עפתי לתרמילאים

פרו - לגונה 69 - שיגרה זה רע ?

נזכר בליל אמש, כשביקרנו בסוכנות של Andean ובררנו פרטים אודות הטרק. לשאלתי אם הטרק קשה , נעניתי בתשובה חדה ומוחצת , מפיו של Andean: ``קשה יש רק בלחם``, בעברית עם מבטא ספרדי כבד.
תומר בן-אריה
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: פרו - לגונה 69  -  שיגרה זה רע ?
© עידו ויסמן

לגונה 69 - מטפסים בשמורה

"אני שונא אותך! " מגיב שימי להשכמה המוקדמת שאני כופה עליו כבר יומיים ברציפות. אתמול, כנדרש מיום ראשון של שהייה בגובה רב, הסתפקנו בגלישת מפלים הנחשבת למאמץ פיסי נמוך יחסית, כזה שאפשר לבצעו מבלי להעמיס על הגוף קושי מיותר .
היום ,יחד עם מרבית החברה שפגשנו אתמול , מתכננים לעלות ללגונה 69 .

בשעה 5:50 בבוקר מתייצבים ב`טרמינל` המקומי, המצוי בסופו של הרחוב הראשי, ותופסים טרמפ על אחד הוואנים - נסיעה של 3 שעות צפונה עד ליונגאי. משם המשך של עוד כשעה באותה הדרך עד לשמורה.
הרכבה של הקבוצה שהיום כבר נראית מגובשת להפליא כולל את אורי קלר ואחותו שלומית, לירון ושרון, מירי וערן ואיך לא- אמנון וטל.

אמנון הוא סיפור בפני עצמו - אני ושימי מאוהבים בבן אדם. אומנם רק הכרות שטחית אבל משהו בבחור הזה מושך אותך באופן תהומי. אולי משום שהוא וטל זוגתו בני 31-29, גילאים שנושאי השיחה איתם מרובים יותר מאשר עם שאר המטיילים, אולי בגלל צניעותו, או חוכמת חייו, ואולי מסיבה אחרת (לדוגמה מראהו המזכיר דמיון מדהים את ג`ובני רוסו )?

פתח השמורה נמצא בגובה 4100 מטר מעל פני הים, שהוא לכשעצמו כבר אז גורם לחלקנו כאבי ראש.
אבל מעבר לכך, כל צעד הופך לפרויקט- האוויר מספיק דליל כדי להקשות באופן ניכר על ההליכה.

"ילדים...אנחנו נגיע בקצב שלנו, אל תחכו , נפגוש אתכם למעלה" שומע את אמנון אחרי כשעה של טיפוס במעלה ההר, מתלונן על קושי הדרך. שימי שוב נראה משועשע מהמצב. אומנם יש לו בעיות חמורות עם השכמות אבל ברגע שהוא קם... חיית טיולים! - סביבנו החברה נראים כמו אחרי מלחמה, והוא, מפזם לו עוד שיר של נטאשה מחויך ומאושר. ניזכר בליל אמש, כשביקרנו בסוכנות של Andean ובררנו פרטים אודות הטרק. לשאלתי אם הטרק קשה , נעניתי בתשובה חדה ומוחצת , מפיו של Andean: "קשה יש רק בלחם", בעברית עם מבטא ספרדי כבד.

6 שעות נוספות של טיפוס, עד לגובה של 4800 מטר, כששיאו - לגונה 69- אחת הלגונות היפות באזור אם לא היפה מכולן .

מרוכז בהסדרת הנשימה, התעלמות מכאבי הברכיים ומעקב אחרי מילות השיר ששימי שר,עד כדי התעלמות מהמראה המיוחל הנגלה פתאום - הכחול הבוהק - מימי הלגונה.

מי שלגים המומסים אל תוך אגם, המצוי לרגליו של אחד ממצוקי ההר המושלג. מדי פרק זמן של מספר דקות נשמעת התפוצצות , דומה מאד לזו שמשנעת במטווחי צה"ל השונים - עוד פיסת קרח ניתקת מההר ומתרסקת אל מימי האגם בקול נפץ עז.

הקרח הרב, גורם לחמצן לעלות למעלה ומשאיר את המים בתרכובת שונה מהרגיל- דבר המשווה להן גוון תכלת כחלחל, כמו לקוח מתמונה ממוחשבת .

יושבים על שפת האגם ,מצלמים את המראה- ולא במצלמה.

הנסיעה לטרק אורכת כ 3 שעות לכל כיוון, כך שהיום נראה כמשהו
בסדר גודל של לרדת לאילת, לטבול במים ולחזור בערב. מין שיגרה שפה הופכת אט אט לטבעית, ושמה בפרופורציות אחרות לחלוטין כל דבר אחר שהורגלנו אליו.

היום למדנו משהו חשוב על המקומיים פה. כמו שאנחנו מסתכלים עליהם כמו דמויות משניות, ממקום נידח ורחוק, כשאנחנו המרכז, והם משהו צדדי ורחוק- כך גם הם - רואים עצמם כמרכז העולם , ואנחנו צדדיים. מביטים על מפת העולם התלויה בפתח השמורה- ונדהמים - בניגוד למפה המוכרת עוד מימי בית הספר היסודי, מפה בה יבשת אירופה הינה מרכז העולם, פה מרכז העולם הוא יבשת דרום אמריקה וסביבה כל השאר.

 עניין של פרופורציות ותו לו.

שיגרה או שאולי זו לא ההגדרה המדויקת, אבל בכל זאת- כבר 3 ימים ברציפות משכימים- בין השעות 06:00 - 05:30, חוזרים אחרי יום מתיש בשעות הערב המאוחרות, מכינים סנדביצ`ים ליום שלמחרת ומתמוטטים. ובתוך השגרה התגבשה לה חלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת - שימי קיבל אחריות מלאה על הקופה המשותפת, ועל אחזקת האוכל למשמרת (שכן אם לא אני אחסל אותו בלי לשים לב ..). אני קבלתי עלי את `האחריות הכבדה` להכנת הסנדביצ`ים וההשכמות.

וכך מתחיל לו יום נוסף בשעת בוקר מוקדמת, נסיעה נוספת של שלוש שעות לכוון רכס הפסטורירי, שפסגותיו מתנשאות עד לגובה של כ-6300 מטרים, שם נעבור קורס טיפוס קרח מזורז בן יום אחד.

תחילתו של היום בהסברים תאורטים - על האבזור, המכשירים ושיטות הטיפוס השונות אותן יש להכיר בטרם מתחילים הטיפוס עצמו. "קיימות שיטות רבות, כשהשתיים המפורסמות ביותר הן השיטה הדינאמית והאמריקאית " מציין המדריך ששכרנו באנגלית עילגת ומדגים על אחת מצלעות הרכס- קיר קרח המתנשא לגובה של כ 35 מטרים בזווית 90 מעלות ולעיתים אף יותר- "קיר שלילי" בשפה המקצועית .

"עכשיו אתם... " הוא מחייך וקושר את הראשון בחבורה לרתמה המעוגנת ומסמן לו להתחיל בטיפוס .
"בוא אני אראה לך את השיטה הישראלית.." אני מסנן בשקט, ניקשר ומטפס גם אני למעלה.

ההבדל בין המראה לבין ההרגשה בפועל כה שונה- כמו לעשות מתח בלי סוף . אתה גורר את עצמך בכל הכוח ,כוח שלאחר כמה מטרים אובד, ואז ... - תלוי בין שמים וארץ , מעוגן קרוב קרוב לקיר הקרח מבקש את רחמיו של הטבע ובורא עולם .

"מי שלא עולה עד למעלה קוקסינל " שומע מלמטה. מביט ורואה את המדריך המקומי ממלמל את המשפט בעברית כה מבולבלת, כשחיוך ביישן על פניו. מה שהמטיילים הישראלים מעוללים... מעניין איך הם תרגמו לו את המשפט, והאם הוא יודע את משמעותו האמיתי תוהה עם שימי וצוחק.

גם הערב, ללא תכנון מוקדם, פוגשים את אמנון וטל ידידנו, שמזמינים לארוחה במסעדה מקסיקנית יוקרתית נוספת בשם Baby Donkey.

אין לי מושג מה היה הדבר שהגישו לי שם על הצלחת. עוד בארץ החלטתי לא לשאול שאלות מיותרות, כך ששאלה זו תישאר בגדר תעלומה לעד, אבל ... אני מתאהב באוכל המקסיקני .

את הערב, כמו כל ערב שעובר מאז הגעתנו לעיר - מבלים בקומה השנייה של ה Andean kingdom, שם מתאספים הישראלים להעברת חוויות, תכנות הטרק הבא, הצטיידות וחיפוש שותפים .

"היי אנדי ,אנחנו רוצים לעשות את טרק האולטה באופניים. יש לך 2 זוגות אופניים פנויים להשכרה למחר? "
"כן, אתם יכולים להמתין מספר דקות, ואני אגש להביא לכם?"
"אין שום בעיה. תודה" עונים לו ומתיישבים על הכורסאות .
"ערב טוב. שמעתי שאתם יוצאים מחר לכוון האולטה? רוצים להצטרף אלי ואל שני פרואנים ? אנחנו גם עושים את זה מחר", פונה אלינו נועם, עוד מפוטר היי-טק טרי .

 "בטח למה לא? בכיף!- איפה קובעים?" , עונים בלי לחשוב פעמיים, בטח אחרי שמספר לנו שהוא כתב שטח מטעם רשת "למטייל". שוב- קניות מצרכי אוכל וציוד נלווה ליום המחרת במינימרקט ממול והתמוטטות על המיטה , בניסיון לתפוס כמה שעות שינה .

לתחילת הכתבה

טרק האולטה- ובאופניים  

08-06 - עייף , רק מלחשוב על ניסוח חדש לשורה "שוב קמים בשעה 06:00" .
 אותה הקדמה שאפיינה את הימים האחרונים - השכמה קשה, צעקות וכמעט מכות משימי, ולבסוף - התייצבות בטרמינל המקומי, בניסיון לתפוס טרמפ עד הנקודה הכי גבוהה על הרכס הנשקף באופק- נקודה המכונה Punto Olimpus המשקיפה מגובה 5000 מטר על העמק המשתרע למרגלותיו .

מצוידים בשני זוגות אופניים, ושבע שכבות לבוש (למעשה כל פריט ביגוד חם לא נישאר מאחור - הכול עלינו...), עולים על הוואן לאחר שלא מצאנו לא את נועם ולא את הפרואנים.
"רבאק, לבד אה?"
"כן, נראה כך... " אני עונה לשימי, תוך כדי הבנה שאת המסלול כנראה נאלץ לעשות לבדנו, למרות ניסיוננו הזעום ברכיבה על אופניים, ניסיון המסתכם ברכיבות של יום כיפור, לפני מאות שנים .

"פונטו אולימפוס!" מציין נהג הוואן, תוך כדי עצירת הרכב 3 שעות לאחר צאתנו מקוסקו. פורקים את זוגות האופניים הקשורים מעל ושואפים מנת אוויר קר לריאות.

"שימי אולי תוריד את האוזנית מהאוזניים, אתה שומע את הקולות מהמשך השביל? "
"יש משהו... יש שם מישהו... "
"אולי זה עוד רוכב ? אולי בטעות נועם?.... "
"לא מאמין אבל שווה לנסות " ופותח בסדרת צעקות לא מובנות .
לפתע, נענה בקריאות לא פחות מוזרות .
"זה רק נועם המשוגע!" אנחנו קופצים ופותחים ברכיבה מהירה לכוון הקולות .
"היי גבר! טוב לראות אותך! איך הגעת ?"
"היי חברה. פספסתי את הוואן אז עליתי על אחד אחר, הכי חשוב זה שנפגשנו. אם נזדרז - נדביק את הפרואנים, אז יאללה- לדרך!".

וכך יוצאים לדרך, המתחילה בגובה הפסגות ההרים, ומתפתלת עד לעמק, המצוי כ - 10 קילומטרים לערך, משם מרחק כפול של נסיעה שחוצה את העמק עד לכפר הקרוב Caraz -נקודת הסיום .
רבע שעה לאחר `נסיעת המבחן` כהגדרתו של נועם, כשקור מקפיא חודר ואוויר דליל מקשה, עוצרים כדי לבדוק את מצבם של האופניים. נועם שוקד על בדיקת מצבם של המעצורים, מותח ומכוון ולבסוף- נותן את האישור להמשיך.

"הנה הם!" שומע את נועם שמוביל את הנסיעה, מרים מבט ורואה באופק, כ-300 מטר לפנים את צמד הרוכבים הפרואנים - חוויאר וקלאדיה, חוברים אליהם וממשיכים להתגלגל.
אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר בלחוות חוויה מסוג זה הינו הקושי הגדול בלתאר אותה - איך אפשר להעביר את המראות מבלי לפגוע בעוצמה ולהישאר נאמן?

בשעת צהריים מאוחרת נכנסים בשערי הכפר Caraz. חוויאר מציע לנסות את הגלידה המקומית. לשאלתי מה הטעם המומלץ הוא מחייך ועונה ללא היסוס- בירה! משתכנע ומבקש 2 כדורי גלידה בטעם בירה. ללא ציפיות מנסה את הגלידה המוזרה ומחסל אותה תוך פחות מדקה. מודה- לא רע בכלל!

"טוב, אז גלידה טובה מצאת לנו, אבל אצלנו הישראלים הארוחה לא נגמרת בגלידה, אנחנו צריכים בשר!" מסביר לו נועם" עכשיו כשאנו בוטחים בך, קח אותנו למסעדה טובה!".

"אחרי" נענה חוויאר למשימה ואף בוחר לנו מנות אוכל מקומיות.
שימי בוחר במנה מוזרה, חרף אזהרתי- מין עוף סיני עם תוספות לא מזוהות, כאלו שאפילו חוויאר לא ידע לספר מה מקורן, ומקלל את כל העולם כשאני מקבל את המנה שלי - lomo saltado- נתחי בשר מעורבבים בבצל עגבנייה וצ`יפס, כשלצידם אורז סיני משובח. אותי האוכל הזה `קנה` !

בדרך לא דרך, כשאני עדין לא מבין עדיין איך זה קרה, נועם משכנע אותי ואת שימי להצטרף אליו להמשך רכיבה עד הוארז.
"אתה אידיוט? כולם חוזרים מפה באוטובוס, אפילו הפרואנים ... מה נפל עלינו שנמשיך ברכיבה? " אני צועק עליו, ניזכר במרחק שעבר הוואן בדרך לפה - כ 20 קילומטר להערכתי .
"שטויות , רבע שעה ואנחנו מגיעים" מוכר לי נועם, ושימי מצטרף למסכת השכנועים .
"אם שימי אומר שזה בסדר.... מי אני שאתנגד... " עונה ומצטרף לשני המשוגעים .
"טוב..... יכול להיות שהיה צדק מסוים לעלות על האוטובוס" אני שומע את שימי מקלל לאחר יותר משעה של רכיבה בעליות חדות , כשהכביש שרוי בעלטה מוחלטת .

אני פונה אל נועם ומסביר לו את המצב- "הברכיים של שימי הכריזו ברוגז והפסיקו לתפקד בשלב זה, וגם אני מתחיל להתעייף , כשלהערכתי יש עוד דרך מספיק ארוכה כדי לנסות לתפוס טרמפים".
וכך, לאחר ניסיון לא מוצלח ביותר, עוצרים וואן מקומי, מעמיסים את עצמנו ונגררים לעיר.

שימי מחויך רק מהמחשבה שהיום אף אני ישנתי יותר מ 5 שעות רצוף! השכמה `טבעית` ארוחה טובה ומקלחת חצי חמה (בכל זאת - לא הכל מושלם), ולפחות פיסית- הגוף מתחיל להתאושש מחוויות השבוע החולף . מנטאלית - הטיפול התבצע מאוחר יותר במהלך היום - בנג`י מגשר לא רחוק מהעיירה .

למה עשיתי את זה? אי שפיות זמנית או לחילופין כניעה לאי שפיות התמידית של שימי ...

נכון לרגע זה, המסע מתקדם כמעט ועל פי התוכנית המקורית, והרבה מעבר לציפיות . ההנאה הולכת וגוברת, שלב ההלם וקשיי ההתאקלמות נראה שחלפו, ורק בעיה אחת שצצה בימים האחרונים תופסת תאוצה- התמכרותו של שימי לאיזה משקה מוזר, יצור מקומי של הצ`ולות המקומיות la-monieta מין הכלאה של תה חם עם אלכוהול ושאר תרכיבי מיצים לא מזוהים, יוצר תערובת סמיכה ביותר .

"מה אתה מבלבל לי את המוח ? זה הדבר הכי טוב שקיים פה! ועולה רק חצי שקל!" הוא נוהג להזכיר לי בכל פעם שאני מנסה להשחיל משפט בגנות המשקה, ומרוקן עוד כוס של הזוועה ,לאחר ארוחת הפרידה שלנו עם נועם.

"אני לא מתקרב לדבר הזה!" אני משנן לעברו של שימי ונועם כבר לא יכול להתאפק מלצחוק על הגישה הסלקטיבית שלי לאוכל- מלבד המשקה המחריד הזה, שימי ונועם הפכו את הארוחה לחוות ניסויים מושלמת, כשהם מנסים גם מין מנת אורז, המוגשת לצד ריבת שזיפים אדומים, ונקראת בפי המקומיים "אורז אדום " - גרסה פרואנית למלבי שלנו.

"מה יהיה איתך ? נסה מהצלחת שלי, רק תטעם איך זה!" רוטן שימי, ונועם מצטרף לשידול .
 "חלאס ! תזמין לך גם אחד!" אני שומע לפתע את נועם צועק, אחרי שחיסלתי לו מבלי לשים מנה מכובדת למדי של הדבר הזה...

לתחילת הכתבה

בין הערים - איקה ופיסקו , וביקור בנסקה.

כמעט 13 שעות של נסיעה רצופה ! שיא מפוקפק חדש ! מתגלגלים את כל הדרך המובילה מהורז לאיקה ,אחת מערי החוף.
בדרך ,האוטובוס עוצר לרבע שעה בלימה ,עצירה ששימי מנצל איך לא לכוס `משקה` , וגורר שוב בדרך לא דרך גם אותי .
"מה יהיה ? " אני שואל בייאוש.
"לא יודע, אני מת על זה!"
הפעם זה סופי! שימי מכור!
לוגמים לגימה אחרונה, וחוזרים אל האוטובוס .
"אז מה עכשיו ? רוצה להתפנק במשהו איכותי ? " מנופף שימי בחפץ הכי חשוב שיש לו בתיק - חבילת הדיסקים .
"תפתיע! " , ויודע שהפתעה כבר לא תגיע- אולי במספר השיר של אותו התקליט של נטאשה ,זה שאנחנו שומעים ללא קץ מרגע יציאתנו מהארץ . ושוב אני צודק... ממשיכים לגמוע קילומטרים כשנטאשה משרבטים משפטי חוכמה כדוגמת "פוצצי את הלוויין שמשוטט שם מעל הוא לא שייך לשמיים".

אחרי התמקמות במלון הדרכים של לוצ`ו , המצוי בין הדיונות המפורסמות של המקום , שוכרים גלשנים ויוצאים לגלישה . גובהן ותלילותן של הדיונות הרבות המצויות סביב הפכו את המקום לעסק תיירותי משגשג למדי ,הסוחף תיירים רבים הנוהרים למקום כדי להתנסות באטרקציה המוצעת - סקי חולות.

"בעדינות! , המסע רק החל, אנחנו לא צריכים יד שבורה לרפרטואר!" אני צועק לעברו של שימי שכבר עולה לראש הדיונה הגבוהה ביותר שיכל למצוא, כדי להתנסות בספורט החדש.לבסוף , לאחר שעות מספר של סקי , מסכם את היום עם חתך מעל האף , ושימי עם מכות יבשות בגפיים התחתונות . אין ספק שרק במזל גדול יצאנו מהיום הזה בשלום . מדדים את הדרך בחזרה למלון , כששקיעה אדומה מלווה מעל .

"בני אלף זונות!" אני צועק .
"מה קרה עכשיו ? " שימי נבהל .
"זוכר שבאמצע הנסיעה האוטובוס עצר והעמיס כמה ארגזים שהונחו ליד התרמילים שלנו בתא המטען ?"
"נו מה איתם ? "
"הם הכילו דגים! ולא סתם , מהסוג המסריח!"
"אז מה? אתה לא צריך לאכול אותם! מה איכפת לך ? "
"כי התיק שלי מריח כמו דג מת!!!" , אני כמעט ובוכה.אם יש משהו שאני שונא יותר מהכול זה ריח דגים!
"יאללה תזרום..." קורץ לי שימי , וצוחק.

פיסקו , עיר החוף הסמוכה לאיקה , הינה שמורת טבע יפה, שקיבלה את הכינוי גלאפגוס לעניים שכן ניתן למצוא חלק מהחיות שנמצאות בגלפגוס (השמורה המקבילה מאקוודור ), רק במחיר הנמוך עשרות מונים . בכל אופן , חיות זה לא בדיוק אהבת חיי, כך שיום זה עובר ללא עניין מיוחד. הדבר היחיד שמעורר אותי מחלומות בהקיץ, הינו המפגש עם קטי הלימאית, שבאה גם היא לנפוש פה, ונדבקה אלינו בלי שום בושה. כשניסינו לברר מה פשר העניין, הפתיעה אותנו זו בתשובה שלא ידענו איך לאכול- " אני מורה לאנגלית ומנסה לשפר את האנגלית שלי על ידי מפגשים עם תיירים כמוכם". אז מה קטי, גם פה נוהגים על פי אינטרסים ? (כנראה שאינטרסנטיות הינה תכונה חובקת עולם ולא המצאה ישראלית .. )
הדבר הכי טוב שקרה ביום הזה הוא ההפתעה שחיכתה לנו במלון של לוצ`ו - טל ואמנון! פשוט שמחים לפגוש את שני אלה , וכל פעם - רק יותר.

לעיתים יש לעשות את הדברים לאט , ואת זה אין לי ספק ששימי יכול ללמד בצורה הטובה ביותר . לפעמים בכוונה, רוב הזמן שלא, אבל אצלו הכול עובד ב 2-3 רמות מהירות פחות מכולם.בפרק הזמן שלוקח לי להתעורר , להתקלח ולארוז את התיק , שימי מצליח למצמץ פעמיים ולסנן את אחד המשפטים בסגנון ה"תירגע" .

קמים בשעה 9:00 ואוכלים ארוחת בוקר משותפת עם טל ואמנון - מיץ תפוזים סחוט טרי עם בננות , קפה (עם חלב!) לחמניות טריות עם ריבה וחמאה, ואף ביצה מקושקשת סלט פירות ויוגורט!
יושבים מול הבריכה במלון של לוצ`ו מתענגים על הארוחה ולפתע בזווית העין , מבחין בדמות מוכרת....

"מה היא עושה פה לעזאזל ? " אני שואל את שימי , מקווה למצוא הסבר להופעתה משום מקום של קטי , המרגיזה מאתמול .
"אין לי מושג, חשבתי שאתה האחראי לזה!" הוא מחזיר לי במבט תמים .
"אני חושב שהגברת החוצפנית חושבת ללמוד גם היום אנגלית".
"מצב מחורבן!"
וכך מוצאת עצמה החצופה מלימה את מקומה איתנו במונית, בדרך לסיור ביקב של איקה.
הסיור מסתיים לו בשעת הצהריים המוקדמות, פרידה ממש לא כואבת מהחוצפנית, וביחד עם טל ואמנון , ממשיכים את דרכינו לעבר נאסקה.

"ממש כמו הנגב!" מעיר שימי, וקולע בדיוק למחשבותיי .
הנסיעה מאיקה לנאסקה,כשעתיים של חציית מישורים הדומים לאזור הנגב- מוכי שמש ויבשים . הקבלה הינה דבר שמאד קל לעשות. גם לקטר איננה משימה קשה. בלשלב את שניהם - אנחנו , הישראלים מומחים.

ובכל זאת - לא כדי לקטר, משווה בצורה מסוימת את האזור לנגב,ומקטר... - מבין נוף המדברי הצחיח, נגלים בתדירות לא נמוכה קטעים של ירוק - בתים וישובים לא מעטים .
כאן, מדינת עולם שלישי , לא מפותחת וחסרת אמצעים , משימת הפרכת השממה נראית ממשית ואפשרית . אצלנו ? תקועים עדיין בחזון ומפנטזים .

האדם מטבעו סקרן . טבעו השני הוא לא לקבל דברים כמובן מאליו , אלא להמשיך להקשות ולסבך.

כך גם בשאלת קווי נאסקה .לפני כמה עשרות שנים התגלה הפלא המקומי- `קווים` ישרים כפלס, באורך מאות מטרים , וצורות של חיות בממדים זהים המשורטטות על פני הקרקע , על ידי גילוח שכבת הסלע העליונה.
למביט מעל ,המראה לא רק שווה עין אלא אף מפחיד בעוצמתו : קילומטרים רבועים של ציורים וצורות, בממדי גודל אדירים .שנים רבות לאחר הגילוי, שאלת קווי נסקה עדיין לא זוכה לפתרון מוסכם והדעות עדיין חלוקות .

הדעות מתחלקות בין 2 גישות הסבר מרכזיות : הראשונה גורסת שמקור הציורים הינו בידי חוצנים , וכהוכחה הם מקשים בשאלה איך יכלו בני אדם לצייר ציורי חיות שלא קיימות על פני היבשת?
השנייה טוענת כי זהו מעשה בני האינקה ופירושם הינו לוח שנה אסטרונומי ותמרורי דרך לתפילות (כווני התפילה למתפללים).

וכך, אפופי מסתורין , עושים את הדרך אל `שדה התעופה המקומי`, מחפשים דיל של טיסה בשמי המקום, כזו שתאפשר להפוך את הסיפור למשהו מוחשי.

"היי , אתה פנוי ? " אמנון פונה לעברו של טייס מטוס צסנה משועמם, הראשון שניקרא בדרכנו .
"כן.בואו אני אקח אתכם לסיור,40 דולר אמריקאי לבן אדם עבור 40 דקות ".
וכך מוצאים עצמנו על המטוס המצ`וקמק והטייס המוזר באוויר.טל מקדימה , אני ואמנון מאחור ( שימי נאלץ לטוס בקבוצה אחרת מפאת חוסר מקום..).
"מאיפה אתם ? " הוא מסיט את מבטו אחורה ושואל אותנו.
- "ישראל" , עונים לו במקהלה.
"....באמת ? .... יש לי הרבה חברים פלשתינאים מג`נין " . מחזיר בחיוך שלא מותיר לנו שמץ של ספק מה הולך לקרות בהמשך - כמו טייס קמיקאזה, עושה שמיניות ושאר תרגילים שגורמים לסחרחורות , בחילות ושאר מיני מחלות .

"אמנון?" אני קולט פתאום שהבן אדם נכנס למין עולם משלו, מאבד קשר עם המציאות.
"טל אני חושב שאמנון השתגע!" , בקושי מצליח להוציא את המשפט.
"לא נורא עוד מעט ננחת", היא עונה .
"מה את מבלבלת? ראינו רק את הקוף התמנון והציפור. יש עוד 6 צורות לפחות - כ 20 דקות מינימום!"
"בקצב הזה אני חושבת שלא... אם הוא ימשיך ככה אמנון יעיף לו אגרוף לפנים!"
 בסופו של דבר, בדרך לא דרך, שרדנו גם את טיסת ההתאבדות.

לתחילת הכתבה

יוצאים לטיול תרמילאים בהוארז? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פרו