בשבוע האחרון של מאי 2016 נסענו לניו-יורק במתכונת של טיול בנות – אמי, שתי אחיותי ואנוכי. למחצית הראשונה של הטיול הצטרפו אלינו דודתי ובנותיה.

אני חייבת לציין כי ביקרתי בניו-יורק פעם אחת לפני כעשרים שנה והיא השאירה עלי רושם בל יתואר, כאשר לאורך השנים אם היו שואלים אותי מהו המקום בו הייתי רוצה לבקר הייתי עונה ללא היסוס ניו-יורק.

מצורף תיאור הטיול ה אינטנסיבי עד מאד שעברנו.

יום שבת 21.5.16

את הלילה שבין שיש לשבת ביליתי בחצי נמנום. העייפות בשילוב ההתרגשות וקצת מתח יצרו אצלי חוסר רוגע וחוסר יכולת לישון באופן סדיר.

בשעה 3:40 קצת לפני השעון המעורר קמתי התלבשתי ונפרדתי מהילדים הישנים ומאריה.

המונית ובה אורית הגיעה בשעה 4:00 בדיוק ואנו נסענו לשדה.

אמא והדס הגיעו כמה דקות אחרינו.

השדה כמעט ריק לחלוטין בשבת לפנות בוקר בעונה שאינה עונת התיירות.

עברנו את הצ'ק אין במהירות יחסית והגענו לדיוטי-פרי.

כאשר נוסעים לניו-יורק וחלק מהבילוי המתוכנן הינו שופינג הדיוטי פרי אינו מהווה אטרקציה.

סיבוב קצר, כניסה לסטימצקי וקניית ספרים, שם בוצעה ההוצאה המרכזית קפה והמתנה לטיסה.

טיסת בריטיש אייר אייוז, שהוזמנה מעל לחצי שנה קודם לכן עם קונקשיין בהיתרו.

למרות שהייתי בטוחה שאצליח לישון בטיסה אני לא מצליחה. למעשה אף לא אחת מארבעתנו לא מצליחה לנמנם.

האוכל סביר למטוס מערכת בידור מצויינת.

אורית, הדס ואנוכי ראינו את הסרט ברוקלין, אותו קראתי ואורית קנתה אותו בשדה התעופה. מאד נהנו.

ההמתנה בהיתרו עברה במהירות יחסית ועם כל שינויי השעות איני זוכרת האם חיכינו שעתיים או שלוש.

הטיסה מהיתרו לניו יורק גם היא יצאה בזמן. גם בה לא הצלחנו לישון וצפינו בסרט מערכת הבידור של המטוס.

סה"כ אוכל סביר מרווח רגליים טוב.

טיסות שעברו בנוחות רבה, רק חבל שלא הצלחנו להירדם באופן משמעותי.

נחתנו בניו-יורק ב- 16:00 זמן מקומי.

תהליך ההגירה ואיסוף המזוודות היה אף הוא מהיר וב- 17:00 מצאו את עצמנו בחוץ.

מונית גדולה לארבעתנו ולכל המזוודות ואנו בדרכנו לניו-יורק למלון מילבורן באפר-ווסט-סייד, שהוזמן מבעוד מועד ע"י אתי דודתי.

הגענו למלון לקראת 18:00. החדר לארבעה פונקציונאלי, המיטות קטנות משהו אבל יש מקום לכל הציוד. בדקנו האם ניתן לשדרג לשני חדרים או לסוויטה אולם האפשרות היתה רק למחרת ולכן ויתרנו. כבר התרגלנו לחדר.

נפגשנו עם אתי ובנותיה דלית וליאת. את ליאת לא ראיתי כעשרים שנה ואת דלית אף יותר.

מזג האוויר אפרורי טפטוף קל ואנו יוצאות לתור את האזור.

אנחנו כזכור באפר ווסט סייד. המלון ממוקם על ברודווי ורחוב 76.

הסתובבנו קצת, נכנסנו קצת לחנויות אבל היינו עייפות מידי למדידה ולשופינג אמיתי.

חיפשנו מקום לאכול ובסוף מצאנו את עצמנו במין מזנון שמגיש סלטים בהרכבה עצמית, כריכים, מרקים ועוגות.

כל אחת מאתנו הזמינה משהו לאכול.

אכלתי מרק גבינה וברוקולי היה לא רע.

אנו אחרי כ"כ הרבבה שעות ללא שינה , מי זוכר כמה. העייפות מכריעה השעה כבר אחרי 21:00 ואנו בדרך למלון.

ארבע נשים באותו חדר עם מקלחת אחת, לוקח זמן להתארגן ובסופו של דבר לקראת 23:00 אנו ישנות.

הג'ט לג נותן את אותותיו בסביבות 2:00 אז אנו מתעוררות ונרדמות לסירוגין עד 6:00.

בסביבות 6:00 כולן ערות.

יום ראשון 22.5.16

יום ראשון בניו-יורק. את היום הזה אפשרנו לליאת להוביל, שכן היא גרה בעבר בעיר.

התחלנו בקניית קפה וארוחת בוקר קלה בסטארבאקס הקרוב למלון. מאחר שלא היה מקום ישיבה נוח לכולן, חזרנו למלון לחדר המשודרג של אתי דלית וליאת ואכלנו בו.

הוזמנה הסעה באמצעות הובר כאשר היעד הוא טיילת ההיי-ליין.

הגענו לטיילת מוקדם ומזג האוויר היה אפרורי וקריר. העיר בכלל והטיילת בפרט לא התעוררו עוד בשעת בוקר מוקדמת זו של יום ראשון.

התחלנו ללכת לאורך הטיילת. אהבנו את הצמחייה המגוונת, הצטלמנו וצילמנו אבל היא לא השאירה עלי את הרושם שציפיתי שתשאיר לאור מה שקראתי. כנראה שצריך שמש ויותר אנשים.

ירדנו מהטיילת ואתי וליאת התעסקו בקניית כובעים בדוכן רחוב.

התחלנו לצעוד באזור צ'לסי. ופגשנו את חנות אפל הראשונה בטיול. הדס רצתה טלפון חדש ולכן נכנסנו לחנות.

התברר כי הדגם שרצתה מבוקש מאד וחסר בחנויות. כאן התחיל המרוץ אחרי הטלפון שכלל ביקור במספר חנויות אפל בעיר עד לקנייה מוצלחת ביום הטיול האחרון.

צעדנו לכיוון ה- MEAT MARKET של צ'לסי. בעיקר חנויות אוכל ומאד מזכיר את שרונה מרקט שלנו. הסתובבנו קצת ויצאנו החוצה. עדיין היינו קרובות מידי לארוחת הבוקר ולא רעבות.

צעדנו בוילג' מכיוון מערב למזרח במטרה להגיע לאזורים מרכזיים יותר. צעדנו לאורך רחוב 14 עד לשדרה החמישית ובמהלך ההליכה לא עברנו אזורים מרגשים.

בסופו של דבר הגענו ליוניון סקוור. באזור זה נכנסנו למסעדה הומת אדם לברנץ'.

אתי טענה שאכלה במסעדה בביקורה האחרון בניו-יורק ומאד נהנתה ורצתה לקחת אותנו לשם. אנו לא מצאנו דבר מרגש במסעדה שהיתה בעיקרה לא מודרנית וחשוכה.

לאחר הארוחה הסתובבנו מעט ביריד לתרבות טייאון שהתקיים בכיכר, ראינו את שחקני השחמט ממתינים לפרטנרים למשחק והמשכנו לצעוד.

חזרנו לשדרה החמישית והמשכנו לצעוד לכיוון דרום לוושינגטון סקוור. בכיכר ישבנו מעט וראינו מופעי רחוב שונים ובהם שתי ילדות על גלגיליות ששרו מגוון שירים פופולריים ואספו כסף למשפחות נזקקות.

המשכנו דרומה לכיוון הסוהו ונכנסנו למגוון חנויות לאורך הרחובות, אבל כנראה שהיינו עדיין עייפות שכן דבר לא צד את עיננו ולמעט סוכריות בחנות ממתקים או בשמים בוויקטוריה סיקרט לא קנינו כלום.

הגענו עד איטליה הקטנה ושם ישבנו במסעדה איטלקית לארוחת ערב מוקדמת.

המשכנו להסתובב וראינו את שולי הציינה טאון.

לאחר יום הליכות אינטנסיבי החלטנו לחזור לכיוון המלון.

אמי דודתי ובנות דודתי המשיכו למלון אחיותי ואני ירדנו בטיים סקוור. כי יום שני בניו-יורק מחייב לראות את הכיכר המפורסמת.

הסתובבנו מותשות באזור נכנסו ל- M&H שם עשינו את הקניות הראשונות המשכנו לחנות דיסני ול- M&M משם לקחנו מונית למלון כשהרגליים כבר לא נושאות אותנו.

בדיעבד זה היה היום בו הלכנו הכי הרבה. היינו צריכות לנוח קצת יותר בבתי קפה.

יום שני 23.5.16

היום בעיקרו מוקדש לדאון-טאון של מנהטן.

בסביבות 8:30 יצאנו כולנו בסבווי לכיוון דרום. ביציאה ישבנו בדליס ואכלנו ארוחת בוקר.

זה היה הבייגל הראשון שלנו במנהטן והוא סימן את הבאות.

צעדנו צעידה קצרה לכיוון פסל השור המסתער שם פגשנו את הקבוצה והמדריכה של FREE TOUR BY FOOT.

הסיור התחיל בהסבר על פסל השור, עבר לפארק באולינג גרין ומשם לבית המכס, שמשמש היום מוזיאון לתרבות האינדיאנים האמריקאים, כאשר קיבלנו הסבר מפורט על מגוון הפסלים בבניין המרשים.

פנינו דרומה לכיוון באטרי פארק. זכינו להסברים מפורטים על אליס איילנד וחוקי ההגירה, על האנדרטה הלאומית מבצר קלינטון ואנדרטת החוף המזרחי.

כמובן שצפינו על פסל החרות.

המשכנו דרך רחובות הדאון-טאון וראינו את האולם הפדרלי ואת הבורסה לני"ע.

צעדנו ברחוב וול סטריט עד לכנסיית השילוש הקדוש ובית הקברות הסמוך לה.

הסיור הסתיים בסמוך לגראונד זירו.

צפינו באתר ההנצחה לאסון התאומים שתי ברכות הענק ובהן מים זורמים כמפלים ועל דפנותיהם חקוקים שמות הנספים.

בשלב זה החלטנו להתפצל כאשר דודתי ובנות דודותי בחרו לנסוע לסנטרל פארק ואנו המשכנו בסיור שתוכנן מראש.

הזמנו מבעוד מועד סיור למוזיאון ה- 9/11, כך שבהצגת הכרטיסים נכנסנו ללא המתנה.

הסיור במוזיאון מצריך כשעתיים עד שעתיים וחצי והוא מעניין למדי. בחלקו רואים את שרידי המגדלים, חלקו האחר הוא אתר הנצחה לנספים מארבעת האירועים השונים, והחלק המרכזי הינו תערוכה, המתארת את השתלשלות האירועים, הפרסומים במדינות השונות, חוויות של ניצולים, פרטים שנותרו כנעליים, עגלות וכדומה וכן תיאור קצר אם כי חסר בעיני לגבי השלשלות האירועים שקדמו לפעילות הטרור.

בתום הסיור במוזיאון מיהרנו חזרה לכיוון דרום ע"מ לקחת את המעבורת החינמית לסטייטן איילנד ע"מ לצפות בפסל החרות.

לצערי, זכרתי כי ההמלצה הינה לשבת בצד שמאל של המעבורת כשאחותי התעקשה שיש לשבת בצד ימין. כאשר הבנו את הטעות כבר כמעט ועברנו את פסל החרות והמעבורת היתה עמוסה ביותר.

עם ההגעה לסטייטן איילנד מיהרנו לחזור במעבורת למנהטן. הפעם ישבנו בצד הנכון, אולם מסלול המעבורת בדרך חזרה למנהטן מרוחק יותר מפסל החרות כך שהתצפית עליו פחות מוצלחת. למרות זאת יש לנו כמובן "בוק" של הפסל ושל גורדי השחקים בדרום מנהטן.

בשעות אחה"צ המוקדמות נסענו לכיוון הסנטרל פארק לפגוש את אתי דלית וליאת.

מיד עם הגיענו לפארק החל לרדת גשם. זה היה למעשה הגשם המשמעותי היחיד שהפריע לנו בטיול.

נכנסנו לפארק מהכניסה בסמוך לביתו לשעבר של גון לנון וצפינו בהנצחה לזכרו. במקום היו שני זמרי רחוב ששרו משירי גון לנון וליאת ודלית הצטרפו אליהם לשירת אחד השירים.

צעדנו לכיוון המזרקה שבפתיח התוכנית "חברים" ומשם לאגם. הסתובבנו כשמזג האוויר סגרירי ומעט גשום.

בשלב מסויים הגענו לאחת מהמסעדות במרכז הפארק שמגישה אוכל צמחוני/טבעוני בעיקרו. ישבנו ואכלנו סלטי עלים שלא היה פשוט להתמודד איתם.

יצאנו מהפארק וצעדנו לכיוון השדרה השמינית. גם כאן נבדקה חנות אפל סטור ללא הצלחה.

פנינו לחנות הכל-בו סנטצורי 21. הרכישות היו דלות למדי.

ביום זה כפות הרגליים פשוט קרסו לי ובחרתי לחזור למלון עם אמא ואתי. אורית, הדס, דלית וליאת הגיעו בשלב מאוחר יותר.

כולן מלבדי, שכן בחרתי לנוח, נפגשו עם סער שהגיע לפגישת עבודה בעיר.

יום שלישי 24.5.16

בבוקר נפרדנו מדלית שנסעה בחזרה לביתה.

איפסנו את המזוודות בשמירת חפצים, שכן בסוף היום אנו עוברים מלון ונסענו בסבווי להרלאם לסיור מודרך נוסף של FREE TOUR BY FOOT.

היום היה סגרירי וקריר ומידי פעם טפטף מעט.

נכנסנו לדלי'ס לקניית ארוחת בוקר- שתיה ובייגלס ופנינו לנקודת הכינוס של הקבוצה.

המשתתפים בסיור היו ממגוון מדינות אולם הנוכחות הבולטת ביותר היתה באופן מפתיע, או שלא, מישראל.

באיחור מה הגיעה המדריכה Lady Altoviese. אישה שחורה, גדולה, זמרת ושחקנית שמכירה את הרלאם היטב ומשלבת בסיוריה שירה ריקוד ואהבה גדולה לאזור.

היא סיירה אתנו ברחבי השכונה תוך סיפור ההיסטוריה שלה מאזור החופשות של עשירי ניו- יורק ועד שכונת עוני ופשע והשיפור הנוכחי.

נכנסו לתאטרון אפולו המפורסם, ראינו את הכנסיות הרבות בשכונה ואת משרדיו של ביל קלינטון.

סיום הסיור היה בהופעת מוסיקה המשלבת גוספל וסגנונות נוספים המאפיינים את התרבות האפרו-אמריקאית.

ההופעה שערכה כשעה היתה שמחה, מגוונת קצבית ולא השאירה כמעט אף לא אחד בישיבה.

המעניין הוא שבמקהלה היתה גם זמרת אחת לבנה.

ליאת ואתי הצטרפו לסיור ונפרדו מאתנו עם תחילת ההופעה.

עם תום ההופעה שהיתה בשעת צהריים התלבטנו היכן לאכול. המדריכה המליצה לנו על מסעדת "סילביה" שהינה מסעדה ידועה בהרלאם. התלבטנו ובסופו של דבר החלטנו לנסות את המסעדה.

בדיעבד זו היתה הארוחה הטובה ביותר שאכלנו ובמחיר מצחיק.

המנות היו ענקיות וטעימות. כיף אמיתי ומומלץ בכל פה.

ליד תחנת הסבווי היתה חנות של מרשל שהדס התעקשה שניכנס אליה. מלבד הדס לא מצאנו דבר בחנות שראוי להתייחסות. המשכנו לחנות לבגדי ילדים באזור ומשם חזרה למלון.

הגענו בסיבות חמש לקחנו את המזוודות והצלחנו לעצור מונית במהירות רבה.

נסענו בתחילה במהירות ולאחר מיכן באיטיות רבה למלוננו השני – הולידי אין טיים סקוור.

החדר שהוזמן היה נקי ומודרני אבל קטן ביותר ואט אט הפך למחסן עם ארבע המזוודות והקניות שנוספו, אבל המחיר והמיקום היו שווים הכל.

לאחר שהתמקמנו במלון אמא ואורית בחרו לנוח והדס ואני החלטנו לרדת לאזור הטיים סקוור.

התחלנו לשוטט, קנינו ציורי רחוב לילדים ואט אט מצאנו את עצמנו פונים לכיוון השדרה החמישית.

הערב התחיל לרדת ואנו הצטערנו שאין לנו מצלמה או טלפון לצלם את המראות בשקיעה ועם תאורת הלילה.

המשכנו ללכת מזרחה ואז צפונה דרך רוקפלר סנטר ולאורך השדרה החמישית.

הגענו עד לאפל סטור, שאלנו על הטלפון להדס והם עדכנו כי אין להם אותו במלאי.

קנינו גלידה ישבנו על כסאות, הצופים לרחוב ונחנו. איזה כיף!

חזרנו למלון במונית.

יום רביעי 25.6.16

יום קניות בג'רזי גארדן . תחנת האוטובוסים לקניון צמודה למלון.

ירדנו בסיבות שמונה ומחצה ומצאנו מתחת למלון דליס המוכר מגוון דברי מאכל. הדליס הזה הפך להיות מסעדת הבית שלנו וכל בוקר פתחנו בקניית בייגלס ושתיה בו. למרות שבחנו בסביבה חנויות נוספות תמיד חזרנו אליו בשל הניקיון והמגוון.

אורית לקחה איתה מזוודה גדולה לקניות. אמנם קראתי שמקובל ואף מומלץ לקחת טרולי ליום הקניות אולם המזווה הגדולה שעשעה אותי. בדיעבד זו היתה החלטה נכונה ועד מהרה היא התמלאה ברכישות חדשות.

רכשנו כרטיסי הלוך ושוב, ומצאנו לאחר חיפושים את רציף האוטובוס.

הנסיעה נוחה ומהירה וכמה דקות לפני עשר בבוקר שעת פתיחת הקניון הגענו אליו.

החנויות נפתחו אט אט ואנו התחלנו להסתובב ביניהן.

תחילה הסתובבנו ברביעייה, אולם לאחר זמן הבנו כי הדבר אינו נכון והתפצלנו לשתיים.

הסתובבתי עם אורית ובצענו מספר קניות מוצלחות בחנות של אן טיילור, בקלווין קליין ב- FOREVAE 21 בליוויס ובמגוון חנויות נעליים.

בשלב מסויים פספסנו את שעת הפגישה עם אמא והדס לאורך כל היום ניסינו לאתר אותן.

יש לציין כי במרדף אחר הטלפון יואב ביצע הזמנה בחנות אפל בסוהו והטלפון היה אמור להישמר עד אותו היום בשעה תשע, שעת סגירת החנות, כך שלהדס היה חשוב לצאת מהקניון בשעה שתאפשר לה להגיע בזמן לחנות.

לקראת חמש איתרנו במקרה את אמא והדס ואז התחיל דיון מתי לצאת מהקניון והאם להתפצל בחזרה למלון.

בסופו של דבר נשארנו כולן יחדיו ולקראת שש וחצי עזבנו.

אורית לאורך כל הדרך אמרה שאם היתה נשארת עוד מספר שעות ועד לשעת הסגירה היתה ממצה טוב יותר את חווית הקנייה.

האמור התעצם עוד יותר לאור העובדה שטלפון לא היה.

הגענו לתחנת האוטובוסים, העלנו את הקניות למלון ולקחנו מונית לכיוון הסוהו.

מעט לאחר שמונה הגענו לחנות אפל אולם מתברר שכלל אין להם מלאי של טלפונים ולא ברור האם יש הזמנה אם לאו.

מאוכזבות מאי מציאת הטלפון ומהפסקת הקניות בקניון חפשנו מסעדה שכן מאז הבוקר לא אכלנו.

משום מה לא הצלחנו לאתר מסעדות למעט מקבץ של מסעדות צרפתיות ואיטלקיות לא זולות.

בסופו של דבר מותשות ישבנו במסעדה איטלקית.

המנות היו לא רעות ושל אמא בכלל מצויינת, אולם הפריט הכמעט הכי יקר בתפריט היה המים.

לאחר מאמצים עצרנו מונית למלון.

אורית ואני עלינו לחדר.

הדס בעלת הכוחות הבלתי נגמרים רצתה להמשיך ולהסתובב וצרפה אליה את אמא.

יום חמישי 26.5.16

את היום התחלנו שוב בדלי'ס השכונתי שלנו בקניית בייגלס.

משם המשכנו לתחתית תוך כוונה להגיע לתחנת העירייה בדאון-טאון ולהצטרף לסיור נוסף הפעם לאזור גשר ברוקלין ואזור דמבו בברוקלין.

במהלך הנסיעה עצרה הרכבת מספר פעמים להפסקות ארוכות, דבר לו לא היינו רגילים. בשלב כלשהו אורית טענה שחלק מהנוסעים נראים מופתעים אבל לא ייחסנו לכך חשיבות.

הגענו לתחנה שלפני הסיטי-הול והכנו את עצמנו לירידה, הרכבת התעכבה ארוכות ולא המשיכה דרומה אלא חצתה ממנהטן לברוקלין והמשיכה לתוך ברוקלין.

ירדנו בתחנה הראשונה בברוקלין וניסינו להבין מה קרה.

התברר כי היתה תקלה או תאונה לאחת הרכבות שחסמה את תחנת סיטי-הול ולכן לא יכולנו להגיע אליה.

חשבנו לחזור למנהטן ולחצות את גשר ברוקלין ללא הסיור, ואז אימי הציעה שנגיע לתחנה הקרובה לגשר ברוקלין מהצד של ברוקלין ונחצה את הגשר מברוקלין למנהטן, שהרי לסיור כבר לא נגיע.

ניסינו להבין אילו רכבות לקחת, כאשר במתחם התחנה לא היתה מפה, ואנו שעד כה סמכנו על ליאת לא לקחנו מפה של התחתית.

בסופו של דבר יצאתי מהמתחם הסגור, למדתי את הדרך ועלינו על שתי רכבות נוספות ע"מ להגיע לגשר ברוקלין.

ירדנו והתחלנו להסתובב באזור.

ישבנו בפארק גדול בו ילדי בית ספר עשו אימוני ריצה.

הגענו לתחתית הגשר וראינו מפה של האזור והחלטנו טרם עליה עליו להסתובב באזור דמבו.

צעדנו לכיוון הסתובבנו מעט בין חנויות מעוצבות והגענו לטיילת שצופה מברוקלין למנהטן.

מבחינתנו זו היתה אחת ההפתעות הטובות של הטיול. ישבנו על שפת האיסט ריבר, הצטלמנו, וצעדנו לאורך הטיילת. מקסים.

בדרך ראינו ספסלים מעוצבים כפילים – אנו בדמבו-לא?

בסופו של דבר עלינו על הגשר וחצינו אותו בכ- 30 מעלות לכיוון מנהטן. הגשר היה עמוס הולכי רגל ורוכבי אופניים, הנוף עם גורדי השחקים לכיוון מנהטן מדהים, אבל החום כמעט בלתי נסבל.

ירדנו במנהטן ביציאה מהגשר ומצאנו את עצמנו באזור הסיטי-הול. משעשע.

רצינו להגיע לאזור הנמל ובשל החום והעייפות לקחנו מונית. הסתובבנו באזור הנמל, אבל גם הדס שהיתה בו בעבר וגם אני שהייתי באזור לפני כעשרים שנה לא מצאנו אותו שוקק ומלא מסעדות כפי שזכרנו.

בסופו של דבר התיישבנו לארוחת צהרים בסוג של דלי'ס ורובנו הרכבנו סלטים נהדרים.

בשעה 15:30 היינו אמורות להצטרף לסיור במוזיאון טנמנט – מוזיאון המהגרים. תכננו להגיע לשם במונית ומאחר ולאחר ארוחת הצהריים היתה לנו עוד כשעה המשכנו להסתובב באזור. כחצי שעה לפני הסיור ניסינו לעצור מונית לכיוון המוזיאון, אבל לא הערכנו את הקושי במציאתה. פשוט לא הצלחנו למצוא מונית פנוייה שעצרה לנו. ניסינו לשנות מיקומים וללא הצלחה. בסופו לאחר שחשבנו שנפסיד את הסיור המוזמן ששולם מראש עצרה לנו מונית.

הגענו למקום באיחור של דקות ספורות והצטרפנו לתחילתו של הסיור.

מבחינתי לפחות אחת מהפתעות הטיול אם לא החוויה. יצאתי בהתרוממות רוח.

לא היינו מגיעות למוזיאון אם אמא שלי לא היתה מקבלת עליו המלצה חמה. אז הינה כאן ההמלצה שלי!

מדובר במוזיאון שהינו למעשה בניין דירות בו גרו משפחות מהגרים מסוף המאה ה- 19 ועד שנות השלושים של המאה ה- 20.

הבניין נמצא הרוס מבפנים, אולם בשלמותו ושוחזר ע"י היסטוריונים, כאשר בדירות השונות מספרים את סיפורן של המשפחות שגרו בדירות, כולל ניסיון להציג עדויות היסטוריות בצורת מסמכים שונים וכן את השתלשלות קורות המשפחה שגרה בדירה עד ימנו אלו.

אנו הצטרפנו לסיור שנקרא "זמנים קשים" ותיאר את סיפורן של שתי משפחות מתקופות שונות.

HARD TIMES

Discover how immigrants survived economic depressions at 97 Orchard Street between 1863 and 1935. Visit the restored homes of the German-Jewish Gumpertz family, whose patriarch disappeared during the Panic of 1873, and the Italian-Catholic Baldizzi family, who lived through the Great Depression

היה מרתק, מרגש, יצאתי נפעמת.

למי שהיסטוריה קרובה מעניינת אותו מומלץ בחום.

בסביבות חמש יצאנו מהמוזיאון והחלטנו להתפצל.

הדס ואורית החליטו ללכת לרחוב 34 להשלמת קניות ואמא ואני רצינו לחזור למלון ולנוח מעט לפני ההצגה שמחכה לנו בערב.

מצאנו לאחר מספר הסתובבויות סרק את התחתית כאשר ירדנו מצאנו את עצמנו בבריאנט פארק.

החלטנו להיכנס לפארק שהיה מקסים ושוקק חיים ובין היתר היתה בו התכנסות לשיעור יוגה המוני.

בחרנו שלא לחכות להתחלת השיעור ולהמשיך לצעוד למלון.

ראינו את הכדור הצבעוני בכיכר טיימס מחליף אין סוף צבעים ונהננו מאד מההליכה למלון.

נחנו והתארגנו ליציאה נוספת.

אורית והדס חזרו ללא קניות ואמרו שהכינו את התשתית למחר וכי יש להן קופונים של הנחות לסופ"ש.

יצאנו ברגל מספר רחובות לתיאטרון בו מופיעה ההצגה פאנטום האופרה. הסיבה לרכישה כמה לא מפתיע הכרטיסים הזולים יחסית שמצאנו, שכן זו ההצגה הוותיקה ביותר בברודווי שמופיעה כבר כשלושים שנה בקרוב.

התיאטרון ענק עם מדרגות תלולות, אולם בסופו של דבר מצאנו את עצמנו במקומותינו.

חוויה נהדרת. איזה עוצמות של מוסיקה ותאטרליות. מופע מדהים שברור מדוע הוא כ"כ מוצלח. ישבנו כולנו מרותקות.

ההצגה השאירה בנו טעם של עוד.

יצאנו לאזור הטייס סקוור מוצפות באנדרנלין והרי הכל שוקק חיים והחנויות פתוחות. המשכנו להסתובב באזור שוב נכנסנו ל – M&M ודיסני. הסתובבנו באזור ההומה מהופנטות.

חזרנו לאזור המלון וחיפשנו משהו לאכול. בסופו של דבר אורית ואני קנינו כריכים בדלי'ס הבית והדס ואמא פיצה.

ישבנו מחוץ למלון ואכלנו.

עלינו לחדר מוצפות באנרגיות בסביבות אחת לפנות בוקר, כאשר כבר דיברנו עם הבית שנערך ליום שישי בבוקר.

יום מדהים, אינטנסיבי, מגוון, מרגש, מלא חוויות.

אני חושבת שמבחינתי לפחות אחד משיאי הטיול.

יום שישי 27.5.16

היום התחיל בעצלתיים, אתמול הלכנו לישון מאוחר, אין לנו יעד להגיע אליו ובכלל אווירה של סוף טיול.

בסביבות 10:30 ירדנו וחיפשנו מקום לאכול.

מתברר שסניף של דין ודלוקה, רשת עליה קיבלנו המלצות, נמצא ממש מעבר לכביש. נכנסנו אבל משום מה לא מצאנו דבר להתחבר אליו. אז חזרנו שוב לדלי'ס הבית ושוב קנינו את אותו הבייגלס.

כפי שניתן להבין אוכל ומסעדות לא היה הצד החזק של הטיול.

החלטנו ללכת לרוחב 34 להשלמת קניות. ואכן זו היתה השלמה רצינית אין- סוף זוגות נעליים ברשת פיילס, אולד-נייבי, קיי-מרט ועוד.

כפי שתכננו אורית והדס חזרו למלון להניח את הקניות, ואמא ואני המשכנו במסלול כאשר קבענו להיפגש בספרייה שעל השדרה החמישית.

אמא ואני נכנסנו למייסיס סתם בשביל להתרשם, ראינו את בניין האמפייר –סטייט וצעדנו לאורך השדרה החמישית. הגענו לספרייה וישבנו על המדרגות לחכות לאורית והדס שהגיעו לאחר זמן מה.

התחלנו לצעוד לאורך השדרה. נכנסנו לחנות ה- NBA לחנות בובות שאיני זוכרת את שמה שהיא ממש מקדש לבובות ולילדות. נחנו ברוקפלר סנטר, ששינה את פניו ובמקום הדגלים מכלל המדינות המקיפים אותו בד"כ היה מוקף רק בדגלי ארה"ב. כנראה לקראת יום הזיכרון האמריקאי.

בתוכנית היה להגיע למוזיאון לאומנות מודרנית, שהיתה בו כניסה חינם, עד כמה שהיה זכור לנו בימי שישי בין 16:00 ל- 20:00. משום מה התערער לי הביטחון ביחס לשעות, כל שכן כשקראתי בספר של שיחור שלקחתי שהמוזיאון נסגר ב- 17:30. ממש התבאסתי היות והחלום לחזור ל-MOMA ליווה אותי מאז הביקור הקודם

בניו-יורק. כבר התחלתי לחשוב איך אני מגיעה למוזיאון מחר לפני הטיסה, אבל לשמחתי כשהגענו למוזיאון גילינו תור ענק למקיף את כל הבלוק, כך שהבנתי שאכן ניתן להיכנס למוזיאון.

התור הענק התקדם במהירות ומצאנו את עצמנו במוזיאון.

כניסה חינם מעודדת קהל רב והעומס היה גדול. יחד עם זאת כמי שאינו מומחה לאומנות זה בהחלט מספיק.

התחלנו בתערוכה מתחלפת של פליטים מאזור המזרח התיכון. העיקרון הינו מסכי וידאו של מפות, כאשר הפליט מספר את סיפורו ועל המפה מופיעות הנקודות בהן הוא נע ונד. כמובן שלא ניתן היה לברוח מסיפור של פלסטינאי שנדד באזור השטחים. אותי הסיפור העציב שכן כרגיל כמעט מוצג רק צד אחד בסיפור הישראלי פלסטינאי.

לאחר צפייה בסיפורים נוספים, לקחנו את מפת המוזיאון והתחלנו לשוטט בין התערוכות הקבועות.

המוזיאון מתחיל בציורים של גוגן וואן גוך ומסתיים באומנות בת זמננו. אני חייבת לצין שאת ההתרגשות שלי שבו בעיקר ציוריהם של האימפרסיוניסטים וכן אנדי הוראול ורוי ליכטנשטיין.

הרגליים לא סחבו אותנו יותר והחלטנו שלא לסייר בתערוכות המתחלפות, וזאת לאחר שיטוט קצר בתערוכה של אמנים יפנים.

ירדנו למטה ורצינו לצאת, אך ראינו התקהלות בגן המוזיאון והחלטנו להצטרף.

מתברר שהיתה שם הופעה לא חיה של ניל יאנג. הוא הגיע והשמיע הקלטות. לא ממש הבנו את הקונספט, אבל היה נעים לשבת ולתת מנוחה לרגליים, להקשיב למוסיקה לראות את האומן ועשרות ניו-יורקים נהנים.

ישבנו בהופעה זמן מה ורצינו להמשיך.

ירדנו לשירותים ובדרך גילינו אומנות מרתקת בצלליות. לפעמים דברים מעניינים מתרחשים כשמחפשים שירותים.

עזבנו את המוזיאון לאחר כשעתיים ומחצה מהנות והחלטנו להמשיך בשדרה החמישית עד לסנטרל פארק.

המשכנו לצעוד נכנסנו לבניין טראמפ ולחנות של אפל.

בחנות אמרו להדס שיתכן והטלפון שהיא מחפשת יגיע מחר בשעות הבוקר. אם כך המרוץ אחרי הטלפון ממשיך.

נכנסנו לסנטרל פארק התיישבנו על ספסל ליד האגם. התחלנו לסכם, שוחחנו, צפינו בעוברים ושבים והצטלמנו.

כשהחשיך התחלנו לצאת מהפארק ובדרך פגשנו משפחה של ראקונים.

לקחנו מונית למלון והרעב הכריע. לא אכלנו כלום מאז הבוקר. נכנסנו למזנון של אוכל מוקפץ וקנינו ארוחה.

הדס ואורית המשיכו לקניית שוקולדים לעבודה ואמא ואני עלינו לחדר להתחיל לארוז.

זהו מחר מסיימים.

יום שבת 28.5.16

עוד אתמול אמרתי להדס שאין לי התנגדות לטייל איתה לחנות אפל בשדרה חמישית מחר בבקר לקניית הטלפון.

לקראת שבע קמנו ואכן באינטרנט התברר שיש מלאי של טלפונים בחנות.

לבקשתה של הדס נסענו במונית ועוד לפני שמונה היינו בחנות. המוכר כלל לא ידע שהגיע משלוח של הטלפון המבוקש. ואז כשבירר אמר להדס כמעט באכזבה שיש רק צבע זהב. היא כמובן התנפלה על המציאה ויצאנו עם טלפון. זהו המרוץ הוכתר בהצלחה.

חיפשנו סטארבאקס קנינו קפה וצעדנו לסנטרל פארק. הסתובבנו בפארק וראינו פעילות מוקדמת של שבת בבקר.

בתשע פגשנו את אמא ואורית ברוקפלר סנטר במטרה לעלות לתצפית TOP OF THE ROCK. בשל השעה המוקדמת יחסית התורים היו נסבלים ועד מהרה מצאנו את עצמנו בתצפית.

הסתובבנו בשלוש קומות התצפית שאחת מהן סגורה ושתיים פתוחות. צילמנו את ניו-יורק ואת עצמנו מכל זווית אפשרית.

היה קצת ערפילי אבל לא נורא. סיום נהדר לטיול.

לאורך כל הטיול בכל מקום שאורית התיישבה הגיעו שומרים והעירו לה שהמקום אינו מיועד לישיבה, כך קרה כמובן גם בתצפית. אנשים רבים ישבו על הבטון ורק לאורית העירו.

זו כבר הפכה להיות בדיחה פרטית.

ירדנו מהמגדל אורית והדס החליטו לחזור לרחוב 34 להשלמה של קניות – כמה צפוי.

אמא ואני צעדנו ברגל למלון.

שוב עצרנו בבראינט פארק אבל הפעם על ופל אמריקאי וגביע גלידה.

נכנסנו לחנויות מזכרות וזהו מתחילים להתכנס.

ביקשנו את המזוודות שמסרנו לשמירת חפצים בבקר, ומאחר ויצאנו מוקדם יחסית ובשתי קבוצות לקח לא מעט זמן לאתר אותן.

השלב הבא, ממנו חששנו, אבל עבר בקלות יחסית, היה עצירת מונית גדולה לארבע מזוודות גדולות, איתן הגענו אבל גם לשלושה טרולים שנוספו בדרך. זה מה שקורה שקניות חלק משמעותי מהטיול.

הגענו לשדה והחשש עכשיו היה ממשקל עודף, שכן לא היתה לנו הערכה למשקל במזוודות או בטרולים. המזוודות של אמא הדס ואורית עברו ללא בעיית משקל אם כי של אורית היתה גבולית. ושלי שהיתה אחרונה, עברה את המשקל המותר ב- 600 גר'. לזכותי אומר שאני היחידה שלא היה לה טרולי אלא רק תיק גב. מבט מתבלט של דיילת הקרקע והיא מעבירה את המזוודה.

הבעיה התעוררה בבידוק הידני. שכחנו שאסור להעביר נוזלים בנפח של מעל CC30 וקרמים שהדס ואמא קנו היו בטרולים. הן כמובן נעצרו. הדס ניסתה לחזור לעמדת שילוח המזוודות ולבחון שליחת מזוודה נוספת אבל העלות לא הצדיקה זאת, כך שהקרמים החדשים נזרקו כמעט כולם. מזל שיש עמדה חדשה של חברת הקרמים בדיוטי פרי בנתב"ג ואורית שנסעה לסופ"ש מהעבודה השלימה את הקנייה.

ארוחת צהריים בשדה והמראה בזמן באיבירה למדריד.

בדיוק הסתיים משחק גמר גביע האלופות בין שתי קבוצות ממדריד- ריאל ואתלטיקו. הטייס במהלך העדכונים השוטפים על הטיסה עדכן גם על תוצאות המשחק והמטוס התמלא במחיאות כפיים ובמאוכזבים.

בכלל רק מילים טובות יש לנו להגיד על הטיסה עם איבריה.

ביום ראשון בבוקר נחתנו במדריד. המתנה של כארבע שעות וטיסה לישראל בה בעיקר ישנו סוף סוף.

הגענו לארץ ביום ראשון ה- 29.5.16 בשעות אחה"צ.