"אני חייבת לנסוע רחוק רחוק מכאן", היא אמרה. "אז נראה לי שאנחנו נוסעים לניו זילנד", עניתי. כך זה התחיל חצי שנה לפני שמצאנו עצמנו במקום ובזמן האהובים עלי ביותר - שלוש בבוקר בתחנת ארלוזורוב מחכים לבואה של הרכבת לנתב"ג. l'aventure commence...
מסלול יצאנו לדרך במארס 2013 - רגע לאחר שהעונה הבוערת הסתיימה, ורגע לפני שהניו זילנדים יוצאים לחופשת הפסחא. רבים המליצו לנו להתמקד באי הדרומי ולוותר לחלוטין על האי הצפוני. ההמלצה שלנו היא בפרוש לא לוותר על האי הצפוני ובמיוחד על שמורת טונגרירו (פירוט בהמשך). סך הכל היינו ארבעה שבועות בניו זילנד. שלושה באי הדרומי ושבוע בצפוני. נחתנו בכריסטצ'רץ', לקחנו רכב, החזרנו אותו באוקלנד ומשם המראנו חזרה לארץ. ממולץ לעשות את המסלול בכיוון אחד, כלומר מדרום לצפון או מצפון לדרום. כאמור, התחלנו בכריסטצ'רץ', משם ירדנו דרומה המשכנו מערבה לפיורדלנד, עלינו לאורך החוף המערבי דרך הקרחונים, עד שמורת טאסמן. משם המשכנו מזרחה לקייקורה וחצינו בפיקטון צפונה לאי הצפוני. שם עלינו צפונה דרך שמורת טונגרירו והעיר רוטארואה עד אוקלנד (ראו מפה מצורפת: http://goo.gl/maps/7TIhJ)
כריסטצ'רץ' וחצי האי בנקס (2 לילות). העיר נפגעה מאוד בשתי רעידות אדמה קשות שפקדו אותה בשנת 2011. כל איזור מרכז העיר ההיסטורית היה סגור לכניסה נכון לחודש מארס 2013, ומרבית המבנים בו מיועדים להריסה. לפיכך, אין מה לשהות בעיר יותר ממה שנדרש כדי להצטייד ולהמשיך הלאה. אנחנו הזמנו מראש מלון ליומיים כך שניצלנו את היום השני לעשות יום טיול באיזור חצי האי בנקס, שנמצא מזרחה מכריסטצ'רץ'. איזור נחמד מאוד השווה ביקור.
הר קוק (2 לילות) הר קוק הוא ההר הגבוה ביותר בניו זילנד, עם זאת הנופים שם היו מעט מאכזבים. גם הפעם הזמנו מראש יומים במלון, אך היינו יכולים למצות את האיזור ביום אחד שלם. אין שם הרבה אופציות לינה, כך שכדאי להזמין מראש גם לא בעונת השיא. ניתן בהחלט לעשות ביום אחד את ה-Hooker Valley Track וכן את העליה לתצפית מעל Tasman Glacier. נופים מרהיבים ללא ספק אך אם האיזור רחוק מהמסלול שלכם, אפשר לוותר. עבורנו זה היה סיפתח טוב לבאות.
דונידין והקייטלניס (לילה) מהר קוק המשכנו לדונידין, שהיא עיירה נחמדה מאוד על החוף המזרחי שבמרכזה כיכר בצורת מתומן. כדאי להסתובב בעיר ולבקר בתחנת הרכבת המשוחזרת שלה. המשכנו משם לחצי האי Otago שנמצא ממזרח העיר. בקצה חצי האי יש תצפית על אלבטרוסים ובמספר מקומות ניתן לצפות בפינגוונים. אנחנו ירדנו ל-sandfly beach בתקווה לראות פינגוונים, אך זה לא קרה. מסתבר שלהקות הפינגווינים שם קטנות יחסית וקיים סיכוי לא לראות כלל. תכננו ללון את הלילה בדונידין, אך בשל אליפות העולם בקריקט ומשחק של נבחרת ניו זילנד, המלונות היו מלאים ונאלצנו להמשיך דרומה לאיזור הקייטלינס עד שמצאנו מלון. זה היה יום מאוד ארוך של נסיעה - ובסכומו של דבר היה היום הקשה ביותר בטיול.
למחרת המשכנו לאורך החוף הדרומי דרך , Nuggat point, Kaka Point, Cannibal Bay, Curio Bay. הרבה חופים סחופי רוחות, הרבה עצות ים ענקיות, והרבה אריות וכלבי ים המנהלים קהילות שוקקות על החוף. חיפשנו במהלך היום מקום מגניב להתמקם וללון בו, אך היה מעט מקומות לאורך החוף ומה שהיה, היה מלא. החלטנו להמשיך דרך אינברקרגיל צפונה עד טה-אנו. שוב עשינו יום נסיעה לא קל, אך מאחר שהפעם הזמנו מלון מראש באמצעות האייפאד הנייד שלנו, לא נלחצנו.
טה-אנו ופיורדלנד (3 לילות) עיירה תיירתית יחסית, אך בניו זילנד זה לא בהכרח רע. יש בה הרבה מלונות, מאחר שהיא מהווה בסיס טוב ליציאה להרבה אטרקציות באיזור הפיורדלנד. במרחק שעה וחצי של נסיעה מדהימה יש את המילפורד סאונד. בדרך יש טיולי יום רבים בהם Key Summit המומלץ מאוד. הזמנו יום לפני מקומות על ההפלגה המוקדמת יחסית בפיורד. זה השאיר לנו חלק ניכר מהיום לטייל באיזור, ויש הרבה מה לראות. למחרת עשינו את היום הראשון של Kepler Track המתחיל קרוב מאוד לעיירה. יש אפילו אפשרות לקחת סירה מהעיירה ולחצות את האגם לאיזור הטרק. הסירה יוצאת מהמזח המרכזי שנמצא בסוף הרחוב הראשי. ההליכה בטרק היא לאורך האגם. לא טיפסנו לעבר הבקתות, אלא פשוט הלכנו וחזרנו. טרק נחמד, אך אם אין זמן ניתן לוותר.
קווינסטאון וטראק רוטברן (2 לילות) עיר מאוד נחמדה, עם אווירה טובה. הרבה תיירים, הרבה צעירים, חנויות, מסעדות טובות והרבה ספורט אתגרי. הגעו על העיר אחרי יום נסיעה קליל. הספקנו לטייל במרבית העיר ופארק הגדול שלה. למחרת יצאנו בבוקר מוקדם לכיוון ה-Routeburn Track. מאחר שלא רצינו לישון בבקתות, אלא בבית מלון נוח בקווינסטאון, עשינו יום הליכה מאומץ יחסית של כ-20 ק"מ עד המעבר (pass) המרכזי בטרק כולו - Harris Saddle. משם אף המשכנו לעלות עד ה-Conical Hill, מאמץ משתלם למי שיש את הכוח והזמן. ניתן לעשות גם את חלקו הראשון של הטרק, מהצד המערבי שלו, כלומר מהצד של טה-אנו. היה טרק ארוך וקשה אך אחד הטובים שעשינו בניו זילנד. מאוד ממולץ, אך יש לקחת בחשבון שמדובר ביום ארוך שקיים סיכוי שבסופו תגיעו חזרה לקווינסטאון ואף מסעדה כבר לא תהיה פתוחה. הניו זילנדים סוגרים את המסעדות ב-22:00 גם בערים גדולות כמו קווינסטאון.
וואנקה (2 לילות) בדרך מקווינסטאון לווואנקה עברנו בעיירה נחמדה בשם Arrowtown, סיבוב מהיר ברחוב הראשי והמשכנו הלאה. הגענו בשעה מוקדמת יחסית לוואנקה, התמקמנו וחיפשנו חצי יום הליכה. החלטנו לעלות על Mt. Iron, שנמצא חמש דקות נסיעה מהעיר. המסלול קל יחסית אבל היה אחר צהריים חם במיוחד, כך שדי סבלנו. הנוף היה נחמד, אך לא הרבה יותר מזה. למחרת יצאנו בבוקר למסלול ההליכה Rob roy valley, המתחיל מעמק המטוקיטוקי. מסלול נוח יחסית שיש בו עליה מתונה אבל מורגשת. מגיעים לתצפית על קרחון הנמצא בתוך עמק. ממולץ להמשיך קצת הלאה מנקודת הסיום של השביל לרדת לכיוון הנהר. זה היה יום מלא של הליכה, אך נוח ולא מאמץ.
הקרחונים (2 לילות) מוואנקה המשכנו צפונה ואז מערבה לכיוון הים הטסמני. הנסיעה צפונה לאורך החופים לכיוון הקרוחנים פוקס ופרנץ ג'וזף הייתה מדהימה. הכביש עולה יורד על ההרים שמעל החופים, ושווה לעצור בדרך בחופים ובתצפיות שבהרים מעל החוף. הגענו לקרחון פוקס בצהריים ויצאנו למסלול קצר ונוח שמגיע עד לפי הקרחון. המשכנו לכיוון פראץ ג'וזף והתמקמנו בעיירה מתחת לקרחון. למחרת עלינו לכיוון הקרחון מוקדם יחסית. התכוונו לעשות מסלול של יום שלם - Roberts point track, אך המסלול היה סגור. הסתפקנו במסלול קצר יותר, שהוביל אותנו בסופו של דבר לקרחון עצמו. לסיכום הקרחונים אפשר להגיד כי ההתחממות הגלובלית השאירה מהם מעט מאוד ולפיכך הם לא מאוד מרשימים, אך מי שאוהב קרחונים (כמונו) ייצא מסופק מפוקס ופראנץ ג'וזף. אין טעם להקדיש לפרנץ ג'וזף יום שלם. לאחר מחצית יום המשכנו צפונה במטרה להגיע לשמורת אייבל טאסמן הנמצאת בקצה הצפוני של האי הדרומי. מדובר בנסיעה ארוכה מאוד, על כן עצרנו לילה בעירה הנחמדה בשם westport. כשעה לפני העיירה עצרנו בנקודת תצפית על ה-Pancake Rocks.
אייבל טסמן (2 לילות) המשכנו עוד חצי יום נסיעה והתמקמנו במלון בעיירה הנחמדה אך ישונונית בשם Motueka. משם יצאנו למחרת לשמורת אייבל טסמאן. יש לא מעט אפשרויות לטיולי יום בתוך השמורה, כאשר מרביתם מתחילים בנסיעת מעבורת מהעיירה Kaiteriteri. המעבורת נוסעת צפונה לתוך השמורה ועוצרת לאורך החוף במספר נקודות. בכל נקודה אפשר לרדת לחזור ברגל לכיוון נקודת המוצא ממנה יצאה המעברות. אפשר גם לעלות חזרה על המעבורת ולחזור איתה מכל מקום במסלול. אנחנו בחרנו את המסלול הארוך יחסית וירדו ב-Bark bay. הדרך חזרה לאורך החוף הייתה מדהימה. ללא ספק אחת החוויות החזקות בטיול. עלינו חזרה על המעבורת במפרץ Anchorage. חשוב לשים לב לנושא זבובי החול. הם יכולים להיות בעיה לא פשוטה באיזור זה. מבחינת לינה, העירה בה ישנו הציעה את האופציות הרבות ביותר, אבל יתכן מאוד שניתן למצוא מקומות נחמדים צפונה יותר לאורך החוף.
נלסון (לילה) למחרת המשכנו צפונה לכיוון Farewell spit. בדרך עצרנו בעיירה נחמדה מאוד, בשם Takaka שגם בה אפשר ללון או לפחות לאכול ארוחת בוקר. המשכנו עד הקצה הצפוני של האי הדרומי וירדנו לחוף Wharariki. משם חזרנו מעט ל-Farewell spit. יש שם מסעדה הצופה על לשון החוף המדהימה הזאת. משם ירדנו והלכנו לאורכה. בשל גשם נאלצנו לקצר. משם חזרנו את כל הדרך ל-Motueka ובדרך עצרנו לאכול צהריים ב-Mussel Inn. המשכנו עוד באותו היום לנלסון, עיר גדולה יחסית אך מעט מאכזבת. חשבנו שנוכל למצוא בה מסעדות טובות, אך טעינו.
קייקורה (2 לילות) למחרת יצאנו לכיוון Queen Charlotte Track. נסענו לאורך הכביש המתפתל שנקרא Kenepuru בין מפרצים יפים. נחמד מאוד אך לא הכרחי. משם המשכנו לעיירה Blenheim והתמקמנו במלון. לאחר התלבטות האם לנסוע עד ל-Kaikoura כדי לראות לוויתנים, החלטנו לעשות את הדרך. החלטה זו התגלתה כנבונה מאוד. למחרת יצאנו מוקדם יחסית לכיוון Kaikoura לאחר שרכשנו כרטיסים להפלגה באתר שלהם. כדאי לשם לב, כי בעונה הלחוצה נגמרים המקומות מהר. לעיתים נדרש להזמין כמה ימים מראש. הזמנו להפלגה היצאת בסביבות 12:00. בדרך עצרנו ב-Ohau Sream הנמצא כ-10 קילומטר לפני Kaikoura. זה פלג מים הנשפך לים שדרכו עולים גורים של כלבי ים עד למפל נחמד. הנחל והמפל לא כל כך מלהיבים, אבל הגורים הרבים המשחקים לאורך הנחל הם מדהימים. משם המשכנו ל-Kaikoura ועלינו על ההפלגה. הסיכוי לראות לוויתנים הוא מאוד גבוה. הים יכול להיות גלי, כך שמומלץ לשקול לקחת כדורים נגד מחלת ים. המפגש עם הלווינתים הוא אירוע מדהים. שוב, אחת החוויות הגדולות של הטיול וכדאי להתאמץ כדי לא לפספס את זה.
ב-Kaikoura יש אוכל ייחודי שנקרא Crayfish. זה למעשה סוג של סרטן לובסטר, רק זול יותר. הם מוכרים את זה בכל מיני צורות, כאשר הזולה ביותר היא כקציצה מבשר הסרטן הדומה מעט להמבורגר. יש הרבה מסעדות באיזור שמגישות את זה. לאורך הכביש שיוצא צפונה מהעיר יש מספר קרונות אוכל שמגישים את המאכל בצורה פחות מעונבת. אנחנו מצאנו קרון כזה בקצה הדרומי של העיר במקום נחמד על החוף. מאוד ממולץ. משם חזרנו ל-Blenheim וסגרנו יום יחסית ארוך.
וולינגטון (לילה) מ-Blenheim יצאנו שעות הבוקר המאוחרות לכיוון פיקטון. כאמור את מועד המעבר קבענו עוד כאשר שכרנו את הרכב בכריסטצ'רץ'. במהלך הטיול באי הדרומי הקדמנו את המעבר ביום. פרוצדורה טלפונית פשוטה מאוד, אם כי כדאי לוודא שניתן לעשות שינויים במועד המעבר בעונת שיא. עברנו במעברות של הצהריים. היה נוח מאוד. המסעדות על המעבורת לא נורא יקרות אך האינטרנט בתשלום. הגענו לוולינגטון באיזור השעה 16:00 והתמקמנו במלון באיזור רחוב קובה, רחוב הבלויים והמסעדות בדרום העיר. איזור ממולץ. הסתובבנו בעיר בערב וגם חצי יום שלמחרת, לפני התחלנו לנסוע לכיוון שמורת טונגרירו. וולינגטון היא העיר נמדה מאוד, שניתן למצות ביום שלם. אם יש מעט יותר זמן, שווה לתת לעיר יותר מיממה. היא עושה רושם ששווה את זה.
טונגרירו (3 לילות) כאמור, יצאנו מוולינגטון אחר הצהריים והגענו לפנות ערב לעיירה Ohakune. זו העיירה המשמעותית הקרובה ביותר לשמורת טונגרירו, כלומר יש בה הרבה אופציות לינה ושירותים כמו כספומט וסופר. עם זאת, מרחק הנסיעה ממנה לשמורה הוא בערך שעה. יש אפשרות ללון בעיירה קרובה יותר בשם National Park, אך לא ברור מה אופציות הלינה שם. הטרק המרכזי בטונגרירו הוא ה-Crossing בו עולים על אוכף שבין הר טונגרירו והר Ngauruhoe וחוצים את הרכס ממערב למזרח. בזמן שאנחנו טיילו שם (מארס 2013), החלק המזרחי של המסלול היה סגור בשל התפרצות ההר שנה וחצי לפני כן, כך שניתן היה לעלות עד לאוכף, ולהמשך עוד מזרחה רק עד התצפית על שני האגמים. משם חייבים לחזור באותה הדרך. למרות זאת, הטראק הוא אחד הטובים שעשינו בניו זילנד. יש אפשרות לעלות להר Ngauruhoe ולצפות לתוך הלוע שלו. הטיפוס הוא קשה מאוד, ואף מעט מסוכן, שאורך שעה וחצי עד שעתיים. הירידה היא בגלישה בדרדרת - מסוכן אבל מהיר. הלוע אינו גדול ואפשר ללכת מסביבו. באיזור הלוע ישנם מספר מקומות מהם משתחררים אדים, וכל האווירה שם למעלה סוראליסטית לגמרי. שווה מאד את המאמץ. התצפית על האגמים בהמשך המסלול גם היא מדהימה.
הטונגרירו הוא אחד המסלולים המטוילים בניו זינלד כך שצריך להיערך לכך. החניון בראש המסלול יכול להכיל עד כ-60 כלי רכב. כאשר הוא מתמלא הם סוגרים את החניון ואז ניתן להגיע לראש המסלול רק באמצעות הסעות היוצאות מ-Whakapapa, שם ממוקמת מנהלת הפרק. האוטובוס האחרון יוצא בערך ב-9:00 בבוקר. חשוב לברר את זה באתר האינטרנט של השמורה לפני שיוצאים לדרך. בתקופה שאנחנו היינו שם, שלא הייתה שיא העונה, החניון היה מתמלא כבר בין השעות 06:30 ל-07:00 בבוקר. אנחנו גילינו את זה מאוחר מידי ונאצלנו לחכות יום. את היום שפיספסנו, ניצלנו כדי לעלות על הר Ruapehu באמצעות רכבל סקי שיוצא מ-Iwikau. כמובן שהיה מאוד נחמד, אך זה שינה לנו את לוחות הזמנים.
רוטארואה (לילה) המשכנו צפונה לכיוון Rotorua עיירה תיירותית עם שתי אטרקציות: כפר מאורי טיפוסי המאפשר הצצה לחיי המקומיים ושמורה וולקנית שיש בה גייזרים, בריכות בוץ ומעיינות חמים. כל העיר מריחה מגופרית. אנחנו מאוד לא התלהבנו מהאטרקציות שהיו גם יקרות יחסית. לדעתנו אפשר לוותר, למרות שכל מסלולי התיירים עוברים דרך העיר. לאחר חצי יום של מעיינות חמים ובריכות בוץ, עשינו את הלילה והמשכנו הלאה. הגענו לאוקלנד יחסית מוקדם.
אוקלנד (2 לילות) מטיילים רבים שפגשנו במהלך ארבעת השבועות שטיילנו בניו זילנד, לא התלהבו מאוקלנד. הגענו עם מעט צפיות, אך מאוד התלהבנו מהעיר. בניגוד לוולינגטון האוניברסיטאית והשקטה, אוקלנד היא העיר היחידה בניו זילנד שאפשר לקרוא לה מטרופולין. יש שם מגוון רב של תושבים, הרבה מאוד יפאנים קוריאנים וסינים, והרבה אוכל טוב מכל הסוגים. הנמל בצפון העיר שופץ והפך מרכז בילוי מאוד נעים. רחוב Queen הוא מרכז העניינים, עם הרבה חנויות ומסעדות. אנחנו הקדשנו לעיר יום וחצי, אך ניתן לבלות שם יותר.
מאוקלנד יצאנו לחצי יום טיול לחופים Piha ו-Bethells, הנמצאים ממערב לעיר. ב-Bethells צילמו את הסרט 'הפסנתר'. חופים יפים אך לא משהו מלהיב. כנראה שעדיף לנסוע צפונה לאיזור Bay of Islands, אך לא היה לנו מספיק זמן לזה. מאוקלנד המראנו חזרה לסינגפור ומשם לארץ.
מנהלות
רכב
למעשה, אין ממש אופציה אחרת מלבד שכירת רכב בניו זילנד. כארץ התפורה היטב למידותיו של המטייל העצמאי, יש בניו זילנד אופציות רבות בגזרה זו. משכירת קמפרים גדולים ויקרים ועד שכירת רכבים ישנים וזולים. אנחנו בחרנו שלא לשכור קמפר, כי העדפנו את הנוחות של מוטל או מלון בסוף יום. מסיבה זאת לא בדקנו האם שכירת קמפר היא זולה יותר, בהתחשב בחיסכון בבתי מלון. כמו כן, החלטנו שלא לשכור רכב ישן יחסית עם קילומטראג' גבוה כי חששנו להתקע. בסופו של דבר שכרנו רכב קטן יחסית (טיוטא יאריס), אך חדש. הזמנו רכב כחודשיים מראש, אך אין ממש סיבה להזמין כל כך הרבה זמן לפני ההגעה, אלא אם כן זמן הנסיעה נופל על עונת השיא. כאשר הגענו לניו זילנד ראינו כי רבים מהטיילים שוכרים את הרכבים הישנים - מדובר ברכבים בני כ-10 שנים עם מעל 200 אלף קילומטר. מבחוץ רכבים אלו נראו במצב טוב, כמובן תלוי באיזה חברה שוכרים. יתכן שהיה זה רעיון טוב לשכור רכבים אלו, שנראו על פניו מתוחזקים היטב.
בניו זילנד פועלות כל סוכניות הרכב הבינלאומיות, אך מומלץ לשכור מהסוכניות המקומיות, שכן הן זולות משמעותית, יש מבחר גבוה יותר של סוגי מכוניות ורמות מחיר, ורמת השירות שהם מספקות היא טובה. כמו כן לחברות אלו יש פריסת סניפים רחבה מאוד בשני האיים. אנחנו שכרנו מחברת Apex, שהיא כנראה חברת השכרת הרכב הגדולה בניו זילנד. כמו כן נתקלנו שם בהרבה מכוניות של חברת Jucy. באשר ל-Apex, קיבלנו מהם שירות טוב ויעיל, המכונית הייתה במצב טוב ושירתה אותנו על הצד הטוב ביותר. כמו כן, יש להם פריסה מאוד נרחבת של סניפים בשני האיים, לא פחות ואולי יותר, מהפריסה של סוכנויות הרכב הבינלאומיות. הם גם ציידו אותנו ב-SIM מקומי (ללא DATA), שאיפשר לנו לבצע שיחות סלולריות לקווים חינמיים (1-800), דבר שימושי מאוד.
בניגוד למדינות אחרות בעולם, לא חוייבנו בתוספת מחיר כאשר החזרנו את הרכב בעיר שונה מהעיר בה שכרתם אותו. כמו כן, ב-Apex כללו במחיר ההשכרה הרגיל גם את עלות העברת הרכב על המעבורת בין שני האיים. מדובר בהטבה לא מבוטלת של מעל 160 דולר ניו זילנדי. בעת השכרת הרכב צריך לדווח לסוכנות מה תאריך החציה בין האיים, שכן יש צורך להזמין מקום על המעבורת. יש אפשרות לשנות את המועד בשלב מאוחר יותר בטיול אך זה כבר יעשה על בסיס של מקום פנוי על המעבורת. בשיא העונה זה יכול להיות בעיה. אנחנו הקדמנו ביום את תאריך המעבר מהאי הדרומי לצפוני ללא כל קושי. ניתן לעשות את בטלפון למוקד השירות של סוכנות הרכב.
במסתכם שילמנו כ-1400 דולר ניו זילנדי בגין השכרת הרכב לארבעה שבועות. בהשוואה לארה"ב או אירופה מדובר במחיר נמוך יחסית. נציין, כי לא רכשנו השלמת ביטוח, כלומר שילמנו את המחיר הבסיסי בלבד.
נהיגה וכבישים רשת הכבישים בניו זילנד היא מצויינת. הכבישים במצב טוב ומשולטים היטב. מאחר שמדובר בארץ דלת תושבים, אין כמעט כבישים מהירים דו מסלוליים. איני יודע מה מצב הכבישים בשיא העונה, אך בעונה בה טיילנו (חודש מארס) הכבישים היו פנויים יחסית. צריך לשים לב למצלמות המהירות הפזורות בכבישים רבים. כמו כן בעיירות רבות קיימים חוקי חניה שנאכפים באינטנסיביות רבה. מעבר לכך, הניו זילנדים הם נהגים אדיבים מאוד, ובאי הדרומי חלק גדול מהמכוניות הם של תיירים, כך שאף אחד לא ממש ממהר. למרות שנהגנו הרבה יחסית (כ-4800 קילומטר בארבעה שבועות) הנהיגה הייתה נוחה וקלה יחסית. הניו זילנדים מאוד אוהבים כיכרות, דבר שאינו טרוויאלי עבור אנשים הרגילים לנהוג בצד הימני של כביש. עם זאת, הנהיגה בצד שמאל אומנם מוזרה (ואף מפחידה בהתחלה), אך מתרגלים אליה מהר יחסית לאחר שלומדים כמה חוקי אצבע פשוטים: הנהג תמיד נמצא במרכז הכביש, הפניה ימינה היא הפניה המסובכת יותר, ובכיכר צריך להיזהר מהרכב שמגיע מימין.
תקשורת ומידע אחת ההחלטות הטובות שעשינו הייתה להביא איתנו את האיפאד, המצוייד בכרטיס SIM סלולרי. מיד עם הנחיתה בכריסטצ'רץ' רכשנו כרטיס SIM (משולם מראש - prepaid) של וודפון ניו זילנד המיועד לאייפאד. אומנם לוודפון פריסה פחות צפופה מזו של טלקום ניו זילנד, אך התקן בה עובדת חברת הבזק המקומית אינו תואם את התקן הישראלי (GSM). שילמנו 50 דולר ניו זילנדי עבור כרטיס שהעניק לנו 3 ג'יגה גלישה (DATA) בחודש, דבר שהספיק לנו מעל ומעבר (ניצלנו כמחצית בלבד מהמכסה). הקליטה של הרשת הסלולרית לא הייתה מושלמת, בעיקר באיזורים מרוחקים, אך הספיקה לנו כדי להפוך את האייפאד האינטרנטי למכשיר הניווט שלנו במקום ה-GPS. כמו כן, החיבור התמידי לרשת איפשר לנו להזמין מלונות בעיר הקרובה תוך כדי נסיעה. במקומות בהם הביקוש למלונות הטובים הוא גבוה, האפשרות להזמין מלונות כמה שעות לפני שאנחנו מגיעים לעיר נתנה לנו יתרון. יכלנו לטייל עוד שעה או שעתיים ולהגיע מאוחר יחסית לעיר הבאה, מתוך ידיעה כי מחכה לנו מלון טוב בסוף יום הטיול. כמו כן, האינטרנט הנייד אפשר לנו לברר תוך כדי נסיעה פרטים על המסלול, להבין האם המקומות המסומנים על מפה שווים כי נסטה בשבילם מהדרך ועוד מידע שמאוד ייעל לנו את היום. בקיצור, מאוד-מאוד ממולץ לרכוש SIM מקומי שמאפשר גלישה סלולרית. SIM כזה ניתן לרכוש בכל החנויות של וודפון, שנמצאות במרכזי הערים הגדולות. אחת ההוצאות המשתלמות ביותר שהוצאנו.
השתמשנו בגרסה המודפסת של לונלי פלנט ניו זילנד. סיפק לנו את כל המידע שהיינו זקוקים לו. מעבר לכך רכשנו את הגרסה הדיגיטלית של הספר NZ Frenzy: New Zealand South Island (לינק מצורף) שנתן לנו הרבה מידע אלטרנטיבי.
בתי מלון כאמור, ניו זילנד מאוד ערוכה לתיירים, כך שבכל מקום יש מגוון רחב יחסית של מלונות. מרבית המלונות מחוץ לערים הגדולות הם למעשה מוטלים נוחים, עם חדרים גדולים יחסית המצויידים במטבחון מאובזר. מטבחונים אלו כוללים את כל הנדרש על מנת לבשל לבד, כלומר כיריים, טוסטר-אובן, סירים סכום וכלי הגשה. מאוד ממולץ לבשל לבד, שכן במקרים רבים היצע האוכל במסעדות הוא מוגבל יחסית. עם זאת, מי שלא רוצה לבשל בחדר יכול להסתדר היטב עם אוכל במסעדות, גם בערים הקטנות יותר. רק אל תצפו לאוכל ברמה גבוהה במיוחד במקומות אלו. כמו כן צריך לשים לב לשעות הפתיחה שכן הניו זילנדים הולכים לישון מוקדם וב-21:00 כבר קשה למצוא מסעדות פתוחות גם בעיירות מרכזיות יותר. בניו זילנד פועלות שתי רשתות קמעונאות מזון גדולות (new world ו-countdown) הנמצאות כמעט בכל עיירה קטנה. מדובר בחנויות מאוד נוחות בהן ניתן להצטייד היטב בכל מה שדרוש כדי לבשל בחדר (מצרכים טריים - בשר, גבינות, יין, פירות וירקות, תבלינים טריים ועוד). אין צורך לאגור מצרכים ברכב, וניתן לעשות קניות בנוחות בהתאם לצורך.
אומנם לא טיילנו בשיא העונה אך בכל זאת השתדלנו מאוד להזמין מקום במלונות מראש. לפעמים הזמנו יום או יומיים מראש ולפעמים כמה שעות מראש תוך כדי נסיעה באמצעות האייפאד. מחוץ לעונה, בהחלט לא חייבים להזמין מראש, אך יש בזה סיכון מסויים. בפעם היחידה שלא הזמנו מראש, נאלצנו לנסוע עוד שעתיים בלילה עד שמצאנו מלון כי הסתבר שיש בעיר משחק קריקט גדול וכל האוהדים מלאו את המלונות. את רוב ההזמנות ביצענו באמצעות האפליקציה המצויינת של booking.com, שמרבית המלונות בניו זילנד מופיעים בה. בבחירת המלונות נעזרנו במקרים רבים באפליקציה של tripadvisor, שמרכזת הרבה מאוד מידע מקומי בניו זילנד. בתי העסק בניו זילנד עובדים הרבה עם tripadvisor ומבקשים מהאורחים להמליץ עליהם שם. מחיר המלונות והמוטלים בהם שהינו נע בין 90 ל-155 דולר ניו זילנדי ללילה לזוג. עלות המלון בממוצע הייתה כ-125 דולר ניו זילנדי לילה.
כסף כרטיס אשראי הוא אמצעי התשלום הנוח והזול ביותר. אין צורך להגיע עם כסף זר ולהמיר לכסך מקומי. הדרך הנוחה היא למשוך מעט מזומן ממכשרי ה-ATM הנפוצים ואת השאר ההוצאות לעשות באשראי. שווה לדאוג שכרטיס האשראי הישראלי יהיה מצוייד בשבב. זה חוסך זמן ומאפשר לשלם באמצעות הכנסת הקוד הסודי וללא חתימה. בזמן שטיילנו, דולר אמריקאי היה שווה 1.18 דולר ניו זילנדי.
טיסות החסם העיקרי בטיול לניו זילנד הן הטיסות, שכן מדובר בטיסה ארוכה מאוד ויקרה. אנחנו החלטנו לקטוע את הטיסה לשני חלקים, כאשר גם בדרך הלוך וגם בחזור נישארנו לילה בסינגפור ונצלנו את ההזדמנות כדי לראות את העיר/מדינה הזאת. מישראל טסנו לסינגפור באמצעות טורקיש ארוויז, שיש להם טיסה נוחה יחסית וקצרה (רק 14 שעות כולל קונקשיין). מסינגפור טסנו דרך סידני באמצאות חברת קוונטס לכריסטצ'רץ' שבאי הדרומי. חזרה יצאנו מאוקלנד שבאי הצפוני, דרך אוסטרליה חזרה לסינגפור. זה נתן לנו גמישות רבה יותר עם המסלול, שכן לא היינו צריכים לעשות מסלול מעגלי וחסכנו טיסה פנימית בתוך ניו זילנד. כאמור, לא נדרשנו להוסיף תשלום בגין החזרת הרכב במקום שונה מהמקום בו לקחנו אותו. שילמנו עבור הטיסות מישראל עד ניו זילנד וחזרה כ-2,300 דולר אמריקאי. ניתן היה להוזיל בכ-200 דולר את הטיסה, אם היינו מוותרים על העצירה בסינגפור. העצירה בסיגנפור התגלתה כהחלטה נכונה. לטוס 26 שעות ברציפות היה מבחינתנו בלתי אפשרי.
לינקים Routeburn Track http://goo.gl/maps/izveS http://www.doc.govt.nz/Documents/parks-and-recreation/tracks-and-walks/southland/routeburn-track-brochure.pdf
http://www.wikiloc.com/trails/hiking/new-zealand
http://www.doc.govt.nz/parks-and-recreation/tracks-and-walks/
http://www.newzealand.com/int/walking-and-hiking/
http://www.amazon.com/NZ-Frenzy-Zealand-South-Island/dp/0979923263