יומן מסע- מיאנמר (בורמה)

לאחר חודשים ארוכים של הכנות, התלבטויות בבחירת המסלול, התייעצויות אין ספור, קניית תרופות, חיסונים, הצטיידות בכל מה שניתן לחשוב על, ביטוח נסיעות הכולל חילוץ, תפירת כל הקצוות וספירת הימים עד ליום המיוחל אנחנו יוצאים לדרך, נשיקות חיבוקים ודמעות כשאנחנו נפרדים מהילדים שנשארים בבית ואנו מוצאים עצמנו בטרקלין דן בנתב"ג, סועדים ארוחת ערב נפלאה לפני העליה למטוס.

באופן מפתיע לחודש יולי העמוס לעייפה, כל עניין הבידוק והכירטוס נעשים ביעילות ובמהירות.

קפה, מנוחה ועליה לטיסה, אנחנו בדרך לעמאן, נוחתים בעמאן בשדה התעופה המלא באנשים עד כדי כך שאין אפילו כסא אחד פנוי לשבת, עולים לטיסה לבנקוק ומייד אני נרדמת לקראת הנחיתה אני מגלה כי היתה תקלה במטוס ועוד לפני ההמראה החליפו גלגל למטוס בעודנו יושבים בתוכו (ובעודי ישנה שנת ישרים). נוחתים בבנקוק -; שעה איחור ומייד נוסעים לאיסטין הוטל (המולון המומלץ על ידי סוכנות הטייל בבנקוק ולכן גם מלא בישראלים), מתארגנים בחדר מגלים שהשוק שאליו רצינו ללכת -;סואן לון, סגור כבר 4 חודשים ולכן אנחנו נוסעים לקווסאן, מסתובבים אוכלים פאד תאי משובח ברחוב וכמובן לא מותרים על שייק אננס מעולה.

חוזרים למלון ואני מתעוררת שבן זוגי מדבר בטלפון עם השכנים שלנו שנמצאים באותו מלון ואנו עולים איהן לפגישה מרגשת, הם לקראת סיום הטיול בתאילנד מחליפים חויות מהבית נפרדים וחוזרים לישון.

13.7.11

מתעוררים בשעה 4.25 (מסתבר שיש שעה כזאת בשעון...) מתארגנים בזריזות לוקחים קופסאות אוכל שהכינו לנו במלון ויוצאים אל שדה התעופה לטיסה לינגון.

7.15 המראה 8 נחיתה הינגון ובשדה פוגשים את ד"רZIN  המקבלת את פנינו עם זר פרחים.

אנו נוסעים אליה לביתה להסדרת התשלום (במזומן ושטרות ישרים וחדשים של דולרים) מקבלים את כרטיסי הטיסה, שוברים למלונות מצטלמים יחד, נפרדים ויוצאים עם הנהג לסיור בעיר.

מבקרים בפגודת טאו טו ג'י, במקדש הפילים הלבנים, בטאו טה ג'י ובדרך לסולה פגודה אנחנו פוגשים מדריך טיולים דובר אנגלית רהוטה המציע לנו את שרותיו בטיול שלנו לשוודגון. אנחנו מסכמים על המחיר ומיד הוא ממשיך ומציע לנו לנסוע לשאמן שנמצא קרובולא לוקח כסף רק כשי שנפיץ את הבשורה, אני מתסקרנת מאוד ואנו לוקחים אותו איתנו לשאמן-מה שהתברר כמפגש מרתק ומעניין בסופו מוצעים לנו כדורי זהב לבליעה 30$ חבילה.... אנחנו מסרבים והוא נותן לנו חבילה מתנה.

משם אנחנו חוזרים למלון למנוחה אולם מחליטים לצעוד אל הסקוט מרקט שנמצא ליד המלון Trader Hotel, צועדים לשוק רוכשים 2 לונג'י לנשים, החצאית שבה כולן לבושות. וחוזרים מלון להתארגנות זריזה ומפגש עם המדריך המוזר.

עולים לשוודגון משלמים 5$ לאדם בשטרות חדשים וישרים ועולים במעלית למעלה, כבר בכניסה המדריך מתחיל להסביר ולא עוצר אפילו כדי לנשום..... תוך כדי שהוא מושך אותי בייד בחוזקה כדי שאעמוד בדיוק בזוית הנכונה לצלם.

אנחנו מותשים נורא ומבקשים לקצר והוא בשלו לא מפסיק לדבר, מצליחים לשכנע אותו בשעה 19.30 שמיצינו את העסק, הוא משתכנע ואנו נוסעים למלון, מתחברים לאינטרנט לשיחה עם הילדים (2$) לחצי שעה) ממש ייאוש כמה שהאינטרנט איטי! ונוחתים מותשים במיטה לשנת הלילה ב- Trader Hotel in Yangon.

14.7.11

שוב בוקר בשעה בלתי הגיונית, מתעוררים ב- 4.00 בבוקר מתארגנים בזריזות ויוצאים (עם ארוחת בוקר ארוזה) לשדה התעופה היעד: באגן, שדה תעופה מימי הביניים! בעודנו מחכים לטיסה נכנסים חיילים לשדה ועטים על המקומיים, ממששים ומחפשים להם בתיקים-ממש הזוי!

נחיתה בבאגן ופגישה עם המדריך שלנו מיסטר טין, הוא לוקח אותנו היישר אל המלון המדהים ביופיו על הנהר,

Thirpyitsaya Sanctuary Resort, אנחנו מתארגנים בזריזות בחדר לובשים את בגדי הרכיבה שלנו ויוצאים לטיול אופניים בין המקדשים, עוברים בין הסטופות החשובות והמעניינות ומר טין מספר ומסביר בהרחבה ובנעימות על הבודהיזם, על הסטופות על התקופה, יש לו ידע רב והוא איש נעים הליכות. בצהריים עוצרים במסעדה באחד מהמלונות לארוחת צהריים טעימה ומשם אנו ממשיכים למלון למנוחת צהריים לה אנו זקוקים מאוד. בשעה 16.30 נפגשים שוב עם מר טין וממשיכים בסיור הרכוב שלנו, מתחילים את הסיור במפעל ליצור מוצרים מעץ Lacquer-ware shops ומשם ממשיכים ברכיבה בין המקדשים והסטופות ולעת השקיעה מגיעים לשווזיגון, מטפסים למעלה לתצפית על הנוף המדהים והמשגע, יש עננים רבים ולכן מעט קשה לחזות בשקיעה, אך גם ללא השקיעה המראה מרהיב ביופיו.

לאחר הביקור אנחנו חוזרים לרכוב לכיוון המלון ואני מבקשת לקנות אננס טרי, מר טין עובר בין כל המקומות האפשריים כדי שיהיה לי אננס ובמקום האחרון מוצא לי אננסים אולם לא מסכים שהם יקלפו ויחתכו משום שהוא טוען שזה לא נקי שם! הוא מציע שניקח אותם למלון ושם יקלפו ויחתכו אותם-כך אנו עושים. לאחר 10 דקות בחדר מגיעות 2 צלחות עם האננס הפרוס הנפלא ואנו מתיישבים על מרפסת החדר בשקט המדהים שיש שם ואוכלים אננס נפלא! בשעה 21.00 אנחנו נופלים שדודים למיטה.

מתעוררים בשעה 8.00 ויוצאים לארוחת בוקר על הרחבה מול הנהר, מחזה מרהיב, הנוף מזכיר מעט את משולש הגבולות בתאילנד. נהנים מארוחת בוקר עשירה וטעימה שלאחריה מתארגנים ויוצאים להמשך הסיור באיזור, את הסיור אנחנו מתחילים בכפר קטן בו נערך טקס דתי לתחילת תקופת הזריעה, 3 חודשים בהם אין חתונות ואין הכנסת ילדים למנזר, לאחר הביקור במקום והסבר על המנהגים של החג הזה אנחנו יוצאים בנסיעה אל הר פופה. מתחילים בנקודת תצפית ממנה רואים את ההר ואת המדרגות המובילות אליו (אותן נצטרך לטפס עוד מעט...) מגיעים לכפר שלמרגלות המקדש נכנסים לראות מקדש שבו מביאים מנחות לרוחות מקבלים הסבר על המנהג ומתחילים בטיפוס של 774 מדרגות למקדש פופה, בדרך פוגשים קופים עצבניים שמסלקים בצרחות את כל מי שמנסה להתקרב אליהם, מגיעים למעלה מזיעים, הנוף הנשקף מלמעלה יפיפה ושווה את מאמץ הטיפוס רוח קלה מנשבת ואנו מטיילים במתחם היפה. בדרך חזרה עוצרים לצהריים במסעדה נחמדה ולאחר מכן חוזרים שוב למפעל עבודת העץ לרכישה של מזכרות הביתה.

חוזרים למלון לערב שקט, שותים בירה וקפה בבית הקפה של המלון עם הפנים לנהר ותופסים שלווה, פוגשים יהודי חביב משוצריה (שיש לו 3 ילדים החיים בארץ) נכנסים לאינטרנט (האיטי להפליא) לצאט עם הילדים והולכים לישון.

השכמה מוקדמת (שוב טיסת בוקר) ובשעה 6 בבוקר אנחנו באוכלים ארוחת בוקר מוקדמת בחדר האוכל המשקיף לנהר, התארגנות ואריזה ויציאה לשדה התעופה, נפרדים מהמדריך ומהנהג ועולים לטיסה. בשעה 8 אנחנו נפגשים עם המדריך במנדליי, מדריך מקסים בעל ידע רב ואנגלית נפלאה, אנחנו מתחילים את הסיור ב- Monastery Mahagandaryone מנזר בו חיים 1000 נזירים בשעה 10.30 מתקיים טקס חלוקת המזון לנזירים טקס מיוחד מאוד שלאחריו הם מתיישבים בחדר אוכל עצום לאכול בשתיקה מוחלטת את הארוחה. עד לארוחה אנחנו מסתובבים במנזר ולומדים כי לנזיר יש בחייו רק 4 דברים אישיים, הגלימה, מטריה, סנדלים וקופסת האוכל שלו.

בשעה 10.30 מסתדרים 1000 נזירים בשתי שורות ישרות ומקבלים את תרומת האורז בטקס יפה ומרגש ומתיישבים לאכול את הארוחה האחרונה לאתו יום. שם אני חווה עצבות גדולה כשאני רואה את הנזירים בני 5 ו-6 לבדם קטנים כל כך ללא הוריהם ולמרות כל ההסברים הנפלאים והנשגבים על חשיבות הרעיון של ההליכה למנזר אני מסיימת את הביקור עם דמעות של עצב על כך שאין מי שיחבק אותם בלילה ויתן להם נשיקה לפני השינה. משם אנחנו ממשיכים למקדש מהמוני בו יש דגם של בודהה שנעשה על פי דמותו כאשר עוד היה בחיים, הפסל שפעם היה קטן וצר שוקל כעת כחצי טון משום שהבורמזים מדביקים עליו עלי זהב.

משם אנו ממשיכים למפעל של הכנת עלי הזהב, צופים בתהליך הכנת העלים והדפים שעליו הם מונחים, לאחריו אנחנו הולכים למסעדה תאילנדית מקסימה עם אוכל מעולה ולאחריו למלון Mandalay Hill Resort לצ'ק אין ומנוחה קלה.

אחה"צ אנחנו נוסעים לארמון המלך ששוחזר לאחר שנשרף במלחמת העולם השניה, אנחנו מסיירים במקום ומטפסים 120 מדרגות למגדל התצפית היפיפה. משם אנחנו נוסעים ל "ספר הגדול בעולם" אתר מדהים בנוי כולו מ- 730 מבנים שבכל אחד מהם דף אבן ענק עליהם כתובים כתבי הבודהה -Kaungmudaw Pagoda. לאחר סיור במקום עולים למנדלי היל לתצפית על הסביבה, לאחר מכן יורדים למטה ונוסעים דרך השוק הצטיידות באבטיח, אננס ותפוח מוזר למראה שאמיר מחליט שהוא חייב לנסות, חוזרים למלון לארוחת פירות, מתחברים לאינטרנט והולכים לישון.

השכמה בשעה 7.45 מתארגנים ויורדים לארוחת בוקר אשר להפתעתנו כוללת גם ירקות.

בשעה 9.00 נפגשים עם המדריך ויוצאים לסיור במנזר שהועבר מהארמון שנשרף (לפני שנשרף כמובן) ונתן כתרומה לנזירים - Shwenandaw Monstery, משם נוסעים לעיירה קולוניאלית Pyin Oo Lwin Hill, בדרך עצירה לתצפת על הנוף הכל כך ירוק ועוצר נשימה, מבקרים בשוק ירקות ופירות. מגיעים לעיירה ואנחנו יורדים לסיור בשוק מקומי בו אנו רוכשים כהרגלנו אננס, אנחנו נדהמים מהבשר והירקות שנמכרים שם ומונחים לתצוגה על סלסלת קש ללא מקרר בחום, משם ממשיכים למערה שבה יש המוני פסלים של בודהה ואחרים - Peik Chin Myaung Caves, בכניסה עושים לנו פרצוף בשל המכנסיים הקצרים אולם אנחנו מתעלמים וממשיכם ללכת וגם מתעלמים מהשלט שאומר כי זרים צריכים לשלם עבור המצלמה. זוהי מערת נטיפים פעילה שבתוכה זורם נחל (הולכים קצת במים רדודים) אנשים הכניסו אליה פסלים שונים של בודהה, חיות, אנשים ועוד, לקראת סופה של המערה יש קושי (קל) לנשום ואת חלק הראשון של הדרך חזרה אנחנו עושים במהירות. עוצרים לארוחת צהריים במסעדה סינית, המדריך מסכים הפעם להצטרף אלינו לארוחה ואנו אוכלים יחד ומשוחחים על החיים במינאמר על הקשיים שבחיים שם.

לאחר הביקור במערה אנחנו ממשיכים לגנים הבוטניים המדהימים ביופיים! מטיילים בגנים רואים לראשונה בעל חיים שחי רק במיאנמר -; מין עז הרים ענקים ומוזרה, ומשם שוב דרך השוק להצטיידות בפירות, חזרה למלון.

נפגשים עם הנהג בשעה 9.00 ומתחילים בנסיעה ל"נמל" הנמל הוא מושג מוזר אם מתייחסים לנמל כמו שאנחנו מכירים בארץ או בכל מדינה אחרת בעולם, משם יוצאים להפלגה למייגולד -; עיר נטושה שבה יש את הפגודה הגדולה -; מינגון פגודה שהתחילו לבנות אותה, נגמר הכסף ולאחר מכן גם היתה רעידת אדמה והפגודה נחרבה חלקים, הסיפור אותו אוהבים לספר הוא כי הם התחילו לבנות את הפגודה היתה רעידת אדמה והם חשבו שזה סימן רע והפסיקו לבנות אותה.....גם במיאנמר יש מיתוסים שכדיא לא לשבור.

מייד עם הירידה מהסירה מגיעות 2 מוניות.....עגלה רתומה לשני שוורים על אחת מהן כתוב באנגלית TAXI צועדים לפגודה, חם ולח מאוד, משם לאחר טיפוס על הפגודה וצפיה בנוף אנחנו יורדים וממשיכים לטיים לפעמון הגדול שעדיין משתמשים בו ולפגודה הלבנה.

סיור קצר בשוק והתפעלות מהציורים המדהימים של הציירים שעובדים שם, ואנחנו חוזרים לסירה להפלגה חזרה ולפגישה עם הנהג שלנו.

משם ממשיכים לשוק המקורה במנדליי, אלפי צבעים וריחות, ארוחת צהריים בסגנון בורמזי (למרות שאני לא מתה על האוכל....) ומשם לזגאים דרך הפגודה המוזהבת אחת הגדולות בבורמה טיפוס לזגאין למעלה ותצפית על הנוף הנפרש למולנו. ירוק כל כך.משם נסיעה קצרה לגשר הטיק הגדול בעולם- U Bein Bridgeמטיילים על הגשר המקסים ובשעה 7.00 חוזרים למלון מתחילים לנסות לארגן את התיקים לטרק ומתייאשים, יורדים למחשב שבמלון לכתיבת מיילים והולכים לישון מוקדם.

מתעוררים מוקדם מאוד ומתארגנים בזריזותף יורדים לארוחת בוקר זריזה ובשעה 6.15 נפגשים עם הנהג ונוסעים לשדה התעופה, 8.10 ממריאים טיסה של 35 דקות ל- HEHO טיסה איומה, רועדת ומקפצת, נחיתה מזוודות ובחורה עם שלט מקבלת את פנינו, התארגנות מהירה, אישור הטיסה הבאה ואנחנו יוצאים למונית שלוקחת אותנו לקלאו.

כשמגיעים למקום המפגש עם המדריך מסתבר שהוא ירד לשוק לקניות, לאחר שמתבררת לנו האפשרות כי התיקים עם החפצים שלהם איננו זקוקים יועברו הישר לנהג הסירה וממנו למלון, אנחנו מבקשים מנהג המונית לקחת אותנו לשוק לקנות שקת גדולה עם רוכסן כדי שנוכל להוציא מהתיקים את מה שאנחנו לא צריכים וכך אנו עושים. נפרדים לשלום מהתיקים שנוסעים למלון באינלה לייק ואנו מופגשים את ג'ון המדריך שלנו, בחור הודי רזה ושקט המסביר לנו מעט על הטרק ואנו מיד יוצאים לדרך.

צועדים כשעתיים עד לכפר קטן (בית בודד) בו יש מסעדה הודית, אנחנו מתיישבים אל מול הנוף המדהים הנשקף אלינו מן ההרים הסובבים אותנו, ג'ון מזמין אותנו להכנס למטבח לראות את הכנת האוכל, מדהים לראות באיזו דלות האנשים חיים (דלות בעיניים מערביות כמובן) ואיזה אוכל טעים הם מבשלים, אנחנו מקבלים מן חביתות צאפטי-לחם הודי ותבשיל מקישואים, האוכל נפלא (או שאנו מורעבים....) ממשיכים בטרק ולאחר ביקור בעוד כפר קטן מתחיל לרדת גשם, שמתחזק ולא מפסיק. אנחנו צועדים רטובים בגשם למרות המעילים ומכנסי סערה, בדרך אל התחנה הבאה שלנו (שתיית תה בתחנת הרכבת, אני נשברת מהרטיבות וממש נמצאת על סף יאוש, עוצרים בתחנת הרכבת לתה ומשם ממשיכים לכפר בו נישן. אני מגיעה לכפר רטובה עד לשד עצמותי ורועדת מקור ושם מסתבר שהשקית בה היו מאוכסנים הבגדים למחר התהפכה והבגדים רטובים. אנחנו מוציאים הכל מהתיקים תולים ליבוש בכל מקום אפשרי ג'ון הלך להכין ארוחת ערב ואני נחרדת מהמקום בו אנחנו הולכים לישון -; ניקיון הוא לא הצד החזק של המקום הזה וגם אין סדינים..... ג'ן מכין ארוחת ערב נפלאה ואנו יושבים ומקשקשים לנו על החיים, לאחר סיום האוכל ג'ון לוקח את הבגדים הרטובים ושם ליד האש כדי שיתייבשו לבוקר, אנחנו הולכים לישון לא לפני שאני פורשת חולצה יבשה על הכרית כדי שאוכל לישון עליה.

אני מתעוררת באמצע הלילה ונחרדת מהסערה שבחוץ ומחליטה כי בוקר אני הולכת לתחנת הרכבת ממנה הגענו עולה על הרכבת (ממש לא חשוב לאן ) ונוסעת למקום יבש!

בוקר מגיע סוער וזועף, הגשם לא מפסיק לרדת והמצב נראה רע, ג'ון מגיש את ארוחת הבוקר ואנו מדברים איתו על האפשרויות העומדות בפנינו לקצר את הטרק.

ג'ון אומר כי אין ברירה ליציאה מהכפר אלה בהליכה, ולכן אפשר ללכת שעה וחצי עד לכביש, משם לקחת אוטובוס לכפר הקרוב ואם נחליט לקצר לקחת עוד אוטובוס לקלאו או לאינלה וכמובן לשלם עבור עוד לילה במלון. אנחנו מחליטים (בלי הרבה ברירה ללכת את השעה וחצי שהופכים לשעתיים וחצי בגלל הבוץ הנוראי, אולם להפתעתנו מזג האויר מפתיע ולא יורד גשם כלל. אנחנו מגיעים לכביש מחכים לאוטובוס ועולים עליו, יורדים ממנו ומכיוון שמזג האויר השתנה לטובה אנחנו מחליטים להמשיך את הטרק משם, אנחנו צועדים בדרכים יפיפיות, נכנסים לראות שיעור בית הספר המקומי בו אני נותנת מתנה את כל העטים והעפרונות שברשותי, לאורך כל הדרך אני מחלקת לילדים סוכריות, צעידה של כשעתיים עד להפסקת הצהריים, ג'ון משאיר אותנו בחדר בו נאכל ואנו נחים לקראת הארוחה הנפלאה שג'ון מכין. ממשיכים בצעידה עד לכפר הבא שם עוצרים בבית קפה לתה וקפה ופוגשים עוד מטיילים ממקומת שונים בעולם, נחים, צוחקים ומחליפים חוויות עם המטיילים, ומשם עוד כחצי שעה הליכה עד למנזר בו נישן בלילה. מתארגנים ויוצאים לצעידה של חצי שעה ומגיעים למנזר המקסים, כבר בהגיענו אני מחליטה שאם כבר צריך ללכת בנעלים רטובות לפחות שהן יהיו נקיות ולאחר מקלחת צרפתית (מגבונים....) (אין מקלחות ומי שורצה מתקלח לבוש במים מתוך חבית מי גשם, צחצוח שיניים ורחיצת פנים וידיים כמו שצריך ואני רוחצת את הנעליים היטב ומניחה אותם במקום יבש להתייבשות -; ממש אין סיכוי, אבל בכאילו..... אני מתחילה לחלק סוכריות לנזירים הצעירים ממש ילדים שעושים לי עיניים כדי לקבל עוד.

השינה היא בתוך המקדש, הנזירים חילקו את החלל הענק לחדרים עם מחיצות במבוק כך שיש פרטיות לכל קבוצה/זוג/ משפחה, ג'ון מראה לנו את החדר שלנו ואנו מתארגנים, החדר נקי ומסודר ויש סדינים על המזרונים, וחלונות אל נוף מרהיב.

ג'ון הולך למטבח לבשל לנו את ארוחת הערב, שוב ארוחת ערב נפלאה ועשירה מאוד, לאחר הארוחה אנחנו יושבים לקשקש לנו בחושך ובשקט המדהים שמשתרר באזור, ואנו מגלים כי בעבר היתה לג'ון מסעדה שמפאת חוסר התיירים היא נסגרה ומכאן כישורי הבישול הנפלאים שלו! אנחנו מסכמים כי לאחר סיום תפילת הנזירים בשעה 5 בבוקר נתחיל להתארגן ליציאה כדי שיהיו לנו כמה שיותר שעות ללא גשם והלכים לישון, שקט מיוחד במינו משתרר במקום כולם עם החשיכה הולכים לישון מוקדם, פשוט נפלא!

בשעה 5 בבוקר מתעוררים לשירתם-תפילתם של נזירים, התפילה המקסימה ביופיה ממש שירה מרגיעה וכולם במקדש נרדמים שוב עד השעה 7, אנחנו מתעוררים בשעה 7 אוכלים ארוחת בוקר נפלאה שג'ון הכין הכוללת צלחת גדולה עם עוגיות בהן אני מאכילה (שוב) את הנזירים הילדים החמודים, לאחר התארגנות קצרה ליצאה, אני משהה את נעילת הנעליים הרטובות ובזמן הזה ג'ון מגיע ואומר כי הנזיר האחראי מבקש לפגוש אותנו ולשוחח, אמיר כבר נעל את נעליו הרטובות ולכן רק אני נכנסת, מסתבר שהוא חולה בסכרת ולא יכול לזוז ממקומו, לכן הוא לא יצא אלינו, הוא שואל מהיכן הגענו ומברך אותנו. לאחר הברכה אנחנו נפרדים ויוצאים לדרכנו לכיוון אינלה לייק, צועדים במרץ רב ולאחר שעה ג'ון אומר לנו כי צעדנו מהר מאוד ולכן נשארו רק שלוש שעות הליכה, אנחנו צועדים בין שדות האורז בהם מתבצעת השתילה נשים מכופפות שותלות שתיל אחרי שתיל במרווחים מסודרים וישרים ואילו הגברים חורשים בעזרת מחרשה מעץ ושוורים את השדה שליד.

אנחנו פוגשים את אנשי השבטים השונים העובדים בשדות שלהם צועדים, מחליפים מתכונים, אני מלמדת את ג'ון מזה 669 -; יחדית החילוץ ולאורך כל הדרך בכל פעם ששמועים אוירון הוא מודיע לי ש - 669 באו לחלץ אותי מהטרק. מחליפים דעות על השוני והדימיון בין הדתות השונות (ג'ון נוצרי), על החיים במיאנמר לעומת החים בישראל.

הנוף מדהים ביופיו, ירוק על כל גוון שאפשר בכלל להעלות על הדעת.

לפתע ג'ון עוצר ומודיע שהוא מחליף את הנעליים לכפכפחם ואני מייד אחריו, איזו הקלה לא ללכת בנעלים מבוצבצות גרביים רטובות ועור הרגליים שנראה כאילו שחינו ממיאנמר עד לישראל.....

גם השמש שיוצאת ומחממת מעלה את מצב הרוח ומפלס השמחה שלי עולה ככל שמתחמם. לאחר עוד שעה הליכה אנחנו מגיעים לכפר ליד התעלה בה מחכה לנו הסירה -; מונית שתקח אותנו למלון, אנחנו אוכלים ארוחת צהריים טעימה נחים מעט ועולים לסירה שמביאה אותנו למלון Treasure Resort Hotel.

אנחנו נפרדים מג'ון המדריך המקסים, והולכים לחדר שלנו. המלון בנוי כולו על האגם (אי אפשר לצאת או להכנס ללא סירה, מלון מקסים, אנחנו מקבלים חדר ענקי עם מקלחת פנימית בתוך החדר ומקלחת חיצונית מחוץ לו, מרפסת מדהימה עם נוף אל האגם. אנחנו מתארגנים בחדר, כביסה, רחיצת הנעליים, מקלחת חמה וארוכה ואנחנו מתארגנים ויוצאים לארוחת ערב נפלאה בחדר האוכל במלון, שם מסתבר כי המלצרים הצעירים יודעים לדבר מעט עברית.... וכל רגע אנחנו שומעים בעברית: ערב טוב, מה שלומך, תודה, שלום....

לאחר הארוחה אנחנו מנסים לגלוש באינטרנט ולצערנו לא מצליחים, אמיר נרדם מייד ואני מחליטה ללכת לנסות שוב ואכן מצליחה לשלוח הודעות הביתה.

השכמה בשעה 5.50 וארוחת בוקר זריזה.

בשעה 7.00 אנחנו פוגשים את הסירה שבאה לקחתנו לסיור בוקר בשוק 5 הימים, כבר כשאנו מתחילים בשיט אנו פוגשים את אנשי השבט שחותרים עם הרגל במשוט של הסירה, ממש כמו שרואים בתמונות המפורסמות של מיאנמר, כשאנו מתקרבים לשוק אפשר לשמוע את הקולות המאפיינים את השוק, פטפוטי האנשים ופריקת הסחורות, השוק יפיפה וססגוני, אנו רוכשים תיקים ואמיר קונה עבודת עץ יפיפה לא לפני שהוא מתמקח כיאה לנהוג במיאנמר. משם אנו ממשיכים למפעל שבו יוצרים תכשיטי כסף לצפות בתהליך ההכנה של התכשיטים ושל כלי הכסף, לאחר מכן לגלריה של ציורים ומשם למקדש 5 הבודהות ולכפר הדייגים שהם האנשים העניים ביותר באגם אינלה, לאחר הסיור באיזור המגורים של הדייגים אנחנו ממשיכים בסיור לראות את הגנים הצפים המיוחדים בהם הם מגדלים עגבניות בערוגות שצפות על המים. לאחר הגנים עולים לאחד הבתים שהוא מפעל לסיגרים 2 בנות נחמדות יושבות על הרצפה ומגלגלות סיגרים: 800 סיגרים ביום = 15 דולר שכר חודשי......אנחנו מקבלים הסבר על סוגי הטבק השונים ועל דרך גלגול הסיגרים ואנו ממשיכים למנזר החתולים הקופצים, זהו מנזר גדול על האגם שאחד הנזנרנם לימד לפני הרבה מאוד שנים את החתולים לקפוץ דרך טבעת וכך הם עושים עד היום, כשמגיעים למנזר מגיעה אישה שקוראת לחתולים שבאותה עת אכלו ארוחת צהריים דשנה של אורז.....

האישה מרעישה עם אוכל מיוחד לחתולים והם כדי לקבל את המזון קופצים דרך הטבעת ומייד מקבלים אוכל. אנחנו מחליטים שהחתולה שלנו חייבת ללמוד לעשות זאת גם......אנחנו שטים למסעדה על הנהר לארוחת צהריים נפלאה, מצטיידים בבירה לערב וממשיכים הישר למלון למנוחה, כביסה, ואינטרנט, שוב אין אינטרנט אולם בחדר בו נמצאים המחשבים נאמר לנו כי יש בערב מופע שאותו מציגים העובדים במלון מופע מוסיקלי המציג את אנשי השבטים השונים באיזור, אנחנו הולכים לארוחת ערב נפלאה מרק משביע מאוד וצופים במופע המקסים, לאחר הצפיה עוד ניסיון אינטרנט ומגלים כי הראוטר בבית קרס, מזל שבטלפונים הניידים יש אינטרנט ואנו מקבלים דיווח שהכל בבית בסדר.

מתעוררים בבוקר והולכים לארוחת הבוקר במלון, בשעה 8.30 נפגשים עם נהג הסירה ויוצאים לדרך, פנינו אל גשר הטיק דרכו נגיע אל שוק 5 הימים בכפר הקטן בצדו המזרחי של האגם, טיול בשוק וקניות קצרות (אנחנו מתקשים לעמוד בפני התחינות של המקומיות בדוכני המזכרות....), משם צועדים אל המקדש אותו אנחנו רואים מהאגם, צעידה של כשעה בשביל רחב ונוח מקדש יפיפיה והנוף הנשקף ממנו אל כל אגם אינלה הוא מרהיב, לאחר מנוחה קצרה ושיחה עם המדריך המקסים, אנחנו יורדים למטה חזרה אל הסירה, בדרך אנחנו פוגשים את נשות השבט החיות בהרים הולכות עם סלים כבדים של כל הדרוש להן לימים עד ליום השוק הבא, מכיוון שאין חשמל ולכן אין מקרר הם אוכלים בשר רק ביום של השוק ואת השאר מייבשים ואוכלים בשר מיובש ו/או רק אוכל צמחוני בשאר השבוע.

ממשיכים בסיור על האגם למקום בו טווים חוטים מפרס הלוטוס שממנו מכינים בדים יפיפיים באותו מקום גם טווים משי ואורגים לחוד או בשלוב של שני החוטים בדים מרהיבים, משם אנחנו ממשיכים למפעל הברזל מה שמחזיר אותנו אלפי שנות או לשיטות עבודה פרימיטיביות כמו בימי הביניים. משם לארוחת צהריים במסעדה, משם חזרה למלון להתחיל לארוז את הדברים לקראת הטיסה מחר והחזרה לרנגון- עיר הבירה, הבגדים חוזרים מהכביסה ולשמחתי אין להם כבר ריח של מדורה וגם הכתמים כמעט נעלמו לגמרי.

מתעוררים מוקדם, יוצאים לאכול ארוחת בוקר ונפרדים מהמלצרים החביבים דוברי העברית (הקלה...)התארגנות זריזה וכבר מחכה לנו הסירה, אנחנו יוצאים מהמלון בגשם אך נהגי הסירה מאורגנים מראש לכך וכל הציוד שלנו נעטף ביריעות פלסטיק.

מגיעים לעיירה בה מחכה לנו המונית לקחת אותנו לשדה התעופה נפרדים מנהג הסירה החביב (כמובן שמשאירים טיפ) ועולים למונית, הנהג החביב שואל אותנו אם נרצה לבקר במקדש ולשוק ואנו מסרבים, הוא נוהג לאיטו ואנו קולטים שמאוחר מאוד ושבקצב הזה נאחר לטיסה, ברגע שהנהג מבין שאנחנו על הקשקש להגיע לטיסה הוא מתעורר מתחיל לנהוג מהר ותוך כדי מתחיל לעשות טלפונים לחברה כדי שיעשו הכל שנספיק אל הטיסה.מגיעים לשדה בשעה 9.50 חצי שעה לפני הטיסה, מעמיסים תיקים על הגב ורצים!!! לתוך שדה התעופה שם מחכים לנו מהמשרד ומתחילים לזרז לנו את העניינים כדי שנספיק לעלות לטיסה, אנחנו רצים לטיסה ומספיקים לעלות עליה, בשעה 11.00 אנחנו נוחתים בינגון ושם מחכה לנו נהג חדש דובר אנגלית.

אנחנו מתחילים בנסיעה לכיוון סלע הזהב (4 שעות נסיעה) בדרך עוצרים במסעדה סינית שבה אף אחד לא מדבר אנגלית,

אנחנו נעזרים בתמונות שבתפריט ומחליטים להזמין ברווז צלוי, מחכים זמן רב עד שמגיעה המנה כשהמנה מגיעה היא מגיעה עם ראש הברווז והמקור, אני נחרדת ומייד מסובבת את הראש, אמיר מנסה להסביר להם בנימוס שיקחו את הראש כי אנחנו לא אוכלים דברים כאלו, הם ממש לא מבינים אך עושיים זאת, אני בטראומה אולם הרעב גובר ואני מצליחה לאכול מעט.בשעה 15.30 מגיעים למקום בו אנו עולים על משאית שרק איתה אפשר לעלות לראש ההר, אולם מכיוון שאין הרבה תיירים המשאית לא מתמלאת ולכן לא יוצאים לדרך, אנו מכירים שם מדריך חביב ותייר והמדריך מודיע לבעלי החברה שאם לא יעלו אותנו אנחנו נתקשר למשטרה ונתלונן עליהם, בעלי החברה מדועים כי בשעה 18.00 תצא המשאית והם מחליפים את המשאית לקטנה יותר, בחמש וחצי מתחיל לרדת גשם שוטף ואני מייד נגשת למשרד ומבקשת לנסוע בקבינה של המשאית, הם אומרים שזה יעלה 500 צאט יותר לאדם, (דולר וחצי לשני אנשים....) אני מסכימה מייד ובשעה 18.00 אנחנו יוצאים לדרך בקבינה הנוחה והיבשה.

מגיעים למעלה ועתה נותרה לנו עליה של 500 מטר עליה תלולה מאוד ברגל, אנחנו מתחילים לעלות ולצידנו רצים כל העת בורמזים הסוחבים כיסא ומנסים לשכנע אותנו שהם יסחבו אותנו למעלה תמורה 8000 צאט לאדם, אנחנו מסרבים וצועדים, הדבר המלחיץ הוא שמחשיך, המדריך מלמטה מסביר לנו שיש רק דרך אחת ואנחנו ממשיכים בה למרות החושך, לפתע אנחנו מגיעים לפיצול ועוצרים בו מבין החשיכה מגיע מקומי ואנו שואלים אותו היכן המלון והוא מראה לנו את הכיוון. אנחנו הולכים עוד כמה דקות ומגיעים למלון רטובים עדלשד עצמותינו מזיעה! לאחר הטיפוס הקשה כל כך.

מתארגנים בחדר (אין טעם ללכת לסלע כי לא רואים כלום) מתקלחים והולכים לאכול ארוחת ערב במלון.

ולישון.

מתעוררים מוקדם לערפל כבד, אוכלים ארוחת בוקר ומייד יוצאים לסלע, הדרך יפה (כמה דקות הליכה) כל כך מוקדם שאין מי שיגבה כסף מהתיירים, אנחנו מגיעים לסלע למרות הערפל נהנים ממראה הסלע התלוי על בלימה מעל עמק -; קשה לראות את הנוף, מסתובבים במתחם וחוזרים לחדר לקחת את התיקים ולהתחיל בירידה למטה (כמה קלה הירידה לעומת העלייה) למקום בו נתפוס שוב את השאית, כשמגיעים למטה אנחנו מבקשים לשבת בקבינה ואז מתחיל הניסיון לסחוט מאיתנו כסף.... הם מודיעים לנו כי בדרך כלל זה עולה עוד 500 צאט לאדם אבל אם נרצה לשבת בקבינה עלינו לשלם עם כל 5 המקומות שיש שם, אנחנו מסרבים וממשיכים לשבת בקבינה והם מנסים שוב....שוב אנחנו מסרבים וכשאנחנו כבר כועסים מאוד (המדריך מאתמול שיושב עם התייר מאחורה אומר לנו להגיד להם שנפנה למשטרה והם כנראה מבינים את העניין ולפני הנסיעה מבקשים את המחיר הרגיל לנסיעה בקבינה ואנו יוצאים לדרך.

אנחנו מגיעים למטה ומייד פוגשים את המדריך שלנו, נכנסים לאוטו ומתחילים בנסיעה לכיוון באגו.

בדרך אנחנו נכנסים כמעט לכל מקדש אפשרי, באחרון פונה אלינו נזיר ופותח איתנו בשיחה מרתקת על הנזירות, הבודהיזם ועל החיים בכלל, הוא מתעניין מאוד בקורה בארץ ותענוג היה לשוחח עימו.

לאחר כ- 15 דקות שיחה אנחנו נפרדים וממשיכים בנסיעה לכיוון ינגון, באגו מוצפת מהנהר וחלק מהנסיעה עוברת עלינו ממש כבתו סירה, מדהים לאות את המסעדות בהן השולחנות והכיסאות טובלים במים ואת הרחובות בהם שטים בסירות במקום לנסוע במכונית ו/או באופניים.

לקראת ינגון אנחנו עוצרים בבית הקברות לחללי מלחמת העולם השני הו אפילו מצליחים למצוא קשר עם מגן דוד. בית הקברות מדהים ביופיו ובעיקר בטיפוח שלו.

משם אנו מבקשים מהנהג לקחת אותנו לסופר מרקט, אנחנו סקרנים לראות כיצד נראה סופר במיאנמר-סופר מערבי לכל דבר, יש בו הכל מכל במחירים מצחיקים (עבורנו) , אנחנו קונים בירה ופירות ומגיעים למלון. מתארגנים בחדר ויוצאים לטיול בפארק היפיפה מול המלון, לאחר הטיול חוזרים למלון להתחברות לאינטרנט לראות מה קורה בארץ והולכיםלשיון.

מתעוררים לבוקר גשום, ארחת בוקר מתחת לגג השקוף במלון SEDONA נפגשים בשעה 9.00 עם הנהג ומתחילים את היום בסבב פגודות, פגודת השלום, העגולה, ה"מערה" בפגודה בה יש שן של בודהה, בפגודה בה יש חתיכת עור, ולבסוף בפגודה בה יש שערה של בודהה שהיא פגודה מיוחדת מאוד, שמורה ככספת, כולה קירות ותקרה מצופים זהב! לא יאמן! לאחר סבב הפגודות אנחנו מבקרים בבית הכנסת היחידי במיאנמר, למרות שמשה- שמתחזק את בית הכנסת בהפסקת צהריים הפועלים מכניסם אותנו פנימה, בית כנסת מרשים ויפה. משם אנחנו נוסעים לסיבוב ליד ביתה של סוקי ששוחרררה ממעצר הבי ונקראת גם הליידי בפי העם.

משם אנחנו נוסעים לארוחת צהריים במסעדה תאילנדית נפלאה עם אוכל משובח.

מנוחת צהריים במלון ולאחריה אנחנו נוסעים לסיבוב על גדות הנהר, מקום שבו עליבות איומה וטינופת. לאחר מכן ביקור בצינה טאון -; ביקור חביב מאוד, המקום הומה אדם אך נעים לטיול משם אנחנו נוסעים למסעדה מיוחדת במינה על שפת האגם מסעדה שבה יש מופע המלמד על התרבות של מיאנמר, ד"ר זין הזמינה אותנו למפגש פרידה, הארוחה נפלאה ומיוחדת וכן המופע, נחנו משוחחים על הטיול ונותנים לה משוב על הטיול. שבסיכומו היה נפלא ומיוחד במינו.

בשעה 9.00 נפרדים אנחנו חוזרים למלון לאריזה התארגנות ולשנת הלילה האחרונה במיאנמר.

מחר יומיים בבנקוק שיוקדשו בעיקר לשופינג מטורף ומוטרף לילדים שלנו.