הקיץ באתונה עלול להיות חם מאשר בארץ, ואתרי התיירות צפופים. חגי תשרי הם זמן טוב לנסוע, אבל 700$ לכרטיס לכל אחד מבני המשפחה נשמע לנו הרבה. חיפוש באינטרנט הניב כרטיסים בכ- 250$ לראש, לאמצע נובמבר. סידור עם בית הספר של הילדים לפיו יפסידו 3 ימי לימודים אך יקבלו היסטוריה דרך הרגליים, וקדימה נוסעים.
משפחות עם 3 ילדים מופלות לרעה בבתי מלון כיוון שהן נזקקות לשני חדרים או לסוויטה, ואנו נוהגים לשכור דירות לחופשות עירוניות. כיום ניתן לשכור דירות דרך מתווך כמו AirBNB, אצלו מפקידים מראש את התשלום בכרטיס אשראי, ואשר משלם לבעלי הדירה רק לאחר שהגענו והדירה מצאה חן בעינינו. את הדירה ששכרנו מצאנו דרך אתר HouseTrip, בעלות כ- 190$ ללילה. הוסיפו על כך שליחת אחד הילדים מדי בוקר לקנות דברי מאפה טריים ומהבילים, ומדי פעם הכנת ארוחת ערב במטבח הדירה במצרכים שנקנו אצל הירקן ובעל המכולת המקומיים, והנה לכם עסקה טובה בהרבה מזו של מלון. המוניות משדה התעופה ואליו שייכות למכרים של מפעילי הדירה – התשלום בסך 38 יורו מסוכם מראש בלי "הפתעות לתיירים", ונהג המונית המתגורר בסמוך נכנס יום קודם לוודא את השעה.
האזורים שהומלץ לנו לחפש בהם מקום לינה היו באזור שבין פלאקה לסינטגמה. גם אזור קולונאקי נחשב טוב, ומאזור אומוניה הומלץ לנו להתרחק מסיבות ביטחון אישי. הדירה שמצאנו היתה באנפיוטיקה, "כפר יווני" קטן מעל פלאקה על דופן גבעת האקרופוליס, ונהנתה מגג קטן שנשקף ממנו מראה מרהיב.
הערה נוספת לגבי ביטחון אישי – הכל יחסי. נהג המונית שלנו היה מודאג מהפיגועים שהיו אז בירושלים, חמי היה מודאג מהמהומות באתונה, חבר מקומי אמר לנו שב- 17 לנובמבר בכל שנה יש הפגנות לציון סילוק הדיקטטורה הצבאית שנמשכות כה ימים (אבל השנה לא היו). כמה ימים אחרי שעזבנו הושבת שדה התעופה ע"י איגוד העובדים. נהגו בהיגיון – אם אתם רואים הפגנה, עזבו את המקום לפני שהעסק מתלהט. מרכז העיר מלא שוטרים ומצלמות אבטחה, אם אתם בשעות היום ברחוב בו יש אנשים נוספים וחנויות פתוחות, אתם אמורים להרגיש בטוחים. אזור אומוניה מהווה מוקד לפעילות פלילית ואינו נעים גם ביום, בפלאקה הסתובבנו ללא חשש גם מאוחר בערב.
אמצע/סוף נובמבר עלולים להיות קרים, ועם סיכוי של כ- 30% לגשם. מבחינתנו זה 70% סיכוי לשמיים בהירים, לכל היותר נעשה סיבוב מוזיאונים ביום גשום, וטמפרטורה של 15 מעלות ביום היא סיבה למסיבה ולאוורור הסוודרים.
העיר מקסימה, האנשים חמים, האוכל טוב, האתרים הארכיאולוגיים והמוזיאונים מרשימים. למועדונים לא הלכנו, מאחר והיה מדובר בטיול עם ילדים.
מוזיאונים – מוזיאון האקרופוליס החדש שוכן בבנין מרשים ומורגש בו היטב חסרונם של "פסלי אלגין" המפארים כיום את המוזיאון הבריטי ואשר ממשלת יוון תובעת לקבל אותם בחזרה. המוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה מרשים מאוד אם כי גדול ומבולגן, ראו את מסכת הזהב המיוחסת למלך אגממנון ממש מול הכניסה, את "מנגנון אנטיקיתרה" שהוא מעין מחשב אסטרונומי מכני, ואת פסל פוסיידון העומד להשליך את הצלצל שלו. מוזיאון בנאקי קטן ויפה, המוזיאון הקיקלאדי נפלא גם לילדים, כל קומה בגודל המתאים למוטת הסבלנות שלהם.
אתרי עתיקות – האקרופוליס מרשים מאוד, ונמצא כעת בתנופת שיפוצים. במידה פחותה הגבעות סביבו כמו גבעת פניקס, הכרטיס לאקרופוליס תקף ל- 4 ימים לאתרים נוספים ובהם האגורה שהיתה מרשימה מאוד (בנין האגורה המשוחזר, מקדש הפייסטוס אשר עדיין עומד על תילו, כנסיה ביזנטית קטנה וגן ארכיאולוגי), ומקדש זאוס שהסתפקנו בלראות מבחוץ. שימו לב כי אי אפשר להיכנס פעמים לאותו אתר. עוד באקרופוליס, יש מסלול רגלי המקיף אותו בערך בחצי הגובה ומספק תצפיות מרשימות על העיר, ופינות לא מוכרות של הגבעה ואתריה.
ילדים עד גיל 18 נכנסים חינם לכל מקום, סטודנטים בחצי מחיר.
שוק הפשפשים במונסטיראקי מאכזב, חלקו מין שוק רמלה-לוד כזה, חנויות החפצים הישנים ("עתיקות") מועטות, וגם השוק של יום ראשון האמור להיות שוק ססגוני עם דוכני רחוב, אינו מרשים. במקום חנויות מזכרות לתיירים אשר נאות ופחות צפופות מהן אפשר למצוא גם בפלאקה.
כנסיות ביזנטיות קטנות ומקסימות ובהן פנאיה גורגיפיקוס, יפות לביקור אך אינן "מוזיאון" – הן פעילות ומשמשות את האוכלוסייה המקומית. נהגו בכבוד אם אתם נקלעים לתפילה, וחזרו בשעה אחרת.
כיכר סינטגמה מהווה מוקד להפגנות, אך עיקר פרסומה בא לה ממשמר הכבוד בן שני החיילים השומר על אנדרטת החייל האלמוני מתחת לבנין הפרלמנט שמעבר לכביש. החבר'ה הציוריים עם החצאיות והפונפונים על הנעליים, הם חיילי יחידת עילית בכושר גופני של רקדני בלט, נסו אתם לצעוד כמותם ותבינו. ביום ראשון ב- 11 בבוקר נערך טקס החלפת משמרות למצלמות התיירים. הטיפ שלנו הוא להגיע רבע שעה קודם לרחוב Leoforos Vasilissis Sofias פינת Attikou, לראות אותם יוצאים מהקסרקטין וצועדים ברחוב ברוב תרועה והמולה, כאשר תיירים עם מצלמות הולכים אחריהם. הגנים הלאומיים הסמוכים יפים להליכה בדרך מפה לשם, ולמנוחה.
מרכז העיר קטן יחסית, ומי שבכושר סביר יכול לעשות את הטיול כולו ברגל.
תיירים מיטיבי לכת נוהגים לטפס על גבעת ליקאביטוס ברגל. על הפסגה כנסיה על שם אליהו הנביא, ומסעדה שהיא כנראה יקרה וכנראה שאפשר דרכה לעלות ולרדת ברכבל (אך התחנה התחתונה שלו היתה במקום שלא רלוונטי למסלול שעשינו). הטיפוס והירידה, דרך חורש עם צמחיה ים תיכונית, היווה אתנחתא ממסלול המוזיאונים והאתרים הארכיאולוגיים, איתגר במידה את שרירי הרגליים, ועייף כהוגן את הילדים.
