פברואר-מרץ זה סוף הקיץ בניו זילנד, ולכן החלטנו, בת זוגי ואני, להתחיל באי הדרומי, שם מזג האוויר קריר יותר (עונות הפוכות משלנו בחצי הכדור הדרומי).
לפני הטיול יצא לנו לראות הרצאה עם המלצות וטיפים בבית "למטייל" בפ"ת. אם יוצא לכם - מומלץ!
זה היה טיול מקיף שדורש הכנה רבה, הרבה זמן מראש. אנחנו זוג בשנות החמישים והשישים, אז זה לא היה טיול אחרי צבא, שהזמן הוא משאב חופשי ובשפע, וגם הטיולים שעשינו לא היו הטראקים הארוכים והמפורסמים שיש בניו זילנד.
את המסלול תכננתי בעזרת Google Maps. יש שם הכל. אחרי שאתם נסגרים על האתרים שאתם מעוניינים לבקר בהם (מן הסתם אתם תצפו קודם בקליפים ביו טיוב, תשמעו המלצות מחברים ותקראו בלוגים כמו זה) - אתם יכולים לבנות מפה אישית שלכם, עם כל נקודות העצירה, כולל המלונות שתשהו בהם, ואח"כ לראות ולנווט מהנייד. כמו כן ניתן לרשום את שם האתר בגוגל מאפס, לראות תמונות שצולמו ע"י אנשים שהעלו אותם לרשת ולהתרשם. על כל תמונה יש תאריך, כך שאפשר לראות איך נראה האתר בתקופה שאתם תבקרו בו (לפעמים מפל שוצף בחורף/סתיו/אביב נראה די עלוב בחודשי הקיץ, למשל).
עוד טיפ: אתם בטח תעזרו בגוגל מאפס ובוויז לניווט, אבל אני ממליץ להתקין עוד אפליקציה על הנייד: Maps Me. האפליקציה הזו לא דורשת חיבור לאינטרנט, אלא רק GPS. ניתן להתקין מפות מעודכנות של ניו זילנד (או כל מקום אחר בעולם), ולהכניס גם שם מראש את כל האתרים שתעברו בהם. גיבוי...
ועוד טיפ לשלב תכנון המסלול: יש לניו זילנדים אתר מצויין עם המון מידע על כל אתר ואתר. (DOC - Department of Conservation). יש שם הכל, כולל מידע על אתרים שנסגרו זמנית, והוא מסודר להפליא. שווה מאוד להשתמש בו: https://www.doc.govt.nz/
חלק מהלינקים שצרפתי בהמשך לקוחים מאתר AllTrails - אתר מעולה שמכסה מסלולי טיול בכל העולם. https://www.alltrails.com/
אז כאמור - המסלול נבנה מהאי הדרומי לאי הצפוני. כל המלונות הוזמנו מראש דרך Booking, Air BnB ו-Agoda. לא מלונות מפוארים, אלא מלונות קטנים ומוטלים ברמה טובה עם רייטינג גבוה וצימרים בבתים פרטיים, גם הם עם ציונים גבוהים. חוכמת ההמונים תמיד עובדת. גם הרכב הוזמן מראש (Apex, חברה אוסטרלית), וביחד איתו המעבר מאי לאי במעבורת (מחוייב ע"י חברת ההשכרה. תאריך ושעת המעבורת מוזמנים מראש אך ניתנים לשינוי הרבה אחרי).
הטיסה לשם היתה ארוכה, בערך יומיים (2 טיסות המשך: ת"א > דובאי > בריסביין אוסטרליה, שם לקחנו מלון בשד"ת לכמה שעות > קווינסטאון NZ. כמובן שהטיסה (Emirates) הוזמנה קודם, ואח"כ כל השאר. הטיסה דרך אוסטרליה מחייבת ויזה (בחינם, אבל ניג'וס לא קטן) למרות שזו טיסת מעבר. כמו כן נדרשת ויזה לניו זילנד (בתשלום). רוצים טיסה יותר מהירה? - יעלה לכם הרבה יותר, מן הסתם.
הגענו לקווינסטאון שבאי הדרומי בשעת צהריים ומשכנו את הרכב בשדה. מיצובישי ASX. תא המטען נוח ומספיק גדול ל-2 מזוודות גדולות פלוס. קצת סיבובים במגרש החניה של חברת ההשכרה, להתרגל (הכל הפוך - ההגה מימין, הוינקרים והוישרים הפוכים מאצלנו, הנהג צריך לזכור ללכת לכיוון הדלת הימנית וכו'. קצת מטריד בהתחלה, אבל מתרגלים. כשתחזרו לארץ תצטרכו להתרגל מחדש).
היות וחלק מהמלונות לא כללו ארוחת בוקר, ורצינו לחסוך זמן עצירות במסעדות במשך היום, בנסיעות הרבות, לקחתי איתי מהארץ ציידנית רכה ומספיק גדולה, שנכנסה למזוודה כשבתוכה בגדים, וגם 2 קרחומים. הסיפור הזה הוכיח את עצמו. שווה לחשוב על זה כדי לחסוך הרבה זמן במהלך הנסיעות. את הקרחומים ניתן לשים בלילה במקפיאים שנמצאים בכל אחד ממקומות הארוח. אז המקום הראשון שנסענו אליו היה הסופר הגדול שבקרבת שדה התעופה. הצטיידנו בכל מה שצריך ויצאנו לכיוון המלון שנעביר בו את הלילה הראשון בניו זילנד, בקווינסטאון. ארוחות ערב אכלנו תמיד במסעדות בסביבת המלון ששהינו בו. בפוסט הזה לא אספר או אמליץ על מסעדות מהטעם הפשוט שכל אחת ואחד וטעמם הם.
היום הראשון:
התחלנו את היום ברכבל של קווינסטאון: Skyline Queenstown. יש להם כמה אפשרויות לכרטיס, תלוי בפעילות שאתם בוחרים. יש שם שתי פעילויות עיקריות: הרכבל, מן הסתם, וה-Luge. הלוג' הוא עגלה קטנה לבן אדם אחד, שגולשים בה במורד הגבעה. נראה כיפי מאוד. תחנת הרכבל העליונה מספקת מראה יפה של העיר והאגם שהיא בנויה לצידו (Lake Wakatipu). אם תסתכלו טוב תוכלו לראות את המטוסים שמגיעים לנחיתה מצד ההרים שמימין. גם אנחנו הגענו בין ההרים האלה לפני הנחיתה. זה מראה לא רגיל לשבת במטוס נוסעים גדול, לטוס בין הרים די קרובים למטוס ונהר גדול זורם למטה.
https://queenstown.skyline.co.nz/things-to-do/queenstown-gondola/
המשכנו משם מזרחה לכיוון התחנה הבאה שלנו: שייט בסירה מהירה על נהר ה- Shotover. מופעל ע"י Shotover Jet Queenstown. העיר קווינסטאון ידועה כמרכז של פעילויות אקסטרים, אבל זה לא לגילנו, אז החלטנו לטעום משהו מזה, בקטנה. באמצע פברואר, הזמן שהגענו לשם, היה ניתן להזמין כרטיסים בערב לפני. יכול להיות שבקיץ צריך קצת יותר זמן מראש. נהר השוטאובר, לפחות בקטע הרלוונטי לשייט, הוא נהר רדוד ולא רחב במיוחד, עם סלעים מיוחדים ויפים משני צדדיו. בערך 15 אנשים נכנסים לסירה עם וסטים, לאחר קבלת הסבר קצר והנחיות בטיחות. האיש שנוהג את הסירה משיט אותה במהירות מפתיעה לגודלה, תוך כדי "הבהלת" הנוסעים בהתקרבויות לסלעים שבצדדים. פה ושם הוא עושה סימן ביד - סימן מוסכם מראש לסיבוב מהיר 360 מעלות של הסירה. מי שסובל מבחילות ומדברים כאלה שיתפוס מושב קיצוני, כדי להקיא לנהר ולא על מי שלידך :-). מי שלא עשה סוג כזה של שייט, כדאי לנסות. פעילות אקסטרים זה ממש לא. נחמד...
המטרה לסוף היום היתה להגיע לחוף המזרחי, לעיירה Oamaru שעל שפת האוקיינוס השקט הדרומי. נסענו דרך כביש 6 ואח"כ כביש 8. בדרך עשינו כמה נקודות עצירה:
Kawarau Gorge Suspension Bridge - אם בא לכם לקפוץ באנג'י, או לראות אחרים עושים זאת. גשר תלוי עם רצפת עץ שבמרכזו מקום הקפיצה למטה, ישר לנהר, אבל רק כמעט. קראתי שזה היה המקום שבו הומצא הבנג'י. לא יודע אם זה נכון.
Roaring Meg Lookout - עצירה לכמה דקות להתרשם מנהר ה-Kawarau ועל תחנת הכח הישנה שעל ידו
Cromwell - עיירה קטנה ומנומנמת על שפת אגמון בשם Dunstan, שהוא בעצם חלק מנהר ה-Clutha. בקצה רחוב Melmore, על שפת הנהר, יש כמה חנויות ועסקים משוחזרים מימים עברו. רק אם אתם בעניין כזה. אחרת - אל תעצרו שם. https://www.cromwellheritageprecinct.co.nz/ (בתמונות שתראו בלינק הזה זה נראה שוקק חיים. כשאנחנו היינו זה היה די מת.
Lions Lookout - רק אם בא לכם לתפוס משהו לאכול ליד הנהר.
Lindis Pass - מעבר הרים על כביש 8, ונקודת תצפית על הגבעות החשופות מסביב, שבחורף בטח מכסה אותן שלג. עצירה מהירה, אם בכלל
Omarama Clay Cliffs - עצירה קצת יותר ארוכה של שעה-שעה וחצי. מסלול הליכה הלוך/חזור של בערך 1.5 ק"מ, ההלוך בעליה לא קשה. זוהי שורה של גבעות חרס משוננות ופריכות (לא לאכול). שווה עצירה למרות שזו סטיה קצרה מהדרך ל-Oamaru. מראה לא סטנדרטי.
https://www.alltrails.com/poi/new-zealand/canterbury/omarama-2/clay-cliffs
משם נסענו למקום הלינה השני באואמארו שבמזרח האי הדרומי.
היום השני:
את היום השני התחלנו במקום מיוחד מאוד: Moeraki Beach. על המקום הזה אתם לא רוצים לפסוח. חוף ים מעט דרומית ל-Oamaru (נסיעה של חצי שעה). הכותרת של המקום הזה הוא Moeraki Boulders. סלעים גדולים כדוריים שנטועים בחוף. תופעת טבע. הסלעים העגולים האלה, חלקם הגדול בחוף, חלקם הקטן במים (תלוי שפל/גאות), נוצרו במשך מאות אלפי שנים. אפשר לשאול את Chat GPT או גוגל ליותר הסברים. המצלמה שם לא תפסיק לעבוד.
בגלל התארכות הביקור במוארקי ויתרנו על העצירה ב-Katiki Point, שם יש מגדלור ובעונה מסויימת ניתן לראות פינגווינים מסוג מסויים, וכלבי-ים שיש בעוד הרבה מקומות. היתה לפנינו עוד נסיעה ארוכה מאוד לקצה הדרומי של האי הדרומי אז ויתרנו על Katiki Point.
בהמשך הדרך דרומה על כביש 1 ואח"כ על ה-Chasland Hwy, עצרנו בכמה מקומות:
Shag Point Lookout - לא אני קראתי למקום ככה. מקום יפה לרדת לחצי שעה לראות את הסלעים היפים שם ואת כלבי הים שרובצים עליהם ורבים אחד עם השני. גם ציפורים יש שם, שחיות בהרמוניה עם כלבי הים.
Nugget Point Lighthouse - עוד שעתיים וחצי נסיעה דרומה תגיעו ל-Nugget Point (סטיה קטנה מהדרך). רבע שעה לפני שתגיעו, סתם שתדעו, תעברו על פני Kaka Point (גם את זה לא המצאתי. בחיי...)
אז מגיעים למגרש החניה לטיולון הקצר והיפה למגדלור ב-Nugget Point, והולכים בשביל מסודר אל ראש הגבעה (קליל), למגדלור, ולמראה הסלעים במים שלמרגלותיו. מקום יפה ופוטוגני שלא תרצו לפספס
https://www.alltrails.com/trail/new-zealand/otago/nugget-point-lighthouse-walk
Florence Hill Lookout - עוד עצירה קצרצרה לצפייה בחוף של מפרץ רחב ויפה, במבואות אזור ה-Catlins, שהוא האזור הדרומי ביותר באי הדרומי.
McLean Falls Walk - עצירה של שעה בערך למסלול קליל, הלוך/חזור, למפלי McLean. לדעתי שווה את השקעת הזמן. ההליכה נעימה בתוך חורש של שרכי ענק (שנהפכו לעצים). ניתן לטפס לראש המפל, אבל בזהירות. יש עוד מפלים בהמשך ה-Chaslands Hwy, שנקראים Koropuku Falls, אבל ויתרנו בגלל מגבלות זמן. נסענו לישון את הלילה השלישי ב-Invercargil, עיר לא אטרקטיבית במיוחד בשפיץ הדרומי של האי הדרומי.
היום השלישי:
לאחר ביקור בסופר, לחידוש המלאי, יצאנו מאינברקרגיל צפונה, כשהמטרה היתה להגיע בסוף היום ל-Te Anau. קצת לפני טה-אנאו תכננו לעשות טראק קצר של כארבע שעות שנקרא Rainbow Reach to Shallow Bay ליד Lake Manapouri (מנקודת היציאה הזו יוצאים גם לטראק מפורסם של כמה ימים שנקרא Kepler Track). חנינו בחניה החולית הגדולה, הסתכלנו במפה על השלט וראינו שאנחנו אמורים לחצות את גשר העץ התלוי לצידו השני של נהר ה-Waiau, שם אמור להיות תחילת המסלול. עברנו, וראינו שם שלט שבגלל בעיית בטיחות כלשהי המסלול סגור (למרות שראינו זוג, ישראלים במקרה, באים מהכיוון הזה).
ויתרנו קצת מאוכזבים ונסענו לטה-אנאו, שם היה המלון שלנו. טה-אנאו הוא נקודת היציאה לכיוון Milford Sound, אחד המקומות המפורסמים והמתויירים ביותר באי הדרומי בפרט, ובניו זילנד בכלל.
במילפורד סאונד, שהוא פיורד יפיפה בין הרים, יש בעיקר שתי אפשרויות טיול: 1) הקשה יותר - Milford Sound Track שאורך כארבעה ימים עם שינה בצריפים (מוזמנים הרבה זמן מראש) בדרך. 2) שייט לאורך הפיורד. כמו שציינתי בהתחלת הפוסט, הביקור שלנו בניו-זילנד היה קצר יחסית, ומאוד צפוף, אז העדפנו את השייט כמובן (כאילו שאם היה לנו ים של זמן היינו הולכים ארבעה ימים... :-)). אניווי - את השייט רצוי מאוד להזמין הרבה זמן מראש, וכך עשינו. הזמנו דרך Viator (חברת תיירות אמריקנית. אם תזמינו שם שימו לב שברירת המחדל היא תשלום בדולרים אמריקאיים, לא ניו זילנדיים): Cruise Milford NZ Small Boutique Cruise Experience.
היום הרביעי:
השייט שהזמנו במילפורד סאונד היה לעשר בבוקר בערך, והנסיעה מטה-אנאו לשם אורכת שעתיים (דרך מאוד יפה, כביש 94), אז קמנו מוקדם ויצאנו לדרך.
יש הרבה מקומות עצירה לאורך הדרך לשם, אבל נראה אותם בדרך חזרה. כביש 94 מסתיים במילפורד סאונד, וחייבים לחזור מאותה הדרך, אלא אם כן מעוניינים לשחות לאוסטרליה.
האזור של מילפורד סאונד ידוע במזג האויר הסגרירי שלו ברוב ימות השנה. המון גשם יורד שם. רוב השנה. צריך מזל לקבל שם שייט במזג אוויר טוב. לנו לא היה...
לפני שעלינו לסירה היה עוד מזג אוויר סגרירי ללא גשם, אבל כבר בהתחלת ההפלגה התחיל גשם חזק שקלקל את החוויה לגמרי. גם ראות גרועה וגם צריכים להסתופף בתוך הסירה ולנסות לראות משהו דרך החלונות. לא משהו. הגשם ירד כל ההפלגה, גם אחרי שירדנו מהסירה.
ליד מגרש החניה יש מסלולון, שרובו מדרגות, שעולה לתצפית ונקרא Milford Sound Observation Deck. בערך עשר דקות עליה וחזרה באותה הדרך. אם יורד גשם אל תטרחו לעלות. אם יבש - בטוח שכדאי. מגרש החניה שם הוא בתשלום (מראש), שלא כמו רוב אתרי הטבע בני-זילנד. פה ושם במגרש החניה מטיילות ציפורי Weka חומות ושמנמנות. מחפשת שאריות אוכל בין המכוניות. לא פחדניות. גם לא מסוגלות לעוף.
מאוכזבים מהשייט הרטוב הלכנו לאוטו והתחלנו בדרכנו חזרה לכיוון טה-אנאו, ובדרך עשינו כמה עצירות קצרות:
The Chasm Viewing Bridge - כמה דקות ממילפורד סאונד. הליכה קצרצרה תביא אתכם לגשר מעל נהר Cleddau השוצף. נהר קטן עם הרבה סלעים בתוכו. בהחלט שווה עצירה לכמה דקות ותמונות.
Milford Valley Lookout, ו- Gertrude Valley Lookout הן שתי נקודות עצירה אפשריות בדרך היפה שעוברת בהתחלה בין פסגות הרים, מפלים דקיקים שיורדים מהם ועננים בגובה הכביש. אם תראו קבוצת מכוניות לצד הדרך יש סיכוי טוב שנעצרו שם כדי לראות ציפורי Kea. קאה הוא תוכי נדיר וגדול שגדל רק באזורים מסויימים באי הדרומי של ניו-זילנד. תוכי קאה נחשבים לחכמים, וידידותיים לבני אדם. הם נעמדים על האוטו, נוגסים במראות הצד, וממש לא מפחדים מהאנשים שמסתובבים לידם ומצלמים. אחד מהם התיישב על המראה הצדדית ועל גג המכונית שלנו ואנשים נעמדו בתור מסודר לצלם אותו. אסור להאכיל את התוכים האלה, אז בבקשה אל תעשו זאת. למרות שתראו אותו בעיקר הולך, הוא מסוגל לעוף. אין עוד הרבה תוכים שמצליחים לחיות במזג האוויר האלפיני ששורר שם.
Lake Gunn North Viewpoint - עוד מקום לעצירה קצרצרה.
Cascade Creek Historic Camp Site ו-Eglinton Valley הם שני מקומות של סביבה מישורית ויפה עם תפאורת הרים מסביב. בסוף הקיץ המישור היה צבוע בעיקר בצהוב. אם תגיעו באביב תוכלו (לפי תמונות שראיתי) לראות שם פרחי Lupine (תורמוס) סגולים וגבוהים.
Mirror Lakes - עוד רבע שעה נסיעה לכיוון טה-אנאו תגיעו ל-Mirror Lakes. שווה עצירה לכעשרים דקות. מסלולון קצר לצד אגמון קטן בצבע כחול-ירוק-טורקיז, שאם אין רוח ומימיו פלטה, הוא משקף את ההרים שמסביב. לא יודע למה קוראים למקום "אגמי ראי" (ברבים). יש שם רק אגמון אחד.
Devil's Staircase Lookout - נקודת תצפית יפיפיה שנמצאת הרבה אחרי טה-אנאו, על שפת אגם Wakatipu, חצי שעת נסיעה דרומית לקווינסטאון. עצירת חובה
Cardrona Bra Fence - אם בא לכם - עצירה על הדרך, ליד היישוב קרדרונה, באמצע שומקום, יש גדר עם המון חזיות תלויות עליה. לפי הידוע, החזיות הראשונות נתלו כנראה ע"י ארבע בחורות קצת שיכורות, שחזרו מבילוי לילי, ובמשך הזמן נוספו עוד די הרבה חזיות על הגדר, מה שהפך לנקודת מחלוקת בין המקומיים. החזיות הוסרו והוחזרו כמה פעמים, ולבסוף העבירו אותן למיקומן הנוכחי, כנקודת הומאז' ותרומה למאבק בסרטן השד
את הנסיעה הארוכה מאוד ממילפורד סאונד, דרך טה-אנאו וקווינסטאון, סיימנו ללינת לילה ב-Hawea Flat שליד העיירה Wanaka. יום עמוס...
היום החמישי:
גם בבוקר הזה קמנו מוקדם כדי להספיק לעשות את הטיול שתוכנן להיום. הנסיעות בניו-זילנד הן ארוכות, וצריך לשריין מספיק זמן לנסיעה, והעצירות בדרך צריכות להילקח בחשבון כשמתכננים את המסלול. הנסיעה היום היתה של קצת יותר מ-200 ק"מ הלוך, והחזרה אותו דבר מן הסתם. הכבישים בניו-זילנד הם טובים, אבל זה לא האוטובאנים של גרמניה. מסלול אחד לכל כיוון ברוב המדינה. כשמדובר באוקלנד או וולינגטון וסביבן אז יש כבישים רחבים. 200 ק"מ נסיעה לכל כיוון זה לא מהנסיעות היותר ארוכות שעשינו, אבל גם כך זה לוקח זמן.
הנסיעה דרך כביש 8, ואח"כ כביש 80 לאורכו של Lake Pukaki, אגם מאורך עם צבע מים מדהים - כחול חלבי. כמובן שזה גם תלוי בתנאי אור השמש באותו זמן. תכננו לעצור במספר נקודות עצירה בדרך חזרה ל-Hawea Flat (המקום היחידי במהלך הטיול שישנו בו יומיים ברציפות), אבל כשחלפנו ליד Peter's Lookout שעל אגם פוקאקי התפתינו לעצור. מקום עם נוף מרהיב.
הדרך, על כביש 80, הסתיימה במגרש חניה גדול שבמפה קוראים לו White Horse Hill Campground, שהוא מקום יציאה לכמה טראקים בסביבה. מגרש חניה חולי גדול מאוד.
הטראק שבחרנו הוא טראק לא קשה, של 5.5 ק"מ הלוך, וחזור באותה הדרך. סה"כ 11 ק"מ בשטח מישורי.
לטראק קוראים Hooker Valley Track (לא רק במאורית השמות מביכים לפעמים...), וזה אחד הטראקים הקצרים הכי מטויילים בניו-זילנד. חבל מאוד יהיה להחמיץ אותו.
מזג האוויר האיר לנו פנים, למרות הרוחות הדי חזקות שנשבו שם. לאורך הדרך, שמסתיימת ליד Hooker Lake, עוברים על פני 3 גשרי עץ ארוכים, תלויים ומתנדנדים. נחמד. הגשר התלוי הראשון עובר מעל... נכון - Hooker River, ומיד אחריו ניתן לצפות באגם ירקרק - Mueller Lake, כשברקע שלו נראה הר Sefton (יותר מ-3 ק"מ גובה).מי האגם הירוקים חלביים מגיעים מהפשרת הקרח בקרחון באותו השם - Mueller Glacier.
בהמשך, גם הגשרים השני והשלישי עוברים מעל הנהר. סוף המסלול הוא, כאמור, ליד אגם Hooker, כשברקע ניתן לראות את ההר הגבוה ביותר בניו-זילנד - Mount Cook, או בשמו המאורי Aoraki, שמשמעותו "נוגע בעננים", או "נוגע בשמים", ואכן עננים אופפים את ראשו. גובהו 3724 מטר.
אז עוצרים לרבע שעה לנוח קצת ולצפות באגם הוקר, ואח"כ עושים את כל הדרך חזרה, בדיוק באותו מסלול. לא ציינתי קודם - במהלך ההליכה עוברים על דק עץ ארוך מאוד. נדמה לי ששם הרוחות היו חזקות קצת יותר. תחזיקו טוב טוב את הכובע, ותביאו בגדים חמים גם אם השמש זורחת.
בדרך חזרה לאורך אגם פוקאקי אפשר לעצור בנקודות הבאות:
Mount Cook and Tasman River Lookout
Glentanner Lookout and Glentanner Stream
Peter's Lookout on Lake Pukaki - כתבתי על זה קודם. עצירת חובה.
בהמשך הדרך חזרה ל-Hawea Flat עוברים גם ב-Omarama ו-Lindis Pass, שכתבתי לגביהם ביום הראשון. אם החמצתם ויש לכם עוד זמן, אפשר להשלים אם רוצים.
היום השישי:
מקום הלינה הבא שלנו היה בעיירה Franz Josef, ליד הקרחון המפורסם באותו השם.
לפני שפנינו צפונה על כביש 6, הלכנו לראות את ה"אטרקציה" הידועה ביותר בעיירה Wanaka. עץ... עץ שבמפה קוראים לו "That Wanaka Tree". עץ רגיל לגמרי, קצת נטוי. אממה? אם תגיעו בזמן גאות אז הוא יהיה בתוך המים של אגם וואנקה. אם בשפל - על החוף. תחליטו אתם אם לגשת לשם. לדעתי שווה.
לאורך כביש 6, שמוביל צפונה, ועובר לצד אגמים יפים (Lake Wanaka, Lake Hawea) ואח"כ לאורך החוף המערבי, יש כמה נקודות עצירה:
Blue Pools Track - מסלול הליכה קצר של 3 ק"מ הלוך/חזור. בזמן שאנחנו עברנו שם המסלול היה סגור, שוב בגלל בעית בטיחות כלשהי. כבר כשתכננתי את המסלול, חודשים מראש, היה כתוב באתר DOC שהוא סגור ולא ידוע מתי יפתח, ולצערי הוא היה עדיין סגור כשנסענו, זה המקום להזכיר המלצה שכתבתי בהתחלה, על אתר האינטרנט הניו-זילנדי המצויין של DOC (Department of Conservation), שמומלץ מאוד לבדוק מה כתוב שם לגבי כל אתר ואתר (בטבע כמובן) שאתם מתכוונים להגיע אליו.
Ship Creek (Tauparikaka) - שמורה יפה ושווה עצירה (של שעה בערך). במקום בו כביש 6 נפגש עם ים טסמן, בחוף המערבי של האי הדרומי, נמצא היישוב הקטן Haast. כשחוצים את נהר Haast ונוסעים עוד כרבע שעה צפונה, עדיין על כביש 6, נמצאת השמורה Ship Creek. השמורה מחולקת לשני מסלולונים קצרצרים: 1) מסלול סיבובי של בערך קילומטר אחד, רובו על דק, לצד ביצה בצבע חום מפתיע ובין עצי Kahikatea גבוהים מאוד. כשמסיימים את הסיבוב הקצר, מגיעים לנקודת ההתחלה, ושם... - 2) טיול קצרצר על החוף, על החול או על דק עץ. לאורך החוף הרבה גזעי עצים וענפי עצים שנסחפו לחוף. זה לא החוף היחידי שראינו את זה. יש שם גם מגדל בן קומותיים מעץ, אם בא לכם לראות את הסביבה קצת יותר מגבוה.
Maori Beach - עצרנו ליד לשתי דקות. לראות, לצלם ולהמשיך. חוף מיוחד במינו, שלידו צומחים בצפיפות עצים דקיקים וגבוהים.
Lake Matheson Walk - מסלול סיבובי של 4.5 ק"מ, מסביב לאגם מת'סון. טיול בהחלט מומלץ. הגענו לשם בשעת אחה"צ. הליכה נעימה בנוף גלוייתי, במהלכו יש מעבר על גשר תלוי, הליכה בשביל עפר מסודר ולפעמים גם דק, מסביב, ברוב הדרך צמחייה צפופה וכמובן שרכי ענק, כיאה לניו-זילנד. הדרך מגיחה פה ושם לאגם, שם בטח תצלמו לא מעט. אם אין רוח והמים פלטה אפשר לראות את השתקפות ההרים שבסביבה במים.
היתה לנו כוונה לעשות גם את ה-Sentinel Rock Walk, ממנו ניתן לראות מרחוק את קרחון פרנץ ג'וזף, אבל כבר היה מאוחר, ובמילא הקרחון נצפה מהמסלול מרחוק מאוד.
הלילה ישנו בעיירה פרנץ ג'וזף.
היום השביעי:
ביום הזה נסענו צפונה, עם כביש 6, על החוף המערבי של האי הדרומי.
נסיעה של פחות משעתיים הביאה אותנו לסביבות העיירה Hokitika, אבל לפני שביקרנו בה סטינו מכביש 6 לכיוון דרום. חצינו את נהר הוקיטיקה, וקצת פחות מחצי שעה נסיעה דרומה והגענו ל-Hokitika Gorge, לטיולון סיבובי יפיפה של כשעה, שבמהלכו יורדים לערוץ. צבע המים טורקיז מיוחד. אל תחמיצו את זה. שווה את הסטיה מכביש 6.
חזרה לעיירה הוקיטיקה שעל כביש 6. ליתר דיוק לחוף הים שלה. עוד חוף רחב ידיים עם גזעי עצים וענפים שנסחפו. היו מי שטרחו לסדר אותם בצורת חרוטים, כמו שמסדרים למדורה. ראינו את הסיפור הזה בעוד חופים. בנוסף, כתבו את שם העיירה מענפים גדולים (Hokitika Beach Sign). נחמד. אם תמשיכו עד קצה החוף תגיעו ל-Shipwrek Memorial - ספינה מבטון עם תרנים ועוגן, לזכר ספינות שנטרפו באזור.
בערך שעה נסיעה צפונה מהוקיטיקה נמצא אחד מאתרי החובה באי הדרומי: ה-Pancake Rocks, או במאורית Punakaiki. מחנים את הרכב בחניה שבימין הדרך, חוצים את הכביש, ונכנסים למסלול מעגלי קצרצר אבל מהמם. קבוצת סלעים גדולים, בנויים שכבות שכבות, כמו ערמות ענק של פנקייקס. הסלעים יפים בפני עצמם, אבל עם הרקע של הים אפילו עוד יותר. המצלמה תעבוד שם שעות נוספות. אחרי הביקור אולי יבוא לכם חשק לפנקייקס במסעדה שליד החניון (לא משהו...)
עוד שעה נסיעה צפונה הגענו לעיירה Westport, שם ישנו.
היום השמיני:
ממשיכים על כביש 6, שבווסטפורט שובר מזרחה. הכיוון: הפארק הלאומי Nelson Lakes, או ליתר דיוק Lake Rotoiti. אבל לפני זה, רבע שעה מווסטפורט, על כביש 6, לצד נהר ה-Buller, יש עץ מוזר שנראה כמו דינוזאור T-Rex. לא יודע אם הוא צמח כך בעצמו או שמישהו עזר לו להראות כך. בכל מקרה זה מיוחד. במפה: T-Rex Tree.
הגענו ליישוב קטן בשם St. Arnaud שעל הגדה הצפונית של אגם Rotoiti. מעניין שגם באי הצפוני יש עוד אגם בשם Lake Rotoiti, ליד העיר Rotorua. כנראה נגמרו להם השמות מרוב שפע אגמים.
האגם היה שטוח כמו פלטה, והתכנון לעשות שם קיאקים הסתדר יופי. חנינו ליד ה-Jetty (מזח קטן) ומצאנו את האיש שמשכיר קיאקים. לקחנו קיאק לשניים ויצאנו לחתור קצת באגם היפה. תענוג. מזג אוויר מושלם ותפאורה מרהיבה.
מ-St. Arnaud נסענו צפונה כמעט שעתיים, ל-Marahau, כפר קטן בשעריה הדרומיים של שמורת הטבע הראשונה בניו-זילנד: Abel Tasman.
היום התשיעי:
הפארק Abel Tasman הוא ענק, והוא אחד מעצירות החובה בניו-זילנד. יש המון דברים לעשות שם. אנחנו הגענו במטרה לטייל את הקטע ההתחלתי של - Abel Tasman Coast Track. זה הקטע שקרוב יותר לים (לא הקטע שנקרא Inland), בין Marahau ל- Anchorage. בערך 12 ק"מ של הליכה בתוך צמחייה עבותה, עם כמה נקודות תצפית לים, או אפשרות לרדת לחוף. המסלול המלא של הטראק הזה לוקח 3-5 ימים. 60 ק"מ. רק למי שיש לו הרבה זמן בניו-זילנד.
אז אנחנו עשינו את הקטע שבין מארהאו לאנקורג', וחזרנו עם Water Taxi שהוזמן כמה ימים מראש (הנסיעה האחרונה ב-16:00). הספיק לנו.
זמני ה-Water Taxi בתחנות השונות לאורך קו החוף בפארק: https://aquataxi.co.nz/water-taxi-timetable-map/
כשחזרנו נסענו בתוך שטח הפארק, בכביש יפה ומפותל (כביש 60. מלא עליות וירידות מפותלות. סעו שם בזהירות), לחלקו הצפוני של הפארק, לעיירה Takaka, שם ישנו.
היום העשירי:
Takaka היא עיירה קטנה ומנומנמת, קצת מחוץ לצפון-מערבו של פארק אבל טסמן.
בבוקר נסענו לקצהו הצפוני ביותר של האי הדרומי: חוף Wharariki. קצת מוזר, אבל הניו-זילנדים מבטאים את צמד האותיות Wh כ-F. אז למעשה מבטאים את שם החוף הזה פראריקי.
אומר מראש - זה אחד המקומות היפים שהיינו בניו-זילנד, אם לא ה. מומלץ מאוד לברר ברשת את זמני הגאות ביום והשעה שאתם מתכוונים להגיע: https://www.surf-forecast.com/breaks/Wairaiki-Beach/tides/latest
מסלול ההליכה שנקרא Wharariki Beach Loop, שאורכו שעה וחצי. אנחנו לא עשינו את כולו אלא הלכנו לחוף וחזרנו באותה הדרך. מחנים במגרש חניה חולי ונכנסים לדרך הגישה לחוף. עוברים מעל הגדר במין מתקן עץ משולש, מעין סולם פתוח עם כמה שלבים (ראינו כאלה בעוד מקומות), שזה בעצם במקום השער שמונע מחיות לעבור, ולסמוך על האנשים שיסגרו אחריהם. השביל צר מאוד ומתפתל בין גבעות ירוקות ויפות, ובסופו נכנסים לחוף חולי ע נ ק. הרוח מעצבת בחול הרך כל מיני צורות.
החוף הזה הוא חובה לחובבי ים וטבע. סלעי ענק נטועים במים, ציפורי שלצדף שחורות (Oyster Catcher) מסתובבות על החוף, וגורים של כלבי ים מסתובבים על הסלעים הקטנים (בחלקו הימני של החוף) ממש על ידכם. לא להפריע להם בבקשה. להסתכל ולצלם ממרחק מה.
שניים מהסלעים הגדולים שבמים יהיו מוכרים לכם בודאות: הם היו מסך הפתיחה של אחת מגרסאות ה-Windows. בקיצור - מקום מופלא. רק צריך לבקש מזג אוויר טוב כמו שהיה לנו, וכאמור, לבדוק את זמני הגאות/שפל.
שלוש דקות נסיעה ממגרש החניה של חוף פראריקי יש את Cape Farewell, שהוא הנקודה הצפונית ביותר באי הדרומי. עלייה קצרה על גבעה שמאפשרת תצפית על הסלעים הגדולים שיורדים למים. עצירה של 10 דקות.
לאחר מכן חזרנו לאתר קרוב לעיירה Takaka שנקרא Waikoropupu Springs. יש שם מסלול הליכה קצר, בערך שעה, ליד אגמון קטן, שהוא בעצם חלק מנהר באותו השם, עם מי טורקיז נקיים. המקום קדוש למאורים ולכן הטבילה בו אסורה.
משם נסענו מזרחה, נסיעה של כ-4.5 שעות ל-Picton : עיירה קטנה שם ישנו, וממנה יוצאת המעבורת הענקית שמחברת את שני האיים של ניו-זילנד.
היום האחד עשר:
היום התחיל מוקדם מאוד כי הזמנו מקום על המעבורת הראשונה שיוצאת לכיוון האי הצפוני. כמו שכתבתי בתחילה, המעבורת הוזמנה ביחד עם המכונית. החברה מחייבת את זה אם עוברים מאי לאי.
המעבורת היא ענקית. משאיות, פול-טריילרים, מלא מכוניות - הכל נבלע בבטן המעבורת בסדר מופתי. השייט נמשך כשלוש שעות ומגיע לוולינגטון - בירת ניו-זילנד.
במעבורת יש מזנון שמציע תפריט בסיסי. ארוחת בוקר חמה, קפה, עוגות וכו'.
ירדנו מהמעבורת וממש ליד יש את מוזיאון Te-Papa, המוזיאון הלאומי של ניו-זילנד. מוזיאון גדול, כמה קומות, תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות. היינו שם כשלוש שעות. לדעתי שווה את הביקור והזמן.
לאחר מכן הלכנו לטייל על קו המים של Wellington. אין הרבה ייחודיות בוולינגטון, אבל נחמד. קצת הפוגה עירונית משפע אתרי הטבע שיש לאי הדרומי להציע
בערב נסענו ל-Karori, פרבר של וולינגטון במערב העיר, שם ישנו.
היום השנים עשר:
רוב היום הזה הוקדש לנסיעה צפונה, מוולינגטון לאגם Taupo, שהוא מרכז לתיירות חוץ ופנים. תכננו לעשות קיאקים גם כאן, מ-Acacia Bay אל Ngatoroirangi Mine Bay, שם יש סלע בגובה 14 מטר שעליו חקוק ציור מאורי מסורתי. לא הגענו בזמן כדי לשכור את הקיאק, והיום הזה הפך ליום נסיעה ותו לא...
ישנו בעיירה טאופו.
היום השלושה עשר:
שעתיים נסיעה מטאופו לכיוון צפון-מערב הביאה אותנו למערות Waitomo. הייחוד במערות האלה: תולעים זוהרות (בחושך). זהו אתר אחד מתוך כמה שיש בניו-זילנד, וגם באוסטרליה, אבל נדמה לי שוואיטומו היא המפורסמת והמתויירת ביותר.
בוואיטומו יש כמה אופציות ביקור. אנחנו בחרנו בשייט תת-קרקעי באחת המערות. מושיבים כ-15 אנשים בתוך סירה, והמדריך/ה מקדם את הסירה בתוך המערה ע"י משיכת כבל שמתוח לאורך המערה, תוך כדי מתן הסברים על המקום. השייט די קצר בזמן אך המראה של התולעים וה"שרשראות" שהן טוות כדי ללכוד חרקים הוא מרהיב.
הכרטיסים הוזמנו עוד מהארץ. לא יודע אם נחוץ או לא. ממליץ להזמין מהארץ כדי לא להתאכזב או לבזבז זמן במהלך הטיול. אסור לצלם במערה.
https://www.waitomo-tours.com/glowworm-caves/
משם נסענו קצת יותר משעתיים, מזרחה, לכיוון Rotorua.
האי הצפוני, ורוטורואה בפרט, הם מרכז גדול של אוכלוסיה מאורית.
כמה קילומטר מדרום לרוטורואה יש מקום קטן בשם Te Pa Tu. זה כפר מאורי משוחזר שעורכים בו ערבי פולקלור מאוריים שבהם צעירים מאוריים, לבושים בבגדיהם המסורתיים, מסבירים על כל מיני מנהגים ומשחקים מאוריים, על בתי העץ הקטנים ששחזרו שם, ומשתפים את האורחים בפעילות. לאחר מכן הם מופיעים באולם הסמוך, עם שירים מאוריים, וכמובן רוקדים האקה, עם צעקות, פרצופים ולשונות בחוץ. הם טוענים שזה הריקוד המקורי, ולא מה שרואים לעיתים בטלוויזיה. לאחר מכן מזמינים את האורחים לארוחת ערב מאורית מסורתית, שלאחריה שואלים את האורחים מהיכן הם (לא פוסחים על אף קבוצה או זוג) ושרים להם שיר בשפתם. מחווה נחמדה. מעניין לשמוע מאורי שר בעברית.
המופע יפה מאוד (ויקר). יש צורך להזמין מקום מראש, רצוי מהארץ. ככה אנחנו עשינו.
התאכסנו בלילה ברוטורואה.
היום הארבעה עשר:
דרומית לרוטורואה ולכפר המאורי Te Pa Tu יש אתר גיאותרמי בשם Wai-O-Tapu Thermal Wonderland. מי שעובר ליד רוטורואה - זה אתר חובה. האתר די גדול ויש בו כמה תופעות טבע ואטרקציות צבעוניות, מעלות אדים ו...מסריחות. באתר המרכזי עושים סיבוב רגלי גדול בין ביצות צבעוניות מעלות אדים, סלעים עם חורים עגולים גדולים שנוצרו מפעילות גיאוטרמית תת קרקעית, אגמונים קטנים, חלקם בצבע ירוק זרחני ועוד. ההליכה מלווה ברובה בריח של פצצת-סירחון (ביצים רקובות), אבל אל תתנו לעובדה הזו להרתיע אתכם. חובה לבקר שם. לצד האתר המרכזי הזה יש עוד שני אתרים שניתן ללכת אליהם ברגל (כמה דקות הליכה) או עם המכונית כי יש מגרש חניה נפרד לשניהם.
על אחד הייתי מוותר: Lady Knox Geiser. מתיישבים במין אמפי קטן, ועל ה"במה" תלולית קטנה, לבנה-צהבהבה, עם חור בראשה. בשעה קבועה מראש מגיע/ה מדריך/ה ומרצה על התופעה של הגייזר. התפלאתי איך הם יודעים בדיוק את השעה שהגייזר יתפרץ, ואז התברר שבשעה שהם "ניחשו" שהגייזר יתפרץ, הגיע מישהו ששפך שק עם חומר מסויים לתוך הלוע הקטן שבראש התלולית, וראו זה פלא - הגייזר התפרץ לפרק זמן של פחות מדקה. הצגה יפה אבל לא ממש טבעית. אז לדעתי אפשר לוותר.
לעומת זאת, כשנוסעים לכיוון היציאה לכביש הראשי, יש בריכת בוץ מפעפעת ומהבילה שבוץ קופצני קופץ ממנה בכל מיני מקומות, כל הזמן (בלי שמישהו מרתיח אותה :-)). יפה ומצחיק.
נסיעה של שעה וחצי בכיוון צפון מערב, על כביש 5, הביאה אותנו ל-Hobbiton, הסט המרכזי שבו הוסרט "שר הטבעות". הזמנו מקום מראש, עוד מהארץ, לא בטוח שנחוץ, אבל ליתר ביטחון העדפתי כך. אוטובוס קטן עם מדריך הסיע אותנו משהו כמו רבע שעה אל האתר, שם הקימו את הסט עם הבתים הקעורים הקטנים של ההוביטים. וככה מטיילים באתר, תוך כדי מעבר בין בתי ההוביטים, שלשניים-שלושה מהם יש אפשרות להכנס ולראות את פנים הבית, הריהוט, המטבח עם הכלים וכו'. הסיור הרגלי, שכולו מלווה ע"י מדריך/ה שמסבירים על כל פינה באתר, מסתיים במורד האתר, ב-Green Dragon, עם משקה, ויללה - חזרה עם האוטובוס למגרש החניה.
ההוביטון מעניין בעיקר את חובבי הז'אנר של סרטי פנטזיה כמו שר הטבעות, אבל לא רק. אני לא ממש חובב סרטים כאלה, אבל נהניתי.
https://www.hobbitontours.com/discover/the-shires-rest/
ישנו ב-Paeroa, עיירה קטנה, שעה נסיעה צפונה מההוביטון.
היום החמישה עשר:
ממשיכים בדרכנו צפונה. התכנון המקורי היה לעבור דרך מפלי Owharoa, שנמצאים קרוב ל-Paeroa שם ישנו, אבל הבנו שבסוף הקיץ בקושי זורמים שם מים, אז ויתרנו, והמשכנו לחצי האי Coromandel. היעד שלנו שם היה Cathedral Cove, עוד חוף אייקוני. ההליכה לCathedral Cove Beach מתחילה בסוף Grange Road בעיירה Hahey, אבל אין שם חניה. הסידור הנוח הוא לחנות במגרש חניה חינמי שנקרא Hahey Visitor Car Park, ומשם לקחת שאטל שעומד שם כל הזמן (אם הוא לא נמצא סימן שהוא על הקו לתחילת המסלול וחזרה. חכו 5-10 דקות). עולה כמה דולרים ניו-זילנדיים הלוך וחזור.
המסלול ברובו סלול באספלט, והוא לא ארוך מאוד, אך כולל כמה עליות. שווה את המאמץ.
החוף והסלעים הענקיים שבו ממש יפים ופוטוגניים. זהו חוף רחצה ויש שם גם פעילות של קיאקי-ים, אבל בעלי חיים לא תמצאו שם.
יורדים לחוף (די הרבה מדרגות) ומיד בצד שמאל עוברים דרך סלע ענק עם פתח מקומר, כמו במבנים גותיים או מוסלמים, בצורת קשת מחודדת, ולאחריו החוף הראשי. יש עוד חתיכת חוף מימין אבל החלק המרשים הוא משמאל. הקשת הזו גבוהה מאוד, ואין מי שלא עוצר שם לצלם את חוף הים דרכה.
אבל הקשת הזו היא לא הדבר היחיד שיפה בחוף. יש עוד סלעים ששתולים במים. זה מקום שביחד עם ההליכה צריך לשריין לו חצי יום. פשוט גן עדן לאוהבי ים וצילום.
בשעות הערב המוקדמות יצאנו לדרכנו ל-Auckland, העיר הגדולה בניו-זילנד ושער הכניסה העיקרי אליה, שם ישנו.
עוד לפני שהגענו למלון עברנו דרך Mount Eden (Maungawhau) - הר געש כבוי בלב העיר אוקלנד. עולים לראשו, ושם יש תצפית היקפית יפה על העיר. רצוי להגיע בשעה מוקדמת יותר מאיתנו אם רוצים להנות מהנוף (כשאנחנו הגענו היה כבר חשוך)
היום השישה עשר:
היום התחיל בנסיעה של קצת יותר מ-3 שעות ל-Paihia, באזור ה-Bay of Islands.
שייט שהוזמן מראש מהארץ יוצא מ-Paihia, עובר דרך שניים מהאיים במפרץ, ומגיע לסלע שנקרא Hole in the Rock, שכשמו כן הוא - סלע עם חור, לא יותר מזה. משם חוזרים חזרה ל-Paihia. שייט שאורך בסביבות 4 וחצי שעות.
העצירה הראשונה באחד האיים. ירידה לחוף, ונתנו לנו בערך חצי שעה להסתובב באי. כמה פסלים סביבתיים חלודים שמתארים את מלחמות המתיישבים החדשים במאורים. לא ניתן לעשות הרבה בחצי שעה...
המשך השייט לעבר ה-Hole in the Rock, כמה סיבובים מסביבו, דולפין שבא לבקר ולקינוח: שייט דרך החור בסלע. ליד הסלע יש אי שומם עם מגדלור. בדרך חזרה ל-Paihia עוצרים בחוף אחד האיים שבדרך להפסקה של שנירקול או בטלה על החוף המבודד. לא משהו לכתוב עליו הביתה
לסיכום: שייט נחמד במפרץ יפה עם 2 עצירות די מיותרות (לדעתי) שמאריכות את השייט בשעה וחצי. המחיר לאדם הוא בסביבות 160 דולר ניו-זילנדי. אפשר, ואפשר גם לא. חובבי טבע ימי אולי יעדיפו שייט לצפייה בלוויתנים שיוצא מ-Kaikura שבאי הדרומי. אין ביטוח שתראו גם שם משהו. צריך גם מזל.
https://islandgetaway.co.nz/hole-in-the-rock-cruise/
יש כמה חברות שמפעילות שייט דומה באזור. אנחנו שטנו עם Island Getaway.
נסיעה של שעה צפונה באזור ה-Northland הביאה אותנו ל-Cable Bay, עיירה קטנה, שם ישנו.
היום השבעה עשר:
היום אנחנו נוסעים ל-Cape Reinga בשפיץ הצפוני ביותר באי הצפוני.
אבל קודם לכן עצרנו בחוף של Cable Bay, היכן שישנו. חוף מקסים עם המון ציפורים. בשעת בוקר הוא היה ריק מאדם.
משם - נסיעה של שעה וחצי ומגיעים ל-Cape Reinga.
קייפ ראינגה הוא מקום מאוד מיוחד. חוץ מזה שהוא הקצה הצפוני ביותר בניו-זילנד, הוא גם מיוחד בנוף שלו: מצד אחד גבעות מוריקות ומצד שני דיונות חול צהובות ענקיות.
בקייפ ראינגה מחנים את הרכב והולכים הליכה קצרה למגדלור. המגדלור עומד על צוק מעל החיבור של האוקיינוס ההודי עם ים טסמן, שמשתרע בין ניו-זילנד לאוסטרליה. הסתכלנו על המים משם וראינו זרימה דו כיוונית שמתמזגת אחת בשניה. מעניין.
ליד קייפ ראינגה יש אזור גדול של דיונות שנקרא Te Paki Giant Sand Dunes. יש שם מישהו שמשכיר גלשני-חול, ולמי שיש כוח לעלות על הדיונה הגבוהה מאוד שליד, מחכה גלישה מהנה (נראה לי...) בדרך כלל על הבטן, במורד הדיונה, עם טעם של חול בפה.
כשסיימנו את הביקור שם ראינו עשרות טנדרים של דייגים שסיימו את יום הדיג שלהם בסביבה. איך יודעים שהם דייגים? לפי החכות על גגות הרכב.
את היום סיימנו בנסיעה של 3 וחצי שעות דרומה, על כביש 1, לעיר Whangarei (פאנגריי), שם ישנו.
היום השמונה עשר:
בבוקר נסענו דרומה, ל-Devonport (פרבר ותיק ויפה של אוקלנד). עלינו על אחת משתי הגבעות שמהן אפשר לראות יפה את הסקייליין של אוקלנד דאונטאון (בגוגל מאפס: North Head Lower Car Park). יש שם חניה מסודרת.
לאחר מכן טיילנו על קו החוף של דוונפורט, עד לתחנת המעבורת לאוקלנד. העיר אוקלנד נשקפת משמאל לאורך כל הדרך. מצד ימין - בתים ויקטוריאניים יפים ושמורים. בקשר למעבורת: אם שוהים באוקלנד ללא רכב, ניתן בקלות להגיע לדוונפורט וחזרה במעבורת הזו. הפלגה קצרה מאוד.
אחה"צ נסענו ל-Auckland, לביקור אצל אדי (קרוב משפחה של ריקי) והבנות החמודות שלו דלפי וליאוני, שהכין לנו ארוחת ערב ישראלית מושקעת. !Thank you so much Eddie.
קצת לפני כן הלכנו עם אדי והבנות לעשות תמונה למזכרת ליד החוף.
היום התשעה עשר:
זהו. זה היום האחרון שלנו בטיול הזה. אחה"צ צריך להחזיר את האוטו ולהגיע לטיסה חזרה, אבל עד אז היה לנו חצי יום להסתובב קצת ליד ה-Waterfront של אוקלנד ביחד עם אדי, ולקנות מזכרות.
זה היה טיול אינטנסיבי, שעברנו בו 5500 ק"מ לאורך כל ניו-זילנד.
אם החזקתם מעמד עד כאן כנראה שאתם מתכננים טיול לניו-זילנד.
בקרוב אצלכם! :-)
