המלכה האם: בורדו, צרפת
לו בורדו (Bordeaux) הייתה אנושית, היא הייתה המלכה הבלתי מעורערת, ששולחת את צאצאיה לשלוט בכל רחבי האימפריה.
לאורך תקופות רבות בהיסטוריה שלטה בורדו באימפריית היין העולמית וכיכבה בראש הרשימה של צורכי היין. עד כדי כך, שכאשר לא ניתן היה ניתן לצרוך את יין בורדו, חיפשו לו תחליפים (שהיום הם גדולים וחשובים בפני עצמם, אך על כך בהמשך הכתבה).
בורדו שוכנת בחבל אקיטן, בדרום-מערב צרפת ומוקפת בכרמים וביקבים מכל עבר. בינות כל הגפנים המשתרגים יש לא מעט אחוזות וטירות, ואווירת המקום כמו אפופה בקסם (או שמא זה היין שעולה לכם לראש?). כעיר חשובה כל כך לעולם היין, יש בה גם לא מעט מוסדות שמתעסקים בו באופן יומיומי:
La Cité du Vin הוא מבנה אדריכלי משונה, שנפתח בעיר ביוני 2016 וטומן בחובו שלל פעילויות, שמטרתן להחיות את עולם היין ולהנגישו לקהל הרחב, בכל הגילאים ומכל התרבויות – ולא כנחלתם של מביני עניין בלבד. אתר איטרנט: www.laciteduvin.com/en
כדאי לבקר גם בבית היין של בורדו (Conseil Interprofessionnel Du Vin De Bordeaux) ולהצטייד במפות ומידע על מחוזות היין האזוריים, לעבור שיעור יין למתחילים ואף לשכור את שירותיו של מדריך כרמים מפולפל. כתובת: 1 Cours du 30 Juillet, 33000 Bordeaux
בלב ההיסטורי של העיר נמצא מבנה עגול בגובה 12 מטרים – L'Intendant Grands Vins de Bordeaux, האחוזה של היינות הנפלאים ביותר של בורדו. בחנות, שנראית כמו ההוגוורטס של בקבוקי היין, שוכנים לא פחות מ-5,000 בקבוקים. הבקבוקים מתפרשים בספירלה על פני חמש קומות, ואין ספק בכלל שתוכלו למצוא בו כמעט כל יין נהדר. אתר אינטרנט: www.intendant.com/eng
תוכלו גם להתחיל בסיור מעכשיו – הזיזו את התמונה וגלו את כל החדר:
כשתרצו לצאת מגבולות העיר, תוכלו לבחור בין שישה אזורי יין, לצאת לטעימות ביקבים מקומיים ולגלות בעצמכם על מה כולם מדברים.
הטיפה האחרונה: אחרי שתסיימו ללמוד ולטעום, נסו לפתוח עיניים ולהבחין במבנים הניאו-קלאסיים היפים בעיר, שאף הקנו לה מעמד של עיר לשימור המורשת, מטעם אונסק”ו. מומלץ לשוטט במרכזה ההיסטורי ולהצטייד בכמה יינות ליום שאחרי ההתפכחות.
יד המקרה: פורטו, פורטוגל
זוכרים שדיברנו על תחליפי יין הבורדו? אז הנה דוגמא קלאסית לעיר שביססה את תרבות היין שלה על יין “תחליף” – פורטו, בירת צפון פורטוגל.
פורטו היא ביתם של כמה מיצרני היין הגדולים במדינה הצבעונית, וזאת הודות לכך שהיא יושבת לא רחוק מעמק הדורו (Duoro) הפורה. יקבים אלה עוסקים שנים במלאכת ייצור יין פורט (Vinho do Porto) – שמגיע במגוון וריאציות מתוקות: אדום, לבן ורוזה. יין זה מקבל חותמת “פורט” רשמית, רק אם מבוקבק ומיוצר בפורטו, ושהענבים שלו גדלים ומשתזפים בשמש העמק.
על אף שכבר מאות שנים מיוצר היין המתקתק בפורטוגל, על הפטנט חתומים דווקא הבריטים, שלחמו עם צרפת במאות ה-17 וה-18 והטילו עליה אמברגו. חרם צרכנים זה הוביל אותם למציאת פיתרון חלופי ליין בורדו, האהוב עליהם, וכך החלו לייבא יין מפורטוגל. כדי לשמר את היין במסעו לאנגליה הוסיפו מעט ברנדי ליין האדום. מעבר לאפקט השימור הרצוי, הברנדי הוסיף ליין מתיקות – ומוטציה זו היא ש”יצרה” את יין הפורט.
מאז ועד היום בפורטו עצמה ובעמק הדורו נוסדה תיירות יין רצינית, שכוללת חנויות יין, מסעדות וחדרי אירוח בתוך רבים מהיקבים, או מלונות יין שיספקו לכם את כל החוויה כולה, בין כרמים וטבע. עם השנים אף התפתחה סביב כל היקבים דרך יין הפורט (Rota Do Vinho Do Porto), הכוללת כחמישים אתרים שקשורים לתהליכי גידול הענבים והפקת היינות.
הטיפה האחרונה: יין הוא חלק בלתי נפרד מהמדינה ומפורטו בכלל – כך שטיול יין יפתח אתכם לא רק לאלכוהול עצמו ולטעמיו, אלא לתרבות המקומית, למסורת ולהלך הרוח.
נס כד היין: חבל קאחתי, גאורגיה
קאחתי (Kakheti), הוא חבל היין הרשמי של גאורגיה. המקומיים מגדלים גפנים, מייצרים לא מעט יין לשימוש ביתי, משתמשים בשאריות הענבים לייצור מאכלים מיוחדים (כמו ממתק הצ'ורצ'חלה, שעשוי מענבים ואגוזים) ומבססים במידה רבה את תרבותם על עולם היין והאירוח.
בקאחתי מייצרים יין כבר 8,000 שנה (על פי ממצאים ארכיאולוגיים), ויש האומרים שהיא אף מהווה את "ערש היין". שם אם כן, תוכלו להגיע לשורשי הגפן.
הערים המרכזיות בחבל היין הפורה הן טלאבי (Telavi), בירת המחוז וסירנארי (Signagi) היפה. לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21, הבינה ממשלת גאורגיה את הפוטנציאל האזורי האדיר לתיירות יין, והחלה בתהליך הזרמת כספים לעידוד התיירות. טלאבי וסירנארי היו בין הראשונות לקבל סיוע, והן אכן יפות ונעימות לשוטטות.
הן בעיירות עצמן והן בסביבתן נמצאים לא מעט יקבים, שמייצרים יין בשיטה המסורתית בתוך כדי חרס ענקיים מתחת לאדמה (קבברי, Qvevri), אך גם בשיטות מודרניות יותר. אם תרצו, במוזיאון קבברי (Qvevri and Qvevri Wine museum) תוכלו לראות וללמוד על כל שלבי ייצור הכדים המיוחדים. אתר אינטרנט: www.cellar.ge
סוגי היין (הרבים) הם שונים ולעיתים גם משונים לחך התייר המערבי, כך שאל תנסו להשוות את טעמיו למה שאתם מכירים. תגיעו, תטעמו ותחליטו בעצמכם, כי הרי מי שלא שתה יין גאורגי, כמו לא היה בגאורגיה בכלל...
ניתן לצאת לסיורי יין עם נהג דרך כל מלון, או בית הארחה שבו תתארחו בסביבה, או מעיר הבירה טביליסי, שנמצאת מרחק של כשעת נסיעה. ברוב היקבים תתבקשו לשלם עבור טעימת יין, אך המחירים נוחים, והשתייה מרובה.
הטיפה האחרונה: קאחתי היא הזמנה למסיבת יין אינסופית. דעו זאת, והשמו לעצמכם להתמסר לתחושה. מומלץ להגיע בסוף עונת הבציר – סוף ספטמבר ותחילת אוקטובר, שכן אז מתקיים פסטיבל היין המרכזי בטלאבי.
חלקת האלוהים של הרי האנדים: מנדוסה, ארגנטינה
יש לא מעט אזורים בארגנטינה, שמוכרים בזכות תעשיית היין שלהם, אך מנדוסה (Mendoza) היא ללא ספק מצטיינת המדינה, הודות למגוון הרב של יינות המיוצרים בה: מיינות מלבק עטורי פרסים עולמיים, ועד יינות דריכה פשוטים (Vino Patero).
מנדוסה נמצאת מתחת להרי האנדים הגבוהים, שמספקים את תנאי האקלים האידיאליים לגידול גפנים (בגובה של 950 – 1,500 מטרים!) והארגנטינאים בהחלט מנצלים את המשאבים הטבעיים לטובתם: רק באזור מנדוסה לבדו נמצאים כשני שליש מתעשיית היין הארגנטינאית.
אמנם הגפן והיין הגיעו למנדוסה כבר במאה ה-16, יחד עם הכיבוש הספרדי – אך במקום להישאר בעבר, מנדוסה ויינותיה מתחדשים באופן קבוע ויחד מהווים בסיס תיירותי נוח ומרתק לתיירות יין.
כדי לטעום ולשמוע הסברים על היין המקומי מומלץ לשכור נהג לשלושה ימים ולבקר לפחות ארבעה יקבים בכל יום (יותר מזה עשוי להיות אינטנסיבי למדי), בכל אחד משלושת המחוזות: Lujan de Cuyo, Uco Valley ,Maipu. אגב, אם תצליחו להגיע לשני מחוזות מבין השלושה, מצבכם לא רע בכלל.
במידה ותרצו לעשות זאת בעצמכם, דעו שהמבחר הוא רב מאוד, אך היין טוב ושווה את זה. מומלץ להצטייד במפת יקבים בלשכת התיירות המקומית ולבחור כמה. תוכלו לתפוס אליהם אוטובוס דיי בקלות, שכן התחבורה הציבורית רתומה לכל סיפור היין, ואוטובוסים מגיעים כמעט לכל יקב.
הטיפה האחרונה: פסטיבל היין השנתי (Vendimia Mendoza) של האזור מתקיים לקראת סוף פברואר, בסוף עונת הקציר, ואיתו מגיעים שלל אירועים שווים ומסיבות. אתר אינטרנט: www.mendozaholidays.com
קיק אפריקאי: סטלנבוש, דרום אפריקה
סטלנבוש (Stellenbosch) היא עיר אוניברסיטה קטנה יחסית והרבה פחות מוכרת מעיר הבירה קייפ טאון (Cape Town), שנמצאת כ-40 ק”מ מערבית אליה. יחד עם זאת, אם אתם מחובבי ז'אנר הענבים האלכוהוליים היא ה-עיר להכיר. באוניברסיטה המוזכרת מעלה מתבצע לימוד יעיל ואפקטיבי של יינני העתיד והיא ביתם של ענבי הפינוטאז', הכלאה דרום אפריקאית, שנוצרה בשנת 1925 על ידי פרופסור אברהם יצחק פרולד (Abraham Izak Perold).
בשנת 1688 הגיעו לדרום אפריקה הולנדים וצרפתים, שהיו עם ידע רב בתעשיית היין – ועל אף שהיין הדרום אפריקאי הצליח לשגשג, הוא הפסיק להיות פופולרי במאה ה-19, בגלל מדיניות האפרטהייד במדינה. בשנת 1994 כשעלה נלסון מנדלה לשלטון, החלה גם לעלות קרנה של תעשיית היין המקומית והיא חזרה להיכל התהילה.
בשנת 1971 נוסד “שביל היין של סטלנבוש”, שבשנת 2002 הפך ל”דרך היין של אמריקן אקספרס”, ומאז נוצרו עוד כמה דרכי יין באזור. כדי ללמוד עוד עליהם, מומלץ להיכנס לאתר: www.wineroute.co.za
סטלנבוש, העיירה הכי עתיקה בדרום אפריקה אחרי קייפ טאון, ידועה גם בזכות עצי האלון העתיקים שבה (בני 300 שנה!), שביניהם שזורים בתים לבנים בסגנון בנייה הולנדי עתיק, בתי קפה קטנים, מסעדות ולא מעט יקבים – ואת כל אלו מקיף נוף ששווה להדרים בשבילו עד דרומה של אפריקה.
אם תרצו להגיע ליקבים שנמצאים מחוץ האזור מומלץ לשכור רכב, או את שירותיו של מדריך מקומי.
הטיפה האחרונה: הודות להיותה עיר אוניברסיטאית (השנייה בגודלה בדרום אפריקה), יש בעיר לא מעט מסיבות ליליות, ברים ומועדונים – במחירים נוחים יחסית. ולחובבי היין – המסיבות הגדולות באמת מתקיימות בפסטיבלי היין. מכיוון שיש כמה לאורך השנה ובתאריכים משתנים, מומלץ להתעדכן עליהם באתר: www.stellenbosch.travel/whats-on
אגדת ענבים: קיאנטי, איטליה
ואם התחלנו במלכה האם – נסיים בדוכסית האיטלקייה קיאנטי. הרי שאי אפשר לכתוב על עולם היין, מבלי להזכיר את טוסקנה בכלל ואת קיאנטי (Chianti) ששוכנת בתוכה בפרט, אחד מאזורי היין האהובים ביותר בעולם.
קיאנטי היא התגלמות הטוב כולו: כפרים קטנים שם מתנהלים על פי מסורות של שנים, גבעות עגלגלות, שפה שנשמעת כמו שיר, ויין שנעשה מאהבה אמיתית. יינות האזור עשויים מענבי הסנג'ובזה ונושאים את שמו בגאווה גדולה ברחבי האזור.
את היין המבוקש תוכלו למצוא בווריאציות שונות בשלל כפרים באזור קיאנטי בחנויות יין, מסעדות ויקבים. תוכלו לצאת למסע בעקבות סמל היין האזורי הרשמי – התרנגול השחור, ולגלות את שלל היקבים של “דרך הקיאנטי” הטוסקנית (Via Chiantigiana), כביש SR 222. מדובר על כביש נוף מקסים, שמתחיל בפירנצה ומגיע עד סיינה, בעודו עובר בליבו של אזור הקיאנטי קלאסיקו וליד כרמי ויקבי האזור.
בכל יקב שכזה תוכלו להיכנס לטעימות, לרוב גם ללא תיאום מראש, וללא תשלום – אך לאחר טעימה של יין מוצלח כל כך יהיה קשה שלא להצטייד בבקבוק או שתיים מכל טעימה.
הזמן הטוב ביותר להגיע לביקור הוא תקופת הבציר, שמתרחשת בחודש ספטמבר, אך ניתן להגיע גם מעט לפני ולהנות ממראה הענבים על הגפנים. במהלך ספטמבר רוב העיירות בקיאנטי חוגגות את בציר הסנג'ובזה עם פסטיבלי יין, כמו: Vino al Vino, שנערך בעיירה פנזנו (Panzano).
הטיפה האחרונה בהחלט: קיאנטי כבר מזמן הפך לשם נרדף לאיכות – ולא רק של יין. גם חובבי הגסטרונומיה, האמנות וההיסטוריה יחגגו פה ויהנו משפע מסעדות, מבנים היסטוריים, טירות, כנסיות ומוזיאונים.
והנה עוד כמה כתבות שיעניינו אתכם:
.jpg?width=818&height=1604)
.jpg?width=818&height=1604)
.jpeg?width=818&height=1604)
