תחבורה ציבורית ומוניות בתאילנד ”תחבורה בתאילנד“

רכבת – לקחנו את רכבת הלילה לצפון, הלוך וחזור. את ההזמנה עשינו עוד מהארץ באינטרנט באתר הבא. אין התחייבות כספית וצריך לאסוף את הכרטיסים לכל המאוחר ביום הנסיעה עד השעה 16:00, ואז משלמים עוד 200 באט לכל ההזמנה (לא משנה כמה כרטיסים הוזמנו, העמלה היא פר הזמנה. 

הרכבות מאוד מאוד ישנות, דרגשי השינה התחתונים שאמורים להיות נוחים יותר מורכבים מכיסא שפותחים אותו ועליו מניחים מזרון, מרגישים את החיבורים שמתחת למזרון וזה מאוד לא נוח. הדרגשים העליונים צרים יותר, ולא מיועדים לגבוהים או לשמנים, או לסובלים מקלסטרופוביה. עוד דבר מטריד הינו העובדה שהרכבת איטית מאוד (14 שעות נסיעה),עוצרת בתחנות רבות המלוות בכרוז קולני על שם התחנה, ככה שאם שנתכם מופרעת בקלות תתקשו להירדם. רוב הנוסעים ברכבת הם תיירים תרמילאים, או תאילנדים במצב כלכלי שמאפשר מימון הנסיעה (סביב 600 באט). בלילה שקט מאוד, לעל דרגש יש וילון ובהחלט מי שמסוגל להירדם זה עשוי להיות פתרון לא רע, מה גם- שבמהלך כל הנסיעה התיקים שלכם בטווח העין שלכם.

אוטובוסים ממשלתיים / מיניואן. אנחנו נסענו לקנצ'נבורי. האוטובוס לא היה שיא הפאר, אבל ממוזג וסביר. בחזור היה לנו יותר נוח לקחת מיניבוס ישירות מהגסט האוס ולא לנסוע לתחנה המרכזית של קנצ`נבורי שהינה מרוחקת מהגסט האוסים. הדבר הזה התברר כטעות. המיני

רכבת הסקיי טריין – השתמשנו בה המון. רכשנו כרטיס יומי בעלות של 120 באט, ונסענו כל היום. זה מאוד כדאי, משום שתמחר הכרטיס הינו לפי המרחק מתחנה לתחנה, ואם אתם מתכוונים להשתמש בה יותר מארבע פעמים אז כדאי לקנות כרטיס יומי. לרכבת כידוע שני קווים שמצטלבים בככיר סיאם, וכן הצטלבות עם המטרו. ההתמצאות קלה ופשוטה, בכל תחנה יש שילוט עם האתרים המרכזיים בסביבה + מפת התמצאות באיזור (באנגלית).

צ`או פרייה ריבר אקספרס – השיט בסירה הוא בראש ובקרשונה חוויה, וכמובן – דרך נוחה ונעימה להגיע לכמה מאתריה הרבים של בנגקוק.

מונית אופנוע – זה היה קטע ענק שניסינו בקנצ`נבורי. נתקענו על יד הנהר בחגיגות הגשר על נהר קוואי, ולא מצאנו מוניות אדומות. בצעד פזיז ובלתי מחושב עלינו מאחורי שני נהגים מזדקנים, שהריצו קטעים על חשבוננו.