היום החמישי – צוקי מוהר ומערת דולין
תחזיות מזג האוויר אילצו אותנו לשנות תוכניות. לצוקי מוהר המפורסמים תכננו להגיע ביום אחר, אך היעד שתוכנן להיום היה צפוי להיות גשום מאוד. נוספה לכך הכמיהה ליום עם פחות נסיעות. רצינו להגיע לצוקים רגלית בסיור עם פט סוויני, שהומלץ רבות באתר. הגענו במועד לנקודת המפגש, אך פט – אירי חביב והגון, המליץ לנו בחום להימנע מהטיול איתו באותו יום, משום שהדרך בוצית וחלקלקה בגלל הגשם שירד בלילה, ומעבר לזה שנסיים את הטיול מלוכלכים בבוץ – זה לא כל כך בטיחותי, בעיקר עם ילדים קטנים. מאוכזבים מחד אך מודים על ההגינות מאידך הגענו לצוקים בדרך התיירותית (נסיעה וחניה ליד מרכז המבקרים). ממרכז המבקרים ניתן ללכת לאורך הצוקים צפונה או דרומה לפי החשק והכוח. האתר אמנם ממוסחר, אך ברמה נסבלת, והצוקים מצדיקים את כל הסופרלטיבים שנאמרו עליהם. מקום מדהים ביופיו.
לאחר מכן המשכנו למערת דולין (Doolin) – מערת נטיפים המתהדרת בנטיף הגדול ביותר (באירופה/בעולם). המערה חביבה, והנטיף אכן מרשים, אבל זה בערך הכל. בפטריוטיות אציין כי מערת הנטיפים ליד בית שמש מרשימה יותר. במקום קפיטריה נחמדה, שהילדים שמחו להתפנק בה בשוקו חם עם מרשמלו.
עם תום הסיור במערה חיפשנו מסעדה לארוחת צהרים מאוחרת. הגענו למסעדת The Riverside Bistro בעיירה Doolin, בה נהנינו מארוחת צהרים מצויינת עם שירות לבבי והתחשבות בבקשותינו השונות.
- צוקי מוהר (Cliffs of Moher) – אחד האתרים המפורסמים ביותר באירלנד, אם לא המפורסם שבהם. צוקים אדירים ורבי רושם ש”נופלים" אל האוקיינוס האטלנטי. יש יותר מדרך אחת להגיע לצוקים. בין השאר ניתן להגיע בטיול רגלי היוצא מהעיירה Doolin, וניתן גם להגיע לחנייה מסודרת בקרבת מרכז המבקרים של הצוקים. בכניסה יש מספר חנויות מזכרות, ובמרכז יש תצוגה וקפיטריה, אך העיקר הוא ללכת במסלול על שפת המצוק ולהנות מהיופי המפעים של המקום. אתר צוקי מוהר
- מערת Doolin – מערת נטיפים בקרבת צוקי מוהר והעיירה Doolin. מקום נחמד לסיור, אך לא הייתי מגדיר אותו כאתר חובה. אופציה ליום גשום. באתר חנות מזכרות קטנה וקפיטריה. האתר של מערת דולין
- מסעדת The Riverside Bistro – מסעדה מומלצת בעיירה Doolin, לא רחוק מצוקי מוהר. אכלנו במקום ארוחת צהרים משפחתית, וקיבלנו שירות טוב, סבלני ומחויך ואוכל מצוין. לא מדובר במסעדת מזון מהיר, אך אכלנו בה (בין השאר) את הFish&Chips הטעים ביותר שיצא לנו לאכול באירלנד. אתר מסעדת The Riverside Bistro (עמוד פייסבוק)
היום השישי – טיול באזור קונמארה
התכוננו נפשית ליום נסיעה ארוך על מנת להגשים את אחד מחלומותיה של בת המצווה – נסיעה בsky road. הדרך צפונה התארכה בגלל תיקונים בכביש, ולקראת הצהרים הגענו למפרץ ליד Leenaun, ממנו יוצא שיט בן כשעה וחצי לאורך הפיורד היחיד באירלנד. בדרך לשיט הספקנו לעשות ביקור קצרצר בטירת קילמור (Kylemore Abbey) היפה.
השיט במעבורת נחמד מאוד, וניתן לשבת ולהזמין ארוחה קלה ו/או משקה. יופי של חוויה, הן להורים והן לילדים. הילדים מוזמנים להצטרף לכמה דקות לבחור החביב בחדר ההגאים, ו”להשיט” את המעבורת בעצמם.
לאחר מכן נסענו לכיוון הsky road – מקטע פראי ומיוחד של הדרך האטלנטית הנהדרת. בדרך עוברים בעיירה Clifden שעשתה רושם של עיירה די תוססת ועמוסה.
לבסוף – נסיעה ארוכה חזרה לקוטג', שבאורח פלא הסתיימה במצב רוח טוב ושירים…
- שיט לאורך הפיורד באירלנד – חוויה מומלצת לכל המשפחה. שיט נעים ונוח, עם נופים יפים, לאורכו של הפיורד היחיד בכל אירלנד. אורך השיט כשעה וחצי. העלות סבירה. ניתן לשבת ולאכול ארוחה קלה, גם כן במחירים סבירים (אנחנו נהנינו ממרק ולחם, וכן מבירה מקומית). קישור לאתר החברה המפעילה את השיט לפיורד
- נסיעה לאורך הsky road – מדובר במקטע בן כמה קילומטרים של הדרך האטלנטית. הדרך מפותלת וצרה, והנופים לאורכה מרשימים מאוד. היא יוצאת מאזור העיירה Clifden. מומלץ אם אתם באזור, אבל לא חייבים להגיע במיוחד, כי יש מקטעים רבים ומרשימים לאורך הדרך האטלנטית גם מדרום לאזור זה.
היום השביעי – נסיעה דרומה דרך טירת בונראטי והגעה לצימר נפלא במיוחד
הגיעה העת להיפרד מאזור הבארן ולנסוע לאזור Killarney. בשעת בוקר מאוחרת אנחנו עוצרים בטירת בונראטי (Bunratty Castle) הנהדרת, שנבנתה במאה ה- 15 ועברה שיחזור באמצע המאה ה- 20. בשטח הטירה יש גם מעין מוזיאון פתוח המציג את חיי הכפר באירלנד בזמנים עברו. נהנינו מאוד מהביקור.
זה אולי המקום לספר שזהו מקום הלינה היחיד לאורך הטיול אותו לא הזמנו מראש. למעשה, הזמנו B&B אחר באזור Kenmare, ובגלל טעות של בעל הצימר (וכאן אני מודה שגם לי הייתה רשלנות תורמת), ההזמנה בוטלה ארבעה ימים לפני הגעתנו. לזכותו של אותו בעל צימר אומר כי הוא התנצל עמוקות, ואף הזמין לנו מקומות ב-B&B אחר כדי שלא ניתקע. בסופו של דבר הצלחנו למצוא בעצמנו פתרון אחר, ותכתובת הדוא”ל בינינו הסתיימה ברוח טובה, תוך חלוקת שבחים מצידו לישראלים באשר הם, כך שעל הדרך יצאתי שגריר טוב מבלי להתכוון…
וכך יצא שבשעת ערביים הגענו, די עייפים יש לציין, לצימר שנראה כאילו הוא לקוח מהאגדות. בית-חווה לא גדול, מוקף בגינה צבעונית ומטופחת, משקיף לנוף מדהים כשמסביבו חיות משק שניכר כי טוב להן. בעלי הבית הם מרי וג'ון, זוג אירי מבוגר ומקסים, שאירחו אותנו בנדיבות ובחמימות. בערב הגעתנו מרי הסכימה להכין לנו ארוחת ערב בו במקום, בלי שהזמנו מראש (כבר לא היה לנו כוח לצאת...). במהלך שהותנו שם זכו הילדים לרכוב על פוני ולהאכיל עגלים ותרנגולות.
- טירת בונראטי (Bunratty Castle) – טירה משוחזרת מימי הביניים הנמצאת לא רחוק מהעיר Limerick במערב אירלנד. המקום מהווה גם מעין מוזיאון פתוח המציג את חיי הכפר באירלנד בעתות קדומות. יש חנות מזכרות גדולה מאוד ומגוונת, וכן קפיטריה. כמו כן יש מספר ברים בקרבת מקום. מומלץ לכל הגילאים! האתר של טירת בונראטי
- B&B באירלנד – זוהי למעשה צורת הלינה הרווחת ביותר באירלנד עבור תיירים. כמות ה- B&B היא בלתי נתפסת, ונדמה כאילו לכל משפחה שנייה יש צימר. למי שמטייל לבד/בזוג/עם ילדים גדולים – ממש לא חייבים להזמין מקום מראש, כי יש מבחר ענק, ובמילא חלקם הגדול לא מופיע באינטרנט, או שמופיע באתרים איריים, כמו האתר הזה. כמובן שניתן גם למצוא צימרים באתרים הפופולריים יותר, כמו booking. אנחנו טיילנו כמשפחה עם ילדים קטנים, והעדפנו שלא לקחת סיכון, ולכן כן הזמנו מראש, אך כאמור – בדרך כלל זה לא הכרחי.
- צימר מומלץ במיוחד בחצי האי קרי (Rocklands B&B) – מהרגע הראשון שהגענו לצימר הבנו שזכינו בפיס. מדובר בשני חדרים זוגיים, נקיים ונעימים מאוד, שבאחד מהם יש מיטה נוספת, בתוך ביתם היפהפה של מרי וג'ון, שגם בנה את הבית בעצמו. הבית משקיף לנוף מדהים, ויש לו גינה מטופחת. בשטח הבית/חווה יש פרות, סוסים, תרנגולות. ארוחת הבוקר מצוינת, וניתן לבקש גם ארוחת ערב (בתשלום נוסף). גולת הכותרת היא היחס החם ורוחב הלב של המארחים. האתר של Rocklands B&B
היום השמיני – גשם, כרכרות וחצי האי קרי
ארוחת בוקר שלווה וטעימה שהגישה לנו מרי פתחה את היום העמוס שלפנינו. אחד האזורים המומלצים לטיול באזור נקרא The gap of Dunloe. הדרך לשם הייתה ארוכה משציפינו, הן בגלל הכבישים הצרים והן בגלל הגשם שהחל לרדת. הממטרים לא הפריעו לנו ליהנות מהנופים שנגלו לעינינו, אך השפיעו על התכניות (קיווינו לטייל יותר ברגל). כשהגענו לעמק היפהפה החלטנו לנהוג כתיירים טיפוסיים ולשכור כרכרות לטיול בן כשעה. היינו מצוידים במעילי גשם, והטיול עורר שמחה רבה בקרב כולם.
לאחר הטיול התיישבנו בבית הקפה המקומי הנקרא Coffee pot cafe להפסקת צהרים קלה של מרק ולחם (בשלב זה של הטיול זו כבר הייתה ההפסקה האולטימטיבית שלנו). משם נסענו לעיירה קילארני (Killarney) הנעימה, וטיילנו קצת ברגל ברחובות מרכז העיירה. התענגנו על גלידה ייחודית (ויקרה) בMurphy's, וסיימנו את הסיור בעיירה בביקור בקתדרלה המרשימה שלה. משם נסענו לעיירה Glenbeigh, שם סגרנו את היום בארוחת ערב מוצלחת ובירה בבר-מסעדה מקומי של מלון קטן בשם The towers.
- The gap of Danloe – אחד מהאתרים היותר ידועים בחצי האי קרי. מדובר בערוץ גדול ויפהפה ובו נחלים ואגמים על רקע הרים ירוקים-אפורים וכבשים הרועות בכל מקום. יש כביש לאורך הערוץ, המאכלס מכוניות שנוסעות לאט, מטיילים ההולכים ברגל וכרכרות. בחלק הצפוני יש מקום שנקרא Kate Kearney's Cottage, בו יש חנות מזכרות ו2-3 מסעדות, ומשם ניתן לשכור כרכרה (חוויה נחמדה מאוד).
- העיירה Killarney – העיירה מהווה בסיס ליציאה לטיולים בשמורה הסמוכה ובכלל באזור. עיירה נחמדה לכשעצמה, שנעים להסתובב בה. מומלץ להגיע לקתדרלה של העיירה, שהרשימה אותנו בעיצובה.
- גלידרייה Murphy's – רשת גלידריות קטנה באירלנד. ביקרנו בסניף בקילארני, וטעמנו גלידה איכותית במיוחד (ולא זולה). המוכרים היו נחמדים מאוד, והתעניינו בנו ובישראל בכלל. יש מבחר קטן של טעמים משתנים וייחודיים מאוד (למשל – קפה אירי עם ויסקי, מלח ים, לבנדר ועוד). קישור לאתר גלידרית Murphy's
- בר-מסעדה The tower – בעיירה Glenbeigh שבטבעת קרי (לא הצלחתי לבטא בעברית) יש מספר ברים ומסעדות. במרכז העיירה יש מלון ולו שתי מסעדות. האחת יקרה, והשנייה – בר-מסעדה עם מחירים סטנדרטיים. אכלנו שם ארוחת ערב מוצלחת שלוותה, כמובן, בבירה מצוינת.
היום התשיעי – טבעת דינגל!
אירלנד היא ארץ של נופים. הרים ואגמים, חופים ואוקיינוס, ירוק ואפור. כל אלה מגיעים לשיא בחצי האי דינגל. לאחר נסיעה בת קצת יותר משעה מהצימר, הגענו לנקודת המוצא, הלא היא העיירה דינגל – עיירה יפה ובה אווירה טובה, עם מרכז מבקרים שניתן להיעזר בו בבחירת מסלולי טיול. סוף-סוף הזדמן לנו לעשות טיולון רגלי של ממש, ולטפס לeask tower – מבנה עתיק בראש הר שמורדותיו מגיעים לאוקיינוס האטלנטי. הכניסה למסלול בתשלום סמלי, אותו גבתה ילדה כבת 10 שהודיעה לנו (בחיוך) “I am in charge here”. משם מתחילים לעלות, משהו כמו 20-25 דקות כשלאורך הדרך כבשים רבות. בפסגה נוף המעתיק את נשימתך ורוחות המעתיקות את גופך.
ירדנו מבוצים (מרוצים עם בוץ), והמשכנו לנסוע בכביש הטבעתי. עצרנו להפסקת צהרים בפאב בשם Quinn's pub בעיירה Ventry (אתם כבר יודעים מה אכלנו), ומשם – ל”כוורות” הארכיאולוגיות באזור Fahan. הדרך כולה רצופה נופים בלתי נתפסים – הרים, חופי אוקיינוס פראיים…
לאורך הדרך לא מעט בתי קפה שכל אחד מהם נראה כמו מקום מושלם לעצירת התרעננות. עצרנו בLois Mulcahy Pottery – חנות קרמיקה יפה וגדולה, בה יש גם בית קפה נחמד. משם המשכנו למרכז המבקרים המרשים של איי Blasket, שם למדנו על סיפורה הלא פשוט של ההתיישבות שהייתה באיים אלה עד אמצע המאה שעברה. קיווינו לעבור במעבר קונור (Conor pass) בדרך חזרה, אך השעה ומזג האוויר גרמו לנו לשנות תכניות. עצרנו שוב בעיירה דינגל, שם אלה שחפצו בכך נכנסו לאקווריום – והופתעו מאוד לטובה! תצוגה מרשימה של בעלי חיים ימיים – דגים, פינגווינים, צבי ים ואפילו כרישים. ביקור קצר אבל שווה. משם – חזרה לצימר, לעוד ארוחה נהדרת שבישלה מרי (הפעם הזמנו מבעוד מועד). את הערב האחרון באירלנד רצינו לחגוג, לכן יצאנו כולנו לפאב בעיירה Glenbeigh, בתקווה לשתות משהו עם מוסיקה אירית חיה ברקע. היה פאב, היו משקאות, הייתה מוסיקה חיה, אך לא אירית. למרות זאת נהנינו מאוד.
- טיול בטבעת דינגל (Dingle) – לכל מי שמטייל במערב אירלנד, מומלץ מאוד שלא לפספס את חצי האי דינגל. מדובר, בגדול, במסלול טבעתי היוצא מהעיירה דינגל, והנופים הנשקפים לאורכו עוצרי נשימה ויוצאי דופן, אפילו ביחס לאירלנד. גם העיירה דינגל עצמה בהחלט שווה ביקור, ובמרכז המבקרים שבה תוכלו לקבל המלצות. מומלץ, בעיקר עם ילדים, לבקר באקווריום שבעיירה. אתר האקווריום של דינגל
היום העשירי – פרידה מאירלנד
נפרדנו בשעת בוקר מאוחרת ממרי וג'ון – לא בקלות, אך עם חיוך, תמונות וזיכרונות נהדרים. היעד שלנו – שדה התעופה בקורק (Cork), משם אנו ממריאים ללונדון. בדרך עצרנו במקום מיוחד ומפתיע – מפעל חיילי הצעצוע בKilnamartyra, לא רחוק מMacroom. זהו מפעל לייצור (בעבודת יד) של חיילי צעצוע (ודמויות נוספות) ממתכת. מאוד מאוד יפה. ניתן (תמורת תשלום) לתת לילדים לייצר ולצבוע דמות בעצמם, וכך עשינו בהנאה מרובה. משם – נסיעה לא ארוכה עד לשדה התעופה של קורק. לעיר עצמה (השנייה בגודלה באירלנד) לא נכנסנו. החזרת הרכב בשדה הייתה פשוטה וזריזה, וגם השדה עצמו – קטן ושקט יחסית. ישבנו שם בכיף עד הטיסה, שתינו ואכלנו. השדה לא ממש סואן, מה שהופך את כל ההתנהלות בתוכו, כולל הבידוק הביטחוני, להרבה יותר סימפטית.
לפנות ערב אנו עולים על טיסת ריאנאייר לסטנסטד שבלונדון, לפרק האחרון (והגדוש!) של טיולנו.
- מפעל חיילי הצעצוע בKilnamartyra – מפעל בו מייצרים בעבודת יד חיילי צעצוע ממתכת (בדיל לדעתי). יש גם דמויות נוספות. מאוד מפתיע ומרשים – הדמויות יפהפיות. ניתן לחזות בהדגמה של תהליך ההכנה. כמו כן יש במקום תצוגה של קרב ווטרלו (עם חיילי צעצוע). כמובן שניתן לרכוש מזכרות. ערכות שחמט מדהימות צדו את עיניי, אך מחירן הגבוה גרם לי לוותר… ילדים יכולים להשתתף בסדנה של הכנת דמות (חייל/אביר/רקדנית/פיה וכו') וצביעתה – יופי של הפעלה. את הדמות מקבלים כמזכרת. העובדות במקום נחמדות מאוד ומסבירות פנים. האתר של מפעל חייל הצעצוע
.jpeg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=64&height=64)
.jpeg?width=818&height=1604)