מבקרים בסאמובור, מצודת טרקושצ`אן ווואראז`דין

יצאנו לטיול שכלל את קרואטיה וסלובניה, החל מה- 13/8/08 ועד ה- 3/9/08. הזמנו רכב שכור לכל ימי הטיול -; 21 ימים. טסנו לזאגרב ויצאנו מדוברובניק. תכננו באופן כללי: נעלה צפונה לזאגרב, לא נוכל להספיק להגיע למזרח קרואטיה לפארק הטבע הייחודי ק`ופאצ`קי ריט, נשבור שמאלה לכיוון בלד, נעלה לבוהין, אולי נסייר יום באגמים של דרום אוסטריה, נדרים בסלובניה לפורץ`, אם נספיק ניכנס לחצי האי איסטריה, לעיירה סלוני ודרך שמורות הטבע פליטוויצ`ה וקרקא נתגלגל למטה לדוברובניק.

 בתכנון הראשוני החלטנו לא לראות כלל את זאגרב ולהשקיע זמן בהמשך בערים אחרות, שנשמעו לנו יותר אטרקטיביות. לכן, הזמנו לינה בסאמובור, שזוהי עיר קטנה ומקסימה הסמוכה לזאגרב (כ-30 דקות נהיגה). הזמנו את הלינה מהארץ. המלון Lavica hotel Samobor ממוקם במיקום מצוין ונוח. החדר מעט קטן, אך הוא זול בהרבה ממלון בזאגרב. עלות שני הלילות לשנינו: 84 יורו, כולל ארוחות בוקר טובות.

מייד בהגיענו יצאנו לכיכר הענקית שליד המלון לכוס בירה צוננת של ערב קיץ נעים. בכיכר מספר מסעדות. יש בכיכר לשכת תיירות סימפטית. למחרת שוטטנו עם המכונית בכפרי הסביבה, בתיבול כמה טרקים קצרצרים ויפים, כולל למבצר המשקיף על העיר. אכלנו ונהנינו בערב במסעדה המומלצת בלונלי פלנט - Pri Staroj Vuri. ביום שלמחרת הצפָּנו. כל הדרך זרועה כפרים הרריים מטופחים. נסענו לעבר Krapina למוזיאון ולממצאים של האדם הניאנדרתאלי. מוזיאון מדהים, אתר ייחודי מאד. אתר המוזיאון: www.krapina.com . משם המשכנו למצודת טרקושצ`אן (Trakošćan), שנמצאת צפונית-מזרחית לקרפינה (מזרחה לכביש 11). בדרך עברנו באגם קטן, ציורי ורגוע. אמצע אוגוסט וכמעט שאין אנשים. עצרנו באגם לארוחה ולקפה בחיק הטבע. המצודה שלמה ומרשימה, מאובזרת בעיקר בכלי נשק עתיקים. למרגלות המצודה ישבנו בבית קפה נחמד על האגם. הצפנו לוואראז`דין. העיר הייתה כמו היפהפיה הנמה: עיר מדהימה ללא אנשים כלל וכלל, למרות שהגענו בצהרי היום באוגוסט. אשר יגורנו בא: ביום זה יש חג דתי למריה. הסתבר לנו שעיר, יפה ככל שתהיה, נראית מתה ללא אנשים וכשכל המסעדות ובתי-הקפה סגורים. אצלנו בחגים יוצאים לבלות, אצלם מתכנסים בבתים ביום זה.

לתחילת הכתבה

ממשיכים לבלד וקרופה

משם נסענו לסלובניה, לצימר שהזמנו בבלד. הנסיעה עברה בחלקה בחושך. ירד גשם זלעפות, אך הצלחנו להגיע כפי שתכננו לנו: ב-21:00. קיבלנו את המלצות הכותבים באתר וישנו חמישה לילות אצל דרינקה. כשהגענו, ממש כפי שכתבו לפנינו, חיכתה לנו כל המשפחה בחוץ, למרות מזג האוויר. היא מאד אימהית ואיכפתית. ארוחות הבוקר שלה אינן אחידות. לכל עם היא מכינה בהתאם להרגליו, כך שרק לישראלים יש בארוחת הבוקר עגבנייה ומלפפון ואין נקניקים. נראה שאנחנו הוספנו לארוחה הישראלית את הגבינה הלבנה. החדר היה גדול והמחיר (21 יורו לאדם בשיא העונה, כולל ארוחת בוקר עשירה) היה זול בהחלט, בהשוואה להמשך הטיול שלנו. ההגעה אליה הייתה מאד קלה כי היא ענתה למייל שלנו באנגלית והוסיפה הסבר מאד ברור של מיקום הבית שלה. היא מאורגנת עם מפות והמלצות של ישראלים (בעברית). מסתבר ש-90% מהמתאכסנים אצלה הם מישראל והיא יודעת להגיד "למטייל"... החדר שהזמנו הוא הגדול עם מרפסת מול הנוף הכפרי. בעקרון: ממש לא נורא אם תפוס באחד הצימרים המומלצים באתר. בכל בית שני יש צימר (Sobe) וכולם מאד ידידותיים. האימייל של דרינקה ליצירת קשר: [email protected] . למחרת, בגלל מזג האוויר החלטנו לעשות סיבוב סביב האגם של בלד. התחלנו בעלייה למבצר של בלד. מאד מומלץ. הנוף מלמעלה מקסים. הקפה והעוגה המסורתית שלהם (גיבּניצ`ה: מאפה עשוי שכבות של בצק, גבינה, תפוחי עץ, אגוזים, פרג, ואולי מרכיבים נוספים שאני לא זוכרת) במסעדה שמול הנוף היו סיום נהדר לביקור הזה. שוטטנו באזור. הכפרים בסלובניה מטופחים ברמות שלא הכרנו בעולם. כל חלון בכל כפר נידח מלא פרחים. כל פינה מטופחת ואין טיפת זבל. כל חלקת אדמה שליד הבתים מלאה פרחים וירקות. באוגוסט העצים עמוסי פירות. הגענו לכפר חרשי-הברזל Kropa. סיכמנו בינינו שהסביבה של הכפר הזה היא מהמקומות המרהיבים שראינו אי-פעם. בכניסה התחתונה, בה נכנסנו, אכלנו פיצה ראשונה בטיול. התחלנו במרקים (פטריות וירקות). אין מילים: גם טעים מאד וגם זול מאד. הכפר יושב על נהר. יש בתים שהכניסה אליהם היא על גשרון. מקום ייחודי ואותנטי (יש באמצעו בית-קפה נחמד). כל כך אהבנו את הדרך ואת הכפר שהחלטנו לחזור אליו בשעה שהמפעל שלהם עובד. בערב החלטנו לבלות בבלד וגילינו שבמוצאי-שבת בלד היא עיר-רפאים אחרי השעה 21:00. מפליא מאד.

לתחילת הכתבה

מטיילים לקניון וינטגאר ואגם בוהין

היום מוקדש לקניון וינטגאר: הליכה על דרך עץ בתחתית מצוקים גבוהים ולצד נהר גועש. מרשים ועצום. המסלול מאד קל להליכה ומתאים לכל גיל, ודא עקא: קבוצות רבות של ישראלים הלכו בו זמנית. המסקנה: רצוי לדעת באיזה יום בשבוע הטיול המובנה בן השבוע מגיע לקניון הזה, או לחילופין (פשוט בהרבה) לקום מוקדם בבוקר הזה ולהיות במסלול לפני המבול האנושי. מסוף המסלול המשכנו לנו במסלול נופי שבסופו הגענו לתחילת המסלול (אל המפל) מכיוון אחר. זוהי גבעה מעל לקניון. אכלנו ארוחה שבישלנו לנו על שפת נהר בדרך לבלד ומשם נסענו באזור היפהפה הזה לכפר המומלץ ראדובליצ`ה (Radovljica). פנינת חמד. באוגוסט מתקיים שם פסטיבל שכולו מוסיקה קלאסית. אם יודעים מראש אפשר לכוון את יום ההגעה לשם (כולל הביגוד ורמת העייפות). האתר של פסטיבל 2008: www.festival-radovljica.si. למחרת יצאנו לכיוון אגם בוהין, האגם הגדול ביותר בסלובניה, ומשם היישר אל מגרש החנייה של מפל סאוויצה (Slap Savica). עלינו את כל המדרגות במעלה ההר אל המפל (שייקה הגיע ל-550 והפסיק לספור). מלמעלה נשקף נוף מקסים ומתגלה מפל שנופל מגובה רב. משם עלינו ברכבל. נפלא! למעלה אפשר להיות כמה זמן שרוצים. הרכבל יורד מידי שעה.

שייקה עשה מסלול בהרים ואני עשיתי לי מדיטציה מול האלפים המרשימים. משם לשייט בקיאק באגם בוהין. לקח לנו שלוש שעות. שטנו לצד השני, לפינה בין העצים. בישלנו ארוחה קטנה עם קפה ובקבוק יין, שבהם הצטיידנו מראש. ייתכן שהחוויה הנפלאה הזאת יכולה להתעצם בשייט בשעות הבוקר כשהאגם חלק כמו ראי. חזרנו דרך גשר הכנסייה והמשכנו הלאה. שוטטנו בין כפרים ציוריים והגענו לכפר Keprivni, שבו ראינו שלט "למַפַּל". גילינו מפל צר וגבוה שנשפך אל בריכה קטנה. מקום נסתר ולא מטויל, אלא שהגישה אליו דורשת משנה זהירות. ליד השלט גילינו מסעדה שיושבת על הנהר (בערב צריך להצטייד במעילים, אם רוצים לשבת בחוץ מעל הנוף האותנטי). אכלנו דג בגריל. היה מעולה. למחרת, קיבלנו את המלצות החברים שלנו ועשינו סיבוב לאגמים של דרום אוסטריה. בסיכומו של יום זה היה בבחינת תפסת מרובה לא תפסת. סלובניה כל כך יפה שאין טעם ב"קפיצונת" הזאת לאוסטריה. זוהי נהיגה רבה. אוסטריה צריכה, לטעמנו, להישאר לטיול אחר. ובכל זאת, הייתה לנו פנינה ביום הזה: בשעות אחה"צ, מצפון לכפר  St. Gohann על כביש 85, גילינו אגם שמשמש כאגם רחצה לתושבי כפרי הסביבה. עלות הכניסה הייתה רק 2 €. שחינו, שייקה הרביץ קפיצות ראש, ישבנו על הדשא וקראנו. התלבשנו במלתחות. שלווה אמיתית. עברנו בבלד והפעם מצאנו הרבה אנשים במסעדות. קינחנו את היום במרק ובעוגת קרם-שניט וקפה. ישנו לילה חמישי ואחרון אצל דרינקה.

בבוקר התחלנו בנסיעה דרומה. פתחנו את היום בחזרה לכפר המדהים Kropa. ביקרנו במפעל שלהם, שבו מוצגות עבודות מדהימות. החלטנו לא להיכנס למוזיאון של הכפר. מסתבר שהכפר הזה נשטף והוצף וכביש ההמשך סגור לשיפוצים, לכן נאלצנו לבצע עיקוף. לאחר נסיעה קצרה, תוך כדי נהיגה, הבחנו במבנה עתיק המיתמר מעל הדרך. מצאנו את שביל הכניסה ונכנסנו אל מקום הזוי: חורבות של מבצר נטוש שנקרא Naravolslovna Ucana Pot. השנה הראשונה שנזכרה בלוח עם ההסברים (שאנחנו לא יכולים להבין) היא 1228. עיזים עמדו על החורבות והצילומים שלנו יצאו מאד מיוחדים. הנוף הנשקף מקסים. בהמשך, עצרנו לארוחת צהריים ליד הדרך מעל נוף רגוע. החלטנו בינינו שאין מקום יותר יפה מזה.

לתחילת הכתבה

שקופה לוקה, מערת שקוציאן וברבריגה

משם נסענו בדרך נופית מדהימה לשְקוֹפָה לוֹקָה (Skofja Loka). הגענו היישר אל המצודה, שחולשת על העיר היפהפייה ומשקיפה על כל העיר והרחק ממנה. בתוך המצודה יש מוזיאון שמצליח להביא את ניחוח התקופה, בה המבצר אויש באופן מרשים במיוחד. החדרים הכי מעניינים לנו היו אלה שבהם הוצגו מלאכות קדומות ואלה שבהם היו אוספים זאולוגיים. בתערוכת הציורים של הציירים הסלובנים שוחחנו עם האישה שישבה שם. היא לא הייתה שומרת סטנדרטית, אלא ידעה לספר לנו על הציירים, וכך גם נודע לנו שיש בערב קונצרט בקאפלה שבמצודה. שוטטנו ברחוב העתיק בעזרת הספר "פספורט". אהבנו את העיר. מצאנו דירה ללינה. הקונצרט היה נפלא עם אקוסטיקה מיוחדת ונהדרת כי המקום היה קאפלה. מסביבנו היו שלושה מזבחות זהב שחולצו מכנסיית כפר שכן שנהרס עד היסוד על ידי הנאצים. לאחר הקונצרט אכלנו במסעדה קאשצ`ה (Kasca), שאולי ניתן להכתיר אותה בתואר "המסעדה הכי טעימה שאכלנו בה בטיול הזה". גם הסטייק של שייקה ענה על הדרישות. למחרת, בחרנו לנסוע באוטוסטראדה. היעד הוא מערת שקוציאן. המערה ענקית ובתוכה זורם נהר. בסיום אני עליתי במעלית והלכתי ביציאה מהמעלית אל תצפית הנוף. שייקה עלה ברגל והוסיף לעצמו שיטוט בסביבה. חזר מופעם. הגענו לפיראן. המקום מדהים ביופיו. לא ירדנו מהרכב, מה שהתברר בהמשך כטעות. ולמה ככה? כי קראנו בכל הספרים על רוביני ומבין שתי ערי החוף המומלצות, בחרנו בה. בדיעבד אנחנו ממליצים בכל פה להחנות את המכונית ולבקר בפיראן וגם ללכת שם לים (אם מתאים לכם לראות אנשים שמתרחצים ללא כל לבוש). נסענו לאורך החוף בחצי האי איסטרה. מצאנו בעמל רב (סופ"ש באוגוסט) דירה בעיירת חוף שנקראת "פנורמה". זו הייתה הפעם היחידה בטיול שלא שמחנו, כי המחיר היה בשמיים.

לפנות ערב נסענו לרוביני במחשבה שאם לא נהיה שם -; נפסיד. טעינו ובגדול. ההמלצה: תתרחקו באוגוסט מרוביני! יש שם נהר אדם ומסחור דוחה ורב עד כי אנחנו לא יכולנו כלל ליהנות מיופיה של העיר. ביקרנו ברובע האמנים שהציל מעט את המצב. למחרת בבוקר יצאנו לסיבוב נוסף. העיר יפה ללא ספק, אך צריך לבקר בה בעיתוי הולם. הפנמנו לנו כמה תובנות: להישמר בסופ"ש שבעונה החמה, ממקומות שמאד מומלצים בכל הספרים. בנוסף, לא תמיד צריך לרוץ ולחשוב שהמקום האחר הוא יותר מעניין או מהנה. בבוקר שלמחרת המשכנו להדרים על כביש החוף. נכנסנו לחוף הים של העיירה ברבריגה (הכניסה פשוט דרך הכפר בכיוון הים. אין שילוט). המיוחד בחוף הזה, ובעוד רבים אחרים, הוא שיש חורשה טבעית ממש קרוב למים ושניתן להגיע עם המכונית לחורשה ולחנות מתחת לעץ; שהים חלק וצלול ביותר; שיש הרבה מפרצונים, שהמקום לא מוכר לא לתיירים ולא להרבה קרואטים. הכנו ארוחה מתחת לעץ. שחינו, קראנו, השתזפנו. יש צורך להצטייד בנעלי ים, אך אפשר לקנות אותם שם בדרך לחופים. החלטנו לחפש מקום לינה דרומה ובחרנו את עיירת החוף Peroj, שקרובה לפאז`אנה (Pazana). בכל בית שני או שלישי כתוב Sobe או Apartma. ישנו בקומה השנייה של בית מגורים אצל בעלת בית חביבה. אוסיף את הפרטים שלה, אך אפשר בקלות לא להזמין מראש ולא להגיע דווקא אליה: קוראים לה Milka. הטלפון: הקידומת לקרואטיה 385+. האיזור 052 והבית 520948. אימייל: [email protected]. אחה"צ בילינו בחוף הים שקרוב לבית. חוף נפלא. בהמלצת האישה אכלנו בערב פיצה ב"פיצרייה" שברחבת הכנסייה. בסיכום הטיול החלטנו שזאת הפיצה המובילה בכל הטיול. אחרי-כן נסענו לחוף של פוז`אנה השכנה, מכיוון שראינו אחה"צ שיש בה הרבה מסעדות על טיילת החוף. ליקקנו לנו גלידה (איך לא?) וראינו הרבה קלמרי במים.

לתחילת הכתבה

בילוי בחוף הים, הכפר ברץ`

עד 12:00 בילינו שנית בחוף הים של Peroj (אנחנו לא יודעים איך לבטא את השם הזה. אולי פרוי). נסענו בכביש 66 בדרך נופית מרהיבה: איים בים, יערות, כפרים עתיקים. קנינו לנו חצי קילו גבינת כבשים מעושנת על הדרך (המוכר ידע להגיד בעברית "גבינת כבשים No כולסטרול"). הכנו לנו ספגטי בנקודה יפה שבדרך. בדרך עברנו כפר עם חוף רחצה מסודר, עם כסאות נוח ומסעדה. החוף היה נראה ריק ואולי הכפר ממש שווה הזמנה של צימר/דירה מישראל. לכפר קוראים Medveja. באינטרנט ניתן לראות שהחוף מקסים. וככה הגענו לנו במקרה לכפר ברץ` (Brsec). שוטטנו בכפר הקטן הזה ונשבינו. אותנטי, קצת זרוק למי שמחפש טכנולוגיה מתקדמת. נשארנו שם שני לילות. ישנו בשביל הראשון שלוקח ימינה מייד בכניסה לכפר. זהו בית חווה. אכלנו תאנים נפלאות וקיבלנו ביצים היישר מהלול. המרפסת צופה לים. המקום לא ממש מצטיין בניקיון, אך החוויה אותנטית. לפי הסבריו של בעל המקום ירדנו לחוף הים. ההסבר (שמתאים גם למי שבוחר לא לישון בכפר): ממשיכים בכביש הכניסה לכפר עד המסעדה היחידה שיש בו, שנקראת Batelan. מייד לאחר המסעדה פונים ימינה בשביל. השביל ממש קרוב לחזרה אל הכביש הראשי המוביל דרומה. הדרך אל הים היא ירידה שדורשת מיומנות בנהיגה - שילוב של שיפועים חדים עם עקומות חדות מאד. אין מילים שיכולות לתאר את גודל החוויה: מפרצון עם נוף חלומי. המעניין הוא שיש בצד שלו עמדה גרמנית בבונקר מתקופת מלה"ע ה-2. בערב סעדנו במסעדה של הכפר. שייקה אכל קלמרי ואני ספגטי (ומרק ירקות, כמובן...). קינחנו בפלטשינקה עם אגוזים. זאת הייתה הארוחה הכי יקרה שאכלנו עד כה. נשארנו יום נוסף בכפר. קיבלנו מחיר יותר נמוך (30 € לשנינו). התנהלנו כל היום בנחת. בצהריים יצאנו לשיטוט בכפר. פגשנו ציירת גרמניה בעת מלאכתה. אחה"צ -; שוב לים. התקלחנו וחזרנו בשלישית לשיטוט בכפר הקטנטן הזה. הכנו בערב ארוחה מקסימה: ישבנו על המרפסת לאור נר. נשארנו בחדר וקראנו ספרים.

לתחילת הכתבה

ביקור בסלוני, שמורת פליטוויצה ושיבניק

עזבנו את חצי האי ונסענו לכיוון העיירה סלוני. טעינו והארכנו מעט את הדרך. נסענו בדרכי עפר הכי פנימיות שרק טרקטורים מצ`וקמקים עוברים בהן וגם באוטוסטראדה (אוי, השילוט השילוט...!). בדרך נוכחנו בשרידי המציאות שהם חוו באיזור הזה: הכל פסטורלי, אך בדרך נשארו נטושים בתים רבים כתזכורת למלחמות המטורפות של העולם שלנו. הגענו אחה"צ ומהר מאד קלטנו שיש הרבה מאד צימרים פנויים. הצימר שלקחנו הוא דירה מרווחת מאד, נקייה, יפה עם מקלחת מאובזרת ביותר (כולל מוזיקה בטוש עצמו ומסג`ים שונים לכל הגוף). דירת פינוק. הצימר הוא שכן לצימר המפורסם של מריה (היו הרבה צימרים בבתים שעל המים, אך החלטנו שבלילה אנחנו רוצים לישון ולא לשמוע את מפלי המים ללא הרף... את המים נראה בטיול). בעלת המקום היא Anka magdic -; הקידומת לקרואטיה 385+. האיזור 047 והבית 777139. תבקשו את הדירה שלמטה. יש בה מיטה זוגית ובחדר השני שתי מיטות (לפחות) והכל עלה ללילה €12 לאדם. חצי מחיר מכל מקום אחר בטיול. כשהיא עובדת, הבעל של מריה יושב בחוץ ומקבל את הדיירים גם אליה כשהוא מצויד במפתח. התקלחנו ויצאנו לראות את סלונִי עם הרובע העתיק והייחודי הנקרא ראסטוק. כל מה שכתוב עליה בספרים (בעיקר ב"פספורט") -; נכון. ישבנו על שפת המים לארוחת דגים מתובלים ברוטב שום נפלא. לקחנו מראש את החדר לשני לילות. זה נוח, אך למחרת, בדרך לפארק הטבע פליטוויצ`ה, נוכחנו שאין בכך צורך. ולמה? כי בצידי הדרך כמעט לכל אחד יש צימר ב-100 קונות (שזה פחות או יותר זהה למחיר ששילמנו בסלוני) ובכך אין צורך לחזור אחורה לאחר הביקור בפארק. כל הכפרים פשוט יפים והבתים מטופחים. ב-8:30 היינו בשמורת פליטוויצה. המקום מדהים! אין ספור אגמים ומפלי-מים. הלכנו ממש עד הערב בכל המסלולים האפשריים ולא שבענו מהמראות המשכרים. יש בפארק אפשרות מעבר בספינות (ללא תשלום) למי שרוצה ללכת פחות. הכניסה לשמורה מאד יקרה והחנייה בלבד עלתה לנו 70 קונות (כ-50 ₪). ייתכן שכדאי לברר את אפשרות הלינה במלונות שבתוך השמורה כי כשלנים במלון אין צורך לשלם בעבור חניה, כך שייתכן (לא בדקנו) שהתוספת אינה גבוהה והפינוק גדול. חזרנו לישון בסלוני. אכלנו בחדר.

למחרת יצאנו לנסיעה מסלוני לשיבניק. החלטנו לנסוע מה שיותר באוטוסטראדה. פני הנוף מאד השתנו בקטע הדרך הזו. עצרנו באמצע האוטוסטראדה לכוס קפה על מרפסת שמול האיים. כבר מזמן הצהרנו האחד לשנייה וההפך שאנחנו שבעי קתדראלות, אבל - הקתדראלה בשיבניק היא אחד האתרים הכי מרשימים בטיול ומומלץ שלא לוותר עליה. גם הסביבה שלה השתמרה. צילמנו הרבה. אין סיבה לישון בעיר שיבניק. ביציאה ממנה יש הרבה צימרים על קו המים. מצאנו במהירות צימר ממש על חוף הים בכפר Brodarica, אצל זוג שגר במהלך השנה בהמבורג וזהו בית-הקיץ שלהם. לכל משפחה יש חלקה פרטית על חוף הים, אך יש גם חופים כלליים רבים. זהו כפר שקט, מלא מסעדות, מלא צימרים. הזוג הזמין אותנו לקפה אספרסו בביתם, לשנפס מעשה ידיהם ולתאנים ודבלים. שחינו וקראנו בחלקה הפרטית. בערב שוטטנו ברגל בכפר וקינחנו במרק + בירה במסעדה שכנה.

לתחילת הכתבה

שמורת קרקה, מפלי רושקי סלאפ

נסענו לשמורת  Karka. בספרים כתוב שזוהי שמורה בתולית שיש בה מעט מבקרים. המציאות שונה לחלוטין: נהר אדם ושיחים שגזומים באופן מסודר בצידי גשרי-העץ (בניגוד למתואר במדריכי הטיולים). למזלנו, שתי בחורות ישראליות שפגשנו בסלוני סיפרו לנו שמותר לשחות בשמורה הזאת כך שהצטיידנו בבגד-ים. הרחצה היא באגם ענק שנוצר במקום שהנהר התרחב, ממש מתחת למפלים (או: לאשדות). נסענו לראות את הנהר מכיוון אחר בשמורה. פתאום השמיים התקדרו וירד גשם רציני ביותר (די חמים. אצלנו כמות כזאת של גשמים בחורף נקראת "גשמים מבורכים"). כעבור כשעתיים: יום יפה ביותר.

נסענו למפל "רושקי סלאפ" (Roski Slap). זהו סיבוב רציני והדרך הארוכה עוברת דרך כפרים שחציים נטושים עקב המלחמה. נכנסנו לכפר זרוק ונסענו לאורכו עד שהדרך הסתיימה ... בחצר פרטית! נכנסנו עם המכונית לתוך החצר החקלאית, שבה הסתובבו תרנגולות בינות לכלי עבודה ומתקנים פרימיטיביים. ואז, יצאה מדלת הבית, שתאם את המקום, אישה אלגנטית לבושה בנעלי עקב ובשמלה תואמת, כולה בסגול והזמינה אותנו לעשות את סיבוב הפרסה בחצר שלה. כל הסצנה סוריאליסטית ומצחיקה עד דמעות. המסעדות על המפל וטחנות הקמח והאריגה מאד מאד יפות, אך העדפנו לא לאכול בהן בגלל המחיר. הכנו לנו קפה על הגדה. הלכנו לנו בשעת אחה"צ ברגל לסיבוב. כאן התאים מה שכתוב על פארק קרקה "שמורה בתולית". היו שם ברווזים, צמחיה מגוונת, גשר. מסלול נפלא לאחה"צ שאחרי גשם. בדרך חזרה הגענו באקראי לעיר הקרובה לכניסה -; סקרדין. שוטטנו בעיר וממש נהנינו. עיר יפהפייה. אכלנו פיצה בכניסה אצל "ביסטרו פיני" (Pini). יש לו חצר שאינה נראית מהכביש. חזרנו לצימר ללילה שני.

למחרת מצאנו חוף קרוב לצימר, אך הוא באזור שאין בו בתים. חיפשנו צל והיו שם אשלים. מבלי להרגיש בילינו שם ארבע שעות. הים נקי וחלק והשמש מלטפת. קראנו, שחינו, חיפשנו אבנים מעניינות שהיום שוכנות על השידה בסלון. אחה"צ עשינו את הטעות של הטיול: נשארנו באותו צימר ונסענו לכיוון טרוגיר. הדרך יפהפיה: מפרצונים מדהימים עם חופי-רחצה, בכל בית שני יש צימר. הרובע העתיק מוקף חומה. יש בה טיילת שמצידה האחד מעגן סירות ולכל אורכה, מהצד השני, בתי קפה ומסעדות. שוטטנו בסמטאות הציוריות שהשתמרו באופן מופלא מימי הביניים. יש בה מבנים רבים עם אדריכלות בסגנון רומאנסקי (זה שניסה במאות 11-12 להחיות את הסגנון הרומי) ובסגנון הרנסנס. קינחנו בכיכר המרהיבה שמוקפת במבנים עתיקים ומרשימים. הדרך בחזרה (50 ק"מ, שאותם נסענו שוב בבוקר) עברה בחושך. נכנסנו לעיירה Marina ושוב גילינו שבמקומות שנתקלים בהם בדרך, ולא כמו המומלצים שגדושים בתיירים, יש חופים נחמדים, מסעדות נפלאות -; תחושת חופש ונופש. מרינה היא עיירה שאינה מופיעה בספרי ההמלצות שבעברית, שיש בה מסעדות על המים, מלון מיוחד ביותר שנראה כאילו שימש מצודה בימי הביניים, חופי רחצה ורובע עתיק. ישבנו לגלידה במסעדה על שפת המים.

לתחילת הכתבה

מגיעים לבניץ`, ספליט, מליני

התכנון ליום זה: להיכנס לספליט, להמשיך בנהיגה דרומה ולמצוא צימר די קרוב לדוברובניק. הארמון של הקיסר דיוקלטיאנוס, אשר נבנה לפני 1700 שנה, ממש המם אותנו. דיברנו הרבה על משך חיי אדם ועל היכולות הגבוהות שהיו לפני כל כך הרבה שנים. נהגנו עד בניץ` (Bnice), שהיא אחרי  Doli ולפני  Slano. נכנסנו למקום הראשון בבניץ` (פנייה ימינה). הגענו למלון פרטי קטן. קיבלנו חדר עם מרפסת לים. בעלת הבית חביבה ביותר: מכבדת בקנקן יין מעולה שבעלה מכין, בקפה אספרסו. אפשר לדבר איתה באנגלית. המקום מאד מומלץ. פגשנו זוג משטרסבורג שכבר 30 שנה חוזר לאותו מקום. הטלפון להזמנה: 385+ לקרואטיה, קידומת 2 או 20. מספר הטלפון: 871489. בערב ירדנו לסלאנו. אכלנו פיצה ובמקרה נתקלנו בערב הסיום של הפסטיבל המקומי. מקהלות ווקליות שרו באופן נפלא. ישבנו לנו ברחבת הקתדראלה ונהנינו. למחרת, פתחנו בארוחת בוקר שהכנו לנו על המרפסת (תמורת 5 יורו ניתן להזמין ארוחת בוקר על המרפסת שלמטה). מצאנו לנו פינת חמד בחוף של סלאנו. קראנו, שחינו, נהנינו. משם נסענו לסטון: וָליקי סטון ומאלי סטון. טיילנו בתוך העיר העתיקה. טיפסנו על "חומת סין של אירופה" (עלינו וירדנו מהצד השני). ישבנו במסעדת "קורונה" (כתר) שעל המים ואכלנו. שייקה אכל צדפות ואני דגיגים. שתינו יין מקומי, כוסית יין אדום וכוסית יין לבן. היינו סקרנים לטעום בגלל שבכל הספרים יש שירי הלל ליין ולמסעדות שלהם. בסך הכל התאכזבנו מהאוכל ועוד יותר מהיין. כשחזרנו למלון הקטן שלנו בעלת-הבית כיבדה אותנו בקנקן מהיין שלהם, שהיה נהדר וכך ניצלו חיישני הטעם שלנו.

 בבוקר, ירדנו רגלית לחוף הים שמתחת לבית. מצאנו לנו פינה מוסתרת ושחינו לנו ללא בגדי ים. רוב היום היינו לגמרי לבד. בצהריים הגיעו שתי נשים למקום מרוחק מאיתנו. בערך ב-15:00 עזבנו. לפני עזיבתנו בעלת הבית שוב כיבדה אותנו בקפה חזק ובשנפס מעשה ידיהם. בגלל שכל כך אהבנו את המקום שוטטנו וסימנו לנו עוד צימר שאולי בעתיד נגיע אליו. הצימר נקרא Vila Katarina. הטלפון להזמנה: 385+ לקרואטיה, קידומת 2 או 20, מספר הטלפון: 871328. לאחר כחצי שעה הגענו ל- Mlini שמדרום לדוברובניק. החלטנו לא לחפש צימר בדוברובניק, בגלל המחיר. מצאנו חדר על חוף הים. עליזים ושמחים התמקמנו בחדר. אלא ש... היו אל החדר 74 מדרגות והוא היה קטן מאד. היתרון של החדר היה מרפסת נוף גדולה מאד שבה נטועים שלושה עצי זית עתיקים והמטבח שלידה. את שתי ארוחות הבוקר האחרונות שלנו אכלנו במרפסת המקסימה הזאת. למחרת - דוברובניק. הפנינה נשארה לסיום הטיול. כבר ב-9:00 היינו בה. שייקה קרא יום לפני-כן בספרים והיה המדריך בעיר. סיירנו בכל העיר, כולל בבית הכנסת השמור, שיש בו מוזיאון קטן ומעניין. סיימנו את הטיול במסעדה איטלקית מצוינת. לפנות ערב עשינו סיבוב היקפי על חומות העיר. היום הסתיים בכך שהוצאנו מהפריזר שני ארטיקים ויין אדום שקנינו במכולת יום לפני כן וישבנו לנו מתחת לזיתים שמעל הים...

זהו זה. ארזנו בבוקר. כמה שעות לפני הטיסה, קפצנו לים לטבילה אחרונה בחוף שמתחת לבית. תם ונשלם. ונשלם? יהיה המשך... נקווה שבקרוב. אמן.

לתחילת הכתבה

תובנות כלליות

  1. שתי הארצות יפהפיות. הגיוון בטיול הוא נפלא: חופי ים כיפיים, נופים הרריים ירוקים (כולל הרי האלפים) ומלאי מים, פארקים מדהימים, טרקים מסומנים היטב (הכבישים פחות...), ערים יפהפיות עם אתרים הסטוריים מרשימים, כפרים ציוריים,אוכל נפלא. יעד נהדר לחופשה.
  2. הכי נוח, יעיל וזול לטייל בקרואטיה ובסלובניה בקרוואן. יש אין ספור פארקים מתאימים במקומות היפים ביותר. (בקרוואן, שבו טיילנו במספר טיולים קודמים, מומלץ לנסוע רק אם יש לכם זוגיות טובה מאד. ההתחככות במרחב הקטן במשך 24 שעות עלולה להעלות מתחים).
  3. יש צימר בכל בית שני ברחבי המדינות האלה. בכל ישוב המחירים מאד דומים. אין צורך להיות מוטרד מהנושא. משפחה ישראלית שפגשנו בדרך סיפרה שהם ניגשים לצימרים דווקא בשעות הערב ואז הם מצליחים להוריד מחירים. (ישראלים. אמרנו?). בצימרים עצמם לכל איזור יש את התרבות שלו: יש מקומות שבהם המחיר כולל ארוחת בוקר, יש מקומות שישאלו אם תרצה ארוחת בוקר תמורת 5-4 €, יש מקומות שאף פעם לא חשבו על איזשהו קשר בין המקום שאתה לן בו לבין אוכל ("יש מסעדות"). יש אצלם הבדל בין חדר עם שירותים שלו בלבד, לבין חדר עם שירותים של מספר חדרים, לבין חדר הכולל גם מטבח ואולי אף סלון. מומלץ לברר את הכל לפני שאלת התשלום.
  4. האנשים מאד ידידותיים ומסבירי פנים. הם ממש יוצאים מגדרם כדי לענות לך על כל שאלה. רובם מכבדים, עם הכניסה לצימר, באיזשהו שנפּס מעשה ידיהם. אפשר להסתדר מצוין עם גרמנית או איטלקית. אנגלית מדברים הצעירים יותר.
  5. הקרואטים די דומים לישראלים בלבוש ובמראה. בחופי הים הלבוש שונה: אין אישה בבגד-ים שלם וחלקן הלא מבוטל, ולא משנה בכלל מהו גילן ומהו משקלן, לובשות רק את החלק התחתון של הביקיני. רוב הנשים מאד יפות.
  6. הכפרים מאד אוטנטיים. בסלובניה מעט יותר מטופחים. בקרואטיה הצלחנו לראות כפרים ללא פרחים (רחמנא ליצלן) ואפילו מעט זבל בפינות של כפרים...אם כי נדיר מאד.
  7. חופי הים נפלאים: מפורצים כך שיש הרבה מקומות מאד אינטימיים. אין שום בעיה למצוא חוף פרטי. הים מאד רגוע וצלול. השמש באוגוסט מלטפת. אפשר לשנרקל, אך את הים של אילת לא תמצאו שם. אם רוצים יותר טבע ופרטיות, כדאי לא ללכת למקומות המומלצים.
  8. בנסיעה לאורך החוף מתגלים כ-1800 איים. רק חלקם מיושבים. לישראלים כמונו זה מראה מרגש. להלן צילום של אי קטנטן שעליו כ-3 עצים (שאולי הוא אפילו לא נספר במספר האיים שמופיעים בספרות....).
  9. הערים יפות ביותר: יש בהן אתרים בני מאות שנים, סמטאות ציוריות, בתי קפה רבים ומסעדות.
  10. פה ושם נשארו בתים נטושים, הרוסים או מנוקבים וסימן של האו"ם, כעדות אילמת למלחמת האזרחים בשנות ה-90.
  11. האוכל נפלא: מושפע מהרבה מטבחים שבארצות הסביבה, בעיקר מהמטבח האיטלקי. אין סוף מאכלי-ים בכפרים ובערים.
  12. נראה שהאוכל הכמעט לאומי שלהם זוהי הגלידה. יש שם גלידות נפלאות ורבים בערים הולכים ומלקקים.
  13. לעתים הנהיגה אינה פשוטה כי תמרורי ההכוונה שלהם לא תמיד ברורים. אפילו בעזרת המפות (והרבה ניסיון) אלה הארצות היחידות שטעינו פה ושם.
  14. העלות הכללית גבוהה בהרבה מבולגריה, לדוגמא, אך נמוכה מארצות אירופה הקלאסית.

סיכום: לשני מקומות הייתי חוזרת בכל רגע ואפילו מזמינה אותם מהארץ לשהות של שבוע כדי להתרגע: לכפר ברץ` עם המפרצון שמתחתיו- BRSEC (23.8-24.8) ולמלון הקטן שבבניץ`- BNICE עם החוף שלו (30.8-31.8).

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה