עפתי לתרמילאים

האינקה טרייל והמאצ`ו פיצו

אלקנה יוצא לטרק המאצ`ו פיצו. מסלול הטרק עובר דרך נופים מדהימים, יערות גשם, הרים מושלגים, מפלים, נחלים ועוד.
אלקנה
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: האינקה טרייל והמאצ`ו פיצו
© איתי אמוזה

מקוסקו לטראק האינקה טרייל

אחרי נסיעה ארוכה ומייגעת, אבל עם נוף מדהים הגענו לקוסקו. פתחנו את הספר והחלטנו לנסוע למלון קליפורניה. הבחירה התבררה כמוצלחת- המלון נקי ושקט עם מטבח שאפשר לבשל בו והכל תמורת 10 סול (קצת יותר משלושה דולר).
לאחר יומיים בהם הכרנו את כל מקומות הבילוי של קוסקו וארוחת שבת (עם קוסקוס אמיתי !!!) ב"בית של פיסטוק" יצאנו "לאינקה טרייל".

כחודש לפני שהגעתי לפרו, הפרואנים החליטו שהם רוצים יותר כסף ולכן הקפיצו את מחיר הכניסה למאצ`ו פיצ`ו פי שלושה. כלומר, מבקר רגיל משלם 50$ כדי להיכנס לאינקה טרייל ולמאצ`ו פיצ`ו, ומי שמחזיק בכרטיס סטודנט 25$. הפרואנים גם לא מרשים יותר לתיירים לנסוע בקרונות שמוקצים למקומיים בלבד, ולכן כרטיס רכבת עולה 30$ לשני כיוונים -25$ לכיוון אחד. לאור כל זאת החלטנו שעדיף לצאת לאינקה טרייל עם חברה- כולל מדריך וסבלים שסוחבים את האוכל והאוהלים. ההפרש הוא לא כזה גדול במחיר ומבחינת ההנאה שבלטייל בלי תרמיל כבד על הגב - אין מה להשוות.

ביום ראשון בבוקר אספו אותנו מהמלון בואן בו נדחסנו שישה ישראלים, שתי נורבגיות, אוסטרלי וגרמניה, המדריך, האחראית מטעם החברה ונהג. נסענו בערך שעה וחצי עד לעצירה לארוחת הבוקר, כשהמדריך מדבר איתנו בינתיים על הנוף ועל הבחירות בפרו. אחרי ארוחת הבוקר המשכנו בנסיעה עוד כשעתיים עד לק"מ 82 של מסילת הברזל מקוסקו למאצ`ו פיצ`ו. ירדנו, התארגנו, נרשמנו בכניסה לשביל והמדריך שאת שמו עדין לא הצלחתי לתפוס הציג את הכרטיסים. עברנו את הפורטרים שעצרו כדי לשקול את החבילות שהם סוחבים. פעם פורטר היה סוחב 50-60 קג על הגב. היום יש הגבלה של 25 קג.

הלכתי מאחור עם המדריך ודיברתי איתו על האינקה טרייל והמאצ`ו פיצ`ו, ועל השינויים האחרונים. הוא אומנם ידע אנגלית אבל תקשרנו יותר טוב בספרדית. עצרנו למנוחה קלה בה קיבלנו הסבר על החיים בסביבה, על בעלי החיים והצומח. מכיוון שהשביל מאוד ברור המדריך שסוף סוף הצלחתי לקלוט את שמו (איפוליטו) העדיף ללכת מאחור ולראות שהאחרונים בסדר מאשר לדאוג שהראשונים לא ייטעו. הוא נתן הסבר איפה לעצור לארוחת הצהרים וכך המשכנו. אחרי שאכלנו, המשכנו ללכת בנוף מרהיב שמסביב. היו כך אמר המדריך גם חיות -; פומות, דובים ואיילים לא ציפינו לראות אותם כל כך קרוב לשביל הומה אנשים רעשניים.

 אחרי שעברנו ערוץ נחל שכמו נחתך בסכין, הגענו לתצפית על q`oriwayrachina עיר אינקה עתיקה. מהתצפית יכולנו לראות טוב את התוכנית הכללית של עיר אינקה טיפוסית. בתי אבן בעלי שתי קומות במעלה צלע ההר- השכונה של האצולה ורמי המעלה. מתחתם בתי אבן בעלי קומה אחת- של המשרתים, שורות של טרסות ששימשו לעיבוד הקרקע ולהגנה אסטרטגית. לבסוף, במישור, בתי בוץ של פשוטי העם, מהם לא נשאר שריד בגלל השמים ושאר פגעי מזג האוויר והזמן. למטה, ליד פגש נחלים נמצא קדש לאל השמש. משכנו ללכת בעליה מתונה אבל רצופה עד Hauyllababmba כפרון קטן שבו עצרנו לחניית לילה. לפני שהלכנו לישון איפולוטו הזהיר אותנו להכניס הכל לתוך האוהל כי כבר היו גניבות בעבר הקרוב.

לתחילת הכתבה

טיפוס לגובה 4200 מטר

בבוקר קמנו ב-06:00 כשעדין היה חשוך מעט ואחרי ארוחת הבוקר התחלנו בחלק הכי קשה של האינקה טרייל- טיפוס ל-Hauyllababmba שבגובה 3000 מטרים מעל פני הים עד לפאס שבגובה 4,200 מטרים מעל פני הים. במשך 4 השעות הבאות טיפסנו לאט אבל בטוח לכיוון הפאס. בהתחלה הלכנו עדיין ליד בקתות של מקומיים אבל בהמשך יצאנו ונכנסנו חליפות מתוך החורש שהיה בערוץ הנחל שבו עלינו. כשהסתכלנו אחורה ראינו את Huayllabamba כל פעם יותר נמוך ויותר קטן. הפורטרים, עם משקל פי 2 מאיתנו עלו, לא בקלילות, אבל בכל זאת יותר מהר מאיתנו. לא יכולנו שלא להעריך אותם.

חלק גדול מהשביל מרוצף באבנים, משוחזר כמובן, כמו שהיה מרוצף לפני 500 שנה. הבנאים של האינקה השתמשו בהרבה במדרגות, ומכיוון שהשיפוע היה צריך להתאים לרגליים של בני אדם, ולא של סוסים, המדרגות גבוהות מאוד וקשה לטפס בהן. כשהגענו לפאס התלבשנו מהר- היה קר ונשבה גם רוח, ויחד עם הזיעה היה לא נעים. אחרי שניסיתי, לשווא, להפעיל את הבנזיניה שלי כדי לעשות קפה, התחלנו לרדת לצד השני אל הקמפינג שבו נאכל ארוחת צהרים וגם נישן. כשהגענו האוהלים היו כבר מוקמים והארוחה מתבשלת. אכלנו וחטפנו תנומה קצרה עד לארוחת ארבע- תה ועוגיות. העברנו את הזמן עד ארוחת ערב, ואחריה שיחקנו משחקי חברה - סיפור בהמשכים. העברנו נר וכל אחד המשיך את הסיפור מהנקודה שהקודם הפסיק כיד הדמיון הטובה עליו. אחרי שמיצינו את החוויה החברתית הלכנו לישון, שוב עם כל הציוד באוהל נגד גנבים.

 בבוקר שוב קמנו מוקדם אל ערפל סמיך שאפף אותנו. התחלנו ללכת והערפל לא התפזר. שוב עלינו במדרגות אינסופיות עד Runauracay זהו מלון דרכים לסוחרים, שאת כל הסחורה שלהם הם סחבו על הגב כמובן, וחיילים שישבו דרך קבע לשמור על המקום והדרך. הבניין בנוי בצורת חץ או פטריה, שמצביע צפונה לכיוון מאצ`ו פיצ`ו. החלק העגול בנוי מחצר פנימית גדולה ומחדרים שבנויים בהיקף. ה"רגל" הייתה חדר מרובע שבו ישב חיל המשמר. למדנו קצת על הארכיטקטורה של האינקה ולמה הקירות העבים נוטים פנימה - זאת כדי לשפר את העמידות בפני רעידות אדמה. בקיר ברווחים של מטר מטר וחצי היו גומחות ששימשו את הסוחרים להנחת הסחורה ואל משפחתי שהיו נושאים איתם לכל מקום. האל היה עשוי כסף או זהב.

המשכנו לטפס במדרגות אל הפאס השני - 3,860 מטר. בגלל הערפל שאפף אותנו כל הזמן לא יכולנו להסתכל אחורה על Runquracay ולראות את צורת החץ מלמעלה, שלא לדבר על הנוף. כשהגענו לפאס התחיל לרדת עלינו גשם. לא מאד חזק, אבל עדיין לא נעים. סוף סוף התחלנו בירידה אבל התברר שגם לרדת זה לא מאד קל - המדרגות מאוד גבוהות וירד עם הרטיבות סכנת ההחלקה הייתה ממשית.

 אחרי חצי שעת ירידה הגענו אל Sayacmarca - עיר שבה גרו רק כמרי אינקה ואנשי אצולה. לפשוטי העם לא היה מקום כי העיר נבנתה על שלוחה צרה עם מדרונות תלולים בשני הצדדים. סיירנו בעיר וראינו את המקדש ומגורי הכמרים, וקיבלנו הסבר על תנאי המגורים של אצולת האינקה. לאינקה, לדוגמה, לא היו דלתות, רק וילונות בפתח. כאשר רצו לנעול את הפתח, קשרו רצועות עור לאמה על שני חורים במשקופי הדלת. מערכת המים של העיר כללה שלושה רהיטים ציבוריים. את המים הביאו ממעיין שנבע במעלה ההר וכדי להתגבר על בקע רחב בסלע העבירו את המים על גבי "גשר" עשוי גזע עץ. המשכנו לרדת ולרדת ואחרי ארוחת צהרים הלכנו על שביל אינקה מקורי. האינקה גם ניצלו סדקים בסלע, הרחיבו אותם, והעבירו את השביל בתוך מנהרות כדי להתגבר על המדרון התלול.

 אחרי שעברנו פאס שכמעט ולא טיפסנו אליו הגענו אל Puyupatamarca שמשמעה "העיר שיושבת מעל לענן". מזג האוויר קצת התבהר ושם יכולנו לצפות לכיוון הר מאצ`ו-פיצ`ו, שמתחתיו נמצאת העיר מאצ`ו-פיצ`ו. לעיר יש מערכת של 6 רהטים אחד אחרי השני. הטרסות ששמשו להגנה אסטרטגית השתמרו היטב. בנקודה הכי גבוהה של העיר היה משטח אבן ובו 4 חורים שיכול להיות שהצביעו על 4 רוחות השמיים.

 בכלל הרבה הסברים על האינקה מבוססים על השערות מכיוון שהאינקה לא הכירו כתב ולא ידעו לכתוב, ולכן לא נשארה להם היסטוריה מלפני הכיבוש הספרדי. מ- Puyupatamarca ירדנו בירידה תלולה ומזוגזגת אל Wiynaywayna שם יש מסעדה-מלון עם חדר עם מיטות קומותיים וגם מקלחת. אחרי התארגנות וארוחת ערב הלכנו לישון לקראת ההשכמה המוקדמת למחרת.

 ב-4 בבוקר הטבח העיר אותנו. יצאתי מהאוהל והודעתי לכולם שאני רואה את הכוכבים וזה סימן שהשמיים בהירים אחרי הערפל של אתמול. כתשובה ענו לי שזה סימן שעדיין לילה... שתינו ואכלנו משהו קטן והתחלנו ללכת אל Intipuncu- קרי, שער השמש. או בספרדית Puerta-del-Sol. בתחילת השביל יש נקודת ביקורת שם צריך להציג כרטיס כניסה, כרטיס סטודנט (למי שיש) ולהירשם. ככל שהתקדמנו השמיים הלכו והתבהרו וראינו טוב יותר. התחלנו במרוץ נגד השמש. בחלק האחרון לפני שער השמש, עולים גרם מדרגות מאוד תלול ואחריו עוד עליה ואז השער. למעשה השער הוא מקדש קטן על הדרך שמובילה למאצ`ו-פיצ`ו. כשהגעתי לשם רק הפסגות המרוחקות של ההרים היו מוארות באור שמש.

 יחד עם כל המטיילים שעל השביל עמדנו וחיכינו לזריחה. לרגע קט חששתי שנפספס כי ערפל שעלה עם הנהר למטה התחיל לכסות את העיר, אבל הוא התפוגג במהרה. אחרי שעה של המתנה סוף סוף זרחה השמש עלינו ועל העיר בו זמנית. אחרי סדרת צילומים של העיר והנוף בזריחה ירדנו אל העיר עצמה.

לתחילת הכתבה

מגיעים למאצ'ו פיצ'ו

את העיר מאצ`ו-פיצ`ו גילה אדם בירנגהם, אמריקאי ששט במורד נהר Urubamba בחפשו אחרי העיר Urubamba. הוא פגש ליד הנהר כפריים שסיפרו לו שלמעלה יש עיר אינקה הרוסה. הוא טיפס למעלה ובהדרכת כפריים אחרים, שביראו כמה טרסות כדי לעבד אותן, הוא עשה סיור בעיר שהייתה כולה מכוסה צמחייה. הוא חזר עם חוקרים נוספים בסיוע של אוניברסיטת ייל וחברת נשיונל ג`יאוגרפיק, וחשף את העיר. מכיוון שהעיר אף פעם לא התגלתה על ידי הספרדים היא נשארה שלמה.

לפי ההערכות העיר נוסדה ב-1420 וננטשה ב-1530. היא הייתה באמצע הבנייה כשננטשה. אפשר להבחין ב-3 דורות או ב-3 שלבי בנייה: הראשון בו האבנים משתלבות אחת בשנייה בדיוק מדהים ללא רווח בין אחת לשנייה, כשכל אבן שונה מחברתה. ישנה גם אבן בעלת 12 פינות! האבנים משתלבות טוב כל כך שאין צורך בשימוש במלט. השלב השני הוא מאוחר יותר, בו השתמשו באבנים מרובעות, שגם בו לא השתמשו במלט. האבנים הוצמדו אחת לשנייה היטב אבל ללא ההשתלבות המדהימה של השלב הראשון. השלב השלישי הוא האחרון בו רואים שהבנאים עבדו בחיפזון. האבנים לא מסותתות היטב וכדי להחזיק אותם במקום השתמשו בטחב כמלט.

כמה מהאתרים במאצ`ו-פיצ`ו: מקדש השמש, מבנה עגול שהקיר שלו מהווה המשך ישיר של הסלע עליו הוא בנוי. המקדש המרכזי שמאחוריו היו המגורים של הכמרים וחדר האוצרות. "שעון השמש", בנקודה הכי גבוהה בעיר ישנה אבן מרובת פיאות שמיוחסים לה כוחות ואנרגיות, והקצה עליון שלה בנוי כקוביה שכל פינה מצביעה לאחת מרוחות השמיים, ובעזרתה למדו חכמי האינקה על גרמי השמיים.

הגנים של הפרחים המקודשים -; טרסות בהן גידלו פרחים ששימשו לפולחן האינקה. בית הכלא בו כלאו אסירים ועינו אותם בשלל צורות. שיטה מיוחדת להוצאה להורג הייתה להכניס אדם שפשע ולא היה בר שיפוט לבור יחד עם נחשים, עקרבים, עכבישים ארסיים ועוד חיות רועת כיד הדמיון. אם האדם שרד אחרי שלושה ימים זה היה סימן שהאלים סלחו לו על פשעו.

אדם רגיל שפשע הוטבע בנהר בעזרת אבנים שנקשרו לצווארו.אם אדם היה הורג אחד מחיילי האינקה, היו הורגים את משפחתו, אישתו, ילדיו, הוריו, אחיו וכל הכפר שלו. את הכפר היו הורסים וזורעים במלח. את הרוצח היו מכים עד זוב דם, זורעים את הפצעים המלח, ותולים על עץ שימות לאט.

 אחרי שסיימנו את הסיור בעיר עלינו יובל, איילת, עדי ואני, אל הוואינה פיצו` Hawuyna Pichu ההר המרשים המתנשא מאחורי העיר. העלייה תלולה מאוד אבל השביל מסודר ואחרי חצי שעה לא נורא מאומצת הגענו למעלה. מלמעלה אפשר להתרשם כמה מאצ`ו-פיצ`ו הייתה מבוצרת היטב. משלושה כיוונים נהר מקיף אותה כשהיא יושבת 500 מטרים מעליו במדרונות תלולים מאד. מהצד היחיד שהיא לא מוגנת על ידי הנהר, מתנשא גבוה הר מאצ`ו-פיצ`ו והופך כל גישה לעיר לכמעט בלתי אפשרית. הנוף מסביב גם הוא מדהים -; הרים גבוהים, במרחק אפשר לראות פסגות מושלגות, עם מדרונות תלולים כמעט אנכיים, מכוסים ביער צפוף.

 אחרי חצי שעה של תצפית מהפסגה ירדנו במדרגות צרות ותלולות בחזרה לתחנת הרכבת שתיקח אותנו בחזרה לקוסקו. יכולנו לחזור בשתי דרכים: לנסוע באוטובוס תמורת 4$ או לרדת ברגל לאגואס קליינטה ("המעיינות החמים") שם נמצאת תחנת הרכבת. מכיוון שהיה לנו זמן (ורצינו לחסוך כסף) ירדנו ברגל. פעם בכמה דקות עקף אותנו בריצה ילד לבוש תלבושת "אתנית". כל פעם שהשביל נפגש עם הכביש הילד צעק ונופף ליושבים באוטובוס. כשהוא הגיע למטה, יחד עם האוטובוס, הוא עלה וביקש נדבות מהתיירים.

 באגואס קליינטה התברר לנו שקיבלנו כרטיסים לרכבת המאוחרת וכך נאלצנו לחכות עוד שעה וחצי. אחרי ארבע וחצי שעות נסיעה (שברובן ישנתי) הגענו לפאתיה העליונים של קוסקו והמחזה היה מרהיב -; כל העיר מוארת ואפשר היה להבחין בפלזה דה ארמס ובשלל הקתדרלות. התחלנו לרדת כשלפתע הרכבת נעצרה והחלה לנסוע לאחור. חשבנו שאנחנו מתחילים לחזור למאצ`ו-פיצ`ו והרכבת שוב נעצרה והחלה לנסוע קדימה. אחרי כמה דקות -; שוב עוצרים ושוב אחורה. התברר שהרכבת יורדת בזיג זג, מכיוון שלא הצליחו לעשות פיתולים למעלה כדי למתן את השיפוע.

 הגענו ויצאנו מתחנת הרכבת ישר אל השוק שבשעת לילה כזו היה ריק למעט תיירים שרק הגיעו ברכבת ונהגי מוניות. השוק נחשב כסביבה מסוכנת במיוחד בלילה, לכן מיהרנו לקחת מונית בחזרה למלון.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על מאצ'ו פיצ'ו