קיץ בדרום מזרח פינלנד

בעיני ישראלים רבים, לפינלנד מעמד תיירותי נחות לעומת שכנותיה הסקנדינביות נורווגיה, שוודיה ודנמרק. אכן, אין בפינלנד אתרים בעלי שם עולמי, שמושכים מיליוני תיירים מרחבי הגלובוס, עריה אינן נוצצות, אוכלוסייתה אינה קוסמופוליטית ותושביה אינם חייכנים. דווקא בגלל כל אלה, אין באירופה מקום טוב יותר לחופשה עם אגמים, יערות, דייג, שלג. אין מקום טוב יותר לאלה שרוצים להתרחק מנתיבי תיירות המוניים, לנפוש באתרי טבע בתוליים, לבקר במדינה שלווה ובטוחה ולהירגע באמת.
מיכאל קומיסרצ`יק
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: קיץ בדרום מזרח פינלנד
visitfinland.com ©

הגעה, נהיגה ואוכל

אנחנו זוג עם ילד בן 3, טיילנו בדרום ודרום מזרח פינלנד, בחודשים יולי -; אוגוסט, שהם בעצם סוף עונת התיירות שנמשכת ברוב המקומות מסוף מאי עד מחצית אוגוסט. "סוף עונת התיירות" אומר, שנגמרת תקופת החופשות של העם הפיני, הפוקד את אתרי הטבע הרבים. אך אם באירופה הקלסית, זה אומר שאפשר לנשום לרווחה ולבקר באטרקציות ללא תורים וצפיפות, בפינלנד זה מסמל תום תקופת פסטיבלים רבים ומגוונים, הפחתת שעות פעילות ואף סגירה של אתרי נופש ואטרקציות רבות, הפסקת הפלגות לאיים בים הבלטי ובאלפי האגמים. המסקנה -; בפינלנד כדאי לבקר בשיא העונה, ואין סיבה לחשוש מצפיפות במדינה הגדולה כל כך עם כמות התושבים הנמוכה ביותר באירופה למטר מרובע.

 לפינלנד אין טיסות ישירות מהארץ. ניתן להגיע לבירתה הלסינקי דרך כל הערים המרכזיות באירופה. מלבד הלסינקי, ישנם נמלי תעופה במרבית הערים. אמנם הם משמשים בעיקר לטיסות פנים, אך ישנן חברות תעופה אחדות, בעיקר ברפובליקות הבלטיות, שטסות ליעדים נוספים בפינלנד. מאחר והמרחקים במדינה גדולים מאד, כדאי לבדוק אפשרות להגיע ליעדכם הסופי בטיסה.

 אם לגרמניה, למשל, נוסעים כדי להינות מנהיגה פראית במהירות של 200 קמ"ש ויותר, בפינלנד נוהגים על פי חוקים ומקפידים הקפדה יתרה על ציות לתמרורים ולמגבלות שונות. שולי מרבית הכבישים מקושטים במצלמות מהירות, אמנם חייב להיות שלט המתריע על קטע כביש מצולם. אומרים שרוב המצלמות לקישוט בלבד. על פי איך שהפינים נוהגים, נראה שהם מעדיפים לא לקחת סיכונים. מהשיחות עם מקומיים הבנתי, שעבירת המהירות המותרת בפחות מ-20% אינה נחשבת עבירה, לפחות בעיני המצלמות, אך זה לא ימנע מצב של "זחילה" במהירות 70 קמ"ש בכביש בינעירוני בתוך "שיירת" מקומיים שומרי החוק מלפנים ומאחור. בקיצור, יש לקחת את הצייטנות הפינית כגורם בעת חישוב זמן נסיעה ממקום למקום. יש להיזהר גם מחיות בר, שעשויות לחצות כבישים, העוברים לרוב בתוך יערות.

באזורים שקרובים לגבול עם רוסיה ישנה תנועה ערה מאד של סמיטריילרים ומשאיות, שמעבירות לרוסיה מכוניות חדשות. סידורי מכס במעברי גבול מסובכים ואורכים זמן רב, לכן כבר במרחק של כ-30 ק"מ מהגבול מתחיל תור של משאיות, שעומדות או מתקדמות לאט בשולי הכביש, שגם כך אינו רחב במיוחד. המתנה בתור כזה נמשכת לעיתים שלושה ימים.

בסופרמרקטים ניתן להצטייד במוצרי מזון מגוונים וטעימים מאד, במחיר נורמלי יחסית ובאיכות משובחת ביותר, דברי חלב ומיצים מפירות יער מקומיים שונים, מיגוון בירות וליקרים מקומיים. ארוחה במסעדה בפינלנד הינה חוויה משפחתית נעימה ביותר, לא רק בזכות תפריט עשיר ומגוון ומנות טעימות, אלא בעיקר בזכות העובדה שבכל בית אוכל בפינלנד, אם זה בית קפה קטן, מסעדת גורמה או מקדונלדס, יש פינת משחקים מאובזרת לילדים, שמאפשרת להינות מהמסעדה לכל המשפחה לדורותיה. המחירים טיפה גבוהים יותר ממחירי המסעדות אצלנו.

 רשת מסעדות, שנמצאת בכל עיר ובכל קניון, הינה פיצה רוסו (Pizza Rosso). למרות השם, זאת לא פיצריה אלא מסעדה עם תפריט מגוון ביותר גם של פיצות וגם של מרקים, מנות בשר ומאכלים מקומיים . לאחר שמזמינים, ניתן לגשת לבר סלטים ולחמים חופשי הניצב בדרך כלל במרכז המסעדה. ביקור בשווקים מאפשר להינות מאוכל חם, טעים וזול יחסית, התפריט כולל בדרך כלל מני דגים ופירות ים.

לתחילת הכתבה

אתר הנופש - חוות פוטיקו

 כבר אחרי חצי שעה של שהייה בפוטיקו (Putikon Hovi) הבנו שזהו המקום האולטימטיבי לחופשה שנותנת מענה לכל מגוון הדרישות של זוג נופשים צעירים עם ילד בן 3. המקום נמצא בדרום מזרח פינלנד, כ-300 ק"מ מהלסינקי (ומנמל תעופה), 80 ק"מ מהעיר אימטרה (Imatra) ו-40 ק"מ מהעיר סבונלינה (Savonlinna). מדובר בחווה אותנטית בעלת הסטוריה מרתקת שהחלה עוד במאה ה-19, שנמצאת בתוך יער, ובשטחה זורם נחל. הסכר שחוסם את הנחל יוצר מפל (שיכול לשמש כמקלחת אחרי סאונה) ואגם שבו ניתן לשוט בסירת משוטים הנמצאת במקום. החווה כוללת מספר מבני עץ שחלקם מיועדים לאורחים, חלקם להנהלה, וחלקם מבנים הסטוריים בזה מוזיאון ניפלא ותערוכת אומנות. חשוב לציין שהבעלים החדש של החווה הוא יהודי, שכמובן רוכש סימפטיה עמוקה לאורחים מישראל.

 אפשרויות השהייה במקום מגוונות, בהתאם להרכב הנופשים ותקציבם. ניתן לשכור בית שלם, שכולל 2 חדרי שינה, מטבח מאובזר, פינת אוכל, מקלחת, שירותים ומרפסת גדולה ומקורה, תמורת 90 אירו ליום. בית כזה מאכסן משפחה עד 8-9 נפשות. תמורת 60-70 אירו ניתן לשכור אפרטמנטים במבנה עץ בהם יכולים להתאכסן זוג ושני ילדים. האפרטמנטים כוללים חדר שינה לילדים, סלון קטן עם מיטה גדולה, מטבח מאובזר, מקלחת ושירותים. בחדרים זולים יותר אין שירותים ומקלחת צמודים, הם נמצאים במבנה המרכזי של החווה ומחירם מ - 34 עד 50 אירו (שירותים ומקלחת משותפים לקומה).

מה עושים בחווה? יער, פטריות ופירות יער. החווה נמצאת ביער, שמציע כמויות עצומות של פטריות אכילות ופירות יער כגון אוכמניות, תות בר ועוד. בעצם, לא צריך אפילו להיכנס ליער, כי הם נמצאים בכל מקום: על השבילים, מסביב לבתים, מול הכניסה למוזיאון. המקומיים, שמבקרים במקום, רגילים לתופעה ולא שמים לב, אך בשבילנו זאת הייתה חוויה אדירה של חזרה לילדות. גם הילד שמח להשתתף בחגיגה ומהר מאד קטף בעצמו ואכל במקום פירות יער, הראויום למאכל. מיותר לציין שאת הפטריות שקטפנו, בישלנו ואכלנו יחד עם מנהלי החווה, ואת פירות היער "חיסלנו" במקום. באותו מעמד כדאי לציין, שבחווה ישנה גינה גדולה ובה שיחי פירות יער "מתורבתים" (שאין להם שם בעברית), שמבשילים לקראת סוף יולי - תחילת אוגוסט ואף אחד לא מעונין לקטוף אותם, כך שאם תתנדבו, המנהלים רק ישמחו. וכמובן, שיחי פטל אדום, המבשילים ביולי-אוגוסט, ממש ליד הבקתות - חוויה של ממש!

אגם וסירה - לרשות האורחים עומדת סירת משוטים, שנמצאת על שפת האגם. האגם עצמו, שנוצר כאמור כתוצאה מבניית הסכר, נראה קטן, אך כשמפליגים, מגיעים למקומות, אותם לא ניתן לראות משטח החווה. מיותר לציין שגם בפעילות זו הילד השתתף בשימחה. באגם עצמו אפשר לדוג, אך זאת לא אטרקציה כשבמרחק פחות מקילומטר נמצא אגם "אמיתי" - אגם סיימה (Sauma), הגדול והמפורסם באגמי פינלנד, שם הדייג הוא חוויה מיוחדת במינה, למי שמבין. מה שכן, באגם בהחלט ניתן להתרחץ ולשחות, ולא רק אחרי סאונה, מי שלא נרתע כמובן מטמפרטורת מים 18 מעלות.

סאונות - לרשות האורחים שני סוגים של סאונות: סאונה פינית מצויה (כמו בכל בית בפינלנד), וסאונה מסורתית שחורה. הראשונה שוכנת בבקתת עץ על שפת האגם, בולי עץ רק מחכים שיכניסו אותם לערובה, ואחרי שתזיעו כמה דקות בטמפרטורת 90 מעלות, מה שנותר זה רק לרוץ החוצה (בעירום, כמובן) ולקפוץ להתקרר במי האגם החשוכים (בהנחה שתעשו זאת בלילה). אין חוויה פינית יותר עמוקה מזאת. הסאונה השנייה נמצאת בבקתת עץ אחרת ונקראת שחורה, מאחר והעשן לא יוצא החוצה, אלא נשאר בפנים. לפיכך לא מכניסים אנשים, לפני שהסאונה תתחמם מספיק. בהתאם גם הריח בפנים. מי שירצה להתנסות בחוויה זו יצטרך, ככל הנראה, להיעזר בצוות החווה לצורך הכנת הסאונה. מי שרוצה להתקרר אחרי הסאונה השחורה, כדאי לו לרוץ כ-5 מטרים לעמדת המקלחת הטבעית - מתחת למפל, שצוין קודם לכן. אך בעצם, שתי הבקתות קרובות זו לזו, לאגם ולמפל.

 מוזיאון ותערוכה - 
המבנה המרכזי בחווה, משמש בחודשי קיץ אכסניה לתערוכות מתחלפות, ירידי אומנות ומוזיאון. נתחיל מהמוזיאון, שהוא לפחות מבחינת הבן שלנו, הפך לאטרקציה המרכזית בחווה והיה קושי רב להוציאו משם. במוזיאון נאספו בהמוניהם כלי עבודה (פתישים, מנסרות), כלי בית, כלי רפואה, כלי נשק (אמיתיים -; רובים, מקלעים, תת מקלעים, בזוקות), כלי צייד ודייג, מזחלות שלג מהמאה ה-19 ועוד - כל מה ששימש את תושבי חוות פוטיקו והכפר הסמוך בחיי יום יום. הכל נגיש, בכל דבר ניתן לגעת, יותר מזה הילד לא היה צריך. המוזיאון הוא אוצר אמיתי, שמרחיב אופקים גם למבוגרים בכל מה שנוגע לחיי הכפר בצפון הרחוק. את תערוכת הציורים המתחלפת של אומנים מקומיים ובינלאומיים פוקדים תושבים מקומיים רבים, על מנת לרכוש אותם ולא רק לראות. הרוכשים לא מקבלים את הציור מיד, אלא מסמנים אותו בפתק "נמכר" עד סגירת התערוכה בסוף חודש אוגוסט, כמו בגלריית אומנות אמיתית. בנוסף לציורים, ישנה מכירה של דברי אומנות שימושית של האומנים המקומיים. הכניסה למוזיאון חינם לאורחי החווה, ובתשלום ליתר המבקרים.

לתחילת הכתבה

טיול באיזור פונקאהאריו

אם נסתכל במפה, נראה שפוטיקו שוכנת בקצה הדרומי של ארץ האגמים. אם יוצאים מפוטיקו צפונה לכיוון העיר סבונלינה, הנמצאת כארבעים ק"מ מפוטיקו, כעבור עשרה ק"מ, מגיעים לאיזור מהיפים ומצולמים בפינלנד (מן האויר אמנם), שנקרא פונקאהאריו (Punkaharju). זוהי רצועת אדמה (או יותר נכון רשת רצועות), שנוצרה עוד בזמן נסיגת קרחונים, לפני מיליוני שנים. אורכה כ-7 ק"מ, רוחבה כ-100 מטרים, והיא למעשה מפרידה בין שני אגמים: Puruvesi ו - Pihlayavesi. הכביש חוצה את הרצועה לכל אורכה, ניתן לעצור את המכונית במקומות המיועדים לכך, להשקיף מאותו מקום על שני האגמים, על איים קטנטנים, ולצאת לטיול רגלי על שפות האגמים, כדי להינות מנופים נהדרים וכמובן לאסוף פטריות ולקטוף פירות יער בדרך.

 נסיעה של עוד 3 ק"מ מביאה אותנו למקום שנקרא Retretti. לכאורה, אין שם כלום, חוץ משלט ותחנת דלק. אך מי שיחפש, ימצא במקום גלריית אומנות, שמפורסמת בכל פינלנד, הממוקמת עמוק מתחת לפני האדמה, במערה מלאכותית. מלבד האומנות המקום ידוע באקוסטיקה מדהימה, מפלים ואגמים תת קרקעיים מלאכותיים, נערכים בו קונצרטים ומופעים אורקוליים. ממש מול תחנת הדלק, ישנו שלט קטן, המפנה לנמל קטן, ממנו יוצאות ספינות לשייט בין איי האיזור. אם ממשיכים לסבונלינה ופונים קצת לפני לעיירת Kerimaki, ניתן לבקר בכנסיית עץ הגדולה באירופה. מספרים שבנו כנסיה כל כך ענקית (פי שלוש מהגודל הרגיל) בעיירה כל כך קטנה בעקבות טעות הבונים, שלא קראו נכון את השרטוטים.

לתחילת הכתבה

העיר סבונלינה

סבונלינה היא עיר גדולה יחסית לפינלנד (30 אלף תושבים) ונחשבת למרכז תרבות וידועה בפסטיבל אופרה, שנערך בעיר ובעיירות סמוכות (כולל Retretti), מדי קיץ. אומרים שהכרטיסים למופעים אוזלים כבר בחודשי החורף. העיר בנויה על שרשרת איים, שמחוברים בגשרים ומציעה שוק ושפע מסעדות על שפת האגם ובסמוך למרינה. מהמרינה ניתן לצאת לשייט באיזור פונקאהאריו, או באגמים הסמוכים, או להפליג צפונה ל-Kuopio. בנמל עוגן מטוס קל, שיטיס אתכם במשך 20 דקות מעל האיזור תמורת 120 אירו. אחרי ארוחת גורמה, באחת המסעדות הרבות באיזור המרינה (או לחילופין, ארוחת פועלים בשוק), נעים לשוטט לאורך המרינה ליד סירות ויאכטות. בסופי שבוע בעונה, המסעדות מלאות עד אפס מקום, וגם אם תצליחו לתפוס מקום, יתכן ותאלצו להמתין למנה כשעה. האלטרנטיבה: לבוא בימי חול או להסתפק בהזמנת מנת דגים קטנים מטוגנים, שמוכנים תמיד ונאכלים על ידי כולם מסביב.

 בהמשך המרינה, מגיעים למגרש משחקים גדול, עם מתקנים מעניינים עשוים מעץ (כולל אף אומגה קטנה), שם הילדים יכולים להתפרע ואתם יכולים לנוח בנחת על שפת האגם. המגרש כל כך שכונתי, שהילדים המקומיים אפילו משאירים את צעצועיהם בחול, במקום לסחוב אותם הביתה, בביטחון מלא שימצאו אותם במקום גם מחר. זהו אחד הדברים, שמשקף את התרבות במדינה כולה. האטרקציה המרכזית בסבונלינה היא מבצר ענק וקודר בעל 3 צריחים, שנקרא Olavinlinna. המבצר בנוי על אי בתוך האגם ואליו מוביל גשר. את בניית המבצר החלו השבדים, כדי להתגונן מרוסים, אך הם לא הספיקו והבנייה הושלמה על ידי הרוסים, שכבשו אותה (תחת פיקוחו של המצביא הנודע Suvorov), במטרה להתגונן מהשבדים. הכניסה למבצר בתשלום. במבצר יש מוזיאון קטן, שמספר את תולדות בנייתו.

 בימי פסטיבל האופרה, המבצר משמש כבמה מרכזית להופעות. בערבים המבצר משמש כמקום לחתונות. אולי זאת הסיבה, שאף אחד לא ביקש מאיתנו לשלם עבור הכניסה: השעה הייתה כבר די מאוחרת במובנים של פינלנד (4 אחר הצהריים) והאורחים שבאו לחתונה (סקוטית, משום מה, על פי החצאית המשובצת של החתן) כבר החלו להתקבץ ליד הגשר. אתר מעניין, אליו ניתן להגיע מפוטיקו גם ברגל (מרחק של כ-1 ק"מ), זהו תחנת רכבת Putikko הישנה והלא פעילה. היא הנמצאת ממש על שפת האגם. המבנה הישן של התחנה, משמש היום כבית למשפחה, שמפעילה במקום בית מלאכה קטן לייצור כלי חמר, אותם ניתן לקנות במקום. יש משהו סוראליסטי לחלוטין לראות מגרש משחקים של ילדי המשפחה וצעצועים, בין פסי רכבת אמיתיים לגמרי.

לתחילת הכתבה

דרומה בדרך קארליה עד הלסינקי

פירוט הטיול שלנו דרומה מפוטיקו בדרך קארליה (Karjalavia) ולאורך חוף המפרץ הפיני, עד הלסינקי - המרחקים בין האתרים גדולים לכן כדאי לשכור מקומות לינה בצימרים, או בתי מלון בדרך:

לאפנרנטה (Lappeenranta) - העיר המרכזית באיזור של אגם Saimaa, או נכון יותר, מערכת אגמים הגדולה בפינלנד. העיר נמצאת בצומת דרכים חשוב בדרום מזרח פינלנד והעצירה בו מומלצת, בעיקר כדי לבקר בנמל יפה, המציע שפע של מסעדות מעניינות ודוכנים, עם המאכלים קארליים מיוחדים, וכן מגרשי משחקים ומתקנים שונים לילדים, מרביתם ללא תשלום. עוד סיבה חשובה להגיע ללאפנרנטה: מכאן יוצאות הפלגות באגם ובתעלת סיימה (Saimaam Kanava) המפורסמת, המובילה למפרץ הפיני. עד לשנת 1940, התעלה הייתה שייכת כולה לפינלנד, יחד עם מאות קילומטרים משטחה של מחוז קארליה, שנכבש ע"י ברית המועצות במלחמת החורף בשנת 1940. על פי הסכם שביתת הנשק, ויתרה פינלנד על שטחים נרחבים שהיו בריבונותה, כולל החלק הדרומי של התעלה, לטובת רוסיה. בשנות השישים רוסיה הסכימה להשכיר לפינלנד את חלקה של התעלה לחמישים שנים, שיסתיימו ב-2013. יש לציין שההפלגות מתקיימות בחודשי קיץ בלבד והעונה הפעילה מסתיימת ב-15 לאוגוסט פחות או יותר.

אימטרה (Imatra) - בחודשי קיץ, בשעה שבע אחר הצהריים, המוני תיירים טופסים עמדות על הגשר, שחוצה את אחד הפלגים של נהר וואוקסה (Vuoksi), מול סכר תחנת הכוח ההידראולית. בשעה זו מפעילים את המפל המפורסם של אימטרה (Imatrankoski), שכונה "הניאגרה הפינית" עד שנת 1929, בה נבנה הסכר ותחנת הכוח. כאמור, בשעה שבע משחררים את המים, דרך נתיבם הטבעי ולא דרך הטורבינות של תחנת הכוח ואז מול עיניהם של תיירים המומים, תוך דקות ספורות, הופכים המים השוצפים את הוואדי, היבש לחלוטין, לנהר גועש. מופע המפל נמשך כחצי שעה ומלווה במוזיקה ובסיומה, כשנסגר ה"ברז", מתייבש הוואדי בחזרה. סביב המקום בנו פארק יפה, עם שבילי הליכה לאורך הואדי, ובתוכו נמצא גם בית מלון יוקתי ומיוחד, שמזכיר טירה מאגדות. למי שמחפש ריגושים, ישנה אומגה, שממוקמת בצמוד לגשר, מול המפל.

חמינה (Hamina) - עיר קטנטנה (עשרת אלפים תושבים), היושבת ממש על הכביש, שמוביל למעבר הגבול עם רוסיה (ארבעים ק"מ). העיר מארחת מדי שנה פסטיבל ססגוני של תזמורות צבאיות ממדינות שונות, שנקרא Hamina Tattoo. במשך כשבוע, החיילים המנגנים צועדים ברחבי העיר, מופיעים בנמל (חינם) ובהופעות מרכזיות מדי ערב (יקר מאוד). בו בזמן נערכת בנמל תערוכת הנשק של צבא פינלנד, שפעיל בכוחות יוניפיל ברחבי העולם, בה מוצגים כלים כבדים, כלי טייס, כלי נשק, תותחים. לילד היתה אפשרות להחזיק כלי נשק אמיתיים, לשבת בטנק, לסובב גלגלים של תותחים ענקיים ועוד. התערוכה מלווה בהפנינגים מקומיים, עם המון שימחה ובירה. לכבוד הפסטיבל בנו בחמינה השנה פר טרויני ענק מעץ, בגודל של כמה קומות, כשלתוכו אפשר אף לטפס בסולם.

 מנמל קטנטן יוצאות ספינות שייט לאיים במפרץ הפיני. שמענו, שהאיים מאוד מעניינים ויפים, במיוחד האי Ulko Tammio, אך משך השייט של שעה לכל כיוון לא איפשר לנו לבדוק זאת. בפעם הבאה. נחמד מאוד להסתובב בעיר, יש בה שוק, בו ניתן לקנות פירות יער, פירות וירקות גינה ופטריות וכמובן לאכול טוב. במרכז נמצא בניין יפה של העיריה, ומסביבו כמה כנסיות שונות: קטולית, לוטרנית ואורטודוקסית. האטרקציה המיוחדת היא מוזיאון סמוורים, הנמצא בבית הסטורי, מול העיריה. למי שלא יודע, סמוור, זהו מיחם רוסי מסורתי, מעוצב יפה כמובן. בעלת הבית בחמינה ירשה את הבית ומספר סמוורים, התאהבה בהם וברעיון של אספנות והקדישה את חייה להרחבת האוסף. המוזיאון הוא סלון ענק של ביתה, בו היא מתגוררת (ניתן להציץ בזהירות לחדרה), המעוצב בסגנון של בית האצולה הרוסית מן המאה ה-19. בתוכו תצוגת סמוורים, בשילוב חפצי נוי שונים, האופייניים לאותה תקופה - תצוגה מקסימה. בעלת הבית מכניסה אורחים תמורת תשלום צנוע של 5 אירו לאדם, ומספרת על תולדות המקום ועל האוסף, עד ששובבות הילד מעלה לה ת`פיוז והיא מתחננת בקול שנחזיק אותו (ומתפללת בשקט שנעוף כבר).

קוטקה (Kotka) - זהו הנמל הגדול והחשוב של פינלנד, במפרץ הפיני ובים הבלטי, ובהתאם לכך יש בו קניון גדול (לפחות לפי הסטנדרטים המקומיים), עם חנויות מותגים (H&M לדוגמא) ומרכזי קניות באיזורי תעשיה ענקיים ויקרים להחריד. המקום מוצף במבקרים ונופשים מרוסיה השכנה, שקונים הכל ובכל מחיר. בקניון ישנו סניף של פיצה רוסו וכמובן מקדונלדס, שניהם עם פינות משחקים. פארק נחמד, עם מזרקה ומגרש משחקים, נמצא גם מחוץ לקניון. המרינה, שבה עוגנות יאכטות (לא לבלבל עם הנמל), מפורצת בלשוניות קרקע ובקצהו של כל אחד מהן מגדלור ועמדת מנגל לעוגנים. באיזור של המרינה נמצא Maretarium - אקווריאום מסוג של מצפה תת ימי, אך מוקדש יותר ליצורים החיים בים הבלטי ובנהרות פינלנד. גם מכאן יצאות הפלגות רבות לאיים המרוחקים מהחוף פחות (15 דקות של הפלגה), או יותר (שעה וחצי). בסמוך למרינה, מסביב לאגם מלאכותי גדול, הוקם פארק Sapokka מעוצב ומושקע, עם מזרקות, שבילי הליכה, גשרונים, צמחיה עשירה ואף מפל גבוה (גם הוא מלאכותי). פארק כזה היה עושה כבוד גם לעיר גדולה בהרבה מקוטקה הצנועה. עוד נקודת זכות לייחודה של פינלנד.

הלסינקי (Helsinki) - לצערנו, הזמן שבילינו בהלסינקי היה קצר מאוד (כחמש שעות), במהלכן הספקנו לסקור רק את מרכז העיר. הלסינקי אינה נוצצת, כמו מרבית בירות אירופה אחרות, אך היא כייפית וכובשת בפשטותה וידידותיותה. היא בהחלט ראויה לביקור ממושך יותר. על מנת להגיע למרכז, יש לנסוע על פי הוראות השלטים בכיוון של Keskusta (מרכז בפינית) ולחנות בחניון תת קרקעי ראשון, שיצוץ אחרי שתראו את הים (נמל, אוניות, שוק). החניון שחנינו בו הפתיע ברמת השירות ואני מעריך שהדבר נכון גם לגבי חניונים אחרים: ללקוחות מוצעים מפות העיר (בחינם), מטריות (גם בחינם, תוך בקשה להחזיר אחרי השימוש) והכניסה למעלית אפשרית רק באמצעות כרטיס חניה.

 אהבנו מאד את השוק בכיכר Kauppatori (כיכר השוק), הסמוכה לנמל. מלבד מזכרות פיניות ורוסיות, אפשר לאכול כאן ארוחה נהדרת של פירות ים ודגים שונים ומשונים, אותם צולים, מבשלים, או מטגנים מול עיניכם. טעים, מהיר, לא יקר ומאד לא פורמלי. נדהמתי לראות איך הבן שלנו (מאד בררן בדרך כלל) מכניס לפה דגים קטנים מטוגנים עם ראש, עיניים, עצמות וזנב, וזולל אותם כאילו שמדובר בחטיפי ביסלי. במרחק הליכה מהשוק, נמצאות שתי קטדרלות. הקטדרלה הלוטרנית, בצבע לבן בוהק, המזכירה את בנין הקונגרס בוושינגטון, מעטרת את כיכר Senaatintori, שבמרכזה פסלו של גיבור פינלנד הבלתי מעורער, הצאר הרוסי אלכסנדר הראשון. הוא זה שהעניק לפינלנד עצמאות לראשונה בתולדותיה. הקטדרלה השנייה היא רוסית אורטודוקסית, שנמצאת קצת בצד, במעלה גיבעה. בקצה כיכר השוק מתחילה שדרת Esplanade, שבתחילתה נמצאת מזרקת Amanda, הנחשבת לסמל העיר, אשר למימיה יש לזרוק מטבע.

 ליד המזרקה נמצאת תחנת חשמליות, בה עוצרת בין היתר חשמלית מספר שלוש. החשמלית נוסעת במסלול טבעתי ועוברת כמעט בכל האטרקציות והמקומות החשובים בעיר (חשמלית מספר שש, בקצה השני של כיכר השוק, משלימה את החסר). זוהי דרך נהדרת להכיר את העיר, במחיר של נסיעה רגילה. לנכנסים מחולקים עלוני הסברה בשפות שונות, עם תיאור המסלול והאתרים. אדגיש שזאת לא חשמלית לתיירים, לכן לא תמיד יש מקום ישיבה פנוי, אך בזמן הגשם אין תחליף לזה. לסיכום, אציין את בית הקפה/חנות המפעל/קונדיטוריה של חברת ממתקים Fazer, נוצץ, טעים ויקר, אך מאוד נעים, שיעורר נוסטלגיה בראש ובראשונה אצל אלה שנולדו ברוסיה והכירו משם את המותג הפיני הנחשק.

לתחילת הכתבה

קפיצה לרוסיה

אפשרות של גיחה לרוסיה, שכנתה הגדולה של פינלנד, צצה וקורצת למטיילים בדרום מזרח פינלנד. סנט פטרסבורג, הבירה הצפונית של רוסיה, נחשבת כאחת הערים היפות באירופה, ומרוחקת כ - 3-3.5 שעות נסיעה מהגבול. על הנייר זה נראה פשוט: החל מחודש אוקטובר 2008, לישראלים אין צורך באשרת הכניסה לרוסיה, וישנם לפחות שלושה מעברי גבול לרכב פרטי בגזרה. במציאות, אלה ששכרו רכב בפינלנד, קרוב לוודאי שלא יורשו ע"י חברת ההשכרה לצאת איתו לרוסיה (בכל זאת, שווה לבדוק). הסיבה לכך, היא בעיקר מצב הכבישים המזעזע ברוסיה, ונהיגה פראית של נהגים רוסים. אנחנו בכל זאת חווינו את חויית הנהיגה ברוסיה (היה לנו רכב רוסי ונהג רוסי) ומאשרים, שאכן מצב הכבישים ברוסיה גרוע במיוחד, השילוט עלוב, הנהגים מטורפים וההקפדה על חוקי תנועה מינימלית.

 מי שמתגבר על המכשול של הרכב השכור ומוכן להתמודד עם כבישים גרועים ונהגים מטורפים, מצפה לו חוויה של מעבר הגבול, שעשויה להימשך (בעונה, לפחות), החל משעתיים ועד עשר שעות המתנה בתור, בשני הכיוונים. ישנו מעבר אחד - Svetogorsk, שבו אין תור וניתן לעבור את הגבול תוך דקות. איפה המלכודת? הכביש, שמתחיל ביציאה מתחנת מעבר הגבול, לא שופץ כנראה מאז שנסעו בו טנקים בזמן מלחמת העולם השניה (לפני כשבעים שנים), לכן האופציה לנסוע בו ניתנת רק לבעלי רכב שטח רציני. גם אם השגתם ג`יפ, לא מספיק שהכביש הרוס, הוא משמש כנתיב תנועה מרכזי למשאיות, שמעבירות לרוסיה מכוניות חדשות ( מעניין באיזה מצב הן מגיעות לבעליהן?), שנעות באיטיות, מתמרנות בין מעמורות, ומקשות מאוד על נהיגה. אחרי כל זה, מי שבכל זאת ישכיל להגיע לסנט-פרסבורג, מצפה לו חוויה מדהימה, אבל זה כבר סיפור אחר. דרך אגב, בחודשי קיץ יוצאות הפלגות של מספר ימים מ-Lappeenranta לרוסיה, כדאי לבדוק גם אפשרות זו.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פינלנד