טיול בת-מצווה לאיטליה - חוף אמאלפי, טוסקנה ורומא

טיול בת מצווה לדרום איטליה, טוסקנה ורומא

"אז לאן את רוצה שניסע לכבוד בת המצווה שלך?"

"מה, לא יהיה אירוע באולם, עם כל ילדי השכבה שאת חלקם אני לא מכירה ומזמינה כדי שלא ייעלבו?"

"נעשה מסיבה קצת יותר צנועה עם החברים שתבחרי, ונטוס לאן שתבחרי."

"טוב, שיהיה."

כך (כמובן שנטלתי לעצמי חירות ספרותית) "כפינו" על בתנו הבכורה טיול בת מצווה. החברות הקרובות "הסתפקו" בקומזיץ מושקע עם סושי ופויקה (כלת השמחה בחרה את התפריט), ואת כרטיסי הטיסה הזמנו זמן רב מראש כדי למנוע אופציית חרטה...

בתחילה הילדה רצתה טיול בצרפת ואיטליה, רעיון שירד בגלל לוגיסטיקה ועלויות. היה גם דיבור על טיול קראוונים, אך לדאבוני היא קיבלה "רגליים קרות" (אבל היי, זו חגיגה שלה. לא רציתי להכריח!). "איטליה!" הכריזה, וכולנו יישרנו קו בשמחה.

החלטנו שלא להגיע לצפון הפופולארי, כי ההורים האגואיסטים היו שם בירח הדבש שלהם, ורצו משהו קצת אחר. ישבנו ביחד, הצענו הצעות, חיפשנו באינטרנט והשתדלנו לתכנן טיול על פי משאלותיה, המתאים גם לילדים (היא, אחותה ואחיה הצעירים ממנה). ככל שהתקרבה הטיסה, כך גברה גם ההתרגשות, ובמקביל נוספו עוד ועוד אירועי בת מצווה של ילדות אחרות שגרמו לילדה שלנו להבין שבהחלטתה לחגוג אחרת היא לא מפסידה דבר.

החלטנו לטוס לשבועיים בחופשת החגים (ספטמבר). מאחר שהזמנו טיסות זמן רב מראש, המחירים היו סבירים. הנה סיפור הטיול שלנו באיטליה:

היום הראשון

יצאנו לפנות בוקר. היו קצת עומסים ותורים בנתב"ג, אבל לא נורא, בהתחשב בהמשך... הטיסה של "אליטליה" יצאה בזמן. הדיילים הגישו את ארוחת הבוקר הדי מגעילה, מצאו לעצמם פינה ושכחו מהנוסעים... צמא? לך למטבח ותסתדר. רוצה שיחייכו אליך? יש ראי בשירותים (המטונפים). מזל שהטיסה קצרה. נחתנו ברומא ועמדנו יותר משעה (!) בתור לביקורת דרכונים, ללא מיזוג כמובן. נתב"ג נראה לנו כמו חלום רחוק... מסוע המזוודות נעצר מזמן, ולשמחתנו שפע המזוודות והתיקים חיכו לנו בסבלנות. הגענו לחברת השכרת הרכב (Europcar). הזמנו מיניואן – בפועל קיבלנו ואן של שמונה מקומות עם המון מקום לתיקים. הרמנו קלאץ' והתחלנו לנסוע על האוטוסטראדה דרומה לכיוון נאפולי וסורנטו. בנסיעה הלא קצרה בני המשפחה נרדמו לפרקים (פרט לנהג...). באוטסטראדה עצרנו באחת מתחנות Autogrill (קישור לאתר הרשת: http://www.autogrill.it/sito/home_en.html) הפזורות לאורך האוטוסטראדות באיטליה. אפשר לעצור, להתרענן, יש ממש מסעדת דרכים בפנים, אספרסו בר, חנות נוחות וכו'. השירותים בד"כ לא מומלצים, אבל לפעמים אין ברירה. ירדנו מהאוטוסטראדה לכביש המוביל לאזור סורנטו (למי שמתעקש, סימונו SS145). כאן הכבישים כבר צרים יותר, מפותלים יותר ותלולים הרבה יותר. את מקום הלינה הראשון שלנו הצלחנו לפספס בפעם הראשונה, אבל אחרי עוד קצת מאמץ מצאנו אותו, ובשעות אחר הצהרים הגענו אליו מותשים. מדובר בלינה כפרית, Agriturismo, בחדרים הנמצאים בתוך בית חווה של המשפחה המארחת, שקיבלה אותנו בחמימות רבה. החדרים הפשוטים אך המבהיקים מניקיון והנוף עוצר הנשימה הנשקף מהמרפסת גרמו לנו לחזור ולהרגיש את עצמנו. החלטנו שלא לצאת באותו יום, ולאחר מקלחת ומנוחה ירדנו למסעדת המקום לאכול. המסעדה, המנוהלת ומתופעלת על ידי בני המשפחה, היא מסעדה כפרית נעימה ואותנטית, שמקומיים רבים פוקדים אותה (אף שאינה נמצאת "על הדרך", וצריך להגיע אליה במיוחד). ארוחת הערב הנפלאה הבהירה לנו סופית שמאמצי השיטוט המוקדמים באינטרנט נשאו פרי (הצעה תמימה ל"קצת אנטיפסטי" טמנה בחובה מבחר נדיב של מנות מקומיות יפות וטעימות המבוססות על תוצרת החווה, יין ופסטות נהדרות) בסה"כ ישנו שלושה לילות במקום, וזכינו לאירוח לבבי במיוחד, ארוחות בוקר מצוינות ועשירות, שנשאר מהן אוכל רב להמשך היום (ששמחו מאוד לארוז לנו) וארוחות ערב מהחלומות. גם העלות הייתה ממש סבירה. מקום מושלם מבחינתנו. שם המקום: Le Grottelle, הוא קרוב לסורנטו, ואתר האינטרנט שלו הוא: https://www.facebook.com/profile.php?id=100033418364555

היום השני

חוף אמאלפי – here we come!.
ישנו מצוין, ולאחר ארוחת בוקר (מצוינת גם היא, כמוזכר למעלה) התחלנו לנסוע על הכביש המפורסם לאורך קו החוף בין סורנטו לאמאלפי. בדרך אפשר לעצור במפרצי כביש קטנים, להשקיף על הנוף המדהים, לקנות פירות ולהירגע מהבחילות שהגיעו עם הפיתולים. עצרנו במערה הכחולה (לא זו של האי קפרי) הנקראת Grotta dello Smeraldo. המערה נמצאת קילומטרים ספורים לפני אמאלפי (כשמגיעים ממערב) – הכניסה מהכביש הראשי, ליד שתי חנויות מזכרות גדולות. חונים, יורדים במעלית, משלמים 5 יורו לכניסה. מדובר במערה לא גדולה, בתוכה שטים מספר דקות ורואים את תופעת המים בצבע כחול יפהפה בחלק אחד של המערה. נחמד בסך הכל. המשכנו בנסיעה, עברנו את אמאלפי והגענו לMinori – עיירת חוף נחמדה ושקטה יחסית לאמאלפי ופוזיטנו, שם אכלנו ארוחת צהרים. כשחזרנו לרכבנו רחב המימדים, גילינו כי רכב אחר כבר הספיק לשפשף אותו בחנייה. קצת התבאסנו, אבל החלטנו שלא זה מה שיהרוס לנו את הטיול. התחלנו לנסוע חזרה, תוך שאנו מתלבטים – לעצור באמאלפי? לעלות לravello? בסופו של דבר, החלטנו לעלות לravello – ולא הצטערנו! מאמאלפי יש כביש תלול בן כ- 6 ק"מ, המוביל לעיירה היפה המשקיפה למפרץ כולו. האווירה בעיירה נעימה מאוד, שונה קצת מעיירות החוף. הגענו לVilla Cimbrone – נכנסנו (בתשלום), טיילנו בגנים היפים והגענו לגולת הכותרת – המרפסת המשקיפה לנוף המפרץ המדהים. הילדים נהנו מאוד להתרוצץ ולשחק בגנים, והאמת היא שגם אנחנו... חזרנו לכיכר המרכזית, קינחנו בגלידה והמשכנו בנסיעה חזרה לכיוון סורנטו. אף שהיינו עייפים, החלטנו שלא לוותר על ביקור קצר בפוזיטאנו. העיירה עמוסה ומתויירת, ולא פשוט לחנות בה, בפרט עם רכב גדול. ירדנו ברגל עד החוף, הילדים היו מבסוטים מברד לימון מקומי, ומשם נסענו לצימר. ארגנו לעצמנו "פיקניק" על רצפת החדר כארוחת ערב, והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.

היום השלישי

יום שמתחיל בפסגת הר מעשן ומסתיים בניוקי שאין כדוגמתו.
התחלנו את הבוקר בהר הווזוב, כשעה נסיעה ממקום הלינה שלנו. חשבנו שניתן להגיע עם הרכב קרוב לפסגה, ומשם לעלות ברגל (כך לפחות הבנו מכל המידע שקראנו באינטרנט), אך התבדינו – ניתן להגיע עד כ- 8 ק"מ מהפסגה. משם ישנם אוטובוסי שטח מיוחדים המסיעים לפסגה תמורת תשלום לא סמלי בכלל של 22 יורו למבוגר (הכולל גם את הכניסה לאתר עצמו). הנסיעה הקופצנית הייתה חווייתית לילדים וטראומטית למבוגרים... הגענו לחניה שלמרגלות הפסגה, ממנה עולים בשביל נוח ברגל כעשרים דקות. השביל ממשיך מסביב ללוע, כשבמקומות מסוימים מיתמר עשן גופריתי. הנוף מרשים, כמובן, אך מדי פעם עננים מכסים את ראש ההר ואת המטיילים, כך שלא תמיד ניתן להרחיק ראות. לאורך המסלול יש מספר דוכני מזכרות, בהם ניתן גם לקנות שתיה וחטיפים. הילדים שמחו במיוחד לחזור למטה, בידיעה שנסיעה מלאת טלטולים ומסמרת שיער מצפה להם. ירדנו מההר, ונסענו לכיוון פומפיי, עם הפסקה לארוחת צהרים לא מאוד מוצלחת בדרך. הגענו בארבע אחה"צ לעתיקות, והסתובבנו שם במשך כשלוש שעות. הילדות הגדולות קיטרו, ודווקא האח הצעיר (בן חמש וחצי) נהנה מאוד להסתובב ולחקור עם אמו ההיסטוריונית. לחובבי הז'אנר – ניתן להעביר במקום גם יום שלם. דוח חניה מעצבן חיכה לנו בשובנו לרכב. הפקח כנראה לא הבחין (או לא רצה להבחין) בכרטיס החניה המשולם כחוק. "לא נורא", אמרנו, נטפל בכך בהמשך. חזרנו לצימר, ואכלנו ארוחת ערב משובחת במיוחד במסעדה המקומית. השף המקומי, פדריקו (בן משפחה כמובן), לא התקשה לפתות אותנו במנה מופלאה של ניוקי במילוי גבינה ברוטב של פטריות פורצ'יני טריות ("זו בדיוק העונה", הוא אמר...). נשמע טעים? במציאות זה היה הרבה יותר מזה... הרגשנו שזו דרך ראויה לציין את סיום השהות שלנו בדרום איטליה.

היום הרביעי

הנסיעה הארוכה מכולן.

לאחר עוד ארוחת בוקר נהדרת, העמסנו התיקים, המזוודות ואת עצמנו על הרכב, והתחלנו בנסיעה בת שש שעות (נטו, על אוטוסטרדה) לכיוון טוסקנה. לשמחתנו לא היו עומסים יוצאי דופן בדרך, ויכולנו לעשות הפסקת צהרים כפי שתכננו, בפארק המפלצות בBomarzo (קישור: www.sacrobosco.eu). קרוב לאוטוסטרדה A1, מצפון לרומא, ישנו פארק נחמד מאוד של פסלי אבן עתיקים וענקיים, בצורות של מפלצות שונות ודמויות מיתולוגיות. יופי של מקום לאתנחתא של שעה-שעתיים עם ילדים. בפארק תפס אותנו גשם קצר – היחיד בכל הטיול.

המשכנו בדרכנו, ולאחר עוד כשעתיים של נסיעה, ומאמצי ניווט לא מבוטלים – הגענו לבית החווה בטוסקנה בו היינו עתידים ללון שבוע ימים. המקום נמצא בכפר קטנטן בחבל קיאנטי הנקרא Lionforti da Vico, כ- 7 ק"מ מזרחה מהעיירה Greve in Chianti (http://www.lionforti.it/). דרך ההגעה כוללת דרך לא סלולה בת כ- 2 ק"מ ביער. בעלת המקום, סימונטה, קיבלה אותנו בחביבות רבה. פרקנו את הציוד בדירה (הקומה התחתונה בבית של סימונטה ומשפחתה) ובישלנו ארוחת ערב. זהו מקום שקט ויפה, עם תודעה אקולוגית גבוהה, וכמו שסימונטה מדגישה – לא מתאים לכל אחד. מי שמחפש פאר ופינוקים – מוטב שיבדוק מקומות אחרים. עבור מי שמסתפק בפשטות ובקרבה לטבע – זהו יופי של פתרון. לנו זה התאים מאוד. סימונטה נחמדה מאוד ושמחה לעזור ולסייע. ניתן לבקש ממנה לכבס (תמורת תשלום סמלי) ולקבל עצות וטיפים. הדירה מרווחת ומצוידת, ועץ תאנה ענק ומלא פירות עמד בפתחה. יש גם בריכת שחיה קטנה. ארוחת הבוקר במקום לא גדולה (קפה, טוסטים, חמאה ועוד קצת דברים - מה שנקרא "ארוחת בוקר איטלקית") אך נחמדה. התחלנו את הפרק השני בטיול – טוסקנה.

היום החמישי

טיול בחבל קיאנטי (עם אווירת ימי הביניים).

הבוקר התחיל מוקדם בביקור בשוק מקומי בעיירה Figline Valdarno, הנמצאת במרחק 20 דקות נסיעה ממקום הלינה שלנו. הצטיידנו במצרכים להמשך השבוע. אחרי הנסיעה המתישה של יום האתמול, רצינו יום הכולל נסיעות קצרות יותר. מאחר שבמילא ישנו בחבל קיאנטי, החלטנו לטייל בעיירות העתיקות באזור. התחלנו ב- Radda in Chianti. לשמחתנו מרכז העיירה לא היה עמוס במיוחד. העיירה נעימה, ומצאנו בה מזכרות נחמדות. משם המשכנו ל- Castellina in Chianti שהייתה נעימה לא פחות, שם אכלנו פיצה מצוינת וקנינו כמה חבילות של סוגי פסטה צבעוניים ומיוחדים. סמל התרנגול השחור של יינות קיאנטי ליווה אותנו לאורך הדרך, בעיירות ובדרכים. מ- Castellina in Chianti חזרנו לדירה, כשבדרך עצרנו ב- Greve in Chianti, שהיא אמנם העיירה המרכזית באזור, אך פחות מעניינת מקודמותיה.

היום השישי
פיזה, לוקה ווינצ'י

התחלנו את דרכנו למערב טוסקנה, כשהיעד הראשון שלנו הוא Pisa. אזור המגדל המפורסם הומה ועמוס. המגדל עצמו יפה ומרשים, אך החלטנו להסתפק בצפייה מבחוץ, וויתרנו על טיפוס נוכח התור העצום. לאחר מכן נסענו לLucca, שם נהנינו מאוד מטיול על חומת העיר מסביב לעיר העתיקה, כולל הפסקת פיצה. החומה רחבה מאוד, ומהווה טיילת בה ראינו מקומיים רבים הולכים, רצים ונוסעים על אופניים. הילדים עשו תחרויות ריצה והוציאו אנרגיה לרוב... אחר הצהרים המשכנו לVinci, וביקרנו במוזיאון המוקדש לליאונרדו דה וינצ'י ולהמצאותיו, ומציג דגמים שנבנו או שוחזרו על פי רישומיו. ויש גם בונוס: בנוסף להיותו יפה ומעניין, נשקף מגג המוזיאון נוף מדהים. בשלב זה העייפות כבר החלה לתת אותותיה (יום עמוס, נסיעות ארוכות), וחזרנו לדירה. בהמלצת סימונטה הלכנו לאכול ארוחת ערב בכפר Dudda הסמוך. עוד כפר קטנטן, עם שני בתים וחצי ומסעדה מקומית נהדרת – אוירה מקומית ולא תיירותית, וכך גם האוכל והמחירים. לשמחתנו, הספקנו לאכול שוב במסעדה בהמשך הטיול. קישור: http://www.tripadvisor.com/Restaurant_Review-g580240-d2629072-Reviews-Botteghina_di_Dudda-Greve_in_Chianti_Tuscany.html.

היום השביעי

סן ג'ימיניאנו וסיינה

קשה שלא להתפעל כל פעם מחדש מסן ג'ימיניאנו. העיירה העתיקה על שלל מגדליה הייתה אמנם עמוסה בתיירים, אך הנאתנו מהמקום לא נפגמה. הילדים שמחו מאוד לטפס למגדל הסמוך לכיכר המרכזית וליהנות מהנוף הנהדר, ושמחו לא פחות לטעום גלידה מצוינת בגלידריה המפורסמת Gelateria Dondoli (http://www.gelateriadipiazza.com/) שמתהדרת בשלט על היותה הגלידה הטובה בעולם. הגלידה, כאמור, יוצאת מן הכלל, אך (ספוילר!) – מצאנו בהמשך הטיול כאלה שעולות עליה... לאחר מכן ביקרנו במוזיאון קטן ונחמד, המציג מיניאטורה של העיירה בתקופת ימי הביניים. עלות הכניסה סמלית (מעין תרומה למקום). קישור: http://www.sangimignano1300.com/eng/index_eng.html. בדרך חזרה עצרנו בסיינה לביקור קצר. כמו בביקורנו הקודם, לפני יותר מעשור, גם הפעם פחות התרשמנו לעומת מקומות אחרים בהם ביקרנו.

היום השמיני

פירנצה

החלטנו שלא להגיע לפירנצה עם הרכב, ולא הצטערנו על ההחלטה. רכבת מהעיירה הסמוכה למקום הלינה שלנו הביאה אותנו ישירות למרכז העיר, משם המשכנו רגלית. העיר הייתה עמוסה מאוד בתיירים (די ציפינו לזה, למען האמת), אך שרדנו יפה את התור והטיפוס לדואומו המפורסם. בארוחת הצהרים נהנינו מBisteca alla Fiorentina ענק, שהספיק (יחד עם כמה מנות נוספות) לכל המשפחה. שם המסעדה :Osteria delle Belle Donne( קישור). רצינו להיכנס למוזיאון גלילאו, אבל איכשהו זה לא הסתייע. קינחנו בגלידה מדהימה, שהגענו אליה במקרה ורק בדיעבד גילינו שהיא זוכה לציונים גבוהים מאוד בקרב בגולשים באתרים השונים. במקום מגוון רחב של גלידות, כולל מבחר מרשים של גלידות סורבה, ששימח מאוד את חלקי המשפחה המעדיפים להימנע ממאכלי חלב... היחס במקום חביב במיוחד. שם המקום:Gelateria Santa Trinita. קישור: http://www.gelateriasantatrinita.it/index_ing.html.

היום התשיעי

ארצו (ומנוחה...)

את היום הזה החלטנו להעביר יותר ברוגע. בבוקר נסענו לArezzo, ונהנינו מאוד לטייל ביעד קצת פחות מוכר (ולכן – הרבה פחות עמוס!). סמטאות העיר העתיקה שקטות ונעימות, ומצאה חן בעינינו במיוחד הכיכר המרכזית. בדרך לרכב עצרנו לגלידה ליד פסל לא שגרתי מעיתונים.
אחר הצהרים נחנו בדירה, חברנו ליתושי המקום ובדקנו לחמש דקות קרות במיוחד את בריכת השחייה הקטנה. למרות העקיצות סיימנו את היום בצורה נינוחה.

היום העשירי

מונטפולצ'נו וטעימה מאומבריה

התחלנו את היום בנסיעה למונטפולצ'נו. עלינו במעלה העיירה עד הכיכר המרכזית ושם – הפתעה! עשרות משחקים עמדו בכיכר כחלק ממעין הפנינג שנערך שם. בילינו שם שעה ארוכה ומהנה. בדרכנו למטה חזרה עצרנו לאכול פיצה ולהצטייד ביין המפורסם והמצוין של המקום (Vino Nobile). לאחר מכן נסענו מזרחה לכיוון אומבריה, ועצרנו למנוחת צהרים קלה בCasiglione del Lago שעל שפת אגם Trasimeno. משם נסענו לGubbio. זו עוד עיירה עתיקה ויפה, שהאטרקציה המרכזית בה היא רכבל פתוח שמטפס לכנסיה בראש ההר, ממנו נשקף נוף עוצר נשימה. ליד הכנסיה יש קפה-מסעדה המשקיף לנוף. אנחנו הסתפקנו בפיקניק משלנו.
עייפים ומרוצים סיימנו את היום, ונפרדנו מטוסקנה בארוחת ערב במסעדה ב- Dudda שהוזכרה קודם.

היום האחד-עשר

כל הדרכים מובילות לרומא, ובייחוד זו שעוברת באורבייטו.

נפרדנו מסימונטה ועלינו על האוטוסטראדה דרומה. קצת אחרי אמצע הדרך סטינו קלות ועצרנו באורבייטו לביקור והפסקת צהרים. ביקרנו בדואומו המרשים מכולם, ולא פספסנו את הגלידריה בקצה הכיכר, ממש ליד הדואומו – מקום מנצח, הן בזכות הגלידות והן בזכות המיקום. שם המקום: Gelateria Pasqualetti .

קישור
כל שנותר כעת הוא להגיע לרומא, ולמצוא את הדירה שהזמנו. לא היה פשוט לנווט בתוך העיר הסואנת, עם רכב כה גדול... בסופו של דבר הגענו לדירה, הנמצאת ברחוב צר שמאוד קשה להיכנס אליו עם רכב. מדובר, למעשה, בקומפלקס דירות נופש להשכרה שמנהלת אישה חביבה ודוברת אנגלית טובה בשם סילביה. להפתעתנו הלא-נעימה, הסתבר שסילביה עשתה טעות (רישום כפול), ולא קיבלנו את הדירה שהזמנו. סילביה הציעה לנו דירה קטנה יותר, והבטיחה הנחה גדולה במחיר. בשלב זה המחיר פחות הטריד אותנו, אלא יותר חוסר הנעימות שבצפיפות, כמו גם סיטואציית האין-ברירה שנקלענו אליה – להתחיל לחפש פתרון לינה אחר בשלב זה, כשכל התיקים והמזוודות מחוץ לרכב, וכולנו עייפים ועצבניים – הגענו למסקנה שזה יותר מדי. החלטנו להישאר בדירה הקטנה, וסילביה עשתה ככל יכולתה לסייע ולכפר על הטעות (כולל להציע שנלון בחינם). בימים הבאים גיבשנו אסטרטגיה לפיה למרות מפח הנפש אנחנו לא ניתן לזה להרוס לנו את הטיול, ונדמה לי שהצלחנו יפה במשימה. הדירה עצמה, מעבר לכך שהייתה קטנה עבורנו – מושקעת, מעוצבת ומצוידת, כולל מטבח מאובזר היטב שממש יכולנו לבשל בו. המיקום נהדר, ואזור הדירה שקט. קישור.

היום השנים-עשר

מעלית הזמן, פונטנה די-טרווי, פיאצה ונציה ורומא העתיקה.

את הרכב החזרנו בבוקר במרכז העיר. מי שיכול - מוטב שיימנע. הנהיגה והחניה בתוך העיר איומות. וכעת, חופשיים מרכב – מתחילים לטייל ברומא! מה אפשר לעשות עם ילדים ברומא? השאלה חזרה לא פעם כשתכננו את הטיול, ורצינו שיהיה מותאם ומהנה גם לילדים. בעקבות מספר המלצות החלטנו לבקר במעלית הזמן (http://www.time-elevator.it/). מדובר בחזיון אורקולי חווייתי למדי, שאורכו כ- 50 דקות, המתאר את ההיסטוריה של רומא. השפה היא אנגלית (או איטלקית), כך שצריך לבצע תיווך לילדים. עדיין מדובר בחוויה חביבה וקצת קופצנית. ישנם חזיונות נוספים במקום, וניתן לרכוש כרטיס משולב מוזל. חשוב לדעת שניתן לרכוש גם כרטיס משולב הכולל כניסה לקולוסאום, מה שבהחלט יכול לחסוך תור ארוך בהמשך (אצלנו זה עבד!). משם הלכנו לפונטנה די-טרווי המלאה תמיד (אבל זה באמת אתר שאסור לפספס!). בדרכנו לרומא העתיקה עברנו בכיכר ונציה המרשימה, עם הארמון המגלומני שבנה מוסוליני.
הביקור בקולוסאום היה מהנה מאוד, גם עבור הילדים. אף שלא היה עמוס באופן מיוחד, מומלץ בחום לרכוש כרטיסים מראש (יש מספר דרכים לעשות זאת, כולל זו שציינתי קודם).

היום השלושה-עשר

מוזיאון הוותיקן, פיאצה נבונה והפנתיאון

התחלנו את הבוקר במוזיאון הוותיקן, כשלאזור הגענו במטרו (נוח מאוד). הכרטיסים הוזמנו מראש, ומומלץ לעשות זאת למרות העמלה – זה חוסך תור (קישור לאתר http://www.rome-museum.com/?gclid=CJrtgpvjhrsCFUbKtAodTzEAUQ). מה שכן, מהעומס בפנים אי אפשר להימלט... המוזיאון מאוד צפוף, וגם אם תלכו במסלול הקצר ביותר המוביל לקפלה הסיסטינית היפה והמרשימה (היא נמצאת, כמובן, בסוף המסלול), זה עניין של שעתיים מיוזעות בלי הרבה מרחב נשימה. הילדים עמדו בזה בכבוד, אבל הרבה כוח לא נשאר להם לאחר מכן, אז נאלצנו לוותר על כיכר פטרוס הקדוש והבזיליקה. על פי המלצות שקראנו, הלכנו לאכול ארוחת צהרים בפיצרייה מוצלחת לא מאוד רחוקה משם, הנקראת Pizzeria Amalfi (אל תתנו לשם לבלבל אתכם...). מגוון פיצות מצוינות, שירות חביב (ודובר אנגלית) ומחירים סבירים (6-8 יורו לפיצה המספיקה ליותר ממבוגר רעב אחד). קישור. את דרכנו חזרה עשינו ברגל, ביקרנו בפיאצה נבונה (שם אתגרנו את הילדים ואת עצמנו בזיהוי ארבעת הנהרות במזרקה המפורסמת). לאחר מכן הגענו לאזור הפנתיאון, וחיפשנו את הגלידריה שרבים נשבעו כי היא "הטובה בעולם".
אנחנו התאכזבנו. הגלידה אמנם לא רעה, אך אכלנו טובות ממנה, והמחיר היה גבוה ביחס למקומות אחרים. שם המקום: Il gelato di San Crispino (קישור: http://www.ilgelatodisancrispino.it/) ויש מספר סניפים ברומא. התחלנו לאבד תקווה מלמצוא ברומא גלידריה טובה מספיק שתיכנס לרשימת המועדפות של הילדים (ושלנו...). מזל שנותר לנו עוד יום ברומא...

היום הארבעה-עשר

המדרגות הספרדיות, וילה בורגזה וטיול בכרכרה לקינוח

יום הטיול האחרון החל בביקור במדרגות הספרדיות. משם הלכנו לפארק וילה בורגזה, שם שכרנו לשעה כלי רכב המונע באמצעות פדלים (כמו אופניים) וסיירנו בשבילי הפארק. לכאורה נראה כי שני אנשים נושאים בנטל הפידול, אבל למעשה העומס נופל רק על הנהג... חזרנו לדירה למנוחת צהרים, כשבדרך עצרנו (שוב) בפונטנה די-טרווי והשלכנו מטבעות, בתקווה שנשוב. היה חם, רצינו גלידה, ואחרי שכבר היינו בטוחים שלא נמצא גלידריה שנתלהב ממנה באמת ברומא, החלטנו לבדוק את זו שנמצאה ממש מתחת לדירה, ו... הפתעה! הגלידריה הזו עקפה את כולן בסיבוב! מבחר נהדר של גלידות יוצאות דופן באיכותן ובייחודן – ניסיתם פעם גלידה בטעם דובדבנים שחורים ובירה? או שוקולד וטבק? כמובן שהיו גם טעמים קצת יותר קונבנציונליים... שם המקום: fatamorgana (קישור: http://www.gelateriafatamorgana.com/web/index.php). שמחים וטובי לב עלינו לדירה למנוחה. אחר הצהרים החלטנו שמאחר שחסכנו כסף רב על הלינה (קיבלנו הנחה משמעותית בגלל הטעות של סילביה), אנחנו מרשים לעצמנו להגשים חלום של הילדים, ולעלות על כרכרה לסיבוב של כשלושת רבעי שעה באזור רומא העתיקה. העלות, כמובן, מופרזת (100 יורו, ואין ממש אפשרות מיקוח), אך הייתה חוויה נחמדה מאוד. בדרכנו חזרה הילדים ניסו להבין איך האיש שבתמונה "מרחף באוויר".
את היום סיימנו בארוחת ערב במסעדה המצוינת שליד הדירה Trattoria il Tettarello . במקום מגוון רחב של מנות מקומיות במחירים סבירים, שירות טוב, אווירה נחמדה ולא מאוד תיירותית (קישור)

הביתה

נפרדנו מרומא בבוקר יום שישי, וטסנו חזרה לארץ שמחים וטובי לב. הטיסה חזור הייתה הרבה יותר נעימה מהטיסה הלוך...

כמה מילים לסיכום:

1.דעתנו המפתיעה (1) – איטליה באמת נהדרת. לא זולה, אבל אפשר להסתדר. במרבית התחומים המחירים דומים לישראל. המחירים הגבוהים יחסית הורגשו בעיקר בכניסות לאתרים. עלות הטיול הכוללת שלנו עמדה על כ- 34000 ₪ (לשבועיים, בספטמבר 2013).

2.דעתנו המפתיעה (2) - אם אפשר לטייל באביב או בסתיו – עדיף מאשר בקיץ, הן מבחינת מזג האוויר, הן מבחינת הצפיפות והן מבחינת העלויות.

3.דעתנו האובייקטיבית (1) – זה מומלץ. מומלץ לטייל. מומלץ לטייל עם ילדים (למרות הקשיים). מומלץ לטייל עם ילדים לכבוד בת מצווה/בר מצווה/אחר ולייצר חוויה שיזכרו לשנים רבות במקום להשקיע באירוע פומפוזי וריק מתוכן.

4.דעתנו האובייקטיבית (2) – היה לנו כיף!