מגיעים להוארז
הגענו להווארז. ביום למחרת אוליביה ואני נרשמנו ל"סנפלינג מפלים" דרך סוכנות Andean Kingdom. המדריך קריסטין הינו בחור פרואני מקסים, מטפס מקצועי בפרו וגם באירופה שנחשב למיומן ובקיא בתחום עבודתו. יוצאים מהוארז ונוסעים בערך חצי שעה עד למקום עצמו. יורדים כארבעה חמישה מפלים כשהמים הקפואים מזרימים את האדרנלין. חוויה מומלצת.
היינו בקבוצה שישה אנשים מתוכם אוליביה, קרסיטין, אתי (עורכת דין שלקחה חופש של חודש מהעבודה והיא רצה מטיול לטיול בפרו להספיק מה שהיא יכולה), עוד שלוש בנות שלא זכרתי את שמן ו-אני. הירידות במפלים מאובטחות, אבל עשינו את זה ללא קסדה. הבנות קצת חששו ואמרו שזה חסר אחריות, אבל אני זרמתי עם החויה... היו 4 מפלים שאחד מהם היה בשיפוע שלילי וזה דרש קצת איזון נכון. אתי עורכת הדין הפליאה ביכולת שלה ועברה את המכשולים בקלות רבה. יום הסנפלינג הוא יום קליל וממש מומלץ אם בא לכם לשרוף חצי יום ובכלל הוא עלה 30 סול שזה מחיר שווה נפש לעשות את זה.
חזרתי מגלישת סנפלינג קצת רטוב אבל עם חיוך על הפנים ומיד- על מה חשבתי? - על לטרוף אוכל. הלכתי עם אתי (עורכת הדין המוצלחת) ועם מורית (ישראלית שאתי הכירה ולנה איתה באותו הוסטל) לשווקים המקומיים. שם אכלתי עימן מכל הבא ליד, שמוכרים הרוכלים ברחוב. אתי אומרת לי, טוב תוביל- אני אחריך. הלכנו ברחוב מאונך לרחוב הראשי שמוביל לשוק המקומי ולשוק המרכזי בהווארז.
בדרך עמד לו זקן עם אשתו, חרושת קמטים שיש להם סיר גדול שהם מטגנים בו כל מיני דברים שנראו מאוד טעימים. שאלנו מה יש לו להציע. הוא חייך אלינו בפה ללא שיניים ואמר "יש בטח שיש". הוא הציע לנו מטעמים שהוא בישל, אבל הוא הוציא אותם לא טריים אלא מתחת לשולחן. אמרתי לו "חביבי אנחנו רוצים טרי. תכין לנו טרי". הוא הביט בי בפנים מסכנות והבין שאין מה לעשות, אז הוא חימם חדשים ויצק אותם לתוך הסיר הענקי שלו שהשמן מבעבע בו.
ירדנו על בצק מטוגן בצורה של בייגלך ורוטב של דבש שנוטף עליו. אתי טרפה את זה ואחר כך הוא הכין לנו פפה רייאנה שזה אומר תפוח אדמה מלכותי בספרדית מעין בצק מטוגן כמו בורגול ובתוכו תפוח אדמה וזה כל כך טעים שאי אפשר שלא לבקש עוד. לא עבר זמן ושתינו גם el molyente שזה המשקה הקצת אלכוהולי שמוכרים ברחוב עם מי ורדים בתוכו וכל מיני רקיחות. אתי ביקשה המון אלכוהול ואני הבנתי שהיא הערב כבר תדבר סינית. זהו נגמר עוד יום מצויין בעיר המופלאה הזאת.
מחפשים מדריך
ביום אחרי שחזרנו מהסנפלינג, אוליביה רשם את שנינו לקורס טיפוס צוקים. אוליביה דובר ספרדית מעולה והוא הצליח להוריד את המחיר למחיר עלות- אני חייב לספר לכם למה זה קרה...
במשך היום הלכנו מסוכנות לסוכנות לברר מחירים, זה היה ממש מסע לעבר סוכניות הטיולים בווארז. המסע החל כרגיל בסוכנות הידועה של Andean Kingdom שם ביררנו מחירים ואוליביה שהוא ממש ספץ בתחום בדק את הציוד ואמר במבטא צרפתי כבד "יש להם חרא של ציוד- בוא נבדוק עוד סוכנויות". ירדנו במורד המדרגות של הסוכנות והמשכנו לעבר הסוכנות האחרות.
הגענו לסוכנות של אלכס האמרקאי (בחור מהארה"ב שמגיע כול שנה לטפס ולהדריך קבוצות), בחור מקסים ואמין. אוליביה שאל קצת פרטים מתי יש קורס ומסתבר שבכלל המדריך שאמור לקחת אנשים נמצא בהרים אי שם, מטפס את האלפמאיו במסגרת קבוצה אחרת לטיפוס קרח.
"אבל הוא אמור לחזור היום אולי תתפסו אותו" אמר אלכס. במבט עצוב קמעה יצאנו מהסוכנות השניה ופסענו לסוכנות השלישית במורד הרחוב- סוכנות Mount climb.
הסוכנות הזאת משובחת בציוד מעולה והמחיר בהתאם. גם שם המדריך שוב לא היה זמין ושוב חיכינו לו. בעל הסוכנות הרים טלפונים וניסה לתאר אותו- "החיפוש אחרי המדריך" מה לא עושים בשביל לקוח. לבסוף הגיע מדריך אחר, כריס הפרואני. כריס, באירוח פרואני, ישר התחיל לדבר עם אולבייה בספרדית שוטפת והסביר לו מה הוא חושב בכלל על כל הסוכנויות.
הבנו שיש תחרות עגומה בין הסוכנויות ומה שקובע הוא המחיר ורוב הישראלים כמובן רוצים מחיר נמוך יש המון התפשריות. אוליביה בחן את הציוד שיש בסוכנות ואחרי דין ודברים הצליח להוריד את המחיר ממש ל 17 סול ליום שזה מחיר מצוין. כריס החליט לעשות לאוליביה מחיר טוב בגלל שהוא נדלק על הבחור. סגרנו שלמחרת בבוקר נפגש בבוקר ונצא לטיפוס.
אפשר להגיד שאחרי 4 שעות של חיפושים, מצאנו את הדיל הטוב את המדריך הטוב ואולי הקורס הכי טוב.
ביום שאוליביה חיכה לי בסוכנות mount climb הגעתי מאוחר מדי ופיספסתי את ההזדמנות. מדוע אתם תוהים?- משום שהלכתי להוציא כסף מהבנק לשלם לקורס ומסתבר שהבנקים היו סגורים. הלכתי עד לקצה השני של העיר למצוא איזה בנק לרפואה- שאולי יהיה פתוח כדי להחליף טרוולס צ`קס ומשום שהתעכבתי, הם יצאו להם לדרכם.
חזרתי להוסטל ושם פגשתי את לימור. היא אמרה לי שאוליביה היה פה והוא חיפש אותי ...שיט שיט, לא נורא עוד יום ישרף במנוחה מה רע ? . . אחרי שהתגברתי על האכזבה הייתי אמור לחפש קבוצה חדשה לעשות את הקורס.. יומיים לאחר מכן נרשמתי לקורס טיפוס צוקים אבל החלטתי שלא כדאי לעשות את הקורס לבד כי אז הוא עולה יותר יקר בהשוואה לאם עושים אותו עם שותפים.
בסוכנות סקייליין לא היו בכלל אנשים שיצאו לטפס והיחידה שעמדה על הפרק היתה סוכנות Andean Kingdom. הסוכנות ממוקמת ברחוב הראשי של הווארז וכשעוברים ברחוב ניתן להבחין בשלט צהוב מאיר עיניים שכתוב בעברית.
הסוכנות הוקמה לפני שלוש שנים על ידי אנדרס, בחור ארגנטינאי שהגיע לטפס בהווארז ואחרי זמן מה התחיל לקחת קבוצות קטנות לטיפוס קרח על כל מיני הרים. איכשהו הוא התלהב מהרעיון והקים את הסוכנות ומאז הסוכנות שלו משגשגת ומוצפת בהמון ישראלים כי יש אוירה טובה וספות לשבת ולפגוש המון מטיילים. אוליביה שהוא צרפתי שמבין קצת בציוד אמר לי "אני חושב שהציוד של סוכנות mount climb יותר טוב אבל המחיר יותר גבוה.." חשבתי והתלבטתי אך לבסוף החלטתי לבחור ב-Andean Kingdom עם המדריך פאבלו שהוא ארגנטינאי ובכלל עורך דין במקצועו.
בעיר יש תחרות קשה בין הסוכנויות אבל יש הסכם בלתי כתוב לא ללכלך זו על זו אבל, אולי אני תמים קצת... בכל מקרה, יום למחרת יצאתי אני פאבלו ועוד ישראלית שאת שמה אני לא זוכר לטיפוס צוקים.
מטפסים באזור Chacas
ביום הראשון נוסעים עם קומבי לאיזור Chacas, שם יש קיר טיפוס ומגיעים לשם אחרי חצי שעה נסיעה עם הקומבי. דרך אגב, זכרו להצטייד במים, יוגורט וקצת וצידה לדרך. מגיעים לאיזור ושם פאבלו התחיל ללמד אותנו קשרים, קשר קאפיטן וקשר חצי קאפיטן וקשר שמונה החשוב וכן הלאה וכן הלאה. אח"כ, לומדים על ציוד הטיפוס, קראבין וכל מיני דברים שחשובים ובכלל לרגע חשבתי שאני חוזר לצופים...כן כן פעם למדתי את הקשרים הללו ....באותו יום תירגלנו את הקשרים ואחרי זה עשינו איזה טיפוס ממש קליל לעבר קיר הטיפוס. חזרתי בסביבות הצהריים להווראז ובזה הסתיים היום. בשאר היום הסתובבתי בשווקים הצבעוניים של הווארז.
יום למחרת שוב יצאנו לדרכנו. נפגשנו בשעה 10 בבוקר ויצאנו פאבלו, הבחורה הישראלית ואני לטפס באיזור המעניינות החמים שגם שם יש קיר טיפוס, קיר קצת יותר טכני מהקיר של אתמול. חזרנו בזריזות על הקשרים שלמדנו אתמול ...ממש אוניברסיטה של החיים ואז המטרה היתה ללמוד טיפוס ספורטיבי ועיגונים. פאבלו לימד אותנו איך לעגן את עצמנו ברגע שמגיעים לראש ההר אחרי הטיפוס, ושלח אותי ואת הישראלית לתרגיל עצמי שבו אנחנו צריכים לעגן את עצמנו סביב איזה אבן או עץ מסיבי. הכלל- ככל שיש נקודות עיגון רבות יותר- הרי זה משובח.
ירדנו מראש ההר במטרה לטפס אותו. במקום הזה היו 7 נקודות שמכל אחת מהם יוצא טיפוס לכיוון ההר. כל נקודה מסמלת איזה קושי של טיפוס ... והנקודה מספר 7 היא הכי קשה. במקום הזה שהוא ממש מוסדר לטיפוס יש עיגוני פלדה והמטרה פה היא לא ללמוד לעגן את עצמך בזמן הטיפוס אלא ללמוד לטפס. הידיים כאמצעי של שיווי משקל והרגליים עובדות במרץ. התחלתי לטפס ואני ממש מרגיש את האדרנלין זורם לי באצבעות והזיעה מתחילה לטפטף לי על הגב. כל הגוף קשוב ומאוד מרוכז בזמן הטיפוס. מדי פעם פאבלו צועק לי "יופי יופי אל תשכח לשים את הקרבין לאבטחה ..." ועוד כל מיני הערות.
זהו נגמר עוד יום טיפוס מצויין. מחר מסתבר לי שהבחורה לא תגיע לטפס כי היא חוששת. לא נורא, נצא רק פאבלו ואני. ביום השלישי למדתי איך לבצע עיגונים לבד ולטפס עצמאית כראשון, כלומר להוביל את הטיפוס. הגענו למקום הראשון שהיינו בו ביום הראשון רק שמסתבר שהיה שם עוד קיר טיפוס נוסף ושם תירגלנו את הביצועים. בהתחלה התחלתי בחשש לטפס אבל לאחר מכן העסק זרם לו. שמים את הסטופרים שהם חבלי פלדה שמחוברים אליהם עיגולי פלדה קטנים, מחדירים את עיגולי הפלדה הללו בתוך האבנים ומכבלי הפלדה הללו משתלשלת לולאה שבתוכה אתה מכניס את הקראבין שהוא לולאת פלדה יותר עבה ובעזרתה נקשרים לאבן ע"י החבל וכן זה מעגן את המטפס.
אני מטפס ומטפס כלפי מעלה. הפעם אני אחראי לעצמי וזה יותר מפחיד, אין לי פה מדריך שעיגן אותי מראש. אני האחראי. לבסוף הגעתי לפיסגה צעקתי לפאבלו belay off כלומר "אני מעוגן". כן זה היה כמובן אחרי שעיגנתי את עצמי למעלה לאיזה עץ ואז שוב צעקתי belay on כלומר עכשיו אתה יכול להתחיל לטפס כלפי מעלה ואני אמשוך את החבל.
זהו נגמר עוד יום טיפוס וחבל שאין לי זמן נוסף להמשיך לתרגל את הטיפוס. הבטחתי לעצמי שכשאני אגיע לבוליביה אני לא אוותר על טיפוס יותר רציני. כעת כל שנותר לי עכשיו הוא למצוא פרטנרים לעשות את הטרק הידוע ל-Huahash.
