נחיתה בלימה
6.5.04, יום חמישי, בעוד כשעה ננחת בשדה התעופה של Lima, פרו.
ההחלטה המשפחתית היתה לבצע שינוי מהותי בטיול. דור העלה את הרעיון, אני מיד נדלקתי, בני כרגיל צריך את הזמן שלו...וטל רק שאל אם יהיה שם לונה פארק. מיקי יעיש, האחד והיחיד, בילה איתנו שעות במסנג`ר ובטלפון מעביר לנו עידוד, תמיכה ומידע, יצרנו קשר עם מירה אוזן שליוותה אותנו בכל ימי ההתאוששות מהתאונה וקבלת ההחלטות וקראנו רבות על דרום אמריקה באתר "למטייל".
מאוד קל לתכנן טיול כאשר יושבים מול מסך המחשב בבית, עם מפות וספרים, עם כל הזמן שבעולם, אך כשצריכים להכין טיול לדרום אמריקה בארבעה ימים רק אז מבינים את חשיבות אתר "למטייל" - מבלי להרבות מילים, בזכות אתר זה התאפשר לנו להמשיך את הטיול לדרום אמריקה. שלחנו את רוב החפצים לניו-יורק, ארגנו שני תיקים עם ציוד מינימלי - מה שנכנס לתיק צריך לסחוב על הגב - אנחנו מוכנים.
נוחתים בלימה, השעה 22:30. יצרנו קשר עם קאזה מלכה שם מסתבר כי מחיר לינה הוא 6$ לאדם ללא שירותים ומקלחת צמודים. עבור משפחה כדאי יותר לשכור חדר לארבעה איש עם כל התנאים (שירותים, מקלחת, טלוויזיה, ארוחת בוקר) במחיר 30$, ניתן למצוא גם בפחות - וכך עשינו.
לימה בנויה על צוק גבוה לחוף האוקיאנוס הפסיפיק, הרחובות כאן נקיים למשעי, הבתים מגודרים ונראים כמבצרים שמורים, ראינו את בני המעמד הגבוה יוצאים ממסעדה, מחנות ולצידם שומר ראש, שוטרים/ות נמצאים בכל פינה ומספיק מבט אחד שלהם על מנת שרוכלי הרחוב יפנו מהתיירים והלאה. אם התאור השרה בכם תחושה של עיר לא נעימה הרי שאין זה כך ! אדרבא, אנו חשים בטחון רב, האנשים מאוד נחמדים ולבביים, אנו לומדים לדבר בשפת הפנטומימה ומסתדרים עם הספרדית העילגת של בני מטיולו בדרום אמריקה לפני 18 שנה.
את סיורנו בעיר התחלנו במדרחוב שמוביל מפלאזה San Martin אל פלאזה Mayor, כיכר שוקקת חיים עליה משקיפה הקתדרלה של לימה מצידה האחד ומצידה השני ניצב ארמון הנשיא. בערב יצאנו לפארק Salazar שהוא למעשה קניון יוקרתי הבנוי על צלע הצוק עם בתי קפה המשקיפים על האוקיאנוס (בעייתי לבעלי פחד גבהים) ואפילו נכנסנו לקולנוע מפואר לצפות בסרט - דור בחר את הסרט והסתבר שמדובר בסרט אימים זוועתי אותו החלפנו טל ואני בגלידה והסתובבות בחנויות "לעיניך בלבד" (המחירים...). מוזיאון הארכיאולוגיה והאנתרופולוגיה של פרו מומלץ מאוד (2$ למבוגר). שכרנו שרותי הדרכה באנגלית (2$), למדנו על ההיסטוריה של פרו, על האינקה, דרך סיפורים מרתקים, תצוגות מעניינות וביקרנו בביתו המקורי של גנרל סוקרה משחרר פרו משלטון הספרדים.
המוניות הן התחבורה שלנו ברחבי העיר וכל מונית מהווה סיפור בפני עצמו. לפני עלייה למונית מתקיים משא ומתן על המחיר וכשעולים למונית מתחילה נסיעה שבהחלט יכולה להתחרות במתקני דיסני וורלד !
מלימה לקוסקו
יום שני ואנו טסים ל- Cusco. לקחנו מונית ל"בית של פיסטוק" (1.5$) - מעוז הישראלים בקוסקו. את המקום מנהלת משפחה לבבית וחמה, המורכבת מתומר, מירי ובנם בן השנה וחצי- עילאי. תומר ליווה אותנו למלון בו קיבלנו פנטהאוז מרווח (23$) וסידר עבורנו את הטיולים בפרו תוך כדי אכילת חומוס, טוסטים, ושתיית תה קוקה. אנו מנחשים את זמן שהיית המטיילים הישראלים בדרום אמריקה על פי רמת המשחק של כל אחד ואחד בשולחן הביליארד...
קוסקו בנויה על מבנים מתקופת האינקה, המבנים החדשים והישנים משתלבים ומשלימים זה את זה, חלקם עברו שיפוץ לאחר רעידת האדמה הנוראית בשנת 1950 בה נהרגו אלפי בני אדם. הכבישים והמדרכות מרוצפים באבנים אפורות, מה שמשרה אווירה אותנטית של פעם, במשך היום אנו מסתובבים בבגדים קצרים ועם שקיעת השמש הטמפרטורות צונחות ואנחנו מתעטפים בביגוד חם.
יצאנו להכיר את קוסקו ב- City Tour של מספר שעות עם הדרכה באנגלית (3.5$ למבוגר + 10$ כניסה ל- 15 אתרים), זוהי דרך נהדרת להכיר ולראות את הנופים המדהימים של העיר המיוחדת הזו ואת אתריה השונים. עדיין קשה לנו הנשימה וכל מאמץ קל מוציא מאיתנו סדרת התנשפויות, הגובה בקוסקו הוא 3,400 מטר וסיבולת לב-הריאה של בני ושלי היא די מינימלית..
השעה 6:00 בבוקר - השכמה ! קדימה, לקום, לצחצח שיניים, להתלבש מהר. המצלמות מוטענות, הסוודרים בתיק וכבר מגיע האוטובוס לאסוף אותנו. היום אנו נוסעים לאחד משבעת פלאי העולם - Machu Picchu . איך אפשר לתאר מקום שכזה?! עומדים אל מול ההרים הגבוהים הנישאים מכל עבר, השמים הכחולים שעננה לבנה צובעת פה ושם בלבן בוהק, מתבוננים בעוצמת הבנייה האדירה הזו ומרגישים קטנים, קטנים !!!
אל מאצ`ו פיצ`ו מגיעים באמצעות רכבת או `קומבינה` של אוטובוס/רכבת. הרכבת עוצרת בכפר Aguas Calientes שלמרגלות ההר ואוטובוסים עמוסי תיירים מסיעים אל האתר הנמצא אי שם בשמים. ימי הטיפוס ברגל עברו חלפו אך אנו פגשנו כמה חבר`ה ישראלים שהלכו 30 קילומטרים ברגל עד לכפר ועלו ברגל למאצ`ו פיצ`ו - בטח הצעירים האלו שרק השתחררו מהצבא, לא כמונו, זקנים בני ארבעים, שכמעט התעלפו רק מהעלייה לביתן השומר ! (מבוגר 105$, ילד 55$).
קוסקו היא מרכז היציאה לאינספור פעילויות, ספורט אתגרי ואתרים. בני והבנים יצאו לרכיבה על סוסים בין הכפרים שבאזור וחזרו עמוסי חוויות מהרכיבה, מהסוס של דור ששחרר נפיחות ללא הרף, מהחבר`ה הישראלים שהצחיקו אותם עד דמעות..
היום ערב יום שישי, השעה שמונה בערב וכולנו (50 איש) מסובים מסביב לשולחנות ב"בית של פיסטוק" לקבלת שבת ולארוחת ערב. אחד מהחבר`ה מקדש על הלחם והיין - גם אם מאמינים וגם אם לא, הקידוש משרה אווירה חמה של בית, של ישראלים, של יהודים.
לידנו יושבות שלוש נשים, אמהות לילדים שכבר עברו את טיול המוצ`ילרים, הן הגיעו לקוסקו על מנת ללמוד ספרדית במסגרת שנת שבתון בהוראה ותוך כדי הן מטיילות בפרו.
בכלל, אנו פוגשים אנשים רבים ומיוחדים, במיוחד התלהבנו מהצוות שעובד ב"בית של פיסטוק", מפאטי ואולגה האחיות היפהפיות, מקרלוס שרוקד ריקודי בטן ומצחיק את טל, ממארי המקסימה שתמיד מחבקת ומנשקת...איזה אנשים מקסימים !
מירי, שהיא גם יפה וגם אופה, רשמה עבורנו מתכון למאכל מאוד פופולרי בפרו, אומנם לא טעמנו אך הובטח לנו שהוא טעים מאוד ויש להקפיד על אופן הכנתו.
Ceviche, בעברית `סביצ`ה`.
מצרכים:
- 1 ק"ג דג (שבשרו לבן)
- 1 ק"ג לימון (לסחוט למיץ)
- 2 כפות ג`ינג`ר- טחון
- 2 כפות שום- טחון
- חצי ק"ג בצל חתוך במקביל לפלחים
- 150 גרם כוסברה קצוצה דק
- 4 פלפלים צהובים חריפים אותם חותכים באמצע, מנקים מהגרעינים, מרתיחים 10 דקות וטוחנים בבלנדר.
- רבע כפית פלפל שחור
- כף מלח
- 1 סלרי בינוני חתוך לריבועים קטנים
- חסה + בטטה להגשה
אופן ההכנה:
- חותכים את הדג לריבועים, שוטפים את החתיכות, עדיף במידה והדג נקי לא לשטוף כלל.
- להניח את חתיכות הדג בקערה ולהוסיף את מיץ הלימון + המלח + הפלפל + הבצל ולהשרות לחצי שעה.
- להוסיף את הג`ינג`ר + הפלפל הצהוב הטחון + שום + כוסברה ולערבב היטב.
- את שאריות הדג (הראש, העצמות, כל מה שנשאר לאחר החיתוך לריבועים) לבשל עם כוס מים + 2 שיני שום + ריבועי הסלרי כ- 40 דקות עד שהמים משנים צבעם ללבן.
- מסננים את כל השאריות מהמים ומוסיפים את המים המסוננים בלבד לתבשיל הדגים שבקערה, לבשל הכל שתיים שלוש דקות.
מגישים עם חסה ובטטה כקישוט.
החבר`ה כאן אמרו "חבל על הזמן" - שוב, בהצלחה ! ישנן מספר פעילויות חובה לשוהים כאן - רכיבה על סוסים ביצענו ובהנאה גדולה, בני ודור יצאו לראפטינג על נהר Rio urubamba o Wilcamayu ואני התמודדתי מהטרנזיט עם המשבר של טל שלא הורשה להשתתף, עדיין מתנהל דיון אם בני יבצע בנג`י מגובה 120 מטר, שאר הטרקים (אזנגטה, ג`ונגל מאנו ועוד) לא בדיוק מתאימים לגילאים במשפחה שלנו.
עוד חוויות בפרו
כמעט שבועיים עברנו מאז הגענו לפרו והתחושה היא שהחיים הורידו הילוך מחמישי לשני. הכל כאן מתנהל בנחת, יש זמן, החיים המודרניים מתנהלים לצד החיים הפרימיטיביים של האינדיאנים מהכפרים, בבתי הקפה שומעים רוק כבד לצד להקות פרואניות המנגנות פולקלור מקומי, הדבר היחידי שעדיין לא העזנו לעשות הוא לשתות צ`יצה - בירה פרואנית מתירס בצבע לבנבן חלבי.
יום ראשון, נוסעים ל- Sacrad Valley ומשלבים אתרים ארכיאולוגים עם קניות בשווקים. הנסיעות בהרים מסמרות שיער, הסיבובים, הירידות, כאן אין מושג של "הגבלת מהירות". הגיע הזמן להמשיך בדרכנו, אומנם אנו יכולים להבין את אלו ששוהים בקוסקו שבועות מספר אך רובם בסיום הטיול ואנו רק בתחילתו (בערך...).
נסיעה באוטובוס של 12 שעות הביאה אותנו לעיר Arequipa (20$ לאדם). כאן המקום להמליץ שלא לקנות כרטיסים דרך מתווכים, ההפרש הוא יותר ממאה אחוזים, כדאי לקנות ישירות מתחנת האוטובוס. ציפינו להגיע לעיירה קטנה, פרימיטיבית. הגענו לעיר ע נ ק י ת שמספר תושביה למעלה ממיליון, עיר מודרנית, כמובן עם `פלאזה דה ארמס` במרכזה, אנו קראנו לה עיר הקונדיטוריות על שם קונדיטוריה בכל חנות שנייה (בלי הגזמות !!).
כבר למחרת יצאנו לאטרקציה העיקרית שהעיר מציעה, טיול למשך יומיים ל- Colca Canyon (18$ לאדם). העפלנו לגובה 4,800 מטר, יכולת הנשימה שלנו הולכת ומשתפרת, ראינו הרי געש שאינם פעילים וגולת הכותרת של היום הראשון היתה רחצה במעיינות חמים בשעת השקיעה כשבחוץ קרררר ! את יומו השני של הטיול התחלנו בשעה 5:30 בבוקר, דור לא מאמין כבר מספר ימים שהוא התעורר בשעה הזו, נסענו לעמק המרהיב לצפות בדאיית הקונדורים - אי אפשר להשאר אדישים ליופי הקונדור וליופי המקום.
בסיום היומיים הנהדרים האלו היינו אמורים לנסוע באוטובוס של 7:30 בערב לעיר Puno. הגענו לתחנה המרכזית ואז הסתבר כי ישנה בעיה ולא ניתן להגיע לפונו - אז שמענו לראשונה על בעיות במעבר בין פרו לבוליביה. לאחר `קומבינה` עלינו על אוטובוס לפונו, הגענו בשעה 1:30 לפנות בוקר וצללנו למיטה.
(קומבינה = מילה מאוד פופולרית בדרום אמריקה המתארת יכולת לשנות מציאות מסויימת).
בבוקר שלחנו את בני לברר על שיט לאיים הצפים. זה המקום לציין שמאז הגיענו לדרום אמריקה כל המשפחה מנצלת ללא בושה את גמגומו של בני בספרדית ולכל קנייה או סידור הוא נשלח בהחלטיות ותקיפות. בני חזר והלחיץ את שלושתנו להתארגנות תוך 10 דקות ליציאה לשיט. לא יאומן איזה שיאים נשברים אצל משפחת צדוק בטיול הזה !!!
הגענו לסירת המנוע שם גילינו כי נותר רק להניף את דגל מדינת ישראל, כולם - מלבד המדריך - ישראלים. שי ורוני, זוג חמוד שהכירו בטיול בדרום אמריקה עידכנו אותנו על הקורה בדרך ללה פז. בעיירה קטנה הרגו את ראש העיר, התושבים חסמו את המעברים בסלעים וצמיגים בוערים, השליכו אבנים וכל הנוסעים מלה-פז לפונו נאלצו לחצות את האזור ברגל (3 שעות הליכה) עם כל המוצ`ילות על גבם ומהעבר השני המשיכו בנסיעה לפונו.
תוך כדי הנאה מהתופעה המדהימה של האיים הצפים ותושביהם באגם Titicaca שהוא גם האגם הגבוה ביותר בעולם (4$ מבוגר), קיימנו דיונים איך מגיעים מפונו ללה-פז.לא נלאה אתכם בבירורים, באומנות ניהול משא ומתן של בני, לסיכום - מחר בשעה 7:30 בבוקר אנו אמורים להפליג מפונו לקופקבאנה ומשם באוטובוס ללה-פז. היום יום שבת, התאריך 22.5.04 ואנו מטיילים בדיוק חודשיים.
