טיול אם ובת (18) לניו יורק וושינגטון חלק 2

21/7 את הבוקר מתחילים בHIGH LINE בביקור בחלקו החדש בין רחוב 30 לרחוב 16.

האמת היה קצת מאכזב מבחינתי, אהבתי יותר את הקטע הישן בו ביקרתי בפעמים הקודמות. אבל התפעלתי מהפיתוח של האזור והבתים הצמודים לאורך הפארק.

לאחר מכן ירדנו כמובן לצ'לסי מרקט. בכניסה יש יריד אומנים נחמד ובפנים כמובן מסעדות ובתי קפה מסוגים שונים. אכלנו מרק מעולה ויצאנו להמשיך ולשוטט.

ביציאה מהשוק ממשיכים לשוק הבא של ירקות טריים ביוניון סקוור, בתי קונה דבר אחד בלבד.... עגבניה גדולה ואדומה...כל כך מתגעגעת לסלט ירקות... יושבת על ספסל בככר ומתענגת על כל ביס....

אח"ממשיכות במסע קניות בחנויות בהיקף הככר...

ומשם לCENTURY21 , הרבה קניות לא ביצענו שם, אולי בגלל עייפת קניות..???

בקומת מרתף מצאנו כמה דברים לבית ולמתנות ותיק מתקפל...לקניות???

כשסיימנו כל שרצינו זה לאכול, להתקלח ולישון...הרבה קילומטרים שרפנו ביום זה...

22/7 קמות בבוקר עם החלטה להתחיל דווקא בקניות בשדרה החמישית. גילינו שהחנויות נפתחות רק בשעה 10..עד אז עשינו סיור חלונות ראווה..

המטרה העיקרית הייתה חנות UNIQLO לקניית מעילים (אלו שמקפלים לתוך שקית קטנה), ואיזה כייף שהמידות לא קטנות כמו ביפן ויצאנו עם כמה בכל מיני צבעים...

עוד קצת שדרה חמישית וחזרה למלון לפריקת הקניות...

לוקחות את שובר ההזמנה לביקור בבנק הפדרלי , ביקור שבכדי להשיג מקום הייתי צריכה לקום ולעשות את ההזמנה בשעה 5:00 בבוקר. ניתן להזמין כרטיסים רק 30 יום מראש ותוך מספר שעות הכרטיסים נגמרים (הכניסה חינם)...

בדרך לתחתית נזכרתי שצריך תעודה ממשלתית מזהה ואנחנו חוזרות למלון להוציא דרכונים מהכסת ורצות חזרה לתחנת התחתית..ואז במהלך הנסיעה בתחתית פתאום שמתי לב שעל השובר יש שם.. ולקחתי עמי רק שובר אחד על שם בתי ובעצם את שלי השארתי במלון, אבל יש לי את אישור ההזמנה של האינרנט שהזמנתי שני מקומות ואני מקווה לטוב...כי כבר אין זמן לחזור שוב..

בפתח הבנק עומד לו שוטר גדול , חביב אבל מסביר שאם אין שובר נוסף עם השם לא ניתן להיכנס... שולח אותנו לפדקס לנסות להיכנס לדאר האלקטרוני ולהדפיס את השובר, מסביר שיש לנו עוד כרבע שעה ואנחנו יכולות להספיק, אנחנו כמעט מוותרות על הביקור ואז מחליטות לנסות, מצלצלות לארץ מבקשות מהבעל למצוא את השוברים במחשב ושישלח לדאר האלקטרוני של הבת...רצות במספר רחובות , מוצאות את פדקס, מוצאות מחשב פנוי ואז...אז מסתבר שצריך להעביר כרטיס אשראי.. ואז מגלות שלא עובר כרטיס אשראי ישראלי .. ואז למזלנו הטוב במחשב ליד יושבת יהודיה אמריקאית טובה שעובדת על המחשב ומנדבת אותו עבורנו להדפסת השובר...

רצות חזרה ומספיקות להגיע בשנייה האחרונה... סיור נחמד שבסופו יורדים למרתפי הזהב...הבעיה שאם עובדים במקום, כמו במקרה שלנו אז רואים רק קטע קטן ולזמן מאד קצר... בקיצור נחמד אבל לא "חובה".

משם המשכנו ,לאחר ארוחה קלה,לסיור נוסף שהוזמן מראש , סיור במוזיאון בית הדירות.

מוזיאון המספר את סיפורם של המהגרים לניו יורק בסוף המאה ה 19. ישנם כמה סיורים לבחירה, אנחנו בחרנו לעשות את הסיור בדירה המשוחזרת של המשפחה היהודית שעסקה בתפירה. היה מרתק. שווה ביותר.

משם החלטנו לעלות על התחתית כדי להגיע לרח' 60 כדי לצאת ברכבל לאי רוזוולד, לא לצורך סיור באי אלה לתצפית בלבד, למרות שסיפרו לנו שנחמד לטייל שם בפארק המקומי. לצערנו עלינו על הקו הירוק בשעות אחר הצהרים המאוחרות וגילינו שהצפיפות בלתי נסבלת בשעות אלו, אבל כבר היינו עליו.

התצפית מהרכבל נחמדה אבל לא מדהימה..

עברנו לאי יצאנו מהרכבל ועלינו עליו מהצד השני...

חזרנו לתחתית (הקו הירוק), למרות הצפיפות כי רצינו לבדוק את חנות הטארגאט הנמצאת ברחוב 116 בהארלם... מי נוסע לשכונה זו אחרי 19:00??? אחרי מספר דקות, רצינו לחזור לתחתית אבל החלטנו שעוד לא חושך ושאין סיבה לחזור... אז הלכנו מרחק מאד גדול כי מסתבר שהתחתית היא אמנם ברחוב 117 אבל צריך לחצות הרבה מאד שד' בדרך...גילינו חנות מאד בינונית ללא שום דבר לספר עליו בבית, קנינו רק שוקולדים וכד' ואז שוב כל הדרך חזרה... עם שקיות ובהליכה מהירה...

את ארוחת הערב אכלנו במסעדה Ben Ash הנמצאת ליד המלון ברחוב 55 פינת השדרה השביעית, זו מסעדה שבמהלך הטיול אכלנו בה מספר פעמים ובכל הפעמיים מאד נהנו מהאוכל, למרות שהמסעדה מקבלת על החלון רק את הציון B. המנה שאכלנו יותר מפעם אחת , היתה מרק עוף, עם חתיכות עוף , איטריות וכדור גדול מאד של קנידלה... גם הפיצה וגם הפסטה היו טעימים. המקום קצת מיושן, הכוסות מפלסטיק אבל לנו היה טעים ונעים..

חוזרות למלון לארוז מזוודה קטנה, מחר יוצאות לטיול מאורגן לוושינגטון, פנסילבניה ופילדלפיה...

בשלבי התכנון של הטיול החלטנו שמכיוון שזו לא פעם ראשונה בניו יורק, נצא לטיול יומיים לוושינגטון והסביבה, אבל לא בא לי לנהוג או להתאמץ יומיים לשמוע אנגלית אז החלטנו שיהיה זה טיול מאורגן בעברית. בחנתי את האופציות השונות של הטיולים בעברית והחלטתי (לא יודעת למה), על הטיול של להגיע רחוק.

ביום המיועד (23/7)התייצבנו בשעה היעודה בטיימס סקוור, כמעט עלינו בטעות על אוטובוס של חברה אחרת...

המטיילים היו מורכבים ממשפחות ומזוגות שחלקם זה היה טיול המשך לטיול בניגרה.

שמנו פעמנו לכיוון וושינגטון עם עצירות התרעננות , חיוניות, בדרך קיבלנו הסברים על הדרך ועל מה שמצפה בהמשך. מוזיאון התעופה, גבעת הקפיטול, מוזאון השואה (בית דניאל בלבד), האנדרטאות ואז יציאה ללינה בפנסילבניה.

מכיוון שהבנו שבמוזיאון השואה הביקור מאד קצר אז החלטנו לוותר על מוזיאון התעופה לטובת מוזיאון השואה שמאד מעניין אותנו באופן אישי. לידיעה כללית רצוי להזמין כרטיסים כי הכניסה לפי שעות. אנחנו ביקשנו ,למען האמת , היו איתנו עוד 3 מהקבוצה והאמא שם הייתה אסרטיבית מאד, והצליחה לסדר לנו כניסה מידית, אני בטח הייתי עצובה והולכת....

לאחר ביקור זה , במוזיאון המרשים, חזרנו וחברנו ליתר הקבוצה להמשך היום, היה חם בטירוף, בכל ירידה מהאוטובוס חיסלנו בקבוק מים.... בעיקרון כמובן שניתן להיות בעיר הזו מספר ימים אבל ביקרנו באתרי ה"חובה". מאמינה שעוד נשוב לביקור אמיתי.

דרך אגב, האם ידעתם שהפסל שביצע את פסל לינקולן , עשה פורטרט אישי שלו בפסל?

תסתכלו על השיער בתמונת התקריב של הראש. 

מסתבר שבגלל שלא נתנו לו לרשום או לחתום, הוא התחכם ועשה זאת. רק לאחר מותו של הפסל הבינו זאת כשמצאו את הסקיצות...

בסיום היום שמנו פעמנו למלון בגטסבורג (על מנת להתקרב לטיול של יום המחרת),למלון מרשת מלונות COUNTRY, רשת שכנראה מתמחה במלונות ליד אואטלאטים , וגם כאן היה אחד וכולם מיד שמו פעמיהם לנצל את השעה האחרונה שהיה פתוח, על מנת לערוך עוד קניות....

קיבלנו חדר גדול ומרווח, וגם ארוחת הבוקר הייתה סבירה לחלוטין (בהתייחס לארוחות הבוקר האמריקאיות)

דרך אגב יש מלון מרשת זו גם ליד הג'רסי גרדן...

24/7 לאחר שנת לילה מעולה וארוחת בוקר סבירה, המשכנו ליום נוסף, שחלקו היה בסדר (לא יותר) וחלקו מפוספס (לטעמי).

התחלנו את הבוקר במפעל הרשי, סיור קצר ב"רכבת" עם הסברים, "סיור" יותר ארוך בחנות...

עוברים ליד פארק השעשועים וכל הנוער נכנס לדיכאון שלא לקחו אותו לשם.....

ממשיכים לביקור בחבל לנקסטר בכפרי האיימיש, עוצרים בשוק אחד ומבקרים בחצר של משפחה, מקבלים הסבר מבעל הבית , משאירים טיפ וממשיכים.

נסיעה לפילדלפיה, רואים את האנדרטה לזכרו של יוני נתניהו, רואים את פעמון החרות מבעד לחלון, כי יש תור גדול בכניסה ואף אחד לא רוצה לחכות.. וזהו!! זהו הפיספוס הגדול של הטיול, רשמתי בפני שלפילדלפיה חייבים לחזור לפחות ליומיים.

בקיצור, אם תמצאו טיול שהוא יומיים רק וושינגטון או רק יומיים רק פילדלפיה זה עדיף, שניהם ביחד בלתי אפשרי.

בגדול האוטובוס,הנהג, המדריך והאנשים היו בסדר גמור. 

הטיול עלה (אם זכרוני לא מטעה אותי) 235$ לאדם וקיבלנו את התמורה הראויה, אי אפשר לעשות יותר ביומיים טיול....

חוזרות בערב לניו יורק, מלאות אנרגיה, אז מה עושים? יורדות לטיימס סקוור ונכנסות לארוחת ערב מאוחרת בהר רוק קפה, וכייף, בשעות המאוחרות מלא אבל אין תור...

25/7 את הבוקר מתחילים בשיחת טלפון מעט היסטרית אל סוכנת הנסיעות, מה יהיה מחר בערב? צריך לחזור עם הירדנים והם עדין לא טסים לארץ... הסוכנת מנסה להרגיע ולברר, אבל לא מקבלת תשובות וצריך לחכות ליום הטיסה, אולי הטיסות יחודשו...אז מחליטות לשים את זה בתא אחורי של הראש ולהמשיך להנות מהטיול ומה שיהיה יהיה...(והיה!)

מחליטות לשמוע בעצת טובה ויוצאים לכיוון הקוליסטר שנמצא בצפון מנהטן. הולכים כברת דרך ברגל לאוטובוס מספר 4. כשהוא סוף סוף מגיע מתיישבים באוטובוס , קופאים מקור המזגן ונוסעים..ונוסעים.. ונוסעים ו...אחרי שעה כשעדין לא הגענו,הבת נשברת ומבקשת לוותר, והטיול הזה הוא שלה אז ויתרנו, ירדנו בתחנה הקרובה והתחלנו לחזור רגלית עד שהגענו לתחנת תחתית וחזרנו למרכז האי... אז יש לי איפה להתחיל בפעם הבאה... המסקנה שלי מהרפתקה זו שעדיף למרחקים גדולים לנסוע בתחתית..

מטיילות קצת ברגל והולכות לכיוון פיר 83 ממנו יוצאת הספינה המהירה The BEAST . אמורות לפגוש במקום ידיד של בתי המגיע לבקרה במיוחד ממרילנד, יש עוד קצת זמן אז לאחר האכזבה שלי הבוקר, הנערה מוכנה שנלך לראות גן משחקים המעניין אותי הנמצא לא רחוק ברחוב 42 בין השדרה ה11 לשדרה ה12. אז אם אתם בסביבה עם ילדים זה נחמד מאד. מתקן המשחקים הוא בעצם פסל מעניין שתוכנן ובוצע על ידי אותו האומן שיש לו פסלי מתכת מעניינים בבאטרי פארק.

משם הספינה מאד קרובה בין רחוב 42 לרחוב 43 על גדות ההדסון , פייר 83. קונים כרטיסים ומחכים בשמש היוקדת, כי רוצים לשבת בקדמת הספינה ולהירטב(לא ממש נרטבים ..רק קצת). ההפלגה אורכת כחצי שעה, מעט פעלולים, הנוער שמח..נעצרים ליד פסל החרות לצילומים וחוזרים, בדרך עוד קצת פעלולים....אנחנו אהבנו.

צועדים לכיוון הטיימס סקוור לחפש מקום לאכול, הנער רוצה ארוחת סושי, לא מצאנו אז "התפשרנו" על Carmine's, אנחנו מתים מרעב אבל אין ברירה, מחכים בתור...אחרי חצי שעה סוף סוף התפנה עבורנו שולחן. ואז התחילים לחשוב מה אוכלים, אני זוכרת את גודל המנות במקום מהפעם שעברה, אבל חושבת "לא נורא הפעם אנחנו שלושה ולא שניים, נזמין בכל זאת גם מנה ראשונה וגם מנה עיקרית.... למי שלא יודע ולא מכיר את המסעדה הזו, כל מנה היא מנה משפחתית (למשפחה מרובת ילדים...). אנחנו מגלות שהנער אף לא טעם קלמרי, אז מזמינות מנה ראשונה קלמרי , מנה המתגלה כמנה מעולה, אבל בטרם אנחנו מסיימים כבר מגיעה מנת הפסטה (לא פחות טובה), מנסים להשתלט על הכמויות.. כמובן שנשאר חצי מכל מנה...הפעם אנחנו במלון ולא בדירה אז גם אי אפשר לקחת לאכול יותר מאוחר, משאירים בכאב לב את האוכל המצוין ושמים פעמינו לטיימס סקוור לתור שלקופות הכרטיסים לתאטרון, אולי יהיו כרטיסים לערב למחזמר שווה,ערב אחרון בניו יורק, חייבות משהו טוב... התור עצום, מתלבטות ומחליטות בכל זאת לעמוד(לאורח אין ברירה). להפתעתנו התור מתקדם במהירות, קונות לערב כרטיסים לפאנטום אופרה ב40% הנחה.

מתייעצות עם הנער (ממרילנד), מה בא לו לראות בעיר ואז מגלות שלמרות שהוא מבקר בעיר מידי פעם טרם ביקר באתר התאומים, אז אנחנו נותנות לו שיעור בפטריוטיזים ומחליטת לקחת אותו לשם , בדרך בפתח התחתית מגלות שבמקום בו הייתה שבוע קודם לכן עצרת הזדהות עם ישראל , מתנהלת הפגנה פרו פלסטינית. אני מצלמת ואנחנו מסתלקים משם במהירות על מנת למנוע עימות כלשהו. שימו לב לכיתוב בשלט שמעל ראשו של השוטר הימני, בתמונה של ההפגנה הפלסטינית, הם לא מפגינים לשלום... 

לאחר הפרידה מהאורח חוזרות לחדר להתרעננות ויוצאות ברגע האחרון למחזמר הנפלאפנטום אופרה, ערב סיום נפלא.

חוזרות לחדר לארוז מזוודות ,מחר טסות הביתה (ככה חושבות), מתלבטות מה לעשות כי הסוכנת מנסה לקבל העברה לאל על, ומותר באל על רק מזוודה אחת וברויאל גורדניין 2....אורזות מזוודה אחת (מאד מאד כבדה) לכל אחת ועוד טרול קטן (כבד)לכל אחת ומקוות לטוב.

שהייתה העצרת למען ישראל(שבוע קודם)שכחתי לציין שהיחידים שהפגינו כנגד ישראל והסתובבו עם דגלי פלסטין היו "יהודים טובים" נטורי קרתא

26/7 מתחילות את הבוקר בשיחה עם ...סוכנת הנסיעות....ולא אין לה עדין תשובה.. בארץ שבת, רויאל ג'ורדניין סגור, בניו יורק שבת, רויאל ג'ורדניין סגור... היא מנסה לדבר עם עמאן ולא מקבלת תשובות.

תצאו לטייל נראה אחר כך...כדאי אולי שתבדקו אם יש מקום לעוד לילה במלון... בודקות, מסדרים לנו משהו אבל עדין לא מזמינות...

מורידות את המזוודות לחדר האחסון של המלון,מזכירות להם להזמין לנו מונית לשעה 17:30, ואז פקידות הקבלה הנחמדות מספרות לנו שאנחנו יכולות ללכת לטייל ולהזיע כאוות נפשנו וכשנחזור נוכל להתקלח ולהחליף בגדים לטיסה במקלחות של חדר הכושר. נחמדים שם במלון..

בשבת שעברה היינו בברוקלין ואהבנו אבל לא הספקנו את וויליאמסברג, אז מחליטות לחזור . לוקחות את התחתית קו L, יורדות בתחנת בדפורד. על פי המלצות שקיבלנו יורדות ברחוב 7 לכיוון מספר 70, שם מתקיים שוק אומנים שניתן לשוטט בו שעה קלה ולקנות תכשיטים, בגדים ועוד. ולא פחות חשוב יש שם שרותים נקיים ויפים. ממשיכות ברחוב 7 לכיון רחוק KENT, בו מתקיים בימי שבת שוק אוכל נפלא עם תצפית לכיוון מנהטן. מגוון רחב של מראות וריחות, אכלנו מקרונים נפלאים וגם גלידה, קסטה, תוצרת הית עם עוגיית שוקולד מלוחה. בכלל גיליתי בטיול הזה שלאמריקאים יש קטע של "מתוק/מלוח".

המשכנו לשוטט ברחובות הקטנים ובשדרות בדפורד, בין החנויות והמסעדות המעניינות עם העיצובים המשונים והשונים וההיפסטרים בכל פינה, שתינו קפה וכשהגיעה השעה לסיים ולחזור למלון, הצטערנו שאין לנו עוד כמה שעות...

הבטן קצת כואבת.. מה יהיה ..איך מגיעים הביתה...

לוקחות תחתית חזרה למלון, מדברות עם הסוכנת ומחליטות ביחד איתה שאין ברירה, נוסעות כמתוכנן לשדה ומנסות באסרטיביות לבקש טיסה חלופית שמגיעה עד ישראל...

אם לא מצליח מצלצלות לאתי, הסוכנת נפלאה שלנו, מעירות אותה, אפילו שיהיה אמצע הלילה בארץ וביחד נחליט מה עושים...

מקוות לטוב משתמשות בחדר הכושר למקלחת והחלפת בגדים לטיסה, יוצאות לארוחה קלה (אי אפשר ארוחה אחרת, בגלל המתח והלחץ מהטיסה).

המונית מגיעה, נפרדות לשלום מצוות המלון הנחמד ויוצאות לשדה, שעה לפני השעה היעודה, כי צריך לנסות ולשכנע מישהו ש..

כשהגענו הדלפקים עדין היו סגורים, עומדות ראשונות התור, מגיע פקיד ראשון, אין לו תשובות, מגיעה פקידה נוספת, אומרת תחכו לאחראית... לאחר שעה קלה מגיעה האחראית. כל מה שיש לה להגיד שהיא יכולה להטיס אותנו לעמאן , לא יכולה לתת טיסה חלופית ולא יכולה להגיד לנו מה יהיה העמאן...נותנת לנו מספר טלפון של רויאל ג'ורדניין שאולי שם יוכלו לפתור לנו את הבעיות..

מעירות את אתי, נותנות לה את המספר, והיא כמובן מגיעה ל..עמאן ולא לניו יורק, כי בניו יורק שבת בערב והמשרד סגור.. שוב לא מקבלת תשובות והפקיד טורק לה את הטלפון.

מתקשרת אילנו חזרה ואומרת לנו לחפש מלון בשדה וללכת לישון, בשום פנים איננה מוכנה (גם אני לא), שבעת מלחמה ניתקע בעמאן כאשר איננה יודעת מה קורה עם הנוסעים המגיעים לשם. מחר יום ראשון תדבר עם רויאל ג'ורדניין בתל אביב ותסדר הכל...

אנחנו מנסות ללא הצלחה עם הטלפון הנייד למצוא מלון, ושוב אתי הנפלאה, נחלצת לעזרתנו ומוצאת לנו חדר בקראון פלזה. מגיעות אליו עם שאטל מהשדה.

מקבלות חדר גדול ויפה והרבה סימפטייה מפקיד הקבלה כששומע את קורותינו...

מחליטות מראש כבר בדרך מהשדה, שלא לוקחות את כל הסיפור קשה, הרווחנו עוד לילה בניו יורק וכך נתייחס לזה.

מתמקמות ויורדות לאכול ארוחה טובה עם שרות מצוין במסעדת המלון.

ישנות נפלא ומחכות לשיחת הבוקר עם אתי....