לכבוד גיל 60 של החצי החלטנו להגשים חלום ולטוס ליפן. בשל מגוון אילוצים הוחלט על טיול של שבועיים בין ה- 4.6.25 ל- 19.6.25.
לאור המלחמה עם אירן והפסקת הטיסות לארץ הטיול התארך עד 25.6.25 וכלל ארצות נוספות.
טיסות ישירות הוזמנו עם אל- על כחצי שנה מראש. מין הסתם רק הטיסה הלוך יצאה אל הפועל והחזרה לארץ היתה מורכבת ביותר וכללה ארבע טיסות, ארבע ארצות, ארבעה ימים וסכום כספי לא מבוטל.
מסלול הטיול היה:
- יום חמישי 5.6.25- יום שני 9.6.25- טוקיו - מלון SHIBUYA STREM HOTEL
- יום שני 9.6.25 -יום רביעי 11.6.25 - האקונה - מלון Hakone Yutowa
- יום רביעי 11.6.25 - יום ראשון 15.6.25 - קיוטו - מלון Cross Hotel Kyoto
- יום ראשון 15.6.25 - יום שלישי 17.6.25 -הירושימה - מלון The KNOT Hiroshima
- יום שלישי 17.6.25 - יום חמישי 19.6.25 - טוקיו - מלון Hotel Sunroute Plaza Shinjuku
השהות במלון Hotel Sunroute Plaza Shinjuku הוארכה בשלושה לילות. כמו כן לנו יומיים בבנגקוק וים באתונה.
השתמשנו בתחבורה ציבורית בלבד, נסענו בשינקנסן ארבע נסיעות וכן ב- Romancecar, וכמובן תחבורה ציבורית בערים.
נעזרנו רבות בגוגל מפות ובגוגל תרגום, בה סרקנו כיתובים ביפנית וקיבלנו את התרגום לעברית.
כשהתחלתי לתכנן את הטיול הופצצתי במידע והרגשתי מוצפת בתוכן. בחנתי מספר אפשרויות לרכישת סיוע בתכנון הטיול. בסופו של דבר רכשנו את "זמן יפן" מעין אפליקציה שמותקנת על הטלפון ובה מגוון של מסלולים לטיול באי המרכזי הונשו. במסגרת פרוט המסלול מידע על המקום וכן חיבור לגוגל מפס. נעזרנו במסלולים שהוצעו רבות. חלק ניכר בחרנו להרכיב ולשנות בהתאם לצרכים שלנו אבל תמיד היה לנו את העוגן. בנוסף לאפליקציה שילמנו על שעת ייעוץ עם המפתח. השעה הזו סייעה לנו בהבנה שהמסלול שבנינו ריאלי ועונה על הצרכים שלנו.
אז בואו נצא לדרך...
יום רביעי 4.6.25
טיסת אל-על ישירה לטוקיו יוצאת ב- 19:15.
במהלך המחצית הראשונה של היום עדייו עבדנו. במקביל סדר וארגון בבית והשלמות אחרונות לקראת הטיסה. אריזות אחרונות, כריכים וקצת חטיפים, ורכישות אחרונות של יינים לאיסוף בשדה, חבילת תקשורת - אני רכשתי הפעם חבילה דרך סלקום ובן הזוג השתמש ב- ESIM- והוספת כרטיס SUICA לארנק הדיגיטלי בטלפון.
בד"כ אני עושה את הרכישות האלו מספר ימים לפני הנסיעה, אבל הפעם ליוותה אותי תחושה מבשרת רעות ולכן דחיתי את הסידורים האחרונים. בדיעבד כנראה היתה הצדקה לתחושת המועקה שליוותה אותי טרם הנסיעה. מי אמר מלחמה עם אירן וסגירת השמיים האוויריים?
ב- 16:00 עוד הייתי בספריה להחלפת ספרים.
הזמנו מונית ל- 16:30, תמיד אני כותבת שזה אחד מהיתרונות של מגורים בקרבת נתב"ג.
המונית איחרה מספר דקות ומודה שהתחלתי קצת להילחץ. בסופו של דבר היא הגיעה והעמסנו את שתי המזוודות הבינוניות, הטרולי ואת עצמינו כמובן.
טסנו עם שתי מזוודות בינוניות ושני טרולי, כאשר אחד מהם היה באחת המזוודות ע"מ שנוכל לשלוח אותן במעבר בין הערים ונתנייד עם מעט ציוד. הכל כמובן יחסי...
הגענו לשדה לקראת 17:00 והופנינו לעמדת הכרטוס העצמי והוצאת התגיות למזוודות.
קיבלנו את כרטיסי הטיסה והבנו שאיננו יושבים יחדיו.
מתברר שלא בחרנו מושבים לטיסה ולא נותרו מקומות צמודים. לא ממש ברור לנו איך הדבר קרה, שכן אנו נכנסנו לאתר של אל- על ולא מצאנו אפשרות לבחירת מושבים ללא תשלום בהלוך ובחזור, כאשר לטיסת החזור אף שידרגנו את המקומות.
עברנו את הבידוק ובדלפק ביקשנו לשבת יחדיו. נאמר לנו כי הטיסה מלאה וכי הבקשה מועברת הלאה ויעשו מאמץ לשנות את המקומות.
המשכנו בתהליך הבידוק. הגענו לדיוטי-פרי ואני עמדתי בתור של בנק הפועלים למשיכת הכסף שקנינו מבעוד מועד.
לאחר מיכן קנינו שתיה וכריכים וזהו זמן העלייה למטוס הגיע. לא הסתובבנו בין חנויות הדיוטי-פרי וכבר מספר נסיעות שאני כמעט ולא מסתובבת בהן.
גם בדלפק אל-על בשלב העלייה למטוס אמרו לנו שלא הצליחו לסדר את ההושבה והציעו שנבקש החלפה בין הנוסעים.
עלינו למטוס והתברר שאני ישבתי ליד זוג ובעלי ליד שני נוסעים בודדים. למרות זאת אף לא אחד מהם הסכים להחליף איתו את המקום. איך אפשר להבין אנשים.
הטיסה יצאה בזמן, האוכל שהוגש היה סביר, אם כי העדפתי את הכריך שקנינו על-פני חלק ניכר מהמנות. ניסיונותיי לישון נחלו הצלחה חלקית בלבד, כאשר נמנמתי מעט, ראיתי סרט במערכת הבידור העשירה וקראתי.
לאחר סביב 12 שעות טיסה ופער של שש שעות נחתנו ביום חמישי בצהריים בשדה התעופה נריטה שליד טוקיו.
יום חמישי 5.6.25
השלב הראשון בשדה התעופה הוא ביקורת הדרכונים. התור עמוס מאד, כאשר נדרשים להציג ברקוד שמולא טרם הכניסה ליפן או טופס שממולא ידנית עם הכניסה. אני מילאנו את הטופס באתר האינטרנט טרם הטיסה. למרות העומס התור התקדם במהירות יחסית, כאשר חלק מהנכנסים ליפן נדרשים לבדיקת עומק בעמדה ניידת, במסגרתה נלקחות מהם תביעות אצבע והם מצולמים. ל"מזלנו" אנו נדגמנו ונדרשנו לבדיקת העומק שעיכבה אותנו מעט. לאחר מיכן עמדת בידוק דרכונים כפי שאנו מכירים. איסוף מזוודות ועוד מילוי טפסים עם הצהרה כי לא הכנסנו ליפן טובין, כסף וכדומה.
עברנו את איזור המכס וחיפשנו את רכבת נריטה אקספרס לתחנת שיבויה איתה תכננו להגיע לעיר.
מצאנו את המקום בקלות בהתאם לשילוט, ורכשנו כרטיסים במכונות האוטומטיות בעזרת אחד מעובדי המקום. השעה היתה מעט לפני 14:00 והרכבת תוכננה ל- 14:20. ירדנו לפלטפורמה הרלוונטית להמתנה. זו הפעם הראשונה שראיתי את הסדר, כאשר עומדים בהתאם לסדר ההגעה על סימון על המדרכה מול דלתות הכניסה לקרון אליו נרכשו הכרטיסים. הרכבת הגיעה כעשר דקות לפני הזמן, עלו אליה מנקים אשר ניקו את הקרונות , וכאשר סיימו את הניקיון שינו את כיוון הכיסאות כך שיהיו עם הפנים לכיוון הנסיעה. לאחר הניקיון הם פתחו את הדלתות והתאפשרה עלייה לקרונות. במעבר בין הקרונות מדפים בהם ניתן לשים מזוודות ואף לנעול אותן
התיישבנו במקומות השמורים לנו, והרכבת יצאה בזמן כמובן. הנסיעה ארכה מעל לשעה בתחילה באזורים חקלאיים עם שדות אורז רבים ולאחר מיכן בעיר- חצינו את נהר סומידה וראינו את מגדל Tokyo Skytree.
ירדנו בתחנת שיבויה וחיפשנו את הדרך למלון STREAM HOTRL
מצאנו את הדרך למלון במהירות יחסית ועלינו לקומה הרביעית בה הלובי של המלון. ביצענו תהליך צ'ק -אין, שילמנו מס עירוני וקיבלנו שני מטבעות למכונות משחק להגרלת הפתעות. רק בשלב מאוחר יותר הבנו עד כמה ההגרלות האלו נפוצות ביפן.
עלינו לחדר בקומה 11 ממנו ראינו את מתחם שיבויה כמו גם את Tokyo Tower, שמואר באורות צבעוניים בלילה.
מאחר ושמענו על החדרים הקטנים ביפן הזמנו חדר גדול יותר מהבסיסי וקיבלנו חדר נעים ומפנק ביותר. ארגנו את המזוודות, פרקנו חלק מהדברים ומיהרנו לצאת החוצה לקראת 17:00
היעד הראשון היה מעבר החציה המפורסם של שיבויה. מודה שממש התרגשתי לקראת ההסתובבות הראשונה בעיר.
תחנת שיבויה בבניה, כנראה מתמדת ואנו ניסינו להתחיל ולכוון את עצמינו לכיוון מעבר החציה המפורסם Scramble Crossing
בעזרת גוגל מפות. בכלל גוגל מפות שימש אותנו לאורך כל הטיול.
בתחילה קצת הסתבכנו, מה גם שהאזור בנוי במפלסים שקשה להבין תחילה.
לאחר מספר דקות של הסתובבות מצאנו את עצמנו במקום מול בית הקפה סטארבאקס הידוע. חצינו את מעבר החציה יחד עם ההמון ונכנסנו לסטארבאקס. עלינו לקומה הראשונה וצפינו בתנועה במעבר החציה. שנראה כמו אקורדיון או מניפה כולם יורדים יחדיו לכביש מכל הצדדים, עוברים זה את זה עולים למדרכה בצד השני ומעבר החציה מתרוקן.
לאחר מיכן פנינו לרחוב Center Gai, שהוא רחוב הקניות הראשי של שיבויה. היינו רעבים ונכנסו למסעדה שהגישה מגוון מאכלים בהם שיפודי עוף, גיוזות עם עוף, אדממה ועוד. אכלנו מגוון פריטים ונהנו מאד. אני חושבת שאז הבנו עד כמה האוכל ביפן זול, על כל המנות שאכלנו שילמנו עד כמה שאני זוכרת כ- 80 ש"ח.
המשכנו להסתובב ברחוב וברחובות מקבילים, נכנסנו לחניות ותרנו את המקום. יצאנו שוב לרחוב הראשי וראינו את בניין 109, שהינו כל- בו טרנדי, נכנסנו והסתובבנו בין חלק מהחנויות האופנתיות.
ניסינו להגיע לפסל של הכלב הנאמן האצ'יקו וצעדנו בעקבות הגוגל מפס. הסתבכנו, חצינו כבישים חסומים ואזורים בבנייה והגענו למקום שבו אמור להיות הפסל, הסתובבנו אבל לא ראינו אותו. בסופו של דבר ויתרנו ואמרנו שננסה למצוא אותו שוב ביום אחר.
חזרנו למלון למנוחה קצרה.
בשעות הערב ירדנו לחפש מקום לארוחת ערב. מתחת למלון היו מגוון מסעדות, אבל אנו איננו אוכלים חזיר או מאכלי ים והתקשינו למצוא מסעדה מתאימה, מה גם שלא היינו ממש רעבים לאחר ארוחת הצהריים המאוחרת.
בסופו של דבר נכנסו ל seven eleven הסמוך למלון. קנינו כריכים, מאפים, חטיפים ושתיה. חלק אהבנו וחלק נזרקו לפח. קראתי על כריך סלט הביצים של חנויות הנוחות ביפן ולאחר הניסיון הראשון קניתי אותו בכל ביקור בחנות. בנוסף, מצאנו חטיף דמוי בייגלה בטעם מתקתק שקנינו בכל הזדמנות.
בעלי ניסה לשלם בכרטיס הסויקה שהוריד לטלפון הנייד שלו, אולם הכרטיס לא עלה. לאחר שני ניסיונות טעינה, בהם הכסף נטען, והכרטיס לא עלה ויתרנו עליו. לאחר מספר ימים הכסף הוחזר לחשבונו.
עלינו לחדר לאכול, וזהו הלכנו לישון לאחר כ"כ הרבה שעות ללא שינה.
יום שישי 6.6.25
יום טיול מלא ראשון, וכמה מדהים הוא היה.
אכלנו ארוחת בוקר ראשונה במלון המצויין, שהיתה עם מרכיבים מערביים רבים. זו היתה ארוחת הבוקר הטובה ביותר מכל המלונות בהם התארחנו.
ירדנו לתחנת שיבויה הענקית וחיפשנו את קו גינזה הכתום לכיוון אסאקוסה Asakusa. הלכנו בעקבות השילוט ובעקבות גוגל מפס ולא מצאנו את התחנה. בסופו של דבר לאחר הליכה אחורה וקדימה וחציית מתחם חנויות הגענו למקום. בן הזוג קנה כרטיס סויקה פיזי וטען אותו ואנו עלינו על הרכבת לכיוון אסאקוסה. זו הפעם הראשונה שהיינו ברכבת התחתית המורכבת של טוקיו וראינו תחנה בשם דומה לאסאקוסה, אולם הנסיעה היתה אמורה להיות מעל לחצי שעה ואנו נסענו דקות בודדות. בכל זאת ירדנו מהרכבת. התאפסנו על עצמנו והבנו שאנו צריכים להמשיך עם הרכבת עד לתחנה האחרונה ועלינו על הרכבת הבאה. הגענו לתחנה האחרונה וירדנו, כאשר הכיוון הוא מקדש מקדש סנסוג'י- Sensoji Temple, העתיק ביותר בטוקיו. התחלנו לצעוד עם ההמון ברחובות עם חנויות המזכרות בכיוון המקדש. נכנסנו למתחם המרשים והתחלנו להסתובב בו. WOW כל מקום אליו פונים רואים משהו חדש ושונה, שער הכניסה המרשים Kaminarimon- שער קמינארי, בריכות דגים, פסלים וכמובן המקדש המרכזי. במקום ניתן לשלוף פתקי מזל ובן הזוג שלף מזל רע אז תלינו אותו ע"מ שיעוף כמו שמקובל במקום עד ששלפנו מזל טוב. במקום גם מקדש שינטו, ובכלל הוא מדהים. נשים רבות מסתובבות עם קימונו והמקום עמוס בכיתות בית ספר שבאו להסתובב במקום.
התקשינו להיפרד מהמקום, אבל לאחר זמן עזבנו וחזרנו להסתובב בסמטאות היפות של מתחם Nakamise. באחת מחנויות המזכרות קנינו מעין סיכת שיער שמשתמשים בה לעיצוב שיער בעת לבישת קימונו. הסיכות צבעוניות, בעבודת יד וכל אחת שונה מהאחרת.
רצינו ארוחת צהריים ולא להאמין אבל בחרנו במקדונלדס ע"מ שלא להסתבך עם מאכלים שלא מתאימים לנו. המחיר הזול שעמד על 1000 ין לשתי מנות מק צ'יקן - כ- 25 ₪, גרם לנו לבחור באפשרות הזו לא אחת. לא יפני בעליל אבל התאים לנו.
לאחר ישיבה במזגן, היה חם ולח, חזרנו לתחתית ועלינו על הרכבת בכיוון ההפוך וירדנו ליד פארק אואנוUenoושוק אמיוקו Ameyoko.
חצינו את הכביש לכיוון פארק אואנו והתחלנו להסתובב בו. היה מאד חם ומעת לעת עצרנו לנוח. בפארק התקיים יריד פיליפיני עם דוכני מזון בעיקר של בשרים לא מזוהים על האש והופעות של להקות בנות. היה מרתק לראות עשרות גברים יפנים מבוגרים שרים ומקפצים מול הבנות השרות והרוקדות.
הלכנו לכיוון האגם שמכוסה כולנו בצמחיה ובקרבתו מקדש Ueno Toshogu Shrine.
בסמיכות לפארק מספר מוזיאונים וגן חיות ובו פנדות. אנו לא נכנסנו לאף לא אחד מהם.
בפארק התנסינו לראשונה בקניית מים ממכונות השתייה שפזורות בכל מקום.
לאחר הסיור בפארק פנינו לשוק אמיוקו. בשוק מסעדות, חנויות בגדים ונעליים ועוד ועד. נכנסנו לחנות למוצרי מזון ובחנו את המוצרים. קנינו גלידה ופירות וראינו את הרכבת שנוסעת מעל לשוק.
לאחר סיבוב בין ברחובות והחנויות צעדנו לכיוון AKIHABARA רובע החשמל והאנימה של טוקיו. הליכה של כרבע שעה בין רחובות משמימים והגענו למקום. החום הרב התחלף ברוחות חזקות שהפריעו מאד לבן הזוג. תחילה נכנסנו לחנות ענקית למוצרי חשמל והסתובבנו מעט בין הקומות. לאחר מיכן נכנסנו לחנות ספרי אנימה, אשר כללו תוכן מיני בעיקרו. ראינו את חנויות הענק בהם מגרילים חפצים קטנים או מנסים לתפוס בובות. גם בארץ יש מתקנים בהם מנסים לתפוס בובות או ממתקים, אולם מדובר במתקן בודד פה ושם, וכאן מדובר בחנויות של מספר קומות ועשרות רבות של מתקנים.
ברובע הרבה בנות צעירות שמנסות לעניין גברים, כמעט תמיד יפנים למייד קפה - בתי קפה עם מלצריות כמשרתות. הבנות לבושות בבגדים ילדותיים, ומנסות לגרום לגברים בודדים לקחת מהן הפניות לבתי הקפה באזור.
עוד נכנסנו לחנויות פופ-אפ לאנימה וכמובן למתחמי משחקים ענקיים, בהם יושבים אנשים רבים ומשחקים משחקי מחשב.
הבטנו לעצמנו לשוב לאזור שוב בשעות הערב וכך עשינו.
חזרנו בתחתית לכיוון המלון.
נחנו מעט וחיפשנו מקום לארוחת ערב. רצינו בארוחה מפנקת אבל לא יפנית. מצאנו באזור מסעדה איטלקית עם המלצות וצעדנו לכיוונה. אכלנו פסטה, פיצה ושתינו בירה וסנגרייה - היה כיף.
יום שבת 7.6.25
הבוקר של יום זה הוקדש ל TEAMLAB PLANETS. קניתי כרטיסים כחודשיים לפני באתר KLOOK לשעה 11:00.
בחרנו מסלול נסיעה, אולם לא מצאנו את הכניסה לקווי ה - JR בתחנה, למחרת כבר הסתדרנו. עלינו וירדנו בין הקומות ובסופו של דבר בחרנו לשנות מסלול. נסענו עם הקו של גינזה והחלפנו ליוריקאמומה - Yurikamome קו רכבת ללא נהג שנוסע לאי המלאכותי אודייבה. נסענו על גשר הקשת בענן ראינו את רובוט הגנדאם וירדנו בסמיכות למקום.
הגענו לתצוגת ה- teamlab- מספר דקות לפני זמן הכניסה שלנו.
נעמדנו בתור מתחת לשמש הקופחת. כל מספר דקות מכניסים קבוצה של אנשים ולאחר זמן מה נכנסנו.
המתחם הראשון שראינו היה מתחם ה"מים" בו נדרש להוריד נעליים. הורדנו אותן ונעלנו אותן עם התיק באחד הלוקרים. התחלנו ללכת במעלה שביל עם זרם מים דק ולאחר מכן עברנו למתחם של מזרני ענק עמוקים. משם עברנו למתחם אורות מתחלפים שמועצמים בעקבות מראות. לאחר מכן למתחם מים בו משתקפים אורות. בניגוד למרבית הימים לבשתי מכנס ג'ינס אותו לא הצלחתי לקפל ולכן נרטבתי, למרות זאת מתחם המים מדהים ובו השתקפות אורות של דגים. המתחם הבא הוא מתחם כדורי ענק שמשנים צבעים, זה אחד המתחמים המצולמים ביותר במקום. עוד מתחם אורות ויצאנו החוצה. לא הבנו כיצד כל התהליך מסתיים תוך כחצי שעה עד ארבעים דקות ואז ראינו שיש מתחמים נוספים.
נעלנו נעליים ועברנו למתחם מדהים נוסף אינטראקטיבי יותר מהקודם.
בחלק הראשון נכנסנו למעין יער צבעוני בו בעזרת אפליקציה שהורדנו מבעוד מועד תפסנו חיות. לאחר מיכן עברנו למתחם האטלטי בו בן הזוג עשה מספר הפעלות ואני בעיקר צילמתי אותו ואת הסביבה.
במתחם האחרון פנינו ל"גן", חלקו גן חיצוני וחקו גן פנימי בתנועה.
המקום מדהים, מרתק, צבעוני (כמו שאני אוהבת).
היינו בו קרוב לשעתיים ומאד נהנינו.
אני לא יכולה לקרוא למקום מוזיאון וצריך לחוות אותו כדי להבין, הרבה אורות, תנועה והפעלה של החושים.
רצינו להגיע ל Ginza ובדיקה מהירה בגוגל מפס הראתה לנו שהדרך המהירה ביותר היא באמצעות אוטובוס, שהיה מאד עמוס. רצינו להגיע גם לשוק הדייגים ורק כשראינו את שמות התחנות על לוח המידע של האוטובוס הבנו שיתכן והוא עובר בסביבת השוק. בשל העומס וקוצר הזמן לא הספקנו לוודא זאת ולכן ירדנו במרכז גינזה. זה מה שקורה כאשר השמות לא קריאים לנו מספיק ולא מתגלגלים על הלשון.
מיד עם הירידה מהאוטובוס ראינו את השעון של סייקו ואת כל-בו Mitsukoshi. אני פנטזתי על קניית אוכל בקומות המזון המפורסמות של הכל-בו, אבל היה כ"כ עמוס ובן הזוג היה רעב מכדי לשוטט ולחפש מוצרים בדוכנים שונים אז ויתרנו. בצד השני של הכביש יש חנות רכבי יוקרה של ניסאן עד כמה שזכור לי. בן הזוג שכבר היה ביפן וראה את החנות התלהב. הוא עוד יותר התלהב שזכר שהרחוב הראשי באזור הופך למדרחוב, אולם הוא זכר שמשיות שנפרסו לאורכו מה שלא ראינו הפעם.
בכל מקרה התחלנו לצעוד במדרחוב של גינזה כשהמטרה למצוא מקום לאכול. לאחר מספר דקות החלטנו שנכוון לאזור שוק הדגים הישן שפספסנו באוטובוס - Tsukiji Fish Market. ולאחר סיור בו נחזור שוב לאזור גינזה.
בדרך ישבנו בבית קפה, שלאחר מיכן הבנו שזו רשת. שתינו ואכלנו בקטנה.
הגענו לשוק הדגים שהיה כבר בשלבי סגירה. חלק מהחנויות היו סגורות וחלק אחר סגרו בדיוק בשעה 15:00.
למרות זאת הספקנו לראות תוצרת של דגים ופירות ים. ראינו גם מעט חנויות של סכינים. יחסית ליפן המקום היה מלוכלך משהו. לא בטוחה שהוא שווה את המאמץ להגיע, בוודאי לא בשעות שאנו עשינו זאת.
לאחר סיבוב במקום התחלנו לחזור לאזור גינזה. בדרך עברנו ליד תיאטרון הקבוקי, שבשלב התכנון שקלתי לבקר בו, מה שלא יצא. עשינו הפסקת גלידה ונחנו. עברנו באזורי משרדים אורבניים והגענו חזרה למרכז גינזה.
בן הזוג נכנס הפעם לחנות הרכבים של ניסאן, בחן את הרכבים המיוחדים בתצוגה ושלח תמונות לחבריו לעבודה איתם ביקר במקום בעבר.
משם עברנו ליוניקלו. סרקנו את כל קומות החנות וקנינו מספר פריטים. אין מה לדאוג קניות נוספות של יוניקלו בוצעו עוד שלוש פעמים.
יש לציין את התהליך הפשוט של החזרי המס. בהצגת דרכון מקורי הקופאית סורקת אותו ומיד יש הורדה של 10% מהמחיר בקנייה של מעל 5000 יין.
בשלב הזה כבר היינו גמורים וחזרנו למנוחה במלון.
במלון עשינו בפעם הראשונה כביסה בעלות של 600 יין לכביסה וייבוש.
אנחנו פריקים של כביסה ועשינו זאת עוד מספר לא מבוטל של פעמים.
בערב החלטנו לנסוע לשינג'וקו Shinjuku. בחרנו בקו הרכבת התחתית שמוביל לתחנת Shinjuku-sanchome, שאינה, כמובן, התחנה המרכזית של שינג'וקו. ירדנו לרציף ובן- הזוג מיהר לרכבת שהיתה בתחנה. דלת הקרון נסגרה לפני שהספקתי לעלות. תקשרנו ביננו וסיכמנו כי אעלה על הרכבת הבאה, הוא ירד וימתין בתחנה הבאה וכך חברנו זה לזו בחזרה.
אזור שינג'וקו תוסס ביותר, מואר מאד, עמוס, החנויות פתוחות עד שעות מאוחרות. הסתובבנו ברחובות הראשים וברחובות שיוצאים מהם. וחיפשנו מקום לארוחת ערב. בסופו של דבר ישבנו במסעדה עמוסה בה יושבים בשולחנות ארוכים. אני אכלתי סשימי טונה בן הזוג אכל כנפי עוף שהיו טעימות אך מאד חריפות כמו כן חלקנו מגוון תוספות.
לאחר הארוחה המשכנו להסתובב ברחובות המוארים והעמוסים. נכנסנו לאחת מחנויות הנוחות להשלים נשנושים ושם מצאנו לחמניות עם שוקולד צ'יפס, פריט נוסף שהתווסף לרשימת הקניות הקבועה שלנו.
משם חזרנו ברכבת התחתית לשיבויה.
יום ראשון 8.6.25
יום אחרון בטוקיו לשלב זה. אנו מתוכננים לחזור אליה בסיום הטיול.
התכנון להיום הוא שכונות הראג'וקו Harajuku.
אבל קודם יש לנו עוד חוב, למצוא את הפסל של האצ'יקוHachiko , הכלב הנאמן. הלכנו בעקבות השילוט בתחנה ומצאנו את עצמינו במקום בו היינו לפני יומיים. אבל הפעם הסתכלנו מעט מסביב וראינו את הפסל ותור קצר של אנשים שעמדו להצטלם איתו. אז גם אנחנו עמדנו בתור מספר דקות והצטלמנו.
ראינו במקום כניסה לקווי JR ובררנו בתחנת מידע האם זה המקום, כך מצאנו את הכניסה לקווים אלו ונסענו לכיוון הראג'וקו.
כבר ביציאה מהתחנה ראינו את הכניסה הצבעונית לרחוב Takeshita, אבל בשלב ראשון רצינו להגיע למקדש מייג'יי Meiji Jingu
הלכנו בעקבות ההמון ועברנו באחד משערי השינטו הענקיים. המשך ההליכה בשדרה רחבה ומוצלת. דבר חשוב ביותר בימים חמים. עברנו ליד הכניסה לגן בתשלום שליד המקדש ואמרנו שאולי ניכנס אליו לאחר הביקור במקדש דבר שלא קרה. עברנו את קיר החביות וקיר חביות הסאקה ונכנסנו למקדש. הוא פחות הרשים אותנו ממקדש סנסוג'י. הייחוד שלו מבחינתנו היה צפייה בכלה יפנית עם הלבוש המסורתי הכבד ומלוויה. בחטף ראינו גם משפחה עם תינוק קטן שבאה לטקס לציון לידתו.
לאחר סיבוב במקדש יצאנו והתחלנו לצעוד לכיוון היציאה במטרה להגיע לפארק יויוגי Yoyogi . כשהגענו לקצה השביל הבנו שאנו לא בקרבת הפארק. פנינו לאנשי צוות שעמדו במקום לקבלת הכוונה, אבל הם לא ידענו אנגלית ולא הבינו מה אנחנו רוצים. החלטנו לחזור כלעומת שבאנו ובקרבת המקדש בחרנו בשביל הנכון שהוביל אותנו לפארק.
המונים צעדו לכיווןועלו על גשר בכניסה. התברר כי באותו היום התקיים בטוקיו מצעד הגאווה והמונים התכנסו בפארק למצעד. התיישבנו על הדשא וצפינו בקהל שנשא סממני גאווה והתקבץ במספר קבוצות. לאחר מנוחה קצרה המשכנו לתוך הפארק, אולם המזרקה שבמרכזו בשיפוצים והיתה מוקפת בגדר, כך שלא יכולנו לצפות בה. כן ראינו כלבים בעגלות במקום תינוקות. אנו לא ממש התלהבנו מהפארק שהזכיר לנו פארקים בארץ.
יום ראשון ומצעד גאווה הם מתכון לעומס בלתי סביר גם במונחי טוקיו.
פלסנו לנו דרך בין ההמון לכיוון רחוב Takeshita, שהינו רחוב צר יחסית, שבו ניתן לראות מגוון חנויות אופנה, וכן צעירות שמתלבשות בהתאם לתרבות ה"קוואי" - חמוד. בכניסה לרחוב שלט בו משתקפים העוברים והשבים ורואים את עצמם. הרחוב היה צפוף ברמות קשות. ראינו נערות בלבוש "חמוד", עצרנו ליד החנות בה מכינים עוגיות עם מילוי בצבעי הקשת, אולם לא הצלחנו לראות כאלו, כן ראינו שערות סוכר ענקיות במגוון צבעים. עברנו ליד בית קפה בו ניתן ללטף חזירים ועוד אחד של חתולים. ראינו חנויות עם פרטי לבוש מוזרים ועוד.
משם פנינו ל, בה חנויות פאר של מגוון מעצבים מובילים. בשדרה עצים גדולים שהיו כ"כ חשובים בחום העז. מצאנו לנו פינה וצפינו בעוברים ובשבים.
בסופו של דבר חזרנו בתחתית לשיבויה.
בחרנו לאכול צהריים במסעדה שבה אכלו ביום הראשון לטיולינו. האוכל לא איכזב והיה מוצלח כמו בפעם הקודמת.
שוב הסתובבנו ברחובות שיבויה. העומס היה אדיר עד כדי לא נעים, נראה שכל אנשי טוקיו בחרו להסתובב ברחובות ביום ראשון זה.
חזרנו למלון למנוחה ולבריחה מהחום והלחות.
בשעות הערב המוקדמות נסענו שוב ל- AKIHABARA ע"מ לראות אותה מוארת בשעות החושך. הגענו לקראת השעה 20:00 וחנויות רבות החלו להסגר. יחד עם זאת האזור מואר מאד באורות ניאון מרצדים ותרבות הנערות היפניות שמעניינות גברים בכניסה למקומות בילוי היתה בעיצומה. לאורך כל הרחוב עמדו נערות צעירות בלבוש ילדותי עם פתקים עליהם שם המקום שהן מפרסמות ושמן וניסו לתת אותם לגברים יפניים. לאחר סיבוב במקום חזרנו לשיבויה במטרה למצוא מקום לארוחת ערב.
חזרנו למסעדה האיטלקית בה אכלנו לפני יומיים, אולם היא בדיוק נסגרה. והשעה היתה רק 21:00 בערב. חיפשנו מסעדה מערבית אחרת באזור, ומצאנו את עצמינו עולים לקומות גבוהות בבנייני מסחר, כאשר בקומות אלו מגוון מסעדות. רבות מהמסעדות היו גם הן לפני סגירה או שהאוכל שהגישו פחות התאים לנו.
בסופו של דבר חזרנו למסעדת המבורגרים בקרבת המלון שלנו. השעה היתה מעט אחרי 21:30. המלצרית אמרה לנו שהם סוגרים ב- 22:00 וכי אנו יכולים להזמין מה שנשאר בתפריט. לא הזמנו המבורגרים, והסתפקנו בשאריות, אבל אני שתיתי סמוזי מצויין. שוב עשינו השלמות ב SEVEN ELEVEN
חזרנו לחדר ורצינו לעשות כביסה נוספת לפני המעבר ושליחת המזוודות לטוקיו.
שלושת מכונות הכביסה היו תפוסות אז המתנו כשעה עד שהן התפנו.
בסביבות 01:00 אספנו את הכביסה וסוף סוף הלכנו לישון.
יום שני 9.6.25
המעבר הראשון שלנו בטיול הוא להאקונה Hakone.אזור טבע, המפורסם במעיינות החמים שלו, שנמצא כשעתיים מטוקיו ובראות טובה אף ניתן לראות ממנו את הר פוג'י - ספוילר אנחנו לא ראינו.
ארזנו שתי מזוודות ושני טרולים ושלחנו באמצעות המלון את שתי המזוודות למלון בקיוטו, כך שיפגשו אותן עוד יומיים ואנו נוכל להתנייד בקלות יחסית. ביפן קיים שירות מצויין שמאפשר שליחת מזוודות בין מלונות בעלות סבירה, כך שהמזוודה ממתינה במלון הבא ביום למחרת.
אכלנו ארוחת בוקר אחרונה במלון המצויין ועזבנו אותו.
עכשיו כשידענו איך מגיעים לקווי ה- JR בתחנת שיבויה פנינו אליהם ע"מ להגיע לתחנת שינג'וקו. בתחנת שינג'וקו פנינו למתחם מכירת הכרטיסים של חברת Odakyu, אותו מצאנו באופן מפתיע בקלות רבה. בהמשך עוד נמצא את עצמינו מסתבכים בתחנת שינג'וקו. קנינו את ה- Free Pass של אזור האקונה לשלושה ימים, שמאפשר התניידות במגוון אמצעי תחבורה באזור כמו גם כניסה לאתרים שונים ללא עלות או בהנחה.
בחרנו לנסוע ב- Romancecar, שהינה רכבת limited express עם חלונות גדולים, שמאפשרים צפייה בנוף, כשהראות טובה. אנחנו נסענו ביום מעונן שאף הפכך לגשום וכן פחות נהנינו מהנופים שהדרך מאפשרת.
רכשנו מקומות שמורים ומיהרנו לעלות על הרכבת שיצאה לדרכה דקות ספורות לאחר שהגענו. לא שמנו לב למיקום המקומות השמורים שלנו וישבנו במקום פנוי שמצאנו. אחד מהעובדים שבדק את הכרטיסים ציין זאת בפנינו ואנו עברנו למקום הנכון.
לאחר נסיעה נוחה של כשעה וארבעים דקות הגענו ל Yumoto. עיר שמהווה נקודת מוצא טובה לטיולים באזור האקונה. אנו לא סיירנו בה ועברנו מיד לרכבת הטוזאן האדומה שמטפסת במעלה ההרים לכיוון Gora התחנה האחרונה, בנסיעה של כ- 35 דקות.
כשהגענו ל- Gora הלכנו מרחק קצר למלון שהזמנו Hakone Yutowa. נאמר לנו שהחדר אינו מוכן ולכן השארנו את המזוודות בקבלה ומיהרנו לצאת לטייל.
כאמור מזג האוויר היה מעונן עם צפי לגשם, כאשר גם מחר צפוי להיות גשם ולכן החלטנו להפוך את תכנון הטיול. לטייל במוזיאון הפתוח ביום למחרת והיום לעשות את מסלול הטבע, בתקווה שנצליח לחמוק מהגשם.
חזרנו לתחנת הרכבת של Gora בשעות הצהריים והמתנו ל Hakone-Tozan cable car שהינו פוניקולר איתו נוסעים לכיוון Sounzan. שם החלפנו את כלי התחבורה לרכבל איתו טיפסנו ל- לאווקודני Owakudani
באווקדני יש פעילות געשית, קיטור ואדי גופרית. צפינו מעט בפעילות ממרפסת התצפית. בעיני מקום מרתק.
הייתי שמחה להישאר בו יותר, אולם ההבנה שאנו בשעת צהריים, תחבורת הרכבלים במקום נעצרת סביב 17:00 ואנו לא רוצים למצוא את עצמינו באוטובוסים כשלא ברור לנו כיצד נחזור למלון, כמו גם מזג האוויר האפור גרמו לנו למהר, כך שעברנו לרכבל הבא שמוביל ל- לטוגנדאי Togendai. לרכבל תחנה נוספת בה לא ירדנו. טוגנדאי נמצאת ליד אגם האשי Ashino. רבים מצטרפים לשייט בספינה דמויית ספינת פירטים של כ- 25 דקות על האגם לכיוון העיירות בצד השני Hakonemachi ו- Hakone - machi. עם הירידה מהרכבל ראינו את אחת הספינות מפליגה, ואנו המתנו לספינה הבאה. במהלך ההמתנה התחיל הגשם השוטף שהובטח. לאורך כל ההפלגה צילמתי אין סוף תמונות בראות אפסית. לא ממש ברור לי מדוע. במהלך ההפלגה ראינו מהאגם את שער השינטו של מקדש האקונה
לאור השעה והגשם בחרנו שלא לרדת מהספינה והמשכנו עם השייט חזרה לטוגנדאי.
חזרנו ברכבל לאווקודני, שם עצרנו שוב לתצפית על הפעילות הגעשית וכן צלמנו את הביצים השחורות, סמל המקום, המשכנו לסאונזן ומשם לגורה.
בשל מזג האוויר המקום התפספס לנו קצת. אבל זה חלק מטיול. לא הכל בשליטתנו.
בחנויות ליד תחנת הרכבת של גורה קניתי לי מטרייה שקופה שליוותה אותנו כל הטיול, אבל נשארה ביפן. חיפשנו סופר לקניית מספר מוצרים. הסופר הקרוב ביותר היה במרחק של כ- 7 דקות הליכה. מרחק סביר, רק שלא הבנו שיש לטפס אליו בעליה תלולה ביותר. בן הזוג התחיל לטפס ואמר לי להמתין. בסופו של דבר טיפסתי אחריו וקנינו מספר מוצרים לארוחת ערב. בין היתר קניתי סושי שהיה מהטובים ביותר שאכלתי בטיול.
במהלך הטיפוס ראינו בית קפה חמוד והחלטנו להתיישב בו בדרכנו חזרה למלון. בית הקפה הגיש שתיה טוסטים ועוגות והיה מתוק להפליא. השעה היתה כבר לקראת 18:00, ואנו חזרנו למלון.
הפנו אותנו לחדר שהתברר שהוא במתחם נפרד מהמבנה המרכזי וההגעה אליו הינה בהליכה ברחוב. בגשם שוטף חיפשנו את הכניסה ולבסוף מצאנו אותה. המזוודות חיכו לנו בחדר שהיה בקומה הרביעית של המבנה. החדרים גדולים, אבל התחושה שהמלון נתן הינה של מלון ישן ואפילו לא מאד נקי. בחדר אונסן פרטי, אולם הוא לא היה נקי ובחרנו שלא להיכנס אליו. לאחר מנוחה יצאנו לתור את המלון. עברנו למבנה המרכזי וראינו את האונסנים הציבוריים כמו גם את הפרטיים, אליהם היה תור. ראינו את מתחם המסאז'ים שלצרי לא היה מאוייש, ולמחרת כשרציתי להזמין טיפול כבר לא היה מקום. במרכז האזור אש פתוחה, אולם בשל מזג האוויר אף אחד לא ישב בחוץ. חזרנו לחדר החלפנו לבגדי ים וחזרנו לאונסנים הפרטיים שהפעם היו פנויים ונכנסנו לאחד מהם. לאחר מיכן חזרנו לחדר ואכלנו את ארוחת הערב המאולתרת מהקניות בסופר. זמן לקריאה ולשינה.
יום שלישי 10.6.25
קמנו לבוקר גשום, כאשר התחזית הצביעה על הפסקת הגשם לקראת הצהריים. בפועל כל שעה זזה שעת ההפסקה והפוגה היתה רק לקראת אחה"צ.
סעדנו ארוחת בוקר בחדר האוכל בבניין הראשי של המלון, הארוחה היתה יפנית ברובה עם מעט מרכיבים מערביים. אני לא מצאתי את עצמי והיא הסתכמה מבחינתי בלחם וריבה.
במלון קיימת אפשרות לקחת יוקאטה ללבוש אותה ולהסתובב איתה ברחבי המלון ורבים עשו זאת. לאחר ארוחת הבוקר גם אנחנו לקחנו יוקאטות לבשנו אותן בחדר ועשינו סשן של צילומים.
לאחר הארוחה חזרנו לתחנת הרכבת של גורה ונסענו ברכבת הטוזאן בכיוון השני, תחנה אחת לתחנת Chokoku No Mori. משם כמה דקות הליכה למוזיאון הפתוח של האקונה The Hakone Open Air Museum
קנינו כרטיסים עם הנחה קטנה בזכות הכרטיס החופשי ונכנסנו למקום. המוזיאון הפתוח כשמו כן הוא מקום פתוח בטבע ובו פסלים רבים, חלקם צבעונים, חלקם קינטיים. במקום גם מוזיאון יצירות של פיקאסו וכן תערוכות מתחלפות. המקום מקסים. למרות הגשם והערפילים אהבנו אותו מאד. הסתובבנו בין הפסלים כשעתיים ומחצה. לקראת סיום הטיול שלנו במקום הערפילים הלכו והתעבו ואנחנו שמחנו שהגענו בשעה מוקדמת יחסית. מקום מומלץ ביותר!
חזרנו לתחנת הרכבת ומשם לתחנת גורה ולכיוון המלון. חיפשנו מקום לארוחת צהריים. האזור אינו משופע במסעדות ובמלון היה פרסום של המסעדות באזור שעות הפעילות שלהן והאוכל שהן מגישות. מצאנו מסעדת גיוזות שעניינה אותנו אבל קודם כל רצינו לקנות סוללות שהיו חסרות לנו. נזכרנו שראינו סניף של Lawson
מול תחנת הרכבת ליד המוזיאון הפתוח, ואז הבנו עד כמה אנו למעשה קרובים לתחנה זו. המרחק אליה היה כמעט זהה למרחק לתחנת גורה. חזרנו רגלית למקום השלמנו קניות וחזרנו למסעדת הגיוזות שהיתה ממש סמוכה למלון. במסעדה הבנו שאין אפשרות לגיוזות על בסיס עוף או צמחוניות ובכל יש חזיר אז בחרנו לעזוב. חזרנו לחדר במלון, שמנו את הקניות ובחרנו מסעדה אחרת. שוב בסמיכות למוזיאון הפתוח. המסעדה מגישה אוכל אקלקטי של פיצות, נגיסי עוף, צי'פס וכדומה. אז שוב הלכנו. היינו היחידים במסעדה שהריהוט בה מעץ והרצפה מנסורת. אני לא בטוחה עד כמה המקום נקי, ואנו שהיינו רעבים הזמנו יותר מידי אוכל והשארנו הרבה ממנו.
חיפשנו מה לעשות בהמשך היום האפרורי ובחלקו גשום. החלטנו ללכת לפארק גורה Hakone Gora Park
שהינו גן נוף בסגנון צרפתי עם מזרקות, חממות, ורדים ופרחים נוספים. במקום יש סדנאות יצירה מעת לעת. המקום לא היה בתכנון שלנו אבל התגלה כמקום שובה לב לביקור קצר. אבל תחילה היה עלינו לחזור לכיוון תחנת הרכבת של גורה, לטפס שוב את הטיפוס התלול שעשינו יום קודם לכן ואז לחפש את הכניסה למקום. לאחר סיבוב קצר מצאנו את הכניסה ונכנסו ללא תשלום עם הכרטיס החינמי שלנו. הסתובבנו במקום המקסים, עצרנו במזרקה המרכזית, פנינו לגן הוורדים ורגע קסום היה קשת בענן בין ההרים על רקע הוורדים. נכנסו לחנויות במקום ואני קניתי עגילים במחיר מצחיק. לאחר סיבוב קצר חזרנו למלון.
לבשנו בגדי ים והלכנו לרחצה באונסן הפרטי שהיה הפעם פנוי. אני רציתי להזמין מסאז' אולם האפשרות היחידה שנותרה היתה טיפול רפלקסולוגי עליו ויתרתי.
במלון מתחם בו מוגשים לאורך כל היום שתיה וחטיפים, אז כדי להגיד שבדקנו את כל מה שהמקום יכול להציע, הלכנו גם לשם.
שוב כביסה, ארוחת ערב קלה מהפריטים שקנינו מנוחה וקריאה.
בדיעבד יכול להיות שהיינו צריכים רק לילה אחד בהאקונה ולהמשיך בסוף היום ליעד הבא. יכול להיות שמזג האוויר הגשום, ששיבש לנו את התוכניות, השפיע על ניצול לא מיטבי של הזמן. אבל כאמור זה מה יש..
יום רביעי 11.6.25
קמנו לעוד בוקר גשום. ארוחת בוקר זהה לארוחה יום קודם לכן ועזבנו את המלון.
חזרנו לתחת הרכבת של גורה ע"מ לנסוע לאודוורה ומשם בשינקנסן- רכבת הקליע המהירה- לקיוטוKyoto יעדינו הבא.
פספסנו את רכבת הטוזאן לכיוון יומוטו, אז בינתיים הסתכלנו על פרסומים בתחנה לתערוכת פרחי הידראנג'ה, שפורחים ביפן במהלך יוני. ראינו אותם בפארק אואנו בטוקיו בפארק גורה ועכשיו בתחנה.
ירדנו מההרים ברכבת הטוזאן ליומוטו והחלפנו רכבת לנסיעה לאודוורה. באודוורה פנינו למשרדי השינקנסן במטרה לקנות כרטיסים לקיוטו. הרכבת הראשונה דרשה החלפה והשנייה היתה מאספת. בחרנו בסופו של דבר בשנייה והנסיעה לקיוטו, ארכה יותר מהצפוי, לא נורא. עד יציאת הרכבת קנינו דברי מאפה מצויינים שליווי אותנו בנסיעה הארוכה. בזמן ההמתנה לרכבת עברו ברציפים מספר רב של רכבות קליע חלקן עצרו וחלקן המשיכו בנסיעתן, ע"מ להעביר את הזמן צילמתי רבות מהן, כך שיש לי עכשיו אוסף תמונות של רכבות קליע בזוויות שונות.
בשעות הצהריים הגענו לתחנת קיוטו העמוסה. הגשם שליווה אותנו ביומיים האחרונים וגם לאורך הנסיעה פסק. חיפשנו את האוטובוס שיביא אותנו למלון Cross Hotel Kyoto. הסתבכנו קצת במציאת התחנה המתאימה ונעזרנו בתחנת המידע כמו גם במקומיים. בסופו של דבר הגענו למלון. קיבלנו את המזוודות שנשלחו יומיים קודם ועלינו להתארגנות קצרה בחדר. קיבלתי המלצות על המלון. המיקום שלו מצויין בסמיכות לשוק נישיקי ורחוב Pontocho ובמרחק הליכה מרובע גיון. הוא מודרני ומעוצב. יחד עם זאת למרות שבחרנו חדר גדול יותר מהחדר הבסיסי לי החדר הרגיש קטן וצפוף.
קיוטו היא עיר שבה אתרי התיירות מפוזרים ונדרשת נסיעה ממקום למקום, כאשר חלק ניכר מהתחבורה הוא באוטובוסים ויש לקחת זאת בחשבון.
באחר הצהריים הראשון שלנו בעיר בחרנו לשוטט לכיוון רובע גיון. יצאנו מהמלון והלכנו לאורך רחוב Kitakurumayacho בסמיכות ל Takase River לכיוון רובע גיון Gion. חצינו את נהר Kamo הרחב, ומאחר שהיינו רעבים נכנסנו לארוחה מהירה בסניף מק'דונלדס. המשכנו להסתובב ברובע גיון המקסים, בין חנויות המזכרות הרבות. הגענו למקדש יאסקה Yasaka Shrine, נכנסנו והסתובבנו בין המבנים השונים. מהמקדש עברנו לפארק מארויאמה Maruyama Park . מהפארק עברנו להסתובב בסמטאות באזור עברנו ליד מספר מקדשים בהם Sōrin-ji Temple ו Kodai-ji Temple בו נבקש לעומק למחרת היום. הסיור הקצר הזה הבהיר לנו עד כמה קיוטו אכן עמוסה במקדשים. חזרנו לרחובות של רובע גיון והמשכנו להסתובב בהם. גיישות לא ראינו. נשים ששכרו קימונו ראינו לא מעט. חזרנו לכיוון הנהר וצילמנו את בניין תיאטרון מינאמיזא המרשים, אחד מתאטרוני הקבוקי העתיקים ביפן.
כאשר הגענו לנהר צפינו על המסעדות בצד השני, הכניסה למסעדות אלו מרחוב Pontocho ויש להן מרפסות שמאפשרות ישיבה בסמיכות לנהר. על גדות הנהר ראינו צעירים רבים יושבים בחבורות. המשכנו להסתובב ברחובות, ולבסוף חצינו את הנהר ונכנסנו לרחוב Pontocho. הלכנו לאורכו וראינו את מגוון המסעדות שמתמחות בבשר.
אנחנו חיפשנו אוכל מערבי (כפי שכבר ציינתי וניתן להבין לא ממש הסתדרנו עם האוכל היפני) מול המלון ראינו מסעדה איטלקית ואמרנו שנאכל בה לאחר מנוחה קצרה. סביב השעה 21:00 ירדנו וראינו שהשילוט שמצביע על מיקומה של המסעדה בקומה הראשונה נלקח. בן הזוג בכ"ז עלה לראות האם המסעדה פתוחה והמלצר אפשר לנו לשבת למרות שזמן הזמנת האוכל עבר לפני מספר דקות. המלצר בעל השיער הכחול הבין שאנו דוברי עברית והתחיל לדבר איתנו במספר מילים בעברית. כנראה שיש לו קליטה מאד מהירה לשפות שכן לימדנו אותו מספר מילים נוספות. הזמנו פיצה ופסטה בינוניות, אבל זה מה יש. לאחר הארוחה פנינו לכיוון השוק בו עדיין היו מספר חנויות מזכרות פתוחות והסתובבנו מעט.
אני הזמנתי למחרת סיור בעיר במסגרת הטיולים החינמיים בהם כל משתתף משלם בהתאם לשביעות רצונו. בן הזוג שהתנגד לקימה בשעה מוגדרת ביקש שאבטל וכך עשיתי. תכננתי טיול לילה בשינג'וקו במתכונת זו, אולם מצב הרוח שהשתנה עצר אותי מסיורים מובנים בהמשך.
יום חמישי 12.6.25
אכלנו את ארוחת הבוקר במלון, ארוחה מערבית יפנית כמו במלון Stream hotel בטוקיו אם כי מבחינת רכיבים מערביים היא היתה פחות עשירה.
המקום הראשון בו רצינו לבקר היום הינו מקדש המים הטהורים Kiyomizu-dera. בעקבות הנחיות גוגל מפס צעדנו מספר דקות לאחת מתחנות האוטובוס, אשר הגיע במהרה ונסענו לכיוון המקדש. ירדנו באחת התחנות והתחלנו לטפס ברחובות מלאי חנויות המזכרות והאוכל לכיוון המקדש. בשעה זו הרחובות עדיין לא היו עמוסים, מה שהשתנה עד מאד כאשר עזבנו את המקדש. בצידי הרחובות עמדו שוטרים אשר הכווינו את זרם ההולכים. תופעה מוזרה משהו של בזבוז משאבי כ"א. במהלך העלייה לכיוון המקדש קנינו לבן הזוג כובע מצחייה מאחר ושכח את שלו במלון. הגענו לרחבת הכניסה למקדש ונפעמנו מפגודת שלושת הקומות המרשימה. במקביל צפינו על קיוטו בתצפית נהדרת. הסתובבנו במקום ואני קניתי כרטיס לכניסה למתחם המקדש. בן הזוג העדיף להישאר בחוץ לא לדאוג לאחר שהסתובבתי ברחבי המקדש וראיתי מה יש לו להציע שכנעתי אותו להיכנס. המקום מרשים ביותר וכולל מקדש ובמה שנבנו מעץ ללא מסמרים, תצפית מדהימה על קיוטו, כמו גם תצפית על מבנה המקדש, מקום בו ניתן לטעום מהמים הטהורים ולאחר הליכה קצרה הגענו לפגודה של חמש קומות Goju-no-to פגודת "בקשת הלידה הקלה". המקדש עשיר ביותר באלמנטים וברור לי שלא ראינו את כולם.
לאחר סיור ארוך במקום יצאנו מהמתחם לרחובות בסביבה בהם בתי עץ מסורתיים. באחת מהחנויות קניתי למזכרת מניפה בצבעי לבנדר. במהלך ההליכה ברחובות ראינו פסל בודהה ענק והתקרבנו אליו. פסל הבודה הינו ב Ryōzen Kannon Temple, לא נכנסנו אבל צילמנו מבחוץ. עוד ראינו את Yasaka Pagoda.
פנינו ליעד הבא שלנו Kodai-ji Temple שהינו מקדש זן ובו גן אבנים, כמו גם גם אגם ועצים. במקום גם חורשת במבוק. זה המקום היחיד בו קיבלנו דף הסבר בעברית, אם כי עילגת משהו.
לאחר סיבוב קצר יצאנו ועברנו שוב ליד הכניסה למקדש יאסקה. מצאנו מקום של מזון מהיר בו אכלנו צהריים - אני כריך על לביבת תפוחי אדמה ובן הזוג כריך עם עוף. שתיתי משקה לימונדה חלקו בצבע כחול עם כדור גלידה וניל. לי היה טעים לבן הזוג פחות.
היעד הבא הינו אחד מהיעדים האינסטגרמיים ביפן מקדשפושימי אינארי Fushimi Inari. צעדנו שוב ברובע גיון לכיוון הנהר לתחנת הרכבת התחתית ע"מ לנסוע למקדש. קצת הסתבכנו עם הרכבת. יש רכבות אקספרס יש רכבות אקספרס חלקי, רכבות מקומיות וכדומה. עלינו על רכבת והתברר לנו שאנו נוסעים בכיוון ההפוך אז ירדנו לאחר תחנה, ואחד הממתינים בתחנה הסביר לנו על איזה רכבת לעלות. בסביבות 15:30 הגענו למקום וצעדנו בין מגוון חנויות מזכרות לכיוון המקדש. נכנסנו בכניסה מרשימה, אבל חייבת לומר שלא בשביל הכניסה מגיעים למקום, כניסות דומות כבר ראינו. הייחוד של מקדש פושימי אינארי הינו אלפי שערים כתומים בשבילים במעלה ההר. התחלנו לטפס כאשר ככל שהתקדמנו העומס ירד מעט. אנו לא טיפסנו עד לסוף, אלא עצרנו בנקודה בשליש הדרך להערכתי, וירדנו למטה. המקום מקסים כפי שהובטח.
חזרנו ברכבת לאזור גיון ומשם למנוחה בחדר.
רצינו לעשות עוד כביסה - זה לא שלקחנו מעט בגדים, פשוט אנחנו לא מסוגלים ללבוש בגד פעמיים ולפעמים מחליפים יותר מפעם ביום. במלון לא היו מכונות כביסה אז מצאנו מתחם עם מכונות כביסה בסמיכות. במתחם היו גם מקלחות, חדר כושר, וספרים - שונה ומוזר. הגענו וכל המכונות היו תפוסות אז המתנו קצת. לאחר סיום הכביסה שמנו את הבגדים במייבש ויצאנו לרחוב. יום קודם לכן ראיתי מסעדת סושי על מוסע באזור, אז חזרנו אליה היום ואכלנו מספר פריטים במחיר מצחיק. אפילו בן הזוג, שאינו אוכל דגים אכל צלחות של אורז עם תירס. חזרנו למתחם מכונות הכביסה, אספנו את הפריטים וחזרנו למלון במהירות , שכן רצינו לאכול שוב במסעדה האיטלקית הבינונית משהו מול המלון והשעה הייתה כבר קרובה ל- 21:00 שעת הפסקת קבלת ההזמנות. המלצר כמובן זכר אותנו. לאחר הארוחה טיילנו בכיוון ההפוך לכיוון הנהר. ראינו צעירים יושבים על גדות הנהר כמו גם זריחה מדהימה של ירח אותה צילמתי.
חזרנו לחדר לשינה וקמנו לבוקר אחד לגמרי.
יום שישי 13.6.25
קמנו התארגנו וירדנו לארוחת בוקר. דקות טרם הירידה לארוחת הבוקר גלשתי באינטרנט ולא היה כל חדש בארץ, אמצע הלילה סביב 3:00 לפנות בוקר. בכניסה לחדר האוכל ראיתי ווטסאפ מאחת מאחיותיי "אפשר לצאת מהממ"ד בינתיים" מיד נכנסתי לאינטרנט והבנתי שישראל תקפה באירן. מכאן קצב הטיול וכל החוויה השתנו. לאכול ארוחת בוקר אני כבר לא אכלתי. יצאנו מחדר האוכל ללובי המלון וחיפשתי ישראלים ע"מ לשוחח קצת. עד אותה נקודת זמן פגשנו במלונות מעת לעת ישראלים. הפעם לא ראינו במלון ישראלים. לאחר חיפוש ראינו בפינת הלובי שני צעירים שנראו ישראלים, ראיתי שהם צופים בחדשות וניגשתי לשוחח איתם קצת. דיברתי עם הבחורה ושחררתי קצת לחץ, אז לי - תודה לך.
עלינו לחדר ע"מ לצפות בחדשות ולאחר זמן מה החלטנו שאין מקום לשבת בחדר והחלטנו לטייל.
פנינו לשוק נישיקי Nishiki Market. תחילה הסתובבנו בין חנויות המזכרות, נכנסתי למקדש Nishiki Tenmangu והסתובבתי בו מעט. לאחר מיכן הגענו לרחובות האוכל. ראינו אוכל מגוון של מאכלי ים, בשר, מלפפונים מוחמצים ומתוקים. אנו הסתובבנו עם מסך על העיניים לאור מה שקרה בארץ, בין היתר היינו בקשר עם הבן הקטן שיצא לשבת והוקפץ חזרה. שוק האוכל מדהים, אני בטוחה שאם היינו במצב אחר היינו נהנים יותר ואולי טועמים.
חזרנו למלון לצפייה בחדשות ויצאנו שוב.
הפעם לקחנו אוטובוס מקרבת המלון למקדש הזהב מקדש קינקקוג'י KINKAKUJI . נסיעה ארוכה ולאחר מיכן הליכה למקדש בחום כבד ביותר. קנינו כרטיסים ונכנסנו, הלכנו לאורך המסלול וראינו את המקדש, האגם והגן היפני. למרות העומס, החום, והמחשבות המקום הותיר עלינו רושם עז. הוא מדהים. לא לחינם
המקדש הוא אחד מהסמלים של קיוטו.
הנקודה הבאה בטיול הינה אראשיאמה ויער הבמבוק. נסענו בשני אוטובוסים והגענו למקום. כשירדנו מהאוטובוס פגשנו זוג ישראלים שחיפשו את דרכם חזרה למרכז העיר. לאחר מיכן פגשתי אותם במלון.
חצינו את גשר Togetsukyo וצפינו על הנוף המרשים והנהר משני צדדיו. עברנו בין החנויות והמסעדות לכיוון יער הבמבוקים. הסתובבנו בין שבילי היער, אם כי במבוק הוא במבוק הוא במבוק וכבר ראינו שביל במבוקים ב- Kodai-ji Temple
ויתרנו על פארק הקופים כמו גם על המקדשים באזור, ראינו כבר מספיק מקדשים ובכלל היום הזה הרי לא התנהל כפי שתכננו.
צעדנו שוב בשדרת החנויות וחיפשנו מקום בו מוגש אוכל שנסתדר איתו. מצאנו מסעדה שהגישו בה אורז נקי, אולם לדבריהם האורז נגמר. בסופו של דבר בן הזוג קנה באחד הדוכנים שיפודי עוף וצ'יפס.
בדקנו איך ניתן לחזור למרכז העיר ומצאנו שניתן לעשות זאת עם רכבת שהתחנה שלה בסמיכות למתחם בו ישבנו. חזרנו למלון לצפות שוב בחדשות.
בשעות הערב חיפשנו מקום לאכול בו ובחרנו במסעדה איטלקית אחרת שהיתה פחות מוצלחת מהמסעדה בה אכלנו ביומיים הקודמים ויותר יקרה ממנה - כן זה אפשרי. בן הזוג חזר למלון ואני חציתי את הכביד לאחת מחנויות הנוחות להשלמת קניות.
יום שבת 14.6.25
במקור תכננתי שניסע לנארה, בנוסף רציתי להגיע למקדש הכסף. אבל מזג האוויר ומצב הרוח שינו את התכוניות. קמנו לבוקר גשום מאד, כך שטיול טבע בנארה פחות התאים.
החלטנו לנסוע ברכבת לאוסקה.
נסענו מקיוטו לאוסקה באחת הרכבות והחלפנו לרכבת פנימית לאזור תעלתדוטונבורי Dotonbori. הגענו לגשר Ebisu שחוצה את התעלה וראינו את שלט הפרסומות המוכר של ה"האיש הרץ של גליקו", בנוסף ראינו סירות עם צעירים חוגגים שטות בתעלה. בשלב הזה לא ירד גשם באוסקה אבל היה מעונן מאד.
נכנסנו לרחובות המקורים, עמוסי חנויות האופנה והסתובבנו בהם. בחציית הרחובות חווינו את הגשם השוטף שהתחיל לרדת. יום שבת, גשם שוטף ורחובות מקורים הביאו המון רב של אנשים להסתובב ברחובות. ראינו חנות של יוניקלו והחלטנו לבדוק האם יש בה מעיל שחיפשנו שלא מצאנו בחנות הקודמת. מצאנו את המעיל ומספר פריטים נוספים שרצינו, אבל נזכרנו שאין לנו דרכונים כך שלא נוכל לקבל את החזרי המס. לאחר התלבטות קצרה וחישוב הערך הכספי של ההחזר שעמד על עשרות שקלים בודדים ביצענו את הרכישה. לאחר סיבוב בין החנויות פנינו לסמטת Hozenji Yokocho שסמוכה לרחובות הסואנים, והיא כאילו מעולם אחר. עברנו את הסמטה ואני שידעתי שיש בה מקדש ולא ראיתי אותו חזרתי אחורה ומצאתי את המקדש בכניסה אליה. בשלב הזה בן הזוג רצה לסיים את הסיבוב. אני כרגיל קצת פחות רציתי לחזור. בדקתי איך מגיעים לטירת אוסקה אבל הבנתי שהדרך מורכבת ודורשת הליכה ברגל ובגשם השוטף שירד זה פחות התאים. חזרנו לתחתית והתיישבנו בבית קפה להפסקת שתייה ועוגות.
חזרנו לקיוטו ברכבת.
בשעות אחה"צ הלכנו מהמלון לרחוב Pontocho, והתיישבנו על הבר באחת מהמסעדות. אני הזמנתי פטריות ובן הזוג שיפודי עוף ראינו את תהליך הצלייה של מגוון השיפודים וסה"כ היה מעניין.
לא אכלנו בשר קובה או וואגיו. אני בכלל לא אוהבת בשר, אז זה לא הפריע לי.
בן הזוג חזר למלון ואני הלכתי לחנות יוניקלו נוספת בסמוך לשוק נישיקי. הסתובבתי בחנות שעה ארוכה, שוחחתי עם הבן האמצעי וקניתי לו נעליים, שוחחתי עם אחותי וקניתי לאחייניתי מעיל. הפעם הייתי עם הדרכון וקיבלתי החזר מס. לאחר טיילתי בין חנויות המזכרות בשוק, השלמתי קניות בחנויות הנוחות וחזרתי למלון.
מחר אנו עוברים להירושימה ולי היה חשוב לעצור בטירת הימג'י, כך שישבנו ותכננו את המסלול למחר מבעוד מועד, כולל שעות הרכבות, דבר שלא עשינו קודם לכן.
ע"מ לחסוך בזמן ארזנו את שתי המזוודות ואני ירדתי ע"מ לשלוח אותן לטוקיו, כך שליומיים בהירושימה ניסע כפי שנסענו להאקונה עם שני טרולי.
נשנשנו בחדר מהמוצרים שקניתי וזו היתה ארוחת הערב שלנו.
היום הזה היה פחות אינטנסיבי ואולי קצת מבוזבז אבל יש ימים כאלו בכל טיול, וכן גם ראינו קצת מאוסקה.
אני מאד אהבתי את קיוטו בן הזוג פחות התחבר אליה. הייתי שמחה לראות עוד כמה מקומות באזור , אבל הם כנראה יחכו לטיול הבא.
יום ראשון 15.6.25
החלק הראשון של היום התמקד בביקור בטירת הימג'י Himeji, הטירה הלבנה. ראיתי תמונה שלה בסיפור טיול ומאז קינן בי הרצון להגיע אליה. חשבתי שנכון לעשות זאת במעבר להירושימה ובייעוץ על הטיול כשהבנתי שהדבר ריאלי הכנסתי זאת למסלול הטיול.
אז יום קודם בדקנו באילו שעות כדאי שניסע ע"מ שנספיק לבקר בטירה כמו גם בהירושימה באותו היום.
היינו בארוחת הבוקר כבר בשעה 7:00. מדהים כמה אנשים מגיעים לארוחת בוקר בשעה מוקדמת, היה עמוס יותר מהשעה 9:00 + בה אנו נוהגים להתחיל את היום. לאחר מכן אספנו את הטרולים, ביצענו צ'ק אאוט וצעדנו דקות בודדות לתחנת האוטובוס שתיקח אותנו לתחנה המרכזית של קיוטו. האוטובוס הגיע באיחורשל דקות בודדות ואנו הגענו לתחנת קיוטו. קנינו כרטיסים לשינקנסן הקרוב להימג'י, מצאנו את הרציף ויצאנו לדרך. בתחנת הרכבת של הימג'י נעלנו את שני הטרולים באחד הלוקרים לשמירת מזוודות ויצאנו מהתחנה. עם היציאה מהתחנה בכיוון לטירה רואים אותה מרחוק. הליכה של כרבע שעה בשדרה רחבה עם חנויות מעניינות הביאה אותנו עד לטירה המרשימה. צילמנו אותה וקנינו כרטיסים לכניסה. לצערי בתכנון הזמנים לא יכולנו לטייל בגנים בקרבת הטירה, כך שקנינו כרטיס כניסה רק אליה ולא כרטיס משולב עם הגנים. נכנסנו לטירה. מאחר שהרצפה היא רצפת עץ נדרשנו לחלוץ נעליים, והתחלנו את הסיור.
הסיור הוא סיבוב מובנה בין קומותיה. הטירה ריקה כמעט לחלוטין ולמעשה עולים את חמש קומותיה במדרגות עץ תלולות ולאחר מכן יורדים. ניתן להסתכל על הנוף בחוץ בין חלונות הטירה אולם הם קטנים ומסורגים, כך שהראות מוגבלת. אחר כך יצאנו לחצר הטירה, וצילמנו את הסביבה מגובה נמוך יותר. הטירה מרשימה מאד מבחוץ, מוקפת תעלת מים וגנים. אני לא בטוחה שהיא מצדיקה את הסיור בפנים.
ל חזרנו ברחוב הראשי לתחנת הרכבת. היה מאד חם, דבר שהקשה על ההליכה.
הוצאנו את הטרולים, קנינו שני כרטיסים להירושימה בשינקנסן התחלנו בנסיעה.
הגענו להירושימה בשעת צהריים מוקדמת.
בעת תכנון הטיול, המוגבל בזמן, התלבטתי בין האלפים היפניים להירושימה. הצגתי את שתי החלופות לבן הזוג שהחליט מיד על הירושימה בין היתר לעניין שלו במלחמת העולם השנייה והרצון לראות את המקום בו נפלה פצצת האטום. אני הסכמתי להחלטה לאחר שקראתי על האי מיאג'ימה
אנחנו שמחנו על הבחירה לבקר בהירושימה ובמיאג'ימה.
בנקודת המידע בתחנה קיבלנו הכוונה כיצד ניתן למלון שהזמנו.
מלון The KNOT Hiroshima. המלון בסמיכות לפארק השלום, בעלות הנמוכה שהיתה לנו בטיול מעט מעל ל- 400 ₪ ללילה. המלון מודרני עם לובי בקומה גבוהה ממנו נוף לפארק השלום ובר לשתייה ונשנושים. החדרים מרווחים ומודרניים. החיסרון היחיד שקל להתגבר עליו הינו שהמלון ללא ארוחת בוקר. ניתן להזמין מנות ארוחת בוקר מהקבלה שלא נראו לנו וויתרנו עליהן.
ההגעה למלון הינה באמצעות כלי תחבורה שטרם השתמשנו בו קרוניות חשמליות שנוסעות על הכביש מעל פני הקרקע. מצאנו את המקום מחוץ לתחנה והעומס היה רב ביותר. מתברר שבאותו היום התקיימה בעיר הופעה של זמר הפופ היפני Ryosuke Yamada שהביאה לעיר המון נערות צעירות שלבשו חולצות עם תמונתו והסתובבו עם מניפות נושאות דמותו. עלינו לרכבת המתאימה שהיתה עמוסה ביותר ונסענו בה עד לתחנה הסמוכה למלון.
ביצענו צ'ק אין וקיבלנו מטבעות לקבלת מזון ומשקאות חינמיים מבר המלון. החדר שלנו עדיין לא היה וכן אז השארנו את המזוודות ויצאנו לכיוון פארק השלום.
החלק הראשון היה ביקור במוזיאון השלום. המוזיאון היה עמוס מאד והדבר היקשה עלינו להסתובב בו. חלק מהמוזיאון מתייחס היסטורית לאירועים סביב הטלת פצצת האטום ומה שקרה לאחר מיכן. חלק נוסף בו פחות הסתובבנו עסק בנושא מניעת הפצת נשק גרעיני בעולם. סה"כ מוזיאון אינפורמטיבי ומעניין ואני סבורה שאם היה פחות עמוס היינו נהנים יותר.
לאחר מיכן יצאנו לפארק השלום. Peace Memorial Park הפארק ירוק, מרשים ונעים, עד כמה שאפשר להתייחס כ"נעים" לפארק שנבנה לזכר קורבנות פצצת אטום, ובמרכזו זורם נהר.
ביקרנו באנדרטת השלום ובאנדרטת הילדים.
באנדרטת השלום תיבת אבן שמכילה את מעל 300,000 שמות של קורבנות הפצצה.
אנדרטת הילדים הוקמה לזכרה של סדאקו סאסאקי שנחפשה לקרינה ומתה לאחר עשור מלוקמיה.
המבנה שאני חושבת שמסמל באופן הטוב ביותר את שרידי הפצצה הינו מבנה אנדרטת "הכיפה האטומית", מבנה זה היה בעברו היכל לקידום התעשייה בהירושימה והשלד שלו כולל הכיפה שרדו את ההפצצה. המבנה בולט למסתובבים בפארק.
התקרבנו למבנה, והסתובבנו סביבו. המקום מגודר ולכן רואים אותו מבחוץ. כל מי שראה אי פעם סרט על ההפצצה האטומית בעיר ראה את שרידי המבנה ולכן מרגש לראות אותו בלייב.
לאחר הסיור במקום, ומאחר ועד כה אכלנו היום רק שטויות חיפשנו מקום לארוחת צהריים מאוחרת. בחיפוש בהמלצות מצאנו מסעדה שנראתה לנו ואיתרנו אותה אולם היא היתה סגורה לרגל אירוע פרטי. לידה ראינו מתחת אוהלים עם דוכני מזון, שנפתח להבנתנו לרגל הופעתו של Ryosuke Yamada, אותו הזמר מתחילת הביקור בהירושימה. חיפשנו דוכן שמגיש אוכל צמחוני ובסופו של דבר מצאנו מקום בו הכינו נודלס שהסכימו להכין לנו אותו ללא בשר. ישבנו לאכול את הארוחה שהיתה טעימה אם כי חריפה. המתחם היה שמח ועמוס והיו בו בעיקר נערות יפניות עם לבושן המצועצע החמוד ואביזרים של הזמר. רבות מהן הגיעו בזוגות בלבוש אחיד. תרבות הפופ היפנית מאד מעניינת. קנינו גלידה וישבנו להסתכל על התנועה במתחם.
לאחר זמן מה לקראת שעות הערב חזרנו למלון . בדרך למלון ראינו כי יש תחנת שיט לאי מיאג'ימה בקרבת מקום. אמנם השיט יקר יותר מהשיט במעבורת לאי אבל הוא בקרבת המלון, כאשר הגעה למעבורת הקרובה לאי היתה דורשת מאיתנו נסיעה בתחבורה ציבורית וזמן רב, אז החלטנו שמחר נשוט מנקודת השיט בפארק השלום.
קיבלנו את החדר שלנו והתמקמנו. הנוף מהחדר היה על פארק השלום מצד אחד ועל מקדש שינטו מהצד השני.
אני ירדתי לחפש חנות נוחות באזור ע"מ לקנות שתיה וקצת אוכל. את האוכל שקניתי אכלנו לארוחת ערב.
המתח ממה שקורה בארץ, היום הארוך והחום גרמו לנו לוותר על בילוי לילי בעיר.
יום שני 16.6.25
התחלנו את הבוקר בחנות Lawson סמוך למלון בה הוצאנו כסף מוזמן וקנינו ארוחת בוקר. לאחר מכן הלכנו מספר דקות לנקודת היציאה לשיט לאי מיאג'ימה מפארק השלום.
קנינו כרטיסים להפלגה הקרובה כמו גם כרטיס חזרה לשעה 15:00 לערך.
השיט עורך כ- 45 דקות חלקו הראשון בנהר Motoyasu שהינו זרוע של הנהר Ōta, הנהר המרכזי לאורך דלתת הירושימה. לאחר מיכן יוצאים לים הפתוח. השיט בנהר איטי ובים מהיר יותר. בנהלך השיט ניתן לראות את תעשיית הצדפות של הירושימה, מתחמי דייג ומבנים לטיפול בצדפות. הסירה ממוזגת דבר חשוב בימים חמים.
הגענו לאי מיאג'ימה Miyajima לקראת 11:00 כאשר דקות לפני הגעתנו התחיל גשם שוטף. התחזית באותו היום היתה כי גשם ירד רק בשעות הערב. לשמחתנו הגשם פסק לאחר דקות בודדות.
מיד עם הכניסה לאי ראיינו את האיילים הרבים שמשוטטים בו. ניתן אף ללטף אותם. אני מבינה שאין מדובר באותה כמות ואינטנסיביות של איילים כפי שיש בנארה, אולם לנו החוויה הספיקה. האיילים ליוו אותנו לאורך כל היום.
לאחר התמנגלות עם האיילים מיד עם הירידה מהספינה, התחלנו ללכת לאורך הטיילת הצמודה לים.
הגענו למקדש Itsukushima "מקדש השער הצף", הסתכלנו על שער הטורי הענק שהיה במים בשעת הגאות. לצערי לא ראינו אותו בשפל. השער באמת ההיילייט של האי והוא מרחיב לב. בשעת הגאות יש סירות שמתמלאות בתיירים ושטות דרכו. אנו הסתכלנו עליהן אך לא הצטרפנו לשיט. ראינו את המקדש שנראה כשתול במים אולם לא נכנסו אליו.
המשכנו עם השילוט לפארק Momiji Dani, בו נטועים אלפי עצי אדר ממנו מייצרים מייפל. עברנו גשרונים כתומים על פני פלגי מים, ראינו איילים. המקום נפלא. טיפסנו עד לעליה לרכבל וטיילנו בסביבה. אנו בחרנו שלא לעלות עם הרכבל לפסגה.
בעת הטיול היתה לי מעין נפילה פיזית והתקשיתי ללכת, כנראה שהמתח של הימים האחרונים הצטבר ונתן את אותותיו. לאחר זמן מה התאוששתי.
בירידה חזרה מהפארק פגשנו זוג ישראלים. התברר שהם היו אמורים לחזור כמונו לארץ ביום חמישי הקרוב ובהמלצת סוכן הנסיעות שלהם הם טסים לרומא ממנה ינסו להגיע לארץ. בשלב הזה עדיין היינו תמימים והאמנו שנקבל טיסה של אל-על לבנגקוק ומשם לארץ, כאשר ההמלצות שניתנו לנו היו להישאר ביפן. לאחר מספר ימים הבנו מדוע הם עשו כפי שעשו.
נפרדנו מהזוג ופנינו לכיוון מקדש Daisho-in שהינו מקדש בודהיסטי עם אלמנטים טיבטיים, בדרך ראינו עוד איילים ומקדשים והתחלנו לטפס לכיוון המקדש. וואו איזה מקום מדהים, כשאני חושבת על מקום שלא התעמקתי טרם ההגעה אליו וההפתעה הטובה שהוא סיפק לי זה המקום. במדרגות למקדש גלגלי מתכת עם כתבי קודש בודהיסטים. בשביל לצד המדרגות פסלי ג'זו, אותם כבר ראינו במקדשים אחרים, שאחראים לשלומם של הילדים. במקדש ראינו פסלים רבים הוא פשוט יפיפה ומרתק
ירדנו חזרה וראינו שוב את שער הטורי בים. הוא עדיין היה במים ולא ניכר כי צפוי שפל בקרוב. פנינו לרחוב Omotesando בו חנויות ומסעדות. התיישבנו במקום חמוד לשתייה ולבצקים. היה כיף.
לקראת 15:00 חזרנו לרציף ולשיט חזרה למעגן ממנו יצאנו.
מבחינתי האי מיאג'ימה הוא ללא ספק משיאי הטיול ליפן אם לא השיא.
עם החזרה התחיל הגשם שהובטח. בסמיכות למעגן מסעדה איטלקית חמודה שמאפשרת תצפית על הנהר ופארק השלום. אנו נכנסנו למסעדה לארוחה של פיצות.
חזרנו לחדר למנוחה קצרה ולאחר מיכן עלינו עם המטבעות שקיבלנו מהמלון יום קודם לכן לבר המלון. הזמנו עם המטבעות שתיה ומספר נישנושים והתיישבנו. המקום היה הומה אורחים מהמלון שבאו לנצל את האפשרות למשקאות חינם.
לאחר זמן מה ירדנו שוב לחדר.
אני התלבטתי האם לצאת לסיור לבד לכיוון טירת הירושימה, אבל הדרך הרגלית הארוכה התחבורה הציבורית המורכבת למקום והחושך שירד גרמו לי שלא לעשות זאת.
אנחנו חווינו את הירושימה בעיקר ביום, לא הלכנו למסעדות או לשווקים ולא אכלנו את המאכל המסורתי אוקונומיאקי. בדיעבד אולי חבל...
יום שלישי 17.6.25
היום יום החזרה לטוקיו. עשינו צ'ק אאוט ונסענו חזרה לתחנת הרכבת של הירושימה.
קנינו כרטיסים לשינקסן המהיר לטוקיו. נסיעה של כארבע שעות במחיר של קרוב ל- 500 ₪ לכרטיס. ידענו שזו הנסיעה הארוכה והיקרה ביותר שלנו.
באופן כללי השינקסן מאד נח ומהיר ואנו הוצאנו על 4 נסיעות - מאאודורה לקיוטו, מקיוטו להימג'י, מהימג'י להירושימה ומהירושימה לטוקיו כ- 2500 ₪.
הרכבת הקרובה ביותר היתה מספר דקות לאחר קניית הכרטיסים ואנו, שטרם אכלנו ארוחת בוקר ורצינו לקנות אוכל לדרך, בחרנו רכבת אחת אחריה. ירדנו לסופר ענק בתחנה וקנינו מגוון מאפים וחטיפים.
המושבים שהיו לרכבת אותה בחרנו היו בשלישיה ולא בזוג ובן הזוג חשש כל העת שמישהו ישב לידנו, מה שלא קרה. אני רציתי מושבים שיאפשרו תצפית על הר פוג'י ככל שתהיה ראות והמושבים שקנינו היו בצד השני.
הנסיעה עברה בנוחות, קצת קראתי, קצת הסתכלתי החוצה. במושבי הזוג לידנו התיישבה באחת התחנות משפחה יפנית - הורים וארבעה ילדים קטנים. מודה שצפיתי בהם לא מעט, הדינמיקה בעיקר של הבת השלישית היתה מרתקת.
מאחר והראות היתה סבירה הערכתי שנוכל לראות את פוג'י. בעזרת chat gpt בדקתי מתי אנו אמורים לראות אותו. בסיבות 13:30. קצת קודם לכן הלכתי לחלון במעבר והסתכלתי החוצה. בשלב מסוים עברה אחת מעובדות הרכבת במקום ושאלתי אותה האם אנו קרובים למקום הצפייה בפוג'י. היא הוציאה לוח זמנים ואמרה לי בדיוק מתי נוכל לראות אותו - מדהים עד כמה הכל מסודר ומאורגן. אז כן הערכת הזמנים היתה נכונה והצלחנו לראות את הר פוג'י Mount Fuji. הראות לא היתה מספיק טובה וההר לא נראה באופן חד ועדיין... משימת פוג'י הוכתרה בהצלחה
בשעות הצהריים הגענו לטוקיו וירדנו בתחנת שינגאווה. משם נסענו לשינג'וקו Shinjuku בה היינו אמורים לבלות את הימים האחרונים בטוקיו. ירדנו מהרכבת בתחנת שינג'וקו הענקית וחיפשנו את היציאה שתוביל אותנו למלון Hotel Sunroute Plaza Shinjuku. יפני מבוגר שעצר לידנו ניסה לעזור ללא צלחה. בסופו של דבר מצאנו את הכיוון ויצאנו לרחוב הראשי. התחלנו ללכת עם הגוגל מפס ופתאום ראיתי את המלון, שממוקם ברחוב מאונך ליציאה מהתחנה דקות בודדות ממנה. המלון גדול מאד, ונתן תחושה של חוסר אינטימיות . בוודאי בהשוואה למלון הראשון בטוקיו בו התארחנו. המזוודות שלנו שנשלחו מטוקיו המתינו לנו בקבלה, קיבלנו חדר בקומה 3, הפעם הראשונה שלא היינו במלון גבוה בקומה גבוהה - קצת מאכזב. לאחר שהחלטנו לפצל את הלינות בשתי השהיות שלנו בטוקיו הבחירה במלון היתה היות ויש לו הסעה של לימוזין בס לשדה התעופה, דבר שהיה אמור להקל עלינו להגיע לשדה ביום האחרון. אנו אכן השתמשנו בהסעה אבל לא לטיסה שרצינו.
התארגנו מעט ויצאנו לרחוב.
היינו רעבים ובסמיכות למלון היה סניף של מקדונלדס אז שוב אכלנו מק ציקן במחיר מצחיק של 1000 יין לשתי ארוחות. לאור המצב וההישארות הנוספת שלנו בטוקיו ביקרנו בסניף הזה עוד מספר פעמים.
משם הלכנו לגנים בשינג'וקו שינג'וקו גיואן Shinjuku Gyoen.הגענו לאחת הכניסות שלימנו את דמי הכניסה ונכנסנו. הגנים נסגרים בשש ולנו היתה כשעה וחצי לסייר בהם. פנינו בתחילה לגן היפני המקסים ומאד אהבנו להסתובב בו. לאחר מיכן טעינו ללא הכוונה מיוחדת בגן הגדול והיפה בין היתר הגענו לגן הוורדים שבו. ראינו את החממה אבל כשהתקרבנו אליה היא כבר היתה סגורה. לקראת שש עזבנו את הגנים לאחר סיור מהנה ביותר וחזרנו למלון.
בשלב הזה היינו צריכים לעשות כביסה. במלון היו מכונות כביסה במספר קומות, כאשר ניתן לראות בטלוויזיית המלון באיזה קומות מכונות פנויות וכמה זמן נותר לסיום עבודתה של כל מכונה.
לאחר סיום הכביסה - לסיבוב של כביסה ויבוש נדרשות 120 דקות ופעמים רבות צריך להוסיף זמן נוסף ליבוש- יצאנו לחפש מקום לארוחת ערב.
חצינו את הכביש הראשי ונכנסנו לאזור של סמטאות ובו מסעדות רבות, חנויות משחק וכדומה. מצאנו מסעדה שמצאה חן בעיננו והתיישבנו לארוחת ערב של נודלס ואורז עם עוף. אני אהבתי בן הזוג פחות.
המשכנו להסתובב באזור ולאחר מיכן חזרנו למלון.
בשלב הזה היה ברור לנו שביום חמישי לא נחזור הביתה והתלבטנו כיצד לנהוג. ההמלצה של מי ששוחחנו איתו היתה להישאר בטוקיו והתלבטנו האם להישאר במלון שלא היה זול, לעבור למלון זול יותר או לעבור לדירה. ההתלבטויות האלו וחיפוש החלופות דרשו זמן.
הדאגה לילדים בבית והתעוררות, לפחות שלי, לכמעט כל ירי טיול וליווי הילדים עד שהורשו לצאת מהממ"ד נתנו את אותותיהם. היינו סחוטים.
תכנית הטיול השתנתה עשינו כל יום פחות משתכננו ומחשבות על דברים מובנים כמו סיורים ירדו מהפרק.
יום רביעי 18.6.25
התעוררנו ליום חם במיוחד. עד כמה שעד עכשיו היה חם היום החום שבר שיאים.
אכלנו ארוחת בוקר סבירה במלון. מה שניתן לומר על המלון הוא בעיקר שהיה סביר.
היינו צריכים לקבל החלטה מה עושים למחרת היום. במלון לא נשארו חדרים בגודל של החדרים שלנו, שהיו משודרגים מעט. ביקשנו בקבלה לראות את החדרים הקטנים יותר והבנו שהם סבירים לגמרי. ההבדל המרכזי הינו בגודל המיטה ובהיותה צמודה לקיר כך שלאחד מהלנים אין מעבר, שלא דרך המיטה. קיבלנו החלטה שנישאר במלון מספר ימים נוספים בחדר הקטן יותר, כאשר ההמלצה בקבלה היתה להזמין את המלון באמצעות בוקינג, שכן העלויות תהיינה נמוכות יותר.
בחרנו לנסוע לגני ארמון המלך Imperial Palace East National Gardens. הסיור בגנים תוכנן כאפשרות ככל שיותיר לנו הזמן, היות ובן הזוג היה בהם בעבר ורצה לחזור, והינה נותר לנו זמן אז החלטנו לבקר בהם. לא תכננו להיכנס לסיור המודרך אלא לטייל בחלק הפתוח לקהל ללא סיור מוזמן מראש. חיפשנו את ההגעה הקלה ביותר משינג'וקו ונכנסנו לגנים מהכניסה הקרובה ביותר שראינו שלא היתה הכניסה המרכזית. הסתובבנו בגנים די מוזנחים, ישבנו לנוח בצל וראינו עשרות ילדים יפנים ממהרים בין מוזיאונים באזור. המשכנו להסתובב בגנים ונכנסנו לאזור המרכזי דרך שער kita-hana-bashi-mon. ראינו את היכל הקונצרטים במקום ושרידים של המצודה והתיישבנו על כר דשא גדול תחת עצים בניסיון לתפוס קצת צל כמו רבים וטובים אחרים. לאחר מיכן הסתובבנו בגן והגענו ליציאה הראשית ote-mon. במרכז המבקרים במקום לקחנו מפה והבנו שלא ראינו כמה מהמקומות המיוחדים שיש לגנים להציע אז חזרנו חזרה. תחילה הלכנו לראות מעין מצודה קטנה Fujimi - Yagura ולאחר מיכן לגן האירוסים הנפלא והמפל בקרבתו.
לאחר מספר שעות בגנים יצאנו מהם. קנינו ארוחת צהריים ב- seven eleven וחיפשנו מקום לאכול. נכנסנו לשביל בין מספר בנינים שהביא אותנו לפינת ישיבה קסומה - מצד אחד הבניינים הגבוהים של אזורי הממשל מהצד השני תעלות המים שמקיפות את הארמון המלכותי, כאשר לקינוח ראינו ברבור בודד שט בהן.
ירדנו לתחנת הרכבת הקרובה למקום המצאנו והלכנו בעיר התחתית מרחק רב ביורת עד שהגענו לרכבת חזרה לשינג'וקו. בתחנת שינג'וקו הענקית שחלקים ממנה בבנייה, כך שגם גוגל מפות לא מכוון בה תמיד נכון יצאנו ביציאה רחוקה מהמלון. מחד היינו צריכים ללכת בחום הלוהט לא מעט. מאידך ראינו אזורים נוספים בשינג'וקו עם הבנייה המטורפת.
הזמנו חדר במלון לשלושה לילות נוספים, הפעם ללא ארוחת בוקר ובחדר הבסיסי כלומר עד ליום ראשון בעלות של כ- 700 ₪ ללילה.
הסדרנו עם הקבלה כי אנו נעשה צ'ק -אאוט בבוקר והם יעבירו את המזוודות לחדר החדש כשיהיה מוכן.
כאשר החשיכה ירדה רצינו - או יותר נכון אני רציתי- ללכת לבניין עיריית טוקיו Tokyo Metropolitan Government Office ע"מלעלות לקומה ע- 45 לתצפית החינמית על טוקיו כמו גם לראות את מופע האורות על הבניין. התחלנו ללכת לכיוון מרחק של כעשר דקות. בדרך נכנסנו לחנות פארמה ואני קניתי קצת איפור. עברנו את הרחוב הראשי באמצעות גשר להולכי רגל ובמדרגה האחרונה שהיתה לא ישרה בן הזוג עיקם את הרגל. המשכנו ללכת עוד קצת לכיוון בניין העירייה, אבל היה ברור שקשה לו. ראינו בזווית העין את הבניין עם האורות אבל לא התקדמנו לעברו. התחלנו לדדות חזרה לחדר. בן הזוג עלה לנוח ואני קניתי לנו שוב מקדונלדס לארוחת ערב.
יום חמישי 19.6.25
היום היינו אמורים לחזור לארץ, ובמקום זאת אנחנו נשארים שלושה ימים נוספים בטוקיו. אכלנו ארוחת בוקר במלון, ארוחה שאין שום דבר חשוב לצין לגביה, מלבד העובדה שבחדר האוכל היתה קבוצה של גברים דוברי ערבית, ולכן אנו מיעטנו לדבר בעברית. עשינו צ'ק אאוט לחדר והשארנו בו את המזוודות ארוזות. כאשר חזרנו למלון עשינו צ'ק אין לחדר החדש והמזוודות חיכו לנו בו.
החלטנו לנסוע לאודאיבה Odaiba , שהינו אי מלאכותי גדול במפרץ טוקיו שנבנה מזבל. באי דגש על פעילות בילוי ומסחר. כבר היינו באי בתחילת הטיול כאשר נסענו ל- TEAMLABS, אבל לא סיירנו באי. עכשיו המטרה היתה לסייר באי. תכננתי להגיע לאי בימים האחרונים בטוקיו, והארכת השהות בה אפשרה לנו להקצות זמן למקום. הפעם נסענו ברכבת תחתית משינג'וקו ולא ברכת העילית ללא נהג. ירדנו באזור המסחרי. מיד עם הירידה ניגשה אלנו מתנדבת והכווינה אותנו לכיוון האזור המסחרי.
ביציאה ראינו את בנייני רשת פוג'י עם הכדור הגדול, אולם לא נכנסנו לתצפית. נכנסו לקניון DiverCity Tokyo Plaza הסתובבנו בין חנויות ממתקים ענקיות , חנות של הלו קיטי ועוד. בקומה השנייה קנינו לבת בארץ צ'ארם של פנדורה. המשכנו להסתובב בין החנויות, אולם לא קנינו שום דבר נוסף. נראה לי שתחושת המחנק שחשנו השפיעה גם על הרצון לקניות. בקניון מתחם אוכל גדול ומגוון בו עמדתי זמן רב מול דוכן "שערות סבתא" צבעוני.
משם עברנו לקניון אקווה סיטי Aqua City יצאנו לדק הסמוך לקניון וצפינו על טוקיו ועל גשר הקשת בענן Rainbow Bridge שמחבר בין טוקיו לאודיאבה. לאחר מיכן הסתובבנו בין החנויות. בצד השני של הדק ראינו את "פסל החרות" של טוקיו.
המשכנו להסתובב ואז היה אחד הרגעים הסוריאליסטיים בטיול. הבנו שיש ירי טילים על הארץ. התיישבנו על אחד הספסלים והיינו בקשר על הילדים. מתברר שזו היתה אחת מההתקפות הקשות על הארץ במסגרתה נפגע בית החולים סורוקה. אז מצאנו את עצמינו יושבים על ספסל בקניון יפני, מתחברים לערוץ 12 וצופים במה שקורה.
לאחר מכן חזרנו למתחם האוכל בקניון DiverCity Tokyo Plaza וחיפשנו אוכל שיענה על הצרכים שלנו. מצאנו דוכן שהכין נודלס עם עוף ואכלנו במקום.
ביציאה ממתחם האוכל נמצא הרובוט גאנדם, שהינו דמות מסדרת מאנגה יפית. צילמנו אותו כמובן מכל כיוון.
החלטנו לחזור למלון למנוחה. בדרך עברנו דרך גן פרחים ועצים בדגש על הפרח שמאפיין את חודש יוני ביפן הידראנגאה. במקום היו עיצובים של לבבות מפרחים.
חזרנו למלון וניסינו להבין מה כדאי לעשות. להישאר בטוקיו או לעבור לבנגקוק. לאחר התייעצויות עם סוכן נסיעות שהכרנו ושיחת טלפון של אחותי עם אל-על הבנו שבניגוד להמלצה הקודמת להישאר בטוקיו עדיף לנו לעבור לבנגקוק לצורך טיסת חילוץ. התחלנו לבדוק אפשרויות לטיסות לבנגקוק והתלבטנו האם לעבור עוד טרם סיום הארכת המלון בטוקיו.
בסופו של דבר החלטנו שנטוס ביום ראשון.
בשעות הערב יצאנו שוב לשינג'וקו. מצאנו מסעדה נחמדה עם אוכל יפני מגוון כמו גם אוכל מערבי. אכלנו במקום ארוחת ערב ועזבנו במהירות יחסית בשל הקירור העז במקום.
יום שישי 20.6.25
היום השלמנו את החוב שלנו לבקר בבניין עיריית טוקיו Tokyo Metropolitan Government Office . במהלך ההליכה למקום קנינו לבן הזוג גרב אלסטית ע"מ שתקל עליו את ההליכה לאור עיקום הרגל יומיים קודם לכן. צעדנו למקום בין בנייני העסקים של שינג'וקו. ברחובות במפלסים שונים, ולאחר כרבע שעה של הליכה מהמלון הגענו. עלינו במעלית לקומה 45 לתצפית על טוקיו. מדהים כמה התור מסודר וכמה עובדים מועסקים במקום ע"מ לנהל אותו. עברנו בין חלונות התצפית וניסינו לזהות מבנים שהכרנו. הראות לא היתה במיטבה והיום היה מעונן, כך שלא הצלחנו לראות למרחוק. במרכז הקומה פסנתר כנף צבוע בצהוב עם נקודות שחורות שעוצב ע"י האומנית היפנית יאיו קוסאמה עליו יש מבקרים שמנגנים באופן חופשי. המקום לא היה עמוס והתאפשר לנו לעבור בין כל החלונות ולצפות מהם.
בסמיכות למבנה נמצא הגן שינג'וקו סנטרל פארק, שראינו גם מהתצפית. אני רציתי להסתובב בו אל בן הזוג טען שהרגל כואבת לו וסירב, אז התחלנו ללכת לכיוון המלון ע"מ שהוא יוכל לנוח.
עדיין לא אכלנו ארוחת בוקר אז עצרנו לטעימה קלה של קפה ועוגה בבית קפה שמצאנו בדרך.
חזרנו למלון. בן הזוג נשאר לנוח ואני יצאתי לקניות. היעדים היו חנות יוניקלו להשלמות וביקור בחנות דון קיחוטה. זכרתי את חנות יוניקלו שראיתי בסביבות תחנת שינג'וקו וצעדתי לכיוונה. ביליתי בחנות כשעתיים כאשר אני בקשר עם אחיותיי בארץ לגבי קניות שרצו.
רציתי להגיע לחנות של דון קיחוטה, אולם לא הצלחתי למצוא את הדרך באמצעות גוגל מפס. כל פעם שהלכתי לכיוון מסוים הגעתי למקום חסום בבנייה. השעה היתה כבר לקראת 15:00 והחלטתי לוותר ולחזור למלון. בדרך בן הזוג התקשר וביקש שאביא אוכל, אז כן שוב אכלנו מקדונלדס. האוכל הנגיש לנו ביותר.
בזמן שאני הסתובבתי בחוץ בן הזוג בדק במסלולים של "זמן יפן" לאן כדאי לנסוע אחה"צ.
אז לאחר שאכלנו יצאנו לכיוון שכונת קיצ'יג'וג'י Kichijoji, עליה קראנו שהיא מדורגת גבוה בין האזורים הטובים למחייה בטוקיו. עם הגיענו למקום הלכנו מהתחנה לפארק אינוקאשירה Inokashira. אל הפארק נכנסו דרך רחוב נאנאיבאשי, שהינו רחוב שוקק ומלא בחנויות. בשלב הזה פחות בחנו אותו, וסיור מעמיק יותר עשינו בדרכנו חזרה.
הפארק, הממוקם בסמיכות לאזורי מגורים, מקסים. באמת שאין לי מילה אחרת לתאר אותו. בכניסה ראינו סירות ברבור שניתן לשכור לשיט אבל המתחם כבר לא היה פעיל. הסתובבנו בפארק, צפינו על האגם, חצינו גשרים ועברנו ליד מקדש Inokashira Benzaiten . כאשר התחיל להחשיך עזבנו את הפארק הנפלא.
עברנו שוב דרך רחוב נאנאיבאשי Nanaibashi - Dori והפעם חקרנו את החנויות. הסתובבנו מעט בין רחובות שכונת קיצ'יג'וג'יובסופו של דבר חזרנו לתחנת הרכבת ממנה הגענו. בתחנה היו מגוון חנויות ודוכנים טרנדיים שיכולתי להסתובב ביניהם שעות.
חזרנו ברכבת לשינג'וקו ואכלנו ארוחת ערב במסעדה בה אכלנו אתמול. הפעם יום שישי בערב המסעדה היתה עמוסה מאד. השירות שקיבלנו לא היה טוב. המתנו זמן רב למנות שהזמנו וגם כשקיבלנו אותן התברר שהן לא מה שהזמנו. קצת מבאס שהחוויה הטובה מאתמול נפגמה.
יום שבת 21.6.25
יום טיול אחרון ביפן, כאשר מחר אנו טסים לבנגקוק בתקווה לעלות על טיסת חילוץ לארץ.
באמצעות האפליקציה "זמן יפן" בחרנו לטייל בשכונת שימו-קיטאזאווה Shimokitazawa עליה נאמר שהיא אחת השכונות המגניבות בעולם.
בתחנת הרכבת בשינג'וקו ממנה יצאנו ראיתי זוג סנדלים שמצאו חן בעיני. כמעט קניתי אותן ומשום מה ויתרתי. נסענו לשימו-קיטאזווה והתחלנו לנווט בעזרת גוגל מפס שהוביל אותנו דרך רחובות עירוניים ריקים. עצרנו לבחון איפה אנחנו והאם אנו בכיוון ובדרך ראינו משפחה של תיירים שגם היא לא מצאה את הכיוון הנכון. בסופו של דבר לאחר סיבוב של כרבע שעה מצאנו את עצמנו מול שוק קטן דוגמת נחלת בנימין שהתחיל להיפתח. עברנו בין הדוכנים ונכנסנו לרחוב שהבנו שהוא חלק מהשכונה. מאחר שטרם אכלנו ארוחת בוקר חיפשנו מקום לשבת בו. מצאנו בית קפה מערבי בו שתינו קפה ואכלנו עוגות. בבית הקפה הזה בו שתיתי קפה כמו שאני אוהבת עם הרבה קצף ואכלתי עוגת פיסטוק מדהימה הרגשתי לשנייה מאושרת, בלי שום דאגה. ואז אחרי שנייה עברה בי המחשבה האם זה בסדר להרגיש כך - רגועה ובלי שום דאגה כשבארץ המצב כ"כ מורכב. זו נקודה מובחנת בזמן שאני לוקחת איתי.
בשימו-קיטאזאווה חנויות יד שנייה רבות, חנויות תכשיטים ואומנות. באחת החנויות קניתי עגילי זכוכית חמודים. במהלך הסיור בן הזוג בחר לנוח בפינה שמצא ואני המשכתי להסתובב בין החנויות. בין היתר הייתי בחנות יד שנייה שנבנתה במקום בו היה פעם בית מרחץ ועדיין רואים את הריצוף הישן של המקום. המשכנו להסתובב יחד בשכונה, ראינו חנויות מעניינות, נכנסנו לסופר מקומי והסתכלנו על המוצרים. בד"כ בטיולים בחו"ל קניות בסופר הם חלק מחוויית הטיול והינה ביפן זו הפעם הראשונה שנכנסנו לסופר.
באחד הרחובות ראיתי סניף נוסף של חנות הנעליים עם הסנדלים שראיתי בבוקר. הדבר היה סימן ברור בשבילי שהסנדלים האלו נועדו להיות שלי, ובגלל שהיה מבצע של 1+1 במחיר מוזל אז כבר קניתי שני זוגות סנדלים.
לאחר מספר שעות של שוטטות חזרנו למלון.
בן הזוג נשאר לנוח ואני הלכתי לחנות דון-קיחוטהDon Quijote הענקית בשונג'וקו שפתוחה 24 שעות. הסתובבתי בין 8 הקומות של החנות העמוסה במוצרים ובאנשים. אני לא ממש יודעת לקנות בחנויות כאלו אז קניתי קצת איפור וקצת מזכרות. צילמתי את האזור המסחרי ההומה של שינג'וקו וחזרתי למלון.
עשינו כביסה אחרונה, הזמנו מלון ללילה בבנגקוק עליו המליצה ביתנו שהיתה בתאילנד לפני שנתיים והתארגנו לקראת העזיבה המוקדמת מחר.
בשעות הערב המוקדמות ירדנו לסיבוב אחרון.
קודם לכן הזמנו הסעה באמצעות שירות הלימוזין באס לשדה התעופה לשעה 7:15, וזאת ע"מ להגיע ב- 9:15 לקראת הטיסה שמתוכננת ל- 12:00.
הסתובבנו מעט ולא מצאנו מקום בו נרצה לשבת לאכול. בן הזוג הציע את המסעדה בה אכלנו ביומיים הקודמים ואני הטלתי וטו. בסופו של דבר לקראת החזרה למלון נכנסנו לחנות נוחות וקנינו מספר מוצרים לאורחת ערב.
יום ראשון 22.6.25
התחלנו מסע חזרה הביתה שארך ארבעה ימים.
בשעה 7:15 עלינו על הלימוזין בס לשדה התעופה נריטה. בתנועה של יום ראשון שהיתה דלילה הגענו כחצי שעה לפני הזמן. עברנו את תהליך הצ'ק אין והמתנו לטיסה לבנגקוק. במעט הכסף שנותר לנו קנינו שוקולדים עד היין האחרון. פגשנו משפחה של ישראלים שגם להם בוטלה הטיסה לארץ ושוחחנו איתם בזמן ההמתנה.
טיסה של כשש וחצי שעות, שהאמת אני לא זוכרת ממנה כמעט כלום.
הפרש השעות בין טוקיו לבנגקוק הוא שעתיים, כך שנחתנו בסביבות 16:30. ואז ראינו שארה"ב תקפה את מתקני הגרעין של אירן, וטיסת אל-על מבנגקוק לארץ שהיתה מתוכננת לאותו היום בוטלה.
אני לחצתי לבדוק בדלפקי הטיסות היוצאות האם יש נציגות של אל-על, כך שאולי נעלה על טיסה קרובה ככל שיהיו בה מקמות, אז הסתובבנו קצת בשדה. מצאנו את הדלפק ממנו מתבצע הבידוק לטיסות אל-על אבל לא היו בו נציגים, אז ויתרנו.
מעולם לא היינו בתאילנד, בן הזוג מתנגד ורואה בה מדינת עולם שלישי, כך שלא היתה לנו שום אורינטאציה או תוכנית מה לעשות. אחותי שלחה לי מספר נקודות לביקור בבנגקוק וזהו.
הוצאנו בכספומט קצת בהט, ולקחנו מונית למלון שהוזמן מלון Mandarin אין מה להתלהב זה לא היה מלון מנדרין המפואר אלא Mandarin Hotel Managed by Centre Point. הנסיעה היתה כשעה ועברנו בין מבני מסחר מרשימים, בנייני מגורים גבוהים בהם המרפסות נראות כמו קופסאות גפרורים ופחונים. הכל מכל וכל. ראינו הרבה בודהות ומקדשים קטנים בכניסות לבניינים. לי הכל נראה שונה ואחר ומרתק. פעם ראשונה שראיתי את הכתב התאי המעוגל שהפתיע אותי.
הגענו למלון ותחילה היה נראה לנו שנהג המונית טעה. הלובי המפואר ומצופה השיש הפתיע אותנו.
קיבלנו את החדר שהיה גדול ומרווח, לא בר השוואה לחדרי המלונות ביפן, אבל הרצפה היא רצפת פורצלן שהשרתה עלינו תחושה פחות נעימה.
ירדנו לאכול ארוחת ערב בקניון הקטן שמול המלון ולאחר מיכן הלכנו לישון עייפים מהיום הארוך.
יום שני 23.6.25
התלבטנו מה לעשות עם החזרה לארץ, כשמלווה אותנו ההבנה שאין צפי לטיסת חילוץ.
התגבשה אצלנו ההחלטה שאנו מוצאים דרך להגיע עצמאית לארץ.
בן הזוג מצא טיסה של חברת טוס מאתונה לעקבה ומשם הסעה למרכז הארץ ביום רביעי אחה"צ.
עכשיו היה צורך למצוא טיסה לאתונה. הבנו שהטיסות לאתונה מבנגקוק הן עם קונקשיין.
בסופו של דבר החלטנו לטוס עם סוויס לציריך ומשם לאתונה. לישון לילה באתונה ואז לחזור לארץ.
הטיסות הוזמנו. הזמנו יום נוסף במלון ועכשיו היינו יותר פנויים לחוות את בנגקוק ביום הבודד שיש לנו.
בשל חוסר הבנה הצעתי שניסע לשוק הצף. לא ידעתי שע"מ לבקר במקום צריך להגיע בשעות הבוקר המוקדמות וכי הוא נסגר בשעות הצהריים כמו גם שהנסיעה אליו ארוכה.
שאלנו במלון והוצע לנו לקחת מונית, אבל קודם לכן רצינו ארוחת בוקר.
פנינו לסטארבאקס הסמוך אכלנו ושתינו ובמקביל קראתי מעט על השוק הצף והבנתי שאין טעם לצאת אליו בשעה זו.
החלטנו לנסוע לארמון המלך. גוגל מפס ציין כי יש תחנת אוטובוס ממש בסמיכות אלינו, אז פנינו אליה כאשר תושב תאי סייע לנו בהכוונה. האוטובוס הגיע מיד כשהגענו לתחנה. האזרח שסייע לנו אמר למוכר הכרטיסים כי אנו רוצים לרדת בארמון המלך וציין כי היה לנו מזל עם האוטובוס. אז עדיין לא הבנו עד כמה לא ניתן לסמוך על התחבורה הציבורית בבנגקוק.
האוטובוס עבר בציינה טאון של בנגקוק ובין מגוון בנייני ממשל. בסופו של דבר הגענו לארמון המלך The Grand Palace. הגענו ללא שום הכנה מראש, וכשצעדנו רוכלים רבים פנו לבן הזוג, שלבש מכנס קצר, וסימנו לו כי לא יוכל להיכנס לארמון במכס זה וכי עליו לקנות שראוול. בסופו של דבר הוא קנה שראוול בכ- 10 ₪. נכנסנו למקום ונדהמנו מהפאר. ראינו אנשים רבים קונים כרטיסים ונכנסים לחלקים נוספים בארמון. עלות הכניסה כ- 50 ₪ לכרטיס והתלבטנו האם לקנות כרטיס אם לאו. בסופו של דבר קנינו כרטיסים ונכנסנו למקדש בודהת האזמרגדWat Phra Kaew - .
WOW אין מילים לתאר את הפאר של המקום. הפאר עומד בניגוד מוחלט לעוני מסביב. מאד שמחנו שהחלטנו להיכנס למתחם בתשלום. לאחר סיבוב ארוך למדי יצאנו מהארמון. ויתרנו על ביקור במוזיאון הטקסטי ל שגם הוא כלול בעלות הכרטיס.
הגענו למקדש The city pillar shrine, רבים התפללו בו והגישו מנחות. היה מאד מעניין להסתכל על התנועה במקדש.
משם פנינו לתחת האוטובוס במטרה לחזור למלון. שם הבנו את משמעות התחבורה הציבורית וההתפעלות מהמזל שהיה לנו עם האוטובוס שהביא אותנו למלון.
לאחר המתנה שח כ- 40 דקות לקחנו טוק טוק למלון. עוד חוויה שהספקנו לחוות.
החלטנו לחפש מקום לארוחת צהריים מקומית.
פנינו לכיוון מקדש Wat Hua Lamphong ומשם לרחובות בגב המלון, שהיו שוממים למדי ונראה היה שהיו להם ימים טובים יותר בעבר.
מצאנו מסעדה מקומית ואכלנו ארוחת צהריים נהדרת במחיר מצחיק.
לאחר הארוחה חזרנו למלון וירדנו לבריכה. לאחר מספר דקות ליד הבריכה התחיל גשם ואנו חיפשנו מחסה. הגשם פסק לאחר כחצי שעה ואני שלא יכולה לוותר על מים נכנסתי לבריכה. בן הזוג נשאר בחוץ.
עלינו לחדר למנוחה ובשעות הערב המוקדמות הלכנו לשוק הלילה Patpong Night Market שנמצא כעשר דקות מהמלון.
הדוכנים לא הרשימו אותנו אבל ראינו ראש של תנין למאכל - חבל שלא צילמתי.
מה שהפתיע אותנו מאד הינו סצנת חיי הלילה הפרובוקטיבית בה נתקלנו. לא ציפינו לכך.
חזרנו למלון בדרך בה באנו בסמטאות שבשעה זו היו פחות נעימות להסתובבות.
חזרנו לקניון מול המלון במטרה למצוא משהו לארוחת ערב. רוב המסעדות כבר נסגרו ובסופו של דבר אכלנו אוכל מקסיקני לא מוצלח במיוחד.
יום שלישי 24.6.25
יצאנו בסביבות 7:30 במונית מהמלון לשדה התעופה. נתקענו בפקקי ענק מהם הופתע גם נהג המונית.
בתהליך הצ'ק אין נדרשנו להציג כרטיסי טיסה מיון לישראל, מעולם לא נדרשנו לכך, מודה שהופתענו.
שדה התעופה בבנגקוק מדהים, חבל שהגענו אליו בנסיבות אלו.
קנינו כריכים לארוחת בוקר, וגמרנו את הכסף שנותר לנו בעוגיות מוצלחות.
הטיסה מבנגקוק לציריך ארוכה מאד בערך כמעט אחת עשרה וחצי שעות וגם פער השעות משמעותי - שש שעות.
נחתנו בסביבות 18:30-19:00 ומיהרנו לטיסת הקונקשן לאתונה. בידוק הדרכונים והכניסה למדינות השנגן התבצע בשוויץ, כך שהתהליך דרש זמן, במקביל הטיסה התאחרה מעט כך שלא באמת היינו בלחץ.
הטיסה מציריך לאתונה היא סוג של טיסת חסך. קצת מעל לשעתיים טיסה בה ישנתי והגענו לאתונה לקראת 24:00.
לא נדרשנו לביקורת דרכונים ובאופן מפתיע המזוודות הגיעו.
משכנו בכספומט מעט יורו, ונסענו לדירה שהזמנו בעיר.
אנו מכירים את אתונה מביקורים קודמים בשנים האחרונות. אני ביקרתי בעיר פעמיים ובן הזוג פעם אחת, כך שכשהזמנו מקום לינה ידענו לבחור אותו בסמיכות לכיכר סינטגמה ותחנת האוטובוס משדה התעופה. התלבטנו האם לקחת מונית או שלנסוע באוטובוס, אולם כשיצאנו מהטרמינל ראינו את האוטובוס, אז קנינו כרטיסים ונסענו בו.
הגענו לדירה החמודה ונכנסנו באמצעות הקוד שניתן לנו מבעוד מועד.
התקלחנו ונפלנו למיטה לאחר שתיים בלילה.
יום רביעי 25.6.26
אפשר היה לחשוב שלאחר היום המעייף הקודם נקום בשעה מאוחרת ובן הזוג אף כיוון שעונים מעוררים שמא לא נתעורר.
אבל בסביבות 8:00 כבר קמנו. יצאנו לכיוון מרכז העיר ומצאנו מקום בו קנינו כריכים וקפה.
לאחר מכן קנינו כרטיסים לאוטובוס וחזרנו לדירה להצטננות מהחום הכבד.
עלינו על האוטובוס של 10:15 לשדה התעופה של אתונה והגענו בסביבות 11:00.
השדה היה עמוס בטירוף. מצאנו את דלפקי הצ'ק אין של טוס ולאחר תור ארוך עברנו את הבידוק. אחר כך ביקורת דרכונים ומעבר לדיוטי פרי. זו הפעם השלישית בשנה האחרונה שהיינו בשדה באתונה והכרנו את בתי הקפה והמחירים, קנינו אוכל לטיסה והמתנו.
הטיסה יצאה באיחור קל ונחתה בעקבה שבירדן בסביבות 18:00. לפנינו היתה טיסה נוספת שנחתה ואנו נאלצנו להמתין עד שניתן היה לרדת מהמטוס. עברנו ביקורת דרכונים בצד הירדני, עלינו על אוטובוסים שחיכו לנו, ולאחר שכולנו עלינו נסעו כל האוטובוסים יחדיו למעבר הגבול לארץ מרחק נסיעה של כעשר דקות. חיילים ירדנים עלו לאוטובוס לפני מעבר הגבול, ורבים מהנוסעים חשו חוסר נוחות מהנשקים סביבנו.
ירדנו מהאוטובוס בסמיכות למעבר הגבול הישראלי, ביקורת דרכונים בארץ, עלייה על אוטובוס ונסיעה ארוכה לכיוון המרכז.
עצרנו באזור הערבה להפסקה קצרה, ואז נרדמתי ואני לא זוכרת כלום מהנסיעה.
האוטובוס עשה תחנת עצירה בנתב"ג ואנו ירדנו שם. מונית הביתה ולקראת 01:00 יום חמישי חזרנו.
בימים הראשונים אם הייתם שואלים אותנו האם אנחנו חוזרים ליפן היינו עונים שלא.
לאחר מספר ימים התחושה התחלפה.
היה לנו טיול מדהים, עשיר ומגוון!
