חששות של לפני נסיעה
7 שבועות לפני...
יש פחדים, יש חששות, יש רגעי אושר מה"לא נודע" ועוד המון מחשבות מכל המינים והסוגים לפני טיול כזה. נוסף לזה אנשים ששומעים על התכנית הזו מתבלים את המחשבות בעוד תבלינים משלהם. "מה, זה לא קשה לטייל עם ילדים כל-כך קטנים?", "מה, עם הילדים?" (לא, אנחנו משאירים אותם אצל סבתא לחצי שנה...), "בעבודה יודעים?", "מה יהיה כשתחזרו?", "והדירה?", "וכל הרהיטים?". כן, כן, אני עונה. כן, הכל יהיה בסדר ובסתר לבי גם לי יש כל מיני.... אבל בשורה התחתונה, ברגע שמחליטים ומודיעים לכל מי שצריך הכל מתהפך. החשש הופך לאושר וצפייה, האנשים מסביבנו תומכים וכל העניין מתמלא אנרגיות חיוביות וכיף אמיתי.
5 שבועות לפני...
הכל הולך ונהיה אמיתי. המחשבות הולכות והופכות יותר פרגמטיות ופחות `מפנטזות`. מתחילים לחשוב על ציוד, מסלולים, כרטיסים, כסף וכו`. כל אירוע נראה כאילו הוא קורא "בפעם האחרונה" עד הטיול. ומן הסתם זה באמת כך. חגגנו לנטע מסיבת סיום גן. היתה לי שם תחושה של סיום מתוך ידיעה שלגן הזה הוא לא חוזר.
קיבלנו כבר ויזות והכרטיסים כמעט סגורים. בררנו על ציוד כמו מנשא לענבר (מתנה מסבתא מאיה). למי שמעוניין מנשא טוב עם מערכת גב שווה עולה בסביבות 800-850 ¤. אנחנו עדיין מתלבטים בנוגע לתיק (גודל וכו`). כנראה שלסוג טיול כזה (נסיעה בקמפר ויציאה לטיולים, שכנראה רובם ליום אחד) צריך תיק קטן להסתובבויות (כ- 30-40- ליטר) ותיק גדול לטיולים (50-70 ליטר). בנושא אוהל, שקי שינה, בנזיניה, כילות, מעילי גשם, וציוד קמפינג בכלל אנחנו עוד לא סגורים. אולי נכון לחכות לבנגקוק, שם יותר זול. בנוגע למחשבות והאוירה, שניהם ממשיכים להיות חיוביים וכייפיים. התגובות שאנחנו מקבלים נעות בין "כל הכבוד!" או "שיחקתם אותה" או תגובה ראויה לציון "שמע, אתה יודע לחיות מדוייק..." לבין רמיזות על קנאה "אפשר לבוא?" או "כולרות, איזה כיף לכם..".
4 שבועות לפני...
הכל הולך ונהיה עוד יותר אמיתי. קנינו תיק (קרימור 65 ליטר, שיתאים גם לשירי..), מנשא לענברי, תיק קטן ועוד כל מיני פיצ`עפקס. הדירה בדרך להיות מושכרת ומתחילות האריזות.
3 שבועות לפני...
הנסיעה ממש כאן, מאחורי הסיבוב. אנחנו נכנסים לשלב הפרידות. התחלנו בלמסור את שחר, הכלב שלנו. היה ממש עצוב, בכל זאת היינו יחד 6 שנים... קבענו עם סבתא מאיה את אירוע הפרידה לשבת שלפני הנסיעה. אנחנו בעיצומו של תהליך העיכול האינטנסיבי הזה. לאט לאט מבינים שחצי שנה בחו"ל זה לא דומה לשום דבר שאנחנו מכירים. זה המון המון זמן, חתיכת חיים שלמה. ענברי יתחיל ללכת שם ולומר את המילים הראשונות. נטע יגדל ויחלוף את גיל 3.5. אולי כשנחזור הכל ישתנה ויהיה פה שלום... טוב, לא צריך להיסחף..
בשלב זה נראה שהמסלול שלנו יתחיל במלבורן דרך פרת`, דארווין, טאונסוויל, בריסביין ועד סידני. היום בצהריים (לא אני עוד לא בחופש. יום שישי היום) קראנו קצת בלונלי פלנט על מערב אוסטרליה (WA) וזה נשמע פנטסטי.. ההיסטוריה תשפוט...
שבועיים לפני...
היום בעוד שבועיים אנחנו בדרך...
אז ככה. הרוב כבר מוכן. הדירה הושכרה, יש אפילו כבר כמה ארגזים בבית ואכן נכנסנו לשלב האריזות והסידורים האחרונים. הסביבה כבר התרגלה לרעיון שלנו. יותר ויותר אנשים סביבינו כבר עיכלו את הנסיעה הזו וזה מאוד נעים. יותר ויותר פעמים ביום מגיעים לבקר אותי הפרפרים האלה של ההתרגשות. עצם המחשבה על זה מטריפה אותי. אתמול מצאנו מקום לאכסון כל התכולה של הדירה, (גיא והדס, תודה!). למי שמעוניין - אני אפרט קצת מחירים בפרק הסידורים בהמשך הכתבה.
שבוע אחד לפני... (וואו, איך הזמן רץ כשנהנים)
למעשה, התחלנו את הטיול. הבית כבר ארעי לפחות בתחושה שהוא נותן לנו: ארגזים בכל פינה, מדפים וארונות ריקים והמון המון בלגן. אף אחד כבר לא נמצא בשום מסגרת. לא בגן ולא בעבודה, והקצב. הקצב השתנה לנו. אנחנו כבר `חיים` את הטיול. חושבים ומדברים המון על המסלול, המנהלות, כל שיחה עם כל אחד סובבת סביב אוסטרליה בצורה כזו או אחרת. יחד עם ההתרגשות מצפה לנו שבוע מאוד מאוד אינטנסיבי. המון סידורים אחרונים, המון פרידות ממשפחה וחברים העברת דירה ל-3 מקומות שונים, הכנת הדירה לדיירים החדשים וכו`.
יומיים לפני...
עייפות, עייפות, עייפות. כצפוי, עברנו שבוע קשה ואינטנסיבי. אריזת הבית, העברת כל הציוד למקומות שונים, הכנת הדירה לשוכרים.. אנחנו בקושי מצליחים להתרגש מהנסיעה, כי פשוט אין לנו זמן. ככל שהנסיעה מתקרבת אנחנו מצד אחד, מרגישים שזה באמת קורה, ומצד שני לא מאמינים שזה באמת קורה לנו. אבל עם העובדות אין להתווכח. הדירה ריקה (זה סימן שאנחנו כבר לא גרים בה, לא?), תהליך אריזת הציוד לטיול כבר החל (זה סימן שאנחנו אוטוטו יוצאים לטיול, לא?), וההפרש בין תאריך הטיסה לבין התאריך של היום הוא יומיים (זה אומר שעוד יומיים אנחנו טסים לאנשהו, לא?).
עוד 5 שעות טסים!
הכל ארוז, כל החברים הלכו, הילדים ישנים ובעוד כמה שעות קמים. זהו. כל ההכנות תמו ומה שלא נעשה כבר לא ייעשה. עכשיו צריך לנסות לישון קצת כי ב-03:30 (שזה עוד 4 שעות) השעון יאיר אותנו לטיול חיינו (לפחות עד עכשיו). לילה טוב...
הילדים
אז כמו שכבר קראתם בכתבת הפספורט- הם ממש צעירים (נטע- 3, ענבר- חצי שנה). כל הקשור לארגון הילדים וסביבתם ההתפתחותית הוא כמובן הטריטוריה שלי (שירי) בעזרתו האדיבה של ניר. אני אפרק את הנושא לסעיפים רלווניים לארגון הנסיעה בכל הקשור לזעטוטים אלו.
קלטות - תחילת הדרך היתה קשה - מול העיניים עמדו שעות על גבי שעות של נסיעות - נטע כבר בגיל של "משעמם לי...." "בא לי ..." באופן טבעי חשבתי איך אפשר לארגן לו כמה קלטות וידאו או DVD ודרך להקרין אותן על מנת להעביר את הנסיעות. הגעתי עד מחשבות על רכישת מערכת קולנוע לאוטו (200$ בדיוטיפרי). לאורך הזמן הבנתי שלא יקרה דבר אם לא תהיה טלויזיה וההתנתקות הזו מהציויליזציה יכולה לעשות לנו טוב (טוב גם היה חבל להוציא את הכסף על חשבון ימים בטיול....) בסוף התפשרנו על הקלטה של DVD לקלטות של המצלמה הדיגיטלית שלנו ופשוט לנגן אותן על גבי המסך הקטן של המצלמה .אני מקווה מאוד שנגלה שאנחנו יודעים להעסיק את עצמנו אבל ליתר בטחון...
מקום במטוס לענבר - לא קיבלנו אישור מחברת התעופה לעריסה לענברי - בן 7 חודשים. מסתבר, הוא לא תינוק יותר. אין לי תשובה על מה הוא יישן עדיין ומה יהיה בהמראה/נחיתה. אני כולי תקווה שעד ההמראה הוא כבר יישב בצורה יציבה. זה יהפוך את החיים ליותר קלים. אני חושבת שבכל מקרה נעלה עם סלקל למטוס וננסה לקשור אותו לאן שהוא בהמראה. קצת מלחיץ אני מודה. בטוחה שיהיה בסדר, לא? בינתיים שקלתי את ענבר - הוא כבר 8.100 קילו ומ-9 קילו אפשר לעבור לכסא בטיחות אמיתי אז יכול להיות שהסלקל ישאר בארץ...
הפעלות בשעות הטיסה וההמתנות - איך מעסיקים ילד כ"כ פעיל ואנרגטי במשך כל כך הרבה שעות? -מפה יש לנו טיסה לאתונה -> 5 שעות בשדה -> ולסינגפור (סה"כ משהו כמו 20 שעות בדרכים). לחילופין מה עושים עם בן 7 חודשים שאפילו לא יודע לצייר? הכנתי לנטע תיק גב מיוחד שלו בתוכו יש - 5 חוברות צביעה והדבקה, צבעים, טושים, צבעי נשיפה, מדבקות, חותמות, שבלונות, לוח מחיק, בלוק דפים לבנים. נראה כמה זמן זה יעסיק אותו... כמובן 3 ספרים, מוצצי וחיתולי, מכוניות שתיים ויהיה בסדר..
אוכל - מה עושים עם אוכל? אני רוצה להימנע משטויות לאורך הטיסה, מבזבוז כסף אין סופי באתונה בשדה על אוכל, אבל מצד שני - לקחת מרק מוכן לענבר ליומיים (כמובן טרי טרי שאני מכינה בבית), סנדביצים לנטע וניר, קצת נשנושים, קצת פירות בקיצור הכמות היא אין סופית - איפה אני אסחוב את הכל? עוד לא פתרתי את זה.
עגלה - לקחת או להשאיר כאן? אחרי התלבטות רבה הוחלט לקחת.
דבר אחרון - פרידה מהגן מהחברים מהמשפחה - נטע הולך להיות מבולבל וקשה - מה לעשות? איך להקל? עדיין בתהליך חשיבה על פתרון.... מה נכון יותר להעביר את זה בשלווה או להפוך את זה לטררם? פרידה מהחברים בגן, פרידה מהגננים האהובים עליו, פרידה מהמיטה שלו, פרידה מסבתא תלמה, סבא משה, סבתא מאיה, דודים, אחיינים וכו` מה עושים....
סידורים וטיפים
יש המון אבל נשתדל להתמקד בדברים שנראים לנו חשובים.
- הארכת דרכון - תיזזנו על זה לא מעט. שמענו שניתן לעשות זאת בדואר וקפצנו על הרעיון אבל שימו לב, אמנם ניתן לעשות זאת בדואר אך זה לוקח 10 ימים. אם יש זמן זה יופי ונח אבל, מה לעשות, בד"כ אנחנו דוחים את זה לרגע האחרון ואז צריך ללכת למשרד הפנים כבימים ימימה.
- רפואה - טיפולי שיניים, ניתוחון קטן, שיננית, חיסונים של ענבר, ביקורות בטיפת חלב, ועוד כמה דברים קטנטנים פה ושם. כדאי לצאת בריאים ומטופלים, הסיבות ברורות.
- חיסונים - לכל התמימים (כמונו) שבדקו ומצאו שלא צריך לעשות חיסונים לאוסטרליה, יש לנו חדשות. טטנוס, צהבת A, וצהבת B, צריך לעשות (אגב, ללא קשר לנסיעה)!!!
רשיון נהיגה - אפשרי לעשות זאת בדואר בימינו - נח מהיר ויעיל. פרט לעובדה שלשירי נגמר הרשיון ולא חודש עד אחרי קורס נהיגה מונעת - שנעשה מהר מהר תוך שבוע ימים. עכשיו רק נותר להמתין 3 שבועות עד עדכון המחשבים (דור האינטרנט....). - קיבלנו גם המלצה חמה לעשות מנוי ל-AAA (כמו ממס"י שלנו) וכך עשינו זה עולה 180 ש"ח ומומלץ לעשות רשיון בין לאומי אחרי שעושים את ה-AAA כי זה חינם (חוסך 35 ש"ח).
- תאום מס - בניסיון "נואש" לאסוף עוד כספים קלטנו שיש לנו כמה שנים בעברנו בהם לא תיאמנו מיסים - וההחזר אמור להיות נאה. מיד נרתמנו למשימה הקשה - החזרת הכספים לכיסנו. בנוסף החודשים שלא נהיה פה. גם הם שוים משהו בתאום המס השנתי!
- דירה - מעבר להשכרת הדירה צריך למצוא מקום לכל הציוד והרהיטים. אנחנו באופן אישי מעדיפים לא לשכור איזה מחסן (שיקולי כסף וגם שמענו שלא תמיד שומרים לך על הציוד יותר מידי). למי שבכל זאת מעוניין - מחירי אחסון של תכולת הבית נעים בסביבות 7-8 דולר לקוב (קובייה של מטר על מטר על מטר) לפני מע"מ. דירה ממוצעת של 2.5-3 חדרים עם נפשות כמו שלנו הוערכה על ידי חברת האחסון בכ - 15 קוב לפחות. תעשו את החשבון לבד זה יוצא לא מעט. הובלה זה בסביבות 800-1200 ש"ח, תלוי לאן וכמה.
- מתנות פרידה למשפחה - נושא רגיש וחשוב. במשפחות שלנו מפרגנים לנו מאוד ומשום שזוהי נסיעה להמון זמן ויהיו געגועים החלטנו להכין לכל סבתא קולאז` תמונות של כולנו עם דגש קל לנכדים (%95 נכדים והשאר אנחנו). תמונות זה תמיד עובד ותרופה מצויינת לגעגועים.
- אריזה - כדאי להשקיע בזה קצת מחשבה.
אנחנו ננסה לשתף אתכם בהתלבטויות:
יש לנו טג לג ראשון עד סינגפור, אח"כ יום וחצי שם ואח"כ טיסת לילה למלבורן. בהתחלה חשבנו לארוז תיק אחד שייפתח בסינגפור ואת כל השאר ב-3 התיקים הנוספים. אבל אז ראינו שזה רק מסבך וארזנו לפי אנשים (לכל אחד התיק שלו). ההיסטוריה תשפוט מה כדאי. דבר שני, שימו לב למשקל. אנחנו שקלנו בבית ושינינו קצת את מיקום הדברים הכבדים. בסוף לא ממש שקלו לנו את הציוד, אבל לא הייתי ממליץ לבנות על זה.
ועכשיו יוצאים לדרך...
