מסלול עד שבוע באסיה ”ים המלח ומערבה - מסלולים אדירים!“

בארבעה ימים בלבד, כך מסתבר, אפשר לכסות שטח די גדול מאיזור ים המלח. נסענו שנינו עם ציוד שטח- אוהל, שק``שים, גזיה וכ`ו... ויצאנו מבית ספר שדה עין גדי, דרך מעלה ישי (כמובן שכל יום מתחיל מוקדם וכך נהנים משעות ההליכה הטובות ביותר, רעננות הבוקר רק משבחת את הנוף).

צעדנו בשביל צפית- פשוט ויפהפה, עד למעיין עין גדי- אכזבה, שלולית קטנה נותרה ממנו... לאחר מכן ירידה למעיין שולמית שנשרף כליל. רגע! זה הולך ומשתפר. ירדנו לנחל דוד, מסלול קצר ובו מפלי מים קרירים ונעימים. לבסוף יצאנו מהשמורה ונערכנו ללינה בחוף עין גדי. לא מומלץ באופן כללי, יש הרבה אנשים ורעש. 

בבוקר השני התחלנו ללכת בנחל ערוגות- אין ויכוח, הנחל הזה ישאר מדהים לנצח... אם רק נשמור עליו! בנחל היו מפולות רבות ולכן השביל מתפתל מעט בין הערוץ לגדה. הגענו עד המפל הנסתר, התרחצנו במימיו הקרירים, והתחלנו לטפס במעלה האיסיים. הטיפוס שאינו נגמר... אקסטרים! מגיעים למעלה ונטרפים מהמראה האדיר. המשכנו ללכת לכיוון הר צרויה- מסלול מישורי, גבוה וחשוף, ונראה בערך כמו טיול על הירח, למי שמכיר. הגענו לפסגת הר צרויה. משם כל מה שנותר הוא לדלג למטה במורד ההר, הישר לקיבוץ עין גדי. לדלג? הירידה מההר היתה ארוכה בהרבה מהטיפוס במעלה איסיים! מעולם לא חשבתי שיהיה קשה כל כך לרדת מהר- ולא קושי פיזי אלא מנטלי! הריכוז כל כך גבוה, יחד עם ירידה במורד תלול וחשוף לגמרי! וכמובן שבאיזור זה סכנת מפולת תמידית...

לאחר המסלול המתיש (עם כל הציוד על הגב...) נסענו מעט צפונה, למצוקי דרגות- מקום קסום, שם בילינו את הלילה. את בוקר היום השלישי בילינו בחוף מינרל, שהיה רגוע מתמיד- אולי בגלל השעה המוקדמת. לאלה שמנסים להמנע מאנשים- רצוי להגיע ב- 8:00, מיד כשפותחים. בצהריים כבר נהיו לנו קוצים בתחת, ואז נסענו דרומה. רצינו לעצור בעין בוקק, אך במבט זריז אל המלונות המפלצתיים ראינו את לאס ווגאס הישראלית והמשכנו להדרים עד להר סדום, ממש בדרום ים המלח.

זה כבר כוכב אחר. הזוי ומדהים בעוצמתו, בצבעיו, בפראותו... עלינו למישור עמיעז, השמש כבר כבתה והירח הזמין אותנו לנסיעת לילה מואר בשבילי המקום המוזר בעולם. חול לבן, קמחי, בקעים ונחלים וצורות רכות שהשאירו הגשמים... הכל דומם אך בעצם בתנועה! בבוקר הלכנו בנחל פרצים, אל מערת הקמח. מסלול רגוע וקצר, אך שוב- בשעות הבוקר המוקדמות אין איש והדממה מעצימה את חווית ההליכה בנחל היפהפה. משם התחלנו להצפין - עד לקצה השני של ים המלח - צומת קליה, חוף נווה מדבר. החוף עבר כמה שינויים, המסעדה החליפה בעלים ומראה, אך הכל מאד חביב. התפריט במסעדה דל ופשוט, וקהל היעד בחוף עד השעה 13:00 הוא גיל הזהב- באמת תענוג. החוף היה די מלא אך עדיין רגוע ושקט. ושוב- רק עד הצהריים. אח``כ מגיעים הצעירים והורסים הכל...

לסיכום- זה פשוט וקל, וממש לא רחוק. סעו לגלות ארץ אחרת בבקעת ים המלח!