במאי האחרון יצאנו בת זוגי ואני לטיול למונטנגרו, והוספנו עוד לילה ויום בדוברובניק שבקרואטיה, השכנה מצפון.
תחזיות מזג האויר באתרים שונים ברשת היו פסימיות (גשם), והסתבר, למזלנו הטוב, שמאוד לא מדוייקות. השמיים האירו לנו פנים.
הטיול כולו היה מתוכנן מראש, מה שאומר:
· הזמנה של כל מקומות הלינה למפרע. כולם מקומות קטנים, של אנשים פרטיים. היכן שהיינו בקרבת המפרץ דאגנו לנוף מול המים (שווה ולא יקר. בינתיים...)
· רכב שכור הוזמן מהארץ. יש המון המלצות על השכרה מקומית במונטנגרו, כולל עזרה בתכנון הטיול – זה היה יותר יקר מהשכרה מהארץ ועל העזרה בתכנון ויתרנו. אפשר בקלות להסתדר לבד ולבחור את המקומות שתבקרו לפי טעמכם. כל המידע קיים ברשת (ראו טיפים בהמשך).
· בנוסף – הזמנו מראש כניסה לסיור עצמאי על חומות דוברובניק. הסתבר בדיעבד שלא היה חשוב להזמין מראש כי בתקופה שהיינו לא היה כלל תור בכניסה.
לטיול עצמו:
הגענו לפני הצהריים לנמל התעופה בטיוואט, בטיסת ישראייר קצרה ונוחה. טיוואט היא עיר חוף קטנה, על מפרץ קוטור. שדה התעופה שם מיושן קצת במונחים שלנו, אבל למי אכפת. יש טיסות גם לבירת מונטנגרו, פודגוריצה. אנחנו העדפנו את טיוואט כי היא קרובה יותר לגבול עם קרואטיה, משם תכננו להתחיל.
אפשר, בגדול, לחלק את הטיול שלנו לשלוש:
· ערי חוף על מפרץ קוטור ועל הים האדריאטי
· אגם סקדאר
· האזור ההררי בצפון מונטנגרו
יום 1 (Perast, Montenegro)
לקחנו את האוטו השכור מהשדה ויצאנו לדרך. התוכנית היתה להגיע בערב לדוברובניק שבקרואטיה השכנה, ולבקר בה למחרת, ובדרך לבקר בעיירה קטנה בשם פראסט.
מטיוואט, לקחנו את הדרך הארוכה יותר, ובמקום לנסוע צפונה ולהשתמש במעבורת שחוסכת את הסיבוב מסביב למפרץ, העדפנו להגיע לפראסט בדרך הארוכה, מסביב למפרץ, דרך העיר קוטור. כך אפשר לספוג את הנופים של המפרץ היפה מיד בהתחלה. כדאי לעשות את הסיבוב לפחות פעם אחת. מצד אחד של הכביש המפרץ הכחול עם המים השקטים תמיד, ומצד שני עיירות ויישובים קטנים שבנויים למרגלות ההרים שברקע.
פראסט היא יישוב קטן ועתיק, וייחודו הוא בטיילת לאורך החוף, ובשני איים קטנים, אחד מהם מלאכותי, שנבנה על סלעים.
מגיעים לחניה בחלק הצפוני של פראסט, מחנים, ואז יש שתי אפשרויות: לטייל לאורך הטיילת ולקחת טקסי ימי (יש כמה כאלה). אנחנו עשינו את שתיהן. תחילה לקחנו טקסי ימי לאי המלאכותי שנקרא בעברית "גבירתנו של הסלעים". שיט קצרצר של 5 דקות, שמאפשר לראות את קו החוף של פראסט מהים, וכמובן לבקר בכנסיה שעל האי.
לאחר מכן טיילנו רגלית על הטיילת של פראסט. הלוך וחזור. נחמד.
יצאנו מפראסט, עדיין בסיבוב מסביב למפרץ, לכיוון הגבול עם קרואטיה, קצת אחרי העיר הרצג נובי. למי ששוכר רכב: צריך ליידע את חברת ההשכרה (בשדה או בהזמנה לפני) שיש כוונה לעבור את הגבול לקרואטיה ובחזרה, מה שכרוך בהיתר מיוחד שיש להציג במעבר הגבול. תוספת של 80€.
הדרך ממעבר הגבול לדוברובניק אורכת כשעה, אבל אם יש עומס במעבר הגבול זה עלול לקחת קצת יותר (תלוי בעונה. בפיק של הקיץ בטח לוקח יותר. אנחנו עמדנו בתור בערך 20 דקות).
יום 2 (Dubrovnik, Croatia)
דוברובניק היא עיר עתיקה ויפיפיה לחוף הים האדריאטי.
ישנו מצפון לעיר העתיקה, מרחק נסיעה של כשבע דקות ממנה, מעל נמל היאכטות Gruz Luka Harbor. בית פרטי קטן עם נוף למפרץ הנמל.
האזור המעניין הוא. מן הסתם, העיר העתיקה, כמו ברוב הערים באירופה. אנחנו התרכזנו בטיול על החומות שמקיפות את העיר העתיקה, ומאפשרות מבט מלמעלה ונופים מהממים מכל עבר. הסיור על החומות אורך כשלוש שעות, תלוי כמובן בכמות ואורך העצירות שעושים בדרך.
ניתן להתחיל את הסיור משתי נקודות. אנחנו התחלנו מהצד המערבי, מהשער שנקרא פייל גייט (Pile Gate). כאמור, הזמנו את הכרטיסים מראש כדי להמנע מעמידה בתור ארוך. מחיר הכניסה לסיור (העצמאי לחלוטין) יקר אך שווה. 43€ לאדם. הסיור הוא סיבובי, סביב כל העיר העתיקה, ונעשה בכיוון אחד, למניעת דוחק. צריך לציין שכמעט כל יום עוצרת ליד העיר אוניית קרוז, ואלפי תיירים יורדים ממנה בבוקר, מציפים את העיר וחוזרים אחה"צ. אם אתם רוצים קצת פחות דוחק בעונות השיא תזמנו את הסיור לשעות הבוקר המוקדמות יותר או לאחה"צ. במחצית השניה של מאי, כשאנחנו ביקרנו שם, היה סביר לגמרי. בלי דוחק.
החניה באזור קשה, בגלל שהרבה מגרשי חניה שמורים למקומיים, וכנראה גם בגלל שהעיר בנויה יותר על תיירים שמגיעים באוניות.
טיפ שקיבלנו מאישה מקומית כדי למצוא חניה לתיירים: כתבו ב-Google Maps שם של פיצריה מקומית בשם Pizzeria Tabasco, או פשוט את כתובתה:
Hvarska ul. 48, 20000, Dubrovnik
מה שיוביל אתכם לחניה לתיירים (דרך חניית המקומיים. אין בעיה לעבור דרכה. לחנות - אסור). בעיקרון הכל די יקר בדוברובניק. גם החניה. אם אני זוכר טוב יצא משהו כמו 30€ ל-5 שעות. ההליכה ל-Pile Gate, לתחילת סיור החומות אורכת כעשר דקות.
עולים גרם מדרגות ארוך ופונים שמאלה, שזה כיוון ההליכה. הנופים שרואים מהצד הזה, המערבי, הם קודם כל של מבצר Fort Lovrijenac, שהוא מחוץ לחומות. לאחר מכן הולכים על החומה מצד הים. חוף סלעי ומפורץ, שהחומה מתרוממת ממנו. נופים משגעים מכל עבר. הים מצד אחד ובתי העיר העתיקה מהצד השני. לאורך סיור החומות יש נקודות תצפית רבות ומרהיבות על החומה עצמה, הביצורים והצריחים, החופים שלמטה, האיים הסמוכים, הנמל הישן בחלק הדרומי של העיר ועל בתי העיר העתיקה עם גגות הרעפים האדומים.
אם אתם מבקרים בקיץ – אל תשכחו כובע ומים. אין צל לאורך המסלול, והשמש קופחת. יש בית קפה או שניים בצד שפונה לים, אם בא לכם הפסקה קלה עם מבט לים. יש גם גזלנים שמוכרים משקאות וארטיקים בצד החומה שפונה לים. הכי טוב מים.
לא היה לנו יותר מידי זמן להסתובב בעיר העתיקה למטה, כי היינו אמורים לחזור בערב למונטנגרו. לפני שיצאנו לדרך בחזרה למונטנגרו, עשינו גיחה קצרה ל-Hard Rock Caffe שליד ה-Pile Gate.
יום 3 (Herceg Novi, Montenegro)
כאמור קודם, החלק הראשון של הטיול במונטנגרו הוקדש לערי החוף.
הרצג נובי קרובה מאוד לגבול עם קרואטיה, ולכן בחרנו ללון שם. שהינו שוב, בחדר צופה לים, במעלה העיר העתיקה עצמה.
באופן כללי, לגבי כל המקומות ששהינו בהם במונטנגרו: היה חשוב לנו (בערי החוף) לבחור בחדרים/דירות נעימות, עם מקלחת צמודה ונוף למפרץ. כל החדרים מאובזרים בכל מה שצריך, קרי: מקרר, אם החלטתם לעשות ארוחת בוקר עצמאית עם מצרכים שקניתם בסופרמרקט מקומי, קומקום חשמלי בשביל הקפה וכלי אוכל. תעשו לכולנו טובה, בחייאת, תשאירו נקי אחריכם. כך גם תשאירו רושם טוב על תיירים מישראל, למען המבקרים הבאים...
אנחנו עשינו חלק מארוחות הבוקר בחדר, או יותר נכון במרפסת צופה למפרץ, וחלק במסעדות. כאן המקום לציין את המחירים הנוחים מאוד במסעדות במונטנגרו, שלא לדבר על הלינות במקומות הפרטיים: בין 25-50€ ללילה לחדרים נקיים ומסודרים, עם כל הציוד הנדרש, ועם נוף משגע. מי צריך בתי מלון יקרים? ככה גם ניתן לקבל טיפים על אטרקציות מקומיות ומסעדות מבעלי הבית, וגם לדבר איתם קצת. הרבה מהם יודעים לתקשר באנגלית, מי יותר, מי פחות.
התחלנו את היום בהרצג נובי, עיר עתיקה, לא גדולה במונחים של עיר באירופה, בהליכה לאורך טיילת החוף, שנמתחת בין Igalo ממערב לעיר עד Meljine ממזרח לעיר. הלכנו חלק גדול ממנה. נחמד. לא יותר. לאורך הטיילת יש חופי רחצה למי שמעוניין. כמובן גם בתי קפה ומסעדות.
אח"כ עלינו לחלק העליון של העיר העתיקה, שם יש את מבצר Kanli Kula שמשקיף על המפרץ. זהו מבצר שצמוד אליו אמפיתאטרון פתוח, שבזמן שהתורכים שלטו באזור הם הסבו אותו לבית סוהר. קצת מתחתיו כנסיית המלאך מיכאל, כנסיה קטנה במרכז רחבה גדולה ו-Sahat Kula, מן מגדל שעון בצורת צריח, אחד הסמלים של העיר.
לאחר מכן ירדנו חזרה לאזור הנמל, שלידו עוד מבצר: מבצר הים (Forte Mare Fortress). טיולון קצר על המזח מאפשר מבט למעלה, על העיר. יש גם חוף רחצה ממש ליד המבצר.
מהרצג נובי נסענו מרחק לא גדול, לאזור Prcanj, שם שהינו שני לילות בדירת שני חדרים קטנה, ביישוב קטן וכפרי עם נוף מהמם למפרץ קוטור. 10 דקות נסיעה לעיר קוטור עצמה.
הצימר: Apartment Marija, , במעלה יישוב קטן בשם Katica, באזור Prcanj.
יום 4 (Kotor, Montenegro)
העיר קוטור היא ללא ספק החשובה והאטרקטיבית ביותר מבין ערי החוף. ביקור חובה בנסיעה למונטנגרו. העיר העתיקה מוקפת חומה ושוכנת על הקצה הדרומי של הפיורד הפנימי (מפרץ קוטור כולל מפרץ חיצוני יותר, שמתחבר לים האדריאטי, ומפרץ פנימי יותר שמחובר לחיצוני במין מיצר שכזה). בנמל קוטור, כמו בדוברובניק, יש דרך קבע אוניית קרוז אחת או שתיים, מה שאומר המוני תיירים, בעיקר בקיץ.
האטרקציה המרכזית בקוטור (לדעתי) היא העליה במה שמכונה "סולם קוטור" (Ladder of Kotor). זוהי מערכת מדרגות אבן (יותר מ-1350 מדרגות) שעולות לגובה של 280 מטר, למבצר San Giovanni. ניתן לעלות דרך מערכת המדרגות שנמצאת בקצה הצפון-מזרחי של העיר העתיקה. כדאי מאוד להגיע מוקדם בבוקר כדי להימנע מהשעות החמות ומדוחק. הכניסה עולה 8€ לאדם. יש גם שביל זיגזג אלטרנטיבי, מצפון למערכת המדרגות, חינמי. אנחנו עלינו במערכת המדרגות.
אם מגיעים מוקדם אפשר לקחת את הזמן, לעצור כל כמה פיתולים בגרם המדרגות, להנות מהנוף המרהיב ולצלם. ככל שעולים ב"סולם" יותר, האוניה הענקית שראיתם בנמל הולכת וקטנה, וכך גם העיר העתיקה שלמרגלות הסולם. באמצע הסולם לערך יש כנסיה קטנה, "גבירתנו של הריפוי"), שאחרי שתעלו הלאה, קצת יותר למעלה, תוכלו לראות ולצלם את התמונה הכי יפה (לדעתי) בסולם של קוטר – הנוף של הפיורד כולו, עם העיר העתיקה למטה והמגדל של הכנסיה לצידם וברקע ההרים שסביב הפיורד.
בקצה הסולם תגיעו לחורבות מבצר San Giovanni. זה המקום לנוח קצת מהעליה, להנות מהנוף, ולרדת את כל 1355 המדרגות, בחזרה לעיר.
העיר עצמה בנויה מסבך סמטאות קטנות וציוריות, הרבה מסעדות ושוק פירות, ירקות ומעדנים מקומיים קטן, שנמצא מחוץ לחומה, קרוב לשער הכניסה לעיר מכיוון הפיורד (שער הים).
כאמור, גם את הלילה הזה עשינו ב-Prcanj.
יום 5 (Budva and Sveti Stefan, Montenegro)
בבוקר נסענו לבודווה.
בודווה, עיר החוף האחרונה שביקרנו בה, נמצאת מחוץ למפרץ קוטור, לכיוון דרום-מזרח, על חוף הים האדריאטי. זוהי עיר שיש בה הרבה בתי מלון ומסעדות, יותר מערי החוף האחרות, ובכללי ניתן לומר שהרבה מהתיירים שמגיעים אליה באים ל"בטן גב". הרבה חופי רחצה, גם בסביבותיה, וכמו בשאר הערים – עיר עתיקה קטנה. אם אתם באים למונטנגרו כדי לנפוש, ללכת לים, למסעדות – זה המקום בשבילכם. אם באתם לטייל תקפצו לכאן לכמה שעות, כמונו, ותמשיכו הלאה.
אנחנו הסתובבנו קצת בעיר העתיקה, שממוקמת על מין לשון יבשה שחודרת לים האדריאטי. האמת – העיר העתיקה היא קטנה ואין הרבה מה לראות בה. יצאנו מהעיר העתיקה ברגל, לכיוון מערב, שם מתחילה טיילת קצרה שמוליכה לחוף Mogren, חוף חולי ויפה, עם תפאורה של סלעים מיוחדים שעולים ממנו, בנויים שכבות.
תוך כדי ההליכה על הטיילת, תעברו דרך פסל הרקדנית, שמהמיקום שלו יש מראה יפה של העיר העתיקה של בודווה. שווה להקדיש שעה וחצי להליכה בטיילת עד חוף מוגרן וחזרה, ואם אתם אוהבים ים – זה החוף שכדאי לכם לעצור בו לשעה שעתיים. גם יותר.
לקראת השקיעה הגענו ל-Sveti Stefan. מקום קטן ומיוחד, כמה קילומטר דרומית-מזרחית לבודווה. בכביש שמגיע מבודווה, מעל סווטי סטפן, יש נקודת תצפית על המקום (מספר חניות לצד הכביש). שווה עצירה כדי לראות מלמעלה.
Sveti Stefan זהו אי קטנטן, קרוב מאוד לחוף, ולכן חובר אליו בשביל מרוצף.
על האי, שבנוי על סלע, עשרות בודדות של בתים קטנים עם גגות רעפים אדומים וחלונות לבנים, מוגפים. האי, כך מסתבר, הוא בעצם בית מלון יוקרתי. הבתים הם בעצם סוויטות מפוארות לאורחים עשירים, שנסגר מאז ימי הקורונה, ועדיין לא נפתח. אפשר ללכת בשביל המרוצף עד הכניסה אליו, אבל לא ניתן להיכנס. חבל...
את הלילה עשינו בסווטי סטפן. נוף לים (ברור כבר).
יום 6 (Sveti Stefan, Skadar Lake and Rijeka Crnojevica, Montenegro)
את הבוקר התחלנו בסווטי סטפן (האי), לראות אותו עוד קצת, באור של בוקר.
שבענו מהמראה היפה, ועשינו את דרכנו לכיוון אגם Skadar, שנמצא בחלקו המערבי (הגדול) במונטנגרו, ובחלקו המזרחי באלבניה.
את הביקור באגם סקדאר התחלנו ב-Virpazar. מקום קטן, בחלקו המערבי של האגם. משם יוצאים רוב מפעילי השייט על האגם. אנחנו בחרנו בשייט קבוצתי (בערך 12 אנשים), בסירת עץ מסורתית ממונעת. מין סירה עם ספסלי צד וקירוי מעל. החברה שמפעילה את השייט – Kingfisher. יש להם אתר אינטרנט: https://skadarlakeboatcruise.com. לא חושב שיש צורך בהזמנה מראש. אולי בשיא הקיץ.
השייט אורך כשלוש שעות, במהלכן עוברים בים של צמחיית מים (בעיקר נופרים). לדעתי רוב שטח האגם הענק הזה מכוסה בהם. יש גם מיני ציפורים, ביניהן גם קורמורנים, שהבנו ממשיט הסירה, שיש למונטנגרים בעיה עם כמות הדגים שהציפורים האלה מחסלות. חשבתי לעצמי שגם המונטנגרים עצמם, ותיירים כמונו, מחסלים את הדגה לא פחות, אז למה לקורמורנים אסור?
הסירה שטה לאט ודי בשקט, כאילו כדי לא להחריד את שלוות המקום המקסים הזה. המשיט עוצר בדרך, בין צמחי הנופר, לאפשר לנו להתבונן מקרוב בפרחים. לצלם. הוא גם חילק סופגניות מקומיות שאימו עשתה וחילק לנו יין.
לאחר ההפסקה הקצרה הזו ממשיכים בשייט ומגיעים לאחד האיים באגם, שעל ראשו מנזר שנקרא Kom. לאחר קשירת הסירה עלינו למנזר לביקור קצר. המקום יפה אך נראה נטוש. כחצי שעה להפסקת המנזר וחוזרים לסירה. השייט בחזרה כבר הרבה יותר מהיר.
השייט מומלץ מאוד. חובה! עלות השייט לשנינו: 40€ (כולל אגרת כניסה לפארק הלאומי אגם סקדאר).
לאחר השייט נסענו צפונה, ליישוב קטן בשם Rijeka Crnojeviċa (אם נראה לכם שחסר קצת אותיות vowels באמצע שמות המקומות, אתם לא טועים, אבל ככה כותבים בסרבית).
רייקה צ'רנוייביקה היא, כאמור, יישוב כפרי קטן, וגם בו נמצאים מפעילי שייט על הנהר והאגם, פחות מפעילים ויותר יקרים. לכו על שייט מוירפזר, אבל אל תפסחו על ביקור ברייקה צ'רנוייביקה.
מקום קטן וציורי, פוטוגני ומנומנם משהו. עדר כבשים עם רועה שנוסע באוטו ירוק כמו המים, שתי פרות מסתובבות חופשי, ברווזים במים וריח מלונים (לא ממש. סתם הסתדר לי עם השיר של אריק סיני).
המקום יושב על נהר באותו שם כמו היישוב, שנשפך לאגם סקדאר. ליד הנהר מעט בתים שחלקם נראים ישנים מאוד עד עתיקים, וגשר אבן רומי מקומר. על גדת הנהר עוגנות הסירות של המפעילים, אבל לא נראית תנועה שלהן. כנראה זה בגלל השעה, שכבר היתה שעת אחה"צ מאוחרת.
כמה אנשים, גם הם מנומנמים יושבים מדברים. טוב הבנתם – אם רוצים לראות את המקום הזה קצת יותר חי תגיעו מוקדם יותר. בכל מקרה, שווה לעבור שם, מה גם שזה היה בדרך ליעד השינה שלנו בלילה, Karuč, בצפון האגם, על מפרצון שקט.
בדרך לקארוצ' עברנו בנקודת תצפית יפה על פיתול הנהר, קצת לפני שהוא משתלב לתוך אגם סקדאר. שם התצפית Pavlova Strana. רואים שם פיתול חזק של הנהר, דמוי פרסה, כשבמרכז הפרסה גבעה ירוקה (בעצם הכל שם ירוק). יש שם חניה לצד הדרך ובנו שם דק עם מעקה, שלא ניפול מהמראה. יש מהעבר השני של הכביש בניין יפה (אולי מלון?) עם מסעדה למטה, באמצע השומקום. שווה עצירה של כמה דקות.
בהמשך הדרך, לעת ערב, הגענו לקארוצ'. כפר דייגים (לשעבר) קטן, עם מספר בתים מועט, ועוד פחות מספר תושבים, כי חלק מבתי הכפר, כמו זה ששהינו בו, משמשים להשכרה בעיקר בקיץ. היה נראה שאנחנו התיירים היחידים שם.
את יופיו של המקום, מהרגע שיורדים מהכביש הראשי (ראשי זה אומר 2 מסלולים, אחד לכל כיוון) לכביש שיורד לכיוון הכפר והאגם, קשה לתאר במילים. צריך לראות. כל פיתול בדרך למטה עצרתי להביט ולצלם. פשוט גלויה.
בכפר, כאמור, מספר מועט של בתים, בחלקם כלל לא גרים. גשרון עץ מט לנפול מחבר את הבית שהיינו בו לבית הבא.
בהמשך יש עוד כמה מקומות לישון, אחד מהם עם מסעדה למטה ומוסיקה רועשת משהו, שניתן להגיע אליהם רק בסירה ובתאום עם בעלי הבית. אנחנו הסתפקנו במסעדה המקומית היחידה שהיתה נגישה בהליכה באותו הזמן (Restoran Kod ACA), שמוקמה בבית של הבעלים. דג קרפיון ענק על הגריל, עם המון צ'יפס וסלט עשו את העבודה, ובמחיר קרוב לסימלי.
יום 7 (Dodoši, and then to Piva Lake and Žabljak, North Montenegro)
התחנה הראשונה בבוקר היתה עוד "כפר דייגים" בסביבה ששמו Dodoši. הדרך שמוליכה לכפר צרה מאוד. אם באה מכונית ממול יש מצב שתצטרכו לעשות רוורס קטן כדי לאפשר לשניכם להמשיך.
הליכה הגענו לגשר שעובר מעל נהר קטן שמתמזג עם אגם סקדאר. מהגשר יש מראה יפה של הכפר (בתמונה).
חזרנו לאוטו, והתחלנו לעשות את דרכנו לצפון המדינה. עברנו דרך הבירה פודגוריצה, לא למטרת ביקור. יהיו גם מי שיציעו לעבור דרך מנזר Ostrog שבדרך. אנחנו לא עצרנו שם (לא היה לנו זמן ויש גם בארץ מנזרים יפים לא פחות שחצובים בסלע). הנקודה הסופית ליום הזה היתה Žabljak שליד האגם השחור שבשמורת Durmitor, אבל בדרך רצינו לעבור בנקודת תצפית על אגם פיבה (Pivsko Jezero) המפורץ והצר, ולכן נסענו בדרך הארוכה יותר, לכיוון העיירה Pluzine. אגם פיבה הוא אגם מלאכותי, למעשה מאגר מים גדול, שנוצר לאחר בניית הסכר על נהר פיבה. קצת לאחר העיירה הקטנה פלוז'ין חוצים גשר מעל לאגם, ושם מתחיל כביש צר שמספרו P14, שבסופו מגיעים לז'בליאק. מעבר לגשר הזה מתחילות עליות מפותלות, שעוברות דרך מנהרות חצובות בסלע. לאחר אחד הפיתולים יש נקודה שאפשר לעצור ולראות את היופי הזה: אגם פיבה.
שם המקום בגוגל מפות הוא Piva Lake Pointview.
המיקום: 5VF5+6W Pluzine
כאן המקום לטיפ בקשר לניווט במונטנגרו: ברוב אזורי מונטנגרו האינטרנט עובד טוב. קנו חבילת אינטרנט ונווטו עם Google Maps. באזורים הצפוניים שהגענו אליהם עכשיו עלולים להיות ניתוקי אינטרנט. היות וידעתי את זה מראש, הורדתי מראש, עוד בארץ, את מפת מונטנגרו, באמצעות אפליקציית MAPS.ME, שהיא אפליקציית ניווט שלא משתמשת באינטרנט, אלא במפות שצריך להוריד לטלפון סמוך למועד הנסיעה כדי שהן תהיינה מעודכנות. בקיצור – במקום שלא היה אינטרנט עברתי ל- MAPS.MEוהכל עבד יופי. אין צורך ב-GPS או בראוטר. רק הטלפון עם שתי האפליקציות האלה (לא לשכוח להוריד את המפה קודם).
אז צפינו על אגם פיבה ולאחר מכן המשכנו באותו הכיוון, על כביש P14, שממשיך מזרחה לכיוון ז'בליאק, דרך הפארק הלאומי Durmitor.
הדרך היא דרך נופית, צרה ומתפתלת, עליות וירידות (בעיקר עליות). יופי מהמם! אבל צריך להיזהר בנהיגה. הכביש צר מאוד ומפותל, והתנועה דו כיוונית. מפתה מאוד להסיט את המבט לצדדים ולשטוף את העיניים, אבל בכל שנייה יכול לדהור ממולכם רכב או אופנוע, ואתם לא רוצים לגמור ככה את הטיול, אז תעצרו מידי פעם, היכן שאפשר (יש מספר תצפיות לאורך הדרך, עם חניה לצידן).
הכביש עולה לאזורים גבוהים מאוד בדורמיטור. בזמן שאנחנו נסענו שם עוד היו הרבה מקומות עם קירות שלג בצידי הכביש. מסביב ההרים הגבוהים ביותר במוטנגרו, שמגיעים לגובה של יותר מ-2500 מטר.
לא להחמיץ את הנסיעה בכביש הזה, לא משנה מאיזה כיוון אתם באים, מז'בליאק מערבה או כמונו, מאגם פיבה מזרחה.
בערב הגענו לז'בליאק, שם שהינו שני לילות.
יום 8 (Crno Jezero, Žabljak, Montenegro)
ז'בליאק היא עיירה קטנה שפעילה יותר בחורף בגלל קירבתה לאתרי סקי.
בסוף מאי, כשהשלגים בתהליך הפשרה מתקדם, המקום הקרוב לטייל בו הוא האגם השחור (Crno Jezero), שהכניסה אליו במרחק דקות מעטות מערבית לז'בליאק.
האגם השחור הוא אגם קטן וציורי, והרי הפארק הלאומי דורמיטור משמשים לו כרקע. האגם הוא בעצם שני אגמים שמחוברים במעין מיצר.
מחנים את המכונית, משלמים כניסה (משהו סמלי כמו 5 אירו לאדם), והולכים בשביל סלול בערך עשר דקות עד לאגם. בדרך מוכרים מזכרות, דבש ועוד. הם כמובן מזהים כבר את התיירים מישראל ופונים אליהם בכמה מילים שהם יודעים בעברית.
המסלול הוא סיבובי, משהו כמו שלוש וחצי ק"מ, והוא מקיף את האגם. אפשר להתחיל לטייל בשני הכיוונים. העניין הוא שבערך באמצע צריך לעבור בתוך המים, ולכן הרוב הולכים חצי דרך וחוזרים חזרה. גם כך זה בהחלט שווה ביקור. ליד תחילת המסלול יש גם מסעדה גדולה יחסית.
בתקופה שאנחנו ביקרנו, כשעדיין גשום מידי פעם, האדמה בחלק מהמסלול היא בוצית וחלקלקה. קחו אתכם מקלות הליכה. זה עוזר מאוד למנוע גליצ'ים.
המסלול כולו עובר ליד האגם. די בהתחלתו, אם תתחילו בצד של המסעדה (שמאלה מהכניסה), תעברו גשרון עץ שלאחריו יש אפשרות לשכור סירות משוטים. מקום פוטוגני. בטוח שתעצרו בכל פינה לצלם.
ארוחת ערב אכלנו, לפי עצת בעל הצימר, במסעדה עממית (וטובה) בשם Podgora. מנות גדולות, שיקרצו בעיקר לקרניבורים שביניכם.
בשעות הלילה נחיל ענק של חיפושיות גדולות פשט על העיירה. סביב כל עמוד תאורה עפו מאות כאלה. לא מפריע אם לא עוברים לידם עם פה פתוח.
יום 9 (Tara Bridge and River, Biogradska Gora National Park, Montenegro)
בבוקר נסענו לכיוון דרום מזרח (עדיין בצפון המדינה), לעוד פארק לאומי: Biogordska Gora.
בדרך, מיד לאחר הירידות מהאזור הגבוה של ז'בליאק, עוברים ליד גשר Tara, גשר גדול שעובר מעל נהר באותו השם. עוצרים שם את האוטו ויורדים לראות את הגשר הגבוה. יש שם מסעדה ודוכני מזכרות (איך לא). כמו כן יש שם אומגה שעוברת במקביל לגשר. למי שאוהב דברים כאלה.
בהמשך נוסעים לאורך נהר טארה, נהר עם מים בצבע טורקיז ירקרק יפה, כיאה למי הפשרת שלגים. יש גם פעילות ראפטינג על הנהר.
נסיעה של עוד כשעה תביא אתכם לפארק הלאומי ביוגורדסקה גורה.
גם כאן תשלמו בכניסה מחיר סימלי של כחמש אירו לאדם (לא לתפוס אותי במילה. יכול להיות ארבע או שש אירו... סמלי). נסיעה של כמה דקות בעליה ותגיעו לחניה שליד האגם.
המקום הזה הוא המקום הירוק ביותר שראיתי אי פעם. הכל ירוק.
גם כאן יש אגם, והמסלול עובר סביבו, וגם כאן אורך המסלול הוא כשלוש וחצי ק"מ, והוא קל להליכה (כאן לא היו אזורים בוציים).
כאמור, הירוק האינסופי מקיף אתכם. גם גזעי העצים מכוסים ירוקת.
מי האגם חלקים לגמרי ומשקפים את הנוף מעליו. מראות מרהיבים לכל כיוון שתסתכלו. לאורך המסלול המוצל ברובו גדלים עצים גדולים ושיחים, חלקם עם עלי ענק, במיוחד באמצע הדרך שם יש גשר עץ ארוך מעל לקבוצת פלגים שזורמים לאגם. על חלק מהעצים גדלות פטריות, חלקן כבר התעצו.
אם תפקחו עיניים גם לצדדים, תשימו לב שאתם עוברים ליד סלע גדול שמפוסל כראש של דוב. אבל אין שם דובים. רק יער.
למרות שיש שם, ממש בכניסה, מזח עץ פוטוגני – סירות להשכרה לא היו שם, וחבל. מסעדה יש כמובן.
המקום פסטורלי, ואין המוני מבקרים (לפחות בזמן שהיינו), ביקור חובה!
את היום הזה סיימנו בנסיעה דרומה לטיוואט, משם המראנו למחרת בבוקר בחזרה לישראל.
לסיכום: מונטנגרו – מדינה קטנה ויפה, עם נופים מגוונים מאוד. עלות השהיה שם זולה משמעותית ממדינות מערב אירופה (ומישראל, ברור...), ניתן להסתדר בקלות בדרכים בעצמכם עם תוכנות הניווט הנפוצות והאנשים המקומיים נחמדים ומאירי פנים. לכו על זה לפני שמתקלקל.
