באזור העיר נוסה
את הקראוון (יותר נכון קראוונית- החלטתי שהוא בעצם בת) שלנו קנינו מכריס ומשפחתו - משפחה אוסטרלית שתכננה לצאת למסע לצפון אוסטרליה, אבל בסוף לא נסעו, ולא היה להם שימוש בו. קיבלנו את הקראוון מצויד ממש טוב, ובכל ארון שפתחנו מצאנו הפתעה אחרת שהם השאירו לנו (קרשי חיתוך, טוסטרים, קומקום, מטקות, ספרי אנגלית לילדים, סמרטוטים נקיים ועוד...). בשבוע שאחרי קניית הקראוון אמא ואבא כל הזמן עצרו בחנויות יד שנייה ו-garage sales כדי להצטייד בעוד כל מיני דברים שצריך כמו מצקת, תבנית, גגון ועוד... אחרי יותר משבוע בו נדחסנו כל המשפחה בקראוון, אני כבר יכולה לומר בוודאות שאנחנו מסתדרים בינינו מעולה, וההרגשה בקראוון ביתית וממש מצוינת.
אחרי התארגנות באזור בריסביין וביקור ממש כיפי אצל חברה אוסטרלית של אמא ב-Gold Coast (תודה רבה על הארוח החם לאנדריאה, גלעד וטל-אורן כפי שקרא להם יובל, התאומים) הגענו לאזור ה-Sunshine Coast. בדרך ל-Sunshine Coast עשינו עיקוף קצר בדרך נופית בה יש תצפית על ההרים "glass house" (בתי זכוכית) -; שורה של צוקים וולקניים שמזדקרים מהמישור בצורות מוזרות וממש מדהימים ביופיים.
ישנו בקמפינג באזור העיר נוסה (Noosa). הקמפינג נמצא באמצע הטבע, בין עצי אקליפטוס. קנגורו מסתובבים פה חופשי ומדי פעם הגיע אלינו אחד לארוחת צהריים... הם חיה כל כך אצילית וחמודה. בדרך כלל (לפי מה שראיתי) הם אוכלים בקבוצה גדולה של בערך 15, ומתפזרים על פני השטח בקבוצות קטנות של 3- 4. שמנו לב שכמעט תמיד יש אחד שעומד ומשקיף אם זר מתקרב. אבל הכי מדהים- זה לראות קנגורואית שפתאום יוצא לה ראש קטן מהכיס! בקמפינג יש גם המון תוכים לבנים וצבעוניים על העצים שמצפצפים כל היום, עושים קולות רקע ומשתתקים רק בערב.
ביום שבת יצאנו לטיול פנימה להרים. הדרך ממש יפה ועוברת בין גבעות והרים ירוקים שעליהם עצים בודדים ופרות אוכלות עשב. היינו בשוק כפרי שמתרחש בעיירה Eumundi בכל ימי רביעי ושבת בבוקר. שוק ענק ונעים, עם המון דוכנים שונים, שהצליח להכיל הרבה מקומיים ותיירים שבאו לבקר. בשוק רכשנו כסא מתקפל ועכשיו יכולה סוף סוף כל המשפחה לאכול סביב השולחן בקראוון. ביקרנו ב-2 יערות גשם סוב-טרופיים שנמצאים בסאנשיין קוסט: מייפלטון פולז (Mapleton falls) ו-Mary Cairncross Park. היערות מלאים בעצים גבוהים וצפופים, בשורשים ענקיים של עצים (על האדמה ועל עצים אחרים) ובציפורים שעושות קולות רקע מוזרים- נוצרת אווירה יערית במיוחד (שאותי היא אומנם לא ממש מעניינת, אבל אחרים במשפחה היא כן... :-)
בשעה 7 בערב, אחרי 20 דקות נסיעה בדרך לקראוון, אמא גילתה שהיא שכחה את התיק שלה (שמכיל את הדרכונים של כולנו, כרטיסי האשראי, פלאפון ועוד הרבה דברים חשובים..). חזרנו בלחץ אל המקום בו נשאר התיק, אבל הוא לא היה שם! בסוף הוא נמצא אצל שני אנשים שהיו בבית קפה שכבר נסגר. בהחלט מזל גדול!!!
ביום השני בנוסה יצאנו לנסיעה עם הג`יפ לאורך חוף האוקיינוס. זו הייתה נסיעת 4X4 הראשונה שלנו ולכן לא ידענו איך נוסעים בחול יבש ועמוק ובניסיון הראשון לחצות את החול נתקענו. ג`יפ שעבר לידינו וראה שנתקענו ישר בא כדי לעזור והסביר לאבא שיש צורך להעביר את הגלגלים הקדמיים למצב Lock כדי להתאים אותם לנסיעה כזו וכך נחלצנו במהירות. האוקיינוס היה כל כך כחול, עם גלים וקצף לבן, וחול צהוב ונקי ללא כל לכלוך. הנסיעה הייתה כל כך כיפית ויפה, עם חלונות פתוחים, נוף מושלם ומוזיקה. ממש מדהים פה! בחיים לא הייתי מנחשת שהנוף הוא של אוסטרליה ולא של אירופה!
לפני כמה ימים היה ניסיון הדיג הראשון שלנו. אבא קנה חכה, קנה פיתיונות, משקולות, קרסים, מצוף ועוד כל מיני חלקי חכה מוזרים. הרכבנו אותה, ונסענו לחוף אגם מושלם שנמצא 4 דקות נסיעה מהקמפינג שלנו. בחוף, אבא ניסה לזרוק את החכה- אך ללא הצלחה... חוט הדיג הסתבך בחול... אחרי סידור החוט ועוד ניסיון כושל, הוחלט לבקש מהאוסטרלי שדג לידנו שידגים לנו איך זורקים חכה. הוא באדיבותו ישר סידר לנו את החכה יותר טוב, החליף לנו משקולת וקרס והסביר לאבא בדיוק מה לעשות ואפילו הביא לנו פיתיון משלו. אבא לימד את כולנו איך זורקים חכה ועכשיו כולנו יודעים! עומרי אלתר לו חכה מהקרס הישן שלנו ובזמן שאנחנו ניסינו לדוג עם האמיתית נשמעה קריאה "תפסתי דג! תפסתי דג!". לאחר ההתרגשות עומרי הצליח לתפוס עוד דג והוכיח שהוא כנראה דייג מלידה... עומרי ואלון התחלפו - אלון דג עם החכה המאולתרת, ודג שלישי נתפס גם הוא!! ביום למחרת כבר הפכנו למומחים (או יותר נכון עומרי ואלון) ונתפסו 7 דגים! בסוף החזרנו אותם למים...
לתחילת הכתבה
פרייזר איילנד
במשך חמישה ימים נדחתה הנסיעה שלנו לפרייזר איילנד (Fraser Island). הסיבה לדחייה בכל יום הייתה מחלה של אחד הבנים- אלון, יובל ובסוף גם עומרי (אל דאגה- כל מחלה ערכה יום- יומיים וכללה רק חום והרגשה לא טובה). עד שכולם יבריאו שהינו בקמפינג בRainbow Beach. באחד הימים נסענו לחוף בו היינו אמורים לראות חול בכל צבעי הקשת, אבל המסלול לאורך החוף היה ארוך וויתרנו עליו. התגלשנו בדיונה גדולה שהייתה בו וראינו את הגלים מתנפצים על סלעים גדולים ומדהימים בחוף. בהמשך `שרפנו` ימים עד שב-18.8 הוחלט שכולנו במצב בריאותי תקין ואפשר לצאת לשינה בקמפינג בפרייזר איילנד. את הקראוונית שלנו השארנו בקמפינג במקום שמיועד לחניית קראוונים במחיר של שלושה וחצי דולר ללילה ויצאנו לדרך...
עברנו לאי מ-Rainbow Beach במעבורת שנוסעת כל יום (לא צריך להזמין מקום מראש). העלות 75 מחיר לנסיעה הלוך ושוב מהאי. פרייזר איילנד הוא אי החול הגדול בעולם ומוכרז כשמורת טבע. יש בו פשוט את כל סוגי הנופים שאפשר לדמיין: חופי חול מדהימים שמובילים לאוקיינוס גועש, דיונות ענקיות, יערות טרופיים צפופים, חורשות, אגמים תכולים, והמוני ג`יפים שנוסעים על חוף האוקיינוס או ב"כבישים" קופצניים במיוחד ביערות. על אף הג`יפים שנוסעים בכל מקום, יש תחושה של `האדם הלבן שמגלה את אפריקה`. הגאות שמתרחשת מדי יום היא זו שקובעת את הזמן בו ניתן לנסוע על החוף וזה הגורם היחיד שיש להתחשב בו בתכנון המסלול.
לאחר ש`נחתנו` באי, נסענו לאורך החוף ומיותר לציין שהוא היה מדהים במיוחד. נכנסנו לדרך פנימית- לתוך סבכי האי... כל הדרכים בו מיועדות לרכבי 4X4 והן ממש קופצניות. מהירות ממוצעת כאן היא 15 קמ"ש, ואם מאיצים מייד מגיעה קפיצה גדולה. הרגשה ג`יפאית במיוחד...
את כל הארוחות שלנו באי ערכנו באזור מגודר, בו יש שולחנות פיקניק ותפקידו להגן מפני כלבי הדינגו. בכל מקום באי יש שלטי אזהרה שמזכירים לך להיות `Dingo safe`, להישאר עם הילדים כל הזמן ולא להסתובב עם אוכל, אבל בעיקרון הם מסוכנים רק אם מתגרים בהם. לאחר ארוחת הצהריים יצאנו לכיוון הקמפינג שלנו. היו לנו קצת בעיות להגיע אליו בגלל גאות, דרכים חסומות ושרפה מבוקרת (האוסטרלים עורכים הרבה כאלה כדי שאם תהיה שרפה אמיתית היא לא תתפשט במהירות), אבל בסוף הצלחנו לעבור את השביל שליד השרפה בליווי של כבאית שדאגה שנחצה את אזור השרפה בשלום. את שני האוהלים הקטנים שלנו הקמנו בקמפינג ממש נחמד שנקרא Central Center, בין העצים הצפופים של יער הגשם.
הלילה הראשון שלי באוהל היה מלא בהתעוררויות- פעם מאלון שקם, פעם מעומרי מקנח את האף, פעם מהקור ופעם מסתם רעשים של בוקר. אחרי ארוחת הבוקר נסענו לאגם Wabby. משלושה צדדים שלו הוא מוקף ביער, והצד הרביעי הוא בעצם דיונה ענקית של חול. טיפסנו על הדיונה (חלקנו), שחינו במים (חלקנו האחר) והלכנו. נחמד במיוחד שבשבילים של האי אפשר ללכת יחפים כי כל האדמה היא בעצם חול. בדרך הלוך וחזור אל האגם המצאנו משחק נחמד ביותר שנתן מוטיבציה לילדים: התחלקנו ל-2 קבוצות, והקבוצה הראשונה עשתה לשנייה סימני דרך- חצים מענפים שמצאנו בצד הדרך.
לפנות ערב חזרנו לקמפינג שלנו, וגילינו שלידינו `גרים` ישראלים- דניאלה, רענן והילדים המתוקים שלהם יונתן (בן 3.5) ואדם (בן שנה). ממש שמחנו לפגוש ישראלים והתיידדנו במהירות. אחרי זמן הסתגלות ליובל היה חבר חדש, וגם עומרי ואלון נהנו מאוד שיש להם ילדים נוספים לשחק איתם. הם מטיילים כבר כמעט חודשיים באוסטרליה. הם התחילו את ההתארגנות בקיירנס. סופת טייפון הרסה את כל הקראוונים שם ולכן המחירים של הקרוונים שנשארו גבוהים מאוד. עקב כך הם ישנים באוהל והאוטו הוא כל הבית שלהם. הם כבר להוטים להגיע לבריסבין כדי לקנות קראוון. בימים הבאים נטייל/נישן במשותף.
לתחילת הכתבה
אגמים ומצוקים
ביום השלישי שלנו בפרייזר איילנד היינו באגם Mckenzie. המים בשני מטרים הראשונים של האגם הם צלולים ושקופים לגמרי, החול בחוף לבן ונקי- ובקיצור- הוא פשוט מהמם. זאת תחנה מתויירת למדי ועמוסה באי, מה שקצת הוריד מערכו בעיני. בהמשך הדרך צפונה על חוף האי יש אונייה טרופה שנמצאת שם כבר כ-70 שנים, המוני שחפים שעומדים על החוף ודייגים. נורא נהניתי לצלם אותם:) עברנו לקמפינג Dundubara בצפון האי שהוכרז על ידינו כקמפינג הכי נחמד באי, וגם בו בילינו עם דניאלה, רענן, יונתן ואדם. למחרת יצאנו ברגל מהקמפינג לטיול בדיונות החול Wungul. הדרך לדיונות ערכה כ-20 דקות כרגיל- ביער עם שבילי חול. הגענו לדיונות, והן היו פשוט מדהימות!! כל כך הרבה חול חלק מטביעות רגליים- כאילו לא היו שם לפנינו. עומרי אלון ואני עלינו כמה `מדרגות` (די הרבה..), ציירנו וכתבנו בחול, רצנו והתגלשנו, חפרנו בורות ומנהרות והיה כל כך כיף!!
נסענו לצוק שנקרא Indian Head - צוק גדול מעל האוקיינוס - נקודת התצפית הטובה ביותר באי בה ניתן לצפות לפעמים בכרישים, דולפינים, צבי ים ואפילו לוויתנים. אנחנו ראינו כרישים קטנים, חתול ים וצבי ים. נפרדנו מרענן, דניאלה, יונתן ואדם- הם נשארים באי עוד יום - ונסענו דרומה לאורך החוף, אל המעבורת שלנו. הגענו אל הנקודה שממנה עולים למעבורת ושם להפתעתנו ולשמחתנו ראינו כלבת דינגו מסתובבת על החוף ומחפשת אוכל. בניגוד לדימוי שנוצר אצלנו על כלב מפחיד, היא נראתה מאוד מסכנה ואמא אפילו אמרה: "איזה כלב כנעני חמוד". ממש שמחנו שהצלחנו לראות את כל הדברים שמיוחדים לאי ועזבנו...
חזרנו אל הקראוון שלנו וכל כך שמחנו. הוא כל כך גדול, מרווח, נוח ומפנק אחרי שלושה לילות באוהל. התמקמנו וצברנו אנרגיות להמשך... כבר עכשיו גיבשתי התרשמות ראשונית מהאוסטרלים: ממש נחמדים!! הם תמיד מוכנים לעזור ובאים ממש בשמחה. כבר בכתבה הזו אפשר לראות שתי הוכחות -; הראשונה בחילוץ הג`יפ מהחול והשנייה הלימוד בדיג. האוסטרלי תמיד יקרא לך "mate" ובסוף שיחה איתך יאמר "No worries mate". ועוד דבר שהאוסטרלי תמיד יעשה (בתקופה הזאת לפחות): ברגע שהוא ישמע שאתה מישראל הוא יגיד "You are so lucky to be here".
לתחילת הכתבה
