יומן מסע - צפון איטליה - 2008

נחתנו בשדה התעופה ורונה ב 12:15. לאחר שהתגלתה תקלה ברכב השכור (פיאט) שהזמנו, "שודרגנו" לגולף TDI

ויצאנו לדרך אל מרכז ורונה. ה- GPS הוביל אותנו אל פיאצת ברה", שם מצאנו חנייה ויצאנו לשיטוט רגלי בעיר. האמת היא ששעה-שעתיים של שיטוט בעיר הספיקו לנו. נהנינו מהמדרחוב "מונזיני" ומהחנויות היפות שיש בו. אכלנו גלידה והאמת היא ש"לא התעלפנו" מהטעם. בארץ יש גלידות טובות לא פחות. על ה"ארנה" ויתרנו (לא נראה לנו מספיק אטרקטיבי להעפיל במדרגות עד למעלה בשיא החום כדי לראות אמפיתיאטרון) וכן על "המרפסת של יוליה" שלפי הטיפים שקראנו הינה די סתמית וחוץ מזה, חיי האהבה שלנו ממריאים לשחקים גם בלעדיה.

במרכז הפיאצה התלהבנו מהדוכנים היפים שהציעו, מלבד מזכרות יפות, גם מגשי פירות מרהיבים -; תות שדה, פטל אדום ושחור, אננס, מנגו, מלון, אבטיח, אוכמניות ודומדמניות. הם מסדרים אותם בקוביות קטנות בתוך כוסות גבוהות ושקופות, תאווה לעין ולחיך.

עזבו את ורונה כשפעמינו ל"בורגטו" -; כפר קטן שהומלץ בחום ע"י משפחה באתר "למטייל". ה- GPS שרכשנו בשדה התעופה איכזב אותנו (או שאנחנו איכזבנו אותו) וטעינו בדרכנו בלי סוף. בסוף הסתבר כי ה"בורגטו" אליו התכוונו כלל לא נכלל ב GPS. עייפים וקצת עצבניים ירדנו מהעניין, צילצלנו לחווה בבורגטו להודיע לפאולו שאנחנו לא מגיעים ושמנו פעמינו לאגם גארדה. העיירה הראשונה אליה נכנסנו היתה "פסקאורה". בכניסה לעיירה מצאנו מלון (שנראה די בינוני). הם הציעו לנו חדר ב 130 יורו ללילה. ויתרנו על העניין והחלטנו לקחת סיכון ולהמשיך לחפש. ממש במקרה, הגענו לאיזור "גרדה לנד" ובהחלטה של רגע נענינו לאחת ההצעות שקראנו ורכשנו כרטיסים ל"מופע האבירים" שבמתחם "קלייבלנד". המופע מתחיל ב 19:00 ואנחנו בינתיים טיילנו קצת בגרדהלנד (כמעט קיבלתי התקף לב רק מלהסתכל על מגלשות המים הגבוהות והמפחידות שיש שם). בשעה 19:00 חבשנו את הכתרים שקיבלנו ונכנסנו למופע. המופע עצמו ממש לא משהו, אבל כל החוויה כולה, כולל האכילה בידיים, צורת הגשת האוכל, צעקות ודפיקות העידוד של האנשים (כל קבוצה עם צבע כתר זהה מעודדת את האביר שלה, במסעו לכבוש את לב הנסיכה) והאווירה המיוחדת במקום -; בהחלט היו שווים את הזמן והכסף.

לאחר המופע נסענו לעיירה הסמוכה COLA ושם, במעבה העיירה נוכחנו בשפע הצימרים המקסימים שהמקום מציע. אנחנו הגענו למתחם הצימרים של גראני, ושם קיבלנו צימר מתוק ורומנטי במיוחד במחיר של 60 יורו ללילה לזוג, כולל ארוחת בוקר.

אחרי מקלחת חמה, נפלנו למיטות. בבוקר קמנו שעה אחת מוקדם מידי (כי שכחתי לעדכן את השעון שבנייד), קיבלנו ארוחת בוקר טעימה ויצאנו לדרכנו.

את שעות הבוקר החלטנו להעביר במרחצאות של COLA. זהו פארק ענקי ויפהפה עם צמחיה מאד מטופחת. חבצלות מים ענקיות, אגמים טבעיים עם מים חמים, מפלים וג'קוזי. במרכז האגם יש מערה מקסימה עם ג'קוזי בתוכה, לזוגות רומנטיים.

צהריים אכלנו במסעדה הסמוכה לפארק. הזמנו 2 מנות פסטה שהיו די מאכזבות. יצאנו מCOLA ונסענו ללאציזה (LAZISE). טיילנו שם לאורך הטיילת שעל שפת האגם, שהיתה עמוסה בדוכנים שונים (בדיוק היה שם "שוק נודד"). עשינו סיבוב קצר בעיירה היפה והמשכנו לעיירה GARDA. העיירה גארדה התגלתה כעיירה מאד יפה וציורית, עם חנויות מקסימות בנושאים שונים (חנות שעונים, חנות סינרים, חנות סבונים וכד'). כל חנות נראית כמו מתוך ציור. מגארדה המשכנו למלצ'יזה (MALCESIN) ועלינו ברכבל ל MONTE BAKDO. הנוף בעלייה מקסים ואף מתחלך מפעם לפעם. פה ושם זרועות בקתות בנוסח "היידי בת ההרים". למעלה הנוף ממש עוצר נשימה. ההרים מסביב ואגם גארדה פרוש מתחת. התיישבנו על הדשא (יש להזהר מ"מוקשי נעל") וצפינו במצנחי רחיפה. משם עברנו לשתות קפה חם (עם שטרודל תפוחים, כמובן) בקפיטריה המשקיפה על הנוף. ירדנו למטה (עם הרכבל, כמובן) ויצאנו לסיבוב בעיירה. העיירה מלצ'יזה שבתה את ליבנו בסמטאותיה הצרות ורצופות חלוקי הנחל, ובחנויותיה הציוריות.

מלבד חנויות לממכר דברים שונים, יש גם בתי מלאכה קטנים: לחגורות עור, לחרשות ברזל, לייצור פסטה ולעוד אומנויות שונות. העיירה הזו פשוט מקסימה! בסוף הסיבוב אפי ירד להתרחץ קצת באגם כדי להתרענן ואז חזרנו למכונית. המשכנו צפונה לעיירה ריבה דה גארדה (RIVA DI GARDA). מצאנו אכסניה חמודה ללינת הלילה, התקלחנו והתלבשנו יפה ויצאנו לכיוון מרכז העיירה לאורך הטיילת שעל שפת האגם. מזג האויר היה נעים וקשה לתאר את מראה האגם בלילה לאורך הטיילת המקסימה עם הצמחיה המטופחת, גשרוני העץ שמתחתם זורמים נחלים, המרינות ובתי הקפה שמסביב. מרכז העיירה היה שוקק חיים. היו שם בניינים עתיקים ומקסימים עם פיתוחים אמנותיים שונים ועם פסלים. המון בתי קפה ומסעדות שוקקי אדם.

מצאנו לנו פיצריה חמודה באחת הסמטאות. ישבנו על הרחוב עצמו ואכלנו פיצות מעולות. כיון שכבר היינו עייפים מאד, לקחנו מונית בחזרה לאכסניה שלנ ונפלנו שדודים למיטות. בבוקר אכלנו ארוחת בוקר בחצר החמודה ובעלת האכסניה, בחורה חמודה ולבבית, ישבה איתנו עם המפה והסבירה לאפי בסבלנות ובאריכות את הדרכים ליעדים שלנו באותו יום.

נסענו לאגם לדרו (LEDRO). נכנסנו למוזיאון המציג את חיי הקודמנים באזור (בקתות עץ, כלי נשק, עורות וכלי עבודה ובית שונים). עשינו תצפית על האגם היפה והברווזים השטים בו. משם נסענו למפלי ורונה (VERONE CASCATTA). המפלים מאד יפים. רצוי להצטייד בשכמיות גשם כי די נרטבים וגם די קריר. בפנים ישנו מסלול המעפיל אל ההר ובו נקודות שונות לתצפית על המפלים.

מהמפלים נסענו לאגם TENNO. אגם מדהים ביופיו ובצלילות מימיו. יש אפשרות גם לשחות בו.אנחנו עשינו מסלול הליכה מעגלי סביב האגם. המסלול אורך כשעה, אנחנו עצרנו באמצע לקפה ועוגה בקפיטריה המשקיפה על האגם. הדרך עצמה יפה מאד ועשירה בצמחיה מגוונת. מהאגם נסענו צפונה לעיירה FIAVE -; עיירה שכוחת אל עם בתים ישנים אך יחד עם זאת העיירה מעניינת בזכות האותנטיות שלה. משם המשכנו צפונה לעיירה חמודה בשם POINT ARCH. במרכז העיירה זורם לו נחל ופחות או יותר משני צידיו משתרעת העיירה. עצרנו בקונדיטוריה מקומית ואכלנו עוגות מעולות במחירים מצחיקים (הוי, הדיאטה....הדיאטה...). משם המשכנו בנסיעה רצופה עד לעיר TRENTO. הדרך צרה ומפותלת אך לכל אורכה אגמים מופלאים שמעליהם מתנוססים ההרים הגבוהים. מראה מקסים!

בניגוד לעיירות החביבות אליהן הורגלנו, TRENTO היא ממש עיר! פעם ראשונה שהתקשינו מאד למצוא חניה. כמעט שכבר ויתרנו והמשכנו הלאה אך לפתע גילינו חניה שבדיוק התפנתה. הסתובבנו במדרחוב שבמרכז העיר. המדרחוב שוקק חיים: נגנים, אנשי אמנות ופנטומימה, בתי קפה ומסעדות לרוב והרבה חנויות יפות. ביררנו בשני מלונות על אפשרות לינה ומשלא היה מקום, החלטנו להמשיך צפונה ולחפש מקום לינה באחת העיירות שבדרך. הגענו ל LAVIS, הסתובבנו בכל העיירה ולהפתעתנו לא מצאנו שום שילוט המעיד על המצאות B&B במקום. גם בעיירה הסמוכה, S. LAZZARO, לא מצאנו והמשכנו ל MEZZOCORANA, שם מצאנו מלון 3 כוכבים בשם DRAGO. אין ספק שהשם של המלון ("מתוק" בהונגרית) לא מתאים לו, והמלון הוכתר כ"נפילה" של הטיול שלנו. עבור 80 יורו קיבלנו חדר ללא מזגן, ועם חלון שנפתח רק לכדי סדק צר. בלילה אפי התעורר שטוף זעה וחסר אויר. רק אחרי מקלחת קרה הצליח להירדם שוב וגם זה לא לזמן ארוך. מתישהו מוקדם בבוקר, החלו לצלצל הפעמונים בכנסיה הסמוכה. הם צילצלו אולי חצי שעה בלי הפסקה! כמובן שהתעוררנו כבר לגמרי והדבר היחיד שניחם אותנו זה הנוף המהמם שגילינו שנשקף מחלון החדר שלנו: שדות ענקיים של כרמים אשר ממוקמים בשיפולי המצוק שנישא מעלינו. לזכות המלון נציין בכל זאת, שהמיטות היו נוחות, המצעים נקיים וכן גם חדר האמבטיה (אם כי הוא קטן מאד וצפוף).

יצאנו בדרכנו לעיר BOZEN BOLZANO- עיר גדולה ומקסימה עם חנויות מהממות אך עם מחירים בשמיים. בדרך אפי פנה לזקן מקומי שהלך שלוב זרוע עם אשתו, ב"סליחה" באיטלקית (רצה לבקש ממנו שיכוון אותנו למרכז העיר). הזקן, שנראה כמו סבא ג'פטו, כל-כך נבהל, קפץ לשמיים, ואנחנו התאפקנו לא לפרוץ בצחוק. אחרי שהתאושש הוא הראה לנו בחביבות את הכיוון, ואנחנו מאז קראנו לו "סבא ג'פטו". בכלל, שמנו לב שרוב הזקנים באיטליה דומים לסבא ג'פטו, 2 גבות עבותות לבנות, חיוך חביב, ברוב הפעמים גם כובע אופייני.

במרכז העיר גילינו שוק צבעוני ומקסים של פירות וירקות, גבינות ונקניקים, עוגות ומאפים, חמוצים שונים. קנינו לחמניות מיוחדות, גבינות, עגבניות, חמוצים, עוגות ודובדבנים לפיקניק מאוחר יותר. עזבנו את העיר והצפנו לכיוון BRIXEN BRESSANONE דרך האוטוסטרדה A22. האמת היא שהצטערנו שעלינו על ה HIGH WAY כיון שמסביב יש כפרים ציוריים ומקומות שהתחשק לנו להכנס אליהם אך לא היתה אליהם גישה. העיירה BRIXEN עצמה התגלתה כעיירה די סתמית. עשינו סיבוב וראינו שאין שם משהו מיוחד לעשות: סימטאות חביבות ותו לא. לעומת זאת, ממש בצד העיירה יש מסלול הליכה רגלי המוביל אל תוך צמחיה עבותה ומקסימה. הלכנו בשביל ההליכה כשלמרגלותינו שוצף הנהר ומעליו יש מידי כמה מטרים גשרוני עץ מקסימים המובילים אל תוך העיירה. בתוך הסבך מצאנו פארק קטן וחמוד עם מתקנים לילדים, בריכה קטנה שניתן לטבול בה את הרגליים, שולחן טניס ומתקני ספורט. ישבנו קצת לנוח ולשתות מים (גם שטפנו את העגבניות שקנינו) והמשכנו בדרכנו. מ BRIXEN ירדנו חזרה לכיוון דרך הדולומיטים ועצרנו בעיירה ST. CHRISTINA. טיפסנו עם הרכב על הדולומיט והגענו למלון מדהים הנשקף על כל הנוף. כנראה שזה מלון יוקרה, לפי מכוניות הפאר שחנו בחזיתו (רולס רויס, פרארי ועוד). ערכנו שם את הפיקניק שלנו וירדנו חזרה. מצאנו אכסניה חמוד בשם ג'ינסינה. בעלת הבית (ג'ינסינה) החביבה עד מאד קיבלה את פנינו ותמורת 68 יורו קיבלנו חדר חמוד עם מרפסת המשקיפה אל נוף מדהים, כולל הדולומיט שלנו. היינו הרוגים אז אחרי מקלחת חמה צנחנו למיטות לשינה של שעתיים ואז קמנו ויצאנו לסיבוב בעיירה. העיירה חמודה אך די תיירותית (עיירת סקי), והמחירים בהתאם. אכלנו פיצה (אלא מה?) וחזרנו לחדר. יש לציין שהמקום ממש קריר בערב וחובה להצטייד בלבוש חם. בבוקר התעוררנו מוקדם לנוף מהמם. ישבנו קצת על כסאות הנוח במרפסת וירדנו לארוחת הבוקר. ארוחת הבוקר אצל ג'ינסינה הוגדרה על-ידנו כ"ארוחת הבוקר" של הטיול. היא מוגשת בחדר אוכל מתוק ומטופח מאד. האוכל טעים מאד: גבינות טובות, יוגורט עם פירות, ולקינוח עוגת תפוחי עץ מופלאה תוצרת בית.

כיון שהתקשינו להחליט באיזו דרך להגיע לקורטינה -; האם דרך "דרך הדולומיטים" או הדרך הצפונית יותר, החלטנו לשלב בין שתי הדרכים. מ ST.CHRISTINA המשכנו דרך "דרך הדולומיטים" עד העיר BRUNECK BRUNICO. הדרך עוברת בעמק מדהים עם נוף עוצר נשימה. משם התחלנו את הדרך המקיפה המובילה לקורטינה. אחרי העיירה WELSBERG MONGUELFO סטינו מהדרך לטובת ביקור באגם מדהים: LAGO DI BRAIES. יצאנו למסלול רגלי סביב האגם- (לקח לנו שעה - שעה וחצי) -; מסלול שהוא בחלקו מישורי ובחלקו עליות וירידות. חזרנו לדרך הראשית והמשכנו לקורטינה. שוב, היכן שאפשר, העדפנו דרכים צדדיות וכפריות על-פני הדרך המהירה. לאורך כל הדרך יש נקודות עצירה מקסימות, רכבלים מסוגים שונים ופארקים יפים. אנחנו עצרנו בפארק חמוד עם חיות. בעיירה קורטינה המקסימה טיילנו כשעתיים, בעיקר במדרחוב וקצת ברחובות צדדיים. כיון שאפשרויות הלינה בעיר עצמה הן די יקרות, החלטנו לצאת מהעיר ולנסוע לכיוון דרום. עצרנו בעיירה קטנה ועתיקה בשם ST. VITO DI CADORE ומצאנו מלון משפחתי חמוד (קצת עתיק) תמורת 80 יורו.

ארוחת הבוקר במלון היתה הפתעה לטובה (היה להם קורואסון מאד טעים עם משמש, מאכל אופייני לאיזור). מהמלון חזרנו לקורטינה ומשם פנינו למעבר ההרים PASSO DI FLATZENZO כדי להגיע לעיירה TORRI5.מהעיירה לקחנו רכבל להר אבראו (AVREU) בגובה של כ 2400 מטר. הרכבל פתוח ובשבילי זה היה פחד אלוהים. כשאפי התלהב מהנוף והסתכל עלי לראות איך אני מתלהבת, הוא ראה שאני עוצמת עיניים. פשוט רעדתי בכל הגוף מרוב פחד וממש נדבקתי לכסא. כשפה ושם העזתי להציץ למטה ראיתי שהנוף באמת מדהים. על פסגת ההר יש בונקרים ומעין מוזיאון מתקופת המלחמה בין איטליה לבין המעצמה האוסטרו-הונגרית. כמו כן, יש במעלה ההר מסלולים נחמדים בינות לדולומיטים. ראינו הרבה מטפסי הרים שטיפסו לגבהים שלא יאמנו. על פסגות הדולומיטים הם נראו ממש כמו נקודות קטנות ורק לפי זה שהם זזו הבנו שאלה אנשים.

פרשנו את הפיקה שלנו על אחת הפסגות ונשכבנו על הגב כשהדולומיטים נישאים מעלינו, התהום פרושה מתחתינו ורוח קרירה ונעימה מלטפת את פנינו. כיף שקשה לתאר!

החלטנו לרדת ברכבל ולא ברגל (לא מאמינה שעליתי שוב על הדבר הזה....) והמשכנו בדרכנו כשהיעד הוא: ונציה.

באחת העיירות שעל פניהן חלפנו (VALE DI CADORE) ראינו שיש התרחשות כלשהי סביב הרחוב הראשי. החנינו את המכונית והלכנו לשם ואז נגלה לעיננו מחזה מרהיב: שוק איכרים כפרי ואותנטי. אנשים וילדים לבושים בתלבושות המסורתיות (הנשים עם שמלות כפריות ארוכות ושיער קלוע בצמות עם סל נצרים ביד והגברים עם מכנסי שלושת-רבעי עם שלייקס ונעליים גבוהות וכובע לבד) גם הילדים והילדות היו לבושים בתלבושות האלה והרבה זוגות צעירים הסתובבו ככה שלובי זרוע לבושים בבגדים האלה. לאורך כל הרחוב היו דוכנים בהם אנשים עסקו במלאכות שונות שכבר חשבנו שעברו מן העולם, ומכרו את מרכולתם: טוויה, אריגה, רקמה, גילוף עץ, חרשות ברזל ועוד אומנויות שונות. נשים עמדו ליד דוכנים ומכרו מאפים תוצרת בית (עוגות ולחמים). מוזיקת עם כפרית התנגנה ברקע ופה ושם אנשים יצאו בריקודים. הרבה צבע, אווירה ומצב-רוח! פשוט חגיגה לעיניים! זה היה ללא ספק הדובדבן של הטיול שלנו!

בהמשך הרחוב היה בית מלאכה קטן לייצור גבינות ונקניקים (כולל טעימות, כמובן) וממש בסוף הרחוב מעין "בית מרזח" מאולתר, על מרפסת אחד הבתים שפונה לרחוב, בה שתינו בירה מקומית ונהנינו מכל רגע. בצער רב עזבנו את המקום וחזרנו למכונית. המשכנו לונציה כשבדרך עוד עצירה אחת לצורך ירידה להתרעננות בנהר שנקרה בדרכנו וצפיה במפל שמעליו.

לאחר נסיעה של עוד כשעה הגענו לעיירה דולו (DOLO). לאחר חיפושים רבים מצאנו מלון חמוד עד מאד בשם: CA'TRON, מלון חדש לגמרי, מודרני ונעים מאד. הבחור בקבלה היה חביב עד מאד ולאחר מקלחת ומנוחה קצרה שלקחנו לעצמנו הפנה אותנו למסעדה מקומית. המסעדה (כריסטו שמה) היתה מצויינת! אני אכלתי ניוקי ואפי הזמין את פיצת הבית. הוא קיבל פיצה בגודל של חצי דונם ועליה נחו זה לצד זה, כל המטעמים שהוא אוהב: נקניק פרוס, נקניקיה, ביצת עין, גבינה, ארטישוק, פטריות. הוא התמוגג מכל ביס וביס. גם הטירמיסו שהזמנו לקינוח היה מעולה.

נסיעה באוטובוס לונציה. את הכרטיסים לאוטובוס קנינו מהבחור בקבלה במלון והוא גם נתן לנו מפה של ונציה כולל קצת מידע על האתרים שכדאי לבקר בהם שם. הגענו לונציה ודבר ראשון, קנינו כרטיס של 12 שעות לוואפרטו שזה אוטובוס-סירה. הכרטיס מאפשר נסיעה חופשית במהלך כל היום ממקום למקום. התחלנו להסתובב בסמטאות, התלהבנו ממוצרי הזכוכית היפהפיים ומהמסכות. הרחובות הראשיים היו הומי אדם, ממש צפיפות לא נעימה, לכן חיפשנו כמה שיותר סמטאות צדדיות. אין ספק שונציה מקסימה ומיוחדת. כל התעלות האלה בין הבתים, הגשרים היפים, הגונדולות המלכותיות ששטות שם, הכיכרות, המבנים העתיקים והאמנותיים, החנויות היפות, והמסעדות ובתי הקפה לרוב. קנינו לבנות 2 שעונים יפהפיים מזכוכית וקנינו שוקולדים (בחנות שוקולד מדהימה) במחיר שערורייתי. קנינו גם אננס חתוך לקוביות באחד הדוכנים שבסמטאות הראשיות. הסתובבנו ככה כשעתיים-שלוש עד שהגענו לכיכר סן-מרקו. התרשמנו מהיופי עוצר הנשימה של הארמון מבחוץ. שקלנו אם להכנס לבזיליקה אך התורים לכל מקום היו ארוכים מאד. הסתובבנו קצת בכיכר עם היונים והחלטנו לחזור לסן-מרקו מאוחר יותר, כשהתורים יתקצרו. בינתיים שטנו עם האוטובוסירה לאי מוראנו. הסתובבנו בחנויות היפות ונכנסנו לסדנא בה ראינו את מנפחי הזכוכית בפעולה. זה היה מאד יפה ומרשים. מעבר לכך, אין מי יודע מה לעשות באי מוראנו, כך שלקחנו אוטובוס בחזרה לכיכר סן- מרקו. הסתבר לנו שהבזיליקה כבר סגורה ואי אפשר להכנס, גם על כניסה לארמון ויתרנו, היינו מאד עייפים. הלכנו לכיוון גשר ריאלטו ובדרך עצרנו לאכול באיזו שהיא מסעדה. הגשר מאד יפה ונותן נקודת תצפית מרשימה על ונציה. הסתובבנו עוד והגענו לגטו היהודי. ראינו שם בתי כנסת וחנויות עם סמלים יהודיים. התחלנו ללכת לכיוון האוטובוס שיקח אותנו חזרה לדולו, ובדרך קנינו מזכרות אחרונות. כשהגענו למלון שלנו התקלחנו ורצינו לחזור למסעדת כריסטו אך היא היתה כבר סגורה. בכלל, גילינו שהכל שם כבר סגור בשעה 22:00 בלילה. כיון שהיינו מאד רעבים נכנסנו לאיזה שהוא פאב ושם חיממו לנו במיקרו ריביולי וניוקי ממגשיות מוכנות. היה יחסית לא רע, אולי בזכות העובדה שהיינו רעבים מאד.

חזרנו למלון והלכנו לישון.

יצאנו מדולו לכיוון ורונה, החזרנו את הרכב ועלינו על המטוס הביתה.