למה דווקא יפן
החלטנו לצאת לחופשה ביפן. לאחר שיטוט אינטנסיבי בפורום וב- 1001 טיפים סגרנו על 11 ימים ברוטו ביפן (יום טיסה, 3 ימים טוקיו, יום נסיעה לטקיימה ושהייה בת לילה, נסיעה לקיוטו ושהייה של 3 ימים, נסיעה לטוקיו לעוד יומיים ויום טיסה). היה לנו חודש וחצי לסגור מלונות, לתכנן פחות או יותר מסלול ולקנות JR לנסיעות.
המדינה ערוכה לתיירים בצורה מדהימה. לכל שאלה ששאלתי את הפקידים של חברות הרכבות השונות (הסבר בהמשך) התקבלה תשובה מלאה, מנומקת ומפורטת, מלווה בתרשימים ובמפות, וזאת רק דוגמא קטנה לכמה הם מוכנים לתיירים חסרי המושג שמגיעים אליהם. לעומת זאת, לא כולם מסבירי פנים כמו שנהוג לחשוב. חלק מהיפנים שפנינו אליהם התעלמו, כנראה מפני שהאנגלית שלהם לא מדהימה והם מתפדחים לטעות, אבל מי שיודע ולא מתבייש בדרך כלל גם נכון לעזור ונחמד באופן יוצא דופן.
היפנים החיים בטוקיו מרוויחים בממוצע 5,000 דולר לחודש (!!), כאשר ההוצאה העיקרית שלהם היא שכר הדירה (סכומים אסטרונומיים על דירה בגודל של חדר ילדים ממוצע בישראל) ומותגים. כן כן, יפני ממוצע מעדיף להוריד מאיכות החיים שלו, העיקר שיהיה לו תיק של "ברברי" ולה תיק של "לואי וויטון" (או, כפי שאנו אהבנו לכנותו - לואיס ביטון..). אך באופן עקרוני, רמת החיים שלהם גבוהה באופן שאנו (הממוצעים), בישראל, לא ממש מכירים. ולמרות הכל, שלא כמו הסברה המקובלת, יפן לא יקרה יותר מישראל. הגענו עם תקציב שנראה לנו סביר לפי כל ההמלצות, וחזרנו עם עודף. ההוצאות הכי גדולות הן על הנסיעות והלינה, ואצלנו גם על האוכל. בתור אנשים שאוהבים לטעום כל דבר ולהתנסות, דבר שנחסך מאיתנו בבייג`ינג (מסיבות שלא נפתח כרגע), באנו ב"מוטיבציית יתר" ליהנות מהאוכל ביפן, והוא מצידו לא איכזב.. אני לא חושב שהיתה שעה עגולה מבלי שתקענו משהו. הוצאות נוספות - כניסות לאתרים וכמובן, קניות. ניתן לעשות ביפן אחלה קניות, לא הכל שם מותגי יוקרה ויש חנויות מצוינות במחירים סבירים לחלוטין.
לתחילת הכתבה
מתחילים את הטיול בטוקיו
יצאנו מבייג`ינג, דרך עצירה בשנגחאי, הגענו לשדה התעופה Narita בטוקיו בסביבות 20:30 וכדי להגיע למרכז טוקיו לקחנו רכבת מהשדה במחיר 1,000 יין לאדם (יאמר לזכותו של העובד בהוסטל שהוא נתן תדריך מדויק איך להגיע אליהם, ויש אפשרות לצ`ק אין מאוחר). משם המשכנו בעוד רכבת לאזור ההוסטל, עוד קצת ברגל, ומגיעים. New Koyo הוא ההוסטל הכי זול באזור Ueno (בעלות של 4,800 לחדר "זוגי"), אבל גם ישן ולא נקי במיוחד כמו שכתבתי, גם שומעים כל רחש מהמסדרון וקשה לתפוס שינה עריבה. האמת שהערב הראשון שלנו בטוקיו היה די מדכא, לא ההתחלה הכי טובה לטיול, אבל יפן פיצתה, ובגדול. את ההזמנה לשבוע שאחרי ביטלתי והזמנתי בהוסטל New Azuna. עשינו סיבוב באזור, ישבנו בבר מקומי שאהוב על המערביים, תושבי האזור, חזרנו, התקלחנו והלכנו לישון ב- 1:30 בלילה, כאשר עלינו לקום ב-4:30 "בבוקר" כדי להתכונן ולצאת לשוק הדגים Sukiji.
למחרת, לאחר 3 שעות שינה לא שינה, התארגנו ויצאנו לשוק הדגים על מנת להגיע כמה שיותר מוקדם (בימי ראשון סגור). הגענו עם הסאבווי, ומהיציאה הלכנו אחרי העדר עד שהגענו בסביבות 6:00. הספקנו לראות את הררי הטונות הטריות והענקיות ואת המכירות הפומביות, איך מפלטים ומכינים אותן להמוני היפנים הרעבים. השוק מדהים, חוויה מלחיצה מצד אחד (הכל מאוד תזזיתי, יש רכבים מיוחדים שנוהגים בעמידה והם נוסעים עליהם כמו מטורפים ובאים מכל הכיוונים...), אבל המראות מפצים על הכל - משאיות ענקיות מצוחצחות, דוכנים עם כל מה שיש לים להציע, עבודת הניקוי וההכנה לקונים, פשוט מעולה ומומלץ, שווה את הקימה המאוד מוקדמת. בשולי השוק יש כמה סמטאות קטנות עם חנויות של סכינים ועזרי בישול וכל מה שצריך למטבח וכמה מסעדות סושי סשימי קטנות עם תורים עד לירח. ישבנו לאכול את מנת הדג הכי טריה שאכלנו אי פעם, אבל בדיעבד זה מאוד יקר יחסית למקומות רגילים (2100 יין למנת סשימי לא גדולה).
כמה רחובות משם מתחיל שוק שבו יש דוכני אוכל מסעדות שמוכרות את אותן מנות במחירים שפויים יותר (700-800 יין למנה, למשל מרק Soba עם אטריות אודון ושרימפס טמפורה), חנויות סכינים בהן משחיזים אותם במכונות משוכללות, ועוד ועוד... משם המשכנו רגלית לאזור ה- Ginza, האזור היוקרתי עם חנויות מותגים (משעמם אם אין אפשרות לקנות..), בניין Sony וחנות Apple גדולה שבה אפשר לגלוש חינם באינטרנט על המחשבים המוצעים למכירה. בגלל שהיינו עייפים מאוד ורוב המקומות באזור עדיין לא נפתחו (השעה היתה 8:30 ורוב המקומות נפתחים ב- 10-11), הלכנו לפארק קרוב בתקווה לתפוס נמנום רק בשביל למצוא דשא שאסור לדרוך עליו וספסלים לא נוחים.
לאחר שיטוט קצר נוסף, תפסנו רכבת לאזור האלקטרוניקה ב- Akihabara. נכנסנו למבנה בעל הרבה קומות, התחלנו מלמעלה וירדנו קומה קומה, תכלס לא ממש עניין אותנו והדבר היחיד הטוב היה הכורסאות מסאז` שנתנו מענה הולם לרגלינו הדואבות. מציאות לא מצאנו שם ובתור אנשים שלא מטורפים על עניין הגאדג`טים והאלקטרוניקה די השתעממנו, אבל מי שכן אוהב - תכינו יום שלם כי זה אזור ענק. מכאן נסענו לאזור Asakusa, אזור ישן של טוקיו, כמה מקדשים, סמטאות קטנות, ברים פתוחים ברחוב עם יפנים ומערביים שיכורים.פנאן. לאחר שיטוט ישבנו באחד הברים האלה, שתינו בירה ובהינו בעוברים ובשבים. משם נסענו חזרה להוסטל לאחר יום ארוך ומתיש.
לתחילת הכתבה
מטיילים בפארק Ueno
תפסנו רכבת תחתית ל- Shibuya, שאין לי כל כך מה לכתוב על המקום חוץ מזה שזאת צומת מטורפת ואזור קניות ואוכל ענק, עם רשתות אוכל וקפה אמריקאיות כמו Starbucks, Dean and De Luca ועוד כהנה וכהנה.. וזה חוץ מהמקדונלדס שפזורים בכל חור. התחלנו ללכת ברגל לכיוון פארק Yoyogi. עברנו חנויות רבות של מותגים מוכרים ולא מוכרים, אבל אין ספק שהכל סטייליסטי ביותר וכיף להסתכל. הגענו לצומת שליד הרחבה בכניסה לפארק Yoyogo, חצינו את הגשר ומצאנו את ה- Chococro, מאפיה שמייצרת קרואסון שוקולד מעולה!
הרגענו את התאווה עם 2-3 כאלה וחצינו את הצומת אל הרחבה שלפני הכניסה לפארק. המקום הזה מהווה מרכז לנוער יפני משועמם שמחפש "צומי" ולכן הם מתחפשים לפאנקיסטים/נערות "היידי"/כלות וחתנים גותיים וכו` ומחכים שם כדי שתיירים מתלהבים יבואו לצלם ולהצטלם. חוויה נחמדה... משם נכנסים לפארק דרך שער Torii ענק, המסמל כניסה למקום מכובד. לאחר הליכה כיפית בפארק הגענו לכניסה למקדש Meiji. שטפנו ידיים עם כפות במבוק - אחלה קטע, ונכנסנו. במקדש נערכות חתונות יפניות מסורתיות (כנראה שרק בימי ראשון) ואלה מראות מדהימים! הלבוש המסורתי וגינוני הטקס הדהימו אותנו ולא הפסקנו לצלם. את המשך היום העברנו בשיטוט ברחובות ממזרח לפארק ולעת ערב הגענו לאזור Harajukua הומה האדם, הסתובבנו ונהננו מלבהות באנשים, לחטט בחנויות וכמובן, לאכול קרפ ענק ממולא בכל טוב. את הלילה העברנו ב"בית שלום" אצל אקי והצוות המדהים שאירחו אותנו כיד המלך.
ביום שלמחרת, לאחר ארוחת בוקר דשנה ב"בית שלום" נסענו לאזור Ueno. ירדנו בתחנת הרכבת והתחלנו להסתובב ברחובות. יש שם שוק ענק של בגדים, אוכל מצויין ואלקטרוניקה ברחוב שבין תחנת Ueno לתחנת Okachimachi. אכלנו את אחת הארוחות הטובות שלנו בטיול (סט של מרק Soba עם אטריות אודון וקערת אורז עם סוגי טמפורות שונים מונחים עליה- 750 יין), המשכנו בשיטוטים והגענו לפארק Ueno, חצינו אותו ופשוט המשכנו ללכת ברגל ברחובות טוקיו המעניינים עד שלעת ערב הגענו ל"Times Square" של העיר (סמוך לתחנת הרכבת Shinjuku). הסתובבנו שם נפעמים מהגודל ומהרחובות המוארים הבלתי נגמרים, המקום משופע במסעדות, חנויות, בארים (קצת "סליזי", הרבה "מועדוני גברים") וכיו"ב. ישבנו לארוחה קלה במסעדה באזור, וחזרנו ל"בית שלום" לשינה טובה לפני הנסיעה ל-Takayama.
במשך היום עברנו באחד ממשרדי ה- JR על מנת לסיים את הפרוצדורה, לקבל את ה- Pass ולומר להם מתי אנחנו רוצים להתחיל את הפעלתו. כמו כן הזמנו כבר מקומות על הרכבת ליום הבא.
לתחילת הכתבה
ממשיכים לעיירה טקיאמה
לאחר שעקבנו בדיוק רב אחר הסבריו של פקיד ה- JR, עלינו על הרכבת ל- Takayama - עיירה קטנה ומתויירת, השוכנת בהרי האלפים היפנים, כמעט באמצע הדרך בין טוקיו וקיוטו. לאחר נסיעה של שעתיים שכמעט ולא הורגשה כי היינו עסוקים בלהתלהב מהנוף המעלף שנשקף מחלונות הרכבת, הגענו.
בתחנה יש מרכז מידע גדול לתיירים והם נותנים הסברים, חוברות ומפות של האזור. לאחר הליכה של 10 דקות הגענו למשכננו ללילה הקרוב - מנזר בודהיסטי ישן אותו מנהל (יש לומר – לבדו) יפני מבוגר בשם טומי, הדובר אנגלית רהוטה (טלפון 0577328470). למרות שהוא לא הכי מאיר פנים לאורחיו בהתחלה, יש לציין כי הוא נתן לנו תדריך מצוין על מה נמצא איפה, איפה כדאי לאכול ולאן כדי לטייל. לאחר מכן הראה לנו את החדר, המקלחות, המטבח, מכונת הכביסה, האינטרנט (חינם) וכו`. המקום נקי וזול (3,000 יין לאדם) וסביב החדרים (ישנים על מחצלות טטמי) יש נחל קטן.
יצאנו והתחלנו ללכת לכוון אזור הרחובות העתיקים. נהננו מאוד מהשיטוט - רחובות קטנים עם בתים קטנים ומטופחים, מים זורמים בשני צידי הרחוב, חנויות לתיירים ואוכל כמובן. את העיירה חוצה נהר מלא בדגי זהב ענקיים עם גשרים צבעוניים לאורכו, הכל ירוק מאוד ונעים מאוד. בערב מצאנו מסעדה נחמדה, אך חוץ מזה אין ממש מה לעשות. חזרנו למנזר לאינטרנט, מקלחת ושינה.
למחרת, קמנו, ארזנו את התיקים והשארנו במנזר עד לעזיבתנו את העיירה בשעות אחה"צ המוקדמות. התחלנו את היום בשיטוט בשני שווקי הבוקר של העיירה, לא מלהיבים במיוחד, אוכל מוזר, הרבה ירקות ופירות במחירים קצת גבוהים. לאחר מכן שכרנו אופניים (500 יין לשעתיים לאחד) ופידלנו דרומה (על פי ההסבר של טומי) לכיוון Hide Folk Village. מדובר במקום שמהווה אתר שימור לבתים וסגנון חיים מתקופות היסטוריות של יפן - מומלץ ביותר! גם ההגעה היתה נחמדה, קצת קשה בגלל העליות (לא לחולי אסטמה), אבל רואים נוף יפה עד שמגיעים. שהייה של שעתיים הספיקה מעל ומעבר (700 יין לאדם כניסה לאתר השימור, ניתן לקבל "רשמקול" עם "קסטה" המכילה הסברים בחינם).
חזרנו למרכז העיירה ושוב, בהמלצתו של טומי, הלכנו למסעדת Hida Beef (טומי אמר בשום פנים ואופן לא ללכת למסעדות שמכנות עצמן Steak House כי זה סתם מקפיץ את המחיר). הסיפור של הבשר הזה הוא שמגדלים את הפרות בתנאים שאפילו קיסר סין לא קיבל, כולל מסאז`ים ולא כולל תזוזה שעלולה להקשות את שריריהן... האיזור מפורסם בבשר ההידה שלו ובמסעדה שטומי המליץ ניתן להזמין סט הכולל סטייק הידה קטן (שהסועד צולה לעצמו עם קוביית חמאה על מין קונסטרוקציה שכזו), מרק מיסו, אורז ועוד כמה דברים לא ברורים ב- 1,500 יין (ב"בתי הסטייק" המחיר לפחות כפול). הבשר אכן עומד בהבטחות, רך ברמות שב"אסא" בחיים לא יוכלו להבין.
חזרנו למנזר, נפרדנו מטומי, אספנו התיקים והלכנו לתחנה לתפוס את הרכבת לקיוטו. הגענו לקיוטו בשעת ערב מאוחרת ובגלל "שעת העוצר" לא היה לנו אלא לתפוס רכבת (ואחר כך מונית ב- 640 יין) ישר ל"בית שלום" (אם לא ציינתי את זה כבר - בכל מקום שבו אתם אמורים ללון בררו את שעת הצ`ק אין, ואם אתם יודעים שתאחרו אותה - יש להודיע! במיוחד אם זה בית שלום). גם כאן המארחים הם זוג מקסים, הבעל דובר עברית רהוטה (נולד בארץ וחזר ללמוד באוניברסיטה העברית), ולישראלים אין רק חדר אלא בית שלם משלהם, כולל סלון מרווח עם אינטרנט חופשי, מטבח, מקלחת ושרותים ובקומה השניה 2 חדרי שינה (מחצלות טטמי) ועוד שירותים. בדומה לטוקיו, הכל מצוחצח וקיימים כל הפסיליטיז. שמחנו שזה הולך להיות הבית שלנו בשלושת הלילות הקרובים.
לתחילת הכתבה
ביקור המקדשים בקיוטו
יומיים נטו בקיוטו, בהם ראינו מקדשים - Kiyomizu הממוקם על גבעה במזרח העיר וצופה על העיר כולה, מרשים ביותר, ומסביבו סמטאות רבות שכדאי לשוטט בהן. מקדש פגודת הזהב Kinkakuji, פגודה מוזהבת בת 4 קומות ומסביבה אגם והכל נמצא בתוך גן יפה (500 יין כניסה). מקדש Heian היפה ביותר לדעתי. מדובר במקדש רגיל לחלוטין בצבעי כתוב זהב ולבן ויש ספסלים מתחת לעצים, שם אכלנו סושי שקנינו ברחוב ליד.
כמובן שהגענו בשעות אחר הצהריים לרובע Gion - רובע הגיישות. שם מרוכזים כמה בתי גיישות וניתן לראותן יוצאות "מדוגמות" אל עבודת האירוח בבתי התה. העניין הוא שאתה מרגיש שם כמו צלם פפראצי מדופלם כי צריך לרדוף אחריהן. תיירים עומדים להן ליד הבתים כמו חתול שמחכה לעכבר וברגע שאחת יוצאת כולם מתחילים לרוץ ולצלם אותה. קצת ברברי אבל זה מה שקורה שם וכולם נסחפים, כולל התיירים העדינים מאירופה.
לאחר הריגוש של הגיישות המשכנו רגלית, עברנו נהר והמשכנו ברחובות הרבים. אני לא כל כך זוכר שמות מדויקים אבל - Shin - Kyogoku - אזור קניות ענק, Rokkakudori - רחוב יפה עם המון חנויות בוטיק. רחוב Poutocho מלא במסעדות וברים. אכלנו גם "סושי רץ" מעולה אבל אין לי מושג איפה...
ביום השני נסענו לתחנת הרכבת המרכזית על מנת להזמין מקום על הרכבת למחרת לטוקיו וכבר נשארנו להסתובב שם - מקום ענק עם אין סוף חנויות ומסעדות. כמה מאות מטרים משם יש את מגדל קיוטו עליו אפשר לעלות ולצפות בנוף בתשלום. אנחנו ויתרנו. קיוטו שונה משמעותית מטוקיו הסואנת, ומאופיינת באווירה נינוחה ושלווה ומומלץ מאוד פשוט להסתובב ברחובות ולהכיר את העיר מקרוב.
לתחילת הכתבה
טיול ב- Harajuku
קמנו ב"בית שלום", אכלנו ארוחת בוקר מצוינת, נפרדנו לשלום ממארחינו (לאחר סיור מעניין ב"מיני מוזיאון" על מורשת האיש שהקים את הקהילה) ועלינו על מונית לכיוון תחנת הרכבת. לאחר שעתיים וארבעים (רכבת ישירה), ב- 12:30 בצהריים הגענו לטוקיו. תפסנו JR להוסטל New Azuna כדי לעשות צ`ק אין ולשים את התיקים בחדרים, ומשם שוב JR לאזור Roppongi - אזור יוקרתי אבל לא כמו Ginza, רחובות קטנים, חנויות ומסעדות קטנות, בתי קפה שכונתיים, ואינספור מטוסים על 4 גלגלים. ניתן לעלות למגדל Mori לתצפית על העיר (1500 יין - אנחנו ויתרנו). התחלנו לתור את הרחובות רעבים ביותר אבל נחושים למצוא מקדונלד`ס ולאכול את הביג מק המיוחד ליפנים (עם רוטב מיוחד, אולי טריאקי?) - היה שווה ביותר את החיפושים. המשכנו ברגל עד שהגענו ל- Shibuya, גם שם הסתובבנו בין המוני האנשים, החנויות, המסעדות והבארים, נוסטלגיה קטנה לכוון NYC כשנתקלנו בסניף של Dean & Deluca, ארוחת ערב וחזרה להוסטל.
למחרת, על הבוקר לקחנו JR ל- Harajuku, בכוונה להספיק לראות את מה שלא הצלחנו בראשון שעבר ושמענו רבות עליו - תופעות הטבע האנושיות בפארק יויוגי, למשל, אלביסים וחבורת "גריז" המרקדים או הלהקות השונות עם סגנונות המוזיקה המגוונים - את הכל מצאנו, ויותר. בערך מערבה מהאיזור של הילדים המחופשים שמחפשים תשומת לב שראינו בראשון שעבר, הגענו למרכז העניינים - כל מה שהזכרתי ועוד, ועל הדשא פזורים המוני אנשים (זרים ויפנים), אוכלים, קוראים, רוקדים, מנגנים, עושים ג`אגלינג ודומיו, מסתפרים ומה לא. את מרבית היום העברנו שם, היה גם פסטיבל בנגלדש במרכז הירידים הצמוד ותקענו שם נאנים וקארי כאילו אין מחר, עד שגילינו שנגמר הכסף, מה שמהווה קצת בעיה כי אין בכל מקום Change. אז נסענו במיוחד ל- Akihabara להחליף כסף, חזרנו חזרה לאזור יויוגי, המשכנו לכיוון ה"נווה צדק" של Harajuku, שם אכלנו ארוחת ערב אחרונה וחזרה להוסטל כי צריך לקום מוקדם.
לתחילת הכתבה
סיכום ומידע שימושי
מה הדהים אותנו?
- השקט ברכבות - מפוצצות עד אפס מקום אבל מה, שקט טוטאלי. הרעש היחיד היה שלנו, מתפעלים מכמה שקט פה...
- כששאלתי ברחוב איפה הפח, אמרו לי "תמשיך ישר, עלה לקומה שניה והפח של הבקבוקים יהיה בצד שמאל. הפח האורגני בקומה שלישית" ולמרות זאת הרחובות מצוחצחים.
- האנשים הרבים המצטופפים מסביב לפינת עישון בפינת רחוב. אסור לעשן ברחובות.
- שהמחירים יותר זולים מהארץ $$$.
- שטיסה בת 4 שעות מביאה אותנו לעתיד.
תקשורת
מהבחינה הזו יפן לא פשוטה. בתאילנד קנינו כרטיס SIM בגרושים ופשוט הכנסנו לנייד שהבאנו איתנו. כאן זה כנראה לא עובד ככה וגם לא כל כך ניסינו, אז תכלס אין לי פתרון לזה. אנחנו השתמשנו בכל עמדת אינטרנט חופשי (Apple Store בגינזה ועוד כהנה וכהנה) על מנת לשלוח מיילים ויותר מזה לא היינו ממש לחוצים לדבר עם אף אחד. היפאנים משתמשים במכשירים ניידים גדולים יחסית ממה שאנו במערב מכירים, אך הם צופים בטלוויזיה, גולשים חופשי באינטרנט ומשחקים PS2 במכשירים שלהם. אפילו יש מקום לעכבר נגיעה (Touch Pad). המכשירים לא מהפירמות המוכרות (נוקיה, סמסונג, מוטורולה וכו`) ואם ניתקעתם עם הטלפון הישראלי, המעפאן יחסית, בלי בטריה ובלי מטען, אכלתם אותה.
תחבורה
ממה שאנחנו הספקנו להבין, קיימות 3 חברות רכבות עיקריות:
- JR – רכבות בינעירוניות ועירוניות (בטוקיו וקיוטו לפחות). קונים מחוץ ליפן במחיר 280$ לאדם ל- 7 ימים (הרמה הבסיסית).
- סאבווי - רשת אדירה בטוקיו, יעילה מאוד. עלות הכרטיס תלוי במרחק הנסיעה, משהו כמו 160-280 יין. יש כרטיס חופשי יומי ב 720 יין.
- חברות רכבות פרטיות בין הערים ולפעמים גם בתוך הערים, לא יצא לנו להשתמש.
למי שמתכוון לבצע יותר מנסיעה בינעירונית אחת, שווה לקנות את ה- JR. הנסיעות הללו יקרות בטירוף וה- JR Pass חוסך המון. ניתן לקנות JR למשך של שבוע, שבועיים או שלושה, ואנחנו הפעלנו אותו ככה שעדיין יתפוס לנו את היום האחרון בטיול בו היינו בעיקר בצד המערבי של טוקיו בו יש רכבת JR במקביל לרכבת התחתית וגם כדי להשתמש בו כדי להגיע עם ה JR לשדה התעופה (מחיר רגיל 2,000 יין) ביום חזרה וחסכנו את ה- 1000 יין לאדם של הנסיעה לשד"ת.
לינה
לישראלים ביפן קיימות 2 אופציות ללינה, בתשלום או בחינם:
לינה ביפן (בממקומות שאנחנו היינו) מתחילה ב- 5,000 יין לחדר זוגי בהוסטל בסיסי. המוניטין של היפנים כפדנטים חסרי תקנה גרם לנו להאמין שגם ההוסטל הכי נידח יהיה מצוחצח, אך לצערי לא היה זה המצב בהוסטל אליו הגענו בלילה הראשון שלנו בטוקיו (New Koyo באזור Ueno - תחנת רכבת Minami Senju). אמנם לא מטונף ברמות שאפשר למצוא בהודו, אבל לא נעים והרבה מתחת לציפיות של זוגתי, שביכתה כל הלילה על כך שלא הביאה "לפחות סדין". תביאו גם מגבות (200 יין לשכירת מגבת משומשת - לא הכי כיף בעולם). נשארנו שם את שני הלילות הראשונים, אך לאחר סקירה שערכתי באזור (שבכלליות לא ממש נעים, יש לא מעט הומלסים ושיכורים. לא מפחיד אבל לא נעים), מצאתי הוסטל יותר נורמלי בשם New Azuna - אותם חדרים פיצפונים אבל נקי הרבה יותר באותו מחיר. בעקרון בכל המקומות האלה יש גישה לאינטרנט ועובדים דוברי אנגלית.
בלילה השלישי עברנו ל"בית שלום" לשני לילות, ואין מה לומר, פשוט גן עדן (בייחוד לאור החוויה של שני הלילות הראשונים). מדובר בקהילה נוצרית מחבקת ואוהבת ישראלים, שנותנת אפשרות ללון אצלם בכנסיה 3 לילות (אין אפשרות להאריך, אם זוגות אז צריך להיות נשואים, אי אפשר קבוצות גדולות כי אין להם הרבה מקום, לדעתי גג 4 אנשים כל פעם), חינם אין כסף, כולל ארוחת בוקר מפנקת במיוחד. הם אנשים מקסימים, המקום מקסים ונקי, עם חדר במיוחד לאורחים כולל שרותים ומקלחת, מגבות וכל הפסיליטיז הנחוצים. החיסרון היחיד הוא שצריך לחזור עד 22:30 למקום ואם מתחשק לכם לצאת זה קצת בעייתי, אבל העניין הוא שיש "שעת עוצר" גם בהרבה הוסטלים (חצות) ובכל מקרה אין רכבות בלילה (ומוניות, לפחות בשביל "מטיילי תקציב" לא באות בחשבון), אז אולי זה לא כזה נורא. ישנם "בתי שלום" פזורים בערים הגדולות ביפן, אנחנו הכרנו את אלה של טוקיו וקיוטו.
לתחילת הכתבה
