לגלות את אמריקה פרק א'
שמי עדו ואני בן 24. לאחר שירות צבאי ארוך החלטתי לעזוב הכל ולנסוע לטייל בארצות הברית, בניגוד לרוב בני גילי שמעדיפים את המזרח או את דרום אמריקה. בתחילה חששתי קצת להגיע למקום שאינו ידוע כמוקד משיכה לתרמילאים אך בדיעבד עשיתי את הבחירה הטובה ביותר.
לאחר שהשגתי ויזה והתארגנתי על כמה דולרים יצאתי לדרך. ללא כל תכנונים או הכנות נחתתי בניו יורק ומשם ''נפלתי'' על בת דודה של אימי שגרה בפרבר מבוסס של ניו יורק שנמצא בלונג איילנד.
מבוהל ואבוד כתבתי לחבריי בפייסבוק אם יש מישהו שנמצא בניו יורק שיכול לארח לי לחברה. חבר מהצבא ענה לי הוא נמצא כבר כמה חודשים בניו יורק אצל דודים שהביאו לו רכב מסוג פורד מוסטנג והוא בדיוק מתכנן לצאת לראווד טריפ של חודש ולסיים בלוס אנג'לס. טו גוד טו בי טרו.. לאחר הצטיידנו באוהל ,שקש''ים ,מזרנים ובמפה ענקית ומפורטת שקיבלתי מתנה מהדודה יצאנו לדרך!
עקב תקציב נמוך ויצר הרפתקני הוחלט פה אחד שאיננו הולכים לשלם על לינה כל סוג שהיא לאורך כל הדרך, התחייבות שעמדנו בה למעט לילה אחד בודד ואפל אי שם בקנזס.
לאחר כ4 שעות נסיעה וביקור ארוך בוול מארט (גן עדן למטיילים דלי תקציב) הגענו לבוסטון כבמרקע מתנגן השיר המפורסם מהסרט השתולים. שוטטנו קצת ברחובותיה של העיר שמלאים באתרים הסטורים מימי מלחמת העצמאות של ארצות הברית וסיימנו את הסיור בנמל על העיר. בערב יצאנו לסיבוב ברים שבהם מנגנות להקות מקומיות. לאחר לאחר ששתינו קצת נקלענו לתחרות אגרוף שמתקיימת אחת לשנה באזור של הברים בה מתחרים סטודנטים חובבנים. בלילה התארחנו בביתו של בן דודי שלומד בקולג'. בוסטון היא עיר יפה נקייה ומטופחת מאד ומזכירה עיר בירה אירופאית. העיר יקרה מאד ומלאה תיירים אך עדיין התרבות המקומית באה רבות לידי ביטוי. בעיר רכבת תחתית משוכללת וקל מאד להתמצות בה. ביום שלמחר נסענו לאוניברסיטת הרוורד שרק מללכת שם הרגשתי חכם יותר. האוניברסיטה ממוקמת באיזור חדשני וצעיר ושווה לצאת לשם בערב.
מבוסטון במשכנו צפונה לורמונט. בין רגע מהעיר הסואנת הגענו ל''קנטרי סייד'' גבעות ירוקות ובתוליות שבינהן חוות רבות. לאחר כמה שעות נסיעה הגענו למפעל של בן אנד ג'ריס. לא יכולנו לעמוד בפיתוי וישר קנינו איזה גלון של גלידות מסוגים שונים מעשה שהתברר כטעות גדולה לאחר כמוט הטעימות שמקבלים בסיור קיבלנו הרעלת גלידה. עד סוף הטיול לא נגעתי בשום גלידה. במפעל ישנו בית קברות עם מצבות שעליהם חרוטים שמות הטעמים שכבר לא בני החיים-לדוגמה צמר גפן מתוק עם גרעיני אבטיח 2003-2007 ז''ל. תמצית לתרבות האמריקאית תרבות הקיטש והפנאי שמאדירה אוכל, ספורט, וטלוויזיה. מהמפעל המשכו לברלינגטון- בירת ורמונט היתה ידועה בעבר כמוקד משיכה להיפים ומוזיקאים ומשמשת כעיירת סקי בחודשים החורף. ביקרנו באגם שמפיין ששורץ בסטודנטיות חטובות מהקולג' הסמוך ומשם המשכנו לצ'רצ' סטרית הרחוב הראשי שבו נגני רחוב רבים המעידים על עברה המעושן של העיר. ברלינגטון עודנה עיר תוססת וצעירה ומומלצת מאד לביקור. בערב התארחנו אצל גיל, סטודנט מקומי בן להורים ישראלים שמצאנו דרך הקאוצ'סרפינג. בערב יצאנו לשתות עם גיל וחבריו, כולם סטודנטים יהודים שחברים בארגון הילל ומתכננים בבוא היום לבוא ארצה. מברלינגטון המשכנו להרי האדירונדקס- רכס הרים בצפון מדינת ניו יורק שאינו מוכר כל כך לתייר הזר הממוצע אך ללא ספק היפה ביותר לפי דעתם של המקומיים. מהעיירה לייק פלאסיד( עיירת חורף שמשמשת כבירת ספורט החורף של מזרח ארה''ב) יצאנו לטרק בן יומיים. בארצות הברית צריך אישור מיוחד על מנת לישון בתוך השמורות. לאחר תדריך קצר מהפקחית החמודה קיבלנו חבית פלסטיק שבה התבקשנו לשים את האוכל בכדי למנוע מדובים להריח ולהתקרב. כמו ישראלי ממוצע די זרקנו על ההוראות ובאמצע הלילה זכינו להשכמה מדובה שחורה וגור צעיר (השילוב המסוכן ביותר) שחטפו לי את התיק מבין הידיים וזללו את כל תכולתו. ברגעים אילו כאשר שני דובים עמדו במרחק של מטר ממני חיי חלפו מול עיני וחשבתי כמה מטומטם אני שלא הקשבתי להוראות הפקחית. חשוב לי לציין שדובים הם סכנה ממשית וכל שנה מטיילים רבים מוצאים את מותם בנסיבות דומות לאילו אז פשוט חייבים להיזהר! לאחר שקיבלתי את חיי במתנה קמנו בבוקר וטיפסנו את הר סילבר ממנו משתקף מראה מדהים של כל השמורה.
