אחרי שנתיים של חלום וכמעט שנה שלמה של התארגנות והצטיידות אנחנו יוצאים לדרך.....
אלסקה הנה אנחנו באים.......
6.7.12
1:00 המונית מגיעה ואנחנו מעמיסים מזוודות ויוצאים לשדה התעופה, 2:30 מגיעים לשדה ועוברים בידוקים פוגשים מכרים שנוסעים למקומות אחרים, מצטיידים בשוקולד לדרך על פי בחירת הקהל הצעיר ומתקרבים לשער העלייה למטוס לשתיית קפה מסורתית. עולים לטיסה הראשונה לפרנקפורט, אחרי ארבע וחצי שעות אנחנו נוחתים בפרנקפורט, ויורדים לתור שאינו נגמר של בידוק בטחוני שלפני העלייה למטוס לסיאטל, אנו פונים לאיש אבטחה ומסבירים שעוד חצי שעה הטיסה שלנו ממריאה והוא מעביר אותנו מיד לראש התור לבידוק ואנו עוברים אותו ורצים לטיסה לסיאטל.
לפנינו 10 שעות טיסה ארוכות שאינן נגמרות אותן אנו מנסים להעביר בשינה.
נחיתה בסיאטל ואיתה חווית האימגריישן הידועה לשמצה שאותה אנו עוברים בקלות לא לפני שהשוטר חייב לברר היכן אנחנו עובדים שקיבלנו חודש חופש ממקום העבודה......(תודה לחברת חשמל ומשרד החינוך......).
חתימות בדרכון ועוברים להמתין לטיסה לאלסקה, שותים קפה בסטרבאקס בשדה התעופה ומתחברים לסקייפ לשיחה ראשונה עם הבית.
המראה ושעתיים וחמישים דקות אחר כך אנחנו באנקורג', אלסקה.
נכנסים בשדה התעופה למרכז המידע לתיירים, מקבלים מידע על מקומות שחשוב לבקר בהם ואטרקציות שכדאי לעשות, כשהעובדת שמועת שאנחנו מישראל מיד אנחנו מתקבלים בכבוד מלכים ושומעים על חווית הביקור בישראל שלה שמציידת אותנו בכל מידע שרק נרצה והיא גם עוזרת לנו להזמין את ההסעה למלון שלנו.
חמש דקות אחר כך מגיע הוואן שלנו למלון ואנו נכנסים בשערי spring hill suite, מלון קטן וחביב מתארגנים בחדר ולפני שכולם נשפכים במיטות אנו יוצאים לארוחת ערב במסעדה מומלצת mooses tooth שם אנו ממתינים מעל שעה לתורנו בגלל העומס ששורר שם באופן קבוע. המקום ענק ומקסים, זוהי מסעדת פיצות, עיצוב יפיפה ואוכל טעים להפליא ונראה שכל תושבי אנקורג' אוכלים שם. כל אחד נרשם בכניסה ומקבל מכשיר שמהבהב בשלל נורות כשתורו מגיע. עד אז מוזמנים כולם לחכות בחוץ במרפסת נחמדה וכמובן להזמין שתיה.
הזמנו פיצה בגודל של צמיג בערך וסלט טעים להפליא, כולל שתי בירות מרות (ככה אני אוהבת...) משובחות מאוד הכול כולל טיפ 40 $ חוזרים ברגל למלון, מסתבר שהוא במרחק שתי דקות הליכה מהמסעדה (למסעדה הזמנו מונית). נכנסנו לחדר, מקלחות מהירות ונחיתה במיטות לשינה עמוקה אחרי 30 שעות בדרכים.
7.7.12
כולנו מתעוררים בשעה מוזרה 4:30 בבוקר ומנסים להמשיך ולנמנם עד השעה 6 וקצת ויורדים ללובי להביא קפה (קפה, תה ושוקו חופשיים ) טרום ארוחת בוקר. שיחת בוקר בסקייפ לארץ לבדוק ולהודיע שהכול בסדר ואנו יורדים לארוחת בוקר חביבה הכלולה במחיר הלינה (באלסקה מסתבר רוב ברוב המלונות ארוחת הבוקר אינה כלולה במחיר החדר) וכוללת מבחר גדול של קורנפלקסים, חלב, מעדנים, מאפים פירות ביצים וגולת הכותרת הכנה עצמית של ופל אמריקאי שהילדים מאוד מתלהבים ממנו. מסיימים לאכול ועולים לחדר להתארגן ליציאה אנחנו קובעים עם חברת הקרוואנים לקחת את הקרוואן בשעה 11.00.
אנו מזמינים מונית ויוצאים אל מקום קבלת הקרוואן, קבלת הקרוואן לוקחת זמן ויש להצטייד בסבלנות רבה, בעיקר במידה ולקחתם אתכם ילדים.
חצי שעה לאחר קבלתו כבר הכול מסודר במקום ואנו יוצאים לדרך להצטייד בכל הדרוש לנו לנסיעה.
קניית האוכל לוקחת הרבה זמן למרות שהבאנו רשימה מסודרת מהבית , אנחנו עייפים ומתקשים בסופר ענק שכזה למצוא את הדברים, קונים עוף מוכן ומזדרזים לסדר הכול במקום , אמיר מצטייד ביין ובירות ולאחר מכן בכרטיס סים אמריקאי ואנו מוכנים לאכול ארוחת ערב ולצאת לדרך לנסיעה לכיוון טלקיטנה.
אחרי שעה נסיעה אמיר עייף ואנו מחליטים לעצור בווסילה, לשעה מנוחה +השלמת קניות בסופר וקפה בסטארבאקס. בשעה 10 אמיר מחליט על סיום היום ואנו עוצרים בחניה מול אגם יפיפה לשנת הלילה.
תוך 10 דקות כולנו ישנים שנת דובים.



8.7.12
מתעוררים לבוקר קררררר ונוף מהמם של האגם וסביבתו.
מתארגנים בזריזות ויוצאים לכיוון טלקיטנה, נסיעה בנופים מרהיבים בין אגמים רבים, ירוק מדהים שהעין אינה שבעה ממנו. מגיעים לטלקיטנה והולכים לאחת מחברות התעופה לסגור טיסה מעל המקינלי, עסק לא זול אולם מומלץ ביותר. אנחנו מתבקשים לחזור בשעה 12:30 למקום ואנו נוסעים לעיירונת החביבה שעל פי השמועות על פיה נכתבה הסדרה המדהימה חשיפה לצפון (שלמרבה הפלא צולמה בוושינגטון ולא באלסקה). אנחנו יורדים לנהר ארוזים במעילים וכובעים וצופים באלסקאיים שעבורם זהו קיץ, עושים פיקניק ליד הנהר ואף טובלים את רגליהם במים הקפואים. מהנהר ממשיכים לסיבוב בעיירה המקסימה, וחוזרים לשדה התעופה לטיסה, אמיר מוציא את הארנק לשלם ואז מופיע בחדר מישהו מהצוות ומודיע שבגלל הערפל אי אפשר לראות כלום ולכן הטיסה מבוטלת בולעים בצער רב את מנת האכזבה ויוצאים לכיוון הדנלי 3 שעות נסיעה...
מגיעים בערב לדנלי עוצרים בקמפינג הראשון לריקון המכלים ומילוי מים ומתחילים בטיפוס לכיוון הקמפינג שנמצא ממש בתוך השמורה. כבר לפני הכניסה הרשמית לשמורה אנחנו רואים מרחוק קריבו גדול אוכל בנחת עשב, בכניסה לשמורה עוצרים אותנו לתשאול אם יש לנו מספיק מים ואוכל זאת משום שהנוהל הוא שבשמורה נוסעים פעם אחת למעלה בכנסה לפארק ומחנים ופעם אחת למטה ליציאה מהפארק כשיוצרים והנסיעה בתוך הפארק היא רק באוטובוסים של הפארק.
מגיעים לקמפינג ועוגנים, אני מכינה ארוחת ערב ואמיר והילדים יוצאים לסיור הכירות עם הסביבה של הקמפינג.
אוכלים והולכים לישון.
9.7.12
השכמה מוקדמת מאוד וקפואה לגמרי...מפעילים את החימום בקרוואן ומתארגנים בזריזות ליציאה לסיור, האוטובוס עובר בשעה 6:25 בקמפינג. עולים לאוטובוס, זוהי הדרך היחידה לטייל בשמורה, ואפשר לעלות ולרדת מהאוטובוס בכל מקום שתרצו ולעלות בחזרה שוב. מתחילים בתצפית קצרה על האזור כשעוד לפני שיורדים אנחנו מקבלים הסבר מדוקדק מה לעשות עם פתאום רואים דוב....(האם באמת.....)
לאחר התצפית ממשיכים בנסיעה מנומנמת, בשל השעה, קצב הנסיעה והדיבור המרדים מעט של הנהג, עד שהנהג מכריז שאי שם רחוק יש שני קריבו שאוכלים עשב.....משקפות נשלפות, מצלמות מתחילות לתקתק ואף אחד לא מוצא על מה הוא מדבר, עד שלפתע אנו רואים מרחוק שני דובים רצים על השלג, מרחק רב כל כך שאפילו העדשה שלי לא מצליחה לתפוס אותם.
ממשיכים בנסיעה ואז נגלה לעיננו דוב גריזלי ענק ויפיפה על צלע ההר ולאחריו עוד קריבו ועוד כמה דובים אחרון חביב אנו פוגשים מוס וכמה סנאים לקינוח, וכשאנו מגיעים לwonder lake השמש כבר זורחת ונעים בחוץ, לאחר הסיור הקצר ליד האגם אנחנו חוזרים חזרה את אותה הדרך בחזרה, כשאנו מגיעים לקמפינג כבר ממש חם, אמיר מוציא את כסאות הקמפינג ויושב בחוץ עם הוד בחולצות קצרות, רק היתושים מבריחים אותנו פנימה לקרוואן, למרות זאת אנחנו אוכלים מרק בחוץ בשמש ולאחר הארוחה נכסים פנימה.
10.7.12
קמים מוקדם לבוקר סגרירי ומתארגנים ליציאה מהפארק. יוצאים מהפראק, נוסעים למרכז המבקרים לצפייה בכלבי האסקי ובעבודתם בגרירת מזחלות בחורף. אנחנו עולים להסעה למקום ואחרי שני מייל פוגשים את הכלבים המקסימים, צופים בהסברים ובהדגמה על סחיבת המזחלות.
בשעה 11:00 אנחנו בחזרה בקרוואן בחניה של מרכז המבקרים מחממים מים למקלחות אני מתקלחת והולכת להטעין את המחשב כי הממיר שלנו הלך לעולם שכולו טוב (אבל לא טוב לנו....) אחרי שתי הפעלות בדיוק
קצת אינטרנט להתעדכנות פייסבוק להעלאת תמונות ואז מגיע הוד ומודיע כי אין מים במקלחת, מתחילים בניסיונות לתפוס בטלפון את החברה וכשמצליחים לשוחח עם אחד מהעובדים הוא אומר שאולי זה הפילטר ואכן אנו מוציאים את הפילטר והמים חוזרים לעבוד כסדרם.
מתחילים בנסיעה על דרך הדנלי היי וואי דרך יפיפייה אך לא סלולה עד לקמפינג, לצערנו חניה 4 שמומלצת מאוד בספר של נטע דגני תפוסה ואנו חונים בחניה אחרת לא פחות יפה ממנה על גדת הנהר, הילדים יוצאים לשחק במים (לא חלילה לטבול בהם) ונהנים מהמקום, ארוחת ערב, צפייה בסרט במחשב והולכים לישון.

11.7.12
בוקר, יוצאים לדרך לפנינו 80 מייל של נסיעה על דרך עפר-מחלוטה על הדנלי היי וואי, בדרך רואים שיש עיירה (3 בתים ובית קפה-סגור) ולשט ענקי שאפשר לקנות שם פאי שלם...... עוצרים לראות את המקום ומיד ממשיכים לעיירה מקלרן שם עוצרים במסעדה מקסימה בנויה כולה מקורות עץ עבות, ושם מוגש פאי משובח ביותר, הילדים מתחילים בפאי תפוחים עם גלידה ומכיוון שיש אינטרנט אנחנו מבקשים את הסיסמא, מקבלים אותה בחיוך רחב ונכנסים לפייסבוק להתעדכן, אמיר ממשיך בפאי פירות יער משובח ונהנה מכל ביס. המסעדה מקסימה ובעלות הבית חייכניות וחביבות וקיבלו אותנו במאור פנים, אחת מהן חברה של שרה פיילין, שוחחנו איתן ארוכות והמשכנו בדרכנו.

אנחנו ממשיכים בנסיעה שבעים ושמחים עד לרגע בו אנו רואים בצד הדרך אזור עם שלג, הילדים יורדים בשמחה ומתחילים להשתולל ולבנות איש שלג. משם ממשיכים עוד מייל אחד אל מלון נחמד שבו פוגשים אוהבי ישראל חביבים שלא מוכנים להשכיר לנו קייקים כי יש מעט רוח ואנחנו חסרי ניסיון....הלו חברים, אנחנו ישראלים, היינו בצבא......
אנחנו יורדים אל הקמפינג חונים ויורדים לטיול קצר על שפת האגם, יש לנו השגות על ההמלצה בספר כי זהו הקמפינג היפה ביותר באלסקה, אז זהו, שלא!

12.7.12
מתעוררים מאוחר ונוסעים למלון לבקש מברג, לאחד הארונות שלנו נשבר הציר ואנו רוצים להחליפו, מקבלים מברג אך לא מצליחים אנו זקוקים למברגה, בעלת הבית מפנה אותנו לישוב הבא בו לדבריה יש מספר מוסכים ומקומות שישמחו לעזור לנו.
אנחנו ממשיכים בנסיעה לדלתה ג'נקשן ומוצאים מקום שמוכרים עזרים למכוניות וכד' ושם שמחים להשאיל לנו מברגה, אנו מסדרים את הציר (מחליפים את הציר של הדלת שנפתחת למעלה עם ציר בדלת שנפתחת הצידה וממשיכים בדרכנו, נוסעים למלא ולרוקן מים וגז נכנסים לקניות להשלמה של דברים שחסרים (המקרר שלנו לא עובד מהיום הראשון וכל הבשר ומוצרי החלב נזרקים לפח....) משם אנו ממשיכים בדרך מקסימה עד לחניון moonlake , שם אנחנו מטיילים ליד האגם המקסים, ארוחת ערב והולכים לישון.
13.7.12
בוקר- מתעוררים מאוחר ומגלים שאנחנו לבד בקמפינג כולם כבר עזבו.....מתחילים בנסיעה לכיוון קנדה, בדרך רואים שועלים ובהמשך אני מגלה בולד איגל על העץ ואנחנו עוצרים ועושים לו בוק......לא מבינים למה רוכבי האופנועים, עוצרים רואים מה אנחנו מצלמים ומיד ממשיכים, ככה זה שרואים בולד איגל בפעם הראשונה......
עוצרים בעיירה tok, במרכז המבקרים אנו מטעינים את המחשב, נוסעים וחונים מול חנות המזכרות שמול מרכז המבקרים להתחברות לאינטרנט ומשם ממשיכים לעיירה צ'יקן, שם אנו עוצרים במקום בו מחפשים זהב אולם הילדים שרואים את העבודה הקשה והסיזיפית מחליטים לוותר על התענוג, עולים למעלה אל בית הקפה שהומלץ בברושור כמקום עם הסינמון רולז הטעים ביותר, נכנסים מזמינים פאי אוכמניות טרי וסינמון רול חם טרי ובעיקר אקסטרה לארג' ובראוני כולם טעימים להפליא. משם נכנסים לחנות המזכרות רוכשים כמה חולצות ומזכרות, משוחחים עם סוזי שמספרת לנו מעט על החיים באלסקה בעונת החורף. המקום מצא מעל המקום בו מחפשים זהב (לא באותו מתחם) זהו רצף של 3 חנויות צבעוניות.

ממשיכים בנסיעה על כביש שנקרא: top of the world עד למעבר הגבול עם קנדה. עוברים את הגבול לאחר ביקורת דרכונים קצרה ומגיעים לאחר נסיעה מתישה בדרך עפר שאינה נגמרת לקמפינג בדוסון.
YUKON RIVER CAMPGROUND
קמפינג נחמד במיוחד לילדים משום שיש בו גן משחקים נחמד. חונים, מתארגנים לשינה ולילה טוב.
14.7.12
בבוקר לאחר ההשכמה האיטית אני הולכת עם הילדים לגן המשחקים וזוג חביב שמטייל בקמפינג מספר לי שיום קום הלך לו בשמחה דוב בקמפינג, איזה פספוס.......מתארגנים לאיטנו לנסיעה לכיוון דוסון מגיעים לשפת הנהר למעבורת שירות חינם שניתן שם) עולים על המעבורת חוצים את הנהר ויורדים בעיירה דוסון.
סיור בעיירה המקסימה כשעתיים ומתאכזבים שבשום מקום בקנדה אין אינטרנט חינמי כמו בארה"ב.
מגיעים לספריה הסגורה, מטעינים שם את המחשב (יש שם אינטרנט חינמי החל משעות הצהריים, אנחנו לא מחכים עורכים קניות השלמה במכולת קטנטונת ואנו מוכנים לנסיעה פארק TOMBSTON
בדרך העפר הארוכה אנו רואים בעלי חיים רבים שועל שמבקש בעיניים עצובות שניתן לו משהו לאכול (אנחנו ממושמעים ולא מאכילים את החיות הבר) ארנבת ודורבן.
נכנסים אל הקמפינג לחניה האחרונה שנותרה שותים קפה ויוצאים לטיול רגלי מקסים על גדת הנהר הכולל בסופו צפייה בשברי הקרחון שבנהר, 3.4 ק"מ של טיול נינוח, חוזרים שמחים ועליזים לקרוואן, ארוחת ערב, קשקושים ולילה טוב.
15.7.12
גשם זלעפות ירד כל הלילה ואנו מתעוררים לבוקר גשום, קר ובעיקר רטוב, ברגעים אלו אני שמחה שלא חסכתי בציוד וקניתי את הכי טוב שיש כך שאנו ערוכים לכל מזג אויר לכל יציאה מהקרוואן, כולל מעילים משובחים, מכנסי סערה לכולנו ונעלי טיולים נגד מים.
מתארגנים ליציאה ומחליטים לוותר על המסלול ההליכה שבקרבת הקמפינג ולצאת ישר אל האגם. הנסיעה בדרך הלא סלולה קשה המון קפיצות וטלטולים מגיעים לאגם יורדים לתצפית על האגם וחוזרים באותה דרך לכיוון הקמפינג, משם ממשיכים לכיוון twin lake , נוסעים נסיעה שלווה ונעימה על הכביש עד שלפתע אני פורצת בצעקות: "דוב, דוב, תעצור דוב" אמיר עוצר מיד ומסתובב ונוסע באיטיות עד למקום בו ראיתי את הדוב השחור לצד הדרך אוכל להנאתו רדבריז, אנחנו עוצרים קרוב ככל שניתן ומתצפתים ללא שובע בחיה המדהימה הזאת ומגלים שאנחנו פשוט לא מזיזים לו, לגרגרן הזה, הוא עסוק בלאכול רדבריז ואנחנו סתם קישוט שעומד בצד....לאחר כחצי שעה של בהייה בדוב וצילומים אין ספור אנו ממשיכים בנסיעה לקמפינג שם מוצאים מקום על שפת האגם אוכלים ארוחת ערב ומכוונים שעון מעורר לקום מוקדם להגיע לעיירה whithorse שם יש סניף של קרוז אמריקה החברה ממנה הזמנו את הקרוואן, שם ניתן את הקרוואן לתיקון המקרר שלנו.
16.7.12
מתעוררים לקול השעון המעורר מתארגנים בזריזות ויוצאים לדרך לכיוון העיירה וואיט הורס, לאחר כשעה וחצי אנחנו באתר הקרוואנים פוגשים את בעל הבית יהודי חביב בשם ליאו שמיד מפנה אותנו למקום בו מתקנים את המקרר, אנחנו נוסעים לשם ולאחר בדיקה קצרה עלינו להשאיר את הקרוואן שם לפחות לשעתיים לבדיקה מה קורה, אנחנו מזמינים מונית ונוסעים לעיר, נכנסים למרכז המבקרים כמו בכל קנדה גם שם אין Wi-Fi אנחנו ממשיכים למסעדה שהמליץ עליה נהג המונית שהיא מסעדה שהמקומיים אוכלים בה, גם במרכז המבקרים ממליצים עליה מאוד, אנחנו צועדים למסעדה ומזמינים המבורגרים (אמיר אוכל המבורגר אייל והוד ורז המבורגר בקר, אני מזמינה מעטפת סלמון מעושן עם גבינת קרם וירקות, האוכל מגיע בצלחות "חיפוש זהב" מקסימות והוא טעים להפליא 66$.

משם ממשיכים לסטארבקס לקפה ואינטרנט ובשעה 14:00 מתקשרים למקום שבו מתקנים לנו את המקרר, המקרר תוקן והם מחכים עוד קצת לבדוק שאכן תוקן ועובד כמו שצריך, אנחנו לוקחים מונית ומגיעים לאתר בדיוק כשמסיימים לבדוק אותו וסוף סוף יש לנו מקרר שעובד כמו שצריך, אין צורך לקנות קרח כל הזמן.
נוסעים להחליף שמן מנוע, קניה קצרה בסופר והצטיידות חוזרת בבשר ומוצרי חלב (הפעם בעצתו של ליאו אנחנו שומרים את כל הקבלות כדי לקבל החזרים על מה שנזרק), חוזרים למרכז המבקרים להזמין מעבורת להיינס כדי לקצר את הדרך בכמה מאות מיילים של נסיעה חוזרת באותה דרך ולאחר הזמנת המעבורת אנחנו ממשיכים בנסיעה לעיירה סקאגוואי, הדרך יפיפייה, מפותלת ומלאה באגמים בצבעים מרהיבים, הרים ומדבר אחד קטן, כן כן ככה באמצע הירוק מדבר.
אנחנו מגיעים אל הגבול וחוצים שוב לאלסקה וממשיכים בנסיעה לסקאגוואי, אי אפשר להבין את העוצמה והיופי של ההרים המושלים, הקרחונים, השמש שיוצרת צורות פלא על ההרים, עננים לבנים שתלויים מעל, מי שלא היה שם כנראה לעולם לא יבין את עוצמות הטבע הללו.
מסתובבים בעיירה עד שאנו מוצאים את הקמפינג שצמוד לנמל וחונים בו 35$ ללילה. מתארגנים, מתחברים למים וחשמל מטעינים בטריות ומחשב אוכלים והולכים לישון.
17.7.12
מתעוררים לבוקר בהיר, שמשי ומאיר פנים, יוצאים לסיור בעיירה ומתחילים בכביסה שמים את הבגדים במכונה ונכנסים לחנות מזכרות זולה שם אנחנו עורכים קניה ראשונה של מזכרות מהטיול, חוזרים לקמפינג לאחר סיום הכביסה ארוחת בוקר קלה ואנו יוצאים לספריה לגלוש באינטרנט זהו המקום היחידי בעיירה שבו יש אינטרנט חינם.
אחרי שיחה עם הבית אנו יוצאים למסלול הליכה למצוק מסלול של שעתיים קלות ומהנות, משם חוזרים לקרוואן והוד ורז ששמו את עיניהם על אופניים מיוחדים שבהם מפדלים עם הידיים שוכרים את האופניים ויוצאים לטיול מהנה בעיירה לבדם וחוזרים שמחים ומאושרים.
ארוחת ערב ומתארגנים לשנת הלילה.
18.7.12
מתעוררים שוב לבוקר מאיר פנים וחמים, אני יוצאת אל הספרייה ומגלה שיש אינטרנט רק מהשעה 10.00 בבוקר, אמיר ורז מצטרפים אלי ואנו הולכים לערוך קניות וחזרה לקרוואן לארוחת בוקר, עם בטן מלאה יוצאים לטיול במעלה ההר , טיפוס לא קל בכלל אל האגם, טיול של 3 שעות, כולל סיבוב מסביב לאגם. חוזרים לקרוואן ונוסעים לספריה לגלישה באינטרנט, לצערנו יש בעיה עם האינטרנט ולא מצליחים לגלוש, חוזרים לקמפינג ארוחת ערב והולכים לישון, מחר עלינו לקום מוקדם למעבורת להיינס.
19.7.12
מתעוררים מוקדם מתארגנים בזריזות ונוסעים מרחק קצר מאוד לרציף של המעבורת, נרשמים ונכנסים לתור לחכות, מחכים ומחכים ומחכים וכלום לא קורה, מסתבר שיש בעיה עם השפל והאוטובוסים לא יכולים לעבור את הגשר כדי להיכנס למעבורת, לאחר אחור של כ- 3 שעות, אנחנו עולים למעבורת ומתחילים בהפלגה להיינס, לאחר שעה של הפלגה שקטה ונעימה אנו יורדים בהיינס, ונוסעים מיד למרכז המבקרים כהרגלנו, אמיר נכנס למרכז המבקרים ואני מגלה שיש אינטרנט חינמי ומיד מתחברת לשיחה עם הבית, האינטרנט אינו במרכז המבקרים יש להחנות עם הגב אל מרכז המבקרים.
אמיר והילדים הולכים לחנות חכות וכולם חוזרים עם חיוך ענק על הפנים וחכה ביד. השלמת קניות בסופר דמפינג ומילוי מים ונוסעים לקמפינג המומלץ ביותר מעל אגם צ'יקוט לייק. בדרך אנו עוצרים לראות את כלבי הים השוחים בנהר במקום בו הוא מתחבר לים, מוצאים חניה משביעת רצון בקמפינג הילדים רצים לדוג (לאחר אזהרת מפגש עם דוב) ולנסות את חכתם החדשה, חוזרים בידיים ריקות ואנו מתיישבים לארוחת ערב שלאחריה אנו יוצאים לטיול במורד הנהר לראות את הדובים שבאים לאכול סלמונים, צופים באיש שסופר את הסלמונים על הגשר- הספירה היא כדי לדעת כמה סלמונים מגיעים לאגם וגם איזה סוג ובכל סוף יום יש לוח ועליו נכתב כמה נספרו באותו יום.
לצערנו הרב לא דובים ולא יער.... מכיוון שיש מעט סלמונים, הדובים אינם טורחים להגיע למקום.
מאוכזבים הולכים לישון.
20.7.12
אני מתעוררת מוקדם, בשקט מתארגנת ויוצאת אל הנהר לראות את הדובים....אך שוב לא דובים ולא יער ושוב חוזרת מאוכזבת.
מתארגנים, שותים קפה ויציאה לטיול חיפוש דובים ואין דובים, הוד מנסה את מזלו בדייג ומצליח לדוג דגיגון שחוזר לנחל. רז חוזרת לבדה לקרוואן ואני חוזרת מעט אחריה במטרה להכין ארוחת צהריים, בשקט המרגיע ששורר בקמפינג אני מכינה לעצמי קפה ובעודי מערבבת את הקפה בכוס אני רואה דוב צועד לו על השביל ליד הקרוואן, אני יוצאת בריצה, מכניסה את רז לקרוואן ואחרי שהיא בטוחה בפנים אני רצה עם המצלמה לצלם את הדוב, שמחפש מזון ומנסה בכל דרך אפשרית לפתוח את פח האשפה הגדול והנעול, הדוב מקבל ממני ללא תשלום בוק.....אמיר והוד חוזרים עם דג שהוד הצליח לדוג, אוכלים ארוחת צהריים ואת הדג של הוד ומתקשים לקבל החלטה מה לעשות בהמשך היום....
לאחר התלבטויות ושנת צהריים קצרה של אמיר והוד, במהלכה רז ואני יורדות שוב לחפש דובים ולא מוצאות מחליטים לעזוב את הקמפינג ולעבור לישון ליד הים במטרה להיות קרובים יותר לשדה התעופה ממנו נטוס מחר לגוסטבוס, חונים ומתארגנים אוכלים ארוחת ערב והוד ורז שוב יורדים לים לנסות את מזלם לדוג. והוד תופס סלמון כ- 600 גר אולם לנו אין מה לעשות אתו, הילדים מנסים לעצור מכוניות במטרה לתת להם את הדג אולם אף אחד לא עוצר, חבל הפסידו דג שווה..... אנחנו מחליטים לנסוע לכיוון שדה התעופה בכדי לקצר את הדרך בבוקר ולפתע אנו רואים כמה אנשים מבוגרים עומדים ומשוחחים, הוד ואני יורדים מהקרוואן ונותנים להם את הדג והם נראים המומים לגמרי מהמחווה.
נוסעים לשדה התעופה מחנים בחנייה אורזים תיק עם הדברים שנצטרך בגוסטבוס והולכים לישון.

21.7.12
מתעוררים בחמש וחצי, מתארגנים בזריזות, נועלים את הקרוואן והולכים לשדה, פוגשים את הטייס שלנו (שנראה בן 20......) עולים למטוס הקטן ומתחילים לטוס לגוסטבוס, מכיוון שיש יום יפה ושמשי הטייס עושה לנו סיבוב מעל הקרחונים שנוכל לראות אותם מלמעלה. נחיתה בגוסטבוס לאחר 40 דקות ואנו לוקחים מונית (שוד לאור יום, לדרך של 2 מייל 25$) אל חוף הים לנמל לפגישה עם טוד בעל הספינה עליה נעשה את השייט לראות ליויתנים.
עד שהספינה תוכנס לנמל אנחנו מטיילים על החוף המלא בבולד איגלים יפיפיים.
טוד ובתו אנשים לבביים וחביבים, בספינה פינת קפה, תה, שוקו חם ומים וכן חטיפי אנרגיה, אנחנו יוצאים לדרך, אחרי כשעה של הפלגה אנחנו מתחילים לראות ליוויתנים, טוד מוריד למים מיקרופון כדי שנוכל לשמוע את קולותיהם ועולה אתנו לסיפון להסביר לנו על הלויתנים -; יש לו ידע נרחב מאוד ותענוג להקשיב לו ולביתו.
בכל פעם טוד מצליח להתקרב יותר אליהם עד למצב שהם שוחים ממש צמוד לספינה, לפתע אנו רואים מרחוק לוויתן שקופץ גבוה באוויר ואנחנו מתקרבים ומקבלים חוויה נדירה של ליוויתן קופץ באוויר ועושה הצגה שלמה של קפיצות, מה שנקרא באנגלית בריצ'ינג.

עם סיום ההפלגה (3.5 שעות) לכל דבר טוב יש סוף......אנחנו חוזרים למזח שמחים ומחכים להסעה למלון. עולים להסעה עם נהגת חביבה שמסבירה על המקום, מגיעים לגליישר ביי לודג', מלון מקסים, ועד שהחדר שלנו יהיה מוכן אנו נשארים בלובי ומנצלים את הזמן לאינטרנט ושיחה עם הבית.
לאחר קבלת החדר אנו מתקלחים ארוכות ואמיר ואני יוצאים לטיול קצר ב-forest trail חוזרים לחדר מתארגנים ויוצאים לארוחת ערב קלה במלון.
הולכים לישון.
22.7.12
מתעוררים מוקדם יוצאים לארוחת בוקר במלון 14$ לאדם, לאחר ארוחה הולכים לספינה להפלגה אל הקרחונים, הפלגה של יום שלם, מיד עם העלייה לספינה כל אחד מקבל כוס טרמית עם לוגו של המקום למזכרת, מתחילים בהפלגה ומיד כשיוצאים מהנמל אנו רואים לוטרות ולויתנים, לאורך כל המסלול אנו שומעים הסברים מהריינג'ר שעל הספינה, על האזור, מה היה שם בעבר, מה יש היום ומה צופן העתיד ועל חיות הבר החיות באזור.
על הספינה חטיפי אנרגיה, מאפים ושתיה קלה וחמה, קפה, תה ושוקו וחם.
בהמשך ההפלגה אנו רואים דובים על החוף , זאבים, עז הרים, מוסים, כלבי ים ואריות ים והמון סוגים של ציפורים, לאחר שאנו מגיעים לקרחונים מוגשת גם ארוחת צהריים קלה וטעימה שלאחריה מתחילים בדרכנו חזרה ללודג'.
חוזרים ללודג' בשעה שלוש וחצי, מתארגנים ומתקלחים ויוצאים להסעה אל שדה התעופה בשעה חמש לטיסה שלנו בחזרה להיינס.
לאחר טיסה מעט מטלטלת, אנחנו מגיעים להיינס בשעה שש, עורכים קניות ומיד יוצאים לסיור לראות אם הדובים כבר מגיעים לנחל ושוב לא דובים ולא יער..... ישנים על חוף הים, ארוחת ערב קלה ונופלים שדודים למיטות.
23.7.12
מתעוררים בבוקר ולפנינו יום של נסיעה ארוכה. לאחר מעבר הגבול לקנדה מקבלים את פנינו שני מוסים גדולים העומדים להם בגאווה בצד הדרך, איזו קבלת פנים חמה ולבבית, כמובן שעוצרים לצלם וממשיכים בדרך.
אנו עוצרים במרכז המבקרים בהיינס ג'נקשיין ומבקשים הסבר הגעה לקמפינג בו אנו רוצים לישון אך להפתעתנו מסתבר לנו כי האתר סגור בשל ריבוי דובים באזור, האם לא לשם זה כל הדרך הארוכה מישראל לאלסקה??? מאוכזבים מעט אנחנו עוצרים לשנת לילה בקמפינג אחר נחמד ליד אגם.

24.7.12
מתעוררים בבוקר ומתחילים בנסיעה לכיוון TOK חוצים את הגבול שוב לאלסקה ובמעבר הגבול אנו נשאלים אם יש לנו ירקות והפעם אמיר עונה שכן ומכיוון שאין על העגבניות מדבקה שהם מארה"ב אני מוסרת לשוטר 3 עגבניות (את שאר הירקות השארתי בקרוואן, יש גבול לכל תעלול ובפרט שהכל נקנה בהיינס שבאלסקה), מגיעים לקו האורך 61 שבו יש קו המפריד בין אלסקה לקנדה. צדו האחד של הקו הוא יוקון קנדה והשני אלסקה ארה"ב. יש ספסל שמחולק לשנים חציו ארה"ב חציו קנדה.
משם אנו ממשיכים בנסיעה לאגם שהדרך אליו היא גשרים מעץ עד לאגם, הליכה של כ- 1.5 ק"מ נעימים במסלול נחמד.
ממשיכים בנסיעה עד לקמפינג בשם סקווריל קריק מיד לאחר העיירה גלאלאן כ- 80 מייל מהעיירה ולדז אליה אנחנו מתכוונים להגיע מחר.
25.7.2
מתעוררים לקול פכפוך הנחל שלידנו, מתארגנים ויוצאים לנסיעה אל העיירה ולדז. בדרך אנו עוברים בקרחון ווטינגטון עוצרים מתצפתים הולכים עד אל הקרחון עצמו (מרחק לא גדול). משם ממשיכים בנסיעה אל מעבר ההרים טומפסון ובקרחון הראשון הילדים לובשים בגדי סערה מוגני מים ויוצאים להתגלש על הקרח קולות הצחוק וההנאה נשמעים למרחוק.
משם למפלי ההינומה, שם אנו חונים מולם ואוכלים ארוחת בוקר אל מול הנוף המרהיב.
 בצהריים מגיעים לולדז, ומחפשים קמפינג, מכיוון שלא רצינו להתחייב על תאריכים כדי שלא נצטרך לעמוד בלו"ז מדויק, לא הזמנו מקום בקמפינג למרות שידענו שהעיירה עמוסה, ואכן בחלק מהקמפינגים אין מקום, אנו נכנסים לקמפינג בשם איגל רסט, קמפינג נקי מאוד ומסודר 37$ לחניה כולל מים, חשמל ודמפינג וכן אינטרנט חינם ומקלחות/שירותים מבהיקים בניקיונם (ללא עלות נוספת).
אנחנו מחנים מתחברים למים חשמל ודמפינג ומתחברים לאינטרנט לשיחה עם הבית, לאחר מכן יוצאים לסיבוב הכירות עם העיר ומחפשים מקום לשכור קייקים, לאחר התלבטות מחליטים לקחת סיור של 6 שעות הכולל חתירה בקייקים באגם ולדז בין הקרחונים, אנחנו סוגרים על קייקים ביום ו' 110$ לאדם, חוזרים לקרוואן ארוחת ערב, מקלחות חמות והולכים לישון.

26.7.12
מתעוררים מאוחר ומתחברים לשיחה בשעה שפויה עם הבית, אמיר ואני יוצאים לקניות ולאחר מכן אנחנו יוצאים לסיור צפייה בסלמונים, אך מסתבר שגם לאזור הזה הם מאחרים השנה להגיע.
הולכים דרך ארוכה למקום שבו מותר לדוג אך לא מצליחים לדוג כלום.
בדרך מוצאים חנות בשם אינספקטורס שיש להם ציוד מחנאות דגי וכד' אני נכנסת לחפש מגפיים צבעוניים ומוצאת להוד נעליים של מרל במחיר מציאה של 76$ ואנו קונים את הנעליים. חוזרים לקרוואן ומתכוננים לנסוע לראות את הדובה שבאה בכל יום לאכול סלמונים על שפת הים.
בשעה חמש וחצי יוצאים לאזור שאליו באה הדובה, כבר כשמתקרבים יש שלט חשמלי מאיר שמזהיר להישאר ברכב כי יש דוב באזור, נראה שהשלט ממש לא מרתיע את המוני האנשים שבאו לצפות בדובה וכולם יוצאים החוצה ומחכים לה.
מחנים את הקרוואן בין כל המכוניות שכבר מחכות והצלמים שכבר מוכנים עם החצובות, הוד יוצא לדוג בין הדייגים שכל רגע שולפים דגים, ואנחנו לא מבינים למה הם זורקים אותם חזרה למים עד שאני נגשת לאחד מהם ושואלת למה הם עושים זאת והוא מסביר שהוא לא יכול לקחת אותם כי הוא טס אבל הוא נהנה לדוג ואני מיד מבקשת שייתן לי את הדג, עוד בחורה חביבה מבקשת דג ואף מוציאה שתי שקיות ניילון עבור הדגים שלי ושלה.
לא עוברות 10 דקות ושני דגים מוכנים בשתי השקיות ומיד הוד תופס גם הוא דג נוסף, אמיר מנקה את הדגים ומכין אותם נקים לארוחה ואנחנו עדיין מחכים לדובה, השעה כבר מאוחרת וכשאנו עומדים ומחכים אחד הצלמים שומע אותנו מדברים עברית ופונה אלינו בעברית מסתבר שלפני המון שנים הוא התנדב בקיבוץ עין גדי (יהודי מבית טוב) וזוכר כמה מילים בעברית ואשתו היא זאת שנתנה לי את השקית עבור הדג..... אנחנו מחכים עד 9 הדובה לא מגיעה חלק גדול מהאנשים מתייאשים וכך גם אנחנו, מחליטים לוותר וחוזרים לקמפינג. אני מנסה להכין את הדגים שיוצאים ממש דוחים הוד ואמיר טועמים (ובלית ברירה גם אוכלים) אני מוותרת על התענוג.
כולנו מותשים ונרדמים מיד.

27.7.12
 מתעוררים ולאחר שיחת בוקר/ערב עם הבית אנחנו מתארגנים ליציאה לקייקים. מגיעים לחנות מתארגנים עם הביגוד המתאים שהם מספקים לנו, מכירים את המדריכה דרסי החביבה ויוצאים לדרך, רבע שעה אחר כך אנחנו באגם, אימון קצר על יבש כיצד חותרים והופ אנחנו בקייקים במים ומתחילים לחתור, לצורך הידיעה ולדז היא עיירה גשומה מאוד ויש בה כ- 10 ימי שמש בשנה, אנחנו ביום השלישי שלנו בולדז והשמים מאירי פנים, שמש חמימה כל העת פשוט תענוג אמיתי.
מתחילים לחתור בשקט באגם, הקולות שנשמעים הם ציוץ הציפורים המים הזורמים מההרים, פצפוצי התנפצויות הקרחונים וקול החתירה שלנו, שקט ושלווה ביום מקסים, חותרים כשעתיים שלאחריהן עולים על הקרחון לארוחת צהריים שהבאנו אתנו, דרסי מכינה שתיה חמה לכולנו ולאחריה אנחנו הולכים על הקרחון לסיור קצר לראות דברים מעניינים, חוזרים לקייקים לעוד קטע חתירה אחרון ובסיומו מעמיסים את הקייקים והציוד וחוזרים לעיירה, מתארגנים לובשים את הבגדים שלנו ומשוחחים עם בעלת המקום שמסתבר שהיא יהודייה כשרה.

בשעה חמש וחצי אנחנו מחליטים להיכנס לאוטו ולנסוע שוב לראות את הדובה, כבר כשאנחנו מתקרבים אנחנו רואים שמעט מאוד מכוניות מחכות, אני יורדת מהאוטו והדייגים אומרים לי שהדובה כבר בחוף אוכלת, אני רצה לחפש ורואה דובת גריזלי ענקית ומדהימה ביופייה וארבעה גורים משגעים (מיד כולנו רוצים לאמץ אותם ולקחת הביתה...) מסתבר שלדובה שלושה גורים משלה ואחד יתום שהיא אימצה.
כמובן שגם הדובה וגוריה זוכים לבוק רציני.
אחרי חצי שעה הדובה מסיימת לאכול ועולה בנחת להר כאשר ריינג'ר עוצר את התנועה ונותן לה לעבור וממשיך ועוצר את כולם עד שארבעת הגורים עוברים בבטחה את הכביש ומצטרפים לאימא שלהם על ההר, ממש "אמריקה".
מאושרים עד הגג מהחוויה חוזרים לקמפינג, ארוחת ערב והלכים לישון שמחים ומאושרים.
28.7.12
קמים לבוקר גשום ואפרורי מתארגנים ויוצאים לדרך, עוזבים את ולדז ונוסעים לכיוון מעבר טומפסון לגלאלן ולפלמר, מעט לפני פלמר אנו רואים את דגל ישראל מתנפנף לו ואנו עוצרים מיד לבדוק למה ומדוע. בחנות מזכרות ישנה עומד איש גדול מידות שכשאנחנו אומרים לו שאנחנו מישראל הוא שמח כפליים שהגענו והוא מספר לנו שהוא מאוד אוהב את ישראל ואף היה כאן כמה פעמים.
לאחר שיחה קצרה אנחנו ממשיכים בדרכנו לפלמר,
בפלמר עוצרים כהרגלנו בסטרבאקס לקפה ושוקו מצטיידים באוכל מוכן לארוחת ערב, נכנסים לקרוואן "פותחים שולחן" ואוכלים ממשיכים בנסיעה לקמפינג ליד האגם אולם המקום האחרון שנותר הוא בכניסה הרועשת והממש לא נעימה ולכן מחליטים להמשיך בנסיעה עד למקום בו נוכל להחנות, אנחנו ממשיכים בנסיעה על הדרך הראשית עד שרואים לצידנו נהר זורם, יורדים בירידה הראשונה הדרך הראשית מתמקמים ליד הנהר (אנחנו לא היחידים שישנים שם) והולכים לישון.

29.7.12
מתעוררים לקולות המכוניות הנוסעות על הדרך הראשית, מתארגנים ויוצאים לדרך לסיור באנקוראג', מגיעים לדאון טאון ומחפשים מקום חניה מה שמזמן לנו מפגש עם שוטר חביב אותו אנו עוצרים לשאול היכן ניתן לחנות ומסתבר שהשוטר הוא עוד אחד מאוהבי ישראל, אנחנו מתקשקשים איתו מעט נפרדים בלבביות וחונים במקום בו הוא הדריך אותנו להחנות, הולכים למפעל ה- ULU המפורסם רוכשים סכינים, עולים לשוק סוף השבוע הצבעוני, לאחר סיבוב קצר בשוק אנחנו יורדים לקרוואן וממשיכים בנסיעה לחנות שיש בה ציוד ספורט וקמפינג בשם IRA לחפש גם שם מגפים צבעוניים אנחנו לא מוצאים ונוסעים למלון בו היינו בלילה הראשון, יש לנו חיוב בכרטיס האשראי מהמלון שאיננו יודעים מהו וכן אנו ורצים לסגור לילה (אם אפשר לקרוא לזה לילה...) ביומנו האחרון באלסקה.
מגיעים למלון, החיוב התברר כטעות והחשבון שלנו מזוכה וכן אנו מקבלים מחיר מוזל לשהייה במלון עד 11 בלילה של יום שני שלפני הטיסה.
צועדים ברגל לוול מראט מסתכלים על מזכרות אפשריות לקניות (החלטנו להשאיר את הקניות ליום האחרון שבו לא יהיה לנו הרבה מה לעשות לאחר החזרת הקרוואן). משם אנחנו ממשיכים בנסיעה לעיירה wittier אליה אפשר להגיע רק דרך מנהרה (12$ לשני הכיוונים) משלמים ומחכים בתור (יש שעות לכניסה ושעות ליציאה מכיוון שהדרך היא בעלת מסלול אחד בלבד) מגיעים לעיירה הקטנטונת, עיירת נמל חביבה, עושים סיבוב קצר בעיירה ומגיעים לקמפינג (מוזנח למדי) עם נוף מרהיב של קרחונים ונהר.
ארוחת ערב והולכים לישון
30.7.12
מתעוררים מוקדם לקול גשם הזלעפות שיורד כל הלילה, מתארגנים בזריזות ונוסעים לסיבוב קצר ותצפית על הנמל (מהאוטו כמובן), נוסעים למנהרה (4 ק"מ אורכה) משעה 9 מתחיל המעבר ואנו נכנסים בשעה 9:14 דקות בדיוק בדקה האחרונה שבה מכניסים מכוניות לכיוון שלנו. יוצאים בצידה השני של המנהרה ונכנסים שוב למרכז המבקרים להטענת המחשב והבטרייה של המצלמה, זהו מרכז מבקרים מיוחד במינו שבו סרטון על הקרחונים ומוזיאון קטן -; שניהם בתשלום. חצי שעה אחר כך אנחנו ממשיכים בנסיעה לקמפינג אליו אנחנו מגיעים בשעות הצהריים ומיד יוצאים לשוטט בסביבה. אנחנו חוזרים לקרוואן, הילדים מחליטים לצאת לדוג ומאבדים עוד שני קרסים. ארוחת ערב והולכים לישון.
31.7.12
מתעוררים לבוקר בהיר ונעים מתארגנים ויוצאים לדרך לכיוון העיירה הומר, עוצרים בראשן ריבר לטרק של כ-8 ק"מ אל המפלים, הדרך קלה ונעימה ונוחה להליכה, שם אנו רואים דגי סלמון קופצים למעלה במסעם חזרה למקום בו הם נולדו.
עם סיום המסלול המקסים אנחנו יורדים לקרוואן לארוחת בוקר ולאחריה נסיעה של 140 מיל להומר, מגיעים לעיירה החביבה מוצאים קמפינג עם חשמל ואינטרנט (ללא מים וללא דמפינג) מתארגנים עם ארוחת ערב ולאחריה אנחנו הולכים ברגל אל ה"חור" הקור מבריח אותנו חזרה לקרוואן שותים קפה ומקשקשים והולכים לישון.

1.8.12
גשם יורד כל הלילה והבוקר, שיחת בוקר עם הבית התארגנות ויציאה לשוק האיכרים ולכביסה. העיירה הומר יקרה מאוד, מכונת כביסה קטנה 4.5$ ומיבש 4 $ ע"כ אנחנו מוותרים ונוסעים לחנות מזכרות יפה ומלאה כל טוב אך יקרה באופן יוצא דופן. נכנסים למרכז הבקרים המדהים בהומר, מרכז בו הסברים והדגמות על אלסקה הדיג חיפוש הזהב בעלי החיים בסביבה והעוד, בהחלט מקום ששווה ביקור.
סיור קצר בעיירה ואנו חוזרים לקמפינג לבראנץ ואחריו יוצאים לשוק האיכרים המתחיל בשעה 15:00, כנראה שבגלל הגשם (לא ברורה שום סיבה אחרת) השוק דל עם מעט דוכנים אבל האווירה נחמדה ונעימה.
משם יוצאים לחיפוש אחרי מכבסה נוספת שנאמר לנו שיש במקום, אנחנו מוצאים אותה והיא זולה בדולר לכביסה ובדולר למייבש! המכבסה מנוהלת על ידי רוסים שחיים בכפר קטן ליד הומר ושומרים על המסורת שלהם והם מאוד בולטים בשונות שלהם בשל הלבוש המסורתי שבו הם לבושים.
לאחר סיום הכביסה חוזרם לקמפינג ויוצאים לטיול רגלי בספיט, האזור צבעוני ומקסים ותענוג לטייל בו, בחנויות המקסימות והצבעוניות.
חוזרים לקמפינג לארוחת ערב שלאחריה הילדים יוצאים לדוג, יותר נכון מנסים לדוג....
חוזרים לקראון והולכים לישון.
2.8.12
אחרי לילה סוער וגשום כשרעש הגלים המתנפצים קרוב אלינו מעיר אותי כמה וכמה פעמים, אנחנו קמים ומתארגנים ליציאה לעיירה סווארד, לפניניו יום נסיעה ארוך ומעייף.
אנחנו עוצרים בדרך עצירות קצרות למנוחה, בנסיעה ליד הנהר הרוסי אנחנו רואים מרחוק דוב הולך בניחותא על גדת הנהר.
עוצרים בצד הדרך אך אי אפשר לראותו שוב, רואים את האלסקאים בהמוניהם דגים על גדת הנהר שממולנו, מראה מקסים.
מגיעים לעיירה סוארד, עוצרים במרכז המבקרים בכניסה לבדוק אילו אטרקציות יש במקום.
נוסעם אל אזור הקמפינג העירוני -; קמפינג ענק על שפת הים, מקום מקסים.
מוצאים מקום מועדף עלינו שבו חניה יבשה ממש על שפת הים 15$ ללא חיבורים (אולם בקרבת מקום יש מקום למילוי מים ולריקון). יוצאים לסיבוב הכרות עם העיירה החביבה, נכנסים לחנויות מזכרות -; יקרות.....ומוצאים מקום שמציע טיולי קייקים, נכנסים לבדוק מחירים וטיולים, מחליטים עדיין לא להחליט וממשיכים לטייל באחת מחנויות המזכרות אליהן נכנסנו אנחנו מוצאים פלייר ובו הצעה מפתה לקייקים בים באיי פוקס (כולל שייט לאיים וארוחת צהריים שם), המחיר שפוי ואנחנו מחליטים ללכת למחרת למרכז הימי וביום שאחר כך להפלגה, בבוקר נלך לנמל לסגור את השייט.
ארוחת ערב מאוחרת וצניחה למיטות.
3.8.12
מתעוררים לבוקר בהיר ושמשי ויוצאים לנמל לסגור הפלגה. מסתבר שלמחרת אין מקום אלם היום עדיין נותר מקום, אנחנו משנים תוכניות מידית ומחליטים לצאת בהפלגה היום ולמחר להשאיר את המרכז הימי.
בזריזות צועדים לקראון להתארגן, לאכול ארוחת בוקר להצטייד בביגוד המתאים לקייקים ויוצאים חזרה לנמל להפלגה.
ההפלגה נעימה, כמובן מלווה בהסברים של הקפטן על כל דבר שרואים בדרך אולם צורם מאוד שכל דבר על הספינה עולה כסף, אפילו שוקו חם לילדים, זאת בניגוד גמור לכל ההפלגות האחרות בהן היינו בהן הכל נתן ברוחב לב ובחינם. מגיעים לפוקס איילנד, יורדים מהספינה והולכים לאכול ארוחת צהריים טעימה במיוחד, סלמון אפוי, בשר צלוי, אורז טעים, סלטים ועוד.
אנחנו נהנים מהארוחה ואפילו רז היא בררנית במיוחד באוכל נהנית מהארוחה.
עם סיום הארוחה הולכים לקייקים, מקבלים מגפים, "חצאית" (שמחברים למושב של הקייק והיא מגינה מפני חדירה של מים לקייק) וחגורת הצלה כמובן. מקבלים הסבר על החתירה בקייק וההתנהלות שלו ויורדים למים, לוקח לי זמן להשתחרר מהפחד להתהפך ולהירטב בים) לאט אני נרגעת ומתחילה ממש ליהנות מהחתירה.
לאחר שעתיים וחצי חוזרים על החוף שותים קפה (החברה מהקייקים אומרים לנו שאפשר להיכנס ולאכול שוב..... אבל מי מסוגל לאכול שוב אחרי שעתיים וחצי).
יורדים אל חוף הים ומחכים לספינה שתגיע לקחת אותנו חזרה לעיר, חוזרים לקמפינג בשאטל החינמי שעושה סיבוב בעיר רואים את האזורים שבהם עוד לא ביקרנו.
ארוחת ערב והולכים לישון.
4.8.12
מתעוררים לבוקר מעונן והבוקר בתוכנית ביקור במרכז הימי. מגיעים למרכז ומתברר כי בספר קופונים יש הנחה ואני חוזרת לקרוואן להביאו.
נכנסים למרכז ומסתובבים בין התצוגות הנחמדות הכוללות נגיעות בכוכבי ים ועוד רכיכות מוזרות וצמחי ים. נהנים מאוד מלראות פאפנים וכלבי ים למרות שהם בשבי.
תמיד תענוג גדול לעמוד מול אקווריום ענקי ולראות את כלבי הים שוחים ומשתעשעים.
לאחר סיום הביקור אנחנו יוצאים והולכים לקרוואן ויוצאים לטיול בעיר וקניות מזון.
חוזרים לקרוואן ומחליטים לחזור למרכז הימי (אפשר לצאת ולהיכנס במהלך היום כולו)
להיכנס לאינטרנט ולחפש מה אפשר וכדאי לעשות בסיאטל ודרכי הגעה. מכיוון שהמרכז הימי כבר ריק כמעט מאנשים הילדים נהנים יותר לגעת בכל היצורים בתצוגה ולצפות בנחת בתצוגות הדגים וכלבי הים השוחים ואף משתעשעים אתנו.
חוזרים לקרוואן, ארוחת ערב והולכים לישון.
5.8.12
מתחילים את דרכנו חזרה לקראת סיום הטיול.......כמה חבל ועצוב.
יוצאים לדרך לכיוון קרחון אקזיט. לאורך כל הדרך אנחנו רואים קרחונים ושדות קרח. אנחנו מגיעים לחניה של הקרחון נכנסים למרכז המבקרים ולאחריו יוצאים לטיול שלנו אל הקרחון, הדרך מקסימה ונעימה, אנחנו מגיעים אל הקרחון ומחליטים למרות שאין דרך מסודרת (ואפילו יש שלט שאוסר לעבור) ללכת עד לקרחון, מגיעים עד לקרחון נוגעים בו ומצטלמים וחוזרים חזרה, ארוחת בראנץ בקרוואן ולאחריה יוצאים לדרך לאנקוראג'. מגיעים לאנקוראג', נכנסים לכמה חנויות לחפש מגפיים ולא מוצאים ומחליטים לישון בחניה של הסופר , נכנסים לסופר, קונים ארוחת ערב מוכנה-עוף בגריל אוכלים ולאחר מכן אמיר ולך עם הילדים והמחשב לסטארבקס ואני מתחילה באריזת המזוודות-רגע קשה כי זה עושה את סוף הטיול מוחשי כל כך.
לאחר סיום האריזה אני מצטרפת אליהם בסטארבקס ואנחנו מחליטים שלא לישון שם אלא לצאת מהעיר לחפש מקום לישון. נוסעים די הרבה עד שלפתע בצד הכביש אנחנו רואים מקום בו חונים המון קרוואנים ומבינים ששם אפשר לישון, מצטרפים אליהם, מחנים והולכים לישון, לפתע הוד מגלה את השקיעה המדהימה ביותר שאי פעם ראינו ואנחנו כולנו מוצאים את עצמנו מתבוננים בלילה האחרון שלנו בקרוואן באלסקה בשקיעה מדהימה.
לילה טוב.
6.8.12.
מתעוררים מוקדם בבוקר ויצאים לנסיעה לעיר, מיד לכיוון רחצת הקרוואן. באלסקה דורשים להחזיר את הקרוואן נקי מבחוץ בלבד, מכיוון שעוד סגור אנחנו הולכים לרוקן את הקרוואן למלא דלק וגז וחוזרים לרחצה.
עם סיום הרחצה אנחנו נוסעים להחזיר את הקרוואן.
החזרה מתבצעת במהירות, ואנחנו מזוכים ב- 230$ על האוכל שזרקנו בזמן שהמקרר היה מקולקל וכן על הכסף של המונית שאותו יום ועל החלפת השמן שבצענו בוואיטהורס כולל התנצלות כנה על שהמקרר היה מקולקל.
שמים על שולחן המיועד לכך את האוכל והציוד שנשאר לנו, מזמינים מונית ונוסעים למלון.
תוך כמה דקות אנחנו מקבלים את החדר.
מתארגנים בחדר ויוצאים לקניית מזכרות (שנמשכת כמה שעות) חוזרים למלון עמוסים בשקיות, הילדים יורדים לבריכה ואני חוזרת לארוז לסדר את הדברים שוב.
בשעות אחה"צ המוקדמות אנחנו הולכים שוב למסעדה שבה אכלנו ביומנו הראשון באנקוראג', שוב האוכל טעים במיוחד והבירות המקומיות נפלאות.
חוזרים למלון, מקלחות והתארגנות וההסעה מגיעה לקחתנו לשדה התעופה.
מגיעים לשדה ושם להפתעתנו המזוודות מועברות עד לתל אביב (אין צורך לקחת אותן בסיאטל) לשמחתנו הרב המזוודות גם לא נשקלות אחרת היינו צריכים לשלם והרבה......
הוד מורשה לקחת את החכה בטיסה (כמובן שהיא ללא חוט, קרים ומנגנון) ואנחנו עולים לטיסה הראשונה לסיאטל.
7.8.12
נחיתה בסיאטל, מקבלים הסבר איך להגיע לפייק פלייס ויוצאים לרכבת, מגיעים לפייק פייס -; שוק מקסים על שפת הים, מטיילים בשוק מעט ומוצאים מקום מומלץ על ידי המקומיים לאכול ארוחת בוקר שכוללת ביצים תוספת של תפוחי אדמה מטוגנים וטוסטים, לא שמעו על ירקות וגבינה.......
לאחר הארוחה אותה אנחנו מושכים זמן רב ככל האפשר עד שהחנויות הנוספות בשוק יפתחו.
עם סיום הארוחה אנחנו יורדים שוב לשוק מטיילים בו ונהנים מהשוק החי והתוסס. לאחר סיום הביקור חוזרים לכיוון הרכבת. עולים על הרכבת ומגיעים לשדה התעופה בשעה 11, כרטיסי עליה למטוס וכבר אנחנו באוויר בטיסה הארוכה 9 שעות.
נחיתה בפרנקפורט, אנחנו סחוטים מעייפות, ולאחר הבידוק עוצרים את הוד ולא נותנים לו לעבור עם החכה, דין ודברים קצר והשוטר מתרצה ונותן לנו להעלות את החכה לטיסה.
 4 שעות ואנחנו בארץ, כמה חםםםםםםםםםםם!