהצד השני. עדויות לשתי תקופות אלה ניתן למצוא בשפע בפלופונז בצירוף נוף מדהים ואוכל מצויין.
בהכנת המסלול ובהזמנת הרכב נעזרנו בבצלאל שרייבר שמתמצא היטב בפלופונז וביוון בכלל (טלפון למעוניינים 0505674042). יצאהט לדרך באמצע אפריל שעדיין אינה עונת התיירות ממש אם כי מזג האוויר האיר לנו פנים. כיוון שזו לא הייתה עונה בוערת הזמנו מקומות רק בשלושה מקומות (אתונה, אראכובה ונאפפליו וכל השאר מצאנו במקום ובקלות רבה. גם מבחינת אוכל היה קל: ארוחת בוקר במלונות, צהרים ולפעמים גם ערב בשטח (יש מלא סופרמרקטים עם שפע גבינות, זיתים ירקות ועוד – אנחנו צמחונים).
את טיולנו התחלנו בשלושה ימי טיול גדושים ארוכים ומלאים באתונה לפי ספרים שהיו בידינו. לא נפרט לגבי הסיורים בעיר אבל כמה הערות חשובות:
- היו לנו שני ספרים באנגלית של לונלי פלאנט ובעברית מסדרת העולם. האחרון התגלה לפחות בכל הנוגע לאתרים ולטיולים כמפורט וטוב יותר והסתמכנו עליו יותר.
- הטיסה באגיאן הייתה יקרה יותר אבל משתלמת מאוד. בהלוך נחתנו באתונה בשבע וחצי בבוקר היינו בעיר ברבע לתשע (האוטובוס X95 היה מהיר ומצויין), ובתשע ורבע כבר בחוץ אחרי המלון נכונים ליום טיולים. הטיסה חזרה בעשרה לחצות אפשרה לנו יום טיולים שלם קודם.
- יש כרטיס משולב לכמה אתרים באתונה במחיר של 30 יורו שלא תמיד מציעים אותו ומי שמגיע חדש לעיר גם לא יודע אם זה ישתלם לו אבל למי שמתכוון לעבור בכל התחנות החשובות רצוי וכדאי (הכניסה לכל אתר 12 יורו לאדם ולאקרופוליס 20 יורו ואנחנו "חסכנו" כי ב-18 אפריל זה יום המוזיאונים והכל פתוח חינם.
- למי שמתעניין בעתיקות כמונו רצוי לא לסייר בשני אתרים כבדים ביום אחד (למשל אקרופוליס ואגורה) למרות הקרבה.
- אתונה זה הרבה מאוד ברגל והרבה עליות אבל ככה מכירים את העיר מלמטה וכבר אחרי יומיים למדנו ל"לשחות" לפחות באזורים סביב המלון (מונאסטריקי, פלאקה, אנאפיוטיקה) ביום וגם בלילה (חוויה נהדרת והיו מקומות שעברנו כמה פעמים בדרך וכל פעם גילינו דבר חדש).
- כמה מקומות "מעניינים" ולא בדיוק במסלול: הגבעות מדרום לאקרופוליס – הרבה הליכה אבל שווה: פילופאפוס הגבוהה ממנה רואים חלק גדול מאתונה, פניקס ערש הדמוקרטיה באתונה ומה שעל פי המסורת שימש כלאו של סוקרטס. ובקרבת המוזיאון הלאומי האזור מתחת לגבעת סטרפי לכיוון כיכר אומוניה: פלאטיה אקסארכיון, אזור חמוד עם הרבה בתי קפה ואווירה סטודנטיאלית (לגבעת סטרפי עצמה עלינו אבל אין מה לראות).
את הטיול לפלופונז התחלנו למעשה רק ב-19 אפריל, קיבלנו את המכונית ששכרנו מהארץ ויצאנו לכיוון צפון מערב מתוך כוונה להיכנס לפלופונז מגשר ריו (המעבר המערבי יותר לא בדרך המקובלת של חציית תעלת קורינטוס). את כל הדרך עשינו בעזרת מפה של 1:150000 שקנינו והייתה לעזר רב (לא השתמשנו בוויז). תחנתנו הראשונה בתבי הייתה מאכזבת מאוד המוזיאון ומתחם העתיקות היה סגור (כבר הרבה זמן, אם כי אמרו שיפתח בתחילת יוני 2016, אשרי המאמין). ביקרנו במנזר אוסיוס לוקאס ומשם ישר לדלפי לשם הגענו בסביבות חמש. מסתבר שהאתר והמוזיאון אינם פועלים באותן שעות. הספקנו את האתר עוד באותו ערב (פתוח עד שמונה והמוזיאון נסגר בשלוש), חזרנו לאראכובה (כפר יפה ומנומנם) לשינה (Guesthouse Doma), מומלץ פשוט ויפה אם כי אין שלט גדול בכביש ולא מדברים אנגלית).
בבקר למחרת חזרנו לדלפי קודם למתחם מרמריה (ללא תשלום) ואחר כך למוזיאון ומשם לכיוון מפרץ קורינטוס ולעיירות גלקסידי, נאפפאקטוס (קרב לפנטו, עלינו עד למבצר אבל הוא היה סגור אבל הנוף עוצר נשימה) ומשם בהחלטה של רגע למסולוני אחד ממרכזי המרד היווני, קברו כביכול של הלורד ביירון עם גן מלא פסלים לזכר טבח שערכו העות'מאנים ביוונים ולציון הסיוע החיצוני שקיבלו האחרונים). בגלל השעה המאוחרת חזרנו לאנדיריו ולנו במלון היחיד שמצאנו מתחת לגשר כשמולנו חונות בלילה המעבורות לפלופונז מתוך רעיון לצאת במעבורת הראשונה בבוקר (החלטה טובה כי להגיע לריו בצד השני בערב ולמצוא מקום לינה לא פשוט).
עם שחר יצאנו במעבורת לריו זול ויפה עם מבט מדהים על הגשר. משם לכיוון טירת חלאמוצי (קצת התברברנו בדרך אבל הנוף מדהים הן בדרך והן מהטירה) ומשם דרך פירגוס לאולימפיה לשם הגענו בשעות אחר הצהרים המוקדמות. הספקנו באותו יום את האתר עם האיצטדיון המדהים ואת המוזיאון ולנו במלון הרקולס (מלון קטן חביב עם אירוח מלבב ומסתבר שמנהלו הוא ספורטאי לשעבר שבעצמו נשא את הלפיד באולימפיאדת 92').
בבוקר למחרת אחרי ארוחת בוקר יצאנו לכיוון אנדריצנה (חובה לעצור ולהינות מהשוק המסורתי ומקפה) ומשם למקדש בסאה שעדיין חבוי מתחת לאוהל ענק ומשם בגלישה לכיוון הים (ביררנו קודם וארמון נסטור סגור עד להודעה חדשה וחבל אז דילגנו עליו). הגענו לפילוס ועוד קודם לכניסה לעיר הגענו לאזור וידוקליה מצפון לה אזור של לגונות ומפרצים יפיפיים עם מבצר פרנקו-ונציאני. העיר עצמה יפיפיה ושם התרחש קרב נבארינו עלינו למבצר ניאוקסטרו שבתוכו מבנים רבים לרבות המצודה ומסגדים לשעבר ונוף מרהיב. מפילוס נסענו למתוני (העין הוונציאנית הראשונה שחלשה על נתיבי הספנות בין הים האדריאטי לבין יוון גופא לרבות נתיב עולי הרגל לא"י, עיירה די זנוחה ושוממת שעונת התיירות נדמה שלא התחילה בה) שם החלטנו לעצור ללינה ועד שהשמש שקעה הספקנו לסייר במבצר הוונציאני עם נגיעות פרנקיות ועות'מאניות (שהיה סגור) ולהקיפו עד קרוב לאי המבוצר בורצי.
בבוקר יצאנו לכיוון קורוני עוד עיירת חוף המשקיפה מזרחה (העין הוונציאנית השנייה), וטיפסנו למרומי המבצר הוונציאני וסיירנו בתוכו. עיר יפיפיה עם נופים מדהימים ככל שעולים לגובה עם בנייה מסורתית ישנה. מקורוני הצפננו לכיוון קלמטה וקצת לפניה פנינו לכיוון מסנה אליה הגענו בסביבות הצהרים. השארנו את המכונית במרכז העיירה מה שהצריך אחר כך הליכה מרובה אותה ניתן לחסוך אם מחנים את המכונית בכניסה לאתר. הלכנו קודם לשער ארקדיה הנמצא מחוץ לאתר עצמו ואחר כך לאתר שלהתרשמותנו לא מתויר במיוחד וחבל כי יש הרבה מה לראות כשגולת הכותרת היא איצטדיון שמור מאוד. ממסנה נסענו לקלמטה, עיר גדולה ורועשת עם מעט אתרים השווים ביקור ולאור זאת החלטנו לא ללון בה אלא להיכנס כבר לאזור המאני וללון בקרדמילי, שם מצאנו פנסיון נחמד מאוד עם ציוד לבישול ויחס נפלא (Skardamoula's Garden).
בבוקר יצאנו מקרדמילי דרומה לתוככי המאני עברנו דרך כמה עיירות חוף ציוריות סטופה ואיוס ניקולאוס ומשם לאיטילו ובזבזנו די הרבה זמן להגיע למבצר קלפה כדי לגלות שאין שם הרבה מה לראות. דרומית לאיטילו משתרע המאני הפנימי אזור מדכא מעט, נטול צמחיה וקודר. מזג האוויר השתנה והפך סוער כשהדרמנו ממערות פירגוס דירו ומהחוף המוצלל (על אראופולי דילגנו ואולי לא בצדק, אבל בדרך קנינו קרמיקה האיכותית ביותר שראינו בפלופונז). לא הגענו בסופו של דבר לנקודה הדרומית ביותר כף טנארו אבל קרוב מאוד דרך ירולימנאס וואתיה למרמארי (אזור די נטוש ומבודד למרות שמישהו טרח לבנות של מלון שאולי מתאכלס בקיץ) ומשם עלינו דרך לייה (בצד המזרחי של חצי האי) לגיתיו. הכבישים באזור הררייים מאוד קשים לנהיגה ובצרוף מזג האוויר הסוער (מה שמסביר למה היוונים לא אהבו לשוט סביב הכף הזה והעדיפו לגרור את אוניותיהם שישה ק"מ לעבר המערבי של מפרץ קורינתוס כדי לשוט לאיטליה) ודלילות היישובים שווה לחשוב פעמיים על הירידה לקצה הדרומי של חצי האי המאני. גיתיו נתגלתה כפנינה של ממש לחוף הים של המפרץ הלאקוני וכף מאלס ממול. בעיר עצמה אין הרבה אתרים למעט האי מרתוניסי אליו ניתן להגיע במכונית או ברגל אבל יש כאן נוף מהמם ופיצוי על אפרוריות המאני.
בבוקר יצאנו אחרי שצפינו מחדר המלון הפונה לים בזריחה מהממת - שאנו הישראלים הרגילים שהשמש שוקעת מערבה לים לא רגילים בכך – לכיוון מונמבאסיה. החלטנו גם כאן להקיף כמעט את כל חצי האי והגענו בדרום עד ניאפולי וליד האי אלאפוניסוס ומשם חצינו צפון מזרחה למונמבסיה אותה קשה להחמיץ מרחוק, וההתפעמות גדלה ככל שמתקרבים. העיר היא למעשה מבצר גדול דו מפלסי, הבנוי על אי שניתק מהיבשת ומחובר אליו כיום בכביש, מלאה בסימטאות צרות, כנסיות וקתדרלות כשהדרך הטובה ביותר להכירו היא בשוטטות ללא מטרה כשהנוף המהמם מלווה אתכם לאורך כל הדרך. הניסיון לטפס לפסגה ולראות את כנסיית איה סופיה לא צלח כי האזור העליון סגור אבל הדרך יפה. החלטנו ללון במבצר עצמו ולקחנו חדר עם מרפסת במלון ביזנטינו – השקעה קצת יקרה אבל שווה בגלל הנוף וארוחת הבוקר הנהדרת. בלילה סעדנו במסעדת Matoula במרפסת המשקיפה לים - אוכל מצויין ונוף יפה.
ממונמבסיה יצאנו בבוקר לכיוון מיסטראס אתר ענק מבחינת שטח עם עיר עילית (אותה ראינו ראשונה) ועיר תחתית, המשתרעת על צלע הר והיא דוגמה לעיר ביזנטית עם כנסיות עתיקות, ציורי קיר, ארמון קיסר המצוי בשיפוץ ועוד הרבה פנינות חמד. המסלול לא קל ויש להקדיש לאתר לפחות חצי יום אם לא רוצים להזדרז מדי ולהחמיץ. ממיסטראס מרחק קצר לספרטי שאין בה הרבה מה לראות מלבד שרידי מקדש ותיאטרון, שקשה לזהות את תקופת זהרם, אבל השם עושה את שלו. בספארטי לנו המלון לקוניה בלב העיר.
בבוקר יצאנו מספרטי צפונה לכיוון העיר טריפולי (בדרך דילגנו על עתיקות טגאה) ומשם לכיוון ארגוס. עיר צפופה שהגענו אליה ביום שוק ונתקענו בה לא מעט זמן גם בחיפוש אחר העתיקות והתיאטרון הרומי שהשילוט אליו היה לקוי. בצהרים יצאנו לכיוון נאפפליו בה שהינו שלושה לילות בפנסיון אלני מומלץ יפה ומקסים ורצוי לבקש חדר בקומה העליונה עם נוף לים – חוויה ייחודית כשבעלת הפנסיון גברת אלני היא תופעה בפני עצמה (עצה – הנסיעה בעיר העתיקה במכונית בעייתית ואינה מומלצת ולכן יש כביש טבעת לאורך החוף המקיף אותה מסביב ובו יש חניונים בהם ניתן לחנות ולהגיע לתוך העיר ולמלונות בטווחי הליכה. בסופי שבוע העיר מתמלאת יוונים הבאים לנופש וקשה למצוא חניה גם בחניונים). כיוון שבאזור יש מספר רב של אתרים ועמדנו בפתחו של חג הפסחא שבו סגורים חלק מהאתרים תכננו את הטיול כך שנראה את כולם בלי תקלה לפי הסדר הבא (לידיעה - הגענו לנאפפליו ביום רביעי בערב, יום חמישי היה יום רגיל, יום שישי הקדוש שלפני הפסחא האתרים פתוחים מ-12 עד 17 בלבד וביום שבת ערב הפסחא מ-8 ועד 15 בלבד ביום ראשון של הפסחא הכל סגור ובשני ימי הפסחא הנותרים האתרים פתוחים כרגיל וכך זה חוזר על עצמו מדי שנה):
- בדרך מארגוס לנאפפליו נסענו למיקנה שוב אתר גדול המורכב משניים ומחייב כמה שעות של ביקור. מדובר במתחם ארמונות מבוצר מהתקופה המיקנית 1100-1700 לפנה"ס שננטש מסיבה לא ברורה ונחשף רק במאה ה-19. גולת הכותרת היא כמובן החומות המסיביות שרידי הארמונות והקברים המיקניים (קברי פירים וקברי תולוס עגולים) במתחם עצמו ובאתר נוסף מחוצה לו (בית האצר של אטראוס ששמו מופיע בזיקה לסיפור טרויה של הומרוס). משם הגענו ללינה בנאפפליו ועוד הספקנו לשוטט מעט בעיר.
- למחרת (חמישי) נסענו לקורינתוס שרידי עיר עתיקה מהתקופה הניאוליטית ושימשה גם עיר נמל שהגיעה לפריחה בעיקר בתקופה הרומית ובה שרידים של מקדש אפולו ומבנים רבים נוספים שנחשפו. מרחק כמה ק"מ נמצא האקרוקורינתוס מבצר ענק השולט על כל המפרץ ובו שרידים ביזנטיים, ונציאניים ועות'מאניים, יש טיפוס והליכה אבל הנוף מפצה. חזרנו לנאפפליו בערב שוב טיילנו בעיר היפה שהיא עיר תיירות הומה גם בתקופה בה היינו.
- למחרת (שישי הקדוש) הקדשנו את הבוקר לסיור מקיף בעיר עצמה ויש הרבה מה לראות לרבות מסגדים ומזרקות עות'מאניים, אי שהוא מצודה – הבורצי, ומצודה וונציאנית ואחר כך עות'מאנית בשם אקרונאפפליה. ב-12 כשנפתחו האתרים נסענו דרך מנזר איה מוני, בקרבת העיר (רצינו לראות תפילת פסחא), לעתיקות טירינס (4 ק"מ מהעיר) שם נחשפו חומות ענק מיקניות שנבנו עפ"י האגדה ע"י קיקלופים ענקיים ושרידי מבנים שונים. בתום הביקור הקצר (שעה) חזרנו לנאפפליו ועלינו לפלמידי מצודה ונציאנית ענקית (ולמעשה מתחם של שבעה מבצרים) המשקיפה על כל האזור והנמל והמפרצים מסביב. שוב יש טיפוס והליכה אבל הנוף מפצה. בערב הלכנו לראות את תפילות יום שישי הקדוש של האורתודוקסים המבכים בערב זה את מותו של ישו ועורכים לו מסע הלוויה סמלי ברחבי העיר בליווי המונים – מרשים מאוד.
למחרת שבת נסענו בבוקר לאפידאורוס מתחם מקודש ומרכז רפואה ודת שגולת הכותרת היא התיאטרון המדהים והענק שמשמש גם בימינו להופעות ומצטיין באקוסטיקה מדהימה (ניתן לשמוע גם בשורות הרחוקות קול מטבע הנופלת על הבמה או שריקה של אדם העומד במרכזה). משם שמנו פעמינו לאזור ערוץ לוסיוס כיוון שבפסחא האתרים סגורים ורצינו לחוות טבע וגם את הפסחא כפי שהוא נחוג בכפרים. מטרתנו הייתה העיירה דימיצאנה והזמנו מקום בקרבתה. בערב הלכנו לראות שוב את התפילה המרכזית בחצות ולמחרת (ראשון) טיילנו באזור ובעיירות מסביב אנדריצנה ואחרות. כולם היו בחופשה יושבים במסעדות ואוכלים בשר חזיר המסתובב על שיפוד. הנוף מרהיב כרוך בהליכה ברגל אבל מדהים (מנזרים הבנויים בקירות הערוץ).
ביום האחרון לטיול (שני) יצאנו בבוקר לכיוון אתונה. בדרך עצרנו בנמאה, אתר המפורסם בזכות שלושת העמודים הדוריים במקדש זאוס הבולטים למרחוק ובמרחק כמה מאות מטרים שרידי איצטדיון הלניסטי אליו מובילה תעלה מקורה. האתר שוכן סמוך לאוטוסטראדה המובילה לאתונה עלינו עליה וירדנו בפניה ללוטראקי. עצרנו בקרבת הכביש הישן העובר מעל תעלת קורינתוס וחצינו ברגל מעל הגשר (מראה מדהים), משם לעתיקות איסתמיה (אפשר לוותר). כיוון שהיה לנו זמן (טיסה בחצות) נסענו לכיוון לוטראקי ואזור ההראון של פראכורה ואגם ווליאמני – נוף החולש על כל מפרץ קורינתוס ומקום מצוין לארוחה טובה לסיום הטיול.
