צפייה בלוויתנים
את הלילה שאחרי פרייזר איילנד עשינו בעיירה Tin Can Bay שממוקמת על החוף. בבוקר למחרת (22.8) קמנו מוקדם, ובשעה 7:45, התייצבנו ברציף הסירות של העיירה. עמדנו עם הרגליים במים עם עוד 20 איש בערך. 5 דקות אחר כך, הגיע הדולפין Mystique אל החוף, וממש התקרב אלינו. ביקשו מאיתנו לצאת מהמים ולעמוד בתור כדי לקבל דג. כל אחד קיבל דלי קטן ובתוכו דג קטן מת (בעעעע). נכנסנו אל המים בתורות, וכל אחד האכיל את הדולפין המקסים ישירות מהיד שלו (לאחר התלבטויות רבות החלטתי שאני חייבת להתעלות על עצמי ולהאכיל את הדולפין כי זו חתיכת חוויה!!).
הדולפין מגיע בכל בוקר אל העיר- הוא רגיל מאז שהוא היה קטן. לפני הרבה שנים, אמא שלו, הדולפינה Scarry, נפצעה, ודייגים מקומיים טיפלו בה. לאחר שהחלימה, היא התרגלה להמשיך ולבוא כל בוקר אל החוף, שם האכילו אותה. לאחר שבנה נולד, גם הוא התרגל לבוא ביחד אתה. בשנת 2003, היא נפטרה אבל בנה ממשיך לבוא בכל יום באותה שעה, ולפעמים גם מביא אתו חברים. ההאכלה היא חינם ומתרחשת כל יום בשעה 8 בבוקר. הדולפין ממש חמוד והוא מתקשר עם האנשים בצורה מדהימה!!
אחרי ההאכלה, המשכנו צפונה במסלולנו לתחנה הבאה- Hervey Bay. בדרך עצרנו בעיירה Maryborough. בקרנו בחנות Brennan & Geraghtys שנוהלה על ידי אותה משפחה במשך כמאה שנה ונשמרה כמו שהייתה כולל ספרי חשבונות, ארגזים ישנים ובקבוקי זכוכית. החנות די נחמדה, אבל זו עיר די מיותרת לעצירה לדעתי. בערב הגענו להארווי ביי. החלטנו להתפנק קצת אחרי פרייזר, והלכנו לפארק ששייך לרשת Big 4 ונקרא Point Vernon. הוא באמת היה מפנק ומאוד נחמד...
מיומנו של אלון: - "כשהגענו לקמפינג בהארווי ביי יובלי ראה בריכה שיש בקמפינג אז הוא מיד רץ אליה. אז אני טיפה נכנסתי וכשיצאתי אכלנו קוקו פופס. אז הלכתי לכתוב ביומן מסע (מה שאני עושה עכשיו)..."
בערב גם חיכתה לנו הפתעה נעימה- רענן, דניאלה, יונתן ואדם הצטרפו אלינו הישר מפרייזר איילנד לעוד יומיים! ממש שמחנו והילדים שיחקו הרבה בגן שעשועים של הפארק. למחרת, ב-23.8, יצאנו לשיט לצפייה בלוויתנים, שהיה מפנק מההתחלה ועד הסוף. בכל שנה, נכנסים למפרץ הרווי כ- 3000 לוויתנים גדולי סנפיר (Humpback) במהלך מסע נדידה של כ- 5000 ק"מ - מהאיזור הארקטי אל האוקיינוסים הנעימים יותר בדרום אוסטרליה. לא יודעים בוודאות למה הם סוטים ממסלול הנדידה ונכנסים למפרץ. שתי סברות נפוצות הן שזוהי תחנת ביניים ומנוחה, ושכך ניתנת לוולדות החדשים הזדמנות לפתח את שכבות השומן הנחוצות כדי להגן עליהם ממים הקפואים באיזור הארקטי. הצפייה בלוויתנים היא מה ש`מחזיק` את העיר, ועליה מושתתת כל התיירות.
בבוקר אמא ועומרי לקחו כדור נגד בחילות כי כבר גילינו שהם לא מתפקדים מי-יודע-מה בים. בשעה 7:35 עמדנו בכניסה לקראוון-פארק שלנו, ואחרי דקה אסף אותנו מיניבוס והסיע אותנו למרינה. עלינו על הסיפון ויצאנו לדרך. זו הייתה ספינה גדולה, והיו איתנו עוד כ-40 אנשים. עמדנו בחרטום, בצד שמאל, וחיכינו ללוויתן... הספינה שלנו שטה ממש מהר (22 קשר, שזה בערך 40 קמ"ש), ומדי פעם אנשים בחרטום התרסקו על הרצפה וצחקו (לא משהו כואב- רק מצחיק)- הייתה אווירה ממש טובה. בתחילת ההפלגה, יובל ממש פחד שניפול למים ולכן אבא נשאר איתו בחלקה הפנימי של הספינה. אנחנו הקפדנו לא לרדת לשם כי מקבלים שם בחילות בקלות, אבל אבא חסין אז הוא היה בסדר... אנחנו באמת הרגשנו יופי.
פתאום ראינו משמאל מן גבעה שחורה עולה מהמים ואז נעלמת. הספינה ישר שינתה כיוון ושטה לעבר אותה נקודה. זה היה לוויתן! הוא שחה מסביב לספינה, ונעלם מתחת למים. כל האנשים על הסיפון עמדו בדממה וחיכו לעוד סימן חיים ממנו. לי הייתה הרגשה של סרט אימה - ושבעוד רגע הוא יקפוץ מהמים ויטביע את הספינה. אבל כמובן שזה לא קרה ואחרי 3 דקות הוא יצא מהמים. גילינו שזה הם ולא הוא- אמא ובן. בכל פעם שהם יצאו מהמים הייתה התלהבות עצומה והמוני קליקים של מצלמות נשמעו. אחרי כמה דקות, הוחלט להמשיך במסע יותר לעומק לחיפוש אחרי עוד לוויתנים...
הדיילים חילקו לנו תה ועוגיות (אלוני שמרגיש מצויין בים הביא לכולנו) והיה ממש נחמד להרגיש כמו תיירים שעושים אטרקציות... הגענו לעוד שלושה לוויתנים. ממש התלהבנו! הדיילים אמרו לנו שהלוויתנים הם חיה ממש סקרנית ושאם ננופף בידיים, נעשה קולות ונמחא כפיים אולי נצליח למשוך את תשומת ליבם ואז הם יבואו לחקור אותנו. אז, בהנחיית הדיילים, כמו ילדים קטנים, נופפנו בידיים, עשינו קולות, וגילינו שהדיילים צדקו! 2 לוויתנים בינוניים (השלישי הלך..) ממש התקרבו לספינה שלנו, שחו סביבנו במשך חצי שעה, וכל הזמן יצאו מהמים כדי להסתכל עלינו! הם היו הכי חמודים בעולם! הייתה ממש הרגשה שהם מתקשרים איתנו!! באיזשהו שלב גם הצטרפו אליהם שלושה דולפינים ושחו ביחד איתם! בשלב הזה יובל כבר היה ממש אמיץ והסכים לעלות לסיפון :) ללוויתנים ולדולפינים נמאס והם שחו משם, ואנחנו המשכנו לחפש עוד לוויתנים...
בהמשך ראינו עוד 9 לוויתנים (סה"כ בהפלגה ספרנו כ-20 לוויתנים ו-10 דולפינים). אחר כך הדיילים הכניסו למים מן מיקרופון והשמיעו לנו דרך הרמקולים קולות של לוויתנים זכרים ששרים שיר אהבה לנקבות. פשוט מדהים! בקיצור- ההפלגה הזו הייתה שווה כל דולר ששילמנו עליה (ושילמנו הרבה...) זו באמת חוויה שלא כדאי לפספס!!
לתחילת הכתבה
זהב ונמלים
למחרת, אחרי שאיפות של אמא לצאת בשעה 6 בבוקר (עאלק..), נפרדנו מרענן, דניאלה, יונתן ואדם החמודים (הם ממשיכים דרומה...) ויצאנו לנסיעה של 6 שעות בשעה 11. בדרך, עצרנו לארוחת צהריים ב-Rest area שיש כל כ- 40 ק"מ בצד הכביש. שם נתקלנו במראה סוריאליסטי במיוחד- אישה מבוגרת יושבת וכותבת על מחשב נייד, לידה על כיסא מתקפל שני כלבי פינצ`ר, משמאלה ג`יפ וקראוון, ובעלה מסתלבט במיטה בתוך הג`יפ. הם סיפרו שפעם בכמה שנים הם פשוט לוקחים הפסקה ויוצאים למספר חודשים של טיול ברחבי אוסטרליה. מה שמיוחד בטיול שלהם הוא שהם לא נכנסים בכלל לקמפינגים - במקום זה יש להם תחנת כוח שמורכבת מגנרטור וקולטי שמש, והכל ישן ומינימליסטי. הם שניהם נראו אנשים משכילים ורציניים, והשילוב הזה ממש אדיר והוא לא יוצא דופן כאן באוסטרליה. הרבה אנשים פשוט קונים קרוואנים, מצטיידים במה שצריכים ונוסעים אל הלא נודע- איזה כיף!!
המשכנו לנסוע ל- Rest area בו נישן הלילה. כשישנים ב-Rest area זה בחינם (מה שחוסך לנו המון כסף- כל לילה ב`קראוון פארק` עולה לנו 40- 50$), יש שירותים, אבל אין חשמל ולעיתים גם אין מים לשתיה אלא לשטיפה בלבד. זה היה הלילה הראשון שלנו לא באתר מוסדר אלא ב- Rest Area (ללא חשמל), והגענו כשכבר התחיל להחשיך. כל הבנים ישר יצאו עם הגרזן (תודה לאנדריאה על העצה) לקושש עצים למדורה. בינתיים אמא ואני בישלנו ארוחת ערב. הרגשנו ממש כמו האדם הקדמון... בעזרת המתכון הגאוני של רענן ודניאלה (תודה רבה!!) הכנתי בצק, אמא הכינה רוטב עגבניות ואפינו פיצות בתנור של הקראוון. יצא פשוט משובח! אפילו עומרי אלון ויובל (הבררנים..) אמרו שזה ממש טעים! בכל הערב הצלחנו להסתדר עם עששית גדולה שקנינו, 2 פנסי ראש ועוד פנס קטן וגילינו שלא כל כך קשה להיות מחוץ לקראוון פארק מוסדר.
גם למחרת הייתה לנו נסיעה ארוכה, עד שהגענו לעצירה בעיר Mount Morgan. היו בה פעם מכרות זהב, וחשבנו וציפינו שיהיה סיור למכרות מתחת לאדמה. אבל, אחרי שהגענו התברר שיש סיור למכרות, אולם הם לא מתחת לאדמה מכיוון שהאדמה קרסה, וניתן לראות רק את האגם שנוצר ממי הגשמים שם. זה היה אמור לעלות לכולנו 70$, אז ויתרנו. לאחר ביקור קצר ודי משעמם (לדעתי) במוזיאון של דברים ישנים של העיירה, המשכנו. בדרך עצרנו בעיר Rockhampton לקניות גדולות בסופר.
לאלה שתוהים, הנסיעות הארוכות שלנו עד עכשיו היו בערך ככה:
יובל: מזמר וממציא שירים/ מיילל/ מציק לאלון/ משחק עם אמא/ משחק עם עצמו/ מחפש טרקטורים בחוץ.
אלון: שקוע ב"הארי פוטר והנסיך חצוי הדם" (הוא הספיק לקרוא אותו כבר 3 פעמים באוסטרליה)/ מציק ליובל/ מוצק על ידי יובל.
עומרי: קורא "סוף העולם שמאלה" (ספר על מישהי שהקיפה את אוסטרליה באופנוע)/ שומע באם פי 3 שלו/ מתעניין במכוניות שרואים בדרך ומדסקס עליהן עם אבא.
אני: שומעת מוסיקה גלגל"צית בדיסקמן/ מסתכלת על הנוף המדהים של אוסטרליה.
אמא: קוראת כל מיני מפות ומנווטת/ קוראת ב"לונלי פלנט"/ מדברת עם אבא.
אבא: נוהג (מן הסתם...) ומסביר לנו על כל מיני דברים/ מדבר עם אמא.
בלילה הבא שוב ישנו ב-Rest Area בעיירה הקטנטנה Marlborough (גרים בה כולה 65 איש). חניון זה נבחר בקפידה מכיוון שניתן להתקלח במלון הצמוד אליו. המקלחות עלו לנו בסך הכל 4$- רק 2$ למבוגר על מקלחות. המלון מנוהל ע"י צמד נחמד שרכש אותו לפני שלושה חודשים לאחר שבמשך 30 שנה היו עירוניים בדרום והתחשק להם לשנות אורח חיים. הסתדרנו מצוין, וכבר ניתן לראות שנהיה מומחים להסתדרות בחושך:).
וקצת על הנמלים באוסטרליה: אני חושבת שרובן הגדול חי אצלנו בקראוון... ה"יתרון" היחידי הוא שאצלנו תמיד אפשר לבדוק אם מי ששטף את הכלים עשה עבודה טובה- אחרת הנמלים כבר ידאגו לכסות את הצלחת... גילינו גם שיש נמלים ממש מוזרות שהגוף שלהן עשוי ממין בלוטות ירוקות. התברר שאת הירוק הזה- אוכלים! ובלי שום בישול- טרי וחמצמץ מהקן... בעעעע
לתחילת הכתבה
