ערוגה בלב העיר
מדי יום שישי, מכין אמנון זר ציפורנים אדום כאש לאשתו. אמנון, אינו קונה את הציפורנים האדומות, אלה קוטף אותם מגינתו. אבל, אמנון גר בבית דירות באחת השכונות בעיר, אין לו גינה ופיסת אדמה ליד ביתו, אז בכל זאת היכן הוא מגדל את הציפורנים לאשתו? מסתבר שאמנון ועוד כמה עשרות מאושרים חולקים פיסת אדמה במערב ראשון לציון, גן עדן קטן ופרטי. את פיסת האדמה שכרו מעיריית ראשון לציון.
הציפורנים אדומות הם חלק קטן מהגידולים בגינה שלו ושל אחרים, בגינות הקטנות מתנשאות חמניות נוי ענקיות, ירקות עגבניות ומלפפונים, חצילים ועוד ועוד ירקות, אמנון כבר מזמן הפסיק לקנות פרחים. חלקת הציפורנים הוא מטפח במיוחד עבור רעיתו. היא כל כך אוהבת ציפורנים, במרכז הגינה שלו "זולה" קטנה עטופה בגפנים, כמה כסאות תחת סככת צל, גזיה לקפה והחברה מגיעים למקום לשבת להנות מירוק עירוני מול העיניים לדבר על המצב.
מאה מתושבי ראשון יש להם גינה פרטית בלב העיר, המקום נקרא `גינה לתושב`, יוזמה ברוכה שעיריית ראשון לציון מאפשרת לתושבים הגרים בבתים משותפים, הם שוכרים שטח אדמה קטן מקבלים מים ושם הם מגדלים קצת ירקות ופרחים לצריכה עצמית. ה"פנטנט" החקלאי מוכר בערים צפופות אוכלוסין באירופה, שם מחוץ לעיר השכירו לעירוניים פיסת אדמה בה הם יוצרים גינה קטנה לעבד ולספק את הצריכה הפרטית, וגם כדי לשמור על קשר עם האדמה.
הרחוב נמצא במערב ראשון לציון, מצידו השני של הרחוב מתנשאים רבי קומות, מאה חלקות, כל אחת בת 100 מ"ר השוכרו לתושבים. יקי פנסיונר מאושר, משקיע כל יום כמה שעות עבודה בגינה, הגינה שלו מטופחת ואפשר לראות את צבעם הסגול בריא של חצילי הבאלדי, את זקנקן התירס שהבשיל, העגבניות בגינתו מעלות סומק אדמדם לפני הקטיף, סלרי גדל כאן למימדים ענקיים, פרסה שממנה עולה פרח סגול מעוגל, יוצאי סוריה יודעים להכין ממנה את הקציצות המפורסמות, יקי גם מנביט בעצמו את הפרחים והירקות לקראת העונה הבאה וזה חלק מהכיף, פלפלים בהדלייה ופסיפולורה שיוצרת גדר לשטח שלו.
במרכז השטח גם לו "זולה" קטנה, לידה בריכה קטנה ובה משייטים צמחי מים, "זה" הוא מתגאה "בשביל הנכדים". כמה חוקים חלים על הגננים החובבים, אסור לעבור עם הגידולים גובה של 2 מ`, המחיר לחודש כולל מים ושמירה 135 שקלים, אם תוך שלושה חודשים לא מטפלים בגינה החלקה החמודה חוזרת לעירייה. בלילה יש תאורה כך שמי שרוצה לעבוד דווקא בלילה יכול. עדין יש כמה חלקות פנויות לחקלאים עירוניים, בימים אלה נסופות חלקות במתחם חדש שיפתח בדרום מערב, פרוייקט דומה יקום גם במזרח העיר וחקלאים מתוסכלים יוכלו להביא ירקות ופרחים הביתה.
בינתיים מגיעים לראשון לציון נציגי רשויות אחרות, לראות, ללמוד כדי להביא את הבשורה גם לעיר שלהם. מי מתושבי העיר שרוצה לשריין לעצמו שטח, 03-9670140. המחיר 135 ש"ח לחודש. בינתיים אפשר לטייל במקום וגם להתפעל מהיצרתיות. איך מגיעים: רחוב בן גוריון, הכניסה מרח` רוטשילד.
לתחילת הכתבה
חולות ומטוסים
שמה של העיר לקוח מספר ישעיהו "ראשון לציון הנה הם ולירושלים מבשר אותן", כאן, עוצב דגל ישראל שהושפע מהטלית היהודית. מילות התקווה חוברו בה על ידי נפתלי הרץ אימבר. פעמון המושבה העתיק שהזעיק את התושבים בעת צרה נדם וממוקם כיום ליד המוזיאון בעיר. ראשוני מתיישביה צנועים ידועים, התקינו תקנה שנועדה להרחיק גנדרנות, את בגדי המשי ותכשיטים נתבקשו בני המושבה לא ללבוש אפילו בשבתות ומועד, כדי לא לכלות את ממונם של ישראל. זו ראשון לציון כה סמוכה לתל אביב וכה שונה ממנה.
בלילה קייצי של שנת 1882 עמדו מספר יהודים, רועדים מהתרגשות על גבעות החול מזרחית מיפו, דרך ארוכה עברו מליבה של יפו אל החולות השוממים. תחת שמים זרועי כוכבים הלכו לישון, בבוקר קבעו פה אחד "כאן בחולות לא תשיג אותנו הקדחת". "ועדת הבדיקה" חזרה ליפו עם זריחה וכך נרכשו אדמות ראשון לציון, בשמן הערבי "ארד" (אדמה) `עין אלקרא`. וכך ביום ט"ו באב, תרמ"ב (1882), יצאו בעגלה רתומה לסוסים לגבעה שטוחה ושוממה, וכך התחילה ההתיישבות בראשון לציון.
את העיר עטפו שנים חולות רכים, לאט לאט נגסו בתי קומות בשכונות חדשות, כיכרות וגנים וכמעט ולא נותרו חולות. אבל יודעי ראשון מכירים עדין כמה מקומות בהם הרגל שוקעת בחול ואפשר להתגלגל מגבעה חולית. איפה אתם יכולים לזרוק את הסנדלים ולטפס, ליד מגרש החניה הצפוני של ה`סופרלנד`, כמה גבעות חול ראויות. איך מגיעים: שדרות משה דיין (שהופכות לשד` רחבעם זאבי) שהולכות מערבה, לים ברמזור שליד `בית הספר לכבאות` פונים שמאלה ונוסעים עד שרואים את המתקנים.
בהמשך הכביש אחרי איצטדיון הכדורגל בעיקול הגדול לפני הגשר, משמאל כמה גבעות קטנות ובהן חול משובח. עוד מקום בו גבעות החול גבהות יותר בשדרות יצחק רבין פינת רח` רנה קאסין. ואם אתם כבר כאן ממתין לכם אגם גדול נושק ל`סופרלנד`, אלה מי גשמים שנאגרו בחורף, בעתיד יהפוך המקום לפארק בילוי ודייג. בינתיים דייגים חובבים מגיעים אליו.
שדה התעופה בן גוריון במרחק של רבע שעה נסיעה מראשון, אך תושבי ראשון מסתבר רוצים שדה תעופה לעצמם, שדה קטן עם שרוול רוח של גדולים למטוסים קטנים וקלים. מסתבר שבעיר יש חובבי טיס רבים, מעטים ממריאים במנחת קטן במטוסי ה`אולטלייט`. אחרים מטיסים טיסנים. מדי שישי ושבת מתאספים קבוצה של "פריקים" להטסת טיסנים בשדה התעופה הקטן.
מביאים איתם את המטוס הזעיר שלהם, מטפטפים כמה טיפות דלק מיוחד, המנוע מתעורר לחיים ברעש עצבני, המטוס הקטן מתייצב להמראה על המסלול כמו גדול, תוך רגע הוא קורע את השמיים עם ביצועים שאף מטוס אמיתי לא יכול לבצע. המפעיל עומד על הקרקע מצוייד בשלט ומשתעשע בצלילות, גילגולים באוויר וגם להימלט בדקה הארונה מהתנגשות בלתי צפויה עם מטוס דומה. לחבורה של הטיסנאים מועדון קטן, ויש כבר דור שני ושלישי למטיסים. אפשר לצפות בטיסנים במרפסת מוגנת ליד השדה. איך מגיעים: נמצא על יד האגם הגדול ליד הסופרלנד, הכניסה על הכביש מול האצטדיון.
במערב העיר תפסה גובה, גרגרי החולות הרכים נעלמו בבטון הקשה. השכונות החדשות תוכננו היטב רחבות עם גינות נאות. שמות הרחובות נקבעו לפי נושא. חתני פרס נובל היהודים זכו לשכונה על שמם, בנאות אשלים שמות הרחובות קשורים לכלי התזמורת, הרחוב התזמורת הוא המרכזי, זהו רחוב מעגלי, במרכזו גן שחוצה אותו "נחל" מלאכותי ארוך בצבעי טורקיז, שורת מפלים ואי קטן עליו יושבת נשים צעירות עם תינוקות, רחש המים כנראה מרגיע את הקטנים.
לתחילת הכתבה
