יומן מסע- חודש בתאילנד עם ילדים

2.7.10 -;3.7.10
19.30 המזוודות ארוזות ונהג המונית מגיע, אנו עולים למונית ומתחילים במסע שתוכנן חודשים ארוכים.
בשעה 21.00 מגיעים לנתב"ג ותורים בלתי אפשריים מקבלים את פנינו, ששי בלילה ונראה שכל העובדים בנתב"ג הפכו לשומרי שבת. כרגיל שותים קפה וקונים שוקולד ובשעה 23.30 המראה לירדן. 17 דקות אחר כך אנחנו בירדן, שדה תעופה ממי הבניים מקדם את פנינו., הטיסה לבנקוק מתאחרת במעט ואנו (הבנות) חוות חויה משפילה של בדיקת גוף שעוברות כל הנשים בירדן לפני העליה לטיסה, הגברים עוברים דרך המכשיר מגלה המתכנות ואילו הנשים עוברות אצל הממששת......
עולים לטיסה וממריאים, ארוחת ערב בצל הבכי של רז שמרגישה לא טוב ואנו נלחצים מעט, לפנינו טיסה של 8 שעות, מייד לאחר הארוחה כולנו נרדמים וישנים כ- 3 שעות, הוד ורז מרגישים רע ואני מספקת אקמול לשניהם, שלא ממש עוזר, למרות זאת הם שורדים אנחנו נוחתים בבנקוק צועדים למזוודות ומגלים שדה תעופה ענק ויפיפה. המצלמה שלי נשלפת וכבר אני מתחילה לצלם במרץ.
אמיר מאשר את כל שאר הטיסות שהזמנו ואנו הולכים לשער ממנו יוצאת הטיסהלציאנג מאי. הטיסה יוצאת בשעה 18.15 ולאחר שעה נוחתים בציאנג מאי, יוצאים בזריזות החוצה לקראת פגישה מרגשת מאוד עם סוטי -; המדריך שאיתו התכתבנו בחודשים האחרונים במייל "(גם לאורך כל התקופה בה היה חשש שלא ניסע בגלל החולצות האדומות שגרמו למהומות בעיקר בבנקוק). ולקראת סיומו של היום המתיש כל כך., סוטי טוען שמחר הוא בחופש אין לו עבודה וכבר מחר הוא מחליט לקחת אותנו לדוי סוטפ לטקס המנחות לנזירים וקובע עם אמיר פגישה "אכזרית" בשעה 6.00 בבוקר.
Sutthi Hampitak 0899534407 [email protected]
מדהים שקובעים דברים במייל במרחק שנות אור ולאחר כמה חודשים הכל הופך למציאותי.
אנחנו מעמיסים מזוודות ונוסעים למלון, בדרך סוטי מספר לנו קצת על העיר ציאנג מאי. עם הגיענו למלון מסתבר ששודרגנו בחדרים ונו מקבלים שני חדרים גדולים ומרווחים עם דלת מקשרת בינהם -; במלון centara.
מתארגנים בזריזות ולמרות העייפות והתשישות יורדים לשוק הלילה שנמצא ממש מתחת למלון שלנו, וכבר מתנסים באוכל תאילנדי טעים להפליא, למרות שאנו מתקשים בבחירת המנות מסיימים לאכול וכבר מתחיל מסע הרכישות וההתמקחות על המחירים.
כמעט יוצאים מהשוק ונתקלים בדוכן הרוטי הטוב ביותר בתאילנד ואמיר הוד ורז מנסים את הרוטי ומתענגים על כל ביס.
עם הרכישות החדשות אנחנו עלים לחדר ומתקלחים ונופלים שדודים למיטות.


4.7.10
השכמה קשה בשעה 5.30 בבוקר, התארגנות מהירה ויציאה לפגישה עם סוטי.
עפופים והלומי שינה אנחנו נכנסים לאוטו (הוד ורז במצב זומבים מתקדם) ויוצאים לכיוון מנזר דוי (הר) סוטפ ( שמו של הנזיר). עוצרים למטה מתחת למקדש במקום בו נמצא פסל הנזיר שבזכותו נבנתה הדרך למקדש למעלה, הממשלה לא רצתה לבנות את הדרך והנזיר גייס אנשים וביחד הם בנו את הכביש המפותל באורך של 13 ק"מ, ב-5 חודשים ו-22 ימים.
אנו משתתפים בטקס נתינת המזון לנזירים, סוטי שהיה זיר במשך 6 שנים מסביר בצורה מפורטת על הטקס ומשמעותו ועל הברכה שמקבלים מהנזירים -; שששרים את הברכה.
אנחנו קונים 2 צלחות מזון והוד ואמיר חולצים נעלים יורדים על הבירכיים ונותנים לנזירים את המזון שבתמורה שרים להם את הברכה, אח"כ מסביר לנו סוטי כי הלוטוס הוא פרח קדוש עבור בודהה ולכן כשנפגשים קדים קידה ועם הידיים עושים את צורת הניצן הסגור של הלוטוס.
עולים למעלה למנזר 304 מדרגות (רז ספרה) ומכייון שיום ראשון מוקדם כל כך בבוקר המקום ריק ואפשר לצלם את כל גרם המדרגות ללא הפרעה, מתחילתו ועד סופו. ואין מי שיגבה תשלום בכניסה בשל השעה המוקדמת כל כך.
מסיירים במקדש ולומדים על אוזניו הארוכות של בודהה שהיה כאחד האדם, אולם הוא ידע להקשיב ועל עיניו המביטות מטה משום שהוא התבונן פנימה להבין את מה שבתוכנו שהכל בה מבפנים ואנחנו אלו האחראים על מה שקורה לנו. שערו הזקור למעלה מסמל את ההארה. מצלצלים בפעמונים ומבקשים משאלות, נכנסים למקדש ומקבלים ברכה מהנזיר ששם לגברים סרט לבן קלוע על היד. הבנות מקבלות מהעוזר (שאינו נזיר- הנזירים אינם נוגעים בנשים). אחר כך נוסעים למקדש העתיק ביותר בציאנג מאי, שבו נמצא פסל הבודהה מאמרלד שכרגע נמצא בבנקוק, במקדש יש חיקוי שלו, משם חוזרים בזמן לארוחת בוקר עשירה וטעימה מאוד עם הרבה מאוד אננס טרי וצניחה לשינה עמוקה, בשעה 12.30 נפגשים שוב עם סוטי לנסיעה למופע הפילים המקסים- אסור לוותר עליו, הוד ואני משחקים בפיצוץ בלונים מול הפיל וכמובן שמפסידים, אולם זוכים בשני מחזיקי מפתחות עם פיל לאחר סיום המופע אנו נוסעים לחוות הסחלבים לסיור קצר בין עשרות סוגי הסחלבים ומשם לכפר האומנים שם אנו רואים את תהליך הכנת המטריות מהכנת חלקי העץ ועד לציור על המטריות, לרז ולי מציירים על המכנסיים (50 בט כל ציור), עם סיום הסיור חוזרים למלון עושים הפסקת בריכה ולאחריה מתארגנים ויוצאים לשוק של יום ראשון, שוב מתחיל מסע רכישות וכלם מתחדשים בחולצות טריקו, לאחר הקניות ארוחת ערב (רז מתעקשת על ציפס) ומנסה תירה על האש שנזרק מייד לפח, אנחנו מתנסים לראשונה בשייקים טעימים ואמיר הוד ורז עושים פוט מסאז בשוק.
הליכה למלון והתארגנות, אריזת מזוודות לקראת היציאה לטרק מחר בבוקר.



5.7.10
השכמה (קשה) בשעה 6.30 בבוקר, התארגנות זריזה וארוחת בוקר טעימה, נפגשים עם סוטי בשעה 8.00 נסיעה קצרה לעיר האבודה -; ציאנג מאי העתיקה-רק חלק קטן ממנה גלוי משום שלממשלה אין כסף להשקיע בחפירות, ולכן נחפרו רק המקדשים.
משם ממשיכים בנסיעה לדוי טנון, לשמורה MAEYA-WATERFALLS
הולכים ברגל למפלים המקסימים ולאחר מנוחה על שפת המים ממשיכים למפלים הבאים בשמורה.
לאחר מכן נוסעים לכפר של שבט קארן שמגדלים קפה ומשווקים אותו לסטרבאקס, לאחר שתיית קפה (מנהג המקום) שנטחן על ידי ילדי היקרים בו במקום, ורכישת חבילה של פולי קפה קלויים 100% ערביקה (בארץ נשבור את הראש היכן לטחון אותם) אנחנו יוצאים לטרק של כשעה וחצי למפלים ביער הגשם, את הטיול מוביל אחד מאנשי השבט בחור שקט חייכן וחביב שאינו מדבר מילה אנגלית, הטיול בין שדות האורז וביער הגשם טיול מיוחד ומקסים (אינו מתאים לילדים קטנים -; בתנו בת ה- 10 הלכה אותו בקלות רבה).
הטיול מומלץ מאוד! בסיום המסלול פוגשים את סוטי וממשיכים למפל בשמורה, את המפל רצתה מאוד לראות המלכה ולכן נסללה אליו הדרך, לאחר מכן ארוחת צהריים בה כמעט שרפתי את פי מרוב חריפות בסלט הפפיה שלי -; זאת למרות שבקשתי לא חריף......
ממשיכים למקדש המלך והמלכה, המקדש הראשון הוקם לכבוד יום הולדתו ה- 60 של המלך ו-5 שנים אחר כך נבנה השני של המלכה לכבוד יום הולדתה ה-60.
לא לוותר בשום אופן על הביקור במקום.
הגנים מעוצבים בצורה מיוחדת ויפייפים, המקדשים מקסימים, הנוף עוצר נשימה.
נכנסים אוטו וממשיכים בנסיעה, לפנינו 4 שעות נסיעה בדרך הררית ומפותלת -; נסיעה מתישה למרות הדרך המקסימה.
מגיעים בשעה 20.30 למלון -; מאונטיין אין, מלון פשוט מאוד (אין הרבה אפשרויות במקום), ממש מלון ספרטאני עם כניסה מצועצעת מאוד, 5 חדרים מאוכלסים כאשר אנחנו 2 מהם.......
יוצאים אל שוק הלילה שבדיוק נסגר וגם כמעט אין בו דוכנים משום שזאת אינה עונת התיירות בצפון.
עוצרים ב- 7 eleven קונים קצת שטויות לחדר וחזרה למלון לילה טוב.

6.7.10
קמים בשעה 7.00 כאשר האור מבצבץ לנו בחלונות ויורדים לארוחת בוקר דלה במיוחד, משם יוצאים לעוד יום טיול אשר מתחיל במקדש בורמזי שמהווה נקודת תצפית על העיר, מקבלים מסוטי הסבר מקיף ומלומד על ההבדלים בין המקדש הבורמזי לתאילנדי.
משם ממשיכים למקדש שעל שפת האגם, מקדש מעניין מאוד שבו הרבה מאוד עבודות יד מעץ הקשורות כמובן לבודהה, וכן כתבים עתיקים מאוד עם החוקים הבודהיסטים.
לאחר הביקור ממשיכם למערת הדגים, מסלול הליכה יפיפה שבסופו מערה עם דגים ענקיים, לאורך כל הדרך אנחנו מאכילים את הדגים (כמו בכל מקום , אוכל ניתן לקנות בכניסה).
הילדים נהנים מאוד לראות את דגי הענק הקופצים על האוכל.
לאחר סיום הביקור אנחנו ממשיכים למערת הנטיפים, מערה נחמדה, המדריכה הולכת עם עששית ומאירה את הדרך ואת הנטיפים המיוחדים שבדרך, במערה 2 מסלולים אחד ארוך של מעל שעתיים ואחד כ- שעה, מפאת קוצר הזמן אנחנו בוחרים במסלול הקצר שבהחלט ממצא את העניין, בסיום המסלול אנחנו מתיישבים לאכול ארוחת צהריים במקום שם פוגשים משפחה ישראלית שממליצה לנו מאוד על האומגות המצויינות שעשו מעל הנהר. סוטי ממהר לברר את המיקום והפרטים וכן בגלל השעה המאוחרת מתקשר לחוות הפילים לדאוג שיחכו לנו שם כדי שנספיק לרכוב על פילים באותו יום.
נוסעים לחוות הפילים של טומי (thom's ) טומי היא בחורה תאילנדית הנשואה לאמריקאי והקימה במקום חוות פילים ומלון מקסים. טוני ממליצה לנו לקחת את המסלול של שעתיים רכיבה משום שהוא עובר גם ביער וכולל רחצה בנהר ומבטיחה שלא נשכח לעולם את הטיול הזה.
אנחנו בוחרים לעלות על הפילים ללא המושבים (גב חשוף) בהחלטה רגעית אינטואיטיבית אני משאירה את המצלמה באוטו (לאורך כל הדרך מצלמים ומסריטים ומי שרוצה יכול לקנות את התמונות והסרט ב- 600 באט) יוצאים לדרך רז ואני על פיל זכר חביב ואמיר והוד על פילה ענקית מקסימה וכמובן שני מאוטים המלווים אותנו וצועדים על יד הפילים, הדרך ביער מקסימה, לאורך כל הדרך אנחנו צוחקים ושרים הציקדות מצרצרות בעוז והגשם מתקרב אלינו אט אט, עם הגיענו לנהר, המאוטים מתחילים להשתולל ויחד עם הפילים זורקים אותנו למים, הפילים רוחצים אותנו ואנחנו צוחקים כפי שלא צחקנו מיימינו (ואנחנו משפחה שצוחקת המון) הגשם שמתחיל לרדת, המים החמים מאוד בנהר והאוירה הקסומה, עושים לנו את היום ומעצימים את החויה המיוחדת הזאת, אסור לוותר על החוייה!
לאחר שחוזרים למחנה טומי מייד שולפת מגבות ושולחת אותנו לבירכות הטרמומינרליות שיש לה בחצר שלידן גם שרותים ומקלחות (ללא מים חמים), אנחנו נכנסים למים החמים ורובצים עד שנמאס לנו, יוצאים מתארגנים מחליפים את הבגדים הרטובים וכמובן שקונים את הסרט והתמונות -; חובה! איזו החלטה חכמה לא לקחת מצלמה ולא לדאוג כל הדרך וכמובן להיות שותפה מלאה לחוית הרחצה בנהר.
מגיעים למלון, בונגלוס חביבים (אם כי ספרטניים מעט, לאחר התארגנות עם החדר בו המזגן לא עבד והריח הלא נעים שבו, אנחנו מתארגנים ליציאה להסתובבות, המלון נמצא ממש צמוד למרכז העניינים אנחנו קונים כמה צמידים מ2 ילדות חביבות. אנחנו מתפצלים לארוחת ערב, רז רוצה פיצה ואנחנו הולכות לחפש לה פיצה אמיר והוד אוכלים בדוכן מקומי וכשאנחנו חוזרות לאמיר והוד ואני אכלת באותו דוכן אוכל משובח, רז זוללת את הפיצה שלה. מצטיידים ב7 eleven בעוגיות ופפסי מקס וחוזרים לחדרים לא לפני שמקנחים בשייק אננס מצוין.
הוד ורז משתוללים בחדרם ואפופת שינה אני הולכת הלתחלף עם הוד שישן עם אמיר ואני נופלת שדודה למיטה עם רז.

7.7.10
השכמנו בשעה 7.30 לאחר שנת לילה נפלאה, יוצאים לארוחת בוקר הנחמדה ואחר כך יוצאים לדרך, מתחילים כמעט כמו בכל יום במקדש שמעל לפאי, ומשם נוסעים לקניון של פאי, קניון קטן ומיוחד (הליכה של 10 דקות לתצפית על החלק המעניין) הקניון מיוחד מאוד עם מעבר צר מאוד (סינגל) ונוף משגע, משם מתחילים בנסיעה לגייזר, קצת יומרני לכנות את המקום גייזר, בריכת מים בה יש כמה מקומות שבהם המים מבעבעים ומוציאים קיטור, ב- 230 מעלות, המים מתנקזים לנחל מקסים המתפתל לו במסלול עם גשרים ועצים אנחנו מנסים ללא הצלחה לטבול את הרגלים במים הרותחים אך ממש אי אפשר לסבול את החום. משם אנחנו ממשיכים לאטרקציה של היום, האומגות.
כשעתיים נסיעה וסוטי מבטיח לילדים קצרי הרוח כי אילו האומגות הטובות ביותר בתאילנד עם 27 תחנות ו- 400 מטר רצופים באומגה אחת, כאשר 2 אומגות הן מעל הנהר. ואכן אמת בדבריו, אנחנו מגיעים למקום, כל הציוד חדש, אנחנו מקבלים הדרכה קצרה על התפעול והדרך בה עושים את האומגות, עוברים אימון קצר על אומגות קצרות (ונמוכות) ויוצאים לדרך, כפי שכתבתי, 27 תחנות, 2 גשרי חבלים 2 מקומות של סנפלינג מצמרת העץ, והאטרקציה: 400 מטר מעל הנהר, עם נוף מדהים ומיוחד. לאחר שעתיים של הנאה צרופה אנחנו מתחילים בנסיעה לטטון, עיירה שקטה ונעימה, המלון מקסים והשלט עם שם המשפחה המקבל את פנינו נותן לנו הרגשה נעימה ומעלה חיוך על פנינו.
אנחנו מתארגנים בחדר מוציאים את הכביסה ליבוש על המעקה מחוץ לחדר ועל הכסאות שבחוץ (מזל שאין כמעט אורחים במלון), אנחנו יוצאים לארוחת ערב במסעדה קטנה מעבר לגשר שבכניסה לעיר, מזמינים את האוכל ותוך כדי אכילת אוכל טעים מאוד מתחיל מונסון שתוך שניות מעטות שוטף את הרחוב כולו, מייד בסיומה של הארוחה המונסון מפסיק כפי שהתחיל ואנו צועדים לנו למלון.

8.7.10
השכמנו בשעה 7.00, התארגנות וארוחת בוקר טעימה במלון. כבר ביציאה מחדר האוכל חיכו לנו בנות שבט אקה למכור את תוצרתן קיראות looki looki, ליוו אותנו ללובי. נפגשים עם סוטי בשעה 8.30 ויוצאים מייד לדרך אל שבט שנקרא no man land שבט la hu זהו כפר של שבט עני מאוד, ובדרך לכפר סוטי עוצר וקונה קופסא ענקית עם עוגיות כדי לתת למורה בבית הספר שיתן את העוגיות לילדים. המורה מגיע לשבט ביום שני בבוקר ונשאר שם עד ליום שבת ואז חוזר לביתו למהלך סוף השבוע. הסיבה שבני השבט שולחים את ילדיהם ללמוד בבית הספר היא שהם מקבלים שם ארוחת צהריים שהמורה מבשל להם. אנחנו פוגשים את המורה שמספר לנו כי הנסיכה אמורה לבוא לבקר בכפר ב1.8.10 וכלן הם עורכים שיפוצים בבית הספר ומנקים ומארגנים את המקום. לקראת בואה. אני מצלמת תמונות רבות בכפר ובבית הספר (ובראש עורכת השוואות למה שיש בביתי הספר בארץ ...) אנחנו מעניקים את העוגיות ואמיר נותן תרומה כספית למורה כדי שיקנה בכסף אוכל לילדים.
משם אנחנו ממשיכים למקדש THTON מקדש יפיפה, עורכים תצפית קצרה על הנוף ועל הסביבה וממשיכים בדרכנו לשבט אקה ושבט ארוכות הצואר. סוטי מספר כי שבט ארוכות הצואר הוא שבט בורמזי אשר ברחו מבורמה בשל מלחמת האזרחים העקובה מדם המתחוללת שם. כיום כבר לא כל בנות השבט מאריכות את צוארן אבל משום שזה עסק תיירותי המכניס להם כסף הן ממשיכות לעשות זאת בתאילנד. מכיוון שכל בני השבט הם אינם תאילנדים אסור להם לצאת החוצה מכפר אולם מכיוון שהם חיים בעוני כי אין להם מקורות פרנסה, הגברים שקשהמאוד להבדיל בינם לבין התאילנדים מסצננים מהכפר ויוצאים לעבודה בסביבה.
הבנות נשארות בכפר ומוכרות את הצעיפים שהן מכינות וחפצי אומנות אחרים.
בכניסה לכפר משלמים (הכסף מתחלק בין כל המשפחות) אולם בדוכן שבו קונים הכסף הוא של אותה משפחה בלבד. באחד הדוכנים יש בחורה משבט la hu, בחורה יפיפיה, שסוטי אומר שהוא מכיר אותה כבר כמה שנים אני קונה ממנה צעיפים ובגלל יופיה הרב וקסמה האישי אני מקשה להתמקח (כמקובל) וקונה 4 צעיפים. עוד קניה קצרה של תכשיטים אצל שבט האקה בכניסה ואנו ממשיכים לכפר הסיני. בכפר אנחנו עוצרים לסיבוב קצר ולאחר מכן ממשיכים למפעל הגדול באיזור לתה. אנחנו מטיילים בשדות התה ולאחר מכן נכנסים למפעל להתכבד וללמוד על טקס שתיית התה. אנחנו טועימים מספר סוגים של תה טעים מאוד ולאחר מכן ממשיכים לביקור בגנים של אם המלך. אם המלך שחיה בחוץ לארץ החליטה לחזורלתאילנד ובחרה באיזור הקריר יותר לבנות לה בית. במקום היו שטחי אופיום גדולים והיא לסדרה למגדלי האופיום עבודה מסודרת בגננות בגנים ובגידול צמחים. בגנים צמחים מכל העולם. כך הפסיקו להרוס את העצים ואת הנוף הטבעי והפסיקו לגדל אופיום.
הגנים יפיפיים והטיול בהם מהנה מאוד, משולבים בו מתקנים כמו כסאות מיוחדים ונדנדות והילדים נהנים לרוץ בשבילים להתנדנד. תאילנדים רבים שידם אינה משגת לצאת לחו"ל בהם לגנים להינות מהצמחים המגיעים ממקומות שונים בעולם.
עם סיום הביקור אנחנו נוסעים למקדש הקופים. בעצם, המקדש הוא מקדש מערת הדגים (אכן יש מערה עם דגים ענקיים) אולם האטרקציה היא כמות הקופים הענקים החיה באיזור, אנחנו קונים אוכל ותוך שניות נעמדים לידינו הקופים מושיטים ידיים לקבל את הבוטנים שאנחנו מחלקים בשמחה רבה (לעיתים הם מנסים לחטוף את כל הסלסלה ואנחנו נאלצים להחזיקה גבוה באויר. חויה נחמדה מאוד (בעיקר למשפחה שכל כך אוהבת בעלי חיים) משם מתחילים מנסיעה למלון המלון מפואר מאוד, SERIN, החדרים גדולים ומרווחים ומפנקים מאוד, חלוקים מחקים לנו על המיטות. אנחנו יוצאים למסעדה בכניסה לעיר ממש מול מלון גולדן טריי אנגל, המסעדה יקרה פי 3 מכל מסעדה אחרת שאכלנו בה והשרות בה גרוע ביותר. האוכל הגיע בהפסקות ארוכות מאוד, בצורה מבולבלת כאשר על כל דבר גבו תוספת תשלום, אין שתיה קלה מלבד מים סודה ובירה. לאחר סיום הארוחה חוזרים ברגל למלון המפנק לשנת הלילה.

9.7.10
משכימים משנת לילה מפנקת בשעה 7.10 ומתארגנים בזריזות ויורדים למרפסת ממש על הנהר לארוחת בוקר מפנקת הכוללת נוף מרהיב של נהר המקונג. לאחר ארוחת הבוקר נפגשים עם סוטי ומתחילים את הטיול בתצפית על 3 הגבולות: בורמה (מינמאר) לאוס ותאילנד. לאחר התצפית יורדים למטה ומפליגים ב- לונג טייל על נהר המקונג, לבורמה -;לתצפית, ולאחר מכן ללאוס, בלאוס יורדים לשוק המקומי וקונים מתנות ומזכרות, לאחר סיום הקניות חוזרים לתאילנד בסירה בה הגענו לא לפני שאנחנו מחלקים סוכריות לילדים המקסימים בלאוס. עולים לתצפית על הנהר והוד ורז מטפסים על פסל ענקי של שני פילים ומצטלמים עליהם. משם ממשיכים למפל מקסים (בדרך לא מתאפקים ועוצרים לטריפת אננס נפלא), אננס ממחוז ציאנג ראי שנחשב למתוק יותר מאחיו ממחוזות אחרים, למפל צועדים ברגל כ- חצי שעה ביער טרופי (מלא יתושים) העליה לא קלה כלל ורק כשמגיעים למפל מבינים עד כמה המאמץ היה שווה, ראשית הדרך מקסימה והמפל ענקי ויפיפה (khunkorn ) הוד אמיר ורז האמיצים נכנסים כמובן למים ושוחים להנאתם. לאחר מכן רצים את כל הדרך למטה מחליפים לבגדים יבשים ומתחילים בנסיעה לצאנג ראי ליד המלון אנחנו עוצרים לארוחת צהריים מאוחרת, ומייד אחר כך מגיעים למלון ללונה, מלון יפיפה ביתנים מעץ פזורים בין עצים ושיחים, מייד מתארגנים והולכים לבריכה, תוך כדי שכשוך ורחצה בבריכה מתחיל המונסון ואנו רובצים במים ונהנים מהסיטואציה של להיות בבריכה בגשם (החם). לאחר סיום הרחצה אנחנו הולכים לחדר לשנת אחר הצהריים, בערב סוטי בא לקחת אותנו לביקור בשוק הלילה, (וק דל מאוד ואין מה לקנות בו) מייד לאחר שסוטימוריד אותנו אנחנו מגלים חנות אינטרנט ומייד נכנסים לשיחה עם הילדים במסנג'ר, מתעדכנים מה קרוה בארץ ואיך הם מסתדרים והולכים לאכול במתחם האוכל ארוחה טעימה, במקום מתקיימת הופעה ואנחנו מבלים בנעימים. לאחר סיוםהביקור בשוק אנחנו לוקחים טוקטוקלמלון ומתארנים לשנת הלילה.

10.7.10
מתעוררים בשעה 7.30 בבוקר ולאחר ארוחת הבוקר יוצאים למקדש הלבן, מקדש מרהיב ביופיו ובסיפור שלו, בונה אותו אדריכל תאילנדי מפורסם מאוד בתאילנד, שבונה את המקדש מכספו, הוא מוכן לקבל תרומות עד 10,000 באט מאדם זאת כדי שאף אחד לא יוכלו להשפיע על האומן מבחינה רעיונית.
על קירות המקדש איורים וציורים פרי מכחולו של האומן המראים את החיים קיום אל מול החיים אליהם כולנו שואפים להגיע קר, נרוונה.
במקום פסל של בודהה ושל הנזיר היחיד החי במקום. לאחר סיום הביקור במנזר לכיון ציאנג מאי, לאחר ארוחת צהריים מקומית מהירה אמיר הוד ורז נכנסים לראות מופע נחשים אני מחכה בחוץ......, לאחר מכן עוברים לבית הספר לקופים לראות מופע קופים (אמיר מחכה בחוץ בטענה שאינו יכול לראות את הקופים האומללים), מייד כשאנחנו נכנסים למקום ניגש בחור עם קוף תינוק יונק מבקבוק ושם אותו בידיו של הוד-שזוכה מייד לתעוד. המופע נחמד (למי שמצליח לנתק את המחשבות על ההתעללות בבעלי חיים מראשו) והילדים מוקסמים מרמת האילוף של הקופים, הוד משתף פעולה במופע ונקשר בידיו ומשוחרר מהקשירה על ידי הקוף. משם אנחנו ממשיכים למלון centra, ושוב משודרגים לחדרים בקומה 22, 2חדרים ענקיים המחוברים בדלת בניהם, חלוקים וכפכפים ממש פינוק אמיתי.
בחדר יש DVD ואנו מתיישבים לראות את הסרט בו צולמנו ברכיבה על הפילים וצוחקים ללא הפסקה ממש כמו ביום של הרכיבה.
בשעה 18.00 נפגשים שוב עם סוטי ליציאה לספארי לילה, הספארי נחמד מאוד, בהתחלה יש מסלול הליכה בין כלובי החיות (הכולל גורי אריות אותם ניתן להאכיל (ותך כדי לגנוב לטיפה) לאחר ה=סיום המסלול עולים על קרונות ויוצאים לסיור רכוב בין חיות הבר, שהובא לתאילנד ממקומות שונים בעולם. הסיור כולל הסברים מקיפים באנגלית משם צפיה קצרה במופע המזרקות היפיפה-לילדים אין סבלנות ועולים לקרוניות לסיור הבא, לאחר הסיורים יורדים במלון ומייד פנינו לשוק הלילה, לקניות נוספות, לאחר הקניות עוצרים במסעדה נחמדה בשוק ואוכלים ארוחת ערבמאוחרת. חזרה למלון מדידות מכנסיים וחזרה לשוק להחלפת המידות.
חוזרים למלון ומגלים שכבר כמעט חצות, מתמוטטים מעייפות במיטות.

11.7.10
מתעוררים בשעה 8.00 לערך, עוד לפני צלצול השעון המעורר, רז והודמשלשלים ואני ואמיר סובלים מכאבי בטן כולנו מטופלים בכדורים (כמה טוב שלקחתי כל מה שניתן לטיפול בכאבי בטן ושלשולים), יורדים לארוחת הבוקר ואמיר ואני יורדים למטה ויוצאים מהמלון עם שקיות הכביסה, ברגע שאנחנו חוצים את דלתות הכניסה מייד מולנו 2 תאילנדיות מנפנפות בידיים ומסמנות לנו בחיוכים לבוא אילהן למכבסה, כמובן שבאנו (כולם באיזור באותו מחיר) אנחנו משאירים את הכביסה. ויוצאים לבריכה.
לאחר שכשוך בבריכה אנחנו יוצאים לשוק יום ראשון, בדרך מצטיידם בעוגיות ופפסי מקס לחולים שבנינו ומשיכים לשוק, מסתבר כי בשעה 13.00 השוק עדיין בהקמה, רז מרגישה רע ואנו לוקחים מונית וחוזרים למלון, אני נרדמת מייד ומתעוררת רק כשרז מתלוננת על כאבי בטן, נורופןוכדור נגד שלשולים ורז נרדמת גם היא., אמיר והוד יורדים לבריכה ורז שהתעוררה בנתיים מצטרפת גם היא. הערב בשעה 18.30 אנחנו נפגשים עם סוטי לארוחת פרידה, סוטי מבטיח לקחת אותנו למסעדה מיוחדת של מקומיים, ואכן כך הדבר, מסעדהמקומית לחלוטין, אין תפריט באנגלית ואנו הזרים היחידים שם, סוטי מזמין לכולנו אוכל, אנו חולקים במנות הנפלאות ונהנים מכל ביס, בסיום הארוחה סוטי כותב לנו את שמותינו בתאילנדית למזכרת. ומשלם את החשבון למרות מחאותינו הרבות ואפילו לא מסכים להתחלק בהוצאה.
חוזרים למלון, הוד ורז שחשים ברע הולכים לישון ואמיר ואני יורדים לשוק הלילה הריק (כולם בשוק יום ראשון) לקניות אחרונות לפני העזיבה. מכיון שהשוק ריק אנחנו מצליחים להוריד מחירים ולקבל מחיר מצויין על כל הפירטים שרכשנו.

12.7.10,
בוקר, מתעוררים ויורדים לארוחת בוקר, לאחריה אמיר והילדים יורדים לבריכה ואני מתחילה במבצע האריזה.
(משימה לא פשוטה עם כמות הקניות שלנו). רז ואני עדיין חשות ברע ומן הסתם יקח עוד קצת זמן עד שנתאושש.
בשעה 11.30 יואצים לשדה התעופה, סוטי בא לקחת אותו לשדה והפרידה קשה, נקשרנו מאוד ויותר מכך התיידדנו מאוד בשבוע וחצי שבילנו יחד.
עולים על הטיסה לפוקט, נוחתים ומגלים כי המזוודה שלנו שבורה לחלוטין.
עולים למשרדים של חברת אסיה אייר שמקבלים אותנו בסבר פנים יפות, אולם אינם יכולים לתת יותר מ-500 באט למרות שהם יודעים כי הסכום אינו מספיק למזוודה חדשה.
אנחנו לוקחים את הכסף ויורדים לחפש מונית למלון. לאחר נסיעה של כ- שעה אנחנו מגיעים למלון פטון פרגון שמבחוץ נראה מלון פשוט למדי, אבל כשאנחנו נכנסים לחדרים אנחנו מגלים חדרים ענקיים עם נוף לים וזולה לרביצה אל מול הנוף (בתוך החדר) ולידה מרפסת קטנה וחביבה המאפשרת ישיבה בחוץ. המלון ממולץ בחום. מקבלים קופונים לשתיה -; ולפירות (1 ק"ג לכל חדר).
מתארגנים בחדר ויוצאים לסיור להכרת הסביבה וכמובן למציאת מקום לאכול, בדרכנו אנו מוצאים את הסוכנות סגול- סוכנות טיולים של ישראלים. של אח ואחות ישראלים החיים בפוקט יחד עם הוריהם שעוזרים להם בסוכנות ועובדים שם, אנחנו מקבלים הסברים על המקום ואפשרויות הבילוי בו ועל מסעדה טובה ממש ממול, אנחנו הולכים לאכול ולאחר האוכל אנחנו חוזרים לסגול ומנסים להוריד במחיר משום שאנחנו רוצים לקחת 3 אטרקציות יקרות (כפול 4 אנשים) הם לא מוכנים לרדת במחיר ואנחנו מחליטים לחזור למלון (דרך חוף הים המקסים) לנוח ולחשוב מה בדיוק אנחנו רוצים לעשות, בסגול אנחנו מקבלים חוברת שלהם על תאילנד ואני קוראת א ותה בעיון ומגלה כי בבית חב"ד יש אינטרנט חינם ושיחות מוזלות לארץ, מייד אנחנו מתארגנים לתזוזה וצועדים לבית חב"ד. צמוד לבית חב"ד נמצאת סוכונות הטיולים הללויה ואנחנו מקבלים שם הצאת מחיר זולה בהרבה מאשר בסגול וכן, הם מחליטים לחייב את בנינו בן ה- 13 כילד (ולא כמבוגר), אנחנו נכנסים לבית חב"ד, שולחים אימיילים ומתעדכנים בנעשה בבית ואפילו מצליחים סוף סוף לדבר עם הילדים בבית.
חוזרים למלון והולכים לישון.





13.7.10
מתעוררים בשעה 7.30 ויורדים לארוחת בוקר מצויינת, החלטנו אתמול כי היום יהיה ים מנוחה (ים בריכה) ובערב נלך למופע הפנטזי.
מתחילים את היום בבריכה ולאחריה עוברים לחוף הים, הגשם שהתחיל לרדת מריץ אותנו להציל את הספרים שהשארנו ליד הבריכה, חוזרים לבריכה ואחריה הולכים לנמנם את שנת הצהריים, שלאחריה שוב ביקור בים ומשם מקלחות והליכה להללויה לקנות כרטיסים לפנטזי ולהפלגה לארבעת האיים, ההבדל במחיר משמעותי מאוד. שוב ארוחת ערב במסעדה מול סגול וחוזרים לחדר להסתלבטות עד השעה 19.00 שבה מגיעים לאסוף אותנו למופע הפנטזי.
המונית מגיעה בדייקנות רבה ואנו נוסעים למתחם הפנטזי, מתחם ענק מרהיב ומלהיב של משחקים וקניות, אנחנו מטיילים במתחם ונהנים מהמופעים והבובות הענקיות בכל מקום וכן מהטיגריסים המקסימים. המופע מתחיל בשעה 21.00 בדיוק מופע מרהיב עשרות רקנים ורקדניות, אקרובטים המעופפים מעלינו וכמובן פילים. המופע המשגע נמשך שעה וחצי וכולם מהופנטים, משם חוזרים למלון אמיר יורד ל-7 eleven מול המלון ומביא בירה ופיצוחים ומייד אחרי שהילדים נרדמים אנחנו משתרעים לנו בזולה לתפוס שעה של שקט.

14.7.10
מתעוררים בקושי ויוצאים מייד לארוחת הבוקר שאחריה התארגנות מהירה ויציאה ללובי לחכות למונית שתקח אותנו להפלגה, כמו אתמול גם היום כמו שעון שוויצרי מגיעה המונית ואוספת אותנו להפלגה.
כשעה נסיעה לנמל ובשעה 9.00 ההפלגה יוצאת לדרך, על הסיפון הדרכה באנגלית ושתיה ללא הפסקה וכומבן פירות: אננס ואבטיח קפה ועוגיות.
מגיעים לאי הראשון ויורדים לחוף בעזרת הקייקים (יש מי שבוחר לקפוץ מהסירה לים ולשחות לחוף) משתכשכים במים הצלולים ועולים לחוף עם חול נקי ורך להפליא. עצי קוקוס ענקיים בקיצור, כל מה שרק רואים בסרטים.
משם מפליגים אל האי הבא שם שוב מורדים הקייקים אל המים ואנחנו מפליגים אל מערות בתוך ההר, מערות מעניינות (מסריחות) עם עטלפים. חוזרים לסירה לארוחת צהריים נחמדה ולאחריה הפלגה אל hong island שוב הפלגה למערות ובין הסלעים הענקיים והאיים הקטנים, עולים לסיפון ומפליגים אל האי של ג'יימס בונד, סיור קצר באי שמול האי של ג'יימס בונד, אי שהוא רובו שוק! טיול קצר על האי ולאחר מכן חזרה לנמל ועולים על ההסעה למלון. רז והוד הולכים שוב לבריכה ולאחר שכשוך קצר מתארגנים ליציאה להללויה לקניית כרטיסים להפלגה בספיד בואוט ל-7 האיים.
לאחר רכישת הכרטיסים אנחנו נכנסים שוב לבית חב"ד להתקשר הביתה, ולאחר מכן מצטיידים בשייקים טעימים וצעידה ברחוב ההומה עד למול- המוני ולא זול כלל, שם אנחנו פוגשים דוכן של גלידת מקדולנד טעימה אמיר ורז לא עומדים בפיתוי. לאחר היציאהמ המול מתחיל מונסון חזק שלא מפסיק, אנחנו נהנים מהליכה בגשם החם, עוצרים בדרך לקנית כפכפים וחזרה למלון רטובים ושמחים.
15.7.10
מתעוררים בשעה 6.30, אמיר קלקל את הקיבה ושוב אני שמחה שלקחתי את כל התרופות האפשריות איתי, למרות שנאתו הרבה לכדורים ותמיכתו בגישה שהכל יעבור מעצמו הוא לוקח כדור ואנחנו יורדים לארוחת הבוקר שלאחריה התארגנות מהירה וירידה ללובי לחכות להסעה ששוב מגיעה במועד.
נסיעה לנמל ועליה לסירה, מתחילים בשיט והילדים נהנים מהקפיצות של הסירה, אנחנו יושבים מאחור ליד המנועים עם הפנים לכיוון הנסיעה, עצירה ראשונה במאיה ביי, באי פיפי הלא מיושב, במקום בו צלמו את הסרט החוף עם ליאונרדו דה קפריו. רחצה בים והמשך הנסיעה לאי הבא long sanaha bay, שם אנחנו יורדים לשנרקל במים החמים בצבע טורקיז, אפילו אני הסובלת מקור, שונאת הים, נהנית מהשנרקול והצפיה בדגים., ממשיכים ל- pileh cove, שם יש את קיני הצפורים שהסינים מיחסים להם סגולות שונות ומשונות ולכן גם אוכלים את הקינים ולאחר מכן ל -bidah island , ולאחר מכן ל- חוף הקופים, מתקרבים עם הסירה עדלחוף והמשיט מאכיל את הקופים בבוטנים, ושמח לתת גם לאמיצים שבנינו להאכיל קופים (אני לא מוותרת על החויה להאכילם שהרי לאחר מקדש הקופים אני כבר בעלת ניסיון רב בהאכלת קופים), קוף אחד חביב מתיישב על החרטום ומייד זוכה בליטופים רבים ממני, לאחר מכן מפליגים לאי פיפי המיושב שבו אנחנו מטיילים ברגל ואוכלים ארוחת צהריים טעימה, וליטוף של קוף גיבון חמוד, משם ממשיכים ל-khai island , ושם אנחנו מתעצבנים מאוד משום שההפסקה שם היא של שעה וחצי על חוף שאין בו צל ואין מה לעשות מלבד לשכור כסאות במחיר מופקע ולקנות ארטיקים במחיר מופקע עוד יותר (הכל על החוף הוא של בעלי החוף שהם גם בעלי הסירה). אנחנו פורשים מגבת בפיסת צל מתחת לאחת השימשיות ונכנסים למים להשתשכשך, לאחר מכן עולם לסירה ו-10 דקות אחר כך אנחנו בנמל, עוד שעה נסיעה ואנחנו במלון, רז והוד כהרגלם נשארים בבריכה, מנוחה קלה בחדר ויורדים לקנות נשנושים ומזוודה חדשה במקום השבורה.

16.7.10
מתעוררים בבוקר ויורדים לארוחת בוקר שלאחריה אמיר יורד עם הילדים לבריכה ואני עסוקה באריזת המזוודות, במלון הסכימו להשאיר לנו חדר אחד עד 14.00 ללא תשלום ולאחר הבריכה אנחנו מתארגנים ויורדים לחכות למונית שמגיעה במועד, אנחנו נוסעים לשדה התעופה עושים צ'ק אין ועולים לטרקלין של בנקוק איירליין, בטרקלין שתיה קלה וחמה, עוגות ואינטרנט חופשי, אנחנו מתיישבים, שותים אוכלים ומתכתבים עם תום ושי בפייסבוק, עולים לטיסה ו-45 דקות אחר כך אנחנו בסמוי.
בשעה 18.00 אנחנו במלון -; דרה סמוי, לאחר התלבטויות ארוכות ודיונים רבים (עוד בבית) החלטנו להתפנק עם סויטה, אנחנו מגיעים למלון ומוכנסים אחר כבוד לסויטה נעמדים ונשארים ללא מילים, סויטה יפיפיה מרווחת מאוד עם חדר שינה וסלון ענקי אמבטיה עם מפל מים (4 אנשים יכולים לשכב בה בנוחות, שרותים מקלחת והכל יפיפה.
יורדים לחוף לסיור להכרת האיזור, למלון בריכה מקסימה הנושקת לים וחוף ים עם כסאות נוח על החוף, מתיישבים על הבר לקבל משקאות welcome drinks , ומייד מתחילים לשוחח עם זוג אנגלים חביבים המרבים לטייל בעולם, האישה גרה בישראל כמתנדבת שנה ואף זכרה כמה מילים בעברית.
לאחר מכן הולכים לחפש מקדונלד לרז והוד ומטיילים ברחוב הראשי העמוס לעייפה בדוכנים ומסעדות ובהרבה ישראלים.
כשאנו חוזרים למלון אנחנו מגלים כיצד מוציאים את המים מהאמבטיה ומפסיקים את המפל (הוד מיד אמר שהוא לא יוכל לישון עם רעש המים כל הלילה), אנחנו נכנסים כולנו לאמבטיה נראים כמו קבוצת היפופוטמים ששורצים במים.
לאחר האמבטיה החמה והיום המתיש נרדמים בשניה ושליש.

17.7.10
בוקר שלו, מתעוררים בשעה 9.20 ויורדים לארוחת הבוקר ליד הבריכה עם נוף לים, אוכלים לאט ובנחת ארוחת בוקר טעימה ומגוונת.
מארגנים את התיק (תיק קש יפיפה שמחכה בחדר לאורחים-כדי שלא יצטרכו לסחוב חלילה את המגבות ביד.... ויורדים לבריכה ולים, היום מתוכנן יום מנוחה, אנחנו שורצים בבריכה ובים עד השעה 16.00 ואמיר והילדים מחליטים ללכת לטיול על החוף, ואני נשארת תחת השימשיה, תוך דקה ושליש מתחיל מונסון ואני רצה לחדר, אני מנצלת את המונסון כסיבה טובה, למלא את האמבטיה הענקית שיש לנו בחדר, ועד שאמיר והילדים חוזרים רטובים אך מרוצים האמבטיה מלאה במים רותחים וכולנו נכנסים פנימה, הוד מפעיל את המפל ואנו שורצים באמבטיה כמו משפחה של היפופוטמים. בשעה 17.30 מתחיל הרעב להציק לנו ואנו יוצאים לארוחת ערב-הילדים מתעקשים על מקדונלדס, ואמיר ואני מבררים על מסעדות מקומיות ואף מוצאים אחת כזאת שאינה תיירותית ומומלצת מאוד אצל צוות המלצרים של המלון, אכן המסעדה מתגלה כמסעדה משובחת, חסל סדרמקדונלד מחר נחזור לשם שוב. בדרך חזרה עוצרים בלובי לבדיקת מיילים והתחברות לפייסבוק לשיחה עם הבית.
חוזרים לחדר ומתארגנים לשינה, מחר יציאה לטיול בג'ונגל. מדהים שיש פער מחירים גדול מאוד בין החברות השונות (שכולן עושות את אותו מסלול) המחיר הראשוני על החוף ליד המלון היה 1400 בהט וקצת אחרי אמיר מוצא את אותו טיול בדיוק בחצי מחיר, ולכן שווה להתאמץ לברר וגם כמובן להתמקח.

18.7.10 קמנו בקושי רב מוקדם בבוקר לארוחת בוקר ולאחרי התארגנות מהירה וירידה ללובי לחכות להסעה לטיול.
 בשעה 9.00 איסוף לספארי, אנחנו נוסעים בג'יפ פתוח (10 נוסעים מאחור) של חברת mr. ung's לטיול של יום שלם, אנחנו מתחילים את הסיור בסלעי סבא וסבתא, סלעים בצורת איבר מין זכרי ואיבר מין נשי, מדם נוסעים למופעי החיות (מופעים אכזריים לטעמי) בדרך הנהג מציע לילדים לעלות ולשבת על גג המכונית והם עושים זאת בשמחה ונוסעים כך כל הדרך, משם נוסעים למפלים ואמיר ורז נכנסים לבריכה לשחיה קצרה, ממשיכים למומיה של הנזיר (נזיר בן 74 שביקש שיחנטו אותו לאחר מותו מה שאכן נעשה, הוא יושב בתוך ארון זכוכית. משם ממשיכים להר לתצפית על הנוף, לגני בודהה המקסימים המלאים בפסלים ולידם זורם נחל יפיפה, משם לארוחת צהריים על פסגת ההר עם נוף המשקיף אל האוקיינוס, ממשיכים בדרכי עפר ובוץ עד למטע עצי גומי בו מקבלים הסבר על העץ וצורת החליבה שלו. משם ממשיכים לבודהה הגדולה שעל חוף הים ופיזור למלון. הגעה למלון בשעה 17.00 עייפים אך מרוצים אמיר הוד ורז רצים להספיק עוד קצת ים/בריכה.
בערב יוצאיםשוב לארוחת ערב בברגר קינג..... הילדים לוחצים ומקבלים את מבוקשם..

19.7.10
מתעוררים בשעה 8 לערך ומסתלבטים בחדר, יורדים לארוחת הבוקר ולאחריה הוד ורז הולכים למחשב ואמיר ואני נשארים ונהנים מהשקט הבלי צפוי שנפל בחלקנו, כבר קשה להתרכז בספר ללא הצעקות: "הוא מציק" היא אומרת" הוא מעצבן" ו"היא מרגיזה".... לאחר מכן הולכים להשתרע שוב על החוף, הילדים מבקשים ארוחת צהריים ב- 7 eleven, וממשיכים להיות שרועים על החוף, לאחר התארגנות קצרה הולכים לארוחת ערב במסעדה ה"קבועה" מסעדת MITRA כולם אוכלים ונהנים לקראת סיום הארוחה מפנקים אותנו בצלחת פירות ים מטוגנים (אמיר אוכל זאת לבד... ) לאחר הארוחה הסתובבות קצרה בשוק שליד המסעדה וחזרה למלון.

20.7.10
מתעוררים ויורדים לרוקחת הבוקר, לאחר האוכל הילדים רצים למחשב ואנחנו מצטרפים ומתחילים לבדוק טיולים לקנצ'נבורי, עדיין לא הזמנו מלון ועוד לא התארגנו עם הטיול שלנו לשם, לאחר מפגש עם ישראלים שכבר היו שם אנחנו מחליטים ללכת על מונית שתקח אותנו לשם באופן עצמאי -; השוק הצף, מנזר הנמרים ספארי ו-7 המפלים וחזרה לבנקוק.
לארוחת צהריים הוד מזמין עוף (ממוכרת שעוברת על החוף) הכוללים נודלס טעימים, ורז בוחרת שוב ארוחה תזונתית במיוחד ב- 7 eleven, חטיף ציפס וברד. בשעה 4 הודורז הולכים שוב למחשב ואנחנו נשארים על החוף, בערב שוב אנחנו הולכים לאכול במסעדת מיטרה ומשום שזהו הערב האחרון שלנו בסמוי אני מצטיידת במצלמה לצילומים אחרונים מסמוי. לאחר ארוחת ערב יוצאים לסיורלילה על חוף הים, שלאחריו כולם נרדמים ואני מנצלת את הזמן השקט והולכת למחשב לצוטט עם שי ארוכות.

21.7.10
בבוקר מתעוררים ומיד יורדים לאכול לאחר ארוחת הבוקר אמיר והילדים הולכים לבריכה ואני שוב מוצאת עצמי עסוקה באריזה. ב- 10.30 הם חוזרים מתקלחים ומתארגנים ואנו יוצאים לשדה התעופה, שדה תעופה מקסים ומיוחד מלבד הריח המזעזע, בצמוד לשדה התעופה יש מכון טיהור והריח שם איום.
יחד עם זאת בשדה התעופה יש שתיה קרה וחמה וכיבוד קל חופשי וכמובן אינטרנט חינם.
בשעה 12.45 ממריאים לבנקוק, ובשעה 13.30 נוחתים בבנקוק, עולים לקומה רביעית לחפש מונית (מתמקחים על הסכום) וכשמוצאים מונית ומסכימים על הסכום מגלים שאי אפשר להכנס 4 אנשים + 2 מזוודות גדולות למוית, יש להם בתא המטען את בלון הגז (המוניות רובן נוסעות על גז) ואין מקום למזוודות, לאחר כמה דקות של נסיונות נואשים של נהגי המוניות לשכנע אותנו לשבת 4 מאחורה ולשים את המזוודות מקדימה ועוד הצעות מפתיעות, אנחנו עוצרים מונית ארוכה (סטיישן) נהג מבוגר נעים ונחמד שלוקח אותנו למלון איסטין בבנקוק. בדרך אנחנו משוחחים על תוכניותינו לאיזור ומסתבר שהוא מוכן להסיע אותנו לקנצנבורי תמורת 3500 בהט ליומיים שלמים, אנחנו לוקחים כרטיס ביקור וקובעים שנדבר למחרת.
מגיעים למלון ומתארגנים ליציאה לקוואסן, כבר ביציאה מהמלון אנחנו מוצאים מונית אולם מתקשים להבין כי הנהג מנסה לסדר אותנו דבר שמתבהר בתחילת הנסיעה ומסתיים בכך שהנהג זורק אותנו באמצע הדרך החוצה מהמונית כי לא הסכמנו לסיבוב שהוא רצה לעשות איתנו כדי לקבל קומישן על הבאת תיירים, אנחנו מחפשים מונית אחרת וכמה דקות אחר כך אנחנו מגיעים לקוואסן ומטיילים ברחוב ההומה דוכני מכירה, דוכני אוכל והמולה נחמדה וצעירה, אנחנו שמים פעמינו למרכז למטייל לפגוש את דויד שעזר לנו (באינרטנט ובשיחות טלפון) במציאת מלונות והמלצות על טיולים ואף טיפים נהדרים., אנחנו מתיעצים איתו בנוגע לטיול לקנצ'נבורי וממשיכים ל MBK המפורסם. שם אנחנו מגלים שהאיפוד טאץ שהילדים רוצים עולה יותר מאשר בארץ, מקבלים הסבר ומחירים לטלפונים ניידים ומחליטים לחשוב ולקבל למחרת החלטה. חוזרים למלון ולא שוכחים לשלוח הודעות מייל וSMS לשי לכבוד יום הולדתה.

22.7.10
בוקר, מתעוררים מוקדם לקול מחאות הילדים, וכבר בשעה 8.00 יוצאים לכיוון ארמון המלך, בשעה 10 יוצא סיור באנגלית ואנו עושים סיור מרתק בארמון (לילדים קצת קשה משום שחם מאוד והם לא מבינים אנגלית), לאחר מכן צעידה למקדש פו לראות את הבודהה השוכב, כפי שמזהירים אותנו בארמון המלך, בדרך אנחנו פוגשים תאילנדים שמודיעים לנו כי המקדש סגור עכשיו ושהם יראו לנו דברים אחרים בנתיים..... אנחנו מתעלמים והולכם אל המקדש למחתנו רז נראית לתאילנדים נמוכה מכפי גובהה האמיתי ולכן אינה משלמת כניסה בכל האתרים בהם אנחנו מבקרים, משם אנו ממשיכים אל הטקס י בואט לחצית הנהר לצדו השני כדי לבקר במקדש האחרוןף שם אנחנו מתפסים עד למעלה לצפיה על הנוף ובירידה במדרגות התלולות נתפס לי שריר באופן חמור וכואב במיוחד, אנחנו תופסים מונית שתקח אותנו לקוואסן לסגירת הקצוות לטיול לקנצנבורי ומשם לשוק (שנראה יותר כמו עז) אנחנו מתייאשים והגשם שמתחיל גורם לנו לעבור שוב ל-MBK שם אנחנו קונים שרוולים לאמיר תיקים ו- 2 טלפונים ניידים של נוקיה, לאחר מסע הרכישה אנחנו חוזרים למלון.

23.7.10
 התעוררות בבוקר ויציאה לצאינה טאון לביקר בשוק הענקי לאריזות ענק... הכל נמכר באריזות של 10 דברים לפחות מאותו פריט. רז רוכשת מספר דברים ומשם אנחנו צועדים שוב לטקסי בואט ויורדים ליד הקוואסן, הולכים למטייל לסגור את הטיול לקנצנבורי, סוגרים מלון ועם נהג המונית. משם אנחנו נוסעים ל- MBK להחלפת מטען אחד שלא עובד, אנחנו רוצים להצטייד בעוד מזכרות, אנחנו מגיעים לקוואסן, מסדרים את עניין המטען, רוכשים את הדברים שרצינו, אוכלים ארוחת צהריים/ערב, וחוזרים למלון, הילדים רוצים בריכה ולשם פנינו מועדות.
אנחנו מתחילים לארוז -; מחר נשאיר במלון את המזוודות ללילה אחד בו נבלא בקנצנבורי.

24.7.20
קמים בשעה 6 ויורדים מייד לארוחת הבוקר, לאחריה התארגנות מהירה, סגירת המזוודות ומסירתן לשמירה במלון, בשעה 7.30 נפגשים עם הנהג ויוצאים לכיוון השוק הצף, 1200 בהט לסירה מהירה, עם בואנו מכבדים אותנו בשתיית קוקוסים, (אף אחד לא מתלהב מהטעם אולם אני מצלמת את כולם שותים בכאילו בשביל החויה.
לאחר מכן יוצאים בסירה ועוצרים במפעל בו מפיקים סוכר קוקוס מהקוקוסים, אנחנו רוכשים שם ממתקי קוקוס וממשיכים אל השוק בו אנחנו רוכשים כובע תאילנדי למזרלמזכרת מהטיול.
לאחר סיום הטיול אנחנו חוזרים למונית ומתחילים בנסיעה הארוכה אל מנזר הטיגריסים.
כשמגיעים למנזר אני מגלה כי אסור להכנס בגופיה- ולכן אני נאלצת לקחתמאמיר חולצה ללבוש מעל הגופיה, ההתחלה של הביקור מאכזבת ואנחנו שלהוטים לפגוש את הטיגריסים רצים אל נקודת המפגש, שם בחורות אמריקאיות שמכוונות את המבקרים ומשדרות תחושה של לחץ לא להתקרב, לא לגעת לא לנשום.....
מסדרים אותנו בשורה ארוכה כאשר המלווה התאילנדית לוקחת ממני אתא המצלמה תוך קבלת הוראות מי שייך למשפחה שלנו כדי לצלם, אחר כך, כל פעם הולך אדם אחד ליד הטיגריס והבחורה מצלמת. כך הולכים עד לקניון בו נקשרים הטיגריסים כל אחד למקומות והקהל מתיישב תחת סככה ומקבל הסבר על צורת הליטוף של הטיגריסים, מי שמעוניין בצילום עם ראש הטיגריס עליו צריך להוסיף 500 בהט נוספים.
אני נעמדת בתור נותנת את המצלמה לבחורה ואומרת לה כי אנחנו 4 ביחד, הבחורה אוחזת בזרועי, לוקחת אותי, מושיבה אותי מאחורי טיגריס והשניה מצלמת, כך עוברים ליד הטיגריסים לאחר מכן היא מחזירה אותי ולוקחת את הוד ולאחריו את אמיר, רז מתחילה לבכות שהיא רוצה רק עם אמיר והבחורות מסבירות שאי אפשר, אנחנו משכנעים את רז שחבל לפספס את החויה היא נרגעת לבסוף ושתי בחורות לוקחות אותה לטיגריסים, הנזיר שצופה מהצד בבכי ובשכנוע נגש אל רז לוקח את ראש הטיגריס ומניח אותו בחיקה של רז, כמובן שאני עומדת מרחוק ומתמוגגת מהחויה ומהחיוך הענקי המרוח על פניה של בתי הצעירה. כך הם עוברים את הטיגריסים ולאחר שאני בודקת שהתמונות מוצלחות אנחנו עולים לשחק עם גורי הטיגריסים, גורים בני כ- 3 חודשים שרק עכשיו הוציאו אותם למפגש עם האנשים, אנחנו לא מפסיקים ללטף לחבק ולהתמרח עליהם וקשה מאוד לנתק אותי מהמקום, אולם הספארי מחכה ואנו מסיימים את הביקור ונוסעים לספארי. קונים כרטיסים ומזון לג'ירפות ועולים לאוטובוס -; אנחנו התיירים היחידים במקום, מייד עם הכניסה למתחם הג'ירפות הן צועדות נמרצות אל האוטובוס ומכניסות את הראשים ומקבלות אוכל וגם גונבות את האוכל מהקערות ללא כל שליטה, אני מצלמת ומלטפת בו זמנית ונהנית מהחויה של לגעת בג'ירפה.
עם סום הסיור שמלבד הגי'רפות אין ממש מה לראות מסתבר שיש מופעי חיות והנהג לוקח אותנו חזרה למתחם מה שמתברר כבזבוז זמן משווע, הפסדנו את מופע הפילים ומופע הכלבים הוא מופע של 2 כלבים מופע של 5 דקות, כנראה משום שאין תיירים הם לא מתאמצים לעשות את המופעים. לאחר מופע הקרוקודילים אנחנו חוזרים למונית ונוסעים לקנצנבורי למלון.
לאחר קבלת החדר אנחנו יוצאים לחפש מסעדה לאכול ומוצאים מסעדה של תאילנדית ובחור אנגלי שהוא החבר שלה, מזמינים ומקבלים אוכל טעים מאוד.
משם אנחנו הולכים לטייל על הגשר עד לצדו השני של הנהר, אמיר מגלה פוט מסאז ונשאר לעשות ואנחנו הולכים לחדר ויורדים לבריכה., משתכשכים להנאתנו. עולים לחדר ומתארגנים לשינה.

25.7.10
קמים בבוקר ואוכלים במרפסת על נהר הקוואי, לפתע מגיעה רכבת ונוסעת על הפסים, אנחנו ממהרים לצלם. לאחר ארוחת הבוקר אורזים ונפגשים עם נהג המונית שלנו והיום המטרה היא המפלים, בדרך עוצרים לראות ולצלם את הקטרים והקרונות הישנים המוצבים לפני הגשר, הדרך אל המפלים מקסימה. אנחנו מגיעים אל המפלים משלמים כניסה ומתחילים בצעידה, בחוץ טיפטוף קל מאוד שממש לא מורגש ואף עוזר מאוד כי לא כל כך חם. אנחנו צעודים בשביל עוברים בין כל המפלים, במפל השלישי לוקחים לנו את כל האוכל ומפקידים אותו בשמירה וכן בקבוק המים מסומן ואנו צריכים לשלם פיקדון 20 בהט שיוחזרו בסיום המסלול כשנראה את הבקבוק הריק. הילדים נהנים מאוד ונכנסים בכל ממקום למים, מחליקם במקומות שאפשר להחליק למים, במפל השביעי אנחנו פוגשים קוף שמחליט לנסות לגנוב מהתיקים המונחים שם. עם סיום הביקור אנחנו מתחילים בנסיעה אל המלון בבנקוק, לוקחים את המזוודות ועולים לחדרים, ויוצאים לארוחת ערב וביקור בפנטיק, מכייון שחג הכל סגור מוקדם מאוד ואנו מסתפקים בארוחת ערב וחוזרים למלון.
(החג הוא בעקבות החלפת בגדי האמרלד בודהה לבגדי העונה הגשומה -; הבודהה הוא בארמון המלך והנסיך בא להחליף את הבגד ולכן יש חג).

26.7.10
יום אחרון בתאילנד, קמיםמוקדם ומתקשרים לנהג שיקח אותנו לדרים וורלד, הוא בא בשמחה ואנחנו נוסעים אל המקום, מכיוון שזהו חג המקום מפוצץ באנשים והתורים ארוכים אולם אנחנו נהנים מאוד מהמתקנים הנחמדים ונהנים בעיקר לבלות עם הילדים שנהנים מאוד. רז מתאכזבת מאוד כי בתאילנד כל המתקנים השווים הם מעל גובה 1.35 מ' ולכן היאלא יכולה לעשות חלק מהם. בשעה 18.00 אנחנו יוצאים החוצה מהמתחם ופוגשים את נהג המונית שלנו. כשאנחנו מגיעים לבנקוק מתחיל מונסון שעוד לא ראינו כמוהו ואנחנו לא יכולים לצאת מהמלון וללכת לאכול. לאחר כשעה שאנחנו מחכים אנחנו מחליטים ללכת בשלוליות בכל זאת ואנחנו נרטבים עד לשד עצמותינו (אולם צוחקים ונהנים מהחויה) מגיעים למסעדה אוכלים ורצים בחזרה למלון לקחת את המזוודות ולהתארגן ליציאה לשדה התעופה.
 מחליפים בגדים לבגדים יבשים אורזים את הרטובים ויוצאים לשדה, עולים לטיסה ונפרדים מתאילנד שבה נהנינו כל כך.